האיש האפור
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
האיש האפור
הוספה למועדפים

האיש האפור

3.7 כוכבים (3 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

הקרב החל. העובדה שקורט לא ידע מהי, לעזאזל, הסיבה שמחלציו תוקפים אותו, לא שינתה דבר. הוא לא הקדיש ולו דקה של מחשבה להשתלשלות האירועים. 
קורט ג'נטרי חיסל גברים. אלה היו גברים, ובכך הסתכם העניין. 
מרקהם ירה קליע מאקדח הזיג זאואר שלו והחטיא. ג'נטרי ראה את מרקהם וברנס מנתקים בזריזות את חגורות מושביהם, לפני שנעלם מאחורי משטח הציוד. מק'ווי היה האיש היחיד משמאלו של האיש האפור, שהשתופף מאחורי המשטח כשפניו לעבר דלתות תא הטייס. דולין היה ליד המחיצה, ליד הדלתות, ושלושת הסוכנים האחרים היו לפניו מימין. קורט ידע שאם יחסל את האיש שלשמאלו, ינטרל את אחד משדות האש שלהם, ולכן התגלגל על כתפו השמאלית, יצא מאחורי המשטח, וירה צרור ארוך לעבר הסוכן. האיש ההמום הוטח לעבר הקיר שמאחוריו, ושמט את תת המקלע שלו. 
מק'ווי צנח מת על המושב. ג'נטרי הרג אותו בלי לדעת למה.
***
קורט ג'נטרי, הידוע בכינוי האיש האפור, הוא אגדה בעולם הריגול. הוא עובר בחשאי ממשימה למשימה, מבצע את הבלתי אפשרי ונעלם, ותמיד פוגע במטרה. אך בעולם פועלים כוחות אכזריים יותר מג'נטרי, הסבורים שהוא מיצה את התועלת שהוא מביא.
כעת הוא עומד להוכיח, שמבחינתו לא קיים שטח אפור בין הריגה כמקצוע לבין הריגה לשם הישרדות.   
*
מארק גריני הוא מחבר הספר האחרון בסדרת "ג'ק ראיין" של טום קלנסי, Tom Clancy Full Force and Effect, שהגיע למקום הראשון ברשימת רבי המכר של "הניו יורק טיימס", ומחבר שותף בשלושה רבי מכר אחרים של קלנסי, שאף הם כיכבו בראש הרשימה. גריני הוא גם מחבר סדרת המותחנים רבי המכר, שגיבורם הוא "האיש האפור".

פרק ראשון

1

החמושים הראשונים שהגיעו לזירת ההתרסקות לא השתייכו לאל־קעידה, ולא היה להם שום קשר ליירוט המסוק. הם היו ארבעה בחורים מקומיים, נושאים רובי קלצ'ניקוב ישנים בעלי קתות עץ, שהקימו בשעות הבוקר מחסום דרכים מרושל במרחק מאה מטרים ממקום ההתרסקות של המסוק. הם פילסו דרך בין קהל הסקרנים, בעלי החנויות וילדי הרחוב, שמיהרו לזנק ולתפוס מחסה כשהמסוק כפול המדחפים צלל לעברם, לבין נהגי המוניות שסטו בחדות כדי להימלט מפגיעת כלי הטיס האמריקני. ארבעת החמושים הצעירים התקרבו אל הזירה בזהירות, אולם ללא כל מיומנות. הם מיהרו לתפוס מחסה לשמע קול נפץ רם שבקע מן האש - קליע אקדח בודד שהתפוצץ כתוצאה מהבעירה. לאחר היסוס קל שבו והרימו את ראשיהם, כיוונו אל המטרה ואז רוקנו את מחסניות רוביהם לעבר כלי הטיס המתכתי המיוסר.

חייל לבוש מדי צבא אמריקניים מפויחים, שזחל מן ההריסות, ספג שני צרורות מנשקם של הבחורים. מאבקו של החייל תם עם פגיעת הכדורים הראשונים בגבו.

