כמו אגדה על ענק וגמדה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
כמו אגדה על ענק וגמדה

כמו אגדה על ענק וגמדה

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: אוריון
  • תאריך הוצאה: 2013
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 46 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 46 דק'

דב ינאי

מומחה ועתידן בעל שם עולמי בתחום המשאב האנושי, אבחון ופיתוח. יועץ בכיר להנהלות ויחידים בארץ ובעולם. הקים, ייסד וניהל מגוון חברות מקצועיות בתחום, ביניהן: "מכון אדם-מילוא", המכון המוביל לאבחון וייעוץ במשאבי אנוש. "עמי" –הבית לעסקים המשפחתיים."גנסיס יועצים"  החברה הבינלאומית לייעוץ למשאבי הניהול.   "לכל אדם יש שביל" - המרכז לייעוץ והכוון קריירה; "אדם-בגליל" -  מרכז למפגשי חזון של יחידים והנהלות. תפקידים: איגוד המכונים לאבחון תעסוקתי – יו"ר.  "א.י.ל.ד" – האגודה  לחקר העתיד- יו"ר משותף.  חבר בוועדות ציבוריות בתחומי פיתוח הפוטנציאל האנושי ומרצה אורח בטקס הענקת פרס ישראל.

תקציר

הסיפור, דרך כתיבתו הישירה והתמה, חוצה את גבולות המרחב האישי הפרטי ומאפשר לכל קורא להתבונן בענק ובגמד שבו, בחולשות ובעוצמות, בעיניים של מבוגר וילד כאחד. הספר מסרב ללכת בתלם זה או אחר של ז'אנר קיים והוא מהלך על קו התפר בין אגדת ילדים מתקתקה ומאוירת, למדריך רוחני ולאוטוביוגרפיה נוקבת וכואבת. טשטוש זה מאפשר לקורא להתמסר לסיפור מבלי לשפוט אותו ואת עצמו בתוכו, אלא לחוות את המסע בכל עוצמתו.

משמעויות היחסים בין הענק לגמדה,  פורסות תהליכי גדילה והרחבת מודעות. המסע לגידול הענק שבך הוא המסע של כולנו, והוא מצריך התחברות לכאב ולחולשה אך גם לתמימות ולאופטימיות:

"…הוא הרגיש תערובת של הקלה ושל עצב. הקלה – על שיש לו פחות גמדה על הכתפיים, ועצב – על שהוא פחות ענק. "אמרת שיש ענקים בלי גמדים", הוא התפרץ שוב אל הזקן, "איך אפשר להיות ענק ללא גמד על הכתפיים?". "לשם כך עליך לגדל את הענק שבך", ענה חכם-החכמים. "כיצד עושים את זה? איך מגדלים את הענק שבפנים?".." (מתוך הספר)

המסר העיקרי בסיפור: "גדל את הענק שבך.." מעלה שאלות מהותיות שנוגעות בכולנו כפרטים וכחברה: האם ניתן להיות ענק ללא גמדים מסביבך? האם היכולת שלנו להרגיש גדולים ויכולים, מותנת לעד, באדם שכנגד? מהו הסוד לעוצמה אוטנטית ואינסופית אשר תלוייה אך ורק ביכולת שלה להתקים ולצמוח בתוכך. וכמו בכל סיפור אגדה, האם יש דרך בה לכל הגיבורים בסיפור יש הזדמנות לסוף טוב עד עצם היום הבא?

ד"ר דב ינאי מומחה ועתידן בעל שם עולמי בתחום המשאב האנושי, אבחון ופיתוח. יועץ בכיר להנהלות ויחידים בארץ ובעולם. הקים, ייסד וניהל מגוון חברות מקצועיות בתחום, ביניהן: "מכון אדם-מילוא", המכון המוביל לאבחון וייעוץ במשאבי אנוש. "עמי" –הבית לעסקים המשפחתיים."גנסיס יועצים"  החברה הבינלאומית לייעוץ למשאבי הניהול.   "לכל אדם יש שביל" – המרכז לייעוץ והכוון קריירה; "אדם-בגליל" -  מרכז למפגשי חזון של יחידים והנהלות. תפקידים: איגוד המכונים לאבחון תעסוקתי – יו"ר.  "א.י.ל.ד" – האגודה  לחקר העתיד- יו"ר משותף.  חבר בוועדות ציבוריות בתחומי פיתוח הפוטנציאל האנושי ומרצה אורח בטקס הענקת פרס ישראל. ספרו המקצועי the silver ace"" מפרט מודל לאפיון ופיתוח כישורי האדם למאה ה- 21.

פרק ראשון

כמו אגדה על ענק וגמדה

הָיֹה היוּ פעם ענק וגמדה... כך מתחילות אגדות הילדים, אבל הסיפור שלנו איננו אגדה והענק והגמדה שבו לא היו בני זוג כמו באגדה, אלא אח ואחות.

בסיפור שלנו הענק גם לא היה בדיוק ענק, אבל הגמדה הייתה מאוד גמדה.

כשהענק הלך לבדו ברחוב, אף אחד לא הפנה את הראש אחריו. האנשים ברחוב ראו סתם ילד - לא ענק או מיוחד - קצת שמנמן, קצת חזק, ילד רגיל.

