מנהרת הזמן 80 -  מנהרות מצטלבות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מנהרת הזמן 80 -  מנהרות מצטלבות

מנהרת הזמן 80 - מנהרות מצטלבות

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

גלילה רון־פדר עמית

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

תקציר

הַאִם בִּכְלָל חָזַרְנוּ בַּזְּמַן? הַאִם הַמִּנְהָרָה הוֹבִילָה אוֹתָנוּ אֶל הֶעָבָר?

אִם כֵּן, אָז אֵיך יָכוֹל לִהְיוֹת שֶֹהַטֶּלֶפוֹן שֶֹלָּנוּ עוֹבֵד בַּמִּנְהָרָה? שֶֹהַפָּנָס בַּטֶּלֶפוֹן עוֹבֵד? שֶֹהַוֵיְיז מַרְאֶה לָנוּ אֶת הַדֶּרֶך?

אֲנִי רוֹצֶה לְהַדְגִּישֹ כָּאן מִשְֹפָּט שֶֹאֲנִי חוֹזֵר עָלָיו שֹוּב וָשֹוּב לְאֹרֶך הַסִּדְרָה: אִם אֲנַחְנוּ חוֹזְרִים לֶעָבָר, שֹוּם דָּבָר לא יָכוֹל לִקְרוֹת לָנוּ, כִּי הֲרֵי עֲדַיִן לא נוֹלַדְנוּ כְּשֶֹהָאֵרוּעַ הִתְרַחֵשֹ בֶּאֱמֶת.

אֲבָל מָה קוֹרֶה אִם לא חָזַרְנוּ לֶעָבָר, אִם אֲנַחְנוּ בַּהֹוֶה? וּבֶאֱמֶת, אַחֲרֵי שֶֹהִצְטָרַפְנוּ אֶל יַלְדֵי לוֹחֲמֵי צָדָ"ל, שֶֹרָצוּ לַחְזוֹר לִלְבָנוֹן וְלִרְאוֹת אֶת הַבַּיִת שֶֹהַהוֹרִים שֶֹלָּהֶם עָזְבוּ שָֹם, נִשְֹאֲלוּ הַשְֹּאֵלוֹת: מָה קוֹרֶה אִם אַנְשֵֹי הַחִיזְבַּאלְלָה תּוֹפְסִים אוֹתָנוּ בַּהֹוֶה וְלוֹקְחִים אוֹתָנוּ בַּשֶֶֹּבִי? הַאִם נוּכַל לַחְזוֹר הַבַּיְתָה? הַאִם אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהִפָּצַע אוֹ לְהִפָּגַע? הַאִם נֵשֵֹב בַּכֶּלֶא כַּמָּה שָֹנִים עַד שֶֹיְּשַֹחְרְרוּ אוֹתָנוּ אַחֲרֵי מַשָּׂא וּמַתָּן קָשֹוּחַ?

גָּלִילָה רוֹן־פֶדֶר-עָמִית הִיא מִבְּכִירוֹת הַסּוֹפְרִים לִילָדִים וּלְנֹעַר.
סְפָרֶיהָ הָרַבִּים ('מְשִׂימָה עוֹלָמִית', 'אֶל עַצְמִי', 'גִ'ינְגִ'י' וְעוֹד) הֵם חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִמַּדַּף הַסְּפָרִים הַיִּשְׂרְאֵלִי.

פרק ראשון

פֶּרֶק א
שֶׁבּוֹ תַּכִּירוּ אֶת שַׁרְבֶּל וְאֶת תֶרְזִיָה

מֵהַחַלּוֹן שֶׁל הַחֶדֶר שֶׁלִּי אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם. קֹדֶם צָפִיתִי בְּסִרְטוֹן מְשַׁעֲשֵׁעַ בְּיוּטְיוּבּ, שֶׁבּוֹ מְכָכְבִים גּוּרֵי כְּלָבִים שֶׁמִּסְתַּבְּכִים בִּנְיַר טוּאָלֵט, אֲבָל כְּשֶׁקַּמְתִּי לְרֶגַע וְהִבְחַנְתִּי בָּהֶם, הִתְקַשֵּׁיתִי לְהִתְרַכֵּז. מַשֶּׁהוּ בָּהֶם מָשַׁךְ אֶת תְּשׂוּמַת לִבִּי.

בַּהַתְחָלָה לֹא הֵבַנְתִּי מָה זֶה. זֶה לֹא חָרִיג שֶׁאֲנִי רוֹאֶה יְלָדִים מֵהַחַלּוֹן. אֲבָל עַכְשָׁיו אֲנִי מֵבִין. הֵם מְמַקְּדִים אֶת הַמַּבָּטִים שֶׁלָּהֶם בְּחַלּוֹן הַחֶדֶר שֶׁלִּי. אֲנִי מֵבִין אֶת זֶה כִּי הֵם מַצְבִּיעִים עָלָיו. הֵם יוֹשְׁבִים עַל הַגָּדֵר, מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ, בֵּן וּבַת בְּעֵרֶךְ בְּגִילִי. ּהַבֵּן חוֹבֵשׁ כּוֹבַע מִצְחִיָּה יָרוֹק עִם הַלּוֹגוֹ שֶׁל הַחֶבְרָה לַהֲגָנַת הַטֶּבַע, הַבַּת חוֹבֶשֶׁת מִין כּוֹבַע טֶמְבֶּל לָבָן. מִפַּעַם לְפַעַם הֵם קָמִים, כְּמוֹ כְּדֵי לְשַׁחְרֵר שְׁרִירִים תְּפוּסִים. הֵם מְשׂוֹחֲחִים בֵּינֵיהֶם. אִם הֵם לֹא הָיוּ מַצְבִּיעִים לְכִווּן הַחַלּוֹן שֶׁלִּי, לֹא הָיִיתִי שָׂם לֵב אֲלֵיהֶם.

