מרד המריונטות

1

היה זה שוב יום ג' הקדוש של המכורים ללוטו וההגרלה השבועית עמדה להתחיל. על הבמה ניצבה מכונת ההימורים כשאורותיה כבויים עדיין. בתאורה הדלה נראתה כעצם בלתי מזוהה שנחת זה עתה, ושעוד רגע תצא ממנו שורה של חייזרים זעירים. את אולם ההגרלות של הלוטו מילאו אותה שעה רק מאתיים מושבים ריקים בגוון בורדו, כשמעליהם תקרה מעוטרת, שאליה הוצמדו גופי תאורה כבדים, עתירי נטיפים של גבישי בדולח מלוטשים. קירות האולם היו ספונים עץ עמוס פיתוחים. כל מרכיבי העיצוב האלה הקנו לאולם את הדרו, אלא שזה התפוגג במהירות כאשר בשעה שמונה ושלושים החל הקהל למלא את מושביו.

המכורים היו העגמומיים ביותר. מדי שבוע הם הגיעו ראשונים לאולם ותפסו את מקומותיהם הקבועים. לחלקם היה הווי משותף, אבל רובם ישבו קפואים במושביהם, נועצים עיניים מהופנטות במכונת המזל ולא יוצרים קשר עם שכניהם. הפרסומות בטלוויזיה הציגו תמיד קהל מהמרים צעיר ויפה תואר, אבל זה לא היה באמת כך. קהל המהמרים היה אפור.

צוות הטלוויזיה, שתיעד את ההגרלה, הפעיל את המצלמות. יום קודם הורה רוני למפיק לחרוג ממנהגו ולצלם הפעם לא רק את מכונת הלוטו, את המנחה ואת נערת הכפתור, אלא לסרוק את האולם על כל יושביו, ולצלם את האירוע בזוויות חדשות. הבמאי הציב לכן מצלמה נוספת שכוונה אל האולם, אך ניצבה במקום חשוך, כך שאיש בקהל לא יכול היה להבחין שהופרה האנונימיות שלו.

המנחה, לאחר שהודיע שהגרלת הלוטו מספר 16 לשנת 1988, יצאה לדרך,  ניסה לשמור על אווירה חגיגית ולהעצים את הציפייה המתוחה למספרים שיעלו בגורל. אבל מאז שהפסיקו לשדר את ההגרלה השבועית בשידור חי, הפך האירוע להיות פתטי. התזמורות, הלהקות והזמרים המפורסמים פינו את מקומם למופע מינורי בפני קהל צופים, שרק הנקישות העמומות של מכונת ההגרלות גרם לו ריגוש. אם הוא רוצה להחזיר את מופע ההגרלה השבועית לשידור חי, חשב רוני, עליו להביא לבן בריק, המנכ"ל, זווית חדשה.

רוני, מנהל הפרסום של המועצה להימורים, ישב בשורה הראשונה, שהייתה שמורה לאנשי המועצה ולאורחיה. מדי פעם היו מגיעים משתלמים ממדינות העולם השלישי ללמוד כיצד לערוך הגרלות בארצם. עובדי המועצה היו מארחים אותם גם בהגרלה השבועית ואז היו ממלאים את השורה. הפעם היא הייתה כמעט ריקה. ישבו בה כמה עובדים שהציבו קודם את מכונת ההגרלות, ונשארו כדי לפנות אותה למחסן. מקס, הנציג התורן של הוועדה המפקחת, ישב במקומו המסומן. כמה דקות מאוחר יותר התיישב לידו גם צ'אק, מנהל מחלקת המחשוב.

משעה שנפתחו דלתות האולם לקהל, הפסיק המחשב הראשי של הלוטו להנפיק ולקלוט מספרים להגרלה השבועית וכל המכונות בדוכנים בכל רחבי הארץ דממו. בכרסו הדיגיטלית האדירה נחו מיליוני טורי לוטו כשהם מסודרים בתאי הזיכרון הבינריים האדישים לתקוות, לחמדנות, לתמימות, לייאוש, לערמומיות ולעוד אין ספור גווני גוונים של חלומות שנרקמו סביב המספרים שנחו אותה שעה על שבבי הסיליקון.

רוני הניד את ראשו בברכה לעבר מקס. כשצ'אק הגיע לא טרח להניד את ראשו גם לו, משום שהאיש נראה, כמו תמיד, כמרחף בעולמו הפנימי.

