אספקלריה

פרק 1

טופס טיולים

נושאי האימון:

•  בחירת כיוון נכון בחיים מתוך מגוון עצום של אפשרויות

•  אסרטיביות מול פאסיביות ואגרסיביות

•  כלים לנתינת משוב, ללא ביטול עצמי

•  ערכים אינדיבידואליים

•  מודל אימון קלאסי ופירמידת הצרכים של מאסלו

הסיפור של אדווה:

•  בת 20, מתל אביב, לאחר שירות צבאי

•  בת בכורה בין ארבע בנות, במשפחה שבה להורים זוגיות נהדרת

•  עובדת בשתי עבודות ולא ממש מסתדרת

•  מרגישה שהיא לא מספיק אסרטיבית ומתקשה "לעמוד על שלה"

•  מחפשת כיוון להתחלת דרכה כאדם בוגר וממוקד

טופס טיולים

"את נראית טוב היום..." קורץ הש"ג לאדווה, כשהיא מפזזת בבסיס בחיוך רחב ומקרינה אהבה לכל הסביבה.

ממראה מוקפד ומבוקר במשך שנתיים שלמות, מרשה לעצמה אדווה, ביומה האחרון כקצינה בצבא, לזנוח את הדגמ"ח ולהגיע לבושה בחצאית מיני קטנטנה, שחושפת לראווה את רגליה הארוכות.

שעה שהחברים נערכים בלשכת המפקד למסיבת הפתעה, מרימה אדווה כוסית עם הש"ג ורוקמת חלומות על יום המחר: אולי חו"ל, אולי אוניברסיטה או אולי חתונה?

"אני חייב להראות לך משהו לפני שאת משתחררת," ביקש הש"ג והוביל את אדווה למסיבת ההפתעה שכל החבר'ה ערכו לכבודה.

"אנחנו מאחלים לך אושר, הצלחה ואהבה" — התנוסס שלט גדול בכניסה.

שולחן עמוס במטעמים כיד המלך, המוני חיילות וחיילים, בלונים, סרטים ומוזיקה — נכנסת אדווה — מופתעת ונרגשת. מנסה להסתיר בשערה הזהוב את פניה הסמוקות ורק מחייכת.

"נו, מה התוכניות שלך?" קוטע המפקד את המבוכה.

"עוד לא ממש החלטתי," השיבה כדי לצאת ידי חובה, ומשהחלה פותחת את ספר הזיכרונות שהוכן עבורה, קופצות לעיניה השורות שכתבה לה החברה הכי טובה:

"...ושתדעי להיות אסרטיבית ולעמוד שלך — כי מגיע לך הטוב ביותר!"

"מה, עד כדי כך אני חשופה?" חשבה בלבה.

גם למחרת, כשמילאה את טופס הטיולים, חשה אדווה נרגשת. היא עומדת להשתחרר מהצבא! לא עוד מסגרות מגבילות, לא עוד ציות לפקודות. מרגע השחרור היא תוכל לעשות ככל שיעלה על דעתה, ואולי להפסיק לרצות את כולם מלבד את עצמה ו"להיות אסרטיבית", כפי שכתבה חברתה.

אדווה סיימה את התיכון בהצטיינות במגמת מחול. ספורטאית מעולה, חטובת גוף ויפת מראה. במשך למעלה מעשור היא רוקדת בלט קלאסי בסטודיו למחול, וכולם מתפעלים מתנועותיה וכישרונה. גם בשיעורי פיתוח קול השקיעה אדווה באהבה גדולה, שרה ורקדה מול קהל. כולם העריכו אותה והתפעלו ממנה, אבל תמיד היה מי שאומר מה ואיך לעשות, ואדווה הרגישה לעתים כ"בובה על חוט".

טופס הטיולים נתן לאדווה את הגושפנקה לחופש והיווה עבורה בעצם את כרטיס הכניסה לחיים העצמאיים שלה.

"אבל איך מתחילים?" שאלה אותי אדווה במפגש הראשון שלנו, והסבירה:

"חברים מציעים לי להצטרך לטיול במזרח, אך יהיה עליי לעבוד ולחסוך כסף לפני כן. הם ישמחו אם אני אצטרף. גם אם אני לא אצא איתם באותו הזמן, אני אפתיע אותם כשאצטרף אחרי שאחסוך. יהיה כיף.

"אבל מה עם גדי, החבר שלי? אני לא בטוחה שהזוגית שלנו תשרוד... גם אם הוא יגיד שהוא יחכה לי, בזמן הזה אני יכולה לפגוש מישהו אחר, הרי תמיד מכירים שם חבר'ה. איך אני יכולה לדעת אם אני לא אתאהב שם?! וחוץ מזה, גם הוא יכול לפגוש מישהי כאן בארץ. איך אני יכולה לעקוב ולמנוע את זה?

