חתונת הכסף
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
חתונת הכסף
הוספה למועדפים

חתונת הכסף

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

נושאים

תקציר

"’היי נוניקים, ברוכים הבאים, דברו איתי כשתגיעו הביתה, יש לי משהו חשוב מאוד לספר לכם. ביי.’ זו ההודעה היחידה שהייתה במשיבון, כשחזרנו מחופשה חלומית של שבועיים באיטליה."

הם חזרו מחופשה בחו"ל, אבל האם הם תיארו לעצמם שההודעה הזאת תשנה את חייהם לנצח? ממש לא.
גיבורת הספר מוצאת את עצמה בתוך סיפור אהבה בלתי אפשרי, לא אמיתי ולא ייאמן. האם האמת תצא לאור? האם האהבה האמיתית תנצח?
בספר זה תמצאו אהבת אמת לצד אהבה שתלויה בדבר. אהבה של תככים ומזימות, אינטרסים ואשליות.
ביד אומן, טווה הסופרת את הסיפור שיוביל אתכם מאמת אחת לאחרת מבלי שתשימו לב.
כשתתחילו לקרוא, לא תצליחו להניח את הספר מהיד עד לסוף המפתיע. 
בואו לגלות את האהבה.

חוה אפיק מתגוררת בקריית מוצקין. בעלת דמיון, ואהבה למילים ולכתיבה.
הרעיון לספר קיים יותר מעשרים שנה בראשה.
החיים הובילו אותה בשבילים שונים, והדמויות היו לצידה וליוו אותה בכל אחד מהם.
לכבוד יום הולדתה ה-45 החליטה להגשים את החלום להוציא את הספר לאור.
זהו ספר הביכורים שלה, אך לא האחרון...

פרק ראשון

“היי נוניקים, ברוכים הבאים, דברו איתי כשתגיעו הביתה, יש לי משהו חשוב מאוד לספר לכם. ביי.״

זו ההודעה היחידה שהייתה במשיבון, כשחזרנו מחופשה חלומית של שבועיים באיטליה.

“ממתי אורי משאיר הודעות בבית, למה הוא לא התקשר לנייד?״ שאל ניב, וזה בדיוק מה שרציתי אני לשאול. “טוב, אני מתקשר אליו,״ אמר וחייג. התיישבתי מותשת על הספה והקשבתי.

“היי אורי. כן, אנחנו בבית, אבל רק נכנסנו. תן לנו להתארגן, להתקלח, מה כל כך דחוף? אז תבוא אתה. למה לא? נודניק, טוב, שנייה. אשאל את נטע.״

“נטוש,״ בעלי פנה אליי, “אורי רוצה שנבוא אליו בדחיפות. עכשיו. שנעזוב הכול ונבוא ככה. יש לו משהו חשוב לספר לנו שלא סובל דיחוי. מה דעתך?״

אמרתי שאין בעיה. נקפוץ אליו עכשיו, בתנאי שיש לו מה לאכול כי אני מורעבת. וחוץ מזה, אני מתגעגעת. “אורי, אנחנו באים. תזמין בינתיים פיצה או משהו. כן, כזו אשתי. מדהימה. ביי.״

ניב אמר שאורי מסר מלא תודות והוא מחכה לנו.

השארנו את כל המזוודות בסלון, ניב לקח את מפתחות המכונית וירדנו למטה.

“מעניין מה כל כך חשוב שלא סובל מקלחת מהירה?״ אמר ניב.

“נו, ניבוש, אתה מכיר אותו. בטוח הוא מצא משקיע נוסף וסגר חוזה. אורי והדרמטיות שלו. אני גוועת. אני מקווה שהפיצה תגיע לפנינו ונאנו שלי, כמה אני מתגעגעת אליו,״ אמרתי.

תוך עשר דקות היינו ליד ביתו של אורי. יצאנו מהמכונית והתקרבנו לבית. הדלת נפתחה עוד לפני שצלצלנו בפעמון. אורי עמד בפתח ונאנו בזרועותיו. ברגע שראה אותי, יילל נאנו וקפץ לזרועותיי.

“היי, מה נשמע? איך היה? נו, אין כמו איטליה, אה? ואפרופו איטליה. הזמנתי פיצה ושני סלטים. עוד עשר דקות הם פה. ביקשתי שימהרו אם הם רוצים טיפ יפה,״ אמר אורי.

“אורי, בוא נפסיק עם שיחת החולין הזו. אנחנו עייפים, רעבים ומתים להתקלח. אז מה כל כך דחוף שהיינו חייבים לבוא עכשיו?״ אמר בעלי הידוע בסבלנותו השופעת.

