מטאטא וסיפורים אחרים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מטאטא וסיפורים אחרים
מכר
מאות
עותקים
מטאטא וסיפורים אחרים
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

מטאטא וסיפורים אחרים

3.6 כוכבים (7 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
ספר קולי
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

לאוניד פקרובסקי

לאוניד פקרובסקי (נולד בשנת 1947) הוא סופר ישראלי שעלה מברית המועצות וכותב ברוסית.

כתב דוקטורט על הצייר אלברכט דירר, אך לא סיים חובותיו לתואר. בשנת 1991, בזמן מלחמת המפרץ, עלה לישראל חודשים אחדים לאחר הוריו. תחילה גר בשכונת ג'סי כהן בחולון, וממנה עבר לבת-ים.
בישראל לא מצא עבודה כמבקר אמנות, ועבד כגנן וחופר קברים בבית הקברות הצבאי בחולון. לאחר מכן עבד בבית דפוס בבת-ים. בשנת 1995 עבר לחברת השמירה, ומאז הוא עובד בה כשומר בחניון של יבואן "דייהטסו" בתל אביב. לאחר עלייתו לישראל החל לכתוב סיפורים קצרים ברוסית. סיפורו הראשון, "המטאטא", פורסם בשפות אחדות. כ-15 שנים לאחר מכן, בשנת 2008, פורסם הסיפור גם בעברית, במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ". במוסף זה התפרסמו עוד אחדים מסיפוריו של פקרובסקי. בני ציפר, עורך המוסף, כתב על סיפוריו של פקרובסקי: "נעתקה נשימתי כשקראתי אותם. איזה כוח אדיר ואיזו פשטות נאצלת."‏ספרו "מטאטא וסיפורים אחרים", ובו 28 סיפורים בתרגומם של טניה חזנובסקי ותומר שריג, יצא לאור בהוצאת ספרית פועלים בשנת 2012.

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

מבעד לזווית התבוננותו הייחודית מצייר לאוניד פקרובסקי את הישראליוּת על כל גווניה ומתווה אותה בקווים שיש בהם הומור, אהבה ופיכחון. בין גיבורי סיפוריו אפשר למצוא אמנים, רבנים, פקידים ממשלתיים, יצאניות, רוכלים בשוק ובעלי ממון. כל אלה מרכיבים תמונה עקומה-ישרה בגוון מיוחד במינו.

בכנות נוגעת ללב מתאר פקרובסקי את חוויית  ההגירה, שעל אף הייסורים וקשיי היום יום, יש בה חירות המחשבה, מעוף הדמיון ושמחת הדברים הפשוטים. כשהנפש מבקשת למצוא מחדש את הכוח ואת המשמעות, היא פונה אל האמנות, הפילוסופיה והיצירה, ואז – מן היומיומי עולה הנשגב, ומתוך הכאב – השֹחוֹק.

"איזה כוח אדיר ואיזו פשטות נאצלת. אתה מרגיש את כנף הנשר של התרבות הרוסית מצליפה על פניך, ואת הכנף השבורה, האחרת, של המציאות הישראלית".

                                                                                                   בני ציפר, עורך "תרבות וספרות"

לאוניד פקרובסקי נולד בקייב בשנת 1947. הוא בעל תואר שני בתולדות האמנות; במסגרת עבודתו במשרד התרבות בקייב אצר תערוכות רבות. בשנת 1991 עלה עם משפחתו לישראל. סיפוריו ומסותיו מתפרסמים בכתבי עת נחשבים ובעיתונות בשפה הרוסית במוסקבה, קייב, ברלין וישראל. בעברית התפרסמו לראשונה סיפורים פרי עטו במוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ". הוא מתפרנס מעבודתו כשומר בחניון ומתגורר בבת ים.

פרק ראשון

בּוּדקֶה

 

אגדה מזרח תיכונית מודרנית

הָיֹה הָיָה בממלכה אחת, במדינה מזרח תיכונית דמוקרטית אחת, שומר.

ישב השומר ימים שלמים בבודקה, אשר נמצאת בחלק הדרומי של עיר ים תיכונית יפה, בתוך חניון בטון. השומר לא אהב את הבודקה - היא הזכירה לו צינוק בבית הסוהר. ואכן, שטח הבודקה היה בגודל של מטר על שניים, שלושת חלונותיה היו מסורגים ודלת הברזל הובילה למשטח שבימות הקיץ - ובמדינה הדרומית הזאת הקיץ נמשך תשעה חודשים בשנה - שררה בו טמפרטורה של 40-35 מעלות צלזיוס.

