אין קפלים עמוקים מדי

מְבַיֶּצֶת

הַשְּׁחָלוֹת שֶׁלָּךְ מֵתוֹת

(כָּךְ הִכְרִיזָה בְּקִמּוּט שְׂפָתַיִם דּוֹקְטוֹר גּוּרֵבִיץ')

אֲבָל מְבַיְּצִים בִּי שִׁירִים.

כְּמוֹ צַבָּה אֲנִי טוֹמֶנֶת אוֹתָם בַּחוֹל

גֻּמּוֹת גֻּמּוֹת

מְחַמֶּמֶת

וּכְשֶׁהֵם בּוֹקְעִים

עֲקֵבוֹת מְשַׂרְטְטִים רִקְמָה בַּחוֹל

רִיצַת רַגְלַיִם קְטַנְטַנּוֹת

נֶעֱלָמוֹת בְּרֵיחַ הַגַּלִּים

צוֹלְלוֹת אֶל מֶרְחֲבֵי חֹפֶשׁ.

הַשְחָלוֹת שֶׁלִּי מֵתוֹת

וַאֲנִי חַמָּה כְּמוֹ חוֹל

עֲגֻלָּה כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ יָם

נֶעֱלֶמֶת עִם גַּרְגְּרֵי הָרוּחַ

כְּשֶׁצַּהֲלוּלֵי צְבִיבוֹנִים מְדַגְדְּגִים בִּי

מָה אִכְפַּת לִי דּוֹקְטוֹר גּוּרֵבִיץ'

מָתַיְשֶׁהוּ

אַתְּ יוֹדַעַת, הַמַּבָּט הַנָּכוֹן יִרְאֶה.

אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵילוּ כּוֹחוֹת שָׁמַיִם יִגְּעוּ בָּאֲדָמָה

אוֹ יַהַפְכוּ לְמַיִם

וְיוֹם יִהְיֶה מוּאָר בְּאוֹר אַחֵר.

נְהָרָה, הָיִית אוֹמֶרֶת, זְרִימָה. אֲנִי לֹא יוֹדַעַת —

אוּלַי מָתַיְשֶׁהוּ זֶה יִקְרֶה.

אִימְפְּרֶסְיוֹנִיזְם

לֹא דָּחֲקָה בִּי הַשָּׁעָה

גַּם לֹא הַיּוֹם שֶׁעָבַר כְּיוֹם חֹרֶף רִאשׁוֹן לַשָּׁנָה

רַק הַחַלּוֹן שֶׁבּוֹ עָמַדְתִּי

וְעֶשְׂרִים וְאַחַת הַטִּפּוֹת הַתְּלוּיוֹת עַל עֲלֵי הַשִּׁיפְלֶרׇה

מִסְגְּרוּ אֶת פָּנַי לִדְיוֹקָן עַצְמִי.

בְּפִתְקִית צְדָדִית יִכְתֹּב הָאוֹצֵר:

אִשָּׁה מְחַפֶּשֶׂת מַבָּט.