החיים בלונה פארק
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
החיים בלונה פארק
מכר
מאות
עותקים
החיים בלונה פארק
מכר
מאות
עותקים

החיים בלונה פארק

4.4 כוכבים (8 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

אייל דורון

אייל דורון, הוא יוצר וחוקר תבונה יצירתית. מומחה לפיתוח חשיבה המצאתית, לפתרון בעיות ולעבודה בתנאים של חוסר ודאות. ד"ר דורון עובד עם עובדים ומנהלים, בארץ ובחו"ל, ומתמקד בתהליכי חשיבה יצירתית פורצת דרך.

בשנת 2014 הוציא לאור את ספרו הראשון: "החיים בלונה פארק". הספר סוקר את הנושאים אותם חקר בשנים האחרונות ובוחן את שאלת המימוש העצמי במאה ה-21.
כיום מרצה במרכז הבינתחומי הרצליה במסגרת בית הספר לפסיכולוגיה ובית הספר לתקשורת.
ראיון "ראש בראש"

תקציר

לאורך ההיסטוריה האנושית נמצאו תמיד יחידי סגולה -  קיסרים ומצביאים, פילוסופים ומדענים, אמנים דגולים - שפעלו בעולם כאילו היה מגרש משחקים הפתוח רק לפניהם, לא עוד.

המאה ה-21 הפקיעה את מונופול השגשוג והמימוש העצמי מידיהם של ענקים, והיום כולנו מוזמנים. החיים הם לונה פארק וגם לנו, "האנשים מן השורה" , שמור כרטיס כניסה.

"החיים בלונה פארק " הוא כרטיס הכניסה הזה.

במבט מקיף, המאגד שדות ידע שונים, חומק אייל דורון מקלישאות האושר המהיר ומציע מתווה של ממש לחיים מלאים ומשמעותיים. מה אפשר ללמוד מהילרי קלינטון וממייסדי "גוגל", ולהבדיל - מליידי גאגא וממאמן הכדורגל ז'וזה מורינו? איך יכולים הורים לגדל ילדים בלי לנבול בעצמם? מהי הדרך לשלב אהבה ותשוקה בכל מה שאנו עוסקים בו? איך מפתחים יצירתיות?

בדיון מרתק ונגיש, הנשען על הוגים וחוקרים שהאמינו אמונה עזה באדם היחיד ובפוטנציאל שלו, מוליך דורון מהלך מלהיב שמתחיל בקריאה מהדהדת "כל אחד יכול" ומסתיים בגרסתה הראויה לימינו אנו: כל אחד חייב".

על המחבר:

ד"ר אייל דורון הוא יוצר סדרות הטלוויזיה "איך להיות מאושר בשישה שעורים"? וסדרות ההמשך על הצלחה ועל משפחה מאושרת בשישה שיעורים ("קשת" ערוץ 2), חוקר ומרצה מבוקש. במסגרת מחקרו בפוסט דוקטורט פיתח מודלים חדשניים לפיתוח יצירתיות ולהגברת מסוגלות וערך עצמי בקרב ילדים. כיום עובד עם עובדים ומנהלים בכירים על פיתוח חשיבה יצירתית ואושר ארגוני.

פרק ראשון

1

מהו אושר?

 

השיח סביב מושג ה"אושר" טבול בדרך כלל בקלישאות ונתפס כשטחי וחבוט. מעל לכול, נראה כי "אושר" הוא מושג שאיננו ניתן להגדרה אובייקטיבית. לכל אחד, כך נדמה, הגדרה משלו. החלטתי לבדוק את העניין ושאלתי אלף ישראלים מהו לדעתם "אושר". חששותיי התאמתו כשקיבלתי בתגובה מאות תשובות שונות. נקודת האור הפציעה כששאלתי אותם שאלה אחת נוספת: "מהם הדברים שיהפכו אתכם למאושרים"? כאן, למרבה ההפתעה, התשובה הייתה זהה. כולם ציינו אותם שבעה גורמים:

•   כסף

•   בריאות

•   עבודה

•   אהבה

•   אמונה

•   ילדים (או פרויקט שהוא ה"בייבי שלי")

•   ומזל (לפחות לא מזל רע במיוחד)

אף אחד כמעט לא מסכים עם ההגדרה של אושר, אבל כמעט כולם מסכימים על הדרכים להשיגו. ההסכמה הכמעט מוחלטת על האמצעים שיקרבו אותנו אל חיים מאושרים, בסדר כזה או אחר, מוכיחה שיש אינטואיציה בסיסית משותפת שלפיה כולנו פועלים, בסיס רחב ואוניברסלי לדיון במושג מעורפל ומסקרן.