"שָׁרוֹן," אֲנִי מִתְקַשֵּׁר אֵלֶיהָ וְלֹא מֵסִיר מֵהֶם אֶת עֵינַי, "תּוּכְלִי לָבוֹא אֵלַי?"

"מַשֶּׁהוּ דָּחוּף?" הִיא שׁוֹאֶלֶת.

"כְּבָר שָׁעָה יוֹשְׁבִים כָּאן שְׁנֵי יְלָדִים," אֲנִי עוֹנֶה.

"אֵיפֹה כָּאן?"

"מוּל הַבַּיִת שֶׁלִּי."

"אָז?"

"מָה אָז?"

"בִּשְׁבִיל זֶה אֲנִי צְרִיכָה לָבוֹא אֵלֶיךָ? כְּבָר אָסוּר לִילָדִים לָשֶׁבֶת מוּל הַבַּיִת שֶׁלְּךָ? זֶה שֶׁטַח פְּרָטִי שֶׁלְּךָ?"

אֲנִי מַרְחִיק מִמֶּנִּי אֶת הַטֶּלֶפוֹן, כִּי שָׁרוֹן צוֹעֶקֶת.

"יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁהֵם מְחַפְּשִׂים אוֹתִי," אֲנִי מַסְבִּיר, "וְחָשַׁבְתִּי שֶׁאֵיכְשֶׁהוּ זֶה קָשׁוּר לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן, וְהָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁתִּשְׂמְחִי לַעֲזוֹר."

"לַעֲזוֹר לְךָ?"

"לֹא לִי, הִתְכַּוַנְתִּי דַּוְקָא לַעֲזוֹר לָהֶם."

"וְאֵיךְ לְדַעְתְּךָ אוּכַל לַעֲזוֹר לָהֶם?" הִיא מַתְחִילָה עִם הַחֲפִירוֹת שֶׁלָּהּ.

"תִּגְּשִׁי אֲלֵיהֶם וְתִשְׁאֲלִי אוֹתָם אִם הֵם מְחַפְּשִׂים מִישֶׁהוּ. וְאִם הֵם יַגִּידוּ לְךָ שֶׁהֵם מְחַפְּשִׂים אוֹתִי, תִּקְרְאִי לִי."

"וְלָמָּה שֶׁאַתָּה לֹא תַּעֲשֶׂה אֶת זֶה בְּעַצְמְךָ?"

אֲנִי מְנַתֵּק אֶת הַשִּׂיחָה. בִּכְלָל לֹא הִתְכַּוַנְתִּי לְהִכָּנֵס לְוִכּוּחַ כָּזֶה. אֲנִי מַכִּיר אֶת הַוִכּוּחִים הָאֵלֶּה וְשׂוֹנֵא אוֹתָם. אִם שָׁרוֹן מְחַפֶּשֶׂת תֵּרוּץ לֹא לָבוֹא אֵלַי, הַכֹּל טוֹב. הִיא בֶּטַח שְׁקוּעָה בְּאֵיזֶשֶׁהוּ סֵפֶר. בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן הִיא קוֹרֵאת הָמוֹן. מִבְּחִינָה מְסֻיֶּמֶת הִיא צוֹדֶקֶת. לָמָּה הִיא צְרִיכָה לְהַפְסִיק לִקְרוֹא כְּדֵי לִשְׁאוֹל שְׁנֵי יְלָדִים אִם הֵם מְחַפְּשִׂים מִישֶׁהוּ? אֲנִי בְּהֶחְלֵט יָכוֹל לָרֶדֶת לְמַטָּה וְלִשְׁאוֹל אוֹתָם בְּעַצְמִי.

"אַתֶּם מְחַפְּשִׂים מִישֶׁהוּ?" אֲנִי נִגָּשׁ אֲלֵיהֶם וְשׁוֹאֵל אוֹתָם.

הַבֵּן מְסוֹבֵב אֶת כּוֹבַע הַחֶבְרָה לַהֲגָנַת הַטֶּבַע שֶׁלּוֹ, כָּךְ שֶׁהַמִּצְחִיָּה מֻפְנֵית לְאָחוֹר.

"וָואלָה!" הוּא קוֹרֵא, "אֲנִי לֹא מַאֲמִין!"

"מָה?" אֲנִי לֹא מֵבִין.

"זֶה הִצְלִיחַ!" הוּא מַמָּשׁ מֵרִיעַ, וְלֹא בָּרוּר לִי אִם הוּא מְכַוֵן אֶת דְּבָרָיו אֵלַי אוֹ אֶל הַיַּלְדָּה.

"מָה הִצְלִיחַ?" אֲנִי שׁוֹאֵל.

הוּא מְחַיֵּךְ אֵלַי חִיּוּךְ רָחָב.

"אֲנִי מְזַהֶה אוֹתְךָ," עֵינָיו מְאִירוֹת, "אַתָּה דָּן שְׁחוֹרִי?"

"כֵּן," אֲנִי מְהַנְהֵן.

"אַתְּ רוֹאָה?" הוּא פּוֹנֶה אֶל הַיַּלְדָּה, "אָמַרְתִּי לָךְ שֶׁזֶּה הַחֶדֶר שֶׁלּוֹ," הוּא שׁוּב מַצְבִּיעַ לְעֵבֶר הַחַלּוֹן שֶׁלִּי. "אָמַרְתִּי לָךְ שֶׁאִם נְחַכֶּה בְּסַבְלָנוּת, בַּסּוֹף הוּא יֵצֵא אֵלֵינוּ?" הוּא מוֹשִׁיט לְעֶבְרִי אֶת יָדוֹ, "נָעִים מְאוֹד," הוּא אוֹמֵר, "אֲנִי שַׁרְבֶּל."

"שַׁרְבֶּל?" אַף פַּעַם לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה.

"שַׁרְבֶּל," הוּא חוֹזֵר.

"שֵׁם מוּזָר," אֲנִי אוֹמֵר.

"זֶה שֵׁם מָארוֹנִי."

"מָארוֹנִי?"

"רֹב הַנּוֹצְרִים בִּלְבָנוֹן הֵם מָארוֹנִים."

