בבל

תוכן

1. פתיחה                 
א. הערת פתיחה                                                                                                  
ב. הקדמה               
ג. מבוא                                                                                                 

2. פרדיגמת החשיבה המזרחית: ארבעת העקרונות למפגש מוצלח עם בעל ווקטור חשיבה המכוון החוצה (וחמ"ה)
א. כבוד
ב. הזדהות
ג. סמכותיות
ד. כישורים חברתיים

3. פרדיגמת החשיבה המערבית: ארבעת העקרונות למפגש מוצלח עם בעל ווקטור חשיבה המכוון פנימה (וחמ"פ)
א. התפעלות
ב. אמפתיה    
ג. תקיפות
ד. חשיבה ביקורתית

4. ביבליוגרפיה
5. נספח א: שאלון ווקטור החשיבה
א. עברית
ב. ערבית
ג. אנגלית
ד. חישוב ווקטור החשיבה
ה. כיצד נבנה שאלון ווקטור החשיבה?
ו. הסבר פרטי שאלון ווקטור החשיבה

6. נספח ב: שאלות שנשאלות לעיתים קרובות

מתוך הפרק "כבוד"

בעיה 1: עזר ויצמן, שר הביטחון הישראלי, מספר כיצד שאל את ג'מסי, שר המלחמה המצרי, מה שלום אשתו משום שידע שהיא חולה במחלת כליות קשה: "לא כל כך טוב, היא בטיפול רפואי מתמיד", השיב. "יש לנו רופאים מצוינים בישראל" אמרתי מיד, "הרפואה שלנו מצטיינת. אני מכיר מומחה למחלה שלה בבית החולים תל השומר. מדוע לא תביא את אשתך לטיפול אצלנו?" מיד הבנתי ששגיתי, בלעתי רוק. קיללתי את עצמי. "יש לנו רופאים מצוינים במצרים," אמר גמסי בתקיפות. במשך חודשים, מספר ויצמן, נהגתי להזהיר חברים שבאו במגע עם המצרים שלא להיות יהירים, לא להדגיש את עליונותנו, להתחשב ברגשות של המצרים . כיצד היה על עזר ויצמן להציע לג'מסי עזרה? 

פתרון: האמירה: "יש לנו רופאים מצוינים בישראל והרפואה שלנו מצטיינת" סביר להניח שלא הייתה פוגעת כך בבעל פרדיגמת חשיבה מערבית הפועל מתוך מיקוד השליטה הפנימי. הוא שאמון על תחרות חופשית ומכוון למצוינות אישית יתכן שהיה שמח להיעזר במי שטוב ממנו. ויצמן לא התכוון לפגוע בג'מסי אלא לעזור לו. אולם הוא התפעל מהישגי מדינתו. לדידו של בעל וחמ"ה זוהי התנשאות והשפלה. זאת משום שהוא אינו נוהג להתפעל מעצמו - תרגיל השמור רק למי שנפרד מן הקבוצה. כך, בעת החדשה, כשנפרד האדם מן הקבוצה נע מיקוד השליטה שלו מן החוץ לפנים. כעת הוא מעניק לעצמו באמצעות התפעלות את הכבוד שבא מבחוץ ולו היה זקוק בעבר. בעל וחמ"ה דורש כבוד ואף מוכן להעניק אותו במן תלות הדדית ולא מתוך אותה עמדה שבה האדם מזין את עצמו וכאילו אינו זקוק לאיש. העלבון שחווה בעל וחמ"ה היא בעצם ההכרזה של בן שיחו, בעל וחמ"פ, שהוא אינו תלוי בו. כך למשל דורש סאדאת כבוד ולא התפעלות במפגשו עם ויצמן כשהוא אומר לו: "אני אדם שמקיים את המילה שלו. האמן לי. אתה יכול לבטוח בי. אמרתי ואני אומר - "לא עוד מלחמה"" . סאדאת מכוון לקשר ואילו ויצמן מכוון לעצמי. כך כשהאחד מכוון לעצמו והשני מכוון למי שמכוון לעצמו נוצר קונפליקט בלתי נמנע שיכול להיפתר רק דרך למידה. רבים מבעלי וחמ"פ לא מבינים מדוע בעלי וחמ"ה לא ששים לקבל מהם עזרה. ההישגים האישיים והעדר התלות באחר של בעל וחמ"פ הם אלה שמשפילים אותם ומזכירים להם את חולשתם. אולם ויצמן היה יכול להציע את עזרתו לג'מסי מבלי שהלה ייעלב. הוא היה יכול להציע התייעצות בין הרופאים המצרים לישראלים ולציין את האופי ההדדי של העזרה שהוא מציע - פעם אנו נעזור לכם ופעם אתם לנו. האמת היא פחות חשובה, הכבוד ואופן הצגת הדברים הם העיקר. מסרים אלה חייבים להיות מועלים מתוך שמירה על הדדיות ואיזון ולעיתים אף עדיף להמתין עד שהצד השני ירמוז על נכונותו לשתף פעולה, יתכן באופן חשאי. שוב הכבוד.  