אורי הזמין אותנו לשבת ואמר שגם הוא חייב לשבת כי הוא עדיין לא מעכל הכול. סקרנותי התגברה על תחושת הרעב. הייתה לי הרגשה שזה לא משהו שקשור לחברה.

“נו, יא תחמן אחד. סגרת עם עוד משקיע?״ שמעתי את ניב שואל.

אורי נשם עמוק, “האמת כן. הצלחתי למצוא משקיע שמאוד התלהב. אבל זה לא מה שרציתי לספר לכם.״ אורי עצר, נשם שוב נשימה עמוקה והמשיך: “פגשתי מישהי, ואני, אה, אנחנו, רוצים...״

“אורי, ממתי התחלת לגמגם? תשפוך כבר,״ ניב והטאקט שלו.

“ניבוש, אולי תשתוק ותיתן לו לסיים?״ לא יכולתי לעמוד במתח.

“טוב, אז כמו שאמרתי, פגשתי מישהי. בדיוק ביום שנסעתם. והפעם אני יודע שזה זה!״ אמר אורי.

“אורי, מזל טוב, שברת את השיא שלך. גם על שתי הקודמות אמרת שזה זה, אבל הפעם זה לקח לך רק שבועיים,״ אמרתי.

“אני מסכים עם נטוש. מי זו הפעם?״ הוסיף ניב.

“לא הבנתם אותי כנראה, כשאני אומר שהפעם זה זה, אני מתכוון לכך,״ ענה אורי.

“טוב, אז הבנו, למתי לתפור טוקסידו?״ עקץ אותו ניב.

“אין תאריך סופי, אבל כנראה בסביבות אוקטובר. יש מקום שהיא רוצה להתחתן בו ואנחנו מחכים לתשובה מבעל האולם,״ הרגשתי בתוך סרט מתיחות וחיפשתי את אור המצלמה הנסתרת.

“נו, אורי, די עם הבדיחה. עכשיו ברצינות, מי זו?״ שאל ניב.

“אני לא צוחק איתכם, אני רציני לחלוטין. רציני כמו שבחיים לא הייתי.״

טון דיבורו והבעת פניו של אורי התחילו להלחיץ אותי.

“אורי, יקירי, שבועיים השארנו אותך לבד, סליחה, עם נאנו, והיום לא אחד באפריל, אז בבקשה תגיד שאתה צוחק,״ התחננתי לפניו. הייתי מותשת, רעבה, ולא היה לי מצב רוח לבדיחות כלשהן.

נאנו, שהיה מכורבל בזרועותיי, הזדקר ויילל לכיוונו של אורי כמסכים לדבריי.

“נטע וניב היקרים, אני רציני לחלוטין. אני מתחתן. ועוד מעט גם תזכו לראות עם מי, היא צריכה להגיע.״

לשמוע את דבריו של אורי על בטן ריקה זה לא פשוט. הרגשתי בחילה. ביקשתי סליחה ורצתי לשירותים.

ניב בא אחריי. “נטוש, מה קורה?״ אמרתי לו שיש לי בחילה, כנראה בגלל שלא אכלתי כלום מהבוקר. בשדה התעופה לא היה זמן לאכול ובמטוס האוכל היה רק מעורר בחילה עוד יותר. שטפתי פנים וחזרתי עם ניב לסלון.

“אז ספר, לפני שהיא מגיעה, למה אתה ממהר כל כך? הסקס עד כדי כך טוב?״ ניב המשיך עם עקיצותיו. כנראה שגם הוא, כמוני, לא עיכל את רצינות דבריו של אורי. אורי העיף בי מבט, החזיר את מבטו אל ניב ואז ענה, “האמת לא, ידענו כבר טובים יותר.״

“כל הכבוד, אתם רק שבועיים ביחד וכבר משווים עם ביצועים קודמים שלכם, יפה לך,״ אמר ניב. אורי הסתכל עליי ואמר, “התכוונתי אליך ואליי, ניב.״

ניב השפיל את מבטו במבוכה, וגם אני הרגשתי איך הסומק מציף את לחיי.

כן, כן, זכרו של אותו הלילה עלה במוחי. הלילה ההוא שבו אורי ואני... נו, טוב, זה היה רק סטוץ, סוער אומנם, אך שנינו ידענו שבתור זוג לא נסתדר. ואז אורי הכיר לי את ניב והתאהבתי בו מייד, וגם הוא בי. והשאר היסטוריה...

צלצול הפעמון נשמע לפתע. אורי ניגש לפתוח, זה היה השליח.

אורי התקשר לחברתו המסתורית וכשהיא הודיעה לו שהיא מתעכבת, החלטנו להתחיל לאכול.

“נו, אז ספרו לי, איך איטליה?״ שאל אורי בזמן שאכלנו.

