הקומפיותרפיסט
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הקומפיותרפיסט

הקומפיותרפיסט

עוד על הספר

  • הוצאה: יעקב שדה
  • תאריך הוצאה: אפריל 2022
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 270 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 30 דק'

יעקב שדה

יעקב שדה (3 ביוני 1925 – 16 במרץ 2020) היה פרופסור למחלות אף אוזן גרון בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. פרסם 190 מאמרים בעיתונות הבינלאומית לרפואת אף אוזן גרון, 49 סיכומים מדעיים ו-61 פרקים בספרים לרפואת אא"ג. כתב וערך שמונה ספרי לימוד במחלות אא"ג. פעל כמנחה ב-21 עבודות של בוגרי רפואה, עבודות לתואר מוסמך אוניברסיטה ועבודות לתואר דוקטור. בתחילת 2019 ראה אור בהוצאת עם עובד ספרו "שמונה סיפורים" ובו מעט מזכרונותיו.

תקציר

הוא נשען אל המעקה והביט בקו האופק המחשיך במערב. הרוח בקומה העשרים ושתיים הייתה חזקה ובידרה את בלוריתו. בגובה הזה, רעשי הרחוב כמעט שלא נשמעו. קומם השפיל את מבטו אל רחבת החנייה שלמרגלות הבניין, שמונים מטרים מתחתיו. 'שקט', חשב, 'זה מה שאני צריך, קצת שקט'.

- קומם פיתח בינה מלאכותית פורצת דרך כדי להשתחרר מצילו הגדול של אביו. אבל הוא לא שיער מה תהיינה התוצאות.
- סרן רשף נווה שירת בתפקיד בו כל טעות עלולה לגזור את גורל המדינה. והוא טעה...
- מילדות חלם אבישי, גבר אלפא ורומיאו לא קטן, על מכונית אלפא רומיאו. כשרכש אותה לבסוף, גילה שהמחיר ששילם עליה היה יקר להחריד.
- אחרי שרובי הצטרף לתוכנית ריאליטי בטלוויזיה, הוא ניסה לכופף את חוקי המשחק קצת לטובתו, אבל גילה שלמשחק חוקים משלו.
- על פי תיאורית הכאוס, רפרוף כנפי פרפר בסין עשוי לחולל תגובת שרשרת שתגרום לסופת הוריקן באמריקה. כך, מכה קלה מידה של אריאלה התניעה שרשרת אירועים שחזרה אליה כבומרנג, לאחר שגרמה נזקים קשים ובלתי צפויים בדרכה.
קומם, רשף נווה, אבישי, רובי ואריאלה, כמו שאר הגיבורים בספר זה, מביאים את עצמם אל הקצה ואז, פוסעים פסיעה נוספת.
ביד אומן טווה הסופר את העלילות, השזורות בחיי הגיבורים, בעדינות וברגישות.
הסיפורים, מפתיעים ומרתקים, ימצאו את הדרך לליבכם, ויעסיקו אתכם גם אחרי שתניחו את הספר מידכם. 

יעקב שדה – יזם ואיש הייטק. ספרו הקודם, 'ללא סימנים מקדימים' – קובץ סיפורי הפתעה, יצא לאור בהוצאת ניב בשנת 2020. 

פרק ראשון

נוזְקָה1


סרן רשף נווה שירת באחד המקומות הנחשקים בארץ — מערך הסייבר הלאומי במשרד ראש הממשלה — והיה חבר בצוות נבחר של מומחים שתפקידם לפתח דרכי התגוננות מפני מתקפות סייבר על משאביה האסטרטגיים של המדינה ולתכנן אמצעים למתקפות נגד.

מאז שהיה ילד, רשף התבלט בכל אשר עשה. כישרונו המיוחד בתחום המחשבים התגלה עוד בבית הספר היסודי. כשהגיע לתיכון, כבר הכיר את שפות התכנות השונות טוב יותר ממוריו. ומשום שהיה מעולה גם בשאר מקצועות הלימוד, בית הספר אפשר לו לדלג על כיתה. את לימודי התואר הראשון במדעי המחשב התחיל כבר בגיל שבע עשרה, המשיך אותם כעתודאי ואת השירות הצבאי הסדיר עשה ביחידת מודיעין סודית במקביל ללימודי התואר השני במחשבים.

אל מול כל הטוב הזה הייתה לרשף מגרעת אחת בולטת. הוא היה בעל אגו ענק ונטה לזלזל בכל מי שלדעתו לא היה ברמתו. מטבע הדברים תכונה זו לא הקנתה לו אוהדים רבים בקרב הסובבים אותו בתקופות השונות בחייו, אך עובדה זו לא הפריעה לו במיוחד. טוב היה לו בבדידותו החברתית שפינתה לו זמן יקר לשפר את יכולותיו, במקום לבזבז אותו בפיתוח קשרים מייגעים עם עמיתים.

אחרי שלוש שנים בחיל המודיעין, רשף קיבל הצעה לעבור למערך הסייבר הלאומי ולהמשיך שם את שירות הקבע בלבוש אזרחי. ללא ספק היה זה קידום משמעותי, אף שהתפקיד הוצע לו בעיקר מפני שנמאס למפקדיו מהשחצנות שלו והם החליטו להטיס אותו החוצה בבעיטה. שיעוף למעלה, למערך הסייבר, אמרו, ובלבד שיעוף מכאן.

רשף התאקלם במערך הסייבר די מהר. בתוך כך קבע בינו לבינו מי מבין אנשי הצוות אִִתם עבד ייחשב בעיניו ומי לא. במערך הסייבר שירתו נשים וגברים מוכשרים מאוד ורבים היו טובים כמוהו, אבל הוא נטה לחשוב שהוא הטוב מכולם. את הציון הנמוך ביותר רשף העניק בליבו דווקא למנהל הישיר שלו, ד"ר יעקב (יאשה) לויטוב. הוא הגיע לארץ מרוסיה לפני עשר שנים, שם היה חוקר בכיר בְּחברה להגנת תוכנה בשם קספארסקי. אנשי הצוות שלו במערך הסייבר הלאומי כינו אותו בהלצה "השְּׁפִּיוֹן של פוטין", בדיחה שלא ממש הצחיקה את לויטוב. הוא היה איש שקט ומיושב בהתנהלותו, ומומחה בעל שם בתחום ההתגוננות מפני וירוסים. ההתנגשות בינו לבין רשף לא איחרה להגיע. מטבעו רשף היה נמרץ וקופצני וכשננעל על רעיון מסוים, שאף לרוץ איתו קדימה במלוא הכוח. ד"ר לויטוב היה שקול ויסודי, ופעמים רבות נאלץ לרסן את רשף, מה ששיגע את הבחור לגמרי. ומכיוון שרשף לא יכול היה לערער על סמכותו של לויטוב כמנהל, הוא העביר את ההתגוששות ביניהם לזירת הכישורים המקצועיים, ותקף בכל הזדמנות את ההצעות והפתרונות שלויטוב העלה. לויטוב ניסה להכיל את קריאות התיגר של רשף, כי הכיר ביכולותיו הגבוהות, אבל כל העסק הזה החל להימאס עליו והוא נעשה קצר רוח יותר ויותר כלפי רשף.

זה היה מצב העניינים כשד"ר לויטוב הטיל על חברי הצוות שלו לתכנן מתקפת סייבר על סימולטור שמדמה במדויק את מערך הבקרה של אחת מתחנות הכוח של חברת החשמל. סימולטור זה היה פרויקט המחמד של לויטוב והוא השתמש בו לפיתוח אמצעי הגנה רב שכבתיים מפני תקיפות סייבר; אמצעים שהוטמעו, לאחר שהוכחה יעילותם, במערכות הבקרה האמיתיות של תחנות הכוח של חברת החשמל. למרות מאמציהם, איש מחברי הצוות לא הצליח לכתוב קוד שיחדור את חומת ההגנה שבנה לויטוב, מבלי שיתגלה וינוטרל.

קצת כקנטוּר, ולא מעט בניסיון לקצץ את כנפיו, לויטוב אִתגר את רשף להצליח במשימה עד סוף השבוע. לאורך כל השבוע רשף ניסה שיטות שונות לחדירה אך כולן נכשלו. על פניה, ההתנהלות של שניהם הייתה עניינית, אך הם ידעו היטב שזהו מאבק יוקרה הדדי ולכן הכישלון לחדור את חומת ההגנה פגע בעצב רגיש אצל רשף. לראשונה, הוא כשל בִּמשימה. להוסיף שמן למדורה, ביום שני, בישיבה השבועית, ד"ר לויטוב דיבר בביקורתיות מופגנת על כישלון הצוות בפיצוח הסימולטור של מערכת הבקרה של חברת החשמל. הוא אומנם כיוון את דבריו לכל הצוות, אבל רשף זיהה נימה של לגלוג בדבריו והיה בטוח שהדברים מכוונים אליו אישית.

כל אותו יום וכל אותו ערב, רשף חשב רק על דבר אחד: איך לעזאזל יפרוץ לסימולטור של לויטוב. הוא גלגל במוחו רעיון אחר רעיון. רגע התלהב ורגע התאכזב ופסל אותו לאחר מחשבה. לבסוף, בשעת לילה מאוחרת, רשף נואש והשתרע על מיטתו לשנת הלילה. כבר היה קרוב להירדם כשלפתע צץ במוחו הפתרון שחיפש. הוא ניתח אותו במהירות ופניו אורו: כן, זה ישים בהחלט! הוא מיהר להתיישב, הדליק את האור במנורת הלילה, הוציא מהשידה עיפרון ומחברת וכתב את האלגוריתם בראשי פרקים.

