בז'יברני, עם קלוד מונה

הקדמת המחבר

כמה מילים לז'וֹס ולגַסטוֹן ברנהיים־זֶ'ן:[1]

לפני שנים אחדות, כשהתבקשתי להקים אוסף של ציורים מודרניים למוזיאון של נַאנט, סייעתם לי, ברוב טובכם, בנדיבות לב וללא היסוס. בעזרתכם פניתי אל מי שסייעו לי במחווה של רצון טוב. לכם חב אני את התרומות הראשונות, את התורמים הראשונים. לרצוני העז להיפגש עם קלוד מונֶה, פאר תקופת הזוהר האימפרסיוניסטית, נעניתם במהרה. הכרתם את הרב־אמן, אהבתם אותו ופעלתם למענו. באותו בוקר אביבי, כשנסעתי לז'יבֶרני ברכבת שיצאה מז'יזוֹר, מתפתלת בין לולי התרנגולות של וֶרנוֹנֶה ומשוטטת על גדת הנהר אֶפְּט — הייתה המלצתכם בכיסי. כל המחיצות, ובהן אלה הנוּקשות ביותר, של השוער הנורא סִילבֵן, הוסרו מבעוד מועד.

לימים, כשנעשיתי לידידו של הרב־אמן וגם לידידכם, הבהרתם שהייתם מוכנים לקבץ את הריאיונות שערכתי בז'יבֶרני. ביקשתם לפרסמם משני טעמים: כעדות לחיבתכם כלפי מוֹנֶה, וכמסמך על סגנון הציור הצרפתי הזה, שמאז ומתמיד הצטיינתם בו. די להביט ברפרוף באוספיכם הנפלאים כדי להיווכח באהבת היופי המדריכה אתכם! בטרקליני בתיכם בשדרות אַנרי־מַרטֶן שוחחתי עם סֶזאן, עם רנוּאַר ועם מונה, שדבריהם היו לי לשיעור שאין דומה לו.

זה יותר מעשרים שנה אתם מציגים במקומות שונים את סדרות הציורים הגדולות "וֵטֵי", "ונציה", "בוקר על גדות הסֵן" ו"הנימפֵאות" ("חבצלות המים"). ידיכם השקדניות והאוהבות הביאו את גדולתו של מונה לקצווי עולם עד כדי כך, שאפילו יַפּן דבקה בהתלהבות הזאת, ושכרה אונייה שעליה הוטענו יצירותיו. היום אתם מפיצים את זיכרונותַי הצנועים. חובי לקלוד מוֹנה עצום ולכן תודתי נתונה לו, בראש ובראשונה. אך חלקכם מגיע מיד אחריו, עורכַי היקרים. אני מפציר בכם לראות בזאת את תודתי הכֵּנה.

מארק אֶלדֶר, אפריל 1925