החיים בלונה פארק

1

מהו אושר?

השיח סביב מושג ה"אושר" טבול בדרך כלל בקלישאות ונתפס כשטחי וחבוט. מעל לכול, נראה כי "אושר" הוא מושג שאיננו ניתן להגדרה אובייקטיבית. לכל אחד, כך נדמה, הגדרה משלו. החלטתי לבדוק את העניין ושאלתי אלף ישראלים מהו לדעתם "אושר". חששותיי התאמתו כשקיבלתי בתגובה מאות תשובות שונות. נקודת האור הפציעה כששאלתי אותם שאלה אחת נוספת: "מהם הדברים שיהפכו אתכם למאושרים"? כאן, למרבה ההפתעה, התשובה הייתה זהה. כולם ציינו אותם שבעה גורמים:

•   כסף

•   בריאות

•   עבודה

•   אהבה

•   אמונה

•   ילדים (או פרויקט שהוא ה"בייבי שלי")

•   ומזל (לפחות לא מזל רע במיוחד)

אף אחד כמעט לא מסכים עם ההגדרה של אושר, אבל כמעט כולם מסכימים על הדרכים להשיגו. ההסכמה הכמעט מוחלטת על האמצעים שיקרבו אותנו אל חיים מאושרים, בסדר כזה או אחר, מוכיחה שיש אינטואיציה בסיסית משותפת שלפיה כולנו פועלים, בסיס רחב ואוניברסלי לדיון במושג מעורפל ומסקרן.

ובכן, מהו אושר? מהי אותה תכלית חיים חמקמקה שכולם שואפים אליה? מהי אותה מטרה נשגבת שהדיון בה, עוד לפני שנעשה פופולרי בתוכניות בוקר בטלוויזיה, העסיק הוגי דעות דגולים וחוקרים ידועי שם לאורך כל ההיסטוריה?

ברוח המאה העשרים ואחת החלטתי להיוועץ בגוגל, "האח הגדול" שתמיד נמצא שם בשבילנו. לבקש מגוגל להציג תמונות של אושר זה כמו להושיב לרגע את העולם כולו על ספת הפסיכולוג. הלא־מודע הקולקטיבי נפתח בקליק אחד. זה נראה בערך ככה:

הרבה "סמיילי":

ועוד "סמיילי":

והרבה תמונות של אנשים קופצים:

הרבה אנשים פורשׂים ידיים לצדדים:

הרבה טבע - שמים וים, פרחים ומים צלולים:

הביטו בתמונות. מה הן אומרות לנו? המסר הראשון הוא שהאושר אינו חלק מהיום יום שלנו. כולנו גדלנו על הרעיון הזה שהאושר הוא חטוף, רגעי וחמקמק. "רגעי" כמו השהייה למעלה בזמן הקפיצה באוויר. משהו שנוזל בין האצבעות, ולכן כל מה שעלינו לקוות לו הוא "עוד כמה רגעים של אושר". והנה באות התמונות ומוכיחות לנו: רוצים להיות מאושרים? התנתקו מהגרביטציה, שימו בצד את הדאגות והעבודה, עזבו את החיים המוכרים לכם וצאו לטייל. טפסו על הר, עדיף הגבוה ביותר שתוכלו למצוא. אולי שם, לשבריר שנייה, תזכו באושר. בעוד רגע, כשתיגמר הדאייה המשכרת באוויר, תוכלו לנחות אל קרקע המציאות.

באחת התמונות נראית בחורה המסתירה את פניה בתמונה גדולה וצבעונית של סמיילי. המסר ברור: אם אינך צוחק מאוזן לאוזן, עליך לכסות את פניך בבושה. מדוע אין רואים בין כל התמונות אדם השקוע בעבודתו? זוג היושב בסלון ומשוחח? מדוע צריכים כולם לקפוץ באוויר? מהיכן בא הצורך הכפייתי לחייך? הפילוסוף היווני אריסטו טען כי אושר הוא לעולם תוצאה של פעולה. "בשנתם ניתן להבחין בין האיש הטוב והרע פחות מבכל שעה אחרת", כתב.[8] אך האם הכוונה היא לסוג כזה של פעילות? האם האושר ממתין לנו רק בחופשות? האם הוא באמת כל כך קטוע?

כשאני מראה בהרצאותיי את תמונת האיש הצעיר הקופץ על ראש ההר, לפחות חמישית מן הנוכחים משוכנעים שיש מדרון תלול בתחתית ההר והוא עומד להתאבד. ובכל זאת, לפי התמונות לפחות, יש כאן שתי עובדות מצערות. נדמה כי אושר לא שייך לחיי היום יום שלנו, אלא ממתין לנו בחוף הים או בטבע. המסקנה השנייה והלא פחות מצערת היא שעוד רגע רגליו של הבחור ינחתו על הקרקע והאושר הרגעי שלו יגמר בחטף. למזלנו כל זה אינו באמת נכון.