ממשיך הלאה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ממשיך הלאה
הוספה למועדפים

ממשיך הלאה

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

אנדרי אוגליצקי

שמי אנדרי בן 33 מנתניה.
נולדתי עם שיתוק מוחין בעקבות בעיה של חוסר חמצן בזמן הלידה, השיתוק מוחין מתבטא אצלי בנכות קשה בכל ארבעת הגפיים, ובדיבור לא ברור.
אני יושב על כיסא גלגלים והתקשרות שלי עם הסביבה, היא באמצעות כפתורים שיש לי במשענת הראש שבכיסא הגלגלים שלי שאיתם אני כותב, שולח מיילים, ומתקשר עם הסביבה.
כילד לא ראיתי את עצמי כמוגבל, בראש אני חושב כאדם בריא, אך לצערי המוגבלות הפיזית שאיתה נולדתי הציבו בפני המון אתגרים ומכשולים מגיל צעיר.
נלחמתי בכל המוסכמות אם זה חברתיות ואם זה המוגבלות הפיזית. בראש ובראשונה זה לדבר, בגיל קטן לא נתנו לי תקווה שאצליח לדבר, אך עם מלחמה לא קלה היום אני מדבר אפילו שהדיבור לא ברור. למדתי בבית ספר וסיימתי בהצלחה בגרויות, אני אוהב לטייל, טסתי במשלחת לפולין ואגלה לכם סוד קטן אפילו חוויתי אהבה וזוגיות.

תמיד חשבתי איך להפוך את הלימון ללימונדה.
את ספרי הראשון "ממשיך הלאה" כתבתי בהשראת החיים האישיים וקצת פנטזיה.
הספר נכתב בעזרת הכפתורים שבמשענת הראש שלי, הכתיבה לא הייתה קלה ולקחה המון זמן, אך כמו שהבנתם שאני מציב לעצמי מטרה אני מגשים אותה.

תקציר

יוסי, נער שאפתן בן חמש-עשרה, מתמודד עם שיתוק מוחין. המוגבלות שלו לא עוצרת אותו, והוא מציב לעצמו יעדים ומצליח לכבוש אותם.  הוא לומד בבית הספר "מנצחים" שמשולבים בו תלמידים בעלי מוגבלויות לצד כאלו שלא.

ממשיך הלאה עוקב אחר ההתאהבות הראשונה של יוסי ואלו שבאות אחריה, יחסי החברות שנוצרים בשכבה בעקבות אירועים שונים, ההתמודדות של נער בעל מוגבלות בתוך החברה וכיצד היא מסתכלת על השונה, ומה קורה כאשר הוא מוצא את עצמו במרכזה של חקירה משטרתית בעקבות עבירה פלילית שהוא מואשם בה? האם השאפתנות של יוסי הובילה אותו כל כך רחוק? האם היה מסוגל לבצע עבירה פלילית בשביל להשיג מטרה שהציב לעצמו?

אנדרי אוגליצקי סוחף אותנו ברומן התבגרות המבוסס על סיפור נעוריו כבעל שיתוק מוחין. ממשיך הלאה הוא ספר הביכורים שלו.