ובכן, מהו אושר? מהי אותה תכלית חיים חמקמקה שכולם שואפים אליה? מהי אותה מטרה נשגבת שהדיון בה, עוד לפני שנעשה פופולרי בתוכניות בוקר בטלוויזיה, העסיק הוגי דעות דגולים וחוקרים ידועי שם לאורך כל ההיסטוריה?

ברוח המאה העשרים ואחת החלטתי להיוועץ בגוגל, "האח הגדול" שתמיד נמצא שם בשבילנו. לבקש מגוגל להציג תמונות של אושר זה כמו להושיב לרגע את העולם כולו על ספת הפסיכולוג. הלא־מודע הקולקטיבי נפתח בקליק אחד. זה נראה בערך ככה:

הרבה "סמיילי":

ועוד "סמיילי":

והרבה תמונות של אנשים קופצים:

הרבה אנשים פורשׂים ידיים לצדדים:

הרבה טבע - שמים וים, פרחים ומים צלולים:

הביטו בתמונות. מה הן אומרות לנו? המסר הראשון הוא שהאושר אינו חלק מהיום יום שלנו. כולנו גדלנו על הרעיון הזה שהאושר הוא חטוף, רגעי וחמקמק. "רגעי" כמו השהייה למעלה בזמן הקפיצה באוויר. משהו שנוזל בין האצבעות, ולכן כל מה שעלינו לקוות לו הוא "עוד כמה רגעים של אושר". והנה באות התמונות ומוכיחות לנו: רוצים להיות מאושרים? התנתקו מהגרביטציה, שימו בצד את הדאגות והעבודה, עזבו את החיים המוכרים לכם וצאו לטייל. טפסו על הר, עדיף הגבוה ביותר שתוכלו למצוא. אולי שם, לשבריר שנייה, תזכו באושר. בעוד רגע, כשתיגמר הדאייה המשכרת באוויר, תוכלו לנחות אל קרקע המציאות.

באחת התמונות נראית בחורה המסתירה את פניה בתמונה גדולה וצבעונית של סמיילי. המסר ברור: אם אינך צוחק מאוזן לאוזן, עליך לכסות את פניך בבושה. מדוע אין רואים בין כל התמונות אדם השקוע בעבודתו? זוג היושב בסלון ומשוחח? מדוע צריכים כולם לקפוץ באוויר? מהיכן בא הצורך הכפייתי לחייך? הפילוסוף היווני אריסטו טען כי אושר הוא לעולם תוצאה של פעולה. "בשנתם ניתן להבחין בין האיש הטוב והרע פחות מבכל שעה אחרת", כתב.[8] אך האם הכוונה היא לסוג כזה של פעילות? האם האושר ממתין לנו רק בחופשות? האם הוא באמת כל כך קטוע?

כשאני מראה בהרצאותיי את תמונת האיש הצעיר הקופץ על ראש ההר, לפחות חמישית מן הנוכחים משוכנעים שיש מדרון תלול בתחתית ההר והוא עומד להתאבד. ובכל זאת, לפי התמונות לפחות, יש כאן שתי עובדות מצערות. נדמה כי אושר לא שייך לחיי היום יום שלנו, אלא ממתין לנו בחוף הים או בטבע. המסקנה השנייה והלא פחות מצערת היא שעוד רגע רגליו של הבחור ינחתו על הקרקע והאושר הרגעי שלו יגמר בחטף. למזלנו כל זה אינו באמת נכון.

אייל דורון

אייל דורון, הוא יוצר וחוקר תבונה יצירתית. מומחה לפיתוח חשיבה המצאתית, לפתרון בעיות ולעבודה בתנאים של חוסר ודאות. ד"ר דורון עובד עם עובדים ומנהלים, בארץ ובחו"ל, ומתמקד בתהליכי חשיבה יצירתית פורצת דרך.

בשנת 2014 הוציא לאור את ספרו הראשון: "החיים בלונה פארק". הספר סוקר את הנושאים אותם חקר בשנים האחרונות ובוחן את שאלת המימוש העצמי במאה ה-21.
כיום מרצה במרכז הבינתחומי הרצליה במסגרת בית הספר לפסיכולוגיה ובית הספר לתקשורת.
ראיון "ראש בראש"

עוד על הספר

החיים בלונה פארק אייל דורון

1

מהו אושר?