הבחורים נמלאו אומץ לאחר הריגת אדם לעיני קהל של אזרחים מריעים, והוסיפו להתקרב לזירת ההתרסקות. הם טענו מחדש את רוביהם, והרימו אותם כדי לירות בגופותיהם הבוערות של אנשי צוות האוויר בתא הטייס, אך בטרם הספיקו לפתוח באש, הגיחו שלושה כלי רכב מאחוריהם, טנדרים מלאים בחמושים ערביים זרים.

אל־קעידה.

הילדים המקומיים השכילו להתרחק מהמסוק. הם עמדו עם שאר האזרחים במרחק מה, וזימרו מזמור תפילה לאלוהים, שעה שהלוחמים שפניהם היו מוסוות התפרשו סביב ההריסות.

גופות מרוסקות של שני חיילים נוספים נפלו החוצה מירכתי מסוק הצ'ינוק, ואלה היו המראות הראשונים שנתפסו בעדשת המצלמה של שלושת אנשי הצוות של אל־ג'זירה, שקפצו החוצה מהטנדר השלישי.

במרחק שני קילומטרים משם סטה ג'נטרי מהדרך לעבר אפיק נחל יבש, עמוק כמה שיותר אל תוך העשב החום הגבוה שצמח על גדותיו. הוא יצא מהרכב, רץ אל דופנו האחורית, השליך על גבו תרמיל והרים מזוודה בצבע צהבהב.

בעודו מתרחק מהרכב הבחין לראשונה בדם הקרוש שהכתים את הבגדים המסורתיים שלגופו. לא דמו שלו, אך הוא ידע למי הוא שייך.

כעבור שלושים שניות הגיע לרכס הסמוך לאפיק הנחל הקטן, והתקדם בזחילה מהירה, כשהוא דוחף את הציוד שלו לפניו. כשחש שהוא מוסתר היטב במחסה החול והקנים, שלף ג'נטרי משקפת מתרמילו וקירב אותה לעיניו. הוא התמקד בענן העשן השחור שנראה באופק.

הוא כיווץ את לסתו.

מסוק הצ'ינוק התרסק ברחוב בעיירה בַּעַג', והמון שלם כבר הקיף את ההריסות. המשקפת של ג'נטרי לא סיפקה לו פרטים רבים, ולכן הסתובב על צדו ופתח את המזוודה הצהבהבה.

בתוך המזוודה היה רובה צלפים מסוג בארט M107, שירה קליעים שגודלם כמחצית מגודל בקבוק בירה במהירות שכיסתה מרחק של כתשעה מגרשי פוטבול בשנייה.

ג'נטרי לא טען את הרובה, אלא רק כיוון אותו אל מקום ההתרסקות, כדי שיוכל להביט מבעד לכוונת האופטית המשוכללת שלו. מבעד לעדשה - בעלת כושר ההגדלה של פי שישה עשר - ראה את האש, את הטנדרים, את קהל האנשים ואת החמושים.

חלקם היו גלויי פנים, בריונים מקומיים. אחרים לבשו מסכות, או כיסו את פניהם בכאפייה. הם בוודאי השתייכו לאל־קעידה. זרים מזוינים שהגיעו כדי להרוג אמריקנים ומשתפי פעולה תוך ניצול האנרכיה באזור.

נצנוץ מתכתי הבזיק באוויר - חרב שננעצה בדמות שהייתה מוטלת על הרצפה. למרות כוונת הרובה העוצמתית, ג'נטרי לא הצליח לראות אם האדם השרוע על הקרקע היה חי או מת כשהחרב ננעצה בגופו.

הוא שב וכיווץ את לסתו. ג'נטרי מעולם לא היה חייל בצבא ארצות הברית, אבל הוא היה אמריקני. אף שלא היה לו קשר לצבא האמריקני, וגם לא אחריות לגורל חייליו, הוא נחשף למראות של טבח שכזה בטלוויזיה במשך שנים רבות, והם עוררו בו זעם ותיעוב שהעמידו במבחן את שליטתו העצמית המרשימה.