פרק ראשון

- פרק 1 -
התחלות הן תמיד קשות

יוסי נולד בנתניה.
בעקבות סיבוך בלידה, הוא נולד עם שיתוק מוחין אשר גרם לו לנכות קשה בארבעת הגפיים, וקושי ביכולת לתקשר עם הסובבים.
בגיל שלוש יוסי נכנס לראשונה לגן. הוא הגיע על כיסא גלגלים.
יוסי היה ילד סקרן עם רצון לגלות את העולם.
בגן אמרו עליו שלמרות המוגבלות הקשה, הוא עוד יגיע רחוק.
עברו השנים ויוסי גדל והגיע יומו הראשון בבית הספר, לכבוד היום הזה הוא קיבל לראשונה כיסא גלגלים ממונע.
לבית הספר של יוסי קראו "מנצחים", בית ספר מונגש לבעלי מוגבלויות אשר הגיעו אליו תלמידים ותלמידות מכל הארץ.
ההתחלה לא הייתה פשוטה.
כילד שלא ממש מדבר, אלא מוציא קולות, התקשורת עם הסובבים הייתה קשה מאוד.
צוות בית הספר חשב להציע ליוסי עזרי תקשורת שונים במקום היכולת לדבר, אך יוסי, שהיה עקשן מטבעו, נלחם על היכולת לדבר, בעבודה קשה עם קלינאי תקשורת ותמיכה מצוות בית הספר.
עם השנים הצליח יוסי להשתלב במערכת הבית־ספרית, הדיבור השתפר ויוסי הפך לתלמיד מן המניין.
עברו השנים ויוסי הפך לנער מתבגר העולה לכיתה ט'.
את פתיחת שנת הלימודים יוסי אהב מאוד, הוא התרגש לראות מה חדש בבית הספר, מה שלום החברים ולראות פרצופים חדשים.
בזמן שיוסי סקר בעיניו את הסביבה, הוא שם לב לתלמיד חדש ולא מוכר, שערו היה בלונדיני והוא צלע ברגלו הימנית. היה נראה שהוא איבד את דרכו. ושאל: "אתה צריך עזרה?"
"היי, אני אבי וזה היום הראשון שלי בבית הספר, אשמח אם תוכל לעזור לי למצוא את הכיתה שלי."
יוסי הציג את עצמו והציע לאבי ללוות אותו לכיתתו, יוסי שמח לגלות שאבי בכיתה המקבילה לשלו והשניים נפגשו לעיתים קרובות.
באחת ההפסקות שאל אבי את יוסי: "יש לך חברה?"
"לא!" ענה יוסי במבוכה חלקית.
"עם עיניים כאלה אין אחת שתסרב לך," אמר אבי בחיוך.
יוסי אמר: "אני לא מאמין באהבה, הכול זה מזל בחיים."
תוך כדי שיחה, יוסי שם לב לנערה מהממת שיושבת עם נער על הספסל כשההליכונים שלהם מלפניהם. עיניה הירוקות והגדולות ממש היפנטו אותו.
"מאיפה אתה בארץ בכלל?" שאל אבי, אך יוסי לא ענה. "היקום קורא ליוסי!!!"
"סליחה," ענה יוסי.
"פעם ראשונה שאני רואה מישהי שמבלבלת אותי כך, מה שאלת?" הוא החזיר את מבטו לאבי.
"מאיפה אתה בארץ?" אבי שאל שוב.
"נתניה, אני מנתניה ואני חייב לגלות מי הנערה הזו." יוסי החזיר את מבטו לנערה.
"אמרת שהכול מזל, לא? אז אני המזל שלך," אמר אבי, "אני מכיר את התלמיד שהיא ישבה איתו, הוא נוסע איתי בהסעה לבית הספר, מחר תקבל את כל התשובות."
למוחרת יוסי ראה את אבי ואת הנער מאתמול מתקרבים לעברו. היה לו ג'ל בשיער והוא נעזר בהליכון.
"יוסי, תכיר, זה ליאור והוא לומד בשכבה של יסמין, הנערה שראית אתמול."
ליאור סיפר ליוסי שיסמין נערה מחוזרת מאוד בשכבה שלהם, כל הבנים של כיתות ז' מאוהבים בה. "היא ואני אפילו היינו חברים תקופה... תהיה לך תחרות לא קלה," חייך ליאור ונפרד מיוסי ומאבי.

אנדרי אוגליצקי

שמי אנדרי בן 33 מנתניה.
נולדתי עם שיתוק מוחין בעקבות בעיה של חוסר חמצן בזמן הלידה, השיתוק מוחין מתבטא אצלי בנכות קשה בכל ארבעת הגפיים, ובדיבור לא ברור.
אני יושב על כיסא גלגלים והתקשרות שלי עם הסביבה, היא באמצעות כפתורים שיש לי במשענת הראש שבכיסא הגלגלים שלי שאיתם אני כותב, שולח מיילים, ומתקשר עם הסביבה.
כילד לא ראיתי את עצמי כמוגבל, בראש אני חושב כאדם בריא, אך לצערי המוגבלות הפיזית שאיתה נולדתי הציבו בפני המון אתגרים ומכשולים מגיל צעיר.
נלחמתי בכל המוסכמות אם זה חברתיות ואם זה המוגבלות הפיזית. בראש ובראשונה זה לדבר, בגיל קטן לא נתנו לי תקווה שאצליח לדבר, אך עם מלחמה לא קלה היום אני מדבר אפילו שהדיבור לא ברור. למדתי בבית ספר וסיימתי בהצלחה בגרויות, אני אוהב לטייל, טסתי במשלחת לפולין ואגלה לכם סוד קטן אפילו חוויתי אהבה וזוגיות.

תמיד חשבתי איך להפוך את הלימון ללימונדה.
את ספרי הראשון "ממשיך הלאה" כתבתי בהשראת החיים האישיים וקצת פנטזיה.
הספר נכתב בעזרת הכפתורים שבמשענת הראש שלי, הכתיבה לא הייתה קלה ולקחה המון זמן, אך כמו שהבנתם שאני מציב לעצמי מטרה אני מגשים אותה.

