לב בלהבות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לב בלהבות
הוספה למועדפים

לב בלהבות

4 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

ברין דוויר זקוק לרעיה – כמה שיותר מהר, נוח וזמני. אבל אף אחת מהנערות השטחיות וקלות הדעת ששמחו בדרך כלל להיתלות על זרועו אינה מוכנה לענות לדרישותיו. מיה פורסטר חמומת המוח והלוהטת הבטיחה משהו מסעיר הרבה יותר!
ברין מציע תמריץ כספי רציני, שנדמה שמיה שמחה לקבל. אבל הוא לא מודע לסיבה הטובה מאוד בגללה נעתרה להצעתו – ולכספו. הוא אף עומד לגלות שלקח תחת חסותו נערה לא מנוסה שתשמש לו ככלתו החדשה.

מהדורה ראשונה ראתה אר בשנת 2008.

פרק ראשון

1

"אני לא מאמינה שהוא כתב את זה עלי!" מיה השליכה את עיתון הבוקר מידה בתיעוב ועיניה האפורות הבריקו בזעם. "זו עבודת המשחק הראשונה האמיתית שלי והוא ירד עליה בגדול. הקריירה שלי תסתיים עוד לפני שהחלה."

"לא הייתי לוקחת את זה באופן אישי מדי," אמרה שלי בזמן שהעמיסה את מדיח-הכלים של בית-הקפה. "ברין דוויר יורד על כל דבר. שמעת אותו ברדיו אתמול? הוא חיסל לגמרי את האדם שאותו ראיין. ככה הוא משיג את הרייטינג שלו. או שאוהבים אותו או ששונאים אותו."

"טוב, אז אני שונאת אותו," אמרה מיה ברגש. "הלוואי שהייתי יכולה להגיד את זה באופן אישי בפרצופו השחצני והיהיר."

"את אף-פעם לא יודעת מתי ישחק לך מזלך," אמרה שלי בזמן שהכניסה אבקת ניקוי כלים לתוך התא המתאים. "הוא היה כאן שלוש פעמים ברצף בשבוע שעבר, וכל בוקר עם אשה אחרת. היית צריכה לראות איך טוני עשה עניין ממנו, כאילו שהוא בן למשפחת המלוכה. כמעט שהקאתי."

"כאן?" עיניה של מיה החלו להתנוצץ בתקווה. "ברין דוויר?"

שלי הזדקפה ממדיח-הכלים. "תקשיבי, מיה, רק תזכרי שרק התחלתי לעבוד כאן וטוני נתן לך את העבודה רק בגלל שאני המלצתי עלייך. אם תעזי – "

"קפוצ'ינו אחד וקפה הפוך נטול קפאין כפול אחד לשולחן מספר שבע." טוני פרטלי, הבעלים של בית-הקפה, הטיח את ההזמנה על הדלפק ואסף צלחת של לחם צימוקים בדרך. "ומהר. הסלבריטאי האהוב עלינו כאן שוב הבוקר."

"אויש," אמרה שלי בזמן שהציצה במהירות מעבר לדלפק.

"מי זה?" שאלה מיה בזמן שהציצה מעבר לכתפה של שלי. היא שרקה בין שיניה כאשר הבחינה בגבר גבוה עם שיער חום כהה נוצץ וכתפיים רחבות, שישב ודיבר עם ברונטית מצודדת. "לעזאזל."

שלי אחזה בזרועה. "מיה, שלא תעלי את זה אפילו על דעתך. את מכירה את טוני. הוא יפטר אותך על המקום אם תעשי משהו שיעצבן לקוח, בין אם הוא סלבריטאי ובין אם לא."

מיה הורידה מעליה את אצבעותיה של המלצרית, חייכה חיוך מתוק, והושיטה את ידיה אל כוסות הקפה שהבריסטה הכין זה עתה. "אני חושבת שאסתכן הפעם. בכל מקרה, זה יהיה שווה רק כדי להחזיר לחזיר הנפוח על זה, על הביקורת הגרועה שנתן לי."

שלי מצמצה בזמן שמיה הרימה את ספלי הקפה. "אני חושבת שלא אוכל לצפות בזה..."

מיה ניגשה אל שולחנו של ברין דוויר, שישב כשגבו אליה. זה היה גב רחב מאוד, חשבה, ולמרות שלבש חליפת עסקים כחולה בהירה, היא ראתה את השרירים המפותחים מאוד מתחת לבד היקר. שרוולי החולצה שלו היו מופשלים עד מרפקיו וחשפו אמות שזופות מכוסות שיער גברי כהה ושעון כסף יקר שהיה על פרק ידו השמאלי. שערו לא היה ארוך או קצר או ישר או מתולתל אלא משהו באמצע, והוא היה מסוגנן בצורה אקראית שהעידה על כך שאצבעותיו הארוכות והשזופות שימשו אותו כמסרק.

היא לא הרגישה צורך לראות את פניו; הם הופיעו על פני כל שער ירחון נשים במהלך החודש האחרון מפני שזו היתה השנה השניה בה נבחר לרווק השנה. תוכנית הרדיו בשעת השיא שלו והטור השבועי הפופולרי שלו בעיתון העניקו לו תהילה וממון שרוב האנשים יכלו רק לחלום עליהם, אבל גם בלי כל אלה הוא היה מולטימיליונר בזכות כמה השקעות נדל"ן נבונות שעשה לפני שהגיע לגיל שלושים-ושתיים או שלוש לפני כמה שנים.

מיה בחנה את המראה שלה במראות מעל אזור התא בבית-הקפה על פניו חלפה, אומרת לעצמה שלא יוכל לזהות אותה מההופעה של אמש. כששערה הבלונדי באורך הכתף אסוף לקוקו גבוה וללא איפור היא נראתה כמו סתם מלצרית. היא חייכה חיוך קטן ושובב בזמן ששיננה מבטא אירי; טוב מזה – מבטא של מלצרית אורחת מחו"ל.

