המפצח
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
המפצח
מכר
מאות
עותקים
המפצח
מכר
מאות
עותקים

המפצח

כוכב אחד (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: 2004
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 317 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 17 דק'

שי גולדן

החל את דרכו כעיתונאי במדורי התרבות והספורט בפורטל האינטרנט של וואלה!. לאחר מכן היה מבקר טלוויזיה ב"ידיעות אחרונות", עורך מוסף התרבות של "מעריב". במקביל כתב טור שבועי במוסף הכלכלי "דה מרקר".  ספרו הראשון, קובץ הסיפורים "האהבה כמחלה חשוכת מרפא", זכה בפרס מטעם קרן ברנשטיין ליצירת ביכורים. ספרו השני "בא לך להיות אלוהים?" (רומן) יצא לאור בשנת 2002. ספרו השלישי "הבן הטוב" (אוטוביוגרפיה) יצא לאור בשנת 2008. ספרו הרביעי "המפצח" (רומן מתח פסיכולוגי) יצא לאור בשנת 2004. ב-2013 הוציא גולדן את ספרו החמישי: "הפוגה בין אסונות". 

ראיון "ראש בראש"

תקציר

גופתה של מאיה ברעם, דוגמנית ומגישת טלוויזיה, נמצאת מרוטשת בשירותים של בר תל אביבי אופנתי. זמן לא רב לאחר מכן נרצח אבי שכטר, שותפה של ברעם להגשת שעשועון הטריוויה ´כסף קל´ המשודר בערוץ 2. חוקרי המשטרה, שהעלו חרס בידם בחקירת הרצח של ברעם, באים במבוכה לנוכח הרצח החדש. למשטרה ולתקשורת, שלא חדלה לעסוק ברציחות של שניים מכוכביה, ברור שיש קשר בין שני המקרים – מישהו, המכונה בפיהם "המפצח", החליט לרצוח את האחראים לשעשועון הטלוויזיה. אולם מדוע? בצר לה, פונה פקד שרון מזרחי, העומדת בראש צוות החקירה, לדני פרומן, מבקר הטלוויזיה הארסי של השבועון טיV. פרומן, אדם ציני וחסר עכבות, שטור הטלוויזיה שלו אינו חדל לעורר שערוריות בביקורת הקיצונית שהוא מטיח בתעשיית הבידור הישראלית, נאלץ לעזור לצוות החקירה למצוא את ידיו ורגליו בסבך עולם הזוהר המקומי, ובינו לבין מזרחי נרקם קשר מיוחד. המפצח הוא רומן מתח בלתי רגיל שראשיתו בחקירת רצח וסופו במסה חברתית ותרבותית חשובה. קולו של פרומן המגולל את הסיפור הוא קול יוצא דופן, קול מצחיק, מרושע ומעורר מחשבה, שהופך לקולו הפנימי של הקורא כשנחשפות בפני זה האחרון הצורות המחוכמות שבהן מעוצבת הטלוויזיה את תודעתם ואת עולמם של צופיה. המפצח הוא ספרו השלישי של שי גולדן. קדמו לו קובץ הסיפורים "האהבה כמחלה חשוכת מרפא" והרומן "בא לך להיות אלוהים?"