עוד על הספר

ממשיך הלאה אנדרי אוגליצקי

- פרק 1 -
התחלות הן תמיד קשות

יוסי נולד בנתניה.
בעקבות סיבוך בלידה, הוא נולד עם שיתוק מוחין אשר גרם לו לנכות קשה בארבעת הגפיים, וקושי ביכולת לתקשר עם הסובבים.
בגיל שלוש יוסי נכנס לראשונה לגן. הוא הגיע על כיסא גלגלים.
יוסי היה ילד סקרן עם רצון לגלות את העולם.
בגן אמרו עליו שלמרות המוגבלות הקשה, הוא עוד יגיע רחוק.
עברו השנים ויוסי גדל והגיע יומו הראשון בבית הספר, לכבוד היום הזה הוא קיבל לראשונה כיסא גלגלים ממונע.
לבית הספר של יוסי קראו "מנצחים", בית ספר מונגש לבעלי מוגבלויות אשר הגיעו אליו תלמידים ותלמידות מכל הארץ.
ההתחלה לא הייתה פשוטה.
כילד שלא ממש מדבר, אלא מוציא קולות, התקשורת עם הסובבים הייתה קשה מאוד.
צוות בית הספר חשב להציע ליוסי עזרי תקשורת שונים במקום היכולת לדבר, אך יוסי, שהיה עקשן מטבעו, נלחם על היכולת לדבר, בעבודה קשה עם קלינאי תקשורת ותמיכה מצוות בית הספר.
עם השנים הצליח יוסי להשתלב במערכת הבית־ספרית, הדיבור השתפר ויוסי הפך לתלמיד מן המניין.
עברו השנים ויוסי הפך לנער מתבגר העולה לכיתה ט'.
את פתיחת שנת הלימודים יוסי אהב מאוד, הוא התרגש לראות מה חדש בבית הספר, מה שלום החברים ולראות פרצופים חדשים.
בזמן שיוסי סקר בעיניו את הסביבה, הוא שם לב לתלמיד חדש ולא מוכר, שערו היה בלונדיני והוא צלע ברגלו הימנית. היה נראה שהוא איבד את דרכו. ושאל: "אתה צריך עזרה?"
"היי, אני אבי וזה היום הראשון שלי בבית הספר, אשמח אם תוכל לעזור לי למצוא את הכיתה שלי."
יוסי הציג את עצמו והציע לאבי ללוות אותו לכיתתו, יוסי שמח לגלות שאבי בכיתה המקבילה לשלו והשניים נפגשו לעיתים קרובות.
באחת ההפסקות שאל אבי את יוסי: "יש לך חברה?"
"לא!" ענה יוסי במבוכה חלקית.
"עם עיניים כאלה אין אחת שתסרב לך," אמר אבי בחיוך.
יוסי אמר: "אני לא מאמין באהבה, הכול זה מזל בחיים."
תוך כדי שיחה, יוסי שם לב לנערה מהממת שיושבת עם נער על הספסל כשההליכונים שלהם מלפניהם. עיניה הירוקות והגדולות ממש היפנטו אותו.
"מאיפה אתה בארץ בכלל?" שאל אבי, אך יוסי לא ענה. "היקום קורא ליוסי!!!"
"סליחה," ענה יוסי.
"פעם ראשונה שאני רואה מישהי שמבלבלת אותי כך, מה שאלת?" הוא החזיר את מבטו לאבי.
"מאיפה אתה בארץ?" אבי שאל שוב.
"נתניה, אני מנתניה ואני חייב לגלות מי הנערה הזו." יוסי החזיר את מבטו לנערה.
"אמרת שהכול מזל, לא? אז אני המזל שלך," אמר אבי, "אני מכיר את התלמיד שהיא ישבה איתו, הוא נוסע איתי בהסעה לבית הספר, מחר תקבל את כל התשובות."
למוחרת יוסי ראה את אבי ואת הנער מאתמול מתקרבים לעברו. היה לו ג'ל בשיער והוא נעזר בהליכון.
"יוסי, תכיר, זה ליאור והוא לומד בשכבה של יסמין, הנערה שראית אתמול."
ליאור סיפר ליוסי שיסמין נערה מחוזרת מאוד בשכבה שלהם, כל הבנים של כיתות ז' מאוהבים בה. "היא ואני אפילו היינו חברים תקופה... תהיה לך תחרות לא קלה," חייך ליאור ונפרד מיוסי ומאבי.