ויצמן: הרפואה שלנו מצטיינת (התפעלות)    ←     נערוך התייעצות בין הרופאים הידועים שלכם לרופאים הידועים שלנו. יחד, בעזרת השם, נקווה שהם יוכלו לעזור לאשתך (כבוד + הזדהות).  

בעיה 2: לאחר שנחתם ההסכם על חברון בין ישראל לפלסטינים, גילה האלוף אילן בירן שעל המפות שחתם בהסכם נפלה טעות. ישראל העבירה לפלסטינים שטח של אלפי דונמים שחייב היה להיות בשליטת צה"ל כדי להגן על הרובע היהודי. הוא ביקש לתקן את הטעות וניתקל בסירוב פלסטיני. שמעון פרס החליט לפנות לערפאת אישית. כיצד היה עליו לעשות זאת? 

פתרון: סביר להניח שהקצין הישראלי פשוט הסביר שנפלה טעות ומתקבל על הדעת שיתנו לו לתקנה על אף שהחוזה כבר נחתם. לדידו, זוהי הוגנות בסיסית. בעל פרדיגמת חשיבה מערבית אחר היה יכול לבקש את האמפתיה של בעל פרדיגמת חשיבה מזרחית ולומר "תבין, זו פשוט טעות שיכולה לקרות לכל אחד". הן חשיבה ביקורתית והן אמפתיה מבטאות מסרים בעלי וחמ"פ שאינם נוטים לדבר לבעל וחמ"ה. על כן, אין זה מפתיע שלא השיגו את התוצאה הרצויה. שמעון פרס הכיר את ערפאת וידע עד כמה הוא מתגאה בהיותו גנרל וגם מהנדס. למשל, לברק הוא אמר, "אתה גנרל ואני גנרל וגם מהנדס" . פרס פנה לערפאת בארבע עיניים: "נכנסתי אליו ואמרתי לו: חתמת על ההסכם, תודה רבה, אבל אל תחשוב שההרגשה שלנו היא טובה. למה? שאל ערפאת. ניהלנו משא ומתן, אמר פרס. אתה גנרל, ואני לא. אתה מהנדס ואני לא. מה הפלא שעשיתי טעות גדולה? איפה? איפה? שאל ערפאת. פרס הראה לו את המפה. ערפאת מייד נתן הוראה לשנות את המפה ולהעביר לישראל את אותם שטחים" . בעל וחמ"פ יכול להירתע מצליל החנופה שבמסר. אולם עליו לזכור שנושא הכבוד, הוא לעיתים קרובות, נגוע בהיבט זה. מעבר לכך, חנופה עשויה להישמע באופן שלילי באוזנו של בעל וחמ"פ משום שיש בה הפעלה לא מודעת של האחר ועשויה להישמע חיובי באוזנו של בעל וחמ"ה משום שלדידו אנו חיים בעולם שבו אנו מופעלים ומפעילים. 

פרס: תבין, זו פשוט טעות שיכולה לקרות לכל אחד (אמפתיה)    ←     אתה גנרל, ואני לא. אתה מהנדס ואני לא. מה הפלא שעשיתי טעות גדולה? (כבוד). 

בעיה 3: ערפאת נהג להצהיר שהוא בין הגנרלים הערבים הבודדים שמעולם לא הובס . מולו ניצב למשא ומתן אהוד ברק, אדם תכליתי ולוגי שמסרב להיפגש עם ערפאת ללא ידיעה שתהיינה לפגישה תוצאות ברורות. חברי המשלחת הישראלית לוועידת קמפ דיוויד לוחצים על ברק במשך הוועידה להיפגש עם ערפאת. יוסי גינוסר אומר: "איך תסביר שלא ישבת עם ערפאת אפילו פעם אחת לפגישה עניינית במשך שמונה ימים?!" ברק משיב לחברי המשלחת הישראלית: "איני מתכוון לשבת עם ערפאת כדי שיתעד את דברי במחברתו" . בן עמי, שר החוץ, מסביר לו: "הבעיה אינה בעמדות אלא במרחק התרבותי בינינו לבנם ובינך לבינו. לכאורה הוא מנהיג של עם, אך בעצם זהו אדם עם כמיהה גדולה לכבוד, והוא מרגיש שאתה מקרין כלפיו העדר כבוד. חלק גדול מהיכולת שלו להתגמש טמון בעניין הכבוד"  . ברק ממשיך לטעון שהוא אינו מנהל משא ומתן בשוק. הוא אומר שהעיקר הם לא הגינונים אלא ההסכם  . כיצד היה על ברק להגיב והאם היה עליו להיפגש עם ערפאת? 

