שרה האשכנזיה מלכת השבתאים

דברי פתיחה

ספר זה הוא תרגום ועיבוד של הספר האנגלי שראה אור בהוצאת מכון מנשה בן ישראל באמסטרדם והיה הכרך השביעי בסדרת ההיסטוריה היהו

דית של המכון. התרגום המילולי של הכותרת האנגלית הוא ״ממטפורה בזויה לבשר אלוהי: שרה האשכנזיה, מלכתו המשיחית של שבתי צבי והתנועה השבתאית״. הכותרת העברית שנבחרה, שרה האשכנזיה, מלכת השבתאים, נבדלת מן המקור מסיבה עקרונית. שמו של שבתי צבי, המשיח התורכי הגדול בן המאה הי״ז ובעלה של שרה, נשמט מן הכותרת משום שבמהלך הזמן נוכחתי כי הכללתו בכותרת עומדת בסתירה לעצם הניסיון שלי לחלץ את שרה מתוך הרקע של התנועה. הניסיון להראות ששרה הייתה כוח עצמאי וחשוב בתנועה השבתאית, ובה בעת להגדירה באמצעות מערכת היחסים שלה עם בעלה — אלה הם דבר והיפוכו, גם אם בעלה היה המשיח.

מסיבה דומה אני מכנה את שרה ״האשכנזיה״ ולא ״שרה״ בלבד, כפי שמכנים אותה במקורות מן התקופה, לצד ״אשתו של שבתי צבי״, ״שרה הפולנייה״ או ״האישה האשכנזיה״, בנוסף לשמות אחרים, מחמיאים פחות. ואולם, לתחושתי אי־הוספת מסמן כלשהו של זהות עצמאית לשמה הפרטי (כפי שנעשה במקרה של גברים חשובים בני התקופה) היא בבחינת עוול. על כן ספר זה מעניק לגיבורה שלו כינוי שמייצג את הדימוי העצמי שהיא יצרה לעצמה, כפליטה מארץ אשכנז שזכתה לסיוע על־טבעי.

עלי להצביע גם על עניין כללי יותר הנוגע לתרגום, שהושלם בידיה האמונות של ענת שולץ, עד כדי כך שבמקומות רבים הגרסה העברית עולה על זו האנגלית. במובן מסוים זהו תרגום ״חזרה״ אל העברית, שכן רבים מהמקורות שעליהם מבוסס הספר נכתבו במקור בעברית. אילו הייתה זו המרת דת, היינו מכנים אותה ״חזרה בתשובה״ ולא ״גיור״. אני מקווה כי ערכה של המהדורה העברית והמעובדת הזו ינבע לא רק מהנגשת סיפורה של שרה האשכנזיה לקהל קוראי העברית והצעת התיזה שלי בדבר תפקידה בתנועה השבתאית, אלא גם מקירוב הקוראים למקורות הראשוניים, ועל כן אל האירועים והרעיונות שהספר מתאר.

כדי להשביח חוויה זו, המהדורה מציעה נספח הכולל כמה מקורות מן התקופה המתארים את שרה, המופיעים ברובם לראשונה בתרגום לעברית. אני מודה לנטלי ון דר הוון על עזרתה בפענוח טקסט צרפתי מהמאה ה-17. טעויות שנפלו בתרגומים מן המקורות הצרפתיים והגרמניים הן על אחריותי בלבד.

המחקר המקורי ופרסומו התאפשרו הודות למענק של קרן קולנוי, ומכון מנשה בן ישראל התיר באדיבות לפרסם מהדורה מעובדת של הספר בעברית. מהדורה עברית זו התאפשרה הודות לתכנית I-CORE של ועדת התכנון והתקצוב וקרן המדע הישראלית (1754/12), שתרומתם הושלמה על ידי תרומה תואמת של האוניברסיטה הפתוחה. אני מבקש להודות גם לרועי רוזן על ההיתר להשתמש בציורו גילדת פרנק על עטיפת הספר. גילדת פרנק הוא דיוקן עצמי שציירה האמנית הבדיונית שהגה רוזן, ״ז'וסטין פרנק״. ייתכן שהציירת הסוריאליסטית ממוצא יהודי־בלגי (1900-1943), יצירת דמיונו של רוזן, הייתה צאצאית של יעקב ואווה פרנק, השבתאים שנעשו לפרנקיסטים. כמו שרה, ז'וסטין פרנק שחררה את המטאפורה המינית מכבליה.