לעתים קרובות היה השומר מפנה שאלה לאישה אלגנטית ולא צעירה - היא־היא הגורל שלו: למה היית צריכה לשים אותי בבודקה? האישה לא ענתה, רק חייכה במסתוריות.

והרי השומר לא נולד בשביל הבודקה. הוא הרגיש שיש בתוכו יכולות וכוחות גדולים. הוא ידע שאם המדינה הדמוקרטית היתה מנצלת את הכוחות והיכולות האלה, היתה יוצאת נשכרת. אבל המדינה הדמוקרטית לא היתה זקוקה לשומר, לא לכוחותיו ולא ליכולותיו.

לכן כל בוקר, בשעה שבע בדיוק, היה השומר מגיע ומתיישב בבודקה. מאוחר יותר היה מופיע הבוס שלו ואומר:

"שומר, בוא הנה! למה אתה יושב בבודקה? אתה צריך להיות בחניון, לקבל את מי שמגיע!"

אחריו היה מופיע מנהל בכיר יותר, ואומר:

"שומר, בוא הנה! אתה בכלל מודע לחובותיך? אתה צריך להיות בבודקה, ליד הטלפון. אני מתקשר ומתקשר ואף אחד לא עונה!"

אחרי שהמנהלים היו הולכים, היו באים לקוחות החברה, שברשותה היה חניון הבטון. הם היו אומרים, אמנם בפחות תובענות מאשר הבוסים:

"שומר, נו! פתח מהר את המחסום!"

וכך זה נמשך שנה אחר שנה. השומר ישב בבודקה כמו אסיר שקיבל מאסר עולם בגלל פשע נורא כלשהו.

לפתע פתאום, אחרי עשר שנים ועשרה חודשים, קרה לשומר משהו בלתי מובן, כאילו נפקחו עיניו: הוא התחיל להבחין בדברים שלא ראה קודם. לחוש בריחות שלא חש בהם קודם. לשמוע את מנגינת הטבע, שקודם לא שמע. לבו התמלא עד גדותיו באהבה, וכבר לא נשאר בו מקום לכאב ולייאוש. כל מיני מחשבות נשגבות ויפות התחילו להתרוצץ בראשו.

יום אחד הוא החליט לכתוב אותן. ולמרות הקושי לעשות זאת, הוא השלים את כתיבת הסיפור שלו. הסיפור יצא מוצלח ביותר, אף כי השומר לא ידע את זה. הוא שלח אותו למוסף אחד, שבו ידעו להעריך כישרון.

ושם הגיע הסיפור לקוסם. הקוסם חיכה לסיפור הזה עשר שנים ועשרה חודשים, ממש מאז שהגורל הציב את השומר בבודקה. הקוסם פִרסם את הסיפור במוסף הקסום שלו, והוסיף כמה מילים קסומות על השומר.

אנשים רבים קראו את הסיפור. כולם הופתעו לגלות שסיפור כה נפלא נכתב בידי שומר פשוט, שיושב בבודקה ישנה. הם החלו לבוא אל השומר כדי להיווכח שהוא קיים באמת ושאין זו מתיחה של הקוסם המכובד.

מה יש לומר: אפילו הבוס של השומר חדל לצעוק עליו בבקרים. והמנהל הבכיר יותר בכלל התחיל לשבח אותו על הסיפור המוצלח שכתב!

השמועה על השומר המיוחד עשתה לה כנפיים והגיעה עד לבוס הגדול, בעל החברה. הוא היה מבין גדול בספרות ולכן אין פלא שאהב מאוד את הסיפור והתייחס במלוא ההערכה לכישרונו של השומר.

יום אחד הזמין הבוס הגדול את השומר למשרדו המרווח, ואמר:

"שומר, אתה כתבת סיפור נהדר. הוא גרם לי הנאה מרובה! אתה יכול לבקש ממני כל מה שתרצה!"

השומר, שנמאס לו לשבת כמו עבריין בבודקה ישנה וקטנה, אמר:

"אני מודה לך על השבחים. אם אפשר, שיחליפו לי את הבודקה!"

"יחליפו לך את הבודקה," אמר הבוס הגדול.