"וְאַתָּה מִלְּבָנוֹן???" אֲנִי מִתְפַּלֵּא.

"שְׁנֵינוּ," הוּא מַבִּיט בַּיַּלְדָּה, "זֹאת תֶרְזִיָה," הוּא מַצִּיג אוֹתָהּ.

"הַיי תֶרְזִיָה," אֲנִי אוֹמֵר.

אֲנִי לוֹחֵץ אֶת יְדֵיהֶם. תֶרְזִיָה מְסִירָה אֶת הַכּוֹבַע וּשְׂעָרָהּ גּוֹלֵשׁ עַל כְּתֵפֶיהָ. הִיא שׁוֹלַחַת אֶת יָדָהּ לְכִיס מִכְנָסֶיהָ וּמוֹצִיאָה מִמֶּנּוּ גּוּמִי לַשֵּׂעָר. הִיא יַלְדָּה יָפָה וְיֵשׁ לָהּ עֵינַיִם יְרֻקּוֹת גְּדוֹלוֹת. כְּשֶׁהִיא אוֹסֶפֶת אֶת הַשְּׂעָרוֹת לְקוּקוּ, הִיא נִרְאֵית אֲפִלּוּ יוֹתֵר יָפָה מֵאֲשֶׁר בְּשֵֹעָר פָּזוּר. וּכְדֵי שֶׁלֹּא תַּחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי מִתְיַחֵס רַק לְיֹפִי שֶׁל בָּנוֹת, אֲנִי אוֹסִיף שֶׁגַּם שַׁרְבֶּל יָפֶה. הוּא נִרְאֶה סְפּוֹרְטַאי.

"אֵיךְ הִגַּעְתֶּם מִלְּבָנוֹן לִירוּשָׁלַיִם?" אֲנִי שׁוֹאֵל, "עַד כַּמָּה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ, הַגְּבוּל בֵּין יִשְׂרָאֵל לִלְבָנוֹן סָגוּר. אַנְשֵׁי הַחִיזְבַּאלְלָה יוֹשְׁבִים שָׁם, לֹא?"

שְׁנֵיהֶם צוֹחֲקִים.

"לֹא הִגַּעְנוּ מִלְּבָנוֹן," תֶרְזִיָה אוֹמֶרֶת, "שַׁרְבֶּל הִגִּיעַ מִקִּרְיַת שְׁמוֹנָה, וַאֲנִי הִגַּעְתִּי מִנַּהֲרִיָּה. בַּחַיִּים לֹא הָיִינוּ בִּלְבָנוֹן."

"לֹא הֲיִיתֶם בִּלְבָנוֹן?" אֲנִי לֹא מֵבִין, "לֹא אֲמַרְתֶּם שֶׁאַתֶּם לְבָנוֹנִים?"

"אָמַרְנוּ," שַׁרְבֶּל מוֹדֶה.

"אָז אֵיךְ אַתֶּם מִקִּרְיַת שְׁמוֹנָה וּמִנַּהֲרִיָה?"

"הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁלָּנוּ עָבְרוּ לְיִשְׂרָאֵל," תֶרְזִיָה מַסְבִּירָה, "אָז אֲנַחְנוּ לְבָנוֹנִים וְיִשְׂרְאֵלִים. מָרִיָה, אָחוֹת שֶׁל שַׁרְבֶּל, נָתְנָה לָנוּ טְרֶמְפּ לִירוּשָׁלַיִם. הִיא סְטוּדֶנְטִית בְּתֵל־אָבִיב, אֲבָל הִיא הָיְתָה צְרִיכָה לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם. הִשַּׂגְנוּ אֶת הַכְּתֹבֶת שֶׁלְּךָ, וּבִקַּשְׁנוּ מִמֶּנָּה לְהָבִיא אוֹתָנוּ הֵנָּה. הִיא הוֹרִידָה אוֹתָנוּ בַּדֶּרֶךְ הָרָאשִׁית וּבְשֵׁשׁ בְּדִיּוּק," תֶרְזִיָה מוֹצִיאָה אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלָּהּ וּבוֹדֶקֶת אֶת הַשָּׁעָה, "הִיא תָּבוֹא לֶאֱסוֹף אוֹתָנוּ מִכָּאן."

גַּם אֲנִי בּוֹדֵק אֶת הַשָּׁעוֹן. הַשָּׁעָה שְׁתַּיִם וָחֵצִי, וְעַד שֵׁשׁ נוֹתְרוּ שָׁלוֹשׁ וָחֵצִי שָׁעוֹת.

אִם לְרֶגַע עָלְתָה בְּדַעְתְּכֶם הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁאֲנִי מֵבִין מָה הוֹלֵךְ כָּאן, וּמִי הֵם תֶרְזִיָה וְשַׁרְבֶּל הָאֵלֶּה, טְעִיתֶם. יֵשׁ לִי עוֹד הֲמוֹן שְׁאֵלוֹת לְהַצִּיג לָהֶם: אֵיךְ קָרָה שֶׁפִּתְאוֹם הֵם עָבְרוּ לְיִשְׂרָאֵל? לָמָּה הֵם עָבְרוּ? לָמָּה הֵם לֹא הָיוּ מֵעוֹלָם בִּלְבָנוֹן? וּבִכְלָל, מָה הֵם רוֹצִים מִמֶּנִּי?

אֲבָל הָעֲמִידָה בַּחוּץ, עַל הַמִּדְרָכָה מוּל הַבִּנְיָן שֶׁאֲנִי גָּר בּוֹ, פִּתְאוֹם נִרְאֵית לִי טִפְּשִׁית. לָכֵן אֲנִי מַזְמִין אוֹתָם אֵלַי. בְּכָל זֹאת הֵם הִגִּיעוּ מֵהַצָּפוֹן, בָּאוּ בִּמְיֻחָד לִפְגּוֹשׁ אוֹתִי. לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי מַמָּשׁ לֹא מֵבִין מָה הַסִּפּוּר שֶׁלָּהֶם, לֹא מַגִּיעַ לָהֶם שֶׁאֲאָרֵחַ אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ?

