המלחמה הסתיימה וברודק, שנחשב למת, חוזר לחיק אהובתו ואל כפרו הקטן והנידח המתכרבל בנוף רוגע. שמו שנחקק על מצבת אבן לציון הנופלים במלחמה נמחק, והוא שב לחבר דוחות על מצב הצמחייה וחיות הבר באזור עבור ההנהלה שלו, שספק אם בכלל מייחסת חשיבות כלשהי לעבודתו. לאותו הכפר מגיע אדם זר בעל גינונים, מלווה בסוסה אדמדמה המכונה העלמה יוליה וחמור העונה לשם אדון סוקרטס. איש אינו יודע מנין באו ומדוע בחר הזר השתקן להשתכן דווקא בפונדק המקומי ובעיקר, מה מסתירים מבט עיניו העמוק וחיוכו המסתורי אשר יחרצו לו גורל נורא מידי אנשי הכפר. בעל כורחו נאלץ ברודק להיענות לדרישת בני כפרו ולכתוב דוח שינקה אותם מאשמה בכל הנוגע לזר. בעוד הוא נאבק לתת מילים לזוועה בדוח הרשמי, הוא שוקע בחיבור דוח סודי המוליך אותו אל מעמקי עברו שלו. חשבתי על ההיסטוריה הגדולה ועל ההיסטוריה שלנו. האם אלו שכותבים את הראשונה מכירים את השנייה? כיצד זיכרון של כמה אנשים אוצר את מה שאחרים שכחו או לא ראו מעולם? מי צודק? מי שאינו מצליח לנטוש באפלה את הימים שחלפו או מי שמשליך לתוך האפלה את מה שלא מסתדר לו האם ההיסטוריה היא אמת עיקרית המורכבת ממיליון שקרים בודדים הנרקמים זה בזה? פיליפ קלודל, סופר ובימאי צרפתי עטור פרסים, כתב בפרוזה יפהפייה רומן עז, מכמיר ומעורר למחשבה. הדוח של ברודק זכה להצלחה עצומה בצרפת, וזכויות התרגום שלו נמכרו לעשרות מדינות. בשנת 2007 הוענק לו פרס Goncourt des Lyces.