"בוקר טוב לשניכם. עכשיו, מה הזמנתם – קפוצ'ינו וקפה הפוך ללא קפאין כפול?" אמרה בנגינה עליזה בזמן שעמדה לצד מרפקו של ברין.

"אני הזמנתי נטול," אמרה הברונטית בחיוך ידידותי.

מיה הושיטה את ידה כדי להניח את הקפה לפניה ואז פנתה אל בן לווייתה של האשה, שלא טרח אפילו להתייחס לנוכחותה. "ומה בשבילך, אדוני?"

"הקפוצ'ינו," אמר בלי להרים את עיניו מהמסמך אותו קרא.

"קפוצ'ינו אחד בדרך," אמרה מיה ומיד שפכה אותו בחיקו.

"מה זה צריך...?" ברין קפץ על רגליו ומשך את בד המכנסיים מעל חלציו.

"אני נורא מצטערת, כמה מסורבל מצדי," אמרה בלי שמץ של כנות. "אני אביא לך ספל קפה נוסף מיד."

"אני לא רוצה עוד קפה!" הוא לטש בה עיניים ואז צמצם את עיניו מעט ושאל, "הי, אני לא מכיר אותך?"

היא שלחה לעברו מבט ריק והחלה לפנות. "סליחה, אבל נדמה לי שאתה טועה. מעולם לא פגשתי אותך בעבר."

"את הנערה..." הוא עצר אותה בזרוע ארוכה ויד גדולה מאוד "... מהפרסומת לנייר הטואלט, לא?"

מיה הסירה מעליה את אצבעותיו וניגבה את עורה באצבעותיה, יורה לעברו מבט עליון. "מצטערת, אבל אתה מחליף אותי באחרת."

"מעולם לא שכחתי פרצוף והפנים שלך מאוד – "

"את מפוטרת!" שאג טוני בזמן שצעד לעברם. "מיה פורסטר, את שומעת אותי? מפוטרת! ברגע זה."

"מיה פורסטר?" ברין הקדיר פנים.

"מצטערת, מר פרטלי," אמרה מיה ושכחה לרגע את המבטא האירי שלה. "לא התכוונתי לעשות את זה. הספל פשוט עף לי מהיד."

"מיה, אני ראיתי אותך; הוא לא עף לך מהיד. את שפכת אותו על המסכן! קחי את הדברים שלך ועופי מכאן," התיז טוני לעברה ואז סב אל ברין, ריכך את נימת קולו ואמר, "אנא, קבל את התנצלותי הכנה על התנהגותה המחפירה של העובדת שלי – העובדת-לשעבר שלי. אני אדאג לכך שהיא אישית תשלם עבור הנזק שנגרם למכנסיים שלך. אני אדאג לכך שקפה חדש יוגש לך מיד, והאם אוכל לפתות אותך בפרוסה מעוגת הבית? מדובר בעוגת טירמיסו מדהימה – על חשבון הבית, כמובן."

"לא, תודה," אמר ברין בחיוך צונן קטן שנעלם מיד.

אופייני. מיה נחרה בבוז. הוא מביט מגבוה על כולם. איזה אפס נפוח.

"אבל אני רוצה להחליף מילה פרטית עם – העובדת-לשעבר שלך," הוסיף ברין ונעץ בה את מבטו הכחול הכהה.

עיניה של מיה התרחבו בבהלה והיא החלה לסגת. "אבל אני עוזבת..."

"לא כל-כך מהר, מיס פורסטר," אמר ולפת שוב את זרועה, אצבעותיו הארוכות כצבת סביב פרק ידה הדקיק. "אני בטוח שהמעסיק לשעבר שלך לא יתנגד אם תיעני לי לרגע או שניים."

מיה התבוננה בטוני בבקשת עזרה אבל הוא כבר היה בדרכו אל המטבח, מחלק הוראות נוספות ביחס לשולחן מספר חמש.

"אני חושבת שאפרד ממך עכשיו," אמרה הברונטית לברין לפני ששלחה לעבר מיה חיוך נעים. "דרך אגב, מיס פורסטר, שמי אנבל הייוורד. אני היחצ"נית של ברין."

"מסכנה," הפטירה מיה לא מספיק בשקט בזמן שלחצה בידה הפנויה את ידה של האשה המבוגרת יותר. "אבל נעים לי מאוד להכיר אותך. אני בטוחה שאת אדם נחמד מאוד, אף עם מי שאת מסתובבת."

"סליחה?" גבותיו הכהות של ברין התרוממו מעל עיניו.

"אני אתקשר אליך מאוחר יותר בקשר לרייטינג שלך, ברין." אנבל נופפה לעברו בידה ויצאה מבית-הקפה, עיניה נוצצות במשובה.

"עזוב אותי, בבקשה," אמרה מיה בשיניים חשוקות. "כולם מסתכלים."

"לא מעניין אותי מי מסתכל." הוא לטש בה עיניים אפלות. "אני רוצה לדעת למה את חושבת שאת יכולה לזרוק עלי קפה בלי להיענש."

"נענשתי," אמרה כשהיא מטה את סנטרה הקטן. "פוטרתי, זוכר?"

"וזה הגיע לך. מה קרה לך? מה עשיתי לך, לעזאזל?"

