אור יום
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אור יום
מכר
אלפי
עותקים
אור יום
מכר
אלפי
עותקים
4.5 כוכבים (67 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
ספר קולי
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • תרגום: מיכל כהן
  • הוצאה: מודן
  • תאריך הוצאה: מאי 2022
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 457 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 37 דק'
  • קריינות: יקיר אביב
  • זמן האזנה: 10 שעות ו 6 דק'

דיוויד באלדאצ'י

נולד ב-1960 בריצ'מונד בירת וירג'יניה. סיים לימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת וירג'יניה, במהלכם נהג לכתוב סיפורים קצרים בזמנו הפנוי. בתשע השנים שלאחר מכן עסק בעריכת דין בוושינגטון הבירה. לאחר מכן עבר להתגורר באלכסנדריה (וירג'יניה), שם כתב סיפורים קצרים ותסריטים שלא נחלו הצלחה ואז עבר לכתיבה ספרותית. לאחר 3 שנים של כתיבה הוציא לאור את רומן הביכורים שלו "נשיא מעל החוק" שאף עובד לגרסה קולנועית בכיכובו, בהפקתו ובבימויו של קלינט איסטווד. הסרט, בניגוד לספר שהפך לרב-מכר בינלאומי עם צאתו, לא זכה להצלחה.
 
בהמשך פרסם למעלה מ-20 רומנים ושני ספרי ילדים. עבודותיו התפרסמו מעת לעת בעיתונים, מגזינים וכתבי עת רבים אחרים ברחבי העולם.
 
ספריו תורגמו ל-45 שפות שנמכרו בלמעלה מ-100 מדינות העולם וכן הודפסו לכ-110 מיליון עותקים עד כה, מה שהופך אותו לאחד מהסופרים המצליחים ביותר בהיסטוריה.
 
מרבית ספריו היו לרבי מכר שעמדו בראש טבלות המכירות.

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

אטלי פיי ניצבת לפני פריצת דרך בחקירת היעלמותה של אחותה התאומה, שנחטפה מחדר כשהיו בנות שש ומאז לא נודעו עקבותיה. פיין , חוקרת אף-בי-איי מוערכת, גילתה שהוריה השתתפו במבצע חשאי ללכידת ראשי המאפיה בשנות השמונים, ושהתוכנית להגנת עדים לא הצליחה להעניק לה הגנה. היא הצליחה להתחקות אחר האיש שככל הנראה ביצע את החטיפה, וכל שנותר לה הוא לעצור אותו ולגלות מה עלה בגורל אחותה. היא מגיעה לביתו של החשוד, טוני וינצ'נזו, ושם היא מגלה שהוא מבוקש גם על ידי ג'ו פולר, לוחם מעוטר וחוקר מבריק מאגף החקירות הפליליות של הצבא. בחיפושיה אחר המבוקש שנמלט בינתיים, נתקלים פולר ופיין בניסיונות להסיט אותם מהחקירה. הם נחושים להמשיך במאמציהם ללכוד אותו, אך הניסיונות להכשיל אותם הופכים אלימים ומסוכנים והם מבינים שההוראה לחסום אותם מגיעה מגבוה. הכי גבוה. שני החוקרים הוותיקים חושבים שהם מוכנים לקראת הרע מכול, אבל מגלים שגם אותם אפשר להפתיע.

אור יום הוא מותחן מתוחכם ובלתי צפוי, מפגש פסגה של אטלי פיין וג'ון פולר, טובי החוקרים של דיוויד באלדאצ'י שקנו להם מעריצים רבים. הספר מצטרף לסדרה ארוכה של רבי מכר מבית היוצר של באלדאצ'י, שיצאו לאור בעברית בהוצאת מודן: 'גאולה', 'דרך ארוכה', 'דקה לחצות' ועוד.

פרק ראשון

1

הגיעה העת לתת דין וחשבון.

הסוכנת המיוחדת של האף־בי־איי, אטלי פיין, ישבה במכוניתה השכורה בפאתי אנדרסונוויל, ג'ורג'יה כשלצידה העוזרת שלה, קרול בלום.

היא בחרה שם מרשימת אנשי הקשר שלה והקשיבה לטלפון מצלצל.

"פיין, יפה מצידך שהתקשרת," אמר באוזנה הקול נוטף הסרקזם.