מתקפה בשני שלבים. בשלב הראשון הוא יכניס תוכנת פיתיון שתיכתב כך שתזוהה במתכוון על ידי חומת האש, ובעוד היא מעסיקה את משאבי המערכת, יחל השלב השני שבו תופעל הנוזקה האמיתית — הווירוס שישתלט על סימולטור לויטוב ויגרום לקריסתו. בעיני רוחו רשף ראה כיצד הוא חושף בפני כולם, ובראש ובראשונה בפני ד"ר לויטוב ההמום, את זהותו של מי שהשחיל את התוכנה הזדונית פנימה.

זה הולך להיות מחזה! הרהר בהנאה גלויה.

את התוכנה עצמה לא יכול היה להתחיל לכתוב, כי נאסר על אנשי הצוות לקחת איתם הביתה ולו שורת קוד אחת. לא נורא, חשב, מחר יעשה את זה, על הבוקר. שעתיים־שלוש של עבודה דיסקרטית והקוד שלו יהיה מוכן לפעולה. הוא כיבה את האור, הניח את ראשו על הכרית ונרדם, מרגיש לראשונה זה שבועות, שהוא שוב בשליטה.

למוחרת הקדים להגיע למשרד והתיישב מייד אל המחשב שלו. לקח לו בדיוק שעה אחת לבנות את חיל החלוץ — בשר התותחים המיועד להיטרף על ידי מערך ההגנה של הסימולטור. לאחר שסיים שיגר את הקוד פנימה בלחיצה אחת על מקש. הסימולטור הגיב כפי שציפה — הוא זיהה ותקף את הקוד הפולש. נלהב מהצלחתו, רשף עבר לכתוב את הקוד של הנוזקה האמיתית. זה היה שלב מורכב יותר ורשף נדרש לכל מיומנותו על מנת לגבש את הקוד. מספר תקיפות ניסיון שערך נכשלו, אבל הוא זיהה את כל נקודות התורפה וטיפל בהן, אחת לאחת. לקראת השעה אחת עשרה הכול היה מוכן.

הוא שפשף את ידיו בסיפוק, פוקק את פרקי אצבעותיו, והחליט לבצע את התקיפה במהלך ארוחת הצוהריים, וכשכולם יחזרו מחדר האוכל וד"ר לויטוב יתיישב להמשיך לשכלל את הסימולטור האהוב שלו, תחכה לו הפתעה. כדי לגרום לו להזיע קצת יותר, רשף החליט לשלוח את הווירוס בשרשור של מספר כתובות עוקפות. בזמן שלויטוב יתהה מה קרה, רשף ילכסן אליו מבטים דרך חלון המשרד ויתמוגג למראה המבוכה שעל פניו, בטרם הוא, סרן רשף נווה, יחשוף מי האחראי לכל זה.

לראש מערך הסייבר, יוספי, היו באותו היום כמה אורחים חשובים ואולם האוכל היה מלא למחצה. שולחנות הוצמדו זה לזה באזור ההנהלה ואליהם כבר הסבו ראש המערך, כמה אזרחים שרשף לא הכיר, וכמה קצינים בכירים מחיל מודיעין. רשף זיהה ביניהם את ראש אגף המודיעין, האלוף בנטל. הם ניהלו ביניהם שיחה ערנית בקולות מהוסים. ד"ר לויטוב ישב שני שולחנות ממנו, וסעד עם כמה מאנשי הצוות. רשף בחר לשבת לבדו, כדי שיוכל לחשוב בהנאה ובלי הפרעה על ההפתעה שמחכה לדוקטור בעוד זמן קצר, כשיחזור מהארוחה.

לפתע כבו כל האורות בחדר האוכל. יחד איתם השתתקה נהימת האוויר בתעלות המיזוג. השיחות דעכו והשתררה דממה. אנשים נשאו ראשיהם והביטו סביב בתהייה. לאחר כמה שניות התאורה שבה והאוויר חזר לזרום בתעלות המיזוג. כולם פנו לעסוק בענייניהם כשסגנו של ראש מערך הסייבר נכנס לחדר האוכל. הוא ניגש היישר ליוספי ולחש משהו על אוזנו. יוספי גחן אל האלוף, אמר לו משהו ושניהם קמו לצאת מחדר האוכל כששאר המסובים נלוו אליהם. בדרכו החוצה סימן יוספי בידו ללויטוב שיצטרף אליו. רשף נשאר לשבת, תוהה על המהומה, קצת מתוסכל על שלויטוב לא חוזר מייד לחדרו ועל כן הוא מעכב לו את רגע הסיפוק.

זמן קצר אחר כך פשטה הידיעה בין הסועדים: עקב תקלה, חלק גדול מהמדינה נותק מאספקת החשמל, רק כמה תחנות כוח פרטיות נותרו פועלות. גם בקמפוס של מערך הסייבר הלאומי נפלה רשת החשמל, אבל היא הייתה מגובה בגנרטורים לשעת חירום שנכנסו לפעולה ברגע הנפילה.

רשף סיים את הארוחה וחזר למחלקה, זועם על התזמון הלא מוצלח של התקרית. הוא התיישב לשולחנו והעלה את יישום הסימולטור. לפחות ייהנה עוד פעם ממה שמצפה לד"ר לויטוב כשישוב למשרדו. הוא הפעיל את היישום. הלוגו המוכר — נורת חשמל דולקת — עלה ומייד נפתח עמוד הכניסה. הסימולטור פעל כרגיל. רשף הופתע. האם שוב ניצח הסימולטור את הנוזקה שהוא שלח אליו? אכזבה עלתה בפניו והוא פנה לבדוק במחשב שלו מה קרה, אולי לא החדיר את התוכנה הזדונית דרך הפרצה, כפי שתכנן? אם כן, התעודד, עדיין יש לו זמן לתקן את הפעולה לפני שלויטוב יחזור. רשף בחן שוב את קוד הווירוס ואת תהליך השיגור. הכול נראה כשורה. הוא שלח מבט נוסף אל הצג, מרפרף בעיניו עוד פעם אחת אחרונה על פקודות ההפעלה, בטרם ישלים עם העובדה ששוב הובס על ידי הסימולטור של ד"ר לויטוב.

דמו קפא.

ההבנה נחתה עליו כהר. הוא טעה בכתובת השיגור של הנוזקה ובמקום לשלוח אותה לסימולטור של לויטוב, הוא שלח אותה לכתובת האמיתית של מחשב תחנת הכוח בחדרה. שתי הכתובות נמצאו במדורים שונים לגמרי ברשת המחשבים, אבל רשף נזכר שנכנס למדור תחנת חדרה בבוקר כדי לבחון משהו. אולי השאיר את המדור פתוח ו—

המחשבה שאולי הוא זה שגרם לנפילת רשת החשמל במדינה איבנה אותו. הוא ישב משותק והדם הלם ברקותיו. החדר הסתחרר סביבו והוא חש כאילו הוא על סף התקף לב, רשף הבין שהוא חוֹוֶה התקף חרדה קשה. הוא נשם נשימות עמוקות וניסה להירגע. איך עשה טעות כזו? מכולם, דווקא הוא? ומה עושים עכשיו? רשף חש שעולמו חרב עליו. אט־אט התאושש, מחשבתו שבה והתמקדה והוא חזר לחשוב בצלילות. שיגלה להם שהוא האחראי לתקלה הנוראה? הרי חייו לא יהיו חיים מאותו הרגע. עדיף לו למות. הוא חייב לכסות על המעשה. הוא מיהר למחוק מהמחשב שלו כל זכר לנוזקה. מאחר שהתחיל את העבודה עליה רק כמה שעות קודם לכן, עדיין לא נוצר לה גיבוי ברשת הפנימית. כעת הייתה כלא הייתה.

רשף עוד ישב ובהה בצג המחשב שלו כשד"ר לויטוב חזר. הוא מייד כינס את כולם לתדריך בחדר הישיבות ועדכן את הנוכחים בקולו האיטי בטיב התקלה: תחנת הכוח של חדרה נפלה ובגלל העומס שנוצר ברשת החשמל הארצית, הפילה פעולת שרשרת גם את תחנת אשדוד ואחריה את תחנת זיקים. כעת פועלים בחברת החשמל להפריד בין האזורים. כבר החזירו את תחנת זיקים לפעולה ובקרוב תחזור גם תחנת אשדוד. תחנת חדרה עדיין הייתה משותקת. "אבל," המשיך ד"ר לויטוב בטון מודגש, "מרכז בקרה ארצי של חברת חשמל פנה אלינו לפני זמן קצר, פה במערך הסייבר הלאומי, בחשד שהתקלה היא בגלל התקפת סייבר עוינת על מחשב בקרה ראשי של תחנת הכוח בחדרה. ראש המערך כבר שלח צוות למקום כדי לחקור את האירוע. ומכיוון שצוות שלנו עוסק בסימולציה של תקיפות על מתקני אנרגיה, ראש מערך הסייבר רוצה ניתוח של סיבות אפשריות להצלחת הפריצה. אני צריך שיתוף פעולה של כולכם."

במהלך כל התדריך רשף ישב בשקט, שלא כדרכו. חששותיו התאמתו וכעת, מששמע על צוות החקירה שיצא לחדרה, היה בטוח שמקור המתקפה יתגלה במהרה, ואז גם יעלו עליו. עצם המחשבה על האפשרות הזו, גרמה למוחו להריץ בראשו תסריטים מסויטים.

