המפצח

היא התגנבה לשירותים. היא היתה במצב רוח טוב. מצב רוח טוב מאוד. היא היתה על קוקאין. היא הלכה לשירותים כדי לחדש את המלאי, לתדלק את האפקט. כשנכנסה למסדרון המחבר בין שני חדרי השירותים הציצה לצדדים, מוודאה שאיש אינו משגיח בה. על פניה היא לבשה מבט משולב של אשמה וזחיחות. היא היתה מפורסמת.
הדמות הנוספת באזור חדרי השירותים שטפה את ידיה בכיור. נכון יותר, העמידה פנים שהיא שוטפת את ידיה בכיור. כשראתה הדמות את הדוגמנית ומגישת הטלוויזיה, מאיה ברעם, היא בירכה אותה לשלום בהינד ראש אגבי וטבעי, מאוד תל אביבי. שתי הדמויות הכירו זו את זו. מאיה הדפה את דלת שירותי הנשים וניסתה להיכנס ולסגור אותה מאחוריה. אבל הדלת לא נסגרה. רגלה של הדמות מנעה מהדלת להיסגר. הרגל נתחבה בין הדלת למשקוף. מאיה הביטה לאחור, מופתעת וכועסת. נחיריה כבר היו פעורים ורחבים, מוכנים לקראת משלוח המנות שהיה מונח בכיסה. היא לא הבינה מה קורה. היא גם לא רצתה לדעת. היא רצתה להסתמם.
לפתע זיהתה מאיה פטיש בידה של הדמות. היא לא הבינה כיצד משתלב פטיש בתמונה התל אביבית האגבית. היא לא חשדה שמדובר בכלי נשק. היא רצתה לומר משהו. היא עמדה לומר משהו, אך הפטיש הונחת על מצחה בעוצמה אדירה וביקע אותו. ראשה הסתחרר. היא כשלה אל האסלה הפתוחה, שכמו ניצבה שם כדי לקלוט את גופה הקורס.
הדמות הלמה בה פעמים רבות. במהירות ובשיטתיות רבה. היתה לה משימה להשלים. כל העניין לא ארך יותר משלושים שניות. מאיה לא הספיקה לזעוק לעזרה, אפילו לא למלט מפיה אנחת הפתעה, כאב או מחאה. היא השלימה עם גורלה, בלי להכיר בכך כי זה נחת עליה.
היא כבר היתה מתה לאחר המהלומה השלישית בראשה. שיניה נשברו, גולגולתה רוסקה, צלעותיה רוטשו. לפני שעברה מן העולם התלבטה עם עצמה אם מדובר בהשפעה קיצונית של הסם, בסוג של הזיה פרועה שצִייר הקוקאין בתודעתה או במציאות עצמה. אבל אז נזכרה שכלל לא גמעה את הסם. מהלומות הפטיש לא הכאיבו לה. כשנוּפץ מוחה, כמו מלון תחת מכבש, היא מתה בלי להכיר בכך שנרצחה. היא לא ידעה פחד. היא לא ידעה אימה גם כשדמות הרוצח שלפה סכין וציירה קווים אלכסוניים מכוערים על גופתה. אנשים מתים אינם יודעים פחד. גופייתה הוורודה נפרמה, מכנסוניה הלבנים נקרעו, תחתוניה סולקו בתנועה אחת. גופתה שכבה מקופלת בתנוחה עוּברית מעוותת, מגוחכת, בתוך האסלה.
דמות הרוצח הותירה את שאריותיה של מאיה ברעם בתוך השירותים, סגרה אחריה את הדלת, הכניסה את הכפפות לתיק הספורט השחור שהמתין לה מתחת לכיור ושטפה את ידיה. הפעם באמת שטפה את ידיה. אחר–כך עמסה את התיק על כתפה, סגרה את הדלת ויצאה מהכניסה האחורית, מקפידה שאיש לא יבחין בה.