הדובר היה המפקד הבכיר של האף־בי־איי באריזונה, קלינט דוֹבְּס. הוא זה שאישר לפיין לצאת ל"שבתון" כדי לגלות מה קרה לאחותה, מרסי, שנחטפה מביתם באנדרסונוויל שלושים שנה קודם לכן. פיין, שהייתה אז בת שש, כמעט קיפחה את חייה באותו אירוע.

"סליחה, אדוני, הייתי קצת עסוקה."

"הבנתי שאכן היית עסוקה ביותר. פענחת סדרת מקרי רצח בג'ורג'יה, מנעת מעשי הרג נוספים, כמעט התפוצצת לחתיכות על הדרך וגילית משהו בהחלט מדהים בנוגע לעבר שלך. תשמעי, יכול להיות שהבולשת חייבת לך בונוס."

"אני מבינה שעדכנו אותך בערוצים אחרים."

"אפשר לומר, כן, מכיוון שאת היית לא תקשורתית באופן מעורר השתאות."

"האם המקור הזה הוא אדי לארֶדוֹ?"

לארדו היה סוכן מיוחד של האף־בי־איי שנשלח לג'ורג'יה כדי לסייע בחקירת רצח. הוא ופיין חלקו היסטוריה משותפת, מסובכת, אבל היא חשבה שהם יִישבו את ההדורים.

"אני ניזון מכמה מקורות. מה גילית בנוגע להיעלמות של אחותך?"

"כשאימא שלי הייתה נערה, היא הייתה חפרפרת במבצע עוקץ נגד המאפיה, אי־שם בשנות השמונים. אחד האנשים שנתפסו במבצע ההוא היה מישהו בשם ברונו וינְצֶ'נְזוֹ, שנרצח מאוחר יותר בכלא. לברונו היה אח בג'רזי בשם איטוֹ. נראה שהאח גילה מה קרה והאשים את אימא שלי במוות של אחיו. איכשהו הוא מצא אותנו, הגיע לג'ורג'יה וחטף את אחותי."

"יש לך כיוון לגבי האיטו וינצ'נזו הזה? הוא עוד בחיים בכלל?"

"בדקתי במאגר המידע המקוון הרשמי של המדינה. אין שום רישום שהוא מת, אבל יכול להיות שהוא לא מת בניו ג'רזי. גיליתי שהוא גר בטְרֶנְטוֹן. יש לי כתובת שלו שם. הבית רשום על שם טדי וינצ'נזו — זה הבן שלו."

"נשמע לי שהוא כנראה ירש את הבית, אז אולי הזקן אכן מת. אולי הוא היה מין ציפור נודדת ונפח את נשמתו בפלורידה. אם זה המצב, הוא כנראה מחוץ להישג ידך, פיין."

"אני עדיין יכולה לדבר עם המשפחה שלו. אולי הם יודעים משהו שיכול לעזור."

"אוקיי, אם הם ידברו איתך. ואיפה הטדי וינצ'נזו הזה?"

פיין נאנחה ארוכות. "בכלא בפורט דיקֶס."

"הבנתי, אז הפשע עובר אצלם בתורשה. לפחות הוא בג'רזי. אז עכשיו את רוצה לנסוע לטרנטון? בגלל זה התקשרת אליי סוף־סוף?" הנימה של דובס הייתה עוקצנית, וזה לא מצא חן בעיני פיין.

"אני לא רואה אפשרות אחרת."

"אה, את לא רואה אפשרות אחרת, הא? יכול להיות שלך ולי יש דעות שונות בעניין הזה, פיין."

"אני רק צריכה עוד קצת זמן. מעשי הרצח פה הסיחו את תשומת הלב שלי. אחרת יכולתי להתקדם הרבה יותר."

"מה שאת אומרת בעצם זה שלמרות שהיית בחופשה, בפועל עדיין תפקדת כסוכנת."

"זה בדיוק מה שאני אומרת."

"אני מסכים, פיין," אמר דובס, ודבריו הפתיעו אותה. "עשית שם עבודה מעולה, כמו שכבר ציינתי. אם זה היה תלוי בי הייתי אומר לך לקחת את כל הזמן שאת צריכה, אבל אפילו שאני הסוכן הבכיר באריזונה, יש בכל זאת אנשים גם מעליי, פיין, הרבה מאוד אנשים. והיו כל מיני טרוניות פה בבולשת."

"לא חשבתי שאני כזאת חשובה," אמרה פיין בקול חד. "ומי מתלונן?"