אמרתי שאחרי הבשורות שלו קשה לספר. נחכה שנוריד את התמונות למחשב ואז נארגן ערב ונראה את התמונות בלוויית סיפורים וחוויות.

“וחוץ מזה, אתה מכיר את איטליה יותר טוב מאיטלקי אמיתי,״ הוספתי. זו המדינה האהובה עליו ושלוש פעמים בשנה הוא נוסע לשם. ככה זה כשכבר לפני גיל עשרים וחמש עשית את האקזיט הראשון שלך. עכשיו הוא לפני השני, והיד עוד נטויה.

“נוניקית, אל תעצבני אותי. תמיד אני שמח לשמוע על טיולים, את יודעת, במיוחד שלכם. הרי בכל טיול קורים לכם דברים משונים,״ אמר אורי וקרץ.

רציתי לשנות את הנושא, אז התחלתי, כמו חברה טובה, לחקור איך הוא הכיר את הבחורה המסתורית.

והוא התחיל לספר.

“אז ככה, ביום שטסתם, כשחזרתי משדה התעופה, עברתי במשרד לקחת מסמך ששכחתי. על השולחן שלי היה מכתב. התפלאתי מי הניח לי מכתב על השולחן, הרי כולם כבר סיימו לעבוד, ואיך בכלל מישהו נכנס למשרד שלי. התיישבתי עצבני והתחלתי לקרוא. המכתב היה כל כך חמוד ומשעשע שמייד נרגעתי. יש לי אותו איפשהו, רוצים לקרוא?״ שאל. ברור שרצינו. אורי הלך לחדר העבודה וחזר עם המכתב.

“אני בחורה חכמה וחרוצה (ולא רק) וכרגע אני פנויה (ולא רק לעבודה). אז אם יש פה איזושהי משרה עבורי, אשמח ואעריך מאוד אם תתקשר אליי. תודה, מורן 055-4569785.

נ״ב: מבטיחה שלא תצטער אם תתקשר״.

זו הייתה לשון המכתב. באמת מכתב משעשע, ויכולתי להבין מדוע התפתה אורי והתקשר.

“אוקיי, אז התקשרת ו...״ ניסה ניב לזרז את אורי.

“התקשרתי וקבענו פגישה. אומנם לא הייתה שום משרה פנויה, אבל המכתב היה כל כך חצוף וחמוד שהחלטתי ללכת על זה. אתם אשמים, השארתם אותי לבד, אז הייתי חייב שעשוע בינתיים.״

ניב קטע אותו, “נפגשת איתה בתור שעשוע. לא יכולת לקחת אותה לאיזו ארוחה ואחר כך להמשיך להשתעשע בדירה?״

הגברים האלה לא מבינים כלום! “ניבוש, אתה לא מבין שהוא התאהב? שכחת כבר איך ההרגשה בהתחלה?״ חיבקתי אותו.

“נטוש, אני מבין שהוא התאהב מהרגע הראשון, אבל מפה ועד להתחתן עם בחורה שמכירים שבועיים המרחק גדול. לא, עוד מעט הוא יגיד שהוא מצא לה עבודה בחברה, אולי במקומי או במקומך?״

“ניב. תרגיע! קודם כול בהתחלה ממש לא התאהבתי בה. בהתחלה דווקא חשבתי שהיא האדם הכי מעצבן שפגשתי. וכן, מצאתי לה עבודה בחברה, לפחות ניסיתי.״

עכשיו הייתי מאוד מבולבלת. אורי מתחתן עם בחורה שהוא מכיר שבועיים ושהוא חושב שהיא מעצבנת? טוב, אולי זו גם דרך להצליח בנישואין. דרשתי הסברים.

“אחרי שלושה ימים שעבדנו ביחד, הבנתי שהיא מעצבנת אותי כל כך, שאני חייב לפטר אותה. ואז כשהבנתי שאני לא אראה אותה יותר, הבנתי שאני לא מוכן לזה. אז פיטרתי אותה, הצעתי לה לצאת איתי, העניינים התגלגלו, התאהבנו, ואנחנו רוצים להתחתן!״

ניב ואני החלפנו מבטים מבולבלים.

“אוף איתכם, אתם לא מבינים כלום. טוב, תכף תראו אותה, היא כבר צריכה להגיע.״

המשכנו לדון בענייני עבודה, ומה שלום כולם בחברה. הוא סיפר על המשקיע החדש, על כך שהסיכוי למיזוג של החברה עם חברה מספרד גדול מתמיד, על כך שעורך הדין של החברה מנסה לנסח סעיפים התחלתיים. אם זה יקרה, אורי יהפוך למאוד עשיר. וגם אנחנו, כעובדים בחברה, נקבל נתח יפה.

