ספסל בגינה

אור

תָּמִיד רָאִיתִי אֶת הָאוֹר

בַּבֹּקֶר עִם זְרִיחַת הַחַמָּה

וּבָעֶרֶב אֶל תּוֹךְ שְׁקִיעָתָהּ.

רָאִיתִי אֶת הָאוֹר שֶׁבְּנִצְנוּץ כּוֹכָב

בְּאֵשׁ מְבֹעֶרֶת, בְּיָרֵחַ מֻזְהָב.

מֵצִיף אֶת עַצְמִי בְּכָל הַטּוֹב שֶׁבּוֹ

בַּהֶאָרָה, בַּחֹם הַמְּלַטֵּף וּבַהַשְׁרָאָה

לֹא חוֹשֵׁשׁ גַּם מֵהֶבְזֵקִים חֲזָקִים.

וּמַמָּשׁ לָאַחֲרוֹנָה שִׁדְרַגְתִּי אֶת הַשִּׁיטָה

לָמַדְתִּי לְהַרְגִּישׁ אֶת הָאוֹר גַּם בָּעֲלָטָה,

לִרְאוֹת אוֹתוֹ בְּדִמְיוֹנִי

וְלִצְבֹּעַ בַּצְּבָעִים שֶׁלּוֹ אֶת עוֹלָמִי.

הָאוֹר שֶׁבָּאוֹר וְאוֹרוֹ־שֶׁלּו

מִתְעַרְבְּבִים בְּאוֹרִי־שֶׁלִּי –

הַמַּאֲרָג הַמֻּשְׁלָם שֶׁל הָעוֹלָם.

הבית הישן

הַבַּיִת הַיָּשָׁן עוֹמֵד שָׁם כְּבָר שָׁנִים

בֵּין מִגְדָּלִים נוֹצְצִים בִּרְחוֹבוֹת מְצֻעֲצָעִים.

הָיוּ לוֹ יָמִים יָפִים

אֵרֵחַ בְּנֵי מִשְׁפָּחָה וַחֲבֵרִים.

רַחֲבַת הַדֶּשֶׁא מֵאָחוֹר

הָפְכָה לְפִסָּה יְרַקְרַקָּה,

דְּהוּיָה־מַשֶּׁהוּ

נֶחְבֵּאת וּמְבֻיֶּשֶׁת.

אֶל מוּל הֶהָמוֹן הַסּוֹאֵן,

הָרוֹחֵשׁ, הַגּוֹעֵשׁ

אֶל מוּל דֶּרֶךְ

לְלֹא מַטָּרָה, לְלֹא מוֹצָא,

בְּבִלְבּוּל, בִּתְהִיָּה

בְּעִרְפּוּל, בְּזָוִית קֵהָה.

הַבַּיִת הַיָּשָׁן –

מָלֵא אֹפִי וּנְשָׁמָה

הַבַּיִת הַיָּשָׁן

בְּאֶמְצַע עִיר הוֹמָה.

אופטימי

אֲנִי כָּל כָּךְ אוֹפְּטִימִי.

מַבִּיט סְבִיבִי, מִתְקַשֶּׁה לְהַאֲמִין:

מִן הַמְּצוּלוֹת עָלִיתִי,

מְשַׁיֵּט לִי בַּגְּבוֹהִים

לֹא מְפַחֵד.

מְקַדֵּם אֶת עַצְמִי

דַּרְכִּי סְלוּלָה,

הַכִּוּוּן בָּרוּר –

נוֹסֵק מַעְלָה.

נוֹפִים קְסוּמִים

כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם מְנַצְנְצִים כְּיַהֲלוֹמִים

מְנַבְּאִים אֶת עֲתִידִי

מְסַמְּנִים לִי אֶת דַּרְכִּי.

עָצְמָה שֶׁבָּאָה מִבִּפְנִים

מְדַיֶּקֶת וּמְכֻוֶּנֶת

מְמַנֶּפֶת מַחְשָׁבוֹת

מְחַדֶּדֶת אֶת הַתִּקְווֹת –

אֵלֶּה שֶׁמַּמָּשׁ עַכְשָׁו

הוֹפְכוֹת לַמְּצִיאוּת

שֶׁאֵלֶיהָ יִחַלְתִּי וּפִלַּלְתִּי.

אֶנֶרְגִּיּוֹת שִׂיא

מְקַדְּמוֹת אֶת בְּשׂוֹרָתִי

יְשׁוּעָתִי, חַיַּי.