למחרת באו פועלים ופירקו את הבודקה הישנה שהזכירה צינוק. במקומה בנו בודקה חדשה, ארמון ממש. היא נבנתה מלבני טרקוטה בצבע אדום כהה ועוטרה בגג עם קצוות מתעגלים, כמו פגודה סינית. את הגג כיסו רעפים הולנדיים כתומים. את שלושת החלונות קישטו עיטורי עץ, ואת דלת העץ פיאר עיטור מגולף. גם העיצוב הפנימי של הבודקה היה עשיר. את הרצפה חיפו באריחי שיש עם ציורים מורכבים, הביאו כורסה וספה מעור איטלקי, שולחן קטן מעץ מהגוני, מקרר קטן, מחשב ומזגן...

אבל מאז שהשומר התיישב בבודקה החדשה - נטשה אותו ההשראה. הוא לא כתב עוד אף שורה.

לאוניד פקרובסקי

לאוניד פקרובסקי (נולד בשנת 1947) הוא סופר ישראלי שעלה מברית המועצות וכותב ברוסית.

כתב דוקטורט על הצייר אלברכט דירר, אך לא סיים חובותיו לתואר. בשנת 1991, בזמן מלחמת המפרץ, עלה לישראל חודשים אחדים לאחר הוריו. תחילה גר בשכונת ג'סי כהן בחולון, וממנה עבר לבת-ים.
בישראל לא מצא עבודה כמבקר אמנות, ועבד כגנן וחופר קברים בבית הקברות הצבאי בחולון. לאחר מכן עבד בבית דפוס בבת-ים. בשנת 1995 עבר לחברת השמירה, ומאז הוא עובד בה כשומר בחניון של יבואן "דייהטסו" בתל אביב. לאחר עלייתו לישראל החל לכתוב סיפורים קצרים ברוסית. סיפורו הראשון, "המטאטא", פורסם בשפות אחדות. כ-15 שנים לאחר מכן, בשנת 2008, פורסם הסיפור גם בעברית, במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ". במוסף זה התפרסמו עוד אחדים מסיפוריו של פקרובסקי. בני ציפר, עורך המוסף, כתב על סיפוריו של פקרובסקי: "נעתקה נשימתי כשקראתי אותם. איזה כוח אדיר ואיזו פשטות נאצלת."‏ספרו "מטאטא וסיפורים אחרים", ובו 28 סיפורים בתרגומם של טניה חזנובסקי ותומר שריג, יצא לאור בהוצאת ספרית פועלים בשנת 2012.

סקירות וביקורות

האבסורד שבהגירה לארץ אחרת דוד רוזנטל וואלה! 02/07/2012 לקריאת הסקירה המלאה >
בתוך בודקה במגרש חניה בתל אביב יושב סופר מבריק אביבה לורי הארץ 23/05/2012 לקריאת הסקירה המלאה >
דברים שרואים מהבודקה עלית קרפ הארץ 10/05/2012 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

סקירות וביקורות

האבסורד שבהגירה לארץ אחרת דוד רוזנטל וואלה! 02/07/2012 לקריאת הסקירה המלאה >
בתוך בודקה במגרש חניה בתל אביב יושב סופר מבריק אביבה לורי הארץ 23/05/2012 לקריאת הסקירה המלאה >
דברים שרואים מהבודקה עלית קרפ הארץ 10/05/2012 לקריאת הסקירה המלאה >
מטאטא וסיפורים אחרים לאוניד פקרובסקי

בּוּדקֶה

 

אגדה מזרח תיכונית מודרנית

הָיֹה הָיָה בממלכה אחת, במדינה מזרח תיכונית דמוקרטית אחת, שומר.

ישב השומר ימים שלמים בבודקה, אשר נמצאת בחלק הדרומי של עיר ים תיכונית יפה, בתוך חניון בטון. השומר לא אהב את הבודקה - היא הזכירה לו צינוק בבית הסוהר. ואכן, שטח הבודקה היה בגודל של מטר על שניים, שלושת חלונותיה היו מסורגים ודלת הברזל הובילה למשטח שבימות הקיץ - ובמדינה הדרומית הזאת הקיץ נמשך תשעה חודשים בשנה - שררה בו טמפרטורה של 40-35 מעלות צלזיוס.

לעתים קרובות היה השומר מפנה שאלה לאישה אלגנטית ולא צעירה - היא־היא הגורל שלו: למה היית צריכה לשים אותי בבודקה? האישה לא ענתה, רק חייכה במסתוריות.

והרי השומר לא נולד בשביל הבודקה. הוא הרגיש שיש בתוכו יכולות וכוחות גדולים. הוא ידע שאם המדינה הדמוקרטית היתה מנצלת את הכוחות והיכולות האלה, היתה יוצאת נשכרת. אבל המדינה הדמוקרטית לא היתה זקוקה לשומר, לא לכוחותיו ולא ליכולותיו.