"אדון רשף," עורר אותו לויטוב ממחשבותיו האפוקליפטיות, "גם אתה מוזמן לתת רעיון, אם יש לך כזה." עיניו של לויטוב בחנו אותו במבט חודר. "קרה משהו? למה אתה שותק ולא קופץ כמו תמיד ומפגיז בהערות והצעות?"

בחמש אחר הצוהריים נקראו אנשי המחלקה לעדכון נוסף. "יש נתונים ראשונים מחדרה," דיווח ד"ר לויטוב, "כבר ברור שהתחנה הותקפה על ידי וירוס, אבל עדיין לא ידוע לנו מי עשה את זה. עשו עבודה טובה, החוליגנים. חושבים שזה אירן, או האקרים של מדינה במזרח אירופה." לויטוב, יוצא קספארסקי, התקשה להוציא מפיו את המילה 'רוסיה', אם כי לכולם היה ברור שאליה התכוון. "ראש המערך מבקש אותנו להכין מתקפת נגד, אחרי שנדע מי זה ואם הממשלה תחליט. אני צריך הצעות. רשף. נו, עכשיו זאת הזדמנות שלך. תמיד מדבר הרבה. נראה אותך מביא משהו." עדיין התפלא על השקט החריג של רשף.

רשף האזין למחמאות שלויטוב העתיר על הפורצים האלמונים וצחק בליבו צחוק מר על המצב האבסורדי אליו הוא נקלע. בינתיים לפחות, נראה היה שאין לחוקרים ולו זנב חוט לגבי זהותם של הפורצים. איזה מזל שהחליט, כתוספת משעשעת למשחק ההתעללות שלו בלויטוב, לפרוץ לסימולטור בדרך פתלתלה במקום ישירות. עכשיו הרגיש שהמתח שבו היה שרוי מאז הצוהריים הולך ומתפוגג. אבל מה הלאה? צחוק הגורל שיש לו את הפתרון שלויטוב מחפש, אבל הוא מנוע מלהציע אותו. ואולי לא? אם החשדות מופנים החוצה, למה שלא יציע את מה שעשה לתחנת הכוח בחדרה, בשינויים קלים כמובן, כדי שלא תימצא זהות מעוררת חשד לווירוס של חדרה. כן, זה מה שהוא יעשה. בכך ינקה קצת את מצפונו וגם יחדד את ההכרה ביכולותיו בקרב אנשי הצוות.

למוחרת, רשף הציג את המוטציה שיצר לנוזקה שלו. הוא הריץ אותה על הסימולטור של לויטוב וכולם ראו איך היא גורמת לו לקרוס בתוך שניות. לויטוב התפעל, וגם הרים גבה חשדנית למראה האיפוק והיעדר היוהרה הרגילה, שבהם רשף הגיב להצלחת הווירוס שלו, אבל זה לא מה שהיה חשוב כרגע. לויטוב מיהר לדווח לראש המערך יוספי, "יש לנו כלים לתגובה אפשרית."

כעבור שעה יוספי חזר אליו ובישר לו שמחר בבוקר יתקיים דיון דחוף בנושא אצל ראש הממשלה וכי הוא מבקש ממנו להתלוות אליו. דוקטור לויטוב הנרגש ביקש וקיבל אישור לצרף לדיון גם את סרן רשף נווה. "למקרה שיעלו שאלות מקצועיות," אמר.

"שלשום נערכה מתקפת סייבר זדונית על המדינה ואנחנו צריכים לכלכל את צעדי התגובה שלנו," פתח ראש הממשלה את הדיון. "אבל ראשית כל, ולפני שאכנס את הקבינט כדי להחליט איך נגיב וכנגד מי, עלינו לדעת את העובדות. ראש מערך הסייבר, מה בפיך."

בנוסף לראש הממשלה, ראש המל"ל, הרמטכ"ל, שר הביטחון, ראש המוסד וראש אגף המודיעין בצבא האלוף בנטל, נכחו בחדר הישיבות גם יוספי, לויטוב ורשף. בכל זמן אחר, אילו הזדמן לרשף להיות נוכח בדיון לצד כל האישים האלה, שעד היום הוא ראה אותם רק על מרקע הטלוויזיה, בוודאי היה נפעם ונרגש מהזכות שנפלה בחלקו, אבל הידיעה שכל הפורום הנכבד הזה מתכנס עכשיו רק בגלל התעלול שהוא עולל, שיתקה אותו. הוא ישב בכיסאו מכווץ מאימה.

"בבדיקה שנעשתה מייד לאחר האירוע," הסביר ראש מערך הסייבר בפנים רציניות, "הוברר מעל לכל ספק שתחנת הכוח בחדרה הושבתה בעקבות תקיפת סייבר שבוצעה נגדה. אנשי המערך שלנו עדיין מנתחים את המידע, אבל כבר עכשיו אני יכול לומר שהתחכום של הנוזקה הוא כזה שבטח נדרשו לפיתוחהּ משאבים של גוף גדול, אולי אפילו מדינה."

רשף זע על כיסאו באי נוחות. הוא נקרע מהמחשבה שלעולם לא יוכל לזקוף לזכותו את השבחים המופלגים שחלק לו הראש שלא ביודעין.

"ראש המוסד, מה אתה שומע ממקורותיך?" שאל ראש הממשלה.

"לצערי, למקורות שלי אין בינתיים מידע ספציפי לגבי יוזמי המתקפה. הם לא קלטו שום דבר חריג, לפחות לא אצל החשודים המיידיים."

"אירן ורוסיה?" הקשה ראש הממשלה, וראש המוסד הנהן.

"האלוף בנטל, מה אצלך?" פנה ראש הממשלה לראש אגף המודיעין.

"גם אנחנו לא קיבלנו שום אישוש מהמקורות אצל השכנים שלנו. אומנם קצין בדרג בינוני במשמרות המהפכה של אירן מיהר לנכס לעצמו את המתקפה, אבל אין לזה כל אישוש ממקורות נוספים."

"אז בשלב הזה אין לנו שום בדל של מידע ממשי?"

"לא, אדוני," נטל ראש המוסד את רשות הדיבור. "מאחר שרשימת החשודים הפוטנציאלים שלנו כוללת כרגע רק את שתי המדינות שהזכרנו, אני מעריך בסבירות גבוהה שאת התקיפה ביצעה אירן. אנחנו יודעים שהם מקיימים פעילות סייבר ענפה ומתקדמת ועדיין לא הצלחנו לחדור אליה. אחרי כל התקיפות שאנחנו מבצעים נגדם בזמן האחרון, יש להם מוטיבציה לנסות ולפגוע בנו בחזרה, וכמו שכולנו יודעים, הם ינסו זאת באופן שלא משאיר טביעת אצבעות. לכן הפעולה מאז שלשום מאוד מתאימה לדפוס הזה."

רשף ניסה לנתק את הקשב שלו ככל יכולתו. הוא היה מוכן להימצא בכל מקום אחר, רק לא לשבת כאן ולשמוע את ראשי המדינה דנים בכובד ראש בתוצאות מעשיו. כמעט קם וצעק, 'זה אני! אני ביצעתי את הפריצה! זה היה בטעות, תסלחו לי!' אבל זעמם של האנשים החשובים האלה עליו והעונש הצפוי לו אם יתגלה מה הוא עשה, נראה לו חמור הרבה יותר מאשר ייסורי המצפון הצפויים לו. רשף נשך את שפתיו והמשיך לשתוק, מנסה לדכא את ההמולה שבראשו.

הוא התעורר מקיפאונו רק כששמע את לויטוב נוקב בשמו "-וסרן רשף נווה היושב כאן לצדי, הוא זה שכתב את הקוד. אז כן. אנחנו בהחלט יכולים להגיב, אם זה מה שתחליטו." כל הנוכחים הפנו את ראשם לעבר רשף ונעצו בו את עיניהם, מי בסקרנות ומי במבט חודר.

"טוב, זה הכול בינתיים," סיכם ראש הממשלה את הדיון, "מחר לפני הצוהריים אכנס את הקבינט לקבלת החלטות. תיידעו אותי מיידית בכל מידע חדש שיגיע." הוא קם ממקומו ואחריו קמו שאר הנוכחים. פתאום רשף שמע את ראש הממשלה קורא בשמו, "רשף נווה, בוא רגע בבקשה." רשף קרב אליו בלב הולם. לויטוב ויוספי נשארו במרחק מנומס מאחור והביטו בשניים בציפייה.

"הווירוס שפיתחת, זה ודאִי שאנחנו יכולים להפעיל אותו מבלי שהצד השני ידע מי עשה זאת?"

"כן, אדוני. הם אולי ינחשו, אבל לא ידעו בוודאות."

"טוב, רציתי להיות בטוח." טפח ראש הממשלה על כתפו ופנה לצאת.

"אני לא חושב שהאירנים עשו את זה," נפלטו המילים מפיו של רשף אל גבו המתרחק של ראש הממשלה.

ראש הממשלה הסתובב ופניו מופתעות, "אתה לא חושב? למה?"

"כי... כי, זה לא נראה מתאים לקודים שלהם," גמגם, "כלומר, ממה שאני למדתי על הווירוסים שלהם."

"אבל אם לא הם, אז מי?"

"אני לא יודע, אבל—" רשף חש שחום מציף את פניו והן מאדימות, והוא השתתק.

"טוב, בוא נשאיר את זה לקביעת הגורמים המקצועיים," ענה ראש הממשלה ויצא מהחדר ובעקבותיו כל פמליית האבטחה שלו.