צלצול הפעמון נשמע שוב. “תקשיבו, זו בטח מורן. נא להתנהג בהתאם.״

“אורי, אנחנו רק דואגים לך, ורוצים שיהיה לך טוב,״ עניתי וחיבקתי אותו. הוא ניגש לפתוח.

“נטוש, משהו פה לא נראה לי, צריך לפקוח עיניים טוב,״ אמר לי בעלי ונישק אותי.

אורי חזר לסלון עם חברתו. היא נראתה כמו אשת חלומותיו. “תכירו, זו מורן. זאת נטע וזה ניב, ההורים של נאנו. את יכולה לקרוא להם פשוט נוניקים, כמו כל החבר׳ה, נכון?״ פנה אלינו אורי. לחצנו ידיים. מורן אמרה שהיא שמחה להכיר אותנו סוף סוף, שהיא שמעה כל כך הרבה עלינו ושנאנו חתול יפהפה.

“אז מה, מורן, מגיע לכם מזל טוב, אתם זריזים. כל הכבוד, הצלחת לתפוס אותו חזק. הרבה בחורות לפנייך ניסו ללא הצלחה. כנראה שאת משהו מיוחד,״ ניב ניסה לשבור את הקרח.

מורן השיבה שמהרגע הראשון שבו ראתה אותו, משהו משך אותה. היא סיפרה שראתה אותו בבית הקפה הללי שבמתחם החברה שלנו. מהתבוננותה בו הבינה שהוא מוכר לעובדים שם ולאחר שעזב, שאלה אחד מהם מי הוא. ימים עברו והיא לא הצליחה להפסיק לחשוב עליו, ואז היא החליטה לנסות להכירו. היא שכנעה את השומר בחברה לתת לה לעלות למשרד של אורי ושם היא השאירה את המכתב.

ואת ההמשך שמענו מאורי.

צמרמורת אחזה בי למשמע דבריה. ניב, שמכיר את אופיי הרגיש, חיבק אותי.

אורי נראה נבוך מאוד.

ככל שהתבוננתי יותר במורן חשבתי על זה שמשהו בה מאוד מוכר. “תגידי, מורן, אנחנו לא מכירות מאיפה שהוא? נראה לי שכבר נפגשנו.״

מורן ענתה מייד: “לא נראה לי, אבל הרבה אומרים לי את זה. מסתבר שיש כמה בחורות שדומות לי.״

“מורן, נשארה פיצה וגם סלט, בואי תאכלי,״ אמר אורי וחיבק אותה. אין ספק, הבחור מאוהב עד עמקי נשמתו.

“תודה, אבל אני חייבת לרוץ, קבעתי עם אימא שלי לקניות. אשאיר אתכם לבד, להמשיך לרכל עליי. שמחתי להכירכם סוף סוף, נתראה בקרוב.״ היא נשקה לאורי שנראה קצת המום והוא הלך ללוותה לדלת.

“ניב, היא לא מוכרת לך? כי אני בטוחה ש...״ ניב קטע את דבריי.

“מה, את בטוחה שראית אותה בעבר? מותק, זה קורה לך כמעט עם כל אחד.״

“כן, מתוק שלי, אבל אתה יודע שבסוף אני באמת צודקת. רק לוקח לי קצת זמן להבין מאיפה ולקשר את האדם למקום,״ עניתי בטון נעלב.

“נו, מה אתם אומרים, נכון שהיא מקסימה?״ שאל אורי שחזר לסלון ועיניו קורנות.

עניתי שכן, היא בדיוק הטיפוס שאורי כל הזמן דיבר עליו. ניב הסכים איתי.

“ידעתי שברגע שתראו אותה תבינו אותי. אני חייב לספר לכם משהו שלא סיפרתי לאף אחד. אתם זוכרים את ההרצאה שהבאתי ליום המשפחה בחברה? אתם זוכרים שהמרצה ביקשה שכל אחד יכתוב פתק מפורט מה הוא מצפה שיקרה לו בעוד שנה? מין נבואה שתגשים את עצמה. אז כתבתי שאני רוצה להכיר מישהי ואת כל התכונות שאני רוצה שיהיו לה. הכול כולל הכול. אני מרגיש שמורן היא האישה שיצרתי בפתק. אין לי מושג איך זה קרה, אני בכלל לא מאמין בשטויות האלה, אבל פה הנבואה שלי בהחלט התגשמה.״

אורי היה נרגש.

כן, בהחלט זכרתי את ההרצאה הזו. המרצה הייתה מרשימה ביותר. כל כך מרשימה עד שאפילו ניב הסכים להשתתף בניסוי ולכתוב פתק. שנינו ביקשנו שבעוד שנה נהיה סוף סוף הורים. בינתיים זה לא נראה באופק.

