תקוות הלוחמים

פרק 5: כסף

עוד לפני שנכנסתי הצלחתי לשמוע מבעד לדלת את צלילי המוזיקה השחורה וקולות של ההמון מריע כמו בבית משוגעים. היססתי לרגע ופתחתי את הדלת. נשמתי נעתקה. המקום היה אדיר. אנשים הריעו בקולי קולות, אורות נכבו ונדלקו במהירות בצבעים שונים, זירה ענקית עמדה במרכז ומעליה מערכת תאורה יוקרתית. בצד ניצבה עמדת בר מעוצבת עם ברמנים שעברו מאחד לאחד והציעו משקאות. יכולתי להתרגל לזה, מבחינתי זו הייתה המסיבה המושלמת. חוץ מהזירה כמובן. חייכתי והתמלאתי באנרגיה. 
"ועכשיו... " המנחה נעמד במרכז הבמה והתחיל לדבר, "קבלו..." העוצמה של המיקרופון הייתה חזקה עד כאב, "את..." הוא החזיק את הקהל במתח למשך שלוש שניות, "סְלאבּ בּוּאיקָה!" הקהל השתולל ויצא מגדרו. כולם היו באטרף. חלק מהאוהדים הניפו סרטים אדומים גבוה ככל שיכלו.
לפתע נכנס לזירה איזה רוסי שנראה כי העביר את כל שנות חייו בחדר כושר. מפוצץ שרירים, בגובה מטר שמונים פלוס מינוס, שיערו בלונדיני ועיניו כחולות. לגופו היו רק מכנסי ספורט קצרים שחורים.        תפסתי לעצמי כיסא למעלה בצד והתבוננתי מהופנט בלוחם הזה. כולם הריעו לו בצעקות מחרישות אוזניים.
"ומולו יתמודד," המשיך המנחה והרים את ידו באוויר, "קבלו..." הוא התחיל לצעוק ולהשתגע, "את ברק ניגאשי!" הי, הוא איתי, הופתעתי מאוד. מייד כשברק יצא מהדלת נכנעתי לאווירה וצרחתי כמו משוגע יחד עם כולם: "ב־רק! ב־רק! ב־רק!" ממש חיברנו לחן עם השם שלו. מה שאהבתי אצלו זה שהוא נראה טוב ומגניב כזה, כאילו הכול קטן עליו, אף על פי שאם שופטים לפי שרירים, היה נראה שהרוסי יקרע אותו. הוא לבש טי־שירט לבנה ומכנסיים שחורים ארוכים וענד שרשרת כסף לצווארו. הוא לא הראה שום סימני פחד או היסוס, הוא היה בטוח בעצמו כל כך שזה היה מדאיג קצת. לא הבנתי איך הוא נכנס מהר כל כך לזירה. הרי רק לפני כמה דקות ראיתי אותו, אבל מי אני שאתווכח עם המציאות.
המנחה עמד ביניהם ואפשר היה לראות את ההתרגשות בעיניו. "אתם מוכנים?" קרא בקולי קולות.
"כן!!!" שאג הקהל בטירוף, ואז החלו לספור כולם יחד, "אחת... שתיים..." וגם אני הצטרפתי בצעקה מחרישת אוזניים, "שלוש!" המנחה יצא במהירות מהזירה ושניהם נכנסו לעמידת קרב. התחלתי לרעוד מרוב לחץ ומהאווירה המטורפת הזאת. אני חייב להודות שהקהל היה פשוט מדהים, הוא לא השתתק לרגע והריע כמו שצריך. 
שניהם עמדו זה מול זה ובחנו אחד את השני. ברק התגרה בבואיקה ושלח אגרופי ג'אבּ קצרים קדימה. בואיקה לא נפל בפח ובחוכמה רבה התמקד בברק ולא באגרוף שלו. שניהם היו שקועים בתכנון המהלך הבא. הקהל הריע, "בואיקה! בואיקה!" בקולי קולות. ופתאום, בזריזות רבה ובדיוק רב, שלח ברק בעיטת דחיפה לחזה שלו, אך בזכות ההבדל הניכר במשקלים, בואיקה לא נפל ורק זז אחורה.
"יאללה, ברק!" צעקתי מהקהל.