הגברים שהקיפו את המסוק החלו לנוע כנחשול. החום שנפלט מהאדמה הצחיחה שהפרידה בינו לבין אתר ההתרסקות הקשה עליו לרגע להבין את המתרחש, אך עד מהרה הבחין בפרץ השמחה שעלה מעברם של הרוצחים שהקיפו את המסוק המרוסק.

הבני זונות רקדו סביב הגופות.

ג'נטרי הסיר את אצבעו משמורת ההדק של רובה הבארט העצום, והניח לקצה אצבעו להחליק על ההדק החלק. מד טווח הלייזר שלו הצביע על המרחק, וכמה אוהלי בד, שהפרידו בינו לבין החבורה המרקדת, נעו ברוח ועזרו לו לאמוד את מהירותה, אבל הוא ידע שאסור לו לירות. אם יטען אותו וילחץ על ההדק בוודאי יהרוג כמה בני זונה, אבל כשתתגלה נוכחות צלף בגזרה, כל נער מתבגר עם אקדח וטלפון נייד יהיה בעקבותיו בטרם יעבור חמישה קילומטרים לעבר נקודת החילוץ שלו. החילוץ לא יתבצע, והוא יאלץ למצוא את דרכו אל מחוץ לשדה הקטל בכוחות עצמו.

לא, חשב ג'נטרי לעצמו, נקמה קטנה תהיה אמנם מוצדקת, אבל היא תגרור בעקבותיה סערה גדולה משהיה מוכן להתמודד איתה.

ג'נטרי לא נהג להמר. הוא היה מתנקש, רוצח שכיר שעובד על פי חוזה. הוא יכול היה לחסל חצי תריסר מהבני זונות האלה מהר יותר משהיה קושר את שרוכי נעליו, אבל הוא ידע שנקמה שכזו לא תצדיק את המחיר שישלם עליה. הוא ירק תערובת של רוק וחול על האדמה, ונפנה כדי להחזיר את הרובה העצום למזוודה.

אנשי צוות הצילום של ערוץ אל ג'זירה הבריחו בחשאי את הגבול מסוריה שבוע קודם לכן, במטרה אחת ויחידה: לתעד ניצחון של אנשי אל־קעידה בצפון עיראק. הצלם, טכנאי הקול והכתב/מפיק עברו במסלול של אנשי אל־קעידה, ישנו במקומות מסתור יחד עם אנשי הארגון, וצילמו את שיגור הטיל, את הפגיעה במסוק ואת כדור האש שנוצר בעקבותיה בשמים. כעת תיעדו את עריפת הראש החגיגית של חייל אמריקני מת - גבר בגיל העמידה, שעל התווית שהוצמדה לאפוד המגן שלו נכתב בכתב יד פיליפס - המשמר הלאומי, מיסיסיפי. איש מאנשי צוות הצילום לא דיבר אנגלית, אך הם הסכימו פה אחד שתיעדו זה עתה את חיסולה של יחידת קומנדו מובחרת של אנשי CIA.

השבחים המקובלים לאללה החלו עם ריקודי החמושים ויריות כלי הנשק באוויר. למעלה משלושים חמושים הקיפו כעת את מפלצת המתכת הבוערת, אף שרק שישה עשר מהם השתייכו לאל־קעידה. הצלם התמקד במוכתר, מנהיג מקומי שרקד במרכז החגיגות. עדשת המצלמה לכדה את דמותו בצורה מושלמת על רקע ההריסות, הגלבייה הלבנה מתנופפת ברוח כנגד העשן השחור שהיתמר מאחוריו. המוכתר קיפץ על רגל אחת ליד גופתו ערופת הראש של האמריקני, ובידו הימנית הניף חרב מגואלת בדם.

זו הייתה תמונת ניצחון. הצלם חייך והשתדל לשמור על מקצועיות, תוך שהוא מקפיד שלא להצטרף לחגיגה הקצבית לתפארת אללה, שאותה תיעד במצלמתו.

המוכתר קרא בקול, יחד עם האחרים, "אללה אכבר! אללה אכבר!". הוא קיפץ באושר יחד עם הזרים בעלי הפנים המוסוות, וחיוך רחב נגלה מבעד לזקנו העבות שעה שהביט בגופת האמריקני החרוכה והמדממת המוטלת ברחוב לרגליו.