“טוב אורי, אני מתחילה להרגיש חולשה, האוכל, הבשורה, חוסר השינה, הכול ביחד. אכפת לך אם נמשיך מחר, על קפה אצלך במשרד? אין כמו הקפה אצלנו. חסר לי קפה טוב,״ ביקשתי.

אורי הסכים, כמובן. העמסנו את נאנו ואת הציוד שלו ונפרדנו מאורי.

“נטוש, הגענו, קומי,״ העיר אותי ניב. מרוב עייפות נרדמתי בנסיעה הקצרה הזו.

“את באמת נראית חיוורת. לכי להתקלח ולישון, אני אארגן מה שדחוף ונמשיך מחר,״ אמר בעלי המתחשב. שמעתי בעצתו. התקלחתי, נכנסתי למיטה ונרדמתי מייד.

*המשך העלילה בספר המלא*

עוד על הספר

נושאים

חתונת הכסף חוה אפיק

“היי נוניקים, ברוכים הבאים, דברו איתי כשתגיעו הביתה, יש לי משהו חשוב מאוד לספר לכם. ביי.״

זו ההודעה היחידה שהייתה במשיבון, כשחזרנו מחופשה חלומית של שבועיים באיטליה.

“ממתי אורי משאיר הודעות בבית, למה הוא לא התקשר לנייד?״ שאל ניב, וזה בדיוק מה שרציתי אני לשאול. “טוב, אני מתקשר אליו,״ אמר וחייג. התיישבתי מותשת על הספה והקשבתי.

“היי אורי. כן, אנחנו בבית, אבל רק נכנסנו. תן לנו להתארגן, להתקלח, מה כל כך דחוף? אז תבוא אתה. למה לא? נודניק, טוב, שנייה. אשאל את נטע.״

“נטוש,״ בעלי פנה אליי, “אורי רוצה שנבוא אליו בדחיפות. עכשיו. שנעזוב הכול ונבוא ככה. יש לו משהו חשוב לספר לנו שלא סובל דיחוי. מה דעתך?״

אמרתי שאין בעיה. נקפוץ אליו עכשיו, בתנאי שיש לו מה לאכול כי אני מורעבת. וחוץ מזה, אני מתגעגעת. “אורי, אנחנו באים. תזמין בינתיים פיצה או משהו. כן, כזו אשתי. מדהימה. ביי.״

ניב אמר שאורי מסר מלא תודות והוא מחכה לנו.

השארנו את כל המזוודות בסלון, ניב לקח את מפתחות המכונית וירדנו למטה.

“מעניין מה כל כך חשוב שלא סובל מקלחת מהירה?״ אמר ניב.

“נו, ניבוש, אתה מכיר אותו. בטוח הוא מצא משקיע נוסף וסגר חוזה. אורי והדרמטיות שלו. אני גוועת. אני מקווה שהפיצה תגיע לפנינו ונאנו שלי, כמה אני מתגעגעת אליו,״ אמרתי.

תוך עשר דקות היינו ליד ביתו של אורי. יצאנו מהמכונית והתקרבנו לבית. הדלת נפתחה עוד לפני שצלצלנו בפעמון. אורי עמד בפתח ונאנו בזרועותיו. ברגע שראה אותי, יילל נאנו וקפץ לזרועותיי.

“היי, מה נשמע? איך היה? נו, אין כמו איטליה, אה? ואפרופו איטליה. הזמנתי פיצה ושני סלטים. עוד עשר דקות הם פה. ביקשתי שימהרו אם הם רוצים טיפ יפה,״ אמר אורי.

“אורי, בוא נפסיק עם שיחת החולין הזו. אנחנו עייפים, רעבים ומתים להתקלח. אז מה כל כך דחוף שהיינו חייבים לבוא עכשיו?״ אמר בעלי הידוע בסבלנותו השופעת.

אורי הזמין אותנו לשבת ואמר שגם הוא חייב לשבת כי הוא עדיין לא מעכל הכול. סקרנותי התגברה על תחושת הרעב. הייתה לי הרגשה שזה לא משהו שקשור לחברה.

“נו, יא תחמן אחד. סגרת עם עוד משקיע?״ שמעתי את ניב שואל.

אורי נשם עמוק, “האמת כן. הצלחתי למצוא משקיע שמאוד התלהב. אבל זה לא מה שרציתי לספר לכם.״ אורי עצר, נשם שוב נשימה עמוקה והמשיך: “פגשתי מישהי, ואני, אה, אנחנו, רוצים...״

“אורי, ממתי התחלת לגמגם? תשפוך כבר,״ ניב והטאקט שלו.

“ניבוש, אולי תשתוק ותיתן לו לסיים?״ לא יכולתי לעמוד במתח.