בַּבַּיִת אֲנִי מַצִּיג אוֹתָם בִּפְנֵי אִמָּא. אִמָּא שֶׁלִּי, שֶׁלֹּא כָּמוֹנִי, מִיָּד קוֹלֶטֶת מִי הֵם. בָּרֶגַע שֶׁהֵם מְסַפְּרִים לָהּ שֶׁהֵם לְבֵָנוֹנִים, הִיא מְבִינָה הַכֹּל, וַאֲפִלּוּ לֹא מַעֲלָה בְּדַעְתָּהּ לִשְׁאוֹל אוֹתָם אֵיךְ הֵם חָצוּ אֶת הַגְּבוּל.

"אַתֶּם בֶּטַח מִמִּשְׁפְּחוֹת צָדָ"ל," הִיא אוֹמֶרֶת.

צָדָ"ל???

אַתֶּם יוֹדְעִים מָה זֶה?

אֲנִי מוֹדֶה: לִי אֵין מֻשָּׂג מָה זֶה צָדָ"ל, אֲבָל לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן אֲנִי נִזְהָר, כִּי אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהֵרָאוֹת אֶחָד שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ דְּבָרִים שֶׁאֲחֵרִים יוֹדְעִים. כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי לְשָׁרוֹן, הַהֶסְבֵּר הַיָּחִיד שֶׁיֵּשׁ לִי לַבִּקּוּר שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁזֶּה קָשׁוּר לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן. מִנִּסְיוֹן הֶעָבָר הֶעָשִׁיר שֶׁלִּי, אֲנִי מְנַחֵשׁ שֶׁשְּׁנֵי הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה רוֹצִים שֶׁאֶקַּח אוֹתָם לַמִּנְהָרָה, כְּדֵי שֶׁהֵם יוּכְלוּ לַחְזוֹר בַּזְּמַן לְאֵיזֶשֶׁהוּ אֵרוּעַ שֶׁחָשׁוּב לָהֶם.

כֵּיוָן שֶׁאֲנִי לֹא יָכוֹל לְדַבֵּר בְּחָפְשִׁיּוּת עַל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן בְּנוֹכְחוּת אִמָּא שֶׁלִּי, הֲרֵי הַמְּבֻגָּרִים לֹא מְסֻגָּלִים לְהַאֲמִין בְּקִיּוּמָן שֶׁל מִנְהָרוֹת כָּאֵלֶּה, עָלַי לְמַהֵר מְאוֹד לְהַמְצִיא עֲבוּרָהּ סִבָּה אַחֶרֶת לְבוֹאָם. אֲבָל אִם אֵין לִי מֻשָּׂג מַהוּ צָדָ"ל הַזֶּה, אֵיךְ אַמְצִיא מַשֶּׁהוּ?

אָז מָה עוֹשִׂים?

אֲנִי מַמְתִּין קְצָת, זוֹ הַשִּׁיטָה הֲכִי טוֹבָה לְהִתְמוֹדֵד עִם מַצָּבִים מְבִיכִים. אֲנִי לֹא מַכִּיר שִׁיטָה טוֹבָה מִמֶּנָּה. לִפְעָמִים, כְּשֶׁמַּמְתִּינִים, מִתְבָּרְרִים פְּרָטִים.

"כֵּן," תֶרְזִיָה עוֹנָה לְאִמָּא, "אֲנַחְנוּ מִמִּשְׁפְּחוֹת צָדָ"ל."

"הָאָבוֹת שֶׁלָּכֶם הָיוּ לוֹחֲמִים בִּצְבָא דְּרוֹם לְבָנוֹן?" אִמָּא מִתְעַנְיֶנֶת.

"כֵּן," תֶרְזִיָה אוֹמֶרֶת.

אַתֶּם שָׂמִים לֵב שֶׁצָּדַקְתִּי?

אֲנִי מְחַיֵּךְ. יֵשׁ שְׁתֵּי סִבּוֹת לַחִיּוּךְ שֶׁלִּי. קֹדֶם כֹּל, אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁהִמְתַּנְתִּי. כָּךְ אֲנִי מֵבִין שֶׁצָּדָ"ל זֶה רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל "צְבָא דְּרוֹם לְבָנוֹן". אֲבָל הַסִּבָּה הָעִקָּרִית לַחִיּוּךְ שֶׁלִּי הִיא שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לְהַעֲמִיד פָּנִים, כְּאִלּוּ כָּל מָה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בַּשִּׂיחָה בֵּין אִמָּא שֶׁלִּי לָאוֹרְחִים שֶׁלִּי, יָדוּעַ לִי. כְּאִלּוּ בָּרוּר לִי שֶׁצָּדָ"ל זֶה צְבָא דְּרוֹם לְבָנוֹן, וּבָרוּר לִי שֶׁהָאָבוֹת שֶׁלָּהֶם הָיוּ לוֹחֲמִים בְּצָדָ"ל. וּמַהֵר מְאוֹד צָץ בְּמוֹחִי גַּם הַתֵּרוּץ לַבִּקּוּר שֶׁלָּהֶם בִּירוּשָׁלַיִם:

"בְּבֵית הַסֵּפֶר הֵטִילוּ עָלֵינוּ לִיצוֹר קֶשֶׁר עִם בְּנֵי גִּילֵנוּ מִמִּשְׁפְּחוֹת צָדָ"ל," אֲנִי מַסְבִּיר לְאִמָּא שֶׁלִּי. "שָׁרוֹן וַאֲנִי אִתַּרְנוּ אֶת שַׁרְבֶּל וְתֶרְזִיָה, וַאֲנַחְנוּ מִתְכַּתְּבִים אִתָּם בְּווֹטְסְאַפּ, וְהֵם הִגִּיעוּ עִם מָרִיָה, אֲחוֹתוֹ שֶׁל שַׁרְבֶּל." אֲנִי נָע לְכִווּן הַחֶדֶר שֶׁלִּי, "בּוֹאוּ," אֲנִי קוֹרֵא לָהֶם, "נִתְקַשֵּׁר אֶל שָׁרוֹן וְנִקְרָא לָהּ לָבוֹא."

