כל זמן שיש לך רגליים, רקדי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
כל זמן שיש לך רגליים, רקדי

כל זמן שיש לך רגליים, רקדי

עוד על הספר

  • הוצאה: פיוטית
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2021
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 122 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 2 דק'

חנה כהן

חנה כהן (נולדה ב־6 באוקטובר 1951) היא אשת חינוך, סופרת ומשוררת ישראלית.

בילדותה נהגה לכתוב פזמונים ושירים ולקחה חלק בתחרויות שירה. היא חברה באגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל משנת 2007. מופיעה בפני קהל כמספרת סיפורים, שרה ומשחקת. בתיאטרון נתניה והשתתפה במספר הצגות. מרבה להופיע עם ספרה האחרון, "בסך הכל רציתי להיות אמא", שבו היא מספרת את סיפורה האישי על מאבקה להפוך לאם לאחר שלוש לידות שקטות ושתי מערכות נישואים.

מספריה:
"אינני יודעת", שירה, הוצאת גוונים, עורך: איתמר יעוז קסט, 1980.
"גברים לא מדברים על זה", שירה, הוצאת גוונים, עורך: עמוס לויתן, 2006.
"התיק תיקים של סבתא חנה", ילדים, הוצאת פיוטית, עורכת: חנה כהן, 2013.
"סבתא רצה בנעלי הקסמים", ילדים, הוצאת אוריון, עורך: יאיר בן-חור, 2015.
"בסך הכל רציתי להיות אמא", פרוזה, הוצאת אוריון, עורכת: ציפי לוין, 2020.
"כל זמן שיש לך רגליים, רקדי", הוצאת פיוטית, שירים, 2021.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/yv7w5fba

נושאים

תקציר

חנה כהן, ילידת ישראל, אשת חינוך, סופרת, משוררת ומספרת סיפורים. שירה עם הסתכלות אופטימית על החיים. שירים על בית אבא, שורשים ומורשת, מנהגים ומסורת, אהבת העם והארץ. שירה עם תובנות שבאות עם הזמן על הודיה והכרת הטוב. זהו ספרה השישי.

"כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לָךְ רַגְלַיִם
 רִקְדִי,
 כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לָךְ עֵינַיִם
 קִרְאִי, 
כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לָךְ יָדַיִם
 חַבְּקִי, 
כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לָךְ שִׁנַּיִם
 אִכְלִי.
 וְכָל זְמַן שֶׁלִּבֵּךְ פּוֹעֵם
 אֶהֱבִי."
כָּךְ אָמְרָה לִי אִמִּי
כְּשֶׁלֹּא יָכְלָה כְּבָר
לִרְקֹד, 
לֶאֱכֹל, 
וְלִקְרֹא.

פרק ראשון

כָּךְ אָמְרָה לִי אִמִּי

״כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לָךְ רַגְלַיִם

רִקְדִי,

כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לָךְ עֵינַיִם

קִרְאִי,

כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לָךְ יָדַיִם

חַבְּקִי,

כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לָךְ שִׁנַּיִם

אִכְלִי.

וְכָל זְמַן שֶׁלִּבֵּךְ פּוֹעֵם

אֶהֱבִי.״

כָּךְ אָמְרָה לִי אִמִּי

כְּשֶׁלֹּא יָכְלָה כְּבָר

לִרְקֹד,

לֶאֱכֹל,

וְלִקְרֹא.

 

אֲבוּדָה

וּבַצְּמָתִים הַמְּהַבְהֲבִים שֶׁל חַיַּי

אֲנִי נִצֶּבֶת בּוֹהָה, אֲבוּדָה

וַאֲפִילּוּ הַנְּשָׁמוֹת הַקְּרוֹבוֹת

שֶׁיָּצְאוּ מֵרֶחֶם

מִתְאַדּוֹת.

אוֹת קַיִן

כְּשֶׁסָּטַרְתָּ, כָּאַבְתִּי.

כְּשֶׁפָּגַעְתָּ, כָּעַסְתִּי.