"איך אתה יכול לשאול?" התיזה ושחררה ממנו את זרועה, משפשפת את פרק ידה במקום בו אצבעותיו אחזו בה. "לא רק שפוטרתי עכשיו, אלא שאני בטוחה שאפוטר מהפקות פיץ'-פאי בגלל מה שכתבת הבוקר בעיתון. זו היתה ההופעה החיה הראשונה שלי בתיאטרון ואתה הרסת אותה. השחקנית הראשית חלתה והבמאי ביקש ממני למלא את מקומה ועכשיו הקריירה שלי תיהרס בגללך ודעתך המטופשת, שבטח היתה משוחדת לגמרי ו – "

"אה, מיה פורסטר הזו," אמר ושפשף בהרהור את סנטרו.

מיה בהתה בו בחמת זעם. מה זאת אומרת, הזו?

"אז קיבלת ביקורת גרועה," אמר בביטול. "תתגברי על זה."

"תתגברי על זה?" היא התקרבה אליו ונעצה בחזהו את אצבעה. "מה דעתך להתגבר על זה? אתה החכמולוג השוביניסט, הדעתן השחצן ביותר שפגשתי מעודי. אתה חושב שאתה יכול להגיד מה שאתה רוצה או לכתוב איזה עלבונות שאתה רוצה אבל אני לא אתן לך לעשות את זה. הפעם בחרת לרדת על האדם הלא נכון. אם אני אאבד את העבודה שלי כשחקנית מחליפה בגללך, אתה תצטער על זה. אני אדאג לכך."

ברין התבונן בנערה הסוערת שלפניו בעניין גובר. מתי בפעם האחרונה אמר לו מישהו את דעתו האמיתית עליו? תהה. אמר לו באמת? רוב האנשים – בעיקר נשים – נענו לכל גחמה שלו, אבל היא היתה שונה לגמרי. היא היתה כולה אש, עיניה הירוקות בערו ושיערה הבלונדי היטלטל מאחוריה, והיא נראתה יותר כמו תיכוניסטית מאשר כמו המפתה ששיחקה אמש על הבמה במחזה החדש של תאודור פרנקסטון.

"היית צריכה להמשיך עם הפרסומות לנייר טואלט," אמר. "חשבת פעם על שינוי קריירה?"

"האם חשבת פעם על החלפת אישיות?" הטיחה בחזרה, עיניה תאומי יהלומים שזהרו בחרון.

ברין הבליע חיוך בזמן שהניח למבטו לבחון אותה בעצלתיים. היתה לה גזרה נאה, דקיקה וחסונה, ועורה זהר בבריאות כאילו נהגה לבלות הרבה בחוץ. היא לא היתה מאופרת אבל היה לה יופי רענן שהיה מצודד להפליא. הוא לא יכול שלא לחשוב שהיתה הטיפוס שאם-דודתו היתה בוחרת בשבילו. זה היה פתרון מושלם לבעיה שהדאיגה אותו זה זמן-מה.

"תקשיבי, מיס פורסטר." הוא לקח אותה הצדה, הרחק מאוזניהם הזקורות של היושבים בשולחן מספר שש. "אני מצטער שאיבדת את עבודתך כאן, אבל באמת, מה שחקנית מוכשרת כמוך עושה במקום כזה?"

היא הזעיפה פנים לעומתו. "לא כינית אותי מוכשרת בכתבה שלך הבוקר. כתבת, ואני מצטטת: 'ניסיון פתטי ליצור דמות פאם-פאטאל משחקנית חסרת ניסיון בעליל.' האם לא זה מה שכתבת?"

"יכול להיות שכתבתי משהו כזה."

"מה?" היא נעצה בו עיניים זועמות. "אתה לא זוכר אפילו את מה שכתבת עלי?"

"תראי." הוא העביר יד אחת בשערו. "הייתי צריך לעמוד במועד ההגשה וביליתי עד מאוחר ו..."

"אתה רוצה להגיד לי שהיית שיכור כאשר כתבת את הטור הזה?"

"כמובן שלא." הוא הביט סביב כדי לוודא שאיש לא שמע את ההאשמה הבוטה שלה. "את מוכנה לדבר קצת יותר בשקט? אני לא זקוק כרגע לפרסום גרוע."

מיה הזדקפה למלוא גובהה שעדיין הותיר אותה בנקודת נחיתות ביחס למטר ותשעים שלו. "אתה חושב שהקריירה שלך מעניינת אותי שעה שהרסת את הקריירה שלי בקלות כזו?"

הוא קפץ שפתיים לרגע. "תראי, אני אעשה אתך עסקה קטנה." הוא הוציא מכיסו כרטיס ביקור והושיטו לה. "אם יזרקו אותך מהמחזה, תני לי צלצול ואני אנסה למצוא לך עבודה אחרת, בסדר?"

מיה קרעה לגזרים את כרטיס הביקור שלו, התרוממה על בהונותיה והכניסה את הקרעים לתוך כיס חולצתו. "תודה, אבל לא, תודה," אמרה קצרות. "ואני אגיד לכל החברים שלי לא להקשיב שוב לעולם לתוכנית הרדיו שלך. ותרשה לי להגיד לך שיש לי המון חברים."

ברין התבונן בה כאשר חזרה למטבח, שם, אחרי חילופי דברים קצרים עם מלצרית אחרת, היא הרימה את תיקה ועזבה דרך הכניסה האחורית, זנב הסוס שלה מיטלטל בעקבותיה בזעם.

הוא התבונן בצווארון החולצה שלו, במקום בו פיסות נייר קטנות ננעצו בעורו וחייך.

כן, אין ספק שאם דודתו אגנס תהיה מרוצה.

הוא הוציא את הסלולרי שלו והקיש כמה ספרות. "אנבל, את יכולה לשלוח לי את המספר של תאודור פרנקסטון ואת השם והמספר של הסוכן הנוכחי של מיה פורסטר?"

"ברין, מה אתה זומם כבר?" נימת קולה של אנבל הביעה חשד.