לכן כל בוקר, בשעה שבע בדיוק, היה השומר מגיע ומתיישב בבודקה. מאוחר יותר היה מופיע הבוס שלו ואומר:

"שומר, בוא הנה! למה אתה יושב בבודקה? אתה צריך להיות בחניון, לקבל את מי שמגיע!"

אחריו היה מופיע מנהל בכיר יותר, ואומר:

"שומר, בוא הנה! אתה בכלל מודע לחובותיך? אתה צריך להיות בבודקה, ליד הטלפון. אני מתקשר ומתקשר ואף אחד לא עונה!"

אחרי שהמנהלים היו הולכים, היו באים לקוחות החברה, שברשותה היה חניון הבטון. הם היו אומרים, אמנם בפחות תובענות מאשר הבוסים:

"שומר, נו! פתח מהר את המחסום!"

וכך זה נמשך שנה אחר שנה. השומר ישב בבודקה כמו אסיר שקיבל מאסר עולם בגלל פשע נורא כלשהו.

לפתע פתאום, אחרי עשר שנים ועשרה חודשים, קרה לשומר משהו בלתי מובן, כאילו נפקחו עיניו: הוא התחיל להבחין בדברים שלא ראה קודם. לחוש בריחות שלא חש בהם קודם. לשמוע את מנגינת הטבע, שקודם לא שמע. לבו התמלא עד גדותיו באהבה, וכבר לא נשאר בו מקום לכאב ולייאוש. כל מיני מחשבות נשגבות ויפות התחילו להתרוצץ בראשו.

יום אחד הוא החליט לכתוב אותן. ולמרות הקושי לעשות זאת, הוא השלים את כתיבת הסיפור שלו. הסיפור יצא מוצלח ביותר, אף כי השומר לא ידע את זה. הוא שלח אותו למוסף אחד, שבו ידעו להעריך כישרון.

ושם הגיע הסיפור לקוסם. הקוסם חיכה לסיפור הזה עשר שנים ועשרה חודשים, ממש מאז שהגורל הציב את השומר בבודקה. הקוסם פִרסם את הסיפור במוסף הקסום שלו, והוסיף כמה מילים קסומות על השומר.

אנשים רבים קראו את הסיפור. כולם הופתעו לגלות שסיפור כה נפלא נכתב בידי שומר פשוט, שיושב בבודקה ישנה. הם החלו לבוא אל השומר כדי להיווכח שהוא קיים באמת ושאין זו מתיחה של הקוסם המכובד.

מה יש לומר: אפילו הבוס של השומר חדל לצעוק עליו בבקרים. והמנהל הבכיר יותר בכלל התחיל לשבח אותו על הסיפור המוצלח שכתב!

השמועה על השומר המיוחד עשתה לה כנפיים והגיעה עד לבוס הגדול, בעל החברה. הוא היה מבין גדול בספרות ולכן אין פלא שאהב מאוד את הסיפור והתייחס במלוא ההערכה לכישרונו של השומר.

יום אחד הזמין הבוס הגדול את השומר למשרדו המרווח, ואמר:

"שומר, אתה כתבת סיפור נהדר. הוא גרם לי הנאה מרובה! אתה יכול לבקש ממני כל מה שתרצה!"

השומר, שנמאס לו לשבת כמו עבריין בבודקה ישנה וקטנה, אמר:

"אני מודה לך על השבחים. אם אפשר, שיחליפו לי את הבודקה!"

"יחליפו לך את הבודקה," אמר הבוס הגדול.

למחרת באו פועלים ופירקו את הבודקה הישנה שהזכירה צינוק. במקומה בנו בודקה חדשה, ארמון ממש. היא נבנתה מלבני טרקוטה בצבע אדום כהה ועוטרה בגג עם קצוות מתעגלים, כמו פגודה סינית. את הגג כיסו רעפים הולנדיים כתומים. את שלושת החלונות קישטו עיטורי עץ, ואת דלת העץ פיאר עיטור מגולף. גם העיצוב הפנימי של הבודקה היה עשיר. את הרצפה חיפו באריחי שיש עם ציורים מורכבים, הביאו כורסה וספה מעור איטלקי, שולחן קטן מעץ מהגוני, מקרר קטן, מחשב ומזגן...

אבל מאז שהשומר התיישב בבודקה החדשה - נטשה אותו ההשראה. הוא לא כתב עוד אף שורה.