 

השיח סביב מושג ה"אושר" טבול בדרך כלל בקלישאות ונתפס כשטחי וחבוט. מעל לכול, נראה כי "אושר" הוא מושג שאיננו ניתן להגדרה אובייקטיבית. לכל אחד, כך נדמה, הגדרה משלו. החלטתי לבדוק את העניין ושאלתי אלף ישראלים מהו לדעתם "אושר". חששותיי התאמתו כשקיבלתי בתגובה מאות תשובות שונות. נקודת האור הפציעה כששאלתי אותם שאלה אחת נוספת: "מהם הדברים שיהפכו אתכם למאושרים"? כאן, למרבה ההפתעה, התשובה הייתה זהה. כולם ציינו אותם שבעה גורמים:

•   כסף

•   בריאות

•   עבודה

•   אהבה

•   אמונה

•   ילדים (או פרויקט שהוא ה"בייבי שלי")

•   ומזל (לפחות לא מזל רע במיוחד)

אף אחד כמעט לא מסכים עם ההגדרה של אושר, אבל כמעט כולם מסכימים על הדרכים להשיגו. ההסכמה הכמעט מוחלטת על האמצעים שיקרבו אותנו אל חיים מאושרים, בסדר כזה או אחר, מוכיחה שיש אינטואיציה בסיסית משותפת שלפיה כולנו פועלים, בסיס רחב ואוניברסלי לדיון במושג מעורפל ומסקרן.

ובכן, מהו אושר? מהי אותה תכלית חיים חמקמקה שכולם שואפים אליה? מהי אותה מטרה נשגבת שהדיון בה, עוד לפני שנעשה פופולרי בתוכניות בוקר בטלוויזיה, העסיק הוגי דעות דגולים וחוקרים ידועי שם לאורך כל ההיסטוריה?

ברוח המאה העשרים ואחת החלטתי להיוועץ בגוגל, "האח הגדול" שתמיד נמצא שם בשבילנו. לבקש מגוגל להציג תמונות של אושר זה כמו להושיב לרגע את העולם כולו על ספת הפסיכולוג. הלא־מודע הקולקטיבי נפתח בקליק אחד. זה נראה בערך ככה:

הרבה "סמיילי":

ועוד "סמיילי":

והרבה תמונות של אנשים קופצים:

הרבה אנשים פורשׂים ידיים לצדדים:

הרבה טבע - שמים וים, פרחים ומים צלולים:

הביטו בתמונות. מה הן אומרות לנו? המסר הראשון הוא שהאושר אינו חלק מהיום יום שלנו. כולנו גדלנו על הרעיון הזה שהאושר הוא חטוף, רגעי וחמקמק. "רגעי" כמו השהייה למעלה בזמן הקפיצה באוויר. משהו שנוזל בין האצבעות, ולכן כל מה שעלינו לקוות לו הוא "עוד כמה רגעים של אושר". והנה באות התמונות ומוכיחות לנו: רוצים להיות מאושרים? התנתקו מהגרביטציה, שימו בצד את הדאגות והעבודה, עזבו את החיים המוכרים לכם וצאו לטייל. טפסו על הר, עדיף הגבוה ביותר שתוכלו למצוא. אולי שם, לשבריר שנייה, תזכו באושר. בעוד רגע, כשתיגמר הדאייה המשכרת באוויר, תוכלו לנחות אל קרקע המציאות.

באחת התמונות נראית בחורה המסתירה את פניה בתמונה גדולה וצבעונית של סמיילי. המסר ברור: אם אינך צוחק מאוזן לאוזן, עליך לכסות את פניך בבושה. מדוע אין רואים בין כל התמונות אדם השקוע בעבודתו? זוג היושב בסלון ומשוחח? מדוע צריכים כולם לקפוץ באוויר? מהיכן בא הצורך הכפייתי לחייך? הפילוסוף היווני אריסטו טען כי אושר הוא לעולם תוצאה של פעולה. "בשנתם ניתן להבחין בין האיש הטוב והרע פחות מבכל שעה אחרת", כתב.[8] אך האם הכוונה היא לסוג כזה של פעילות? האם האושר ממתין לנו רק בחופשות? האם הוא באמת כל כך קטוע?

כשאני מראה בהרצאותיי את תמונת האיש הצעיר הקופץ על ראש ההר, לפחות חמישית מן הנוכחים משוכנעים שיש מדרון תלול בתחתית ההר והוא עומד להתאבד. ובכל זאת, לפי התמונות לפחות, יש כאן שתי עובדות מצערות. נדמה כי אושר לא שייך לחיי היום יום שלנו, אלא ממתין לנו בחוף הים או בטבע. המסקנה השנייה והלא פחות מצערת היא שעוד רגע רגליו של הבחור ינחתו על הקרקע והאושר הרגעי שלו יגמר בחטף. למזלנו כל זה אינו באמת נכון.