"תני לי להבהיר לך את המצב. יש לי שני סוכנים שמכסים עבורך לסירוגין את אזור שטרד רוק, נוסף על המשימות השוטפות שלהם. הם לא מרוצים מזה, כי להם אין שום גיבוי — משהו שאת נהנית ממנו והם לא. בנוסף, נאלצתי להסיט לשם גם משאבים אדמיניסטרטיביים בגלל שקרול נמצאת איתך. ונכון שאנחנו במאה העשרים ואחת, אבל זה שאת, נו, את יודעת..."

"אתה מתכוון לזה שאני אישה, והחבר'ה לא חושבים שאני נושאת בנטל כמו שצריך?"

"הם חושבים שאת זוכה ליחס מיוחד — ואת אכן זוכה ליחס כזה. כבר שמעתי כמה וכמה תלונות על כך שגם להם יש בעיות ולמרות זאת הם עדיין קמים בבוקר ומגיעים לעבודה, אז מה הקטע איתך."

פיין התפרצה, "אתה אמרת לי לפתור את הסיפור הזה, אם אני רוצה להמשיך לעבוד בבולשת. והדרך היחידה שאוכל לעשות את זה היא אם אמצא את האחות שלי."

בלום הניחה יד מרגיעה על זרועה.

דובס אמר, "אני אקח בחשבון את הכעס הטבעי שלך, פיין, אבל תזכרי עם מי לכל הרוחות את מדברת."

במשך זמן ארוך דובס לא אמר שום דבר נוסף, ופיין חששה שהוא ינתק את השיחה.

"אז טרנטון, ניו ג'רזי, מה?"

"כן," אמרה פיין בקול נמוך.

"זה מצחיק, פיין. אני התחלתי את דרכי בטרנטון, לפני כל כך הרבה שנים שאני אפילו לא זוכר כמה. היא עברה אז תקופה לא פשוטה. היא עוברת עכשיו תקופה אפילו פחות פשוטה." הוא השתהה לרגע. "אוקיי, כמה ימים נוספים. אם תצטרכי גיבוי או מודיעין, צרי קשר עם האנשים שלנו שם ותגידי להם שקלינט דובס אמר שזה בסדר. הם לא יאמינו לך, אבל הם יאמינו לי כשאגיד להם שזה נכון."

פיין הציצה בבלום בעיניים פעורות לרווחה. "אה, לזה לא ציפיתי."

"גם אני לא ציפיתי שאגיד את זה, פיין. ההצעה הזאת פשוט קפצה לי לראש. אבל אני מוכרח להדגיש את העניין: את חייבת לסגור את הסיפור הזה ולחזור הביתה. הבנת? הבולשת משלמת לך בשביל שתעבדי בשבילה. אני יודע שאמרתי לך ללכת לחקור את הסיפור הזה כדי לסדר לעצמך את הראש, אבל בסוף זאת הבעיה שלך, לא שלי. ואת לא הסוכנת היחידה שיש לי על הראש, בסדר? יש לי מאות כאלה, ולכולם יש בעיות. הבנת אותי?"

"כן, אדוני. ואני מעריכה את זה מאוד. תודה על — "

אבל דובס כבר ניתק.

פיין הניחה לאט את הטלפון. "ניו ג'רזי, אנחנו מגיעות."

דיוויד באלדאצ'י

נולד ב-1960 בריצ'מונד בירת וירג'יניה. סיים לימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת וירג'יניה, במהלכם נהג לכתוב סיפורים קצרים בזמנו הפנוי. בתשע השנים שלאחר מכן עסק בעריכת דין בוושינגטון הבירה. לאחר מכן עבר להתגורר באלכסנדריה (וירג'יניה), שם כתב סיפורים קצרים ותסריטים שלא נחלו הצלחה ואז עבר לכתיבה ספרותית. לאחר 3 שנים של כתיבה הוציא לאור את רומן הביכורים שלו "נשיא מעל החוק" שאף עובד לגרסה קולנועית בכיכובו, בהפקתו ובבימויו של קלינט איסטווד. הסרט, בניגוד לספר שהפך לרב-מכר בינלאומי עם צאתו, לא זכה להצלחה.
 
בהמשך פרסם למעלה מ-20 רומנים ושני ספרי ילדים. עבודותיו התפרסמו מעת לעת בעיתונים, מגזינים וכתבי עת רבים אחרים ברחבי העולם.
 
