מה ששתת פעם דם הוא עכשיו רק סימן על עור
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מה ששתת פעם דם הוא עכשיו רק סימן על עור
הוספה למועדפים

מה ששתת פעם דם הוא עכשיו רק סימן על עור

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • הוצאה: הליקון
  • תאריך הוצאה: 2022
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 52 עמ' מודפסים

תקציר

כְּשֶׁאָמַרְתְּ "שְׁנָתַיִם"
נָמֵר חָצָה אוֹתִי מִצַּד לְצָד.
ֹשְ-נָתַיִם
זֶה מָוֶת גָּדוֹל
וּמִי בִּכְלָל יָכוֹל לְצַ
יֶּר מָוֶת 
מִמֶם עַד תָּו
מִסּוֹף אֶל סוֹף.

(מתוך השיר 'מתחת לפנתרים')

שירתו של גדי טל היא שירת הנמר החוצה את העולם מסוף אל סוף. בלשון ישירה, כריזמטית ומחוספסת, ספוגה במוזיקליות רבה, הוא מעמיד לפנינו בספר שיריו הראשון 'מה ששתת פעם דם הוא עכשיו רק סימן על עור' עולם ספרותי עשיר מורכב: עולם שיש בו מתחים, אהבות, פרידות, ויסקי, טלוויזיות מטושטשות, נשיות, גבריות, סקס, רוקנרול וגם ערגה. הרבה ערגה. מתחת לחספוס מתגלה הגעגוע במלואו, או כפי שטל מנסח זאת: "גַּעְגּוּעַ שָׁלוּב בְּגַעְגּוּעַ בתוך גַעְגּוּעַ". זהו ספר אשר מוליך את הקורא לחוות שירה בדרך אחרת - פחות "סטרילית", פחות "נקייה" – יותר 'רוקנרול על הבר': שירה שיש בה מצד אחד "גַּלְגַּלֵּי שִׁנַּיִם מִתְחַכְּכִים", "מְכוֹנִיּוֹת חֵרְשׁוֹת מְלֻכְלָכוֹת" וכמובן את ג'וני אשר "יוֹרק מִלִּים בּקֶּצֶב"; ומצד שני את הכמיהה "לִרְאוֹת סֶרֶט, לְטַיֵּל בַּשָּׂדֶה, לְהִתְעַנֵּג, לְחַיֵּךְ, לִנְשֹׁם. לֶאֱהֹב אוֹתָךְ". זאת שירה שנוגעת בקצוות, מגוונת ואנרגטית, שאפשר לסכם אותה במשפט אחד: "קְרוּז קוֹנְטְרוֹל שֶׁל שְׁאֵרִיּוֹת אהבה". את ספרו חותם טל במשפט המהדהד "שִׁירִים הֵם רַק אָבָק שֶׁל כְּלוּם", ומלמדנו שגם האבק הוא סכין, אשר מותיר בלב כולנו סימן על עור.

יקיר בן-משה

פרק ראשון

הזמן העובר מקמט

הַזְּמַן הָעוֹבֵר
מְקַמֵּט
אֶת הַזְּמַן שֶׁעָבַר
כְּמוֹ אָדָם הַמּוֹעֵךְ נְיָר
לְכַדּוּר
כִּי אֵינוֹ אוֹהֵב
אֶת שֶׁכָּתַב.
וַאֲנִי יוֹדֵעַ
שֶׁפַּעַם,
כְּשֶׁאֶרְצֶה לִפְרֹשׂ אוֹתוֹ,
לְיַשֵּׁר אֶמְצַע וּקְצָווֹת,
הוּא כְּבָר יִהְיֶה
חֲרוּשׁ קְמָטִים
וַחֲרוּט קְפָלִים,
שֶׁיַּסְתִּירוּ מִמֶּנִּי
אֶת מַה שֶּׁהָיָה לִי
פַּעַם,
וְשֶׁכְּבָר אֵינִי זוֹכֵר.

עוד על הספר

  • הוצאה: הליקון
  • תאריך הוצאה: 2022
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 52 עמ' מודפסים
מה ששתת פעם דם הוא עכשיו רק סימן על עור גדי טל

הזמן העובר מקמט

הַזְּמַן הָעוֹבֵר
מְקַמֵּט
אֶת הַזְּמַן שֶׁעָבַר
כְּמוֹ אָדָם הַמּוֹעֵךְ נְיָר
לְכַדּוּר
כִּי אֵינוֹ אוֹהֵב
אֶת שֶׁכָּתַב.
וַאֲנִי יוֹדֵעַ
שֶׁפַּעַם,
כְּשֶׁאֶרְצֶה לִפְרֹשׂ אוֹתוֹ,
לְיַשֵּׁר אֶמְצַע וּקְצָווֹת,
הוּא כְּבָר יִהְיֶה
חֲרוּשׁ קְמָטִים
וַחֲרוּט קְפָלִים,
שֶׁיַּסְתִּירוּ מִמֶּנִּי
אֶת מַה שֶּׁהָיָה לִי
פַּעַם,
וְשֶׁכְּבָר אֵינִי זוֹכֵר.