פתרון: בניגוד לדברי ברק, בעולם של וחמ"ה, גינונים לא פחות חשובים מן ההסכם ועמידה בהסכם דורשת כתנאי מוקדם תחושה שדרישת הכבוד סופקה. ברק, כאדם רציונאלי, מניח, כרבים מאתנו, שהאחר דומה לנו ועל כן הוא נוהג באחר כפי שהוא מצפה שינהגו בו - בענייניות. כאן טמון הכשל משום שלתרבות אחרת יש כללים משלה. גינונים הם מחוות בעלות מיקוד שליטה חיצוני הבאות להעניק כבוד לאחר וליצור קשר אתו. זאת לעומת הסכם, חוזה עם סעיפים, שמטבעו הוא בעל מיקוד שליטה פנימי ומייצג חשיבה לוגית וביקורתית. אין פלא שלתרבויות בעלות מיקוד שליטה חיצוני יש לעיתים בעיה עם חוזים. ברק השתמש בעיקרון התקיפות: "איני מתכוון..." או בעיקרון החשיבה הביקורתית: "העיקר הם לא הגינונים אלא ההסכם". ככל העקרונות בעלי וחמ"פ אלה נשארים לא נגישים ולא מובנים לבעל וחמ"ה משום שמקורם בעצמי. על כן היה על ברק להשתמש בעקרון בעל וחמ"ה (למותר לציין שהתנהגות זאת לא מבטיחה הצלחה בשיחות אבל העדרה מבטיח כישלון). 

ברק: איני מתכוון לשבת עם ערפאת כדי שיתעד את דבריי במחברתו (תקיפות)  ←     ערפאת הוא הנציג של העם הפלסטיני ולכבוד הוא לנו להיפגש אתו (כבוד).

בעיה 4: עזאם עזאם, אזרח ישראלי, נאסר במצרים באשמת ריגול. ישראל טענה שזו עלילת שווא ושהוא אינו מרגל. מוברק השיב בתקשורת על בקשתו של נתניהו לשחרר את עזאם מהכלא המצרי: "אחרי כל מה שהם עשו. ומה אומר לעם המצרי ולמערכת המשפט המצרית?! הוא, נתניהו, הכתים את מערכת המשפט המצרית. המערכת הזאת היא מן הטהורות והצודקות שבמערכות המשפט. ואני אומר את זה כאדם בעל ניסיון. אז איך אעשה את זה? הם עשו הרבה טעויות בטיפול בנושא הזה, והם נושאים באחריות. אני לא יכול לעשות כלום. לא נתתי חנינה מאז התמניתי לנשיא". נתניהו השיב: "אני הרבה זמן לא שמעתי תירוץ כזה על החזקת אדם בכלא. עזאם לא היה צריך להיכלא מלכתחילה, הוא חף מפשע, וכל השאר זה תירוצים" . כיצד היה על נתניהו לפנות למוברק כדי להגדיל את סיכויי שחרורו של עזאם מהכלא? 

פתרון: לדידו של נתניהו, בעל וחמ"פ, יש אמת אחת – עזאם הוא חף מפשע ועל כן צריך להיות משוחרר. לדידו של מוברק, בעל וחמ"ה, האמת היא חשובה אבל הכבוד חשוב יותר. אם נתניהו פגע במערכת המשפט המצרית בכך שטען שהיא אינה נוהגת בצדק האמת כבר אינה חשובה. אמת, מעצם הגדרתה, היא התבוננות פנימית של הפרט בדומה לתרגיל לוגי שיש בו נכון ושאינו נכון – אמת ושקר. היכולת לאחוז באמת אל מול אילוצים חיצוניים דורש מיקוד שליטה פנימי. בחברה בעלת מיקוד שליטה חיצוני דרך הפנייה, הכבוד והקשר, לעיתים קרובות, חשובים יותר מאותה ישות פנימית מופשטת הנקראת "אמת". האמת הייתה כנראה שהמצרים רצו להתנקם בישראל או שהשלטון במצרים רצה למצוא חן בעיני האזרחים שלו בעצם העובדה שלכד מרגל ישראלי, או שהמשטרה רצתה למצוא חן בעיני השר הממונה עליה וכדומה. אולם על נתניהו היה להתגבר על תחושותיו ולזכור שהאמת שהיא בית המקדש בחברות בעלות וחמ"פ אין לה תפקיד כה חשוב בחברות בעלות וחמ"ה. עזאם שוחרר מהכלא לאחר שנים ארוכות. נתניהו היה צריך לפנות למוברק באופן שמזמין אותו לבדוק את הנושא תוך שמירה על כבודו. 

