הלך על אהרון
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הלך על אהרון

הלך על אהרון

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: פרדס הוצאה לאור
  • תאריך הוצאה: מאי 2022
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 104 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 44 דק'

תקציר

אָבִי קָטָן וַאֲנִי גָּדוֹל,
יָדוֹ בְּיָדִי, אֲנִי מוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל מוֹתוֹ,
הוּא בּוֹכֶה, הוּא פּוֹחֵד, הוּא רוֹצֶה לְאָבִיו,
וַאֲנִי אָבִיו, בְּנוֹ, מוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל מוֹתוֹ.

לא קל לפרסם ספר שירה ראשון כשאתה בן של אושיית תרבות מהוללת. לא קל לכתוב שירים על אב ובן כשאביך הוא חנוך לוין. איך אפשר לקרוא את שירתו של אהרון בלי לזכור את חנוך, אותו "אַבָּא שֶׁהֻנְצַח עַד כְּלוֹת, / שֶׁנִּשְׁחַק עַד דַּק וְנַעֲשָׂה פְּלָקָט, אֲבַקַבָּא"? 
"הָרִקּוּד הַזֶּה, / לְפִיתַת הַחֶנֶק הַזּוֹ / שֶׁל אָב לִבְנוֹ" – זה הרגע שנותן לשירת אהרון לוין את הדהודה ואת מקצביה, רגע ההתאחדות האלימה, הנכספת עם האב. אותו אב שלקח לבנו את היד ועשה בו "מעשה אב", כהגדרתו של המשורר. "לָקַחְתָּ לִי יַלְדוּת / וְעָשִׂיתָ לִי מָוֶת", הוא מתריס כלפי הנמען הלא-שומע, ומכאן ואילך הוא יכול להיעשות הוא-עצמו: "הוּא חֲנוֹךְ אָב וַאֲנִי אַהֲרֹן בֵּן. / וַאֲנִי אַהֲרֹן אָב" – הבן נעשה לאב בעצמו, לאבי-מילותיו, לאבי-עצמו. הבן נעשה למשורר. 
הלך על אהרון הוא ספר שירה עתיר כאב ויופי, אך גם מלא סרקזם דק וחסד והומור. יש בו שירי תשוקה ושירים ארס-פואטיים, שירי גולה ושירי בדידות, וגם שירי מחווה נהדרים לאהרון שבתאי ולאבות ישורון. אנחנו פוסעים בו עם המשורר צעד צעד, נסערים יחד אתו כאשר הוא מתוודע לחולשתן ההכרחית של המלים ("אֵיפֹה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אַהֲרֹן – / שָׁם הוּא אֵינֶנּוּ"), ונכספים יחד אתו להגיע "עַד הַנְּקֻדָּה שֶׁבָּהּ יֵעָשֶׂה אַהֲרֹן / לְאַהֲרֹן, וְיִהְיֶה סוֹף כָּל סוֹף אַהֲרֹן / שֶׁבְּאַהֲרֹן".


דורי מנור

פרק ראשון

*

כַּמָּה יָפוֹת קְלִפּוֹת הַפִּצּוּחִים
עַל הַסְּלָעִים.
 
כַּמָּה יָפֶה שְׂעָרָהּ
הַמַּלְבִּין.
 
כַּמָּה יָפֶה הָעוֹרֵב
הָאוֹרֵב לִי.
 
כַּמָּה יָפֶה הַיֶּלֶד
בִּיקִיצָתוֹ,
 
כַּמָּה יָפוֹת הַמִּלִּים
בְּקֹצֶר יָדָן.
*

אָבִי קָטָן וַאֲנִי גָּדוֹל,
יָדוֹ בְּיָדִי, אֲנִי מוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל מוֹתוֹ,
הוּא בּוֹכֶה, הוּא פּוֹחֵד, הוּא רוֹצֶה לְאָבִיו,
וַאֲנִי אָבִיו, בְּנוֹ, מוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל מוֹתוֹ.
*

וְשׁוּב, אַבָּא, אַתָּה שׁוֹלֵחַ יָד אֲרֻכָּה,
חוֹמֵד אֶת הַמְּעַט שֶׁבָּנִיתִי בְּעֶשֶׂר
אֶצְבָּעוֹת מְזֹהָמוֹת שֶׁהִדְּקוּ
אֶת הָאֲדָמָה מֵעָלֶיךָ,
בְּעֵינַיִם שֶׁהִתְעַקְּשׁוּ לְהַבִּיט בְּךָ,
לַחְרֹט אוֹתְךָ בְּתוֹכָן, מֵת,
לִפְנֵי שֶׁכִּסּוּ אוֹתְךָ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.
 