קרב הטעויות הזה נעשה מעניין מרגע לרגע. בואיקה החליט לתקוף ראשון ושלח אגרוף, אך ברק הזיז את הראש. עוד אגרוף, עוד התחמקות יפה, עוד אגרוף, הוא הלך עד הסוף, ועוד התחמקות. בואיקה לא ויתר ושלח עוד אגרוף. ברק שוב מתכופף חיש קל וגילה לפתע חור בהגנה. בלי לחשוב פעמיים הוא ניצל את ההזדמנות ושלח ארבע אצבעות לגרונו. בום. באבחת נשימה אחת בואיקה התעלף ונפל על הזירה, ספק מת. מרוב תדהמה השתרר בקהל שקט מוחלט... ואז הריעו כולם בבת אחת כמו מתוך פיצוץ.       "אוווהוו!" צעקתי בסלסול, זה באמת היה מטורף ומהיר יותר מכפי שדמיינתי. 
המנחה נכנס בחיוך, מלווה בכמה בחורים שפינו את בואיקה מהזירה.
"אתם רוצים עוד?" שאל בצעקה.
"כן!!!", צעקו כולם פה אחד ואני איתם. המנחה חייך ופסע מצד לצד בזירה.
"הלוחם הבא שלנו הוא לוחם ממשפחת ליווין," הוא בלע רוק והמשיך, "הוא התאמן במשך שנים לתחרות." הוא הרים את הראש בגאווה, "בעצם בואו תראו בעצמכם," הכריז בקולי קולות, "קבלו אותו, האמֶר!". לא קלטתי את השם וזה גם לא עניין אותי כל כך, מה שכן ידעתי הוא שברק ממש הפתיע אותי בקרב המהיר קודם, ושהוא חזק הרבה יותר משחשבתי. כולם הריעו כאשר האמר נכנס, ורק אני צעקתי בוז. 
הייתה לבחור הזה פוזה, הוא הלך כמו ערס, כאילו העולם שייך לו. היו לו הרבה צלקות מפציעות חרב על הפנים, מה שהעיד על ניסיונו הרב, והוא נראה כבן ארבעים פלוס. הוא היה שרירי, אך פחות מבואיקה, ולגופו מכנסיים קצרים שחורים בלבד. הוא נכנס לזירה והרים ידיים גבוה לקהל. אני לא סובל ערסים כמוהו, הם מגעילים אותי, אף על פי שיש פה ושם כאלו שאני כן מצליח להתחבר אליהם.
ברק נראה רגוע ושלו, כאילו היה זה סתם משחק.
"ברק," צעקתי בקריאת עידוד.
המנחה אחז בחוזקה במיקרופון וקרא בקול, "אתם מוכנים?"
"כן!" צעקתי יחד עם הקהל.
"אחת... שתיים... שלוש!" המנחה עזב במהירות את הזירה והקרב החל.
ברק והאמר עמדו בעמידת קרב. ברק לא הראה שום רגשות ואילו האמר נראה בטוח בעצמו יתר על המידה. ברק הסתובב כמו לוויין סביב האמר, אך האמר הסתובב יחד איתו ולא נתן לו להגיע אל גבו. לפתע שלח ברק סט בעיטות עם רגל ימין. נדיר! התרגשתי מהמהלך. יש לו את זה אין, מה להגיד. האמר לא הצליח להתגונן מול הבעיטות המהירות וחטף לפנים ולבטן. לפתע ברק קפץ ושלח אל פניו ברכיה שהפילה אותו מדמם על הרצפה.
"יאללה, ברק!" צעקתי בקול.
כל האוהדים התלהבו מהיופי של הטכניקה שברק הפגין. האמר קם בקושי, אפו דימם והוא היה כועס ועצבני.
"אני אהרוג אותך!" צעק בכעס ורץ לעבר ברק. ברק לקח נשימה וחיכה שיתקרב. הקהל ואני התלהבנו וחיכינו לראות מה יקרה. האמר הסתער על ברק בסט מהלכים והפגין מיומנות רבה. ברק ניסה להתחמק ולתקוף. בום, הוא חטף אגרוף לפנים, אך הוא התאושש מייד והמשיך בקרב כאילו כלום.
"וואו!" צעקתי.
הקהל כולו הריע להאמר ועודד אותו להביס את ברק, אך אני לא נסחפתי אחריהם. ואז, כאשר אף אחד לא ציפה לזה, ברק קפץ מזווית כמעט בלתי אפשרית ושלח בעיטה שפגעה עם העקב במצחו. 
האמר התעלף על הרצפה. הנשימה של כולם נעתקה ובבת אחת, בדיוק כמו קודם, הרענו כולנו במחיאת כף ובצעקות.

"וואו, יש לנו מנצח," אמר המנחה ונכנס לזירה יחד עם אנשי הצוות שטיפלו בהאמר.