"רגע, אבל אם הוא יחליט להצטרף אליי... זה יכול להיות פתרון, אבל מה יקרה אם גם כשאנחנו יחד יקרה מה שיקרה וניפרד — איך אני אשאר שם לבד?

"אולי עדיף לי לא לנסוע ובמקום זה לשמח את הוריי ולהתחיל ללמוד באוניברסיטה עוד השנה. הם יהיו באמת גאים כשאסיים בגיל צעיר את התואר הראשון, ואולי אפילו אמשיך לתואר שני ושלישי.

"חיים שלמים שעוטפים אותי במסגרות, בהוראות ברורות מה לעשות ומה לא לעשות. אז איך בעצם אני אמורה לדעת איך יוצאים אל החופש ואיך אני בונה מסגרת משל עצמי?

"או שאולי לא צריך מסגרת?

"החלטתי לקחת פסק זמן ו'לברוח' אל חוף הים. ישבתי שם עם כוס שייק פירות וקר וניסיתי לחשוב... עכשיו אני חופשייה! למה אני שוב חושבת איך לרצות את כולם?! מה אני באמת רוצה?

"טוב, אז ככה:

"נכון לרגע זה, אני קודם כל רוצה להרגיש שגדי באמת אוהב אותי, שאני אהיה בטוחה במערכת היחסים שלנו, במקום לחשוב מה יקרה אם אני אכיר מישהו ומה יקרה אם הוא יבגוד בי. כי אם אני אהיה בטוחה באהבה שלנו, אולי גדי הוא זה שיגיד לי מה נכון עבורי לעשות...

"ואם יהיה לי טוב עם גדי, וגם אם לא, אז בעצם אני רוצה גם לעבור לגור לבד, נמאס לי לריב כל שני וחמישי עם ההורים שלי, שהרי זה הזמן ש'מותר' לי לעזוב את הבית. אבל זה גם קצת עצוב. מה, אני לא אחזור כל יום ואשב עם אחותי לספר לה איך עבר עליי היום? ומה עם אימא? עם מי אני אתייעץ כשאריב עם גדי? הרי אימא ואבא הם מודל לזוגיות עבורי. ואיך אני בכלל אצליח לשלם לבד מים, חשמל, ארנונה? אני בכל זאת עדיין ילדה...

"אה. אני גם רוצה לטייל בעולם עם החברים שלי, מה, כולם נוסעים אחרי הצבא, ורק אני לא?

"ואני גם רוצה להמשיך במלאכה יצירתית, כי זה גורם לי להרגיש טוב, הריקודים, השירים, הציורים, הצילומים, עבודות הגרפיקה שיצרתי, הספורט והאימונים — אז נכון שהתקבלתי לתפקיד של יועצת מקצועית במכון כושר ואני שרה מדי פעם במועדונים, אבל זה רק נחמד לי... ואין לי ממש זמן לעצמי.

"כל כך הרבה אפשרויות... איך בוחרים? מה עושים?

"יהיו שיגידו שזו קלישאה 'לחפש את עצמך', אבל כך בדיוק אני מרגישה.

"אני הולכת קצת לאיבוד..."

ראיתי מולי בחורה יפהפייה, גבוהת קומה, בעלת עיניים תכולות יוקדות, מוכשרת ואינטליגנטית, הניצבת מול שפע של אינפורמציה, רצונות ומאוויים — מבולבלת ותוהה מה נכון עבורה ואיך בעצם עליה "להתחיל" את החיים ולמצוא את השלווה.

אדווה מנסה לרצות את ההורים, את האחיות, את הממונים עליה בעבודה, את החבר האהוב שלה — את כולם, מלבד את עצמה, שכן זו נראית לה הדרך היחידה שבה תזכה באהבה מהסובבים אותה.

חום ואהבה הם צרכים בסיסיים בחייו של כל אדם. הפסיכולוג הידוע אברהם מאסלו חיבר את תאוריית "פירמידת הצרכים" והסביר כי לבני האדם יש צרכים אוניברסליים אשר מניעים אותנו. הוא טען כי יש היררכיה של צרכים אשר מאורגנים על פי סדר חשיבות, וכאשר רמה מסוימת של צורך מסופקת, האדם פונה להגשמת הרמה הגבוהה הבאה במעלה.

השלב הבסיסי והראשוני ביותר בפירמידה הוא הצורך בקיום הפיזי: מזון ושתייה. משהושגה המטרה הזו, מתעורר צורך בביטחון, ואחרי כן צורך בשייכות, בזהות ובאהבה. השלב הבא הוא הצורך בכבוד ובהערכה. רק אחרי שאדם השיג את כל אלה, הוא יכול להתפנות לצורך במימוש עצמי...