אֲבָל אַתָּה, אַבָּא, לֹא מַתָּ.
קַמְתָּ בְּתוֹכִי כְּמוֹ מִפְלָץ,
לָקַחְתָּ לִי אֶת הַיָּד וְעָשִׂיתָ
בִּי מַעֲשֵׂה אָב.
לָקַחְתָּ לִי יַלְדוּת
וְעָשִׂיתָ לִי מָוֶת.
 
כַּמָּה שֶׁפָּחַדְתָּ מֵהַמָּוֶת,
וְכַמָּה שֶׁכָּתַבְתָּ עַל הַמָּוֶת,
וְהִבַּטְתָּ לַמָּוֶת בְּעֵינָיו
בַּסּוֹף יָצָא שֶׁאַתָּה חַי,
וַאֲנִי גָּמוּר, מַמָּשׁ גָּמוּר כְּבָר
וְסָחוּט מֵהָרִקּוּד הַזֶּה
שֶׁמְּסָרֵב לְהִגָּמֵר,
רִקּוּד שֶׁל אָב וּבֵן.
 
וְהָרִקּוּד הַזֶּה,
לְפִיתַת הַחֶנֶק הַזּוֹ
שֶׁל אָב לִבְנוֹ,
רִקּוּד רַחֲמִים שֶׁבּוֹ
אֲנִי עַל כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ
מְטֻלְטָל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם,
וְאַתָּה שָׂם לִי רֶגֶל,
מַכְשִׁיל,
כּוֹפֶה רִקּוּד אָב־בֵּן
שֶׁבּוֹ רַק לְךָ
הָאֲדָמָה נַעֲנֵית,
לֹא מוֹתִירָה מָקוֹם
מִלְּבַדֶּךָ.
 
וַאֲנִי רוֹצֶה הַחוּצָה,
רָחוֹק,
מְנַסֶּה לְהֵחָלֵץ מִלְּפִיתַת הַחֶנֶק הַזֹּאת
אֲבָל אַתָּה רוֹדֵף אוֹתִי,
כָּרוּךְ עַל צַוָּארִי,
כְּאִלּוּ זָקוּק לִי
שֶׁאֲקַיֵּם בָּשָׂר.
 
אַבָּא, אֲנִי זוֹכֵר שֶׁשִּׂחַקְנוּ
מַטְקוֹת בְּחוֹף פְרִישְׁמָן.
עָמַדְנוּ זֶה מוּל זֶה,
וַאֲנִי נִסִּיתִי לְרַצּוֹת אוֹתְךָ,
לִהְיוֹת טוֹב מַסְפִּיק,
לַמְרוֹת שֶׁהָיִיתִי טוֹב יוֹתֵר.
 
וְאַתָּה עָמַדְתָּ שָׁם, בְּגַבְּךָ לַשְּׁקִיעָה,
עוֹד חַי וְנוֹשֵׁם וְרָחוֹק,
בְּטֶרֶם הַמָּוֶת עָשָׂה מֵאִתָּנוּ
שְׁקִיעָה אֲרֻכָּה אַחַת.

סקירות וביקורות

המשורר אהרון לוין מנסה להשתחרר מאחיזת אביו, חנוך לוין שירה סתיו הארץ 18/08/2022 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

  • הוצאה: פרדס הוצאה לאור
  • תאריך הוצאה: מאי 2022
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 104 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 44 דק'

סקירות וביקורות

המשורר אהרון לוין מנסה להשתחרר מאחיזת אביו, חנוך לוין שירה סתיו הארץ 18/08/2022 לקריאת הסקירה המלאה >
הלך על אהרון אהרון לוין
*

כַּמָּה יָפוֹת קְלִפּוֹת הַפִּצּוּחִים
עַל הַסְּלָעִים.
 
כַּמָּה יָפֶה שְׂעָרָהּ
הַמַּלְבִּין.
 
כַּמָּה יָפֶה הָעוֹרֵב
הָאוֹרֵב לִי.
 
