לנצח שדים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לנצח שדים
הוספה למועדפים

לנצח שדים

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

חה צ'י-פאנג

חְה צִ'י-פַאנְג, משורר סיני בעל שם עולמי, ומי שהיה ראש המכון לספרות באקדמיה הסינית למדעים בבייג'ינג,

נושאים

תקציר

"רבים מן היוצרים הסינים הקדומים אהבו לכתוב על שדים ורוחות... סיפורים אלה הם רבי משמעות. יש בהם השתקפות יצירתית של רוח האומה הסינית העתיקה העשויה לבלי חת...

כזה הוא קובץ הסיפורים הנוכחי... אי אפשר לפיכך שלא להתפעל מן האומץ האינטלקטואלי וברק המחשבה של אלה מבני העולם העתיק אשר סירבו להשתעבד לדעות קדומות על שדים ואלים."

אחרית הדבר לספר מאת חְה צִ'י-פַאנְג, משורר סיני בעל שם עולמי, ומי שהיה ראש המכון לספרות באקדמיה הסינית למדעים בבייג'ינג, היא מסמך היסטורי מרתק בפני עצמו על הקשר בין מיתולוגיה עממית לאידיאולוגיה מהפכנית.

פרק ראשון

סוּנג טינג-פּוֹ תופס שד

לילה אחד, בצעירותו, הלך סוּנג טינג–פוֹ מנאן–יאנג ופגש שד.

"מי אתה?" שאל.

"שד," ענה השד. ואחר כך שאל, "ומי אתה?"

"גם אני שד," שיקר סונג.

"לאן אתה הולך?"

"לעיר ואן," השיב.

"גם אני."

הם הלכו יחד כמה לי.[4]

"אנחנו הולכים לאט מדי ככה. למה שלא נסחב זה את זה לפי תור?" הציע השד.

"רעיון טוב," הסכים סונג.

תחילה סחב אותו השד מַהלך כמה לי.

"כמה שאתה כבד!" אמר השד. "אתה באמת רוח?"

"אני שד חדש," ענה סונג. "בגלל זה אני כבד."

אחר כך הוא סחב את השד, שלא היה כבד כלל וכלל. וכך המשיכו בדרכם, והתחלפו ביניהם פעמים אחדות.

"מאחר שאני שד חדש," העיר כעת סונג, "אינני יודע ממה אנחנו, רוחות הרפאים, אמורים הכי לפחד."

"מה שאנחנו הכי מתעבים זה יריקות של אנשים."

הם התקדמו יחד הלאה עד שהגיעו לנחל. סונג הציע לשד לחצות ראשון, והשד עשה זאת בלי להשמיע כל רחש. סונג, לעומתו, העלה קולות שכשוך רמים.

"איך זה שאתה עושה כל כך הרבה רעש?" התעניין השד.

"זה בגלל שאני שד חדש. אני לא רגיל עדיין ללכת במים. זאת לא אשמתי."

כאשר התקרבו אל העיר ואן, השליך סונג את השד מעל כתפו ואחז בו בכוח. השד צווח והתחנן שיניח לו, אבל סונג התעלם והמשיך בדרכו היישר אל העיר. כאשר הרפה ממנו, הפך השד לכבשה. סונג מיהר למכור אותה, לא לפני שירק עליה, כדי שלא תשתנה שוב למשהו אחר. וכך יצא משם עשיר יותר, עם אלף חמש מאות מטבעות כסף בכיסו.

 

על כך העיר בזמנו שְה צ'וּנג:[5]

סונג טינג–פו הוא כישרון בטוח,

הרוויח אלף חמש מאות ממכירת רוח.

 

(מתוך מעשיות מוזרות, מאת מחבר בן שושלת וֶי או צ'ין)

חה צ'י-פאנג

חְה צִ'י-פַאנְג, משורר סיני בעל שם עולמי, ומי שהיה ראש המכון לספרות באקדמיה הסינית למדעים בבייג'ינג,

עוד על הספר

נושאים

לנצח שדים חה צ'י-פאנג

סוּנג טינג-פּוֹ תופס שד

לילה אחד, בצעירותו, הלך סוּנג טינג–פוֹ מנאן–יאנג ופגש שד.

"מי אתה?" שאל.

"שד," ענה השד. ואחר כך שאל, "ומי אתה?"

"גם אני שד," שיקר סונג.

"לאן אתה הולך?"

"לעיר ואן," השיב.

"גם אני."

הם הלכו יחד כמה לי.[4]

"אנחנו הולכים לאט מדי ככה. למה שלא נסחב זה את זה לפי תור?" הציע השד.

"רעיון טוב," הסכים סונג.

תחילה סחב אותו השד מַהלך כמה לי.

"כמה שאתה כבד!" אמר השד. "אתה באמת רוח?"

"אני שד חדש," ענה סונג. "בגלל זה אני כבד."

אחר כך הוא סחב את השד, שלא היה כבד כלל וכלל. וכך המשיכו בדרכם, והתחלפו ביניהם פעמים אחדות.

"מאחר שאני שד חדש," העיר כעת סונג, "אינני יודע ממה אנחנו, רוחות הרפאים, אמורים הכי לפחד."

"מה שאנחנו הכי מתעבים זה יריקות של אנשים."

הם התקדמו יחד הלאה עד שהגיעו לנחל. סונג הציע לשד לחצות ראשון, והשד עשה זאת בלי להשמיע כל רחש. סונג, לעומתו, העלה קולות שכשוך רמים.

"איך זה שאתה עושה כל כך הרבה רעש?" התעניין השד.

"זה בגלל שאני שד חדש. אני לא רגיל עדיין ללכת במים. זאת לא אשמתי."

כאשר התקרבו אל העיר ואן, השליך סונג את השד מעל כתפו ואחז בו בכוח. השד צווח והתחנן שיניח לו, אבל סונג התעלם והמשיך בדרכו היישר אל העיר. כאשר הרפה ממנו, הפך השד לכבשה. סונג מיהר למכור אותה, לא לפני שירק עליה, כדי שלא תשתנה שוב למשהו אחר. וכך יצא משם עשיר יותר, עם אלף חמש מאות מטבעות כסף בכיסו.

 

על כך העיר בזמנו שְה צ'וּנג:[5]

סונג טינג–פו הוא כישרון בטוח,

הרוויח אלף חמש מאות ממכירת רוח.

 

(מתוך מעשיות מוזרות, מאת מחבר בן שושלת וֶי או צ'ין)