כְּשֶׁאוּרִי נוֹלַד, אִמָּא הֶחְלִיטָה לִקְנוֹת מִשְׁקָפַיִם חֲדָשִׁים. הִיא קָנְתָה מִשְׁקָפַיִם לְבָנִים, נוֹצְצִים, מַבְרִיקִים וּמְיֻחָדִים. הַמִּשְׁקָפַיִם הַחֲדָשִׁים עָזְרוּ לְאִמָּא לִרְאוֹת אֶת אוּרִי יוֹתֵר טוֹב. הִיא רָאֲתָה אוֹתוֹ הֵיטֵב, גַּם מֵרָחוֹק וְגַם מִקָּרוֹב".
כשאורי נולד, אמא קנתה משקפיים שעזרו לה לראות אותו טוב יותר ולהתפעל ממנו. עם הזמן אמא הרכיבה את המשקפיים שלה פחות ופחות, ולא הצליחה לראות בבירור את יכולותיו ואת ייחודיותו של אורי, עד שלבסוף היא איבדה אותם לגמרי. אורי מנסה ככל יכולתו למצוא את המשקפיים של אמא. הוא מתאמץ לגרום לה להתפעל ממנו בדרכים יצירתיות, אך ללא המשקפיים היא לא מצליחה להבין זאת וכועסת על התנהגותו. אמא מודאגת מההתנהגות של אורי ולוקחת אותו למקום שבו מטפלים ברגשות של ילדים. שם היא מבינה בדיוק מה אורי צריך ממנה.
הילד שחיפש את המשקפיים של אמא הוא סיפור ילדים מרגש ונוגע ללב, המזכיר לנו, ההורים, שלילדינו יש צורך התפתחותי בסיסי של "נראות" ,(Mirroring) כפי שהגדיר זאת הפסיכואנליטיקאי היינץ קוהוט. בכל גיל ובעיקר בילדות, לבני האדם יש צורך בהתפעלות אותנטית מכישוריהם ומעשיהם. כשהצורך מקבל מענה מיטיב, הוא מאפשר לילדים לפתח עצמאות, זהות, ביטחון עצמי ופתיחות לשונות.
מחברת הספר, ליאת מזור להב,
מטפלת באומנות ומדריכת הורים .
אמא שלובה לנויה ומאור, אמא ביולוגית למאיה ואיתן .
נשואה לגדי, איש הייטק ואבא נפלא .
חובבת כתיבה, אומנות ואוכל.