הוא חיכה עד שהיה מחוץ לבית-הקפה בטרם ענה. "אנבל, תקשיבי, יש לי תוכנית. את זוכרת שאמרתי לך שאני צריך לשפר את התדמית שלי כדי לשפר את נתחי ההאזנה בקרב קהל הנשים? טוב, אז נראה לי שזו הדרך הכי טובה לעשות זאת."

אנבל גנחה. "אני מקווה שזה לא עוד תעלול פרסומי שיגרום לי להצטמרר. אני לא חושבת שאוכל להתמודד עם השלכות עוד רומן שלך עם אשה נשואה."

"לא, זה בכלל לא משהו כזה. ודרך אגב, סאמר ריילי היתה גרושה, או כמעט."

"היא היתה זנזונת, ברין, ובמהלך כל התקופה בה יצאת אתה הרייטינג שלך ספג מהלומה כבדה והיה בשפל המדרגה. נשים הפסיקו להאזין לך ועדיין לא חזרו."

"אבל זה בדיוק העניין," אמר ברין. "אם אשחק נכון בקלפים שלי, זה יהיה בדיוק השינוי התדמיתי הדרוש שלי והוא ייעשה תוך ימים ספורים. תחשבי על זה. מה יכול להיות טוב יותר ברגע זה מאשר רומן בזק עם שחקנית נאבקת שזה עתה שיסעתי אותה בעיתון? נשים יאהבו את זה. יש בזה את כל המרכיבים של סיפור הוליוודי."

"אני לא מאמינה למשמע אוזני," הפטירה אנבל.

"אנבל, תקשיבי," התעקש. "נשים מכל רחבי סידני יפתחו רדיו כדי להקשיב למסכת היחסים בינינו. זה מושלם!"

"ואיך בדיוק תשכנע את מיה פורסטר לנהל אתך מערכת יחסים? בפעם האחרונה בה ראיתי אותך, היית רטוב מקפוצ'ינו שהיא שפכה עליך," הטעימה אנבל ובקולה היה יותר מרמז לציניות.

"יש לי אסטרטגיה ואני בטוח שהיא תעבוד. תשלחי לי את המספרים ברגע שתשיגי אותם. צ'או."

 

מקץ כמה דקות התקשר ברין לתאודור פרנקסטון. זו היתה שיחה קצרה ועניינית ביותר.

"זו היתה ביקורת מחורבנת," רטן תיאו כאשר ברין הזדהה.

"זו היתה הופעה מחורבנת," החזיר ברין. "הנערה לא התאימה לתפקיד. מה עבר לך בראש, תיאו? אתה חייב להיפטר ממנה לפני שהיא תפגע במוניטין שלך עוד יותר."

"ואם לא?"

"אז אני אזהיר את המאזינים שלי היום בשידור להתרחק מהמחזה שלך ולהישאר בבית ולצפות בטלוויזיה. חברת ההפקות הקטנה שלך תאבד את כל המשקיעים שלה לפני שתניד עפעף."

"זה לא ימצא חן בעיניה," התלונן תיאו. "אני מחבב את הנערה. היא קצת גולמית אבל עם עוד קצת עבודה היא תשתפר."

"גם אני מחבב אותה," אמר ברין. "תשאיר לי אותה. יש לי תוכניות גדולות בשבילה."

"אתה בן-זונה יהיר," אמר תיאו. "האם מישהו אמר לך את זה לאחרונה?"

"למעשה, כן," אמר ברין בחיוך עצל. "וזה מצא חן בעיני כל-כך עד שאני מת כבר לשמוע אותה אומרת לי את זה שוב."

שיחת הטלפון שלו לסוכן של מיה היתה פרודוקטיבית עוד יותר. הוא פגש את רוברטה אסקינת'ורפ באירועים חברתיים שונים ולמרות שפלירטטו מפעם לפעם הרי שמעולם לא יצא מזה שום-דבר רציני, אבל הוא ידע שהיא תעשה כרצונו.

"לא שמעתי ממך מזמן," גרגרה רוברטה. "אתה מצלצל כדי להתנצל על הביקורת הקשה שכתבת על אחת הלקוחות החביבות ביותר עלי בעיתון הבוקר?"

"לא בדיוק."

רוברטה צחקה. "לא, ברין דוויר שאני מכירה לא היה מתנצל בחיים על מעשיו. איך יכולתי לחשוב ככה?"

"רוברטה, אני זקוק לטובה, אבל זה חייב להיעשות בסוד."

"בקשתך היא לי ציווי, אתה יודע את זה, ברין, יקירי."

"אני רוצה שתוציאי את מיה פורסטר מהספרים שלך באופן זמני."

"למה שאעשה את זה? היא נורא חמודה ויש לה המון פוטנציאל. אני יודעת שהמחזה של תאודור היה קצת גדול בשבילה אבל סבינה חלתה ברגע האחרון. בכל מקרה, כל שחקן זקוק לאתגר מפעם לפעם."

"יש לי בשבילה משהו אחר."

"אבל איך אני אסביר לה את זה?"

"תשתמשי בביקורת שלי כתירוץ," הציע. "זה לא חייב להיות קבוע. תוכלי להחזיר אותה אלייך מאוחר יותר. אני פשוט רוצה שהיא תהיה מחוסרת עבודה וייצוג כדי שהיא תסכים לעבוד אתי לעת-עתה."

"אני חייבת לומר שזה נשמע מאוד מעניין," אמרה רוברטה. "אל תגיד לי שהתאהבת בנערה!"

ברין ביטל את הרעיון. "רוברטה, בחייך, את מכירה אותי. אני לא טיפוס של התאהבות."

"אולי לא, אבל מיה פורסטר מקסימה," הטעימה רוברטה. "לא הייתי רוצה שהיא תיפגע. על מה חשבת?"