בדרך חזרה אל המשרד, רשף זכה לשטיפה רצינית מלויטוב. גם יוספי הביט בו בזעם כבוש. "מה פתאום אתה קופץ ואומר לראש ממשלה מה אתה חושב או לא חושב?! אתה תכתוב קודים לווירוסים, ואת ההסברים תשאיר למי שצריך להסביר. בכלל, אני לא מבין מה יש לך. קודם עושה הרבה רעש, אבל אין פרודוקציה ועכשיו עושה עבודה טובה, ודווקא שותק!"

בכל הזדמנות אחרת היה רשף עונה לו באבי אביו, אבל עתה לא נותר לו אלא להרכין את ראשו ולקבל את הגערות בדממה.

אם היום התחיל רע עבורו בדיון אצל ראש הממשלה, ההמשך היה גרוע יותר. מהדורות החדשות סיכמו את תוצאות ההחשכה שאירעה יומיים קודם לכן בדיווח על כעשרים פצועים בדרגות שונות של חומרה בעקבות הפסקת החשמל. רובם נפגעו בתאונות דרכים בצמתים, כאשר רמזורים חדלו לפעול. היו כמה נפגעי חרדה שנתקעו במעליות והמתינו זמן רב לחילוץ, והייתה גם אישה מבוגרת אחת שנפלה במורד המדרגות ושברה את רגלה, כשחדר המדרגות הוחשך לפתע. רשף התקשה להכיל את העובדה שהוא הגורם לכל הפציעות האלה. במהלך היום חשב כמה וכמה פעמים לגשת ללויטוב ולהתוודות באוזניו על מה שקרה, ובכל פעם נרתע כי לא היה בו די אומץ להתמודד עם תוצאות מעשיו. המאבק הפנימי חנק את גרונו והוא נשם בכבדות.

לקראת סוף היום ד"ר לויטוב קרא לו לבוא למשרדו. "תכין את הקוד שלך עם דף הסבר ותעביר אותו מחר בבוקר למשלוח חבילות," הורה לו בפנים חתומות. "משלוח חבילות" היה שם הקוד הפנימי לקבוצה שרק אנשיה הוסמכו לשגר נוזקות ליעדיהן. חזהו של רשף התכווץ עוד.

"כבר יודעים מי עשה את זה?" שאל בלחש.

"עוד לא, אבל בסוף נמצא, אל תדאג. בינתיים זה חייב להיות מוכן, אז תעביר להם את הקוד."

רשף נשאר לעמוד במקומו. אולי כעת יספר ללויטוב מה באמת קרה?

"מה אתה עומד על המקום?" קרא לויטוב לעברו, נותן דרור לכעס שבעבע בו עוד מסוף הדיון בבוקר, אצל ראש הממשלה, "מפחד שלא תקבל קרדיט על זה? כולם כבר יודעים, אפילו ראש ממשלה יודע אז נו, זוז כבר."

רשף יצא מהחדר בכבדות.

כשחזר לדירתו בשעת ערב מאוחרת, אכל משהו ומיהר להתיישב למחשב, לבדוק באתרי החדשות אם כתבו משהו. הוא לא מצא דבר והלך לישון. כמעט כל הלילה לא עצם עין. רק לפנות בוקר, כשכבר היה רצוץ ומותש, שקע לכמה שעות של שינה טרופה. כשהתעורר, נבהל למראה השעה המאוחרת. הוא מיהר להתארגן ויצא אל מטה מערך הסייבר. בעודו תקוע בפקק בכביש העמוס, גמלה בליבו החלטה.

מייד כשהגיע למשרדו, הוא הכין את קוד הנוזקה, כתב מסמך הסברים קצר ושיגר את החומר דרך הרשת הפנימית לתיבת הדואר המיוחדת של מחלקת משלוח החבילות. כשסיים, המשיך זמן מה לשבת ללא תנועה ואז קם.

הוא היה בדרכו למשרד של ד"ר לויטוב, כשפרצה במחלקה המולה נרגשת. אחד מאנשי הצוות חלף לידו ובישר לו בחדווה, "שמעת? הולכים על אירן!"

את יתרת הדרך למשרד של לויטוב רשף עשה בריצה. לפני שהספיק לומר מילה, הדוקטור קיבל את פניו בעליצות לא אופיינית, "זהו, החקירה אישרה את זה באופן מוחלט. אירן שלחה את הווירוס. מר יוספי כבר עדכן את ראש המל"ל והממשלה צריכה לקבל החלטה על התגובה בכל רגע." לויטוב נשמע נלהב כילד שנוהג כל הזמן במכוניות צעצוע ועכשיו נתנו לו סוף סוף לנהוג במכונית אמיתית.

רשף ידע שזה עכשיו או לעולם לא. הוא אמר, "לויטוב, זאת לא אירן. אני שלחתי את הווירוס לחדרה."

לויטוב התבונן בו כלא מבין, "מה?"

"אני, אני זה ששלח את הווירוס לתחנת הכוח בחדרה," חזר והדגיש.

"תגיד, אתה בסדר? מה אתה מקשקש? החקירה קבעה שזה האירנים."

"דוקטור לויטוב. אני רציתי לשלוח את הווירוס לסימולטור שלך ובטעות שלחתי אותו לתחנת הכוח. הכול קרה בגללי."

"רשף, אני לא מבין למה אתה אומר את זה. אי אפשר שזה אתה. הקוד מתאים בדיוק לסגנון האירני, כמו שהיה בווירוסים שהם שלחו קודם. גם כתובת השולח התחבאה עמוק, כמו שהם תמיד עושים, אז אל תבלבל לי מוח. אם יש לך איזה בעיה, תגיד. כבר מאתמול אני מרגיש שאתה לא בסדר. אולי אתה צריך לראות רופא? אולי פסיכיאטר?!"

"אתה לא מאמין לי? אני פשוט השתמשתי בסגנון שלהם, כמו בווירוסים שחסמנו, ואני גם שלחתי את הקוד לסימולטור דרך כמה פרוׄקסים. עשיתי את כל זה כדי לעבוד עליך, כי אני ואתה — אבל בטעות שלחתי את הווירוס לתחנת חדרה. אני נורא מצטער. תודיע מהר למי שצריך. שלא ישלחו את החבילה."

הוא היה על סף בכי, אבל דבריו ההזויים שכנעו את לויטוב עוד יותר שרשף נווה באמת ירד מהפסים. "תשמע, אני לא יודע מה יש לך," אמר בטון מפייס, "אבל ברור לי שאתה לא במצב טוב. סע הביתה לנוח ומחר נדבר ונראה מה לעשות, בסדר?"

"דוקטור לויטוב!" רשף צעק, "תיכנס לקוד של הווירוס ותסתכל בעצמך! בשורה השנייה תראה מספר שערכו 647, אבל הקוד לא משתמש בקבוע הזה. אתה יודע מה זה המספר הזה? זה השם שלי בגימטרייה — רשף נווה. זאת החתימה שלי שהכנסתי כדי שתדע שזה אני. תגיד לי, איך האירנים יכולים להכניס את השם שלי לקוד שלהם?!"

לויטוב הביט ברשף בפה פעור. ידו רעדה כשהרים את שפופרת הטלפון וביקש אישור גישה לקוד הווירוס שנחשף בתחנת הכוח בחדרה. כשהקוד המפוענח הופיע על צג המחשב שלו, הוא הביט בו רגע בריכוז ומייד חזר והרים את הטלפון. "מר יוספי, יש לנו בעיה," אמר בשקט. הוא חזר בקצרה על מה שרשף סיפר לו, האזין בדממה לתשובתו של יוספי וסגר את הטלפון.

"מאוחר מדי," אמר בקול חנוק, "החבילה נשלחה לפני זמן קצר."

כעבור חצי שעה, רשף, לויטוב ויוספי עמדו במשרדו של ראש הממשלה בקריה. הוורידים במצחו של ראש הממשלה היו נפוחים, כאילו הוא על סף פיצוץ. שר הביטחון וראש המל"ל ישבו לצידו בשתיקה, פניהם חמורות.

"איך דבר כזה יכול היה לקרות?" דרש ראש הממשלה לדעת.

"אדוני, אנחנו נחקור את הנהלים—" התחיל יוספי למלמל וראש הממשלה קטע אותו בחדות, "אל תענה לי. זו הייתה שאלה רטורית. כרגע מה שמעניין אותי זה האם עדיין יש דרך למנוע מהווירוס לפעול."

יוספי הביט בלויטוב שנראה מבועת כאילו הוא עומד להיות מוצא להורג. "אני חושש שאין אפשרות כזו," לחש בחיישנות, "אבל אם האירנים לא ידעו שאנחנו שתלנו את זה, אז אולי —"

ראש הממשלה רתח עוד יותר. "נו, באמת! כל העולם יודע כבר שווירוס עוין תקף את ישראל ושלושה ימים אחר כך מתקפת סייבר מפילה את מערכת השליטה בבתי הזיקוק באבדאן? נראה לך שהאירנים יחכו שנוציא הודעה רשמית? הם יודעים לעשות אחד ועוד אחד!" והוא הזדקף וטפח בחוזקה על המכתבה שלפניו. "רבותי, המלחמה שעשויה לפרוץ בקרוב תהיה רשומה על השם שלכם. שלך, יוספי! ושלך, לויטוב! של כולכם!" הוא התיז את המילים מפיו בזעם, קושר את שלושתם בצרור אחד. "זה הכול. עכשיו יש לי מלחמה להתכונן אליה," וסימן בסנטרו שאין לו כל עניין נוסף בהם.

"הווירוס לא יפעל."

המשפט הדהד בשקט שהשתרר בחדר. כולם נפנו אל רשף.

"מה אמרת?" שאל ראש הממשלה.