אֲבָל אִמָּא חוֹסֶמֶת אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הַמִּסְדְּרוֹן הַמּוֹבִיל אֶל הַחֶדֶר שֶׁלִּי.

"לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ לִי קֹדֶם שֶׁעוֹמְדִים לְהַגִּיעַ אוֹרְחִים?" הִיא נוֹזֶפֶת בִּי, "הָיִיתִי מְכִינָה כִּבּוּד. הָיִיתִי מְאַרְגֶּנֶת אֲרוּחַת עֶרֶב. אַבָּא מַכִּיר טוֹב כַּמָּה לוֹחֲמֵי צָדָ"ל וּמַעֲרִיךְ אוֹתָם מְאוֹד. אִם אֶתְקַשֵּׁר אֵלָיו, הוּא יַעֲזֹב הַכֹּל וְיָבוֹא הֵנָּה וְ..." הִיא לֹא מַצְלִיחָה לְסַיֵּם אֶת הַמִּשְׁפָּט, כִּי אֲנִי קוֹטֵעַ אוֹתָהּ:

"אִמָּא," אֲנִי אוֹמֵר, "אֵלֶּה אוֹרְחִים שֶׁלִּי. הֵם לֹא בָּאוּ אֵלַיִךְ אוֹ אֶל אַבָּא."

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

עוד על הספר

מנהרת הזמן 80 - מנהרות מצטלבות גלילה רון־פדר עמית

פֶּרֶק א
שֶׁבּוֹ תַּכִּירוּ אֶת שַׁרְבֶּל וְאֶת תֶרְזִיָה

מֵהַחַלּוֹן שֶׁל הַחֶדֶר שֶׁלִּי אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם. קֹדֶם צָפִיתִי בְּסִרְטוֹן מְשַׁעֲשֵׁעַ בְּיוּטְיוּבּ, שֶׁבּוֹ מְכָכְבִים גּוּרֵי כְּלָבִים שֶׁמִּסְתַּבְּכִים בִּנְיַר טוּאָלֵט, אֲבָל כְּשֶׁקַּמְתִּי לְרֶגַע וְהִבְחַנְתִּי בָּהֶם, הִתְקַשֵּׁיתִי לְהִתְרַכֵּז. מַשֶּׁהוּ בָּהֶם מָשַׁךְ אֶת תְּשׂוּמַת לִבִּי.

בַּהַתְחָלָה לֹא הֵבַנְתִּי מָה זֶה. זֶה לֹא חָרִיג שֶׁאֲנִי רוֹאֶה יְלָדִים מֵהַחַלּוֹן. אֲבָל עַכְשָׁיו אֲנִי מֵבִין. הֵם מְמַקְּדִים אֶת הַמַּבָּטִים שֶׁלָּהֶם בְּחַלּוֹן הַחֶדֶר שֶׁלִּי. אֲנִי מֵבִין אֶת זֶה כִּי הֵם מַצְבִּיעִים עָלָיו. הֵם יוֹשְׁבִים עַל הַגָּדֵר, מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ, בֵּן וּבַת בְּעֵרֶךְ בְּגִילִי. ּהַבֵּן חוֹבֵשׁ כּוֹבַע מִצְחִיָּה יָרוֹק עִם הַלּוֹגוֹ שֶׁל הַחֶבְרָה לַהֲגָנַת הַטֶּבַע, הַבַּת חוֹבֶשֶׁת מִין כּוֹבַע טֶמְבֶּל לָבָן. מִפַּעַם לְפַעַם הֵם קָמִים, כְּמוֹ כְּדֵי לְשַׁחְרֵר שְׁרִירִים תְּפוּסִים. הֵם מְשׂוֹחֲחִים בֵּינֵיהֶם. אִם הֵם לֹא הָיוּ מַצְבִּיעִים לְכִווּן הַחַלּוֹן שֶׁלִּי, לֹא הָיִיתִי שָׂם לֵב אֲלֵיהֶם.

"שָׁרוֹן," אֲנִי מִתְקַשֵּׁר אֵלֶיהָ וְלֹא מֵסִיר מֵהֶם אֶת עֵינַי, "תּוּכְלִי לָבוֹא אֵלַי?"

"מַשֶּׁהוּ דָּחוּף?" הִיא שׁוֹאֶלֶת.

"כְּבָר שָׁעָה יוֹשְׁבִים כָּאן שְׁנֵי יְלָדִים," אֲנִי עוֹנֶה.

"אֵיפֹה כָּאן?"

"מוּל הַבַּיִת שֶׁלִּי."

"אָז?"

"מָה אָז?"

"בִּשְׁבִיל זֶה אֲנִי צְרִיכָה לָבוֹא אֵלֶיךָ? כְּבָר אָסוּר לִילָדִים לָשֶׁבֶת מוּל הַבַּיִת שֶׁלְּךָ? זֶה שֶׁטַח פְּרָטִי שֶׁלְּךָ?"

אֲנִי מַרְחִיק מִמֶּנִּי אֶת הַטֶּלֶפוֹן, כִּי שָׁרוֹן צוֹעֶקֶת.

"יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁהֵם מְחַפְּשִׂים אוֹתִי," אֲנִי מַסְבִּיר, "וְחָשַׁבְתִּי שֶׁאֵיכְשֶׁהוּ זֶה קָשׁוּר לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן, וְהָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁתִּשְׂמְחִי לַעֲזוֹר."

"לַעֲזוֹר לְךָ?"

"לֹא לִי, הִתְכַּוַנְתִּי דַּוְקָא לַעֲזוֹר לָהֶם."