כַּמָּה יָפֶה הַיֶּלֶד
בִּיקִיצָתוֹ,
 
כַּמָּה יָפוֹת הַמִּלִּים
בְּקֹצֶר יָדָן.
*

אָבִי קָטָן וַאֲנִי גָּדוֹל,
יָדוֹ בְּיָדִי, אֲנִי מוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל מוֹתוֹ,
הוּא בּוֹכֶה, הוּא פּוֹחֵד, הוּא רוֹצֶה לְאָבִיו,
וַאֲנִי אָבִיו, בְּנוֹ, מוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל מוֹתוֹ.
*

וְשׁוּב, אַבָּא, אַתָּה שׁוֹלֵחַ יָד אֲרֻכָּה,
חוֹמֵד אֶת הַמְּעַט שֶׁבָּנִיתִי בְּעֶשֶׂר
אֶצְבָּעוֹת מְזֹהָמוֹת שֶׁהִדְּקוּ
אֶת הָאֲדָמָה מֵעָלֶיךָ,
בְּעֵינַיִם שֶׁהִתְעַקְּשׁוּ לְהַבִּיט בְּךָ,
לַחְרֹט אוֹתְךָ בְּתוֹכָן, מֵת,
לִפְנֵי שֶׁכִּסּוּ אוֹתְךָ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.
 
אֲבָל אַתָּה, אַבָּא, לֹא מַתָּ.
קַמְתָּ בְּתוֹכִי כְּמוֹ מִפְלָץ,
לָקַחְתָּ לִי אֶת הַיָּד וְעָשִׂיתָ
בִּי מַעֲשֵׂה אָב.
לָקַחְתָּ לִי יַלְדוּת
וְעָשִׂיתָ לִי מָוֶת.
 
כַּמָּה שֶׁפָּחַדְתָּ מֵהַמָּוֶת,
וְכַמָּה שֶׁכָּתַבְתָּ עַל הַמָּוֶת,
וְהִבַּטְתָּ לַמָּוֶת בְּעֵינָיו
בַּסּוֹף יָצָא שֶׁאַתָּה חַי,
וַאֲנִי גָּמוּר, מַמָּשׁ גָּמוּר כְּבָר
וְסָחוּט מֵהָרִקּוּד הַזֶּה
שֶׁמְּסָרֵב לְהִגָּמֵר,
רִקּוּד שֶׁל אָב וּבֵן.
 
וְהָרִקּוּד הַזֶּה,
לְפִיתַת הַחֶנֶק הַזּוֹ
שֶׁל אָב לִבְנוֹ,
רִקּוּד רַחֲמִים שֶׁבּוֹ
אֲנִי עַל כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ
מְטֻלְטָל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם,
וְאַתָּה שָׂם לִי רֶגֶל,
מַכְשִׁיל,
כּוֹפֶה רִקּוּד אָב־בֵּן
שֶׁבּוֹ רַק לְךָ
הָאֲדָמָה נַעֲנֵית,
לֹא מוֹתִירָה מָקוֹם
מִלְּבַדֶּךָ.
 
וַאֲנִי רוֹצֶה הַחוּצָה,
רָחוֹק,
מְנַסֶּה לְהֵחָלֵץ מִלְּפִיתַת הַחֶנֶק הַזֹּאת
אֲבָל אַתָּה רוֹדֵף אוֹתִי,
כָּרוּךְ עַל צַוָּארִי,
כְּאִלּוּ זָקוּק לִי
שֶׁאֲקַיֵּם בָּשָׂר.
 
אַבָּא, אֲנִי זוֹכֵר שֶׁשִּׂחַקְנוּ
מַטְקוֹת בְּחוֹף פְרִישְׁמָן.
עָמַדְנוּ זֶה מוּל זֶה,
וַאֲנִי נִסִּיתִי לְרַצּוֹת אוֹתְךָ,
לִהְיוֹת טוֹב מַסְפִּיק,
לַמְרוֹת שֶׁהָיִיתִי טוֹב יוֹתֵר.
 
וְאַתָּה עָמַדְתָּ שָׁם, בְּגַבְּךָ לַשְּׁקִיעָה,
עוֹד חַי וְנוֹשֵׁם וְרָחוֹק,
בְּטֶרֶם הַמָּוֶת עָשָׂה מֵאִתָּנוּ
שְׁקִיעָה אֲרֻכָּה אַחַת.