"הווירוס לא יפעל," המשיך רשף בביטחון. "לפני שמסרתי אותו למחלקת המשלוחים, שיניתי את התנאים באחת הלולאות בקוד. אם לא יגלו את הווירוס בזמן החדירה, הוא פשוט יישאר קבור במחשב כקוד מת."

"ואם יחפשו אותו, לא יוכלו למצוא אותו?" הקשה ראש הממשלה.

"אם אין להם סיבה לחפש, למה שיחפשו?" ענה רשף בשאלה.

ראש הממשלה הביט בו בריכוז, "ולמה עשית את זה?"

"הייתי חייב, כי ידעתי שהאירנים לא אשמים."

ראש הממשלה החליף מבטים עם ראש המל"ל ועם שר הביטחון. "צאו מכאן!" סינן בפה קפוץ. יוספי, לויטוב ורשף התרוממו מכיסאותיהם כאילו הוכשו. פניהם של יוספי ולויטוב היו אפורות כקיר. רק רשף הרגיש, לראשונה זה שלושה ימים, שהלחץ בחזהו משתחרר. הוא שאף אוויר מלוא ריאותיו.

יעקב שדה

יעקב שדה (3 ביוני 1925 – 16 במרץ 2020) היה פרופסור למחלות אף אוזן גרון בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. פרסם 190 מאמרים בעיתונות הבינלאומית לרפואת אף אוזן גרון, 49 סיכומים מדעיים ו-61 פרקים בספרים לרפואת אא"ג. כתב וערך שמונה ספרי לימוד במחלות אא"ג. פעל כמנחה ב-21 עבודות של בוגרי רפואה, עבודות לתואר מוסמך אוניברסיטה ועבודות לתואר דוקטור. בתחילת 2019 ראה אור בהוצאת עם עובד ספרו "שמונה סיפורים" ובו מעט מזכרונותיו.

עוד על הספר

  • הוצאה: יעקב שדה
  • תאריך הוצאה: אפריל 2022
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 270 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 30 דק'
הקומפיותרפיסט יעקב שדה

נוזְקָה1


סרן רשף נווה שירת באחד המקומות הנחשקים בארץ — מערך הסייבר הלאומי במשרד ראש הממשלה — והיה חבר בצוות נבחר של מומחים שתפקידם לפתח דרכי התגוננות מפני מתקפות סייבר על משאביה האסטרטגיים של המדינה ולתכנן אמצעים למתקפות נגד.

מאז שהיה ילד, רשף התבלט בכל אשר עשה. כישרונו המיוחד בתחום המחשבים התגלה עוד בבית הספר היסודי. כשהגיע לתיכון, כבר הכיר את שפות התכנות השונות טוב יותר ממוריו. ומשום שהיה מעולה גם בשאר מקצועות הלימוד, בית הספר אפשר לו לדלג על כיתה. את לימודי התואר הראשון במדעי המחשב התחיל כבר בגיל שבע עשרה, המשיך אותם כעתודאי ואת השירות הצבאי הסדיר עשה ביחידת מודיעין סודית במקביל ללימודי התואר השני במחשבים.

אל מול כל הטוב הזה הייתה לרשף מגרעת אחת בולטת. הוא היה בעל אגו ענק ונטה לזלזל בכל מי שלדעתו לא היה ברמתו. מטבע הדברים תכונה זו לא הקנתה לו אוהדים רבים בקרב הסובבים אותו בתקופות השונות בחייו, אך עובדה זו לא הפריעה לו במיוחד. טוב היה לו בבדידותו החברתית שפינתה לו זמן יקר לשפר את יכולותיו, במקום לבזבז אותו בפיתוח קשרים מייגעים עם עמיתים.

אחרי שלוש שנים בחיל המודיעין, רשף קיבל הצעה לעבור למערך הסייבר הלאומי ולהמשיך שם את שירות הקבע בלבוש אזרחי. ללא ספק היה זה קידום משמעותי, אף שהתפקיד הוצע לו בעיקר מפני שנמאס למפקדיו מהשחצנות שלו והם החליטו להטיס אותו החוצה בבעיטה. שיעוף למעלה, למערך הסייבר, אמרו, ובלבד שיעוף מכאן.

רשף התאקלם במערך הסייבר די מהר. בתוך כך קבע בינו לבינו מי מבין אנשי הצוות אִִתם עבד ייחשב בעיניו ומי לא. במערך הסייבר שירתו נשים וגברים מוכשרים מאוד ורבים היו טובים כמוהו, אבל הוא נטה לחשוב שהוא הטוב מכולם. את הציון הנמוך ביותר רשף העניק בליבו דווקא למנהל הישיר שלו, ד"ר יעקב (יאשה) לויטוב. הוא הגיע לארץ מרוסיה לפני עשר שנים, שם היה חוקר בכיר בְּחברה להגנת תוכנה בשם קספארסקי. אנשי הצוות שלו במערך הסייבר הלאומי כינו אותו בהלצה "השְּׁפִּיוֹן של פוטין", בדיחה שלא ממש הצחיקה את לויטוב. הוא היה איש שקט ומיושב בהתנהלותו, ומומחה בעל שם בתחום ההתגוננות מפני וירוסים. ההתנגשות בינו לבין רשף לא איחרה להגיע. מטבעו רשף היה נמרץ וקופצני וכשננעל על רעיון מסוים, שאף לרוץ איתו קדימה במלוא הכוח. ד"ר לויטוב היה שקול ויסודי, ופעמים רבות נאלץ לרסן את רשף, מה ששיגע את הבחור לגמרי. ומכיוון שרשף לא יכול היה לערער על סמכותו של לויטוב כמנהל, הוא העביר את ההתגוששות ביניהם לזירת הכישורים המקצועיים, ותקף בכל הזדמנות את ההצעות והפתרונות שלויטוב העלה. לויטוב ניסה להכיל את קריאות התיגר של רשף, כי הכיר ביכולותיו הגבוהות, אבל כל העסק הזה החל להימאס עליו והוא נעשה קצר רוח יותר ויותר כלפי רשף.

זה היה מצב העניינים כשד"ר לויטוב הטיל על חברי הצוות שלו לתכנן מתקפת סייבר על סימולטור שמדמה במדויק את מערך הבקרה של אחת מתחנות הכוח של חברת החשמל. סימולטור זה היה פרויקט המחמד של לויטוב והוא השתמש בו לפיתוח אמצעי הגנה רב שכבתיים מפני תקיפות סייבר; אמצעים שהוטמעו, לאחר שהוכחה יעילותם, במערכות הבקרה האמיתיות של תחנות הכוח של חברת החשמל. למרות מאמציהם, איש מחברי הצוות לא הצליח לכתוב קוד שיחדור את חומת ההגנה שבנה לויטוב, מבלי שיתגלה וינוטרל.

קצת כקנטוּר, ולא מעט בניסיון לקצץ את כנפיו, לויטוב אִתגר את רשף להצליח במשימה עד סוף השבוע. לאורך כל השבוע רשף ניסה שיטות שונות לחדירה אך כולן נכשלו. על פניה, ההתנהלות של שניהם הייתה עניינית, אך הם ידעו היטב שזהו מאבק יוקרה הדדי ולכן הכישלון לחדור את חומת ההגנה פגע בעצב רגיש אצל רשף. לראשונה, הוא כשל בִּמשימה. להוסיף שמן למדורה, ביום שני, בישיבה השבועית, ד"ר לויטוב דיבר בביקורתיות מופגנת על כישלון הצוות בפיצוח הסימולטור של מערכת הבקרה של חברת החשמל. הוא אומנם כיוון את דבריו לכל הצוות, אבל רשף זיהה נימה של לגלוג בדבריו והיה בטוח שהדברים מכוונים אליו אישית.

כל אותו יום וכל אותו ערב, רשף חשב רק על דבר אחד: איך לעזאזל יפרוץ לסימולטור של לויטוב. הוא גלגל במוחו רעיון אחר רעיון. רגע התלהב ורגע התאכזב ופסל אותו לאחר מחשבה. לבסוף, בשעת לילה מאוחרת, רשף נואש והשתרע על מיטתו לשנת הלילה. כבר היה קרוב להירדם כשלפתע צץ במוחו הפתרון שחיפש. הוא ניתח אותו במהירות ופניו אורו: כן, זה ישים בהחלט! הוא מיהר להתיישב, הדליק את האור במנורת הלילה, הוציא מהשידה עיפרון ומחברת וכתב את האלגוריתם בראשי פרקים.

מתקפה בשני שלבים. בשלב הראשון הוא יכניס תוכנת פיתיון שתיכתב כך שתזוהה במתכוון על ידי חומת האש, ובעוד היא מעסיקה את משאבי המערכת, יחל השלב השני שבו תופעל הנוזקה האמיתית — הווירוס שישתלט על סימולטור לויטוב ויגרום לקריסתו. בעיני רוחו רשף ראה כיצד הוא חושף בפני כולם, ובראש ובראשונה בפני ד"ר לויטוב ההמום, את זהותו של מי שהשחיל את התוכנה הזדונית פנימה.

זה הולך להיות מחזה! הרהר בהנאה גלויה.

את התוכנה עצמה לא יכול היה להתחיל לכתוב, כי נאסר על אנשי הצוות לקחת איתם הביתה ולו שורת קוד אחת. לא נורא, חשב, מחר יעשה את זה, על הבוקר. שעתיים־שלוש של עבודה דיסקרטית והקוד שלו יהיה מוכן לפעולה. הוא כיבה את האור, הניח את ראשו על הכרית ונרדם, מרגיש לראשונה זה שבועות, שהוא שוב בשליטה.

