פָאדוֹ1
כַּף יָד טוֹרֶפֶת בָּעוֹלָם
נוֹשֶׁכֶת עַד זוֹב
יוֹרֶקֶת גַּל, זוֹרַעַת
אֲנָשִׁים בָּרוּחַ
תַּשְׁחִיל לְבָבוֹת כְּאֶבֶן לָאֶצְבַּע.
חוֹנֶקֶת מִשְׁפָּט
תִּרְדֹּף אַחַר מַלְאָךְ דּוֹלֵק
עַד אֵין נְשִׁימָה.
וְאֵיךְ אֵחָבֵא תַּחַת קוֹלִי
וְצִלָּהּ עָלַי?
ג'וּנְגֶּל
בַּלַּיְלָה עָלוּ הַפִּילִים, לֹא
פָּחוֹת כּוֹזְבִים מֵרַעְיוֹן. אֶת הָרוֹכְבִים
עַל גַּבָּם לֹא הִכַּרְתִּי. לְרֶגַע זִהִיתִי,
אֵלֶּה נִשְׁמוֹת הַסּוֹבְבִים בִּשְׂדוֹת פֶּרֶא
וּשְׁאַר נִכְחָדִים. וְהַכֹּל שׁוֹתְקִים: חַיּוֹת
וְרוֹכְבֵיהֶן, כְּפִי שֶׁנִּטְבַּע בְּמוֹחִי. רֶגַע וְקֻפְּלוּ
בְּאֵלֶם אֶל אִי־הֱיוֹת. וְרַק זֵכֶר
קוֹל צַעֲדָם.
גֵּב
כָּל הַנְּפָשׁוֹת הוֹלְכוֹת אֶל הַמַּיִם
כְּעֵדֶר אַיָּלוֹת צְמֵאוֹת, וְאִם יָבְשׁוּ
מִי יַכֶּה בַּסֶּלַע
אֲנִי, מַכְרִיז הַמָּוֶת הַגָּדוֹל.
לֹא, אֲנִי אוֹמֶרֶת. אֲפִלּוּ תַּרְבִּיץ אֶלֶף
אֲנִי דְּלוּקָה עַל הַחַיִּים.
וְגַם אִם שָׁמַיִם יַעַמְדוּ דֹּם וּפִרְחֵי מרְפֶּסֶת
יַפְנוּ גַּבָּם וֽאַתָּה הַמּוֹשֵׁף נוֹשֵׁף,
תְּהַלֵךּֽ שְׁלוּב זְרוֹעַ עִם הַדִּין, לֹא
אַהֲבָתִי.