אני מוכרח להודות שברק לא הפסיק להפתיע, הוא פשוט כישרון מהלך.
"מכיוון שניצחת פעמיים ברצף, אתה יכול לפרוש עם הכסף או לבחור להשתתף בקרב שלישי על כל הקופה ולהכפיל את הסכום", אמר וכיוון את המיקרופון אל פיו של ברק. 
הקהל יצא מגדרו וצעק "קרב! קרב!" ואילו אני דווקא העדפתי שילך עם הכסף.
ברק חייך בשובבות, סידר את השיער ואחז במיקרופון, "קרב." אמר ברוגע והקהל יצא מגדרו.
"הוא בחר בקרב," אמר המנחה ולקח את המיקרופון חזרה אליו, "אז קבלו אותו," הוא חיכה רגע ואז צעק צעקה מטורפת "הידאאאן!"
הידאן היה דומה לברק במבנה הפיזי. הוא היה עטוף תחבושות מבטן ועד ראש, חגורה לבנה הייתה כרוכה סביב המותניים שלו ולרגליו מכנסיים ארוכים בצבע שחור עם שני סרטים אדומים קשורים.
"בוז," צעקו לו כולם. מי הוא בכלל? לימדו אותי לא לזלזל באף אחד, אבל אחרי שראיתי את ברק בפעולה, הבנתי שנדירים האנשים שיכולים עליו באחד על אחד. להידאן הייתה מסכת פה שחורה, כמו של רופאים, ששיוותה לו מראה מאיים. בעיניו השחורות והגדולות היה מבט שחלחל אליי אט־אט. הכול היה מפחיד אצלו, בייחוד ידיו שהיו חבושות בתחבושת לבנה־אפרפרה. הוא נכנס לזירה רגוע ושלו, שערו שחור חלק עם קוצים מלפנים ומאחור קוקו אסוף. ברק נראה מגניב כזה, לעומת הידאן שנראה מפחיד וחסר רגשות.
המנחה קירב את המיקרופון אל פיו וצעק בכל הכוח, "אתם מוכנים?"
"כן!" צעקו כולם בהתלהבות והחלו לספור, "אחת... שתיים... שלוש!"
ברגע שיצא המנחה מהזירה, שלף הידאן במהירות את חרבו מהגב ותקף בחיתוך מלמעלה למטה. ברק הופתע ובדרך נס הצליח לחמוק לאחור. וואו, לבן אדם יש אינסטינקטים של חתול, חשבתי לעצמי בעודי מעודד אותו בצעקות יחד עם כולם.
הידאן לא ויתר ותקף בחרבו לכיוון הבטן, אך הפעם ברק היה מוכן להתקפה והצליח להתחמק בקלות. זה מדהים, אף על פי שהידאן הצליח להפתיע אותו הוא עדיין נשאר רגוע ומגניב. ברק הסתובב באיטיות סביב הידאן והמתין למהלך הבא שלו. הידאן חשב לרגע ואז בשיא המהירות תקף. ברק לא איבד את העשתונות והתכופף מתחת לחרב ובטכניקה מושלמת שלח אגרוף לפניו. הידאן קרא את המהלך והזיז את ראשו במיומנות ובמהירות. ברק ניסה לשלוח עוד אגרוף, אבל הידאן התחמק חיש קל. שניהם נלחמו במיומנות ונראה שהידאן מתחיל להתעצבן. לפתע הוא שלח בעיטה לפנים במהירות רבה. בום. ברק חטף את הבעיטה העוצמתית בסנטר, אבל הוא ספג את המכה ובמקום למעוד הוא ניצל את העובדה שהידאן איבד שיווי משקל ו... בום. אגרוף נשלח לפניו בעוצמה כזאת שגרמה לחרבו ליפול. 
"וואו!" צעקתי יחד עם כל הקהל שהשתגע והופתע בכל פעם מחדש. הוא ניצל את כוח הריפוי המהיר שלו. זה אומנם היה לא הוגן, אבל החיים לא הוגנים, ובייחוד כשמעורב בזה כסף.
הידאן קם וכיווץ את פניו. הוא נראה עצבני במיוחד. ברק אחז בחרבו ולא הוריד ממנו את העיניים אפילו לשנייה אחת. הידאן רץ לעברו כמו משוגע והתחיל רצף של מכות. מכה, התחמקות, מכה, בום. הידאן קיבל בעיטה באשכים. בום. הידאן חטף אגרוף לבטן. הם רקדו שם, בעוד ברק שולט בקרב בצורה נפלאה, ואילו הידאן מאבד את זה. לפתע ברק חייך ובום. בום. בום. בום. הידאן חטף ארבע בעיטות מהירות לחזה ונפל לאחור.