למוחרת הקדים להגיע למשרד והתיישב מייד אל המחשב שלו. לקח לו בדיוק שעה אחת לבנות את חיל החלוץ — בשר התותחים המיועד להיטרף על ידי מערך ההגנה של הסימולטור. לאחר שסיים שיגר את הקוד פנימה בלחיצה אחת על מקש. הסימולטור הגיב כפי שציפה — הוא זיהה ותקף את הקוד הפולש. נלהב מהצלחתו, רשף עבר לכתוב את הקוד של הנוזקה האמיתית. זה היה שלב מורכב יותר ורשף נדרש לכל מיומנותו על מנת לגבש את הקוד. מספר תקיפות ניסיון שערך נכשלו, אבל הוא זיהה את כל נקודות התורפה וטיפל בהן, אחת לאחת. לקראת השעה אחת עשרה הכול היה מוכן.

הוא שפשף את ידיו בסיפוק, פוקק את פרקי אצבעותיו, והחליט לבצע את התקיפה במהלך ארוחת הצוהריים, וכשכולם יחזרו מחדר האוכל וד"ר לויטוב יתיישב להמשיך לשכלל את הסימולטור האהוב שלו, תחכה לו הפתעה. כדי לגרום לו להזיע קצת יותר, רשף החליט לשלוח את הווירוס בשרשור של מספר כתובות עוקפות. בזמן שלויטוב יתהה מה קרה, רשף ילכסן אליו מבטים דרך חלון המשרד ויתמוגג למראה המבוכה שעל פניו, בטרם הוא, סרן רשף נווה, יחשוף מי האחראי לכל זה.

לראש מערך הסייבר, יוספי, היו באותו היום כמה אורחים חשובים ואולם האוכל היה מלא למחצה. שולחנות הוצמדו זה לזה באזור ההנהלה ואליהם כבר הסבו ראש המערך, כמה אזרחים שרשף לא הכיר, וכמה קצינים בכירים מחיל מודיעין. רשף זיהה ביניהם את ראש אגף המודיעין, האלוף בנטל. הם ניהלו ביניהם שיחה ערנית בקולות מהוסים. ד"ר לויטוב ישב שני שולחנות ממנו, וסעד עם כמה מאנשי הצוות. רשף בחר לשבת לבדו, כדי שיוכל לחשוב בהנאה ובלי הפרעה על ההפתעה שמחכה לדוקטור בעוד זמן קצר, כשיחזור מהארוחה.

לפתע כבו כל האורות בחדר האוכל. יחד איתם השתתקה נהימת האוויר בתעלות המיזוג. השיחות דעכו והשתררה דממה. אנשים נשאו ראשיהם והביטו סביב בתהייה. לאחר כמה שניות התאורה שבה והאוויר חזר לזרום בתעלות המיזוג. כולם פנו לעסוק בענייניהם כשסגנו של ראש מערך הסייבר נכנס לחדר האוכל. הוא ניגש היישר ליוספי ולחש משהו על אוזנו. יוספי גחן אל האלוף, אמר לו משהו ושניהם קמו לצאת מחדר האוכל כששאר המסובים נלוו אליהם. בדרכו החוצה סימן יוספי בידו ללויטוב שיצטרף אליו. רשף נשאר לשבת, תוהה על המהומה, קצת מתוסכל על שלויטוב לא חוזר מייד לחדרו ועל כן הוא מעכב לו את רגע הסיפוק.

זמן קצר אחר כך פשטה הידיעה בין הסועדים: עקב תקלה, חלק גדול מהמדינה נותק מאספקת החשמל, רק כמה תחנות כוח פרטיות נותרו פועלות. גם בקמפוס של מערך הסייבר הלאומי נפלה רשת החשמל, אבל היא הייתה מגובה בגנרטורים לשעת חירום שנכנסו לפעולה ברגע הנפילה.

רשף סיים את הארוחה וחזר למחלקה, זועם על התזמון הלא מוצלח של התקרית. הוא התיישב לשולחנו והעלה את יישום הסימולטור. לפחות ייהנה עוד פעם ממה שמצפה לד"ר לויטוב כשישוב למשרדו. הוא הפעיל את היישום. הלוגו המוכר — נורת חשמל דולקת — עלה ומייד נפתח עמוד הכניסה. הסימולטור פעל כרגיל. רשף הופתע. האם שוב ניצח הסימולטור את הנוזקה שהוא שלח אליו? אכזבה עלתה בפניו והוא פנה לבדוק במחשב שלו מה קרה, אולי לא החדיר את התוכנה הזדונית דרך הפרצה, כפי שתכנן? אם כן, התעודד, עדיין יש לו זמן לתקן את הפעולה לפני שלויטוב יחזור. רשף בחן שוב את קוד הווירוס ואת תהליך השיגור. הכול נראה כשורה. הוא שלח מבט נוסף אל הצג, מרפרף בעיניו עוד פעם אחת אחרונה על פקודות ההפעלה, בטרם ישלים עם העובדה ששוב הובס על ידי הסימולטור של ד"ר לויטוב.

דמו קפא.

ההבנה נחתה עליו כהר. הוא טעה בכתובת השיגור של הנוזקה ובמקום לשלוח אותה לסימולטור של לויטוב, הוא שלח אותה לכתובת האמיתית של מחשב תחנת הכוח בחדרה. שתי הכתובות נמצאו במדורים שונים לגמרי ברשת המחשבים, אבל רשף נזכר שנכנס למדור תחנת חדרה בבוקר כדי לבחון משהו. אולי השאיר את המדור פתוח ו—

המחשבה שאולי הוא זה שגרם לנפילת רשת החשמל במדינה איבנה אותו. הוא ישב משותק והדם הלם ברקותיו. החדר הסתחרר סביבו והוא חש כאילו הוא על סף התקף לב, רשף הבין שהוא חוֹוֶה התקף חרדה קשה. הוא נשם נשימות עמוקות וניסה להירגע. איך עשה טעות כזו? מכולם, דווקא הוא? ומה עושים עכשיו? רשף חש שעולמו חרב עליו. אט־אט התאושש, מחשבתו שבה והתמקדה והוא חזר לחשוב בצלילות. שיגלה להם שהוא האחראי לתקלה הנוראה? הרי חייו לא יהיו חיים מאותו הרגע. עדיף לו למות. הוא חייב לכסות על המעשה. הוא מיהר למחוק מהמחשב שלו כל זכר לנוזקה. מאחר שהתחיל את העבודה עליה רק כמה שעות קודם לכן, עדיין לא נוצר לה גיבוי ברשת הפנימית. כעת הייתה כלא הייתה.

רשף עוד ישב ובהה בצג המחשב שלו כשד"ר לויטוב חזר. הוא מייד כינס את כולם לתדריך בחדר הישיבות ועדכן את הנוכחים בקולו האיטי בטיב התקלה: תחנת הכוח של חדרה נפלה ובגלל העומס שנוצר ברשת החשמל הארצית, הפילה פעולת שרשרת גם את תחנת אשדוד ואחריה את תחנת זיקים. כעת פועלים בחברת החשמל להפריד בין האזורים. כבר החזירו את תחנת זיקים לפעולה ובקרוב תחזור גם תחנת אשדוד. תחנת חדרה עדיין הייתה משותקת. "אבל," המשיך ד"ר לויטוב בטון מודגש, "מרכז בקרה ארצי של חברת חשמל פנה אלינו לפני זמן קצר, פה במערך הסייבר הלאומי, בחשד שהתקלה היא בגלל התקפת סייבר עוינת על מחשב בקרה ראשי של תחנת הכוח בחדרה. ראש המערך כבר שלח צוות למקום כדי לחקור את האירוע. ומכיוון שצוות שלנו עוסק בסימולציה של תקיפות על מתקני אנרגיה, ראש מערך הסייבר רוצה ניתוח של סיבות אפשריות להצלחת הפריצה. אני צריך שיתוף פעולה של כולכם."

במהלך כל התדריך רשף ישב בשקט, שלא כדרכו. חששותיו התאמתו וכעת, מששמע על צוות החקירה שיצא לחדרה, היה בטוח שמקור המתקפה יתגלה במהרה, ואז גם יעלו עליו. עצם המחשבה על האפשרות הזו, גרמה למוחו להריץ בראשו תסריטים מסויטים.

"אדון רשף," עורר אותו לויטוב ממחשבותיו האפוקליפטיות, "גם אתה מוזמן לתת רעיון, אם יש לך כזה." עיניו של לויטוב בחנו אותו במבט חודר. "קרה משהו? למה אתה שותק ולא קופץ כמו תמיד ומפגיז בהערות והצעות?"

בחמש אחר הצוהריים נקראו אנשי המחלקה לעדכון נוסף. "יש נתונים ראשונים מחדרה," דיווח ד"ר לויטוב, "כבר ברור שהתחנה הותקפה על ידי וירוס, אבל עדיין לא ידוע לנו מי עשה את זה. עשו עבודה טובה, החוליגנים. חושבים שזה אירן, או האקרים של מדינה במזרח אירופה." לויטוב, יוצא קספארסקי, התקשה להוציא מפיו את המילה 'רוסיה', אם כי לכולם היה ברור שאליה התכוון. "ראש המערך מבקש אותנו להכין מתקפת נגד, אחרי שנדע מי זה ואם הממשלה תחליט. אני צריך הצעות. רשף. נו, עכשיו זאת הזדמנות שלך. תמיד מדבר הרבה. נראה אותך מביא משהו." עדיין התפלא על השקט החריג של רשף.