צ'אק בוים נתמנה לתפקיד מנהל המחשוב של המועצה להימורים  בזכות משפחתו העשירה, שהייתה מרושתת היטב עם מפלגת השלטון. אלא שבפועל צ'אק לא היה יותר מאשר המתכנת הראשי ואיש האחזקה של המחשב המרכזי. תוך פחות מחודש  הספיק בריק, מנכ"ל המועצה להימורים, להבין שלאיש יש בעיה קשה בניהול. בשיחה, מביכה משהו, שהייתה להם, הסכים צ'אק, ללא ויכוח, להעביר את מרבית סמכויותיו לסגנו. כך נשאר עם התואר והמשכורת, אך ללא סמכויות. עם זאת, הרוויח צ'אק את לחמו בכבוד, שכן הסתבר שהוא גאון מחשבים אמתי וטכנאי מחונן. תוך מספר חודשים השליטה שלו במערכות המחשב המרכזי הייתה כזו, שלא היה עוד צורך בשירותי התמיכה של חברת המחשבים החיצונית. מאז התחבר אל המחשב הראשי, נעלמו כמעט כל התקלות. הוא היה מגיע כל בוקר למשרדו בשעה תשע, ננעל בחדר הבקרה ולא יוצא ממנו, למעט גיחות למזנון, עד לשעות המאוחרות של הערב. לאחר זמן איש לא התייחס אליו יותר. אפרוריותו סייעה לו להתמזג עם הרקע.

רוני חשב שצ'אק שזוף במידה מפתיעה למי שמבלה שעות כה רבות בתאורה המלאכותית של חדר הבקרה. את מחשבותיו קטע המנחה שהגיח לחזית הבמה והחל את הטקס השבועי.

רק קרוב לחצות שב רוני לביתו, הניח על המדף שמעל לטלוויזיה את קלטות הווידאו שמסר לו המפיק, התקלח ונכנס למיטה.

מועקת השינוי במזג האוויר העירה אותו בארבע וחצי לפנות בוקר. הוא ניסה לשוב ולהירדם, לבסוף ויתר, לחץ על כפתור מכונת הקפה שהייתה מתוכנתת לשבע וחצי, וניגש עם כוס הקפה לספה. הוא הפעיל את הטלוויזיה וזפזפ בין הערוצים. בשעה זו של הבוקר מבחר התוכניות היה דל.

בשש לערך נזכר בקלטות, הכניס למכשיר הווידאו קלטת אחר קלטת וצפה בהגרלה של אמש. האירוע צולם משלוש זוויות שונות על-ידי שלוש מצלמות. המצלמה שהוצבה בפינה החשוכה של הבמה סיפקה במקצת את יצר המציצנות שלו. היא שוטטה על פני האולם והתמקדה מדי פעם בפניהם ומעשיהם של טיפוסים צבעונים. המצלמה קלטה גם צילומי תקריב שלו, של מקס בנט ושל צ'אק – יושבי השורה הראשונה.

קצר רוח הגיע לקלטת של המצלמה שצילמה את מכונת ההגרלות בפעולה. המצלמה עקבה אחרי מסלולו של הכדור הראשון, שעלה בגורל, עד שנלכד בתעלה החסומה שאליה גולשים הכדורים. אחר-כך עקבה אחר הכדור עם המספר הזוכה השני, וכך הלאה. רוני שם לב שלאחר לכידת הכדור הראשון, המצלמה כמעט שאינה מראה את הערבול החוזר של הכדורים שנותרו בתוף. בזמן שעקבה אחר מסלול תנועת הכדור הראשון, היו מתבצעים במקביל הערבול והלכידה של הכדור השני שלא צולמו, וכך הוחמץ צילום הערבול חמש פעמים מתוך שבע. רוני, שניסה עוד שעה ארוכה לשרבט על נייר רעיונות לגימיק חדש, חזר ושיחזר במוחו שוב ושוב את הסרטים שבהם צפה, בניסיון לגלות זווית חדשה, אך ההברקה המקווה לא באה. כל מה שהצליח להעלות לנגד עיניו היו פניהם של מקס בנט וצ'אק, שבהם התמקדה המצלמה, כשהם צמודים זה לזה בשורה הריקה כמעט מאדם.

רק מאוחר יותר, כשישב כבר במכוניתו, ממתין חסר סבלות לתורו לחצות צומת פקוק בדרך למשרד, חש שמשהו אינו כשורה. הייתה זו אותה תחושה שהכיר רק בימים הקשים ביותר של שירותו הצבאי. שריריו שנדרכו לרגע החזירו אותו למציאות הבנלית של הפקק היומי בדרך לעבודה. כשהתחלף האור לירוק ומכוניתו זינקה במהירות כדי להספיק לחלוף בצומת, נדחקה התחושה הזו חזרה אל תת-ההכרה, למקום שממנו באה, ורוני החל לחשוב על המטלות שבהן עליו לטפל ביום העבודה העמוס שמחכה לו