כְּשֶׁקִּלַּלְתָּ,

בָּרַחְתִּי

נָדַדְתִּי בָּעוֹלָם

כְּחַיָּה פְּצוּעָה,

כְּמוֹ אוֹת קַיִן עַל מִצְחִי

חִפַּשְׂתִּי מִפְלָט

אַךְ אִישׁ לֹא נָגַע,

אִישׁ לֹא פָּגַע,

אִישׁ לֹא יָדַע אֶת שְׁמִי

וְאִישׁ לֹא יָדַע מְקוֹמִי.

הִתְעוֹרַרְתִּי,

וּכְבָר אֵינְךָ נוֹטֵר לִי טִינָה

אַתָּה אוֹהֲבֵנִי.

 

חנה כהן

חנה כהן (נולדה ב־6 באוקטובר 1951) היא אשת חינוך, סופרת ומשוררת ישראלית.

בילדותה נהגה לכתוב פזמונים ושירים ולקחה חלק בתחרויות שירה. היא חברה באגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל משנת 2007. מופיעה בפני קהל כמספרת סיפורים, שרה ומשחקת. בתיאטרון נתניה והשתתפה במספר הצגות. מרבה להופיע עם ספרה האחרון, "בסך הכל רציתי להיות אמא", שבו היא מספרת את סיפורה האישי על מאבקה להפוך לאם לאחר שלוש לידות שקטות ושתי מערכות נישואים.

מספריה:
"אינני יודעת", שירה, הוצאת גוונים, עורך: איתמר יעוז קסט, 1980.
"גברים לא מדברים על זה", שירה, הוצאת גוונים, עורך: עמוס לויתן, 2006.
"התיק תיקים של סבתא חנה", ילדים, הוצאת פיוטית, עורכת: חנה כהן, 2013.
"סבתא רצה בנעלי הקסמים", ילדים, הוצאת אוריון, עורך: יאיר בן-חור, 2015.
"בסך הכל רציתי להיות אמא", פרוזה, הוצאת אוריון, עורכת: ציפי לוין, 2020.
"כל זמן שיש לך רגליים, רקדי", הוצאת פיוטית, שירים, 2021.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/yv7w5fba

עוד על הספר

  • הוצאה: פיוטית
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2021
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 122 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 2 דק'

נושאים

כל זמן שיש לך רגליים, רקדי חנה כהן

כָּךְ אָמְרָה לִי אִמִּי

״כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לָךְ רַגְלַיִם

רִקְדִי,

כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לָךְ עֵינַיִם

קִרְאִי,

כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לָךְ יָדַיִם

חַבְּקִי,

כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לָךְ שִׁנַּיִם

אִכְלִי.

וְכָל זְמַן שֶׁלִּבֵּךְ פּוֹעֵם

אֶהֱבִי.״

כָּךְ אָמְרָה לִי אִמִּי

כְּשֶׁלֹּא יָכְלָה כְּבָר

לִרְקֹד,

לֶאֱכֹל,

וְלִקְרֹא.

 

אֲבוּדָה

וּבַצְּמָתִים הַמְּהַבְהֲבִים שֶׁל חַיַּי

אֲנִי נִצֶּבֶת בּוֹהָה, אֲבוּדָה

וַאֲפִילּוּ הַנְּשָׁמוֹת הַקְּרוֹבוֹת

שֶׁיָּצְאוּ מֵרֶחֶם

מִתְאַדּוֹת.

אוֹת קַיִן

כְּשֶׁסָּטַרְתָּ, כָּאַבְתִּי.

כְּשֶׁפָּגַעְתָּ, כָּעַסְתִּי.

כְּשֶׁקִּלַּלְתָּ,

בָּרַחְתִּי

נָדַדְתִּי בָּעוֹלָם

כְּחַיָּה פְּצוּעָה,

כְּמוֹ אוֹת קַיִן עַל מִצְחִי

חִפַּשְׂתִּי מִפְלָט

אַךְ אִישׁ לֹא נָגַע,

אִישׁ לֹא פָּגַע,

אִישׁ לֹא יָדַע אֶת שְׁמִי

וְאִישׁ לֹא יָדַע מְקוֹמִי.

הִתְעוֹרַרְתִּי,

וּכְבָר אֵינְךָ נוֹטֵר לִי טִינָה

אַתָּה אוֹהֲבֵנִי.