נגד האספירין
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
נגד האספירין
הוספה למועדפים

נגד האספירין

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • תרגום: אנה וולוביץ'
  • הוצאה: תשע נשמות
  • תאריך הוצאה: אפריל 2022
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 20 עמ' מודפסים

ניתן לרכישה גם במארז

תקציר

המסה הנפלאה שלפניכם התפרסמה בראשונה כחלק מהספר "כתבים למובטלים", שבו הסופרת המקסיקנית ויויאן אבן-שושן פורשת תורת חיים שלמה בנושאי תרבות, שוטטות, עבודה ופנאי, חופש והיפוכו. 
מושפעת מאישים כמו סטיבנסון, הזליט, סיורן, ת'ורו, אך גם מהטריות המחשבתית השוררת במדינתה, הטקסט הזה משרטט תמונת עולם רחבה והומוריסטית, שבה האספירין משמש ראי לקיומנו העכשווי. 

פרק ראשון

אני מתעוררת עם מיגרנה, ושוב גואה בי השנאה לאספירין. אולי מכיוון שהתרופה הזאת מעולם לא הקלה עליי. בעצם היא רק גרמה לי לסבל ולבעיות במערכת העיכול. עם הזמן, המחסור העלום בסגולותיה הרעיל אותי אט אט עד לשד עצמותיי והשליך אותי אל המצוקה הברורה מכול: ההכרה בהיותי חסינה לאושר. בהקדמה לספרו וידויו של מכור, תומס דה קווינסי מתנצל על הפרת כללי הטעם הטוב ועל התעוזה שבאותו "מעשה של השפלה עצמית שרירותית" שהוא הווידוי, אבל הוא הצדיק את פרסום הרפתקאותיו בהשפעת האופיום (כשהוא מתבצר מאחורי אסטרטגיה רטורית ותיקה) בכך שהגדירן כמועילות ומאלפות. אני, לעומת זאת, מודה כבר עתה שאני כותבת שורות אלה מתוך ערפילי כאב הראש, ואני עושה זאת מתוך דחף נקמני בלבד.
השאיפה האנושית הקדומה לקבץ יחדיו את כל הדברים כולם מופרזת כמו המונח קדמה. האדריכלות הלא אישית ונטולת המסתורין של הקניונים, שבהם מרוכזת סחורה מרחבי העולם, היא אחת מתוצריו הנוראיים ביותר. במאה ה-18 הגה ג'רמי בנת'ם את הפַּנְאוֹפְּטִיקוֹן, מבנה בעל חזות פנורמית שבו אפשר לשמוע ולראות את כל המתרחש בעת ובעונה אחת, אדריכלות שיש בה תועלת משטרתית.

*המשך הפרק בספר המלא*

עוד על הספר

  • תרגום: אנה וולוביץ'
  • הוצאה: תשע נשמות
  • תאריך הוצאה: אפריל 2022
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 20 עמ' מודפסים

ניתן לרכישה גם במארז

נגד האספירין ויויאן אבן-שושן

אני מתעוררת עם מיגרנה, ושוב גואה בי השנאה לאספירין. אולי מכיוון שהתרופה הזאת מעולם לא הקלה עליי. בעצם היא רק גרמה לי לסבל ולבעיות במערכת העיכול. עם הזמן, המחסור העלום בסגולותיה הרעיל אותי אט אט עד לשד עצמותיי והשליך אותי אל המצוקה הברורה מכול: ההכרה בהיותי חסינה לאושר. בהקדמה לספרו וידויו של מכור, תומס דה קווינסי מתנצל על הפרת כללי הטעם הטוב ועל התעוזה שבאותו "מעשה של השפלה עצמית שרירותית" שהוא הווידוי, אבל הוא הצדיק את פרסום הרפתקאותיו בהשפעת האופיום (כשהוא מתבצר מאחורי אסטרטגיה רטורית ותיקה) בכך שהגדירן כמועילות ומאלפות. אני, לעומת זאת, מודה כבר עתה שאני כותבת שורות אלה מתוך ערפילי כאב הראש, ואני עושה זאת מתוך דחף נקמני בלבד.
השאיפה האנושית הקדומה לקבץ יחדיו את כל הדברים כולם מופרזת כמו המונח קדמה. האדריכלות הלא אישית ונטולת המסתורין של הקניונים, שבהם מרוכזת סחורה מרחבי העולם, היא אחת מתוצריו הנוראיים ביותר. במאה ה-18 הגה ג'רמי בנת'ם את הפַּנְאוֹפְּטִיקוֹן, מבנה בעל חזות פנורמית שבו אפשר לשמוע ולראות את כל המתרחש בעת ובעונה אחת, אדריכלות שיש בה תועלת משטרתית.

*המשך הפרק בספר המלא*