"וְאֵיךְ לְדַעְתְּךָ אוּכַל לַעֲזוֹר לָהֶם?" הִיא מַתְחִילָה עִם הַחֲפִירוֹת שֶׁלָּהּ.

"תִּגְּשִׁי אֲלֵיהֶם וְתִשְׁאֲלִי אוֹתָם אִם הֵם מְחַפְּשִׂים מִישֶׁהוּ. וְאִם הֵם יַגִּידוּ לְךָ שֶׁהֵם מְחַפְּשִׂים אוֹתִי, תִּקְרְאִי לִי."

"וְלָמָּה שֶׁאַתָּה לֹא תַּעֲשֶׂה אֶת זֶה בְּעַצְמְךָ?"

אֲנִי מְנַתֵּק אֶת הַשִּׂיחָה. בִּכְלָל לֹא הִתְכַּוַנְתִּי לְהִכָּנֵס לְוִכּוּחַ כָּזֶה. אֲנִי מַכִּיר אֶת הַוִכּוּחִים הָאֵלֶּה וְשׂוֹנֵא אוֹתָם. אִם שָׁרוֹן מְחַפֶּשֶׂת תֵּרוּץ לֹא לָבוֹא אֵלַי, הַכֹּל טוֹב. הִיא בֶּטַח שְׁקוּעָה בְּאֵיזֶשֶׁהוּ סֵפֶר. בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן הִיא קוֹרֵאת הָמוֹן. מִבְּחִינָה מְסֻיֶּמֶת הִיא צוֹדֶקֶת. לָמָּה הִיא צְרִיכָה לְהַפְסִיק לִקְרוֹא כְּדֵי לִשְׁאוֹל שְׁנֵי יְלָדִים אִם הֵם מְחַפְּשִׂים מִישֶׁהוּ? אֲנִי בְּהֶחְלֵט יָכוֹל לָרֶדֶת לְמַטָּה וְלִשְׁאוֹל אוֹתָם בְּעַצְמִי.

"אַתֶּם מְחַפְּשִׂים מִישֶׁהוּ?" אֲנִי נִגָּשׁ אֲלֵיהֶם וְשׁוֹאֵל אוֹתָם.

הַבֵּן מְסוֹבֵב אֶת כּוֹבַע הַחֶבְרָה לַהֲגָנַת הַטֶּבַע שֶׁלּוֹ, כָּךְ שֶׁהַמִּצְחִיָּה מֻפְנֵית לְאָחוֹר.

"וָואלָה!" הוּא קוֹרֵא, "אֲנִי לֹא מַאֲמִין!"

"מָה?" אֲנִי לֹא מֵבִין.

"זֶה הִצְלִיחַ!" הוּא מַמָּשׁ מֵרִיעַ, וְלֹא בָּרוּר לִי אִם הוּא מְכַוֵן אֶת דְּבָרָיו אֵלַי אוֹ אֶל הַיַּלְדָּה.

"מָה הִצְלִיחַ?" אֲנִי שׁוֹאֵל.

הוּא מְחַיֵּךְ אֵלַי חִיּוּךְ רָחָב.

"אֲנִי מְזַהֶה אוֹתְךָ," עֵינָיו מְאִירוֹת, "אַתָּה דָּן שְׁחוֹרִי?"

"כֵּן," אֲנִי מְהַנְהֵן.

"אַתְּ רוֹאָה?" הוּא פּוֹנֶה אֶל הַיַּלְדָּה, "אָמַרְתִּי לָךְ שֶׁזֶּה הַחֶדֶר שֶׁלּוֹ," הוּא שׁוּב מַצְבִּיעַ לְעֵבֶר הַחַלּוֹן שֶׁלִּי. "אָמַרְתִּי לָךְ שֶׁאִם נְחַכֶּה בְּסַבְלָנוּת, בַּסּוֹף הוּא יֵצֵא אֵלֵינוּ?" הוּא מוֹשִׁיט לְעֶבְרִי אֶת יָדוֹ, "נָעִים מְאוֹד," הוּא אוֹמֵר, "אֲנִי שַׁרְבֶּל."

"שַׁרְבֶּל?" אַף פַּעַם לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה.

"שַׁרְבֶּל," הוּא חוֹזֵר.

"שֵׁם מוּזָר," אֲנִי אוֹמֵר.

"זֶה שֵׁם מָארוֹנִי."

"מָארוֹנִי?"

"רֹב הַנּוֹצְרִים בִּלְבָנוֹן הֵם מָארוֹנִים."

"וְאַתָּה מִלְּבָנוֹן???" אֲנִי מִתְפַּלֵּא.

"שְׁנֵינוּ," הוּא מַבִּיט בַּיַּלְדָּה, "זֹאת תֶרְזִיָה," הוּא מַצִּיג אוֹתָהּ.

"הַיי תֶרְזִיָה," אֲנִי אוֹמֵר.

אֲנִי לוֹחֵץ אֶת יְדֵיהֶם. תֶרְזִיָה מְסִירָה אֶת הַכּוֹבַע וּשְׂעָרָהּ גּוֹלֵשׁ עַל כְּתֵפֶיהָ. הִיא שׁוֹלַחַת אֶת יָדָהּ לְכִיס מִכְנָסֶיהָ וּמוֹצִיאָה מִמֶּנּוּ גּוּמִי לַשֵּׂעָר. הִיא יַלְדָּה יָפָה וְיֵשׁ לָהּ עֵינַיִם יְרֻקּוֹת גְּדוֹלוֹת. כְּשֶׁהִיא אוֹסֶפֶת אֶת הַשְּׂעָרוֹת לְקוּקוּ, הִיא נִרְאֵית אֲפִלּוּ יוֹתֵר יָפָה מֵאֲשֶׁר בְּשֵֹעָר פָּזוּר. וּכְדֵי שֶׁלֹּא תַּחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי מִתְיַחֵס רַק לְיֹפִי שֶׁל בָּנוֹת, אֲנִי אוֹסִיף שֶׁגַּם שַׁרְבֶּל יָפֶה. הוּא נִרְאֶה סְפּוֹרְטַאי.