גם אנשי צוות הצילום של אל־ג'זירה קראו קריאות נלהבות, בעוד הצלם מתעד את ההתרחשויות ביד יציבה. הוא היה מקצוען. הוא המשיך להתמקד במושא הצילום, ומצלמתו נותרה יציבה עד הרגע שבו ראשו של המוכתר נזרק לפתע הצדה בחדות, נבקע כמו עינב מעוך, ורסיסי דם מעורבים בשברי עצמות מרוסקות ניתזו בפראות לכל עבר.

אז רעדה המצלמה.

*

ג'נטרי לא יכול היה להתאפק.

הוא ירה כדור אחר כדור לעבר החמושים בקהל, תוך שהוא מקלל את עצמו בקול על חוסר המשמעת העצמית, משום שידע שהוא משבש את לוח הזמנים שלו ואת המשימה כולה. אבל הוא לא שמע את הקללות. קולות הנפץ שהשמיע הבארט החרישו את אוזניו, אף שהשתמש באטמי אוזניים. תרמילים ענקיים נפלו בזה אחר זה על הקרקע. ההדף מתיז חול ושבבים לעבר זרועותיו ופניו.

כשעצר לרגע כדי להכניס מחסנית נוספת, ביצע הערכת מצב. מבחינה מקצועית זה היה הדבר המטופש ביותר שאפשר לעשות - כאילו צעק לחמושים סביבו שהאויב הגיע - אך הוא חש שזהו הצעד הנכון. הוא שב והצמיד את הרובה אל שקע כתפו, שכבר החלה לכאוב מההדף, כיוון אותו אל אתר ההתרסקות והמשיך בפעולת הנקם המוצדקת. הוא הביט בכוונת הגדולה וראה חלקי גופות מסתחררים באוויר שעה שקליע עצום נוסף פגע בבטנו של אחד החמושים שפניו היו מוסוות.

זו הייתה פעולת נקם פשוטה, ותו לא. ג'נטרי ידע שמעשיו לא יחוללו שינוי גדול בהבט הכללי, לבד מהפיכת מצב הצבירה של כמה בני זונות ממוצק לנוזל. הוא המשיך לירות לעבר הרוצחים, שהתפזרו כעת לכל עבר, אך כבר החל לחשוש לגורלו המיידי. הוא אפילו לא ינסה כעת להגיע לאזור הנחיתה. מסוק נוסף שיופיע באזור יהווה מטרה מושלמת ללוחמי אל־קעידה הזועמים ששרדו את הירי. לא, החליט ג'נטרי, הוא יתקדם על הקרקע, יחפש תעלת ביוב או ואדי קטן, יתכסה בעפר ובהריסות וישכב כל היום בשמש, כשהוא מתעלם מהרעב, מעקיצות החרקים ומהצורך שלו להשתין.

זה יהיה מצב מחורבן. למרות זאת, חשב לעצמו בעודו מכניס מחסנית שלישית ואחרונה לרובה המעשן, החלטתו השגויה הביאה קצת תועלת: שישה בני זונות מתים הם עדיין שישה בני זונות מתים.

עוד על הספר

האיש האפור מארק גריני

1

החמושים הראשונים שהגיעו לזירת ההתרסקות לא השתייכו לאל־קעידה, ולא היה להם שום קשר ליירוט המסוק. הם היו ארבעה בחורים מקומיים, נושאים רובי קלצ'ניקוב ישנים בעלי קתות עץ, שהקימו בשעות הבוקר מחסום דרכים מרושל במרחק מאה מטרים ממקום ההתרסקות של המסוק. הם פילסו דרך בין קהל הסקרנים, בעלי החנויות וילדי הרחוב, שמיהרו לזנק ולתפוס מחסה כשהמסוק כפול המדחפים צלל לעברם, לבין נהגי המוניות שסטו בחדות כדי להימלט מפגיעת כלי הטיס האמריקני. ארבעת החמושים הצעירים התקרבו אל הזירה בזהירות, אולם ללא כל מיומנות. הם מיהרו לתפוס מחסה לשמע קול נפץ רם שבקע מן האש - קליע אקדח בודד שהתפוצץ כתוצאה מהבעירה. לאחר היסוס קל שבו והרימו את ראשיהם, כיוונו אל המטרה ואז רוקנו את מחסניות רוביהם לעבר כלי הטיס המתכתי המיוסר.