רשף האזין למחמאות שלויטוב העתיר על הפורצים האלמונים וצחק בליבו צחוק מר על המצב האבסורדי אליו הוא נקלע. בינתיים לפחות, נראה היה שאין לחוקרים ולו זנב חוט לגבי זהותם של הפורצים. איזה מזל שהחליט, כתוספת משעשעת למשחק ההתעללות שלו בלויטוב, לפרוץ לסימולטור בדרך פתלתלה במקום ישירות. עכשיו הרגיש שהמתח שבו היה שרוי מאז הצוהריים הולך ומתפוגג. אבל מה הלאה? צחוק הגורל שיש לו את הפתרון שלויטוב מחפש, אבל הוא מנוע מלהציע אותו. ואולי לא? אם החשדות מופנים החוצה, למה שלא יציע את מה שעשה לתחנת הכוח בחדרה, בשינויים קלים כמובן, כדי שלא תימצא זהות מעוררת חשד לווירוס של חדרה. כן, זה מה שהוא יעשה. בכך ינקה קצת את מצפונו וגם יחדד את ההכרה ביכולותיו בקרב אנשי הצוות.

למוחרת, רשף הציג את המוטציה שיצר לנוזקה שלו. הוא הריץ אותה על הסימולטור של לויטוב וכולם ראו איך היא גורמת לו לקרוס בתוך שניות. לויטוב התפעל, וגם הרים גבה חשדנית למראה האיפוק והיעדר היוהרה הרגילה, שבהם רשף הגיב להצלחת הווירוס שלו, אבל זה לא מה שהיה חשוב כרגע. לויטוב מיהר לדווח לראש המערך יוספי, "יש לנו כלים לתגובה אפשרית."

כעבור שעה יוספי חזר אליו ובישר לו שמחר בבוקר יתקיים דיון דחוף בנושא אצל ראש הממשלה וכי הוא מבקש ממנו להתלוות אליו. דוקטור לויטוב הנרגש ביקש וקיבל אישור לצרף לדיון גם את סרן רשף נווה. "למקרה שיעלו שאלות מקצועיות," אמר.

"שלשום נערכה מתקפת סייבר זדונית על המדינה ואנחנו צריכים לכלכל את צעדי התגובה שלנו," פתח ראש הממשלה את הדיון. "אבל ראשית כל, ולפני שאכנס את הקבינט כדי להחליט איך נגיב וכנגד מי, עלינו לדעת את העובדות. ראש מערך הסייבר, מה בפיך."

בנוסף לראש הממשלה, ראש המל"ל, הרמטכ"ל, שר הביטחון, ראש המוסד וראש אגף המודיעין בצבא האלוף בנטל, נכחו בחדר הישיבות גם יוספי, לויטוב ורשף. בכל זמן אחר, אילו הזדמן לרשף להיות נוכח בדיון לצד כל האישים האלה, שעד היום הוא ראה אותם רק על מרקע הטלוויזיה, בוודאי היה נפעם ונרגש מהזכות שנפלה בחלקו, אבל הידיעה שכל הפורום הנכבד הזה מתכנס עכשיו רק בגלל התעלול שהוא עולל, שיתקה אותו. הוא ישב בכיסאו מכווץ מאימה.

"בבדיקה שנעשתה מייד לאחר האירוע," הסביר ראש מערך הסייבר בפנים רציניות, "הוברר מעל לכל ספק שתחנת הכוח בחדרה הושבתה בעקבות תקיפת סייבר שבוצעה נגדה. אנשי המערך שלנו עדיין מנתחים את המידע, אבל כבר עכשיו אני יכול לומר שהתחכום של הנוזקה הוא כזה שבטח נדרשו לפיתוחהּ משאבים של גוף גדול, אולי אפילו מדינה."

רשף זע על כיסאו באי נוחות. הוא נקרע מהמחשבה שלעולם לא יוכל לזקוף לזכותו את השבחים המופלגים שחלק לו הראש שלא ביודעין.

"ראש המוסד, מה אתה שומע ממקורותיך?" שאל ראש הממשלה.

"לצערי, למקורות שלי אין בינתיים מידע ספציפי לגבי יוזמי המתקפה. הם לא קלטו שום דבר חריג, לפחות לא אצל החשודים המיידיים."

"אירן ורוסיה?" הקשה ראש הממשלה, וראש המוסד הנהן.

"האלוף בנטל, מה אצלך?" פנה ראש הממשלה לראש אגף המודיעין.

"גם אנחנו לא קיבלנו שום אישוש מהמקורות אצל השכנים שלנו. אומנם קצין בדרג בינוני במשמרות המהפכה של אירן מיהר לנכס לעצמו את המתקפה, אבל אין לזה כל אישוש ממקורות נוספים."

"אז בשלב הזה אין לנו שום בדל של מידע ממשי?"

"לא, אדוני," נטל ראש המוסד את רשות הדיבור. "מאחר שרשימת החשודים הפוטנציאלים שלנו כוללת כרגע רק את שתי המדינות שהזכרנו, אני מעריך בסבירות גבוהה שאת התקיפה ביצעה אירן. אנחנו יודעים שהם מקיימים פעילות סייבר ענפה ומתקדמת ועדיין לא הצלחנו לחדור אליה. אחרי כל התקיפות שאנחנו מבצעים נגדם בזמן האחרון, יש להם מוטיבציה לנסות ולפגוע בנו בחזרה, וכמו שכולנו יודעים, הם ינסו זאת באופן שלא משאיר טביעת אצבעות. לכן הפעולה מאז שלשום מאוד מתאימה לדפוס הזה."

רשף ניסה לנתק את הקשב שלו ככל יכולתו. הוא היה מוכן להימצא בכל מקום אחר, רק לא לשבת כאן ולשמוע את ראשי המדינה דנים בכובד ראש בתוצאות מעשיו. כמעט קם וצעק, 'זה אני! אני ביצעתי את הפריצה! זה היה בטעות, תסלחו לי!' אבל זעמם של האנשים החשובים האלה עליו והעונש הצפוי לו אם יתגלה מה הוא עשה, נראה לו חמור הרבה יותר מאשר ייסורי המצפון הצפויים לו. רשף נשך את שפתיו והמשיך לשתוק, מנסה לדכא את ההמולה שבראשו.

הוא התעורר מקיפאונו רק כששמע את לויטוב נוקב בשמו "-וסרן רשף נווה היושב כאן לצדי, הוא זה שכתב את הקוד. אז כן. אנחנו בהחלט יכולים להגיב, אם זה מה שתחליטו." כל הנוכחים הפנו את ראשם לעבר רשף ונעצו בו את עיניהם, מי בסקרנות ומי במבט חודר.

"טוב, זה הכול בינתיים," סיכם ראש הממשלה את הדיון, "מחר לפני הצוהריים אכנס את הקבינט לקבלת החלטות. תיידעו אותי מיידית בכל מידע חדש שיגיע." הוא קם ממקומו ואחריו קמו שאר הנוכחים. פתאום רשף שמע את ראש הממשלה קורא בשמו, "רשף נווה, בוא רגע בבקשה." רשף קרב אליו בלב הולם. לויטוב ויוספי נשארו במרחק מנומס מאחור והביטו בשניים בציפייה.

"הווירוס שפיתחת, זה ודאִי שאנחנו יכולים להפעיל אותו מבלי שהצד השני ידע מי עשה זאת?"

"כן, אדוני. הם אולי ינחשו, אבל לא ידעו בוודאות."

"טוב, רציתי להיות בטוח." טפח ראש הממשלה על כתפו ופנה לצאת.

"אני לא חושב שהאירנים עשו את זה," נפלטו המילים מפיו של רשף אל גבו המתרחק של ראש הממשלה.

ראש הממשלה הסתובב ופניו מופתעות, "אתה לא חושב? למה?"

"כי... כי, זה לא נראה מתאים לקודים שלהם," גמגם, "כלומר, ממה שאני למדתי על הווירוסים שלהם."

"אבל אם לא הם, אז מי?"

"אני לא יודע, אבל—" רשף חש שחום מציף את פניו והן מאדימות, והוא השתתק.

"טוב, בוא נשאיר את זה לקביעת הגורמים המקצועיים," ענה ראש הממשלה ויצא מהחדר ובעקבותיו כל פמליית האבטחה שלו.

בדרך חזרה אל המשרד, רשף זכה לשטיפה רצינית מלויטוב. גם יוספי הביט בו בזעם כבוש. "מה פתאום אתה קופץ ואומר לראש ממשלה מה אתה חושב או לא חושב?! אתה תכתוב קודים לווירוסים, ואת ההסברים תשאיר למי שצריך להסביר. בכלל, אני לא מבין מה יש לך. קודם עושה הרבה רעש, אבל אין פרודוקציה ועכשיו עושה עבודה טובה, ודווקא שותק!"

בכל הזדמנות אחרת היה רשף עונה לו באבי אביו, אבל עתה לא נותר לו אלא להרכין את ראשו ולקבל את הגערות בדממה.

אם היום התחיל רע עבורו בדיון אצל ראש הממשלה, ההמשך היה גרוע יותר. מהדורות החדשות סיכמו את תוצאות ההחשכה שאירעה יומיים קודם לכן בדיווח על כעשרים פצועים בדרגות שונות של חומרה בעקבות הפסקת החשמל. רובם נפגעו בתאונות דרכים בצמתים, כאשר רמזורים חדלו לפעול. היו כמה נפגעי חרדה שנתקעו במעליות והמתינו זמן רב לחילוץ, והייתה גם אישה מבוגרת אחת שנפלה במורד המדרגות ושברה את רגלה, כשחדר המדרגות הוחשך לפתע. רשף התקשה להכיל את העובדה שהוא הגורם לכל הפציעות האלה. במהלך היום חשב כמה וכמה פעמים לגשת ללויטוב ולהתוודות באוזניו על מה שקרה, ובכל פעם נרתע כי לא היה בו די אומץ להתמודד עם תוצאות מעשיו. המאבק הפנימי חנק את גרונו והוא נשם בכבדות.