“טוב, אז כמו שאמרתי, פגשתי מישהי. בדיוק ביום שנסעתם. והפעם אני יודע שזה זה!״ אמר אורי.

“אורי, מזל טוב, שברת את השיא שלך. גם על שתי הקודמות אמרת שזה זה, אבל הפעם זה לקח לך רק שבועיים,״ אמרתי.

“אני מסכים עם נטוש. מי זו הפעם?״ הוסיף ניב.

“לא הבנתם אותי כנראה, כשאני אומר שהפעם זה זה, אני מתכוון לכך,״ ענה אורי.

“טוב, אז הבנו, למתי לתפור טוקסידו?״ עקץ אותו ניב.

“אין תאריך סופי, אבל כנראה בסביבות אוקטובר. יש מקום שהיא רוצה להתחתן בו ואנחנו מחכים לתשובה מבעל האולם,״ הרגשתי בתוך סרט מתיחות וחיפשתי את אור המצלמה הנסתרת.

“נו, אורי, די עם הבדיחה. עכשיו ברצינות, מי זו?״ שאל ניב.

“אני לא צוחק איתכם, אני רציני לחלוטין. רציני כמו שבחיים לא הייתי.״

טון דיבורו והבעת פניו של אורי התחילו להלחיץ אותי.

“אורי, יקירי, שבועיים השארנו אותך לבד, סליחה, עם נאנו, והיום לא אחד באפריל, אז בבקשה תגיד שאתה צוחק,״ התחננתי לפניו. הייתי מותשת, רעבה, ולא היה לי מצב רוח לבדיחות כלשהן.

נאנו, שהיה מכורבל בזרועותיי, הזדקר ויילל לכיוונו של אורי כמסכים לדבריי.

“נטע וניב היקרים, אני רציני לחלוטין. אני מתחתן. ועוד מעט גם תזכו לראות עם מי, היא צריכה להגיע.״

לשמוע את דבריו של אורי על בטן ריקה זה לא פשוט. הרגשתי בחילה. ביקשתי סליחה ורצתי לשירותים.

ניב בא אחריי. “נטוש, מה קורה?״ אמרתי לו שיש לי בחילה, כנראה בגלל שלא אכלתי כלום מהבוקר. בשדה התעופה לא היה זמן לאכול ובמטוס האוכל היה רק מעורר בחילה עוד יותר. שטפתי פנים וחזרתי עם ניב לסלון.

“אז ספר, לפני שהיא מגיעה, למה אתה ממהר כל כך? הסקס עד כדי כך טוב?״ ניב המשיך עם עקיצותיו. כנראה שגם הוא, כמוני, לא עיכל את רצינות דבריו של אורי. אורי העיף בי מבט, החזיר את מבטו אל ניב ואז ענה, “האמת לא, ידענו כבר טובים יותר.״

“כל הכבוד, אתם רק שבועיים ביחד וכבר משווים עם ביצועים קודמים שלכם, יפה לך,״ אמר ניב. אורי הסתכל עליי ואמר, “התכוונתי אליך ואליי, ניב.״

ניב השפיל את מבטו במבוכה, וגם אני הרגשתי איך הסומק מציף את לחיי.

כן, כן, זכרו של אותו הלילה עלה במוחי. הלילה ההוא שבו אורי ואני... נו, טוב, זה היה רק סטוץ, סוער אומנם, אך שנינו ידענו שבתור זוג לא נסתדר. ואז אורי הכיר לי את ניב והתאהבתי בו מייד, וגם הוא בי. והשאר היסטוריה...

צלצול הפעמון נשמע לפתע. אורי ניגש לפתוח, זה היה השליח.

אורי התקשר לחברתו המסתורית וכשהיא הודיעה לו שהיא מתעכבת, החלטנו להתחיל לאכול.

“נו, אז ספרו לי, איך איטליה?״ שאל אורי בזמן שאכלנו.

אמרתי שאחרי הבשורות שלו קשה לספר. נחכה שנוריד את התמונות למחשב ואז נארגן ערב ונראה את התמונות בלוויית סיפורים וחוויות.

“וחוץ מזה, אתה מכיר את איטליה יותר טוב מאיטלקי אמיתי,״ הוספתי. זו המדינה האהובה עליו ושלוש פעמים בשנה הוא נוסע לשם. ככה זה כשכבר לפני גיל עשרים וחמש עשית את האקזיט הראשון שלך. עכשיו הוא לפני השני, והיד עוד נטויה.

“נוניקית, אל תעצבני אותי. תמיד אני שמח לשמוע על טיולים, את יודעת, במיוחד שלכם. הרי בכל טיול קורים לכם דברים משונים,״ אמר אורי וקרץ.