חייל לבוש מדי צבא אמריקניים מפויחים, שזחל מן ההריסות, ספג שני צרורות מנשקם של הבחורים. מאבקו של החייל תם עם פגיעת הכדורים הראשונים בגבו.

הבחורים נמלאו אומץ לאחר הריגת אדם לעיני קהל של אזרחים מריעים, והוסיפו להתקרב לזירת ההתרסקות. הם טענו מחדש את רוביהם, והרימו אותם כדי לירות בגופותיהם הבוערות של אנשי צוות האוויר בתא הטייס, אך בטרם הספיקו לפתוח באש, הגיחו שלושה כלי רכב מאחוריהם, טנדרים מלאים בחמושים ערביים זרים.

אל־קעידה.

הילדים המקומיים השכילו להתרחק מהמסוק. הם עמדו עם שאר האזרחים במרחק מה, וזימרו מזמור תפילה לאלוהים, שעה שהלוחמים שפניהם היו מוסוות התפרשו סביב ההריסות.

גופות מרוסקות של שני חיילים נוספים נפלו החוצה מירכתי מסוק הצ'ינוק, ואלה היו המראות הראשונים שנתפסו בעדשת המצלמה של שלושת אנשי הצוות של אל־ג'זירה, שקפצו החוצה מהטנדר השלישי.

במרחק שני קילומטרים משם סטה ג'נטרי מהדרך לעבר אפיק נחל יבש, עמוק כמה שיותר אל תוך העשב החום הגבוה שצמח על גדותיו. הוא יצא מהרכב, רץ אל דופנו האחורית, השליך על גבו תרמיל והרים מזוודה בצבע צהבהב.

בעודו מתרחק מהרכב הבחין לראשונה בדם הקרוש שהכתים את הבגדים המסורתיים שלגופו. לא דמו שלו, אך הוא ידע למי הוא שייך.

כעבור שלושים שניות הגיע לרכס הסמוך לאפיק הנחל הקטן, והתקדם בזחילה מהירה, כשהוא דוחף את הציוד שלו לפניו. כשחש שהוא מוסתר היטב במחסה החול והקנים, שלף ג'נטרי משקפת מתרמילו וקירב אותה לעיניו. הוא התמקד בענן העשן השחור שנראה באופק.

הוא כיווץ את לסתו.

מסוק הצ'ינוק התרסק ברחוב בעיירה בַּעַג', והמון שלם כבר הקיף את ההריסות. המשקפת של ג'נטרי לא סיפקה לו פרטים רבים, ולכן הסתובב על צדו ופתח את המזוודה הצהבהבה.

בתוך המזוודה היה רובה צלפים מסוג בארט M107, שירה קליעים שגודלם כמחצית מגודל בקבוק בירה במהירות שכיסתה מרחק של כתשעה מגרשי פוטבול בשנייה.

ג'נטרי לא טען את הרובה, אלא רק כיוון אותו אל מקום ההתרסקות, כדי שיוכל להביט מבעד לכוונת האופטית המשוכללת שלו. מבעד לעדשה - בעלת כושר ההגדלה של פי שישה עשר - ראה את האש, את הטנדרים, את קהל האנשים ואת החמושים.

חלקם היו גלויי פנים, בריונים מקומיים. אחרים לבשו מסכות, או כיסו את פניהם בכאפייה. הם בוודאי השתייכו לאל־קעידה. זרים מזוינים שהגיעו כדי להרוג אמריקנים ומשתפי פעולה תוך ניצול האנרכיה באזור.

