האותיות הקטנות של החיים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
האותיות הקטנות של החיים
הוספה למועדפים

האותיות הקטנות של החיים

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

נדב כהן הינו סופר וסאטיריקן, אשר רואה בעצמו נביא זעם מודרני.

תקציר

רוב האנשים לא קוראים את האותיות הקטנות.

והאותיות הקטנות, הן מפילות אותנו שוב ושוב, בלי שבכלל נבחין בהן. הן מעכבות את הקידום שלנו בעבודה, הן יוצרות את פקק התנועה בדרך שלנו הבייתה, והן מאלצות אותנו לא רק לשלם בכניסה לחתונה של עמית לעבודה, אלא גם לרקוד בה.

נדב כהן הינו סופר וסאטיריקן, אשר רואה בעצמו נביא זעם מודרני.

פרק ראשון

1. עיתון של בוקר

הכתבה בעיתון הייתה מחמיאה מאוד.

מבין עשרים וחמישה המנהלים שהגישו את מועמדותם, זכה דווקא הוא במינוי הנכסף. הוא אחז בהתרגשות במוסף הכלכלי ועצם את עיניו.

ההתרגשות הייתה עצומה. הוא המתין לרגע הזה כל חייו. גם ברגעי השפל הנוראיים ביותר ידע שיצליח. הוא זכר כיצד נאלץ להתחנן בפני מנהל סניף הבנק שלו על מנת שיאשר לו את ההלוואה שכה נזקק לה. הוא ידע שהסיכונים אורבים בכל פינה. ידע, אך לא וויתר.

הוא פתח את בקבוק השמפניה שהכין מבעוד מועד. צליל הנוזל הקר שמילא את כוס הזכוכית נעם לאוזנו. הוא תחב את אפו אל תוך חלל הכוס ונשם את אדי האלכוהול. ריחה המשכר של ההצלחה. הטיפה הראשונה צרבה את לשונו. צריבה מתקתקה. אחריה הגיעו טיפות נוספות. גם הן צרבו את לשונו.

 

שלושה קילומטרים משם ישב, ספון בביתו, מנהל אחר. ההודעה המאכזבת לא איחרה להגיע. הוא הבחין בכותרת ועיניו חשכו. אל הכתבה צורפה תמונה מישיבת המליאה שהכריעה את גורלו. לו רק יכול היה להיות שם. אפילו כזבוב על הקיר.

הוא הבין שהסיפור נגמר. ובכל זאת, המשחק הרי חייב להימשך. עליו להעמיד פנים שהמינוי אינו סופי. שיש מקום להתנגדות. שקיימת עוד תקוה. ההצגה חייבת להימשך, גם אם התפקיד שניתן לו הוא תפקיד משני.

האותיות רצדו על מסך המחשב השטוח. הוא ניסה להתעלם מרגשותיו בזמן שכתב את מכתב הערר. עליו להיות מקצועי גם ברגעים כאלה. כך חינך אותו אביו, וכך חינך הוא את ילדיו.

כשסיים, הרים את אפרכסת הטלפון וחייג אל מזכירות החברה. "שלום. אשמח בבקש לקבל את הפרוטוקול מן הדיון שנערך אתמול במליאה", ביקש.

מזכירת החברה זיהתה אמנם את קולו, אך הייתה מופתעת. "למיטב ידיעתי, לא התקיים אתמול דיון במליאה", השיבה.

המנהל הבכיר הרגיש כיצד חמתו בוערת בו. מה הם מנסים להסתיר, שם? מדוע היה צריך לקרוא על המינוי בעיתון? האם לא היה ראוי לנהוג בעניין זה בכבוד המינימלי הנדרש? היכן הערכים עליהם הושתתה החברה, לכשהצטרף אליה לפני שנים רבות?