פרק ראשון

היא התגנבה לשירותים. היא היתה במצב רוח טוב. מצב רוח טוב מאוד. היא היתה על קוקאין. היא הלכה לשירותים כדי לחדש את המלאי, לתדלק את האפקט. כשנכנסה למסדרון המחבר בין שני חדרי השירותים הציצה לצדדים, מוודאה שאיש אינו משגיח בה. על פניה היא לבשה מבט משולב של אשמה וזחיחות. היא היתה מפורסמת.
הדמות הנוספת באזור חדרי השירותים שטפה את ידיה בכיור. נכון יותר, העמידה פנים שהיא שוטפת את ידיה בכיור. כשראתה הדמות את הדוגמנית ומגישת הטלוויזיה, מאיה ברעם, היא בירכה אותה לשלום בהינד ראש אגבי וטבעי, מאוד תל אביבי. שתי הדמויות הכירו זו את זו. מאיה הדפה את דלת שירותי הנשים וניסתה להיכנס ולסגור אותה מאחוריה. אבל הדלת לא נסגרה. רגלה של הדמות מנעה מהדלת להיסגר. הרגל נתחבה בין הדלת למשקוף. מאיה הביטה לאחור, מופתעת וכועסת. נחיריה כבר היו פעורים ורחבים, מוכנים לקראת משלוח המנות שהיה מונח בכיסה. היא לא הבינה מה קורה. היא גם לא רצתה לדעת. היא רצתה להסתמם.
לפתע זיהתה מאיה פטיש בידה של הדמות. היא לא הבינה כיצד משתלב פטיש בתמונה התל אביבית האגבית. היא לא חשדה שמדובר בכלי נשק. היא רצתה לומר משהו. היא עמדה לומר משהו, אך הפטיש הונחת על מצחה בעוצמה אדירה וביקע אותו. ראשה הסתחרר. היא כשלה אל האסלה הפתוחה, שכמו ניצבה שם כדי לקלוט את גופה הקורס.
הדמות הלמה בה פעמים רבות. במהירות ובשיטתיות רבה. היתה לה משימה להשלים. כל העניין לא ארך יותר משלושים שניות. מאיה לא הספיקה לזעוק לעזרה, אפילו לא למלט מפיה אנחת הפתעה, כאב או מחאה. היא השלימה עם גורלה, בלי להכיר בכך כי זה נחת עליה.
היא כבר היתה מתה לאחר המהלומה השלישית בראשה. שיניה נשברו, גולגולתה רוסקה, צלעותיה רוטשו. לפני שעברה מן העולם התלבטה עם עצמה אם מדובר בהשפעה קיצונית של הסם, בסוג של הזיה פרועה שצִייר הקוקאין בתודעתה או במציאות עצמה. אבל אז נזכרה שכלל לא גמעה את הסם. מהלומות הפטיש לא הכאיבו לה. כשנוּפץ מוחה, כמו מלון תחת מכבש, היא מתה בלי להכיר בכך שנרצחה. היא לא ידעה פחד. היא לא ידעה אימה גם כשדמות הרוצח שלפה סכין וציירה קווים אלכסוניים מכוערים על גופתה. אנשים מתים אינם יודעים פחד. גופייתה הוורודה נפרמה, מכנסוניה הלבנים נקרעו, תחתוניה סולקו בתנועה אחת. גופתה שכבה מקופלת בתנוחה עוּברית מעוותת, מגוחכת, בתוך האסלה.
דמות הרוצח הותירה את שאריותיה של מאיה ברעם בתוך השירותים, סגרה אחריה את הדלת, הכניסה את הכפפות לתיק הספורט השחור שהמתין לה מתחת לכיור ושטפה את ידיה. הפעם באמת שטפה את ידיה. אחר–כך עמסה את התיק על כתפה, סגרה את הדלת ויצאה מהכניסה האחורית, מקפידה שאיש לא יבחין בה.

שי גולדן

החל את דרכו כעיתונאי במדורי התרבות והספורט בפורטל האינטרנט של וואלה!. לאחר מכן היה מבקר טלוויזיה ב"ידיעות אחרונות", עורך מוסף התרבות של "מעריב". במקביל כתב טור שבועי במוסף הכלכלי "דה מרקר".  ספרו הראשון, קובץ הסיפורים "האהבה כמחלה חשוכת מרפא", זכה בפרס מטעם קרן ברנשטיין ליצירת ביכורים. ספרו השני "בא לך להיות אלוהים?" (רומן) יצא לאור בשנת 2002. ספרו השלישי "הבן הטוב" (אוטוביוגרפיה) יצא לאור בשנת 2008. ספרו הרביעי "המפצח" (רומן מתח פסיכולוגי) יצא לאור בשנת 2004. ב-2013 הוציא גולדן את ספרו החמישי: "הפוגה בין אסונות". 