פרק ראשון
שרה

בה' בניסן תכ״ד (31.3.1664) שרה ״האשכנזיה״, פליטה מהפוגרומים בארצות הקרויות כיום פולין וליטא, נישאה לשבתי צבי, בנו של סוחר מאיזמיר העות'מאנית.¹ חופתם, שנערכה ככל הנראה בקהיר בביתו של רפאל יוסף, נציג יהדות מצרים בפני השלטונות, לא הייתה חופה רגילה.² הכלה גרסה במשך שנים כי היא עתידה להינשא למשיח, והחתן היה שידוך הולם: שבתי צבי, אף הוא מעין פליט לאחר שגורש מכמה ערים, האמין כי הוא המשיח. על כן הייתה חופתם חופה משיחית, ונישואיהם — נישואין משיחיים.

כשנה מיום חתונתם הכריז שבתי בפומבי כי הוא המשיח. אירוע זה סימן את ראשיתה של התנועה המשיחית הגדולה ביותר בהיסטוריה היהודית מאז מרד בר כוכבא הטראגי במאה השנייה לסה״נ. בראש התנועה השבתאית, כפי שכונתה בהמשך, עמדו הזוג המשיחי ונביאהּ הבלתי נלאה של התנועה, אברהם נתן בנימין אשכנזי (1680-1643), הידוע בכינויו 'נתן העזתי'. המרת הדת הכפויה של שבתי לאסלאם בשנת 1666 הביאה לדעיכת השבתאות כתנועה המונית. התנועה הפכה בהדרגה למסורת אנטינומיסטית שהייתה עתידה לעורר תנועות משיחיות אנטינומיסטיות אחרות, בהן התנועה הפרַנקיסטית, שעלתה במאה הי״ט ועודנה קיימת היום בטורקיה בשם כת הדוֹנְמֶה.³

אף כי לכפירה של שבתי הייתה בלי ספק השפעה מקצינה על התנועה, לא הייתה התאסלמותו הסיבה היחידה לאופייה האנטינומיסטי של השבתאות בשנים הבאות. שרה הייתה אחראית באופן חלקי לכך שהתנועה השבתאית עוררה מחלוקת חריפה שנים רבות לפני המרתו של שבתי צבי לאסלאַם. ראשית, עברה של שרה לא היה נקי מרבב. בטרם נישאה, יצאו לשרה מוניטין של אישה מופקרת מינית. את המוניטין הללו רתמו מתנגדי התנועה לצרכיהם. ואולם, במקום שהתנהגות העבר של שרה תעמוד למכשול, היא דווקא סימנה אותה כבת זוג הולמת לשבתי צבי: השבתאים האמינו שהם עומדים בפתחו של עידן משיחי, וכי למשיחם ידע ישיר על אודות רצון האל. כתוצאה מכך האמינו רבים כי חוקי ההלכה כעת בטלים, שכן חוקים אלה, שלפי האמונה ניתנו למשה מיד אלוהים, נועדו לתקופת הגלות, בהיעדר גישה ישירה לאל.⁴

על כן הכריז שבתי צבי על מועדים מסורתיים של צום ואבל, כגון ט' באב, כימי שמחה על כך שהגיעו ימות המשיח.⁵ תולדה נוספת של המשיחיות הזו הייתה השחרור לכאורה של נשים מתפקידן הכנוע מבחינה הלכתית ומוגבל מבחינה מינית, כפי שטענה באופן משכנע עדה רפפורט־אלברט.⁶ נשים בלטו כנביאות בתנועה,⁷ ושלא כנהוג בקהילות ישראל הורשו לקרוא מספר התורה בעת תפילות בבית הכנסת. יתר על כן, שבתי צבי בילה במופגן בלילות עם נערות שהתארסו לגברים אחרים. באווירה פורצת־גבולות זו, לשרה המלכה המשיחית נודע תפקיד בולט כאחת הנביאות החשובות של התנועה. נראה גם כי הותר לה לארח גברים בחדרה. הרעיון האנטינומיסטי הזה — הרעיון שיש להשתחרר מהקפדה על חוקים השייכים לזמנים של טרום־גאולה — הודגש ביתר שאת לאחר התאסלמותם של שבתי ושרה.