"תאזיני לתוכנית שלי ותדעי," אמר. "אבל תזכרי, זה בינינו."

"אני אעשה את זה, אבל אני מזהירה אותך שזה יעלה לך בארוחת ערב בהזדמנות."

"קבענו," אמר. "ארוחת ערב מתי שתרצי."

"בפריז," הוסיפה.

הוא חייך וניתק.

עוד על הספר

לב בלהבות מלני מילבורן

1

"אני לא מאמינה שהוא כתב את זה עלי!" מיה השליכה את עיתון הבוקר מידה בתיעוב ועיניה האפורות הבריקו בזעם. "זו עבודת המשחק הראשונה האמיתית שלי והוא ירד עליה בגדול. הקריירה שלי תסתיים עוד לפני שהחלה."

"לא הייתי לוקחת את זה באופן אישי מדי," אמרה שלי בזמן שהעמיסה את מדיח-הכלים של בית-הקפה. "ברין דוויר יורד על כל דבר. שמעת אותו ברדיו אתמול? הוא חיסל לגמרי את האדם שאותו ראיין. ככה הוא משיג את הרייטינג שלו. או שאוהבים אותו או ששונאים אותו."

"טוב, אז אני שונאת אותו," אמרה מיה ברגש. "הלוואי שהייתי יכולה להגיד את זה באופן אישי בפרצופו השחצני והיהיר."

"את אף-פעם לא יודעת מתי ישחק לך מזלך," אמרה שלי בזמן שהכניסה אבקת ניקוי כלים לתוך התא המתאים. "הוא היה כאן שלוש פעמים ברצף בשבוע שעבר, וכל בוקר עם אשה אחרת. היית צריכה לראות איך טוני עשה עניין ממנו, כאילו שהוא בן למשפחת המלוכה. כמעט שהקאתי."

"כאן?" עיניה של מיה החלו להתנוצץ בתקווה. "ברין דוויר?"

שלי הזדקפה ממדיח-הכלים. "תקשיבי, מיה, רק תזכרי שרק התחלתי לעבוד כאן וטוני נתן לך את העבודה רק בגלל שאני המלצתי עלייך. אם תעזי – "

"קפוצ'ינו אחד וקפה הפוך נטול קפאין כפול אחד לשולחן מספר שבע." טוני פרטלי, הבעלים של בית-הקפה, הטיח את ההזמנה על הדלפק ואסף צלחת של לחם צימוקים בדרך. "ומהר. הסלבריטאי האהוב עלינו כאן שוב הבוקר."

"אויש," אמרה שלי בזמן שהציצה במהירות מעבר לדלפק.

"מי זה?" שאלה מיה בזמן שהציצה מעבר לכתפה של שלי. היא שרקה בין שיניה כאשר הבחינה בגבר גבוה עם שיער חום כהה נוצץ וכתפיים רחבות, שישב ודיבר עם ברונטית מצודדת. "לעזאזל."

שלי אחזה בזרועה. "מיה, שלא תעלי את זה אפילו על דעתך. את מכירה את טוני. הוא יפטר אותך על המקום אם תעשי משהו שיעצבן לקוח, בין אם הוא סלבריטאי ובין אם לא."

מיה הורידה מעליה את אצבעותיה של המלצרית, חייכה חיוך מתוק, והושיטה את ידיה אל כוסות הקפה שהבריסטה הכין זה עתה. "אני חושבת שאסתכן הפעם. בכל מקרה, זה יהיה שווה רק כדי להחזיר לחזיר הנפוח על זה, על הביקורת הגרועה שנתן לי."

שלי מצמצה בזמן שמיה הרימה את ספלי הקפה. "אני חושבת שלא אוכל לצפות בזה..."

מיה ניגשה אל שולחנו של ברין דוויר, שישב כשגבו אליה. זה היה גב רחב מאוד, חשבה, ולמרות שלבש חליפת עסקים כחולה בהירה, היא ראתה את השרירים המפותחים מאוד מתחת לבד היקר. שרוולי החולצה שלו היו מופשלים עד מרפקיו וחשפו אמות שזופות מכוסות שיער גברי כהה ושעון כסף יקר שהיה על פרק ידו השמאלי. שערו לא היה ארוך או קצר או ישר או מתולתל אלא משהו באמצע, והוא היה מסוגנן בצורה אקראית שהעידה על כך שאצבעותיו הארוכות והשזופות שימשו אותו כמסרק.

היא לא הרגישה צורך לראות את פניו; הם הופיעו על פני כל שער ירחון נשים במהלך החודש האחרון מפני שזו היתה השנה השניה בה נבחר לרווק השנה. תוכנית הרדיו בשעת השיא שלו והטור השבועי הפופולרי שלו בעיתון העניקו לו תהילה וממון שרוב האנשים יכלו רק לחלום עליהם, אבל גם בלי כל אלה הוא היה מולטימיליונר בזכות כמה השקעות נדל"ן נבונות שעשה לפני שהגיע לגיל שלושים-ושתיים או שלוש לפני כמה שנים.

מיה בחנה את המראה שלה במראות מעל אזור התא בבית-הקפה על פניו חלפה, אומרת לעצמה שלא יוכל לזהות אותה מההופעה של אמש. כששערה הבלונדי באורך הכתף אסוף לקוקו גבוה וללא איפור היא נראתה כמו סתם מלצרית. היא חייכה חיוך קטן ושובב בזמן ששיננה מבטא אירי; טוב מזה – מבטא של מלצרית אורחת מחו"ל.

"בוקר טוב לשניכם. עכשיו, מה הזמנתם – קפוצ'ינו וקפה הפוך ללא קפאין כפול?" אמרה בנגינה עליזה בזמן שעמדה לצד מרפקו של ברין.