נצנוץ מתכתי הבזיק באוויר - חרב שננעצה בדמות שהייתה מוטלת על הרצפה. למרות כוונת הרובה העוצמתית, ג'נטרי לא הצליח לראות אם האדם השרוע על הקרקע היה חי או מת כשהחרב ננעצה בגופו.

הוא שב וכיווץ את לסתו. ג'נטרי מעולם לא היה חייל בצבא ארצות הברית, אבל הוא היה אמריקני. אף שלא היה לו קשר לצבא האמריקני, וגם לא אחריות לגורל חייליו, הוא נחשף למראות של טבח שכזה בטלוויזיה במשך שנים רבות, והם עוררו בו זעם ותיעוב שהעמידו במבחן את שליטתו העצמית המרשימה.

הגברים שהקיפו את המסוק החלו לנוע כנחשול. החום שנפלט מהאדמה הצחיחה שהפרידה בינו לבין אתר ההתרסקות הקשה עליו לרגע להבין את המתרחש, אך עד מהרה הבחין בפרץ השמחה שעלה מעברם של הרוצחים שהקיפו את המסוק המרוסק.

הבני זונות רקדו סביב הגופות.

ג'נטרי הסיר את אצבעו משמורת ההדק של רובה הבארט העצום, והניח לקצה אצבעו להחליק על ההדק החלק. מד טווח הלייזר שלו הצביע על המרחק, וכמה אוהלי בד, שהפרידו בינו לבין החבורה המרקדת, נעו ברוח ועזרו לו לאמוד את מהירותה, אבל הוא ידע שאסור לו לירות. אם יטען אותו וילחץ על ההדק בוודאי יהרוג כמה בני זונה, אבל כשתתגלה נוכחות צלף בגזרה, כל נער מתבגר עם אקדח וטלפון נייד יהיה בעקבותיו בטרם יעבור חמישה קילומטרים לעבר נקודת החילוץ שלו. החילוץ לא יתבצע, והוא יאלץ למצוא את דרכו אל מחוץ לשדה הקטל בכוחות עצמו.

לא, חשב ג'נטרי לעצמו, נקמה קטנה תהיה אמנם מוצדקת, אבל היא תגרור בעקבותיה סערה גדולה משהיה מוכן להתמודד איתה.

ג'נטרי לא נהג להמר. הוא היה מתנקש, רוצח שכיר שעובד על פי חוזה. הוא יכול היה לחסל חצי תריסר מהבני זונות האלה מהר יותר משהיה קושר את שרוכי נעליו, אבל הוא ידע שנקמה שכזו לא תצדיק את המחיר שישלם עליה. הוא ירק תערובת של רוק וחול על האדמה, ונפנה כדי להחזיר את הרובה העצום למזוודה.

אנשי צוות הצילום של ערוץ אל ג'זירה הבריחו בחשאי את הגבול מסוריה שבוע קודם לכן, במטרה אחת ויחידה: לתעד ניצחון של אנשי אל־קעידה בצפון עיראק. הצלם, טכנאי הקול והכתב/מפיק עברו במסלול של אנשי אל־קעידה, ישנו במקומות מסתור יחד עם אנשי הארגון, וצילמו את שיגור הטיל, את הפגיעה במסוק ואת כדור האש שנוצר בעקבותיה בשמים. כעת תיעדו את עריפת הראש החגיגית של חייל אמריקני מת - גבר בגיל העמידה, שעל התווית שהוצמדה לאפוד המגן שלו נכתב בכתב יד פיליפס - המשמר הלאומי, מיסיסיפי. איש מאנשי צוות הצילום לא דיבר אנגלית, אך הם הסכימו פה אחד שתיעדו זה עתה את חיסולה של יחידת קומנדו מובחרת של אנשי CIA.

