אובדנים שאינם מוות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אובדנים שאינם מוות

אובדנים שאינם מוות

ספר מודפס

עוד על הספר

תקציר

לכולנו ברור שלמותו ואובדנו של אדם מתלווה כאב, אבל מה קורה כשחוויית האובדן אינה נובעת ממוות? האם גם אז נהירה לנו נוכחותם של הכאב, הצער והעצב? האם גם במצבים אלה ברור לנו שחשוב להיות נוכחים, לתת הכרה לחוויית האובדן ולרגשות המתלווים אליה? חוויות אובדן נובעות מאירועים שאינם צפויים, אך הן מתלוות גם למעברים צפויים, נורמטיביים, ואף משמחים. אך מכיוון שחוויות אובדן אלה נופלות לרוב מחוץ לגבולות מה שמקובל להגדיר ולראות כאובדן, רבים מהאנשים שחווים אותן ומי שנמצא בקרבתם חסרים שפה לתאר את המתרחש.

בשער הראשון מוצגת הבחירה להגדיר את התופעה על דרך השלילה, מפורטים המאפיינים המייחדים את תהליכי ההתאבלות ב"אובדנים שאינם מוות" מאלה המתרחשים בעקבות מוות, ומוארת תרומתה של העצבות לתהליך ההתאבלות. השער השני מאיר מגוון חוויות אובדן: ב"מגירה" הראשונה מוצגות חוויות אובדן המתלוות לתהליך הספרציה-אינדיווידואציה, שלא כמקובל, מנקודת המבט של האם; מתוארות חוויות האובדן של הורים בעקבות רילוקיישן של הילד למדינה אחרת, בעקבות גירושין או בשל הוצאת ילדים מהבית. כמו כן, מתוארת חוויית האובדן של בני זוג בתהליך התרת הזוגיות. ב"מגירה" השנייה מודגמות חוויות אובדן הנובעות מתחושת הֶעְדֵר נוכח ציפיות אישיות-חברתיות נורמטיביות שלא התממשו, למשל ברווקות מאוחרת, כשקיים קושי להרוֹת או בלידה מוקדמת. ב"מגירה" השלישית מוארת חוויית האובדן המתלווה למעבר נורמטיבי, שלרוב הוא צפוי, רצוי ואף משמח – המעבר לאימהות.

 

ספר זה מכוון למי שעובר את חוויית האובדן, למי שנמצא בקרבתו ולאנשי מקצועות הטיפול. מטרתו ליצור מרחב חברתי, בין-אישי ותוך-אישי שיאפשר לִבְכּוֹת ולְבַכּוֹת את האֵין כדי להמשיך הלאה בחיי נפש מלאים.

 

פרופ' נחמי באום היא ראש בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן; עובדת סוציאלית, פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ומדריכה.

עוד על הספר

אובדנים שאינם מוות נחמי באום