ספריו תורגמו ל-45 שפות שנמכרו בלמעלה מ-100 מדינות העולם וכן הודפסו לכ-110 מיליון עותקים עד כה, מה שהופך אותו לאחד מהסופרים המצליחים ביותר בהיסטוריה.
 
מרבית ספריו היו לרבי מכר שעמדו בראש טבלות המכירות.

עוד על הספר

  • תרגום: מיכל כהן
  • הוצאה: מודן
  • תאריך הוצאה: מאי 2022
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 457 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 37 דק'
  • קריינות: יקיר אביב
  • זמן האזנה: 10 שעות ו 6 דק'
אור יום דיוויד באלדאצ'י

1

הגיעה העת לתת דין וחשבון.

הסוכנת המיוחדת של האף־בי־איי, אטלי פיין, ישבה במכוניתה השכורה בפאתי אנדרסונוויל, ג'ורג'יה כשלצידה העוזרת שלה, קרול בלום.

היא בחרה שם מרשימת אנשי הקשר שלה והקשיבה לטלפון מצלצל.

"פיין, יפה מצידך שהתקשרת," אמר באוזנה הקול נוטף הסרקזם.

הדובר היה המפקד הבכיר של האף־בי־איי באריזונה, קלינט דוֹבְּס. הוא זה שאישר לפיין לצאת ל"שבתון" כדי לגלות מה קרה לאחותה, מרסי, שנחטפה מביתם באנדרסונוויל שלושים שנה קודם לכן. פיין, שהייתה אז בת שש, כמעט קיפחה את חייה באותו אירוע.

"סליחה, אדוני, הייתי קצת עסוקה."

"הבנתי שאכן היית עסוקה ביותר. פענחת סדרת מקרי רצח בג'ורג'יה, מנעת מעשי הרג נוספים, כמעט התפוצצת לחתיכות על הדרך וגילית משהו בהחלט מדהים בנוגע לעבר שלך. תשמעי, יכול להיות שהבולשת חייבת לך בונוס."

"אני מבינה שעדכנו אותך בערוצים אחרים."

"אפשר לומר, כן, מכיוון שאת היית לא תקשורתית באופן מעורר השתאות."

"האם המקור הזה הוא אדי לארֶדוֹ?"

לארדו היה סוכן מיוחד של האף־בי־איי שנשלח לג'ורג'יה כדי לסייע בחקירת רצח. הוא ופיין חלקו היסטוריה משותפת, מסובכת, אבל היא חשבה שהם יִישבו את ההדורים.

"אני ניזון מכמה מקורות. מה גילית בנוגע להיעלמות של אחותך?"

"כשאימא שלי הייתה נערה, היא הייתה חפרפרת במבצע עוקץ נגד המאפיה, אי־שם בשנות השמונים. אחד האנשים שנתפסו במבצע ההוא היה מישהו בשם ברונו וינְצֶ'נְזוֹ, שנרצח מאוחר יותר בכלא. לברונו היה אח בג'רזי בשם איטוֹ. נראה שהאח גילה מה קרה והאשים את אימא שלי במוות של אחיו. איכשהו הוא מצא אותנו, הגיע לג'ורג'יה וחטף את אחותי."

"יש לך כיוון לגבי האיטו וינצ'נזו הזה? הוא עוד בחיים בכלל?"

"בדקתי במאגר המידע המקוון הרשמי של המדינה. אין שום רישום שהוא מת, אבל יכול להיות שהוא לא מת בניו ג'רזי. גיליתי שהוא גר בטְרֶנְטוֹן. יש לי כתובת שלו שם. הבית רשום על שם טדי וינצ'נזו — זה הבן שלו."

"נשמע לי שהוא כנראה ירש את הבית, אז אולי הזקן אכן מת. אולי הוא היה מין ציפור נודדת ונפח את נשמתו בפלורידה. אם זה המצב, הוא כנראה מחוץ להישג ידך, פיין."

"אני עדיין יכולה לדבר עם המשפחה שלו. אולי הם יודעים משהו שיכול לעזור."

"אוקיי, אם הם ידברו איתך. ואיפה הטדי וינצ'נזו הזה?"

פיין נאנחה ארוכות. "בכלא בפורט דיקֶס."

"הבנתי, אז הפשע עובר אצלם בתורשה. לפחות הוא בג'רזי. אז עכשיו את רוצה לנסוע לטרנטון? בגלל זה התקשרת אליי סוף־סוף?" הנימה של דובס הייתה עוקצנית, וזה לא מצא חן בעיני פיין.