"אני הזמנתי נטול," אמרה הברונטית בחיוך ידידותי.

מיה הושיטה את ידה כדי להניח את הקפה לפניה ואז פנתה אל בן לווייתה של האשה, שלא טרח אפילו להתייחס לנוכחותה. "ומה בשבילך, אדוני?"

"הקפוצ'ינו," אמר בלי להרים את עיניו מהמסמך אותו קרא.

"קפוצ'ינו אחד בדרך," אמרה מיה ומיד שפכה אותו בחיקו.

"מה זה צריך...?" ברין קפץ על רגליו ומשך את בד המכנסיים מעל חלציו.

"אני נורא מצטערת, כמה מסורבל מצדי," אמרה בלי שמץ של כנות. "אני אביא לך ספל קפה נוסף מיד."

"אני לא רוצה עוד קפה!" הוא לטש בה עיניים ואז צמצם את עיניו מעט ושאל, "הי, אני לא מכיר אותך?"

היא שלחה לעברו מבט ריק והחלה לפנות. "סליחה, אבל נדמה לי שאתה טועה. מעולם לא פגשתי אותך בעבר."

"את הנערה..." הוא עצר אותה בזרוע ארוכה ויד גדולה מאוד "... מהפרסומת לנייר הטואלט, לא?"

מיה הסירה מעליה את אצבעותיו וניגבה את עורה באצבעותיה, יורה לעברו מבט עליון. "מצטערת, אבל אתה מחליף אותי באחרת."

"מעולם לא שכחתי פרצוף והפנים שלך מאוד – "

"את מפוטרת!" שאג טוני בזמן שצעד לעברם. "מיה פורסטר, את שומעת אותי? מפוטרת! ברגע זה."

"מיה פורסטר?" ברין הקדיר פנים.

"מצטערת, מר פרטלי," אמרה מיה ושכחה לרגע את המבטא האירי שלה. "לא התכוונתי לעשות את זה. הספל פשוט עף לי מהיד."

"מיה, אני ראיתי אותך; הוא לא עף לך מהיד. את שפכת אותו על המסכן! קחי את הדברים שלך ועופי מכאן," התיז טוני לעברה ואז סב אל ברין, ריכך את נימת קולו ואמר, "אנא, קבל את התנצלותי הכנה על התנהגותה המחפירה של העובדת שלי – העובדת-לשעבר שלי. אני אדאג לכך שהיא אישית תשלם עבור הנזק שנגרם למכנסיים שלך. אני אדאג לכך שקפה חדש יוגש לך מיד, והאם אוכל לפתות אותך בפרוסה מעוגת הבית? מדובר בעוגת טירמיסו מדהימה – על חשבון הבית, כמובן."

"לא, תודה," אמר ברין בחיוך צונן קטן שנעלם מיד.

אופייני. מיה נחרה בבוז. הוא מביט מגבוה על כולם. איזה אפס נפוח.

"אבל אני רוצה להחליף מילה פרטית עם – העובדת-לשעבר שלך," הוסיף ברין ונעץ בה את מבטו הכחול הכהה.

עיניה של מיה התרחבו בבהלה והיא החלה לסגת. "אבל אני עוזבת..."

"לא כל-כך מהר, מיס פורסטר," אמר ולפת שוב את זרועה, אצבעותיו הארוכות כצבת סביב פרק ידה הדקיק. "אני בטוח שהמעסיק לשעבר שלך לא יתנגד אם תיעני לי לרגע או שניים."

מיה התבוננה בטוני בבקשת עזרה אבל הוא כבר היה בדרכו אל המטבח, מחלק הוראות נוספות ביחס לשולחן מספר חמש.

"אני חושבת שאפרד ממך עכשיו," אמרה הברונטית לברין לפני ששלחה לעבר מיה חיוך נעים. "דרך אגב, מיס פורסטר, שמי אנבל הייוורד. אני היחצ"נית של ברין."

"מסכנה," הפטירה מיה לא מספיק בשקט בזמן שלחצה בידה הפנויה את ידה של האשה המבוגרת יותר. "אבל נעים לי מאוד להכיר אותך. אני בטוחה שאת אדם נחמד מאוד, אף עם מי שאת מסתובבת."

"סליחה?" גבותיו הכהות של ברין התרוממו מעל עיניו.

"אני אתקשר אליך מאוחר יותר בקשר לרייטינג שלך, ברין." אנבל נופפה לעברו בידה ויצאה מבית-הקפה, עיניה נוצצות במשובה.

"עזוב אותי, בבקשה," אמרה מיה בשיניים חשוקות. "כולם מסתכלים."

"לא מעניין אותי מי מסתכל." הוא לטש בה עיניים אפלות. "אני רוצה לדעת למה את חושבת שאת יכולה לזרוק עלי קפה בלי להיענש."

"נענשתי," אמרה כשהיא מטה את סנטרה הקטן. "פוטרתי, זוכר?"

"וזה הגיע לך. מה קרה לך? מה עשיתי לך, לעזאזל?"

"איך אתה יכול לשאול?" התיזה ושחררה ממנו את זרועה, משפשפת את פרק ידה במקום בו אצבעותיו אחזו בה. "לא רק שפוטרתי עכשיו, אלא שאני בטוחה שאפוטר מהפקות פיץ'-פאי בגלל מה שכתבת הבוקר בעיתון. זו היתה ההופעה החיה הראשונה שלי בתיאטרון ואתה הרסת אותה. השחקנית הראשית חלתה והבמאי ביקש ממני למלא את מקומה ועכשיו הקריירה שלי תיהרס בגללך ודעתך המטופשת, שבטח היתה משוחדת לגמרי ו – "

"אה, מיה פורסטר הזו," אמר ושפשף בהרהור את סנטרו.