רציתי לשנות את הנושא, אז התחלתי, כמו חברה טובה, לחקור איך הוא הכיר את הבחורה המסתורית.

והוא התחיל לספר.

“אז ככה, ביום שטסתם, כשחזרתי משדה התעופה, עברתי במשרד לקחת מסמך ששכחתי. על השולחן שלי היה מכתב. התפלאתי מי הניח לי מכתב על השולחן, הרי כולם כבר סיימו לעבוד, ואיך בכלל מישהו נכנס למשרד שלי. התיישבתי עצבני והתחלתי לקרוא. המכתב היה כל כך חמוד ומשעשע שמייד נרגעתי. יש לי אותו איפשהו, רוצים לקרוא?״ שאל. ברור שרצינו. אורי הלך לחדר העבודה וחזר עם המכתב.

“אני בחורה חכמה וחרוצה (ולא רק) וכרגע אני פנויה (ולא רק לעבודה). אז אם יש פה איזושהי משרה עבורי, אשמח ואעריך מאוד אם תתקשר אליי. תודה, מורן 055-4569785.

נ״ב: מבטיחה שלא תצטער אם תתקשר״.

זו הייתה לשון המכתב. באמת מכתב משעשע, ויכולתי להבין מדוע התפתה אורי והתקשר.

“אוקיי, אז התקשרת ו...״ ניסה ניב לזרז את אורי.

“התקשרתי וקבענו פגישה. אומנם לא הייתה שום משרה פנויה, אבל המכתב היה כל כך חצוף וחמוד שהחלטתי ללכת על זה. אתם אשמים, השארתם אותי לבד, אז הייתי חייב שעשוע בינתיים.״

ניב קטע אותו, “נפגשת איתה בתור שעשוע. לא יכולת לקחת אותה לאיזו ארוחה ואחר כך להמשיך להשתעשע בדירה?״

הגברים האלה לא מבינים כלום! “ניבוש, אתה לא מבין שהוא התאהב? שכחת כבר איך ההרגשה בהתחלה?״ חיבקתי אותו.

“נטוש, אני מבין שהוא התאהב מהרגע הראשון, אבל מפה ועד להתחתן עם בחורה שמכירים שבועיים המרחק גדול. לא, עוד מעט הוא יגיד שהוא מצא לה עבודה בחברה, אולי במקומי או במקומך?״

“ניב. תרגיע! קודם כול בהתחלה ממש לא התאהבתי בה. בהתחלה דווקא חשבתי שהיא האדם הכי מעצבן שפגשתי. וכן, מצאתי לה עבודה בחברה, לפחות ניסיתי.״

עכשיו הייתי מאוד מבולבלת. אורי מתחתן עם בחורה שהוא מכיר שבועיים ושהוא חושב שהיא מעצבנת? טוב, אולי זו גם דרך להצליח בנישואין. דרשתי הסברים.

“אחרי שלושה ימים שעבדנו ביחד, הבנתי שהיא מעצבנת אותי כל כך, שאני חייב לפטר אותה. ואז כשהבנתי שאני לא אראה אותה יותר, הבנתי שאני לא מוכן לזה. אז פיטרתי אותה, הצעתי לה לצאת איתי, העניינים התגלגלו, התאהבנו, ואנחנו רוצים להתחתן!״

ניב ואני החלפנו מבטים מבולבלים.

“אוף איתכם, אתם לא מבינים כלום. טוב, תכף תראו אותה, היא כבר צריכה להגיע.״

המשכנו לדון בענייני עבודה, ומה שלום כולם בחברה. הוא סיפר על המשקיע החדש, על כך שהסיכוי למיזוג של החברה עם חברה מספרד גדול מתמיד, על כך שעורך הדין של החברה מנסה לנסח סעיפים התחלתיים. אם זה יקרה, אורי יהפוך למאוד עשיר. וגם אנחנו, כעובדים בחברה, נקבל נתח יפה.

צלצול הפעמון נשמע שוב. “תקשיבו, זו בטח מורן. נא להתנהג בהתאם.״

“אורי, אנחנו רק דואגים לך, ורוצים שיהיה לך טוב,״ עניתי וחיבקתי אותו. הוא ניגש לפתוח.

“נטוש, משהו פה לא נראה לי, צריך לפקוח עיניים טוב,״ אמר לי בעלי ונישק אותי.

אורי חזר לסלון עם חברתו. היא נראתה כמו אשת חלומותיו. “תכירו, זו מורן. זאת נטע וזה ניב, ההורים של נאנו. את יכולה לקרוא להם פשוט נוניקים, כמו כל החבר׳ה, נכון?״ פנה אלינו אורי. לחצנו ידיים. מורן אמרה שהיא שמחה להכיר אותנו סוף סוף, שהיא שמעה כל כך הרבה עלינו ושנאנו חתול יפהפה.