ראיון "ראש בראש"

עוד על הספר

  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: 2004
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 317 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 17 דק'
המפצח שי גולדן

היא התגנבה לשירותים. היא היתה במצב רוח טוב. מצב רוח טוב מאוד. היא היתה על קוקאין. היא הלכה לשירותים כדי לחדש את המלאי, לתדלק את האפקט. כשנכנסה למסדרון המחבר בין שני חדרי השירותים הציצה לצדדים, מוודאה שאיש אינו משגיח בה. על פניה היא לבשה מבט משולב של אשמה וזחיחות. היא היתה מפורסמת.
הדמות הנוספת באזור חדרי השירותים שטפה את ידיה בכיור. נכון יותר, העמידה פנים שהיא שוטפת את ידיה בכיור. כשראתה הדמות את הדוגמנית ומגישת הטלוויזיה, מאיה ברעם, היא בירכה אותה לשלום בהינד ראש אגבי וטבעי, מאוד תל אביבי. שתי הדמויות הכירו זו את זו. מאיה הדפה את דלת שירותי הנשים וניסתה להיכנס ולסגור אותה מאחוריה. אבל הדלת לא נסגרה. רגלה של הדמות מנעה מהדלת להיסגר. הרגל נתחבה בין הדלת למשקוף. מאיה הביטה לאחור, מופתעת וכועסת. נחיריה כבר היו פעורים ורחבים, מוכנים לקראת משלוח המנות שהיה מונח בכיסה. היא לא הבינה מה קורה. היא גם לא רצתה לדעת. היא רצתה להסתמם.
לפתע זיהתה מאיה פטיש בידה של הדמות. היא לא הבינה כיצד משתלב פטיש בתמונה התל אביבית האגבית. היא לא חשדה שמדובר בכלי נשק. היא רצתה לומר משהו. היא עמדה לומר משהו, אך הפטיש הונחת על מצחה בעוצמה אדירה וביקע אותו. ראשה הסתחרר. היא כשלה אל האסלה הפתוחה, שכמו ניצבה שם כדי לקלוט את גופה הקורס.
הדמות הלמה בה פעמים רבות. במהירות ובשיטתיות רבה. היתה לה משימה להשלים. כל העניין לא ארך יותר משלושים שניות. מאיה לא הספיקה לזעוק לעזרה, אפילו לא למלט מפיה אנחת הפתעה, כאב או מחאה. היא השלימה עם גורלה, בלי להכיר בכך כי זה נחת עליה.
היא כבר היתה מתה לאחר המהלומה השלישית בראשה. שיניה נשברו, גולגולתה רוסקה, צלעותיה רוטשו. לפני שעברה מן העולם התלבטה עם עצמה אם מדובר בהשפעה קיצונית של הסם, בסוג של הזיה פרועה שצִייר הקוקאין בתודעתה או במציאות עצמה. אבל אז נזכרה שכלל לא גמעה את הסם. מהלומות הפטיש לא הכאיבו לה. כשנוּפץ מוחה, כמו מלון תחת מכבש, היא מתה בלי להכיר בכך שנרצחה. היא לא ידעה פחד. היא לא ידעה אימה גם כשדמות הרוצח שלפה סכין וציירה קווים אלכסוניים מכוערים על גופתה. אנשים מתים אינם יודעים פחד. גופייתה הוורודה נפרמה, מכנסוניה הלבנים נקרעו, תחתוניה סולקו בתנועה אחת. גופתה שכבה מקופלת בתנוחה עוּברית מעוותת, מגוחכת, בתוך האסלה.
דמות הרוצח הותירה את שאריותיה של מאיה ברעם בתוך השירותים, סגרה אחריה את הדלת, הכניסה את הכפפות לתיק הספורט השחור שהמתין לה מתחת לכיור ושטפה את ידיה. הפעם באמת שטפה את ידיה. אחר–כך עמסה את התיק על כתפה, סגרה את הדלת ויצאה מהכניסה האחורית, מקפידה שאיש לא יבחין בה.