"אני לא רואה אפשרות אחרת."

"אה, את לא רואה אפשרות אחרת, הא? יכול להיות שלך ולי יש דעות שונות בעניין הזה, פיין."

"אני רק צריכה עוד קצת זמן. מעשי הרצח פה הסיחו את תשומת הלב שלי. אחרת יכולתי להתקדם הרבה יותר."

"מה שאת אומרת בעצם זה שלמרות שהיית בחופשה, בפועל עדיין תפקדת כסוכנת."

"זה בדיוק מה שאני אומרת."

"אני מסכים, פיין," אמר דובס, ודבריו הפתיעו אותה. "עשית שם עבודה מעולה, כמו שכבר ציינתי. אם זה היה תלוי בי הייתי אומר לך לקחת את כל הזמן שאת צריכה, אבל אפילו שאני הסוכן הבכיר באריזונה, יש בכל זאת אנשים גם מעליי, פיין, הרבה מאוד אנשים. והיו כל מיני טרוניות פה בבולשת."

"לא חשבתי שאני כזאת חשובה," אמרה פיין בקול חד. "ומי מתלונן?"

"תני לי להבהיר לך את המצב. יש לי שני סוכנים שמכסים עבורך לסירוגין את אזור שטרד רוק, נוסף על המשימות השוטפות שלהם. הם לא מרוצים מזה, כי להם אין שום גיבוי — משהו שאת נהנית ממנו והם לא. בנוסף, נאלצתי להסיט לשם גם משאבים אדמיניסטרטיביים בגלל שקרול נמצאת איתך. ונכון שאנחנו במאה העשרים ואחת, אבל זה שאת, נו, את יודעת..."

"אתה מתכוון לזה שאני אישה, והחבר'ה לא חושבים שאני נושאת בנטל כמו שצריך?"

"הם חושבים שאת זוכה ליחס מיוחד — ואת אכן זוכה ליחס כזה. כבר שמעתי כמה וכמה תלונות על כך שגם להם יש בעיות ולמרות זאת הם עדיין קמים בבוקר ומגיעים לעבודה, אז מה הקטע איתך."

פיין התפרצה, "אתה אמרת לי לפתור את הסיפור הזה, אם אני רוצה להמשיך לעבוד בבולשת. והדרך היחידה שאוכל לעשות את זה היא אם אמצא את האחות שלי."

בלום הניחה יד מרגיעה על זרועה.

דובס אמר, "אני אקח בחשבון את הכעס הטבעי שלך, פיין, אבל תזכרי עם מי לכל הרוחות את מדברת."

במשך זמן ארוך דובס לא אמר שום דבר נוסף, ופיין חששה שהוא ינתק את השיחה.

"אז טרנטון, ניו ג'רזי, מה?"

"כן," אמרה פיין בקול נמוך.

"זה מצחיק, פיין. אני התחלתי את דרכי בטרנטון, לפני כל כך הרבה שנים שאני אפילו לא זוכר כמה. היא עברה אז תקופה לא פשוטה. היא עוברת עכשיו תקופה אפילו פחות פשוטה." הוא השתהה לרגע. "אוקיי, כמה ימים נוספים. אם תצטרכי גיבוי או מודיעין, צרי קשר עם האנשים שלנו שם ותגידי להם שקלינט דובס אמר שזה בסדר. הם לא יאמינו לך, אבל הם יאמינו לי כשאגיד להם שזה נכון."

פיין הציצה בבלום בעיניים פעורות לרווחה. "אה, לזה לא ציפיתי."

"גם אני לא ציפיתי שאגיד את זה, פיין. ההצעה הזאת פשוט קפצה לי לראש. אבל אני מוכרח להדגיש את העניין: את חייבת לסגור את הסיפור הזה ולחזור הביתה. הבנת? הבולשת משלמת לך בשביל שתעבדי בשבילה. אני יודע שאמרתי לך ללכת לחקור את הסיפור הזה כדי לסדר לעצמך את הראש, אבל בסוף זאת הבעיה שלך, לא שלי. ואת לא הסוכנת היחידה שיש לי על הראש, בסדר? יש לי מאות כאלה, ולכולם יש בעיות. הבנת אותי?"

"כן, אדוני. ואני מעריכה את זה מאוד. תודה על — "

אבל דובס כבר ניתק.

פיין הניחה לאט את הטלפון. "ניו ג'רזי, אנחנו מגיעות."