"אֵיךְ הִגַּעְתֶּם מִלְּבָנוֹן לִירוּשָׁלַיִם?" אֲנִי שׁוֹאֵל, "עַד כַּמָּה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ, הַגְּבוּל בֵּין יִשְׂרָאֵל לִלְבָנוֹן סָגוּר. אַנְשֵׁי הַחִיזְבַּאלְלָה יוֹשְׁבִים שָׁם, לֹא?"

שְׁנֵיהֶם צוֹחֲקִים.

"לֹא הִגַּעְנוּ מִלְּבָנוֹן," תֶרְזִיָה אוֹמֶרֶת, "שַׁרְבֶּל הִגִּיעַ מִקִּרְיַת שְׁמוֹנָה, וַאֲנִי הִגַּעְתִּי מִנַּהֲרִיָּה. בַּחַיִּים לֹא הָיִינוּ בִּלְבָנוֹן."

"לֹא הֲיִיתֶם בִּלְבָנוֹן?" אֲנִי לֹא מֵבִין, "לֹא אֲמַרְתֶּם שֶׁאַתֶּם לְבָנוֹנִים?"

"אָמַרְנוּ," שַׁרְבֶּל מוֹדֶה.

"אָז אֵיךְ אַתֶּם מִקִּרְיַת שְׁמוֹנָה וּמִנַּהֲרִיָה?"

"הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁלָּנוּ עָבְרוּ לְיִשְׂרָאֵל," תֶרְזִיָה מַסְבִּירָה, "אָז אֲנַחְנוּ לְבָנוֹנִים וְיִשְׂרְאֵלִים. מָרִיָה, אָחוֹת שֶׁל שַׁרְבֶּל, נָתְנָה לָנוּ טְרֶמְפּ לִירוּשָׁלַיִם. הִיא סְטוּדֶנְטִית בְּתֵל־אָבִיב, אֲבָל הִיא הָיְתָה צְרִיכָה לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם. הִשַּׂגְנוּ אֶת הַכְּתֹבֶת שֶׁלְּךָ, וּבִקַּשְׁנוּ מִמֶּנָּה לְהָבִיא אוֹתָנוּ הֵנָּה. הִיא הוֹרִידָה אוֹתָנוּ בַּדֶּרֶךְ הָרָאשִׁית וּבְשֵׁשׁ בְּדִיּוּק," תֶרְזִיָה מוֹצִיאָה אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלָּהּ וּבוֹדֶקֶת אֶת הַשָּׁעָה, "הִיא תָּבוֹא לֶאֱסוֹף אוֹתָנוּ מִכָּאן."

גַּם אֲנִי בּוֹדֵק אֶת הַשָּׁעוֹן. הַשָּׁעָה שְׁתַּיִם וָחֵצִי, וְעַד שֵׁשׁ נוֹתְרוּ שָׁלוֹשׁ וָחֵצִי שָׁעוֹת.

אִם לְרֶגַע עָלְתָה בְּדַעְתְּכֶם הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁאֲנִי מֵבִין מָה הוֹלֵךְ כָּאן, וּמִי הֵם תֶרְזִיָה וְשַׁרְבֶּל הָאֵלֶּה, טְעִיתֶם. יֵשׁ לִי עוֹד הֲמוֹן שְׁאֵלוֹת לְהַצִּיג לָהֶם: אֵיךְ קָרָה שֶׁפִּתְאוֹם הֵם עָבְרוּ לְיִשְׂרָאֵל? לָמָּה הֵם עָבְרוּ? לָמָּה הֵם לֹא הָיוּ מֵעוֹלָם בִּלְבָנוֹן? וּבִכְלָל, מָה הֵם רוֹצִים מִמֶּנִּי?

אֲבָל הָעֲמִידָה בַּחוּץ, עַל הַמִּדְרָכָה מוּל הַבִּנְיָן שֶׁאֲנִי גָּר בּוֹ, פִּתְאוֹם נִרְאֵית לִי טִפְּשִׁית. לָכֵן אֲנִי מַזְמִין אוֹתָם אֵלַי. בְּכָל זֹאת הֵם הִגִּיעוּ מֵהַצָּפוֹן, בָּאוּ בִּמְיֻחָד לִפְגּוֹשׁ אוֹתִי. לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי מַמָּשׁ לֹא מֵבִין מָה הַסִּפּוּר שֶׁלָּהֶם, לֹא מַגִּיעַ לָהֶם שֶׁאֲאָרֵחַ אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ?

בַּבַּיִת אֲנִי מַצִּיג אוֹתָם בִּפְנֵי אִמָּא. אִמָּא שֶׁלִּי, שֶׁלֹּא כָּמוֹנִי, מִיָּד קוֹלֶטֶת מִי הֵם. בָּרֶגַע שֶׁהֵם מְסַפְּרִים לָהּ שֶׁהֵם לְבֵָנוֹנִים, הִיא מְבִינָה הַכֹּל, וַאֲפִלּוּ לֹא מַעֲלָה בְּדַעְתָּהּ לִשְׁאוֹל אוֹתָם אֵיךְ הֵם חָצוּ אֶת הַגְּבוּל.

"אַתֶּם בֶּטַח מִמִּשְׁפְּחוֹת צָדָ"ל," הִיא אוֹמֶרֶת.

צָדָ"ל???

אַתֶּם יוֹדְעִים מָה זֶה?

אֲנִי מוֹדֶה: לִי אֵין מֻשָּׂג מָה זֶה צָדָ"ל, אֲבָל לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן אֲנִי נִזְהָר, כִּי אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהֵרָאוֹת אֶחָד שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ דְּבָרִים שֶׁאֲחֵרִים יוֹדְעִים. כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי לְשָׁרוֹן, הַהֶסְבֵּר הַיָּחִיד שֶׁיֵּשׁ לִי לַבִּקּוּר שֶׁלָּהֶם הוּא שֶׁזֶּה קָשׁוּר לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן. מִנִּסְיוֹן הֶעָבָר הֶעָשִׁיר שֶׁלִּי, אֲנִי מְנַחֵשׁ שֶׁשְּׁנֵי הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה רוֹצִים שֶׁאֶקַּח אוֹתָם לַמִּנְהָרָה, כְּדֵי שֶׁהֵם יוּכְלוּ לַחְזוֹר בַּזְּמַן לְאֵיזֶשֶׁהוּ אֵרוּעַ שֶׁחָשׁוּב לָהֶם.