“אז מה, מורן, מגיע לכם מזל טוב, אתם זריזים. כל הכבוד, הצלחת לתפוס אותו חזק. הרבה בחורות לפנייך ניסו ללא הצלחה. כנראה שאת משהו מיוחד,״ ניב ניסה לשבור את הקרח.

מורן השיבה שמהרגע הראשון שבו ראתה אותו, משהו משך אותה. היא סיפרה שראתה אותו בבית הקפה הללי שבמתחם החברה שלנו. מהתבוננותה בו הבינה שהוא מוכר לעובדים שם ולאחר שעזב, שאלה אחד מהם מי הוא. ימים עברו והיא לא הצליחה להפסיק לחשוב עליו, ואז היא החליטה לנסות להכירו. היא שכנעה את השומר בחברה לתת לה לעלות למשרד של אורי ושם היא השאירה את המכתב.

ואת ההמשך שמענו מאורי.

צמרמורת אחזה בי למשמע דבריה. ניב, שמכיר את אופיי הרגיש, חיבק אותי.

אורי נראה נבוך מאוד.

ככל שהתבוננתי יותר במורן חשבתי על זה שמשהו בה מאוד מוכר. “תגידי, מורן, אנחנו לא מכירות מאיפה שהוא? נראה לי שכבר נפגשנו.״

מורן ענתה מייד: “לא נראה לי, אבל הרבה אומרים לי את זה. מסתבר שיש כמה בחורות שדומות לי.״

“מורן, נשארה פיצה וגם סלט, בואי תאכלי,״ אמר אורי וחיבק אותה. אין ספק, הבחור מאוהב עד עמקי נשמתו.

“תודה, אבל אני חייבת לרוץ, קבעתי עם אימא שלי לקניות. אשאיר אתכם לבד, להמשיך לרכל עליי. שמחתי להכירכם סוף סוף, נתראה בקרוב.״ היא נשקה לאורי שנראה קצת המום והוא הלך ללוותה לדלת.

“ניב, היא לא מוכרת לך? כי אני בטוחה ש...״ ניב קטע את דבריי.

“מה, את בטוחה שראית אותה בעבר? מותק, זה קורה לך כמעט עם כל אחד.״

“כן, מתוק שלי, אבל אתה יודע שבסוף אני באמת צודקת. רק לוקח לי קצת זמן להבין מאיפה ולקשר את האדם למקום,״ עניתי בטון נעלב.

“נו, מה אתם אומרים, נכון שהיא מקסימה?״ שאל אורי שחזר לסלון ועיניו קורנות.

עניתי שכן, היא בדיוק הטיפוס שאורי כל הזמן דיבר עליו. ניב הסכים איתי.

“ידעתי שברגע שתראו אותה תבינו אותי. אני חייב לספר לכם משהו שלא סיפרתי לאף אחד. אתם זוכרים את ההרצאה שהבאתי ליום המשפחה בחברה? אתם זוכרים שהמרצה ביקשה שכל אחד יכתוב פתק מפורט מה הוא מצפה שיקרה לו בעוד שנה? מין נבואה שתגשים את עצמה. אז כתבתי שאני רוצה להכיר מישהי ואת כל התכונות שאני רוצה שיהיו לה. הכול כולל הכול. אני מרגיש שמורן היא האישה שיצרתי בפתק. אין לי מושג איך זה קרה, אני בכלל לא מאמין בשטויות האלה, אבל פה הנבואה שלי בהחלט התגשמה.״

אורי היה נרגש.

כן, בהחלט זכרתי את ההרצאה הזו. המרצה הייתה מרשימה ביותר. כל כך מרשימה עד שאפילו ניב הסכים להשתתף בניסוי ולכתוב פתק. שנינו ביקשנו שבעוד שנה נהיה סוף סוף הורים. בינתיים זה לא נראה באופק.

“טוב אורי, אני מתחילה להרגיש חולשה, האוכל, הבשורה, חוסר השינה, הכול ביחד. אכפת לך אם נמשיך מחר, על קפה אצלך במשרד? אין כמו הקפה אצלנו. חסר לי קפה טוב,״ ביקשתי.

אורי הסכים, כמובן. העמסנו את נאנו ואת הציוד שלו ונפרדנו מאורי.

“נטוש, הגענו, קומי,״ העיר אותי ניב. מרוב עייפות נרדמתי בנסיעה הקצרה הזו.

“את באמת נראית חיוורת. לכי להתקלח ולישון, אני אארגן מה שדחוף ונמשיך מחר,״ אמר בעלי המתחשב. שמעתי בעצתו. התקלחתי, נכנסתי למיטה ונרדמתי מייד.

*המשך העלילה בספר המלא*