מיה בהתה בו בחמת זעם. מה זאת אומרת, הזו?

"אז קיבלת ביקורת גרועה," אמר בביטול. "תתגברי על זה."

"תתגברי על זה?" היא התקרבה אליו ונעצה בחזהו את אצבעה. "מה דעתך להתגבר על זה? אתה החכמולוג השוביניסט, הדעתן השחצן ביותר שפגשתי מעודי. אתה חושב שאתה יכול להגיד מה שאתה רוצה או לכתוב איזה עלבונות שאתה רוצה אבל אני לא אתן לך לעשות את זה. הפעם בחרת לרדת על האדם הלא נכון. אם אני אאבד את העבודה שלי כשחקנית מחליפה בגללך, אתה תצטער על זה. אני אדאג לכך."

ברין התבונן בנערה הסוערת שלפניו בעניין גובר. מתי בפעם האחרונה אמר לו מישהו את דעתו האמיתית עליו? תהה. אמר לו באמת? רוב האנשים – בעיקר נשים – נענו לכל גחמה שלו, אבל היא היתה שונה לגמרי. היא היתה כולה אש, עיניה הירוקות בערו ושיערה הבלונדי היטלטל מאחוריה, והיא נראתה יותר כמו תיכוניסטית מאשר כמו המפתה ששיחקה אמש על הבמה במחזה החדש של תאודור פרנקסטון.

"היית צריכה להמשיך עם הפרסומות לנייר טואלט," אמר. "חשבת פעם על שינוי קריירה?"

"האם חשבת פעם על החלפת אישיות?" הטיחה בחזרה, עיניה תאומי יהלומים שזהרו בחרון.

ברין הבליע חיוך בזמן שהניח למבטו לבחון אותה בעצלתיים. היתה לה גזרה נאה, דקיקה וחסונה, ועורה זהר בבריאות כאילו נהגה לבלות הרבה בחוץ. היא לא היתה מאופרת אבל היה לה יופי רענן שהיה מצודד להפליא. הוא לא יכול שלא לחשוב שהיתה הטיפוס שאם-דודתו היתה בוחרת בשבילו. זה היה פתרון מושלם לבעיה שהדאיגה אותו זה זמן-מה.

"תקשיבי, מיס פורסטר." הוא לקח אותה הצדה, הרחק מאוזניהם הזקורות של היושבים בשולחן מספר שש. "אני מצטער שאיבדת את עבודתך כאן, אבל באמת, מה שחקנית מוכשרת כמוך עושה במקום כזה?"

היא הזעיפה פנים לעומתו. "לא כינית אותי מוכשרת בכתבה שלך הבוקר. כתבת, ואני מצטטת: 'ניסיון פתטי ליצור דמות פאם-פאטאל משחקנית חסרת ניסיון בעליל.' האם לא זה מה שכתבת?"

"יכול להיות שכתבתי משהו כזה."

"מה?" היא נעצה בו עיניים זועמות. "אתה לא זוכר אפילו את מה שכתבת עלי?"

"תראי." הוא העביר יד אחת בשערו. "הייתי צריך לעמוד במועד ההגשה וביליתי עד מאוחר ו..."

"אתה רוצה להגיד לי שהיית שיכור כאשר כתבת את הטור הזה?"

"כמובן שלא." הוא הביט סביב כדי לוודא שאיש לא שמע את ההאשמה הבוטה שלה. "את מוכנה לדבר קצת יותר בשקט? אני לא זקוק כרגע לפרסום גרוע."

מיה הזדקפה למלוא גובהה שעדיין הותיר אותה בנקודת נחיתות ביחס למטר ותשעים שלו. "אתה חושב שהקריירה שלך מעניינת אותי שעה שהרסת את הקריירה שלי בקלות כזו?"

הוא קפץ שפתיים לרגע. "תראי, אני אעשה אתך עסקה קטנה." הוא הוציא מכיסו כרטיס ביקור והושיטו לה. "אם יזרקו אותך מהמחזה, תני לי צלצול ואני אנסה למצוא לך עבודה אחרת, בסדר?"

מיה קרעה לגזרים את כרטיס הביקור שלו, התרוממה על בהונותיה והכניסה את הקרעים לתוך כיס חולצתו. "תודה, אבל לא, תודה," אמרה קצרות. "ואני אגיד לכל החברים שלי לא להקשיב שוב לעולם לתוכנית הרדיו שלך. ותרשה לי להגיד לך שיש לי המון חברים."

ברין התבונן בה כאשר חזרה למטבח, שם, אחרי חילופי דברים קצרים עם מלצרית אחרת, היא הרימה את תיקה ועזבה דרך הכניסה האחורית, זנב הסוס שלה מיטלטל בעקבותיה בזעם.

הוא התבונן בצווארון החולצה שלו, במקום בו פיסות נייר קטנות ננעצו בעורו וחייך.

כן, אין ספק שאם דודתו אגנס תהיה מרוצה.

הוא הוציא את הסלולרי שלו והקיש כמה ספרות. "אנבל, את יכולה לשלוח לי את המספר של תאודור פרנקסטון ואת השם והמספר של הסוכן הנוכחי של מיה פורסטר?"

"ברין, מה אתה זומם כבר?" נימת קולה של אנבל הביעה חשד.

הוא חיכה עד שהיה מחוץ לבית-הקפה בטרם ענה. "אנבל, תקשיבי, יש לי תוכנית. את זוכרת שאמרתי לך שאני צריך לשפר את התדמית שלי כדי לשפר את נתחי ההאזנה בקרב קהל הנשים? טוב, אז נראה לי שזו הדרך הכי טובה לעשות זאת."