כֵּיוָן שֶׁאֲנִי לֹא יָכוֹל לְדַבֵּר בְּחָפְשִׁיּוּת עַל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן בְּנוֹכְחוּת אִמָּא שֶׁלִּי, הֲרֵי הַמְּבֻגָּרִים לֹא מְסֻגָּלִים לְהַאֲמִין בְּקִיּוּמָן שֶׁל מִנְהָרוֹת כָּאֵלֶּה, עָלַי לְמַהֵר מְאוֹד לְהַמְצִיא עֲבוּרָהּ סִבָּה אַחֶרֶת לְבוֹאָם. אֲבָל אִם אֵין לִי מֻשָּׂג מַהוּ צָדָ"ל הַזֶּה, אֵיךְ אַמְצִיא מַשֶּׁהוּ?

אָז מָה עוֹשִׂים?

אֲנִי מַמְתִּין קְצָת, זוֹ הַשִּׁיטָה הֲכִי טוֹבָה לְהִתְמוֹדֵד עִם מַצָּבִים מְבִיכִים. אֲנִי לֹא מַכִּיר שִׁיטָה טוֹבָה מִמֶּנָּה. לִפְעָמִים, כְּשֶׁמַּמְתִּינִים, מִתְבָּרְרִים פְּרָטִים.

"כֵּן," תֶרְזִיָה עוֹנָה לְאִמָּא, "אֲנַחְנוּ מִמִּשְׁפְּחוֹת צָדָ"ל."

"הָאָבוֹת שֶׁלָּכֶם הָיוּ לוֹחֲמִים בִּצְבָא דְּרוֹם לְבָנוֹן?" אִמָּא מִתְעַנְיֶנֶת.

"כֵּן," תֶרְזִיָה אוֹמֶרֶת.

אַתֶּם שָׂמִים לֵב שֶׁצָּדַקְתִּי?

אֲנִי מְחַיֵּךְ. יֵשׁ שְׁתֵּי סִבּוֹת לַחִיּוּךְ שֶׁלִּי. קֹדֶם כֹּל, אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁהִמְתַּנְתִּי. כָּךְ אֲנִי מֵבִין שֶׁצָּדָ"ל זֶה רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל "צְבָא דְּרוֹם לְבָנוֹן". אֲבָל הַסִּבָּה הָעִקָּרִית לַחִיּוּךְ שֶׁלִּי הִיא שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לְהַעֲמִיד פָּנִים, כְּאִלּוּ כָּל מָה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בַּשִּׂיחָה בֵּין אִמָּא שֶׁלִּי לָאוֹרְחִים שֶׁלִּי, יָדוּעַ לִי. כְּאִלּוּ בָּרוּר לִי שֶׁצָּדָ"ל זֶה צְבָא דְּרוֹם לְבָנוֹן, וּבָרוּר לִי שֶׁהָאָבוֹת שֶׁלָּהֶם הָיוּ לוֹחֲמִים בְּצָדָ"ל. וּמַהֵר מְאוֹד צָץ בְּמוֹחִי גַּם הַתֵּרוּץ לַבִּקּוּר שֶׁלָּהֶם בִּירוּשָׁלַיִם:

"בְּבֵית הַסֵּפֶר הֵטִילוּ עָלֵינוּ לִיצוֹר קֶשֶׁר עִם בְּנֵי גִּילֵנוּ מִמִּשְׁפְּחוֹת צָדָ"ל," אֲנִי מַסְבִּיר לְאִמָּא שֶׁלִּי. "שָׁרוֹן וַאֲנִי אִתַּרְנוּ אֶת שַׁרְבֶּל וְתֶרְזִיָה, וַאֲנַחְנוּ מִתְכַּתְּבִים אִתָּם בְּווֹטְסְאַפּ, וְהֵם הִגִּיעוּ עִם מָרִיָה, אֲחוֹתוֹ שֶׁל שַׁרְבֶּל." אֲנִי נָע לְכִווּן הַחֶדֶר שֶׁלִּי, "בּוֹאוּ," אֲנִי קוֹרֵא לָהֶם, "נִתְקַשֵּׁר אֶל שָׁרוֹן וְנִקְרָא לָהּ לָבוֹא."

אֲבָל אִמָּא חוֹסֶמֶת אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הַמִּסְדְּרוֹן הַמּוֹבִיל אֶל הַחֶדֶר שֶׁלִּי.

"לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ לִי קֹדֶם שֶׁעוֹמְדִים לְהַגִּיעַ אוֹרְחִים?" הִיא נוֹזֶפֶת בִּי, "הָיִיתִי מְכִינָה כִּבּוּד. הָיִיתִי מְאַרְגֶּנֶת אֲרוּחַת עֶרֶב. אַבָּא מַכִּיר טוֹב כַּמָּה לוֹחֲמֵי צָדָ"ל וּמַעֲרִיךְ אוֹתָם מְאוֹד. אִם אֶתְקַשֵּׁר אֵלָיו, הוּא יַעֲזֹב הַכֹּל וְיָבוֹא הֵנָּה וְ..." הִיא לֹא מַצְלִיחָה לְסַיֵּם אֶת הַמִּשְׁפָּט, כִּי אֲנִי קוֹטֵעַ אוֹתָהּ:

"אִמָּא," אֲנִי אוֹמֵר, "אֵלֶּה אוֹרְחִים שֶׁלִּי. הֵם לֹא בָּאוּ אֵלַיִךְ אוֹ אֶל אַבָּא."