הוא הרגיש כיצד קולו רועם אל תוך האפרכסת. "בעיתון כתוב במפורש שהתקיימה אתמול ישיבת מליאה בה הוחלט על המינוי. לא זאת בלבד, אלא שלכתבה צורפה תמונה מתוך הישיבה", רטן.

"אדוני", השיבה המזכירה, "צר לי, אך בעיתון היה כתוב במפורש: התמונה היא להמחשה בלבד."

נדב כהן הינו סופר וסאטיריקן, אשר רואה בעצמו נביא זעם מודרני.

עוד על הספר

האותיות הקטנות של החיים נדב כהן

1. עיתון של בוקר

הכתבה בעיתון הייתה מחמיאה מאוד.

מבין עשרים וחמישה המנהלים שהגישו את מועמדותם, זכה דווקא הוא במינוי הנכסף. הוא אחז בהתרגשות במוסף הכלכלי ועצם את עיניו.

ההתרגשות הייתה עצומה. הוא המתין לרגע הזה כל חייו. גם ברגעי השפל הנוראיים ביותר ידע שיצליח. הוא זכר כיצד נאלץ להתחנן בפני מנהל סניף הבנק שלו על מנת שיאשר לו את ההלוואה שכה נזקק לה. הוא ידע שהסיכונים אורבים בכל פינה. ידע, אך לא וויתר.

הוא פתח את בקבוק השמפניה שהכין מבעוד מועד. צליל הנוזל הקר שמילא את כוס הזכוכית נעם לאוזנו. הוא תחב את אפו אל תוך חלל הכוס ונשם את אדי האלכוהול. ריחה המשכר של ההצלחה. הטיפה הראשונה צרבה את לשונו. צריבה מתקתקה. אחריה הגיעו טיפות נוספות. גם הן צרבו את לשונו.

 

שלושה קילומטרים משם ישב, ספון בביתו, מנהל אחר. ההודעה המאכזבת לא איחרה להגיע. הוא הבחין בכותרת ועיניו חשכו. אל הכתבה צורפה תמונה מישיבת המליאה שהכריעה את גורלו. לו רק יכול היה להיות שם. אפילו כזבוב על הקיר.

הוא הבין שהסיפור נגמר. ובכל זאת, המשחק הרי חייב להימשך. עליו להעמיד פנים שהמינוי אינו סופי. שיש מקום להתנגדות. שקיימת עוד תקוה. ההצגה חייבת להימשך, גם אם התפקיד שניתן לו הוא תפקיד משני.

האותיות רצדו על מסך המחשב השטוח. הוא ניסה להתעלם מרגשותיו בזמן שכתב את מכתב הערר. עליו להיות מקצועי גם ברגעים כאלה. כך חינך אותו אביו, וכך חינך הוא את ילדיו.

כשסיים, הרים את אפרכסת הטלפון וחייג אל מזכירות החברה. "שלום. אשמח בבקש לקבל את הפרוטוקול מן הדיון שנערך אתמול במליאה", ביקש.

מזכירת החברה זיהתה אמנם את קולו, אך הייתה מופתעת. "למיטב ידיעתי, לא התקיים אתמול דיון במליאה", השיבה.

המנהל הבכיר הרגיש כיצד חמתו בוערת בו. מה הם מנסים להסתיר, שם? מדוע היה צריך לקרוא על המינוי בעיתון? האם לא היה ראוי לנהוג בעניין זה בכבוד המינימלי הנדרש? היכן הערכים עליהם הושתתה החברה, לכשהצטרף אליה לפני שנים רבות?

הוא הרגיש כיצד קולו רועם אל תוך האפרכסת. "בעיתון כתוב במפורש שהתקיימה אתמול ישיבת מליאה בה הוחלט על המינוי. לא זאת בלבד, אלא שלכתבה צורפה תמונה מתוך הישיבה", רטן.

"אדוני", השיבה המזכירה, "צר לי, אך בעיתון היה כתוב במפורש: התמונה היא להמחשה בלבד."