נתניהו: אני הרבה זמן לא שמעתי תירוץ כזה על החזקת אדם בכלא. עזאם לא היה צריך להיכלא מלכתחילה, הוא חף מפשע, וכל השאר זה תירוצים (תקיפות + חשיבה ביקורתית)  ←     מערכת המשפט המצרית היא מערכת מכובדת וידועה ואנו רוכשים לה כבוד רב. אנו מבקשים מהנשיא מוברק לבדוק את הנושא משום שגם במערכות הטובות ביותר יכולה לפול טעות (כבוד).  

בעיה 5: בראיון של ערפאת לרשת  CNN  הוא התפאר שישחרר את המקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות כצאלח א-דין. "את צריכה לזכור עם מי את מדברת. את מדברת עם יאסר ערפאת," הוא אמר לכריסטין אמנפור. היא השיבה לו שהפלסטינים היו מעדיפים חיים טובים על פני סיסמאות. אז איבד ערפאת את עשתונותיו, ניתק את המיקרופון ונטש את האולפן באמצע הראיון . כיצד היה על המראיינת להדגיש את שרצתה מבלי לפוצץ את הראיון? 

פתרון: ראשית, כדאי לשים לב שערפאת האומר "את צריכה לזכור עם מי את מדברת..." דורש כבוד המייצג וחמ"ה ולא התפעלות הקשורה להישגים אישיים ספציפיים בעלי וחמ"פ. המראיינת נוקטת בחשיבה ביקורתית בעלת מיקוד שליטה פנימי: "הפלסטינים היו מעדיפים...". היא בעצם עורכת לו עימות המקובל בעולם המערב בעל מיקוד שליטה פנימי ועלול להיות משפיל בעולם המזרח בעל מיקוד שליטה חיצוני. אמירת "לא" או עימות הוא סמל הנפרדות בעולם של וחמ"פ שבו האחד מדגיש את היותו שונה מהאחר. בחברה בעלת וחמ"פ ניתן לשמוע ילדים בני שנתיים אומרים להוריהם "לא". בחברה בעלת וחמ"ה הדבר עלול להיחשב לעיתים קרובות כחוסר כבוד. כך לומד בעל מיקוד השליטה החיצוני במהלך התפתחותו לומר "לא" באופנים עקיפים כפי שנראה בהמשך. חברה בעלת מיקוד שליטה פנימי לא תעריך התנהגות זאת של ערפאת שלא מאפשרת לשאול שאלות החולקות על דעתו. אולם בחברה בעלת מיקוד שליטה חיצוני האחד אינו מצופה לחלוק על דברי חברו באופן ישיר ובוטה אלא כשנשברו כל הכלים. שמירתו של ערפאת על כבודו בעיני עמו בעצם נטישת האולפן הייתה כנראה חזקה מכל תשובה שיכול היה להעניק. כמובן ששאלה מרומזת יותר של המנחה על מצב עמו הסובל לא הייתה מעוררת תגובה זו שלו אולם גם לא הייתה משיגה את מטרתה לאוזן מערבית. ואכן שמירה על כבודו של בעל וחמ"ה דורשת מערכת גישושים ושאלות מרומזות ולא עימות חזיתי. המראיינת, אם כן, הייתה צריכה לשאול בעקיפין על מצב עמו של ערפאת ואוזן בעלת וחמ"ה הייתה כבר מבחינה בביקורת המרומזת. 

מראיינת: הפלסטינים היו מעדיפים חיים טובים על פני סיסמאות (חשיבה ביקורתית)  ←     לאחרונה שמענו כל מני דברים ורצינו לדעת כיצד היושב ראש של הרשות הפלסטינית עם כל העיסוקים החשובים שיש לו מספיק גם לדאוג לצרכים של עמו (כבוד + כישורים חברתיים).