"גמור אותו כבר!" צעקתי. למה הוא משתעשע איתו? שיגמור אותו עם החרב וזהו.
הידאן קם, הפעם הוא נראה רגוע יותר, הוא התרכז במשהו ועצם את עין ימין. מה הוא עושה? חשבתי לעצמי. הסתכלתי על ברק שנראה מבולבל כמוני. הוא החליט לנצל את ההזדמנות ולהסתער עליו. במפתיע, במקום להילחם הוא פשוט ברח וגרם לו לרדוף אחריו בזירה. כולם היו מבולבלים ולא הבינו מה הלך שם. מה שלא יהיה, זה היה מביך. לבסוף ברק הצליח לתפוס אותו. הוא ניסה להפיל אותו על הרצפה, אבל הידאן הצליח לסכל את ההפלה ויותר מכך, הוא הצליח להשתמש בטכניקה שלו כנגדו ולהטיח אותו על הרצפה בחוזקה. הקהל השתגע. הידאן רכן מעליו ומנע ממנו לקום. בלי לחשוב פעמיים הוא לקח את החרב מברק והרים אותה במטרה לדקור אותו בחזה. אוי לא, כססתי ציפורניים בחשש. רגע לפני הדקירה ברק הכה בקצה החרב עם הרגל, מה שגרם להידאן לאבד אחיזה, והחרב עפה למרכז הזירה. הוא הבין שהידאן הופתע, ובלי לחשוב פעמיים שלח בעיטה לפרצופו ונעל את ראשו ברגליו בנעילת משולש.
הקהל יצא מגדרו והריע בקול, "ב־רק! ב־רק!" אני מודה שירד לי הלב לתחתונים כשהידאן הניף את החרב, אבל התגובה של ברק הייתה פשוט גאונית. הוא לוחם מדהים. הידאן נלחם בחוזקה בניסיון להשתחרר מהאחיזה, אך לשווא. 
לפתע פתח הידאן את עינו הימנית והיא הייתה לבנה כשלג. כאילו אין לו עין. זה היה לא הגיוני ומבלבל. הידאן השתחרר כמעט ללא מאמץ מהנעילה ועמד מול ברק ללא חשש. דממה השתררה בקהל, איש לא הבין מה קרה. ברק קם ונעמד מולו ללא תזוזה, כמו דחליל. זה לא נראה טוב. הידאן התקדם למרכז הזירה ולקח את חרבו.
"זוז!" צעקתי אל ברק מתוך הדממה. הידאן התקדם לאט לעבר ברק בכוונה לגמור אותו. "זוז! תעשה משהו!" התחננתי בכל הכוח. ההד שלי חזר והתגלגל לעברי בדממה מוחלטת. לבסוף הידאן הגיע אל ברק וצמרמורת פשטה בגופי. הוא הניף את חרבו לאחור ודקר אותו בחזה באכזריות כה רבה עד שהחרב יצאה מהצד השני. "מנוול!" צעקתי ודמעה זלגה מעיני. הקהל המזועזע שמר על דממה מוחלטת. פתאום, כאשר הידאן היה בטוח בניצחונו, כמו מתוך נס, חזר ברק לחיים, שלף את החרב מהחזה ונרפא במהירות. נכון, נפל לי האסימון, לברק יש יכולת ריפוי אלוהית. נסחפתי כל כך בלהט הקרב עד ששכחתי מהפרט הקטן והחשוב הזה. הידאן התחיל לפחד וחשש לגורלו. כולם פערו פה בהלם מוחלט. ברק התמתח ואחז בידו הימינית בחרב ועדיין היה נראה מגניב. הידאן נבהל והרים את היד לפרישה ללא היסוס. וואו, אני מודה שזה בדיוק מה שהייתי עושה לו הייתי במקומו.
המנחה נכנס לזירה מתוח ומופתע כמו כולם ונעמד חסר מילים מול המיקרופון. "מאמא־מיה," צעק לפתע, "בואו ניתן מחיאות כפיים למנצח שלנו." כולם התעשתו והריעו בקול. הייתי חייב לשתות כוס מים כדי להירגע. הראש שלי הסתובב מהרעש ומהמתח, אבל הקרב הזה היה שווה הכול. הופתעתי לטובה מברק. הוא לוחם דגול וראוי להערצה.