לקראת סוף היום ד"ר לויטוב קרא לו לבוא למשרדו. "תכין את הקוד שלך עם דף הסבר ותעביר אותו מחר בבוקר למשלוח חבילות," הורה לו בפנים חתומות. "משלוח חבילות" היה שם הקוד הפנימי לקבוצה שרק אנשיה הוסמכו לשגר נוזקות ליעדיהן. חזהו של רשף התכווץ עוד.

"כבר יודעים מי עשה את זה?" שאל בלחש.

"עוד לא, אבל בסוף נמצא, אל תדאג. בינתיים זה חייב להיות מוכן, אז תעביר להם את הקוד."

רשף נשאר לעמוד במקומו. אולי כעת יספר ללויטוב מה באמת קרה?

"מה אתה עומד על המקום?" קרא לויטוב לעברו, נותן דרור לכעס שבעבע בו עוד מסוף הדיון בבוקר, אצל ראש הממשלה, "מפחד שלא תקבל קרדיט על זה? כולם כבר יודעים, אפילו ראש ממשלה יודע אז נו, זוז כבר."

רשף יצא מהחדר בכבדות.

כשחזר לדירתו בשעת ערב מאוחרת, אכל משהו ומיהר להתיישב למחשב, לבדוק באתרי החדשות אם כתבו משהו. הוא לא מצא דבר והלך לישון. כמעט כל הלילה לא עצם עין. רק לפנות בוקר, כשכבר היה רצוץ ומותש, שקע לכמה שעות של שינה טרופה. כשהתעורר, נבהל למראה השעה המאוחרת. הוא מיהר להתארגן ויצא אל מטה מערך הסייבר. בעודו תקוע בפקק בכביש העמוס, גמלה בליבו החלטה.

מייד כשהגיע למשרדו, הוא הכין את קוד הנוזקה, כתב מסמך הסברים קצר ושיגר את החומר דרך הרשת הפנימית לתיבת הדואר המיוחדת של מחלקת משלוח החבילות. כשסיים, המשיך זמן מה לשבת ללא תנועה ואז קם.

הוא היה בדרכו למשרד של ד"ר לויטוב, כשפרצה במחלקה המולה נרגשת. אחד מאנשי הצוות חלף לידו ובישר לו בחדווה, "שמעת? הולכים על אירן!"

את יתרת הדרך למשרד של לויטוב רשף עשה בריצה. לפני שהספיק לומר מילה, הדוקטור קיבל את פניו בעליצות לא אופיינית, "זהו, החקירה אישרה את זה באופן מוחלט. אירן שלחה את הווירוס. מר יוספי כבר עדכן את ראש המל"ל והממשלה צריכה לקבל החלטה על התגובה בכל רגע." לויטוב נשמע נלהב כילד שנוהג כל הזמן במכוניות צעצוע ועכשיו נתנו לו סוף סוף לנהוג במכונית אמיתית.

רשף ידע שזה עכשיו או לעולם לא. הוא אמר, "לויטוב, זאת לא אירן. אני שלחתי את הווירוס לחדרה."

לויטוב התבונן בו כלא מבין, "מה?"

"אני, אני זה ששלח את הווירוס לתחנת הכוח בחדרה," חזר והדגיש.

"תגיד, אתה בסדר? מה אתה מקשקש? החקירה קבעה שזה האירנים."

"דוקטור לויטוב. אני רציתי לשלוח את הווירוס לסימולטור שלך ובטעות שלחתי אותו לתחנת הכוח. הכול קרה בגללי."

"רשף, אני לא מבין למה אתה אומר את זה. אי אפשר שזה אתה. הקוד מתאים בדיוק לסגנון האירני, כמו שהיה בווירוסים שהם שלחו קודם. גם כתובת השולח התחבאה עמוק, כמו שהם תמיד עושים, אז אל תבלבל לי מוח. אם יש לך איזה בעיה, תגיד. כבר מאתמול אני מרגיש שאתה לא בסדר. אולי אתה צריך לראות רופא? אולי פסיכיאטר?!"

"אתה לא מאמין לי? אני פשוט השתמשתי בסגנון שלהם, כמו בווירוסים שחסמנו, ואני גם שלחתי את הקוד לסימולטור דרך כמה פרוׄקסים. עשיתי את כל זה כדי לעבוד עליך, כי אני ואתה — אבל בטעות שלחתי את הווירוס לתחנת חדרה. אני נורא מצטער. תודיע מהר למי שצריך. שלא ישלחו את החבילה."

הוא היה על סף בכי, אבל דבריו ההזויים שכנעו את לויטוב עוד יותר שרשף נווה באמת ירד מהפסים. "תשמע, אני לא יודע מה יש לך," אמר בטון מפייס, "אבל ברור לי שאתה לא במצב טוב. סע הביתה לנוח ומחר נדבר ונראה מה לעשות, בסדר?"

"דוקטור לויטוב!" רשף צעק, "תיכנס לקוד של הווירוס ותסתכל בעצמך! בשורה השנייה תראה מספר שערכו 647, אבל הקוד לא משתמש בקבוע הזה. אתה יודע מה זה המספר הזה? זה השם שלי בגימטרייה — רשף נווה. זאת החתימה שלי שהכנסתי כדי שתדע שזה אני. תגיד לי, איך האירנים יכולים להכניס את השם שלי לקוד שלהם?!"

לויטוב הביט ברשף בפה פעור. ידו רעדה כשהרים את שפופרת הטלפון וביקש אישור גישה לקוד הווירוס שנחשף בתחנת הכוח בחדרה. כשהקוד המפוענח הופיע על צג המחשב שלו, הוא הביט בו רגע בריכוז ומייד חזר והרים את הטלפון. "מר יוספי, יש לנו בעיה," אמר בשקט. הוא חזר בקצרה על מה שרשף סיפר לו, האזין בדממה לתשובתו של יוספי וסגר את הטלפון.

"מאוחר מדי," אמר בקול חנוק, "החבילה נשלחה לפני זמן קצר."

כעבור חצי שעה, רשף, לויטוב ויוספי עמדו במשרדו של ראש הממשלה בקריה. הוורידים במצחו של ראש הממשלה היו נפוחים, כאילו הוא על סף פיצוץ. שר הביטחון וראש המל"ל ישבו לצידו בשתיקה, פניהם חמורות.

"איך דבר כזה יכול היה לקרות?" דרש ראש הממשלה לדעת.

"אדוני, אנחנו נחקור את הנהלים—" התחיל יוספי למלמל וראש הממשלה קטע אותו בחדות, "אל תענה לי. זו הייתה שאלה רטורית. כרגע מה שמעניין אותי זה האם עדיין יש דרך למנוע מהווירוס לפעול."

יוספי הביט בלויטוב שנראה מבועת כאילו הוא עומד להיות מוצא להורג. "אני חושש שאין אפשרות כזו," לחש בחיישנות, "אבל אם האירנים לא ידעו שאנחנו שתלנו את זה, אז אולי —"

ראש הממשלה רתח עוד יותר. "נו, באמת! כל העולם יודע כבר שווירוס עוין תקף את ישראל ושלושה ימים אחר כך מתקפת סייבר מפילה את מערכת השליטה בבתי הזיקוק באבדאן? נראה לך שהאירנים יחכו שנוציא הודעה רשמית? הם יודעים לעשות אחד ועוד אחד!" והוא הזדקף וטפח בחוזקה על המכתבה שלפניו. "רבותי, המלחמה שעשויה לפרוץ בקרוב תהיה רשומה על השם שלכם. שלך, יוספי! ושלך, לויטוב! של כולכם!" הוא התיז את המילים מפיו בזעם, קושר את שלושתם בצרור אחד. "זה הכול. עכשיו יש לי מלחמה להתכונן אליה," וסימן בסנטרו שאין לו כל עניין נוסף בהם.

"הווירוס לא יפעל."

המשפט הדהד בשקט שהשתרר בחדר. כולם נפנו אל רשף.

"מה אמרת?" שאל ראש הממשלה.

"הווירוס לא יפעל," המשיך רשף בביטחון. "לפני שמסרתי אותו למחלקת המשלוחים, שיניתי את התנאים באחת הלולאות בקוד. אם לא יגלו את הווירוס בזמן החדירה, הוא פשוט יישאר קבור במחשב כקוד מת."

"ואם יחפשו אותו, לא יוכלו למצוא אותו?" הקשה ראש הממשלה.

"אם אין להם סיבה לחפש, למה שיחפשו?" ענה רשף בשאלה.

ראש הממשלה הביט בו בריכוז, "ולמה עשית את זה?"

"הייתי חייב, כי ידעתי שהאירנים לא אשמים."

ראש הממשלה החליף מבטים עם ראש המל"ל ועם שר הביטחון. "צאו מכאן!" סינן בפה קפוץ. יוספי, לויטוב ורשף התרוממו מכיסאותיהם כאילו הוכשו. פניהם של יוספי ולויטוב היו אפורות כקיר. רק רשף הרגיש, לראשונה זה שלושה ימים, שהלחץ בחזהו משתחרר. הוא שאף אוויר מלוא ריאותיו.