 

אבל כשהלך ברחוב ליד הגמדה הוא היה הופך לענק ואיש לא נשאר אדיש אליו ובכלל, נדמה שהרחוב שוב לא היה אותו הרחוב - רבים הפנו את הראש. ועל פניהם של מי שלא עשו זאת אפשר היה לראות את המאמץ לרסן את מבטי הפליאה וההשתאות ולבלום את רצונם להביט בתופעה ולעקוב אחריה.

אחדים חייכו, אולי כיוון שזה הזכיר להם את הקרקס עם הליצנים והגמדים, או אולי מפני שסתם רצו להיות נחמדים למסכנים.

אחרים העלו על פניהם מבט חוקר, כאילו בחנו את התופעה לצורך דיווח מחקרי על הפרופורציות המוזרות של הגמדה: אורך גפיה ביחס לגוף, ראשה הגדול לעומת גופה הזעיר. כי זאת עליכם לדעת: הגמדה בסיפור שלנו לא הייתה סתם גוף קטן־ממדים, אלא גוף משונה בעל ראש גדול וגוף מעוות, מסקרן ומפחיד כאחת.

 

הכי ישירים היו הילדים. רובם לא יכלו להתאפק כשראו מולם לפתע בובה מוזרה מהלכת ולה רגליים קצרות, ובתמימות של ילדים היו צוחקים, מצביעים באצבע וקוראים לחבריהם לבוא ולראות. כמה מהם אף היו מתקרבים כדי לגעת בה.

"אימאל'ה, מה זה?" היו קוראים בהתרגשות ובבעתה, והאמהות היו מהסות אותם, "זה לא יפה להסתכל ככה ולצחוק!" כשבאמת התכוונו לומר, "תניחו כבר למסכנה הזאת."...

דב ינאי

מומחה ועתידן בעל שם עולמי בתחום המשאב האנושי, אבחון ופיתוח. יועץ בכיר להנהלות ויחידים בארץ ובעולם. הקים, ייסד וניהל מגוון חברות מקצועיות בתחום, ביניהן: "מכון אדם-מילוא", המכון המוביל לאבחון וייעוץ במשאבי אנוש. "עמי" –הבית לעסקים המשפחתיים."גנסיס יועצים"  החברה הבינלאומית לייעוץ למשאבי הניהול.   "לכל אדם יש שביל" - המרכז לייעוץ והכוון קריירה; "אדם-בגליל" -  מרכז למפגשי חזון של יחידים והנהלות. תפקידים: איגוד המכונים לאבחון תעסוקתי – יו"ר.  "א.י.ל.ד" – האגודה  לחקר העתיד- יו"ר משותף.  חבר בוועדות ציבוריות בתחומי פיתוח הפוטנציאל האנושי ומרצה אורח בטקס הענקת פרס ישראל.

עוד על הספר

  • הוצאה: אוריון
  • תאריך הוצאה: 2013
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 46 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 46 דק'
כמו אגדה על ענק וגמדה דב ינאי

כמו אגדה על ענק וגמדה

הָיֹה היוּ פעם ענק וגמדה... כך מתחילות אגדות הילדים, אבל הסיפור שלנו איננו אגדה והענק והגמדה שבו לא היו בני זוג כמו באגדה, אלא אח ואחות.

בסיפור שלנו הענק גם לא היה בדיוק ענק, אבל הגמדה הייתה מאוד גמדה.

כשהענק הלך לבדו ברחוב, אף אחד לא הפנה את הראש אחריו. האנשים ברחוב ראו סתם ילד - לא ענק או מיוחד - קצת שמנמן, קצת חזק, ילד רגיל.

 

אבל כשהלך ברחוב ליד הגמדה הוא היה הופך לענק ואיש לא נשאר אדיש אליו ובכלל, נדמה שהרחוב שוב לא היה אותו הרחוב - רבים הפנו את הראש. ועל פניהם של מי שלא עשו זאת אפשר היה לראות את המאמץ לרסן את מבטי הפליאה וההשתאות ולבלום את רצונם להביט בתופעה ולעקוב אחריה.

אחדים חייכו, אולי כיוון שזה הזכיר להם את הקרקס עם הליצנים והגמדים, או אולי מפני שסתם רצו להיות נחמדים למסכנים.

אחרים העלו על פניהם מבט חוקר, כאילו בחנו את התופעה לצורך דיווח מחקרי על הפרופורציות המוזרות של הגמדה: אורך גפיה ביחס לגוף, ראשה הגדול לעומת גופה הזעיר. כי זאת עליכם לדעת: הגמדה בסיפור שלנו לא הייתה סתם גוף קטן־ממדים, אלא גוף משונה בעל ראש גדול וגוף מעוות, מסקרן ומפחיד כאחת.

 

הכי ישירים היו הילדים. רובם לא יכלו להתאפק כשראו מולם לפתע בובה מוזרה מהלכת ולה רגליים קצרות, ובתמימות של ילדים היו צוחקים, מצביעים באצבע וקוראים לחבריהם לבוא ולראות. כמה מהם אף היו מתקרבים כדי לגעת בה.

"אימאל'ה, מה זה?" היו קוראים בהתרגשות ובבעתה, והאמהות היו מהסות אותם, "זה לא יפה להסתכל ככה ולצחוק!" כשבאמת התכוונו לומר, "תניחו כבר למסכנה הזאת."...