התיישבתי ליד הבר והזמנתי מים. לגמתי לגימה ועוד אחת, כדי להרגיע את ליבי הפועם בחוזקה. הסתכלתי ימינה וראיתי את ליליאן יושבת לידי, שותה קוקטייל ירוק. לגמתי עוד לגימה מהמים והתבוננתי בברמנית. ואז נפל לי האסימון.
"ליליאן!" צעקתי והנעתי את ראשי לכיוונה. הייתי המום עד כדי איבוד היכולת לדבר.
ליליאן לגמה מהקוקטייל וכיווצה את גבותיה בעצבנות. "אמרתי לך ללכת." אמרה בקול שקט ועצבני. ניסיתי לשאול אותה על ברק, אבל לא יצא לי קול מהפה. "הזהרתי אותך!" המשיכה ואמרה במבט מוכיח. רציתי לספר לה על אבא שלי ושאין לי לאן ללכת, אך משום מה לא אמרתי כלום. רז תירגע וקח נשימה, הוריתי לעצמי. לאחר שנשמתי והרגשתי שאני מוכן לדבר, אמרתי: "תראי, זה לא שאני..."
לפתע ברק הופיע מאחורינו, שמח ומאושר ."אלכוהול עליי," אמר והזמין משקאות לכולנו.
ליליאן גמרה את הקוקטייל והרימה את גבותיה בהתפעלות. "נלחמת בצורה מרשימה מאוד, לרגע חששתי שתמות."
"כן, הורדת לי את הלב לתחתונים שם נגד הידאן," אמרתי בהתלהבות.
ברק המשיך לחייך, מרוצה מהניצחון. הוא הניח את ידו על כתפי. "מה שמזכיר לי," אמר בשלווה, "הידאן מצטרף לחבורה שלנו."
"מה?!" גבותיי הורמו למעלה ועיניי נפקחו לרווחה.
"אה, וגם הוצאתי את כל הכסף על שכירת הדירה למעלה למשך חודש."
מה הוא חשב לעצמו, לצרף ככה אנשים שהוא לא מכיר. "אתה בטוח שזה רעיון טוב לצרף את הידאן? הוא ניסה להרוג אותך, לא לנצח," אמרתי והתרגזתי יותר ויותר ככל שחשבתי על זה. הבטתי בליליאן שנראתה רגועה ואדישה. לא היה אכפת לה בכלל. לפחות הזהרתי אותו, ככה שאם בעתיד הידאן יחליט לבגוד, אוכל לומר לו "אמרתי לך".
"רז, תבין משהו," אמר ברק בלגלוג והוריד את ידו מכתפי, "אתה לא קובע." הוא גיחך ובלע רוק,  "ותפסיק עם כל הדרמות והלחץ. יהיה בסדר". 
הרגשתי מושפל מעט. "אני הולך לבדוק את הדירה, זה בקומה שנייה, דירה ארבע," אמר ברק. "רז, בוא." בלעתי רוק והשפלתי קצת את ראשי. איזה יופי, הפכתי לכלבלב שלו. מה הוא חשב לעצמו? היה לו מזל שאין לי לאן ללכת.
"את ישנה בקומה השנייה, דירה שלוש," אמר לליליאן וזרק לה את המפתח.
קמתי מהכיסא והלכתי אחריו לכיוון היציאה, התבוננתי בליליאן לרגע והיא גיחכה.
"את יכולה לשתות את המשקה שלי," אמרתי והלכתי אחרי ברק.
עמדנו בפתח הדירה. חושך האפיל על הכול וריח לימוני נדף ממנה. ברק נכנס ראשון והדליק את האור. התבוננתי בדירה הקטנה, ואם לומר את האמת, היא לא הייתה כזאת גרועה. דירת חדר וחצי עם סלון גדול יחסית. בסלון היו ספה, שולחן קטן וטלוויזיה ישנה. מצד ימין היה מטבח קטנטן שהיו בו מקרר קטן, ארונות, כיור ומיקרוגל. בחדר היו מיטה וארון. לא הבנתי איפה נישן שנינו כי הייתה שם רק מיטה אחת. קיוויתי מאוד שהוא חשב על פתרון הולם. בינתיים ברק התיישב על הספה והתרווח בנוחות.
"בוא, שב, אני אסביר לך על העין שלך," אמר והצית סיגריה.
"תגיד, ברק," בלעתי רוק וחששתי מהתשובה, אבל הרגשתי שאני חייב לדעת. "החדר שם..."
"אל תדאג, ביקשתי שתהיה בו מיטת קומתיים," אמר עוד לפני שהספקתי להשלים את המשפט. הרגשתי הקלה רבה והתיישבתי לידו מסוקרן עד מאוד.