אנבל גנחה. "אני מקווה שזה לא עוד תעלול פרסומי שיגרום לי להצטמרר. אני לא חושבת שאוכל להתמודד עם השלכות עוד רומן שלך עם אשה נשואה."

"לא, זה בכלל לא משהו כזה. ודרך אגב, סאמר ריילי היתה גרושה, או כמעט."

"היא היתה זנזונת, ברין, ובמהלך כל התקופה בה יצאת אתה הרייטינג שלך ספג מהלומה כבדה והיה בשפל המדרגה. נשים הפסיקו להאזין לך ועדיין לא חזרו."

"אבל זה בדיוק העניין," אמר ברין. "אם אשחק נכון בקלפים שלי, זה יהיה בדיוק השינוי התדמיתי הדרוש שלי והוא ייעשה תוך ימים ספורים. תחשבי על זה. מה יכול להיות טוב יותר ברגע זה מאשר רומן בזק עם שחקנית נאבקת שזה עתה שיסעתי אותה בעיתון? נשים יאהבו את זה. יש בזה את כל המרכיבים של סיפור הוליוודי."

"אני לא מאמינה למשמע אוזני," הפטירה אנבל.

"אנבל, תקשיבי," התעקש. "נשים מכל רחבי סידני יפתחו רדיו כדי להקשיב למסכת היחסים בינינו. זה מושלם!"

"ואיך בדיוק תשכנע את מיה פורסטר לנהל אתך מערכת יחסים? בפעם האחרונה בה ראיתי אותך, היית רטוב מקפוצ'ינו שהיא שפכה עליך," הטעימה אנבל ובקולה היה יותר מרמז לציניות.

"יש לי אסטרטגיה ואני בטוח שהיא תעבוד. תשלחי לי את המספרים ברגע שתשיגי אותם. צ'או."

 

מקץ כמה דקות התקשר ברין לתאודור פרנקסטון. זו היתה שיחה קצרה ועניינית ביותר.

"זו היתה ביקורת מחורבנת," רטן תיאו כאשר ברין הזדהה.

"זו היתה הופעה מחורבנת," החזיר ברין. "הנערה לא התאימה לתפקיד. מה עבר לך בראש, תיאו? אתה חייב להיפטר ממנה לפני שהיא תפגע במוניטין שלך עוד יותר."

"ואם לא?"

"אז אני אזהיר את המאזינים שלי היום בשידור להתרחק מהמחזה שלך ולהישאר בבית ולצפות בטלוויזיה. חברת ההפקות הקטנה שלך תאבד את כל המשקיעים שלה לפני שתניד עפעף."

"זה לא ימצא חן בעיניה," התלונן תיאו. "אני מחבב את הנערה. היא קצת גולמית אבל עם עוד קצת עבודה היא תשתפר."

"גם אני מחבב אותה," אמר ברין. "תשאיר לי אותה. יש לי תוכניות גדולות בשבילה."

"אתה בן-זונה יהיר," אמר תיאו. "האם מישהו אמר לך את זה לאחרונה?"

"למעשה, כן," אמר ברין בחיוך עצל. "וזה מצא חן בעיני כל-כך עד שאני מת כבר לשמוע אותה אומרת לי את זה שוב."

שיחת הטלפון שלו לסוכן של מיה היתה פרודוקטיבית עוד יותר. הוא פגש את רוברטה אסקינת'ורפ באירועים חברתיים שונים ולמרות שפלירטטו מפעם לפעם הרי שמעולם לא יצא מזה שום-דבר רציני, אבל הוא ידע שהיא תעשה כרצונו.

"לא שמעתי ממך מזמן," גרגרה רוברטה. "אתה מצלצל כדי להתנצל על הביקורת הקשה שכתבת על אחת הלקוחות החביבות ביותר עלי בעיתון הבוקר?"

"לא בדיוק."

רוברטה צחקה. "לא, ברין דוויר שאני מכירה לא היה מתנצל בחיים על מעשיו. איך יכולתי לחשוב ככה?"

"רוברטה, אני זקוק לטובה, אבל זה חייב להיעשות בסוד."

"בקשתך היא לי ציווי, אתה יודע את זה, ברין, יקירי."

"אני רוצה שתוציאי את מיה פורסטר מהספרים שלך באופן זמני."

"למה שאעשה את זה? היא נורא חמודה ויש לה המון פוטנציאל. אני יודעת שהמחזה של תאודור היה קצת גדול בשבילה אבל סבינה חלתה ברגע האחרון. בכל מקרה, כל שחקן זקוק לאתגר מפעם לפעם."

"יש לי בשבילה משהו אחר."

"אבל איך אני אסביר לה את זה?"

"תשתמשי בביקורת שלי כתירוץ," הציע. "זה לא חייב להיות קבוע. תוכלי להחזיר אותה אלייך מאוחר יותר. אני פשוט רוצה שהיא תהיה מחוסרת עבודה וייצוג כדי שהיא תסכים לעבוד אתי לעת-עתה."

"אני חייבת לומר שזה נשמע מאוד מעניין," אמרה רוברטה. "אל תגיד לי שהתאהבת בנערה!"

ברין ביטל את הרעיון. "רוברטה, בחייך, את מכירה אותי. אני לא טיפוס של התאהבות."

"אולי לא, אבל מיה פורסטר מקסימה," הטעימה רוברטה. "לא הייתי רוצה שהיא תיפגע. על מה חשבת?"

"תאזיני לתוכנית שלי ותדעי," אמר. "אבל תזכרי, זה בינינו."

"אני אעשה את זה, אבל אני מזהירה אותך שזה יעלה לך בארוחת ערב בהזדמנות."

"קבענו," אמר. "ארוחת ערב מתי שתרצי."

"בפריז," הוסיפה.

הוא חייך וניתק.