השבחים המקובלים לאללה החלו עם ריקודי החמושים ויריות כלי הנשק באוויר. למעלה משלושים חמושים הקיפו כעת את מפלצת המתכת הבוערת, אף שרק שישה עשר מהם השתייכו לאל־קעידה. הצלם התמקד במוכתר, מנהיג מקומי שרקד במרכז החגיגות. עדשת המצלמה לכדה את דמותו בצורה מושלמת על רקע ההריסות, הגלבייה הלבנה מתנופפת ברוח כנגד העשן השחור שהיתמר מאחוריו. המוכתר קיפץ על רגל אחת ליד גופתו ערופת הראש של האמריקני, ובידו הימנית הניף חרב מגואלת בדם.

זו הייתה תמונת ניצחון. הצלם חייך והשתדל לשמור על מקצועיות, תוך שהוא מקפיד שלא להצטרף לחגיגה הקצבית לתפארת אללה, שאותה תיעד במצלמתו.

המוכתר קרא בקול, יחד עם האחרים, "אללה אכבר! אללה אכבר!". הוא קיפץ באושר יחד עם הזרים בעלי הפנים המוסוות, וחיוך רחב נגלה מבעד לזקנו העבות שעה שהביט בגופת האמריקני החרוכה והמדממת המוטלת ברחוב לרגליו.

גם אנשי צוות הצילום של אל־ג'זירה קראו קריאות נלהבות, בעוד הצלם מתעד את ההתרחשויות ביד יציבה. הוא היה מקצוען. הוא המשיך להתמקד במושא הצילום, ומצלמתו נותרה יציבה עד הרגע שבו ראשו של המוכתר נזרק לפתע הצדה בחדות, נבקע כמו עינב מעוך, ורסיסי דם מעורבים בשברי עצמות מרוסקות ניתזו בפראות לכל עבר.

אז רעדה המצלמה.

*

ג'נטרי לא יכול היה להתאפק.

הוא ירה כדור אחר כדור לעבר החמושים בקהל, תוך שהוא מקלל את עצמו בקול על חוסר המשמעת העצמית, משום שידע שהוא משבש את לוח הזמנים שלו ואת המשימה כולה. אבל הוא לא שמע את הקללות. קולות הנפץ שהשמיע הבארט החרישו את אוזניו, אף שהשתמש באטמי אוזניים. תרמילים ענקיים נפלו בזה אחר זה על הקרקע. ההדף מתיז חול ושבבים לעבר זרועותיו ופניו.

כשעצר לרגע כדי להכניס מחסנית נוספת, ביצע הערכת מצב. מבחינה מקצועית זה היה הדבר המטופש ביותר שאפשר לעשות - כאילו צעק לחמושים סביבו שהאויב הגיע - אך הוא חש שזהו הצעד הנכון. הוא שב והצמיד את הרובה אל שקע כתפו, שכבר החלה לכאוב מההדף, כיוון אותו אל אתר ההתרסקות והמשיך בפעולת הנקם המוצדקת. הוא הביט בכוונת הגדולה וראה חלקי גופות מסתחררים באוויר שעה שקליע עצום נוסף פגע בבטנו של אחד החמושים שפניו היו מוסוות.

זו הייתה פעולת נקם פשוטה, ותו לא. ג'נטרי ידע שמעשיו לא יחוללו שינוי גדול בהבט הכללי, לבד מהפיכת מצב הצבירה של כמה בני זונות ממוצק לנוזל. הוא המשיך לירות לעבר הרוצחים, שהתפזרו כעת לכל עבר, אך כבר החל לחשוש לגורלו המיידי. הוא אפילו לא ינסה כעת להגיע לאזור הנחיתה. מסוק נוסף שיופיע באזור יהווה מטרה מושלמת ללוחמי אל־קעידה הזועמים ששרדו את הירי. לא, החליט ג'נטרי, הוא יתקדם על הקרקע, יחפש תעלת ביוב או ואדי קטן, יתכסה בעפר ובהריסות וישכב כל היום בשמש, כשהוא מתעלם מהרעב, מעקיצות החרקים ומהצורך שלו להשתין.

זה יהיה מצב מחורבן. למרות זאת, חשב לעצמו בעודו מכניס מחסנית שלישית ואחרונה לרובה המעשן, החלטתו השגויה הביאה קצת תועלת: שישה בני זונות מתים הם עדיין שישה בני זונות מתים.