המצוד אחר ה"שועל"
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
המצוד אחר ה"שועל"
מכר
מאות
עותקים
המצוד אחר ה"שועל"
מכר
מאות
עותקים

המצוד אחר ה"שועל"

4.5 כוכבים (25 דירוגים)

עוד על הספר

נתן רונן

נתן רונן (רכטמן) (נולד ב-10 באפריל 1948) הוא סופר, מרצה במכללות ופעיל קהילתי בארגוני התנדבות. בעברו איש מערכת הביטחון וקהילת המודיעין הישראלית, על זרועותיה השונות, בדרגת סגן-אלוף ודרגת ייצוג אלוף-משנה. בשנת 1978 חזר למערכת הביטחון כאנליסט במדור מידע באגף מודיעין - המחלקה לקשרי חוץ. בשנת 1988 התמנה לראש ענף קשרי חוץ וארגונים בינלאומיים. בשנת 1993 השתחרר מצה"ל בדרגת סגן-אלוף והמשיך בשירות מילואים פעיל בפיקוד העורף במחלקת ההסברה. החל משנת 2016 יצאה לאור טרילוגיית ספרי ריגול פרי עטו העוסקת בדמותו הבדיונית של אריק בר נתן, ראש אגף "קיסריה" במוסד וראש מינהלת המבצעים. בשנת 2022 התפרסם ספרו הרביעי, בנפרד מהטרילוגיה, "המצוד אחר השועל".

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/yc5zxsfn

תקציר

לאריק בר נתן, המשנה לראש המוסד וראש מנהלת המבצעים של המוסד הישראלי למודיעין ולתפקידים מיוחדים, חשבון פתוח עם “השועל”- גנרל קאסם סולימאני מפקד גייס אל קודס - המוח המתוחכם מאחורי המתקפה האיראנית מרובת החזיתות על מדינת ישראל ויצואן המהפיכה האיסלאמית בעולם. 
אריק רוקם תכנית נועזת וחסרת מעצורים, המשלבת לוחמים רגליים ולוחמי סייבר. הוא רותם למשימה עמיתים מנוסים לצד טיפוסים מפוקפקים, ומפעיל מיומנויות ריגול ולוחמה חדשניות על קצה גבול הדמיון, בניסיון לחסל את יריבו הבלתי-נלאה ולסכל את מזימותיו. ביד וירטואוזית מפגיש הסופר את בר נתן, גיבור הספר, באנסמבל מרתק של מקומות ודמויות, אשר צובר תאוצה ומותיר את הקורא דרוך, עד לקרשנדו הסיום. 
“המצוד אחר השועל” הוא דרמת ריגול קצבית, חובקת עולם, מורכבת ובעלת עוצמה שאף בוחנת את מצבו הקיומי של המרגל – הבדידות, ההקרבה, השקרים, ההתמסרות לעבודה וההתמכרות לאדרנלין – שאין בכוחה של המסגרת המשפחתית לפצות עליהן. יחד עם זאת ואולי מעל לכל – זוהי יצירה שמבקשת להזכיר לנו את יכולתו של האדם לחשוב מחוץ לקופסה, להעז ולנצח. 
מספריו הקודמים של נתן רונן: “אמן הצללים” (2020), “לרדוף אחרי צל” (2017), ו”מסכות וצללים” (2014). 

פרק ראשון

פרולוג. הר דב, גבול ישראל-לבנון, 18 יולי 2017

הר דב (ג'בל רוס, בערבית), המתנשא לגובה של אלף חמש מאות מטרים מעל פני הים, ממוקם מצדו המערבי של הר החרמון, וצופה על דרום לבנון. ממצפה רמתא, פרוסה כל דרום לבנון למרגלות ההר.

שם, בשעה אחת אחר חצות של אחד מימי תחילת חודש יולי הלוהט, התכנסו בחדר התדריכים של מוצב "הדס" לוחמי היחמ"מ (יחידת מודיעין ומטרות) של חיל האיסוף הקרבי. הם ישבו בדריכות במפקדת חטיבה 769 היא עוצבת חירם, לקבלת תדריך בטרם חדירה ללבנון, לפעילות חשאית באזור הנקרא בז'רגון הצה"לי "החיזבאללה לנד".

מפקד צוות החדירה הצעיר, סרן תני גבע, תדרך את לוחמיו שתפקידם הוא לשמש "העיניים הקדמיות" של העוצבה.

"צוות 'אוח1', שימו לב. המשימה שלנו היא לתצפת על חיזבאללה ביום ובלילה, בלי לירות ובלי להתגלות. מטרתנו היא לקלף את מה שמכונה בעגה הצבאית, "שמורות הטבע", מערך החיזבאללה באזור ולאתר את מערכת המסתור שנחצבה על-ידו בשטח הסלעי. כלומר לחשוף את ההיערכות שלהם ולגלות סימנים לפעילות הארגון בשטח. מודיעין שנתקבל לאחרונה מהמוסד מצביע על חפירת מנהרה אחת לפחות, המשמשת להובלת לוחמי חיזבאללה וציוד לחימה הישר ללב הישובים הישראלים על הגבול. זו, ככל הנראה, מנהרה שנחפרה ארבעים מטר עומק לתוך שטח ישראל, יש להניח מתוך בית בכפרים הילטא או שובא שבלבנון. ככל הידוע לנו, ישנן כוונות מצד ארגון החיזבאללה לנקום את מות לוחמיו בתקיפות שלנו בסוריה, והם עלולים לבצע פיגוע ראווה תוך חטיפת חיילים ואזרחים, לצורך שימוש כקלפי מיקוח. משימתנו הפעם היא לתצפת ולהעביר מודיעין איכותי לאחור. הצפי שלי לשהייה בשטח הוא שבעים ושתיים שעות מקסימום, בהתאם להתפתחויות בשטח. יש שאלות?"

מפקד הכוח עבר בין הלוחמים, אשר נעלו נעלי הרים "Garmont Balti" קלות ובעלות סוליות גומי קשיח ונשאו על גבם ציוד במשקל כארבעים אחוזים ממשקל גופם. הוא הדק את הרתמות ואת אפודי הקרב, למנוע הקמת רעש בחושך, העלול לחשוף את הכוח בלילה. בתוך התרמילים הגדולים והמרופדים נארזו ציוד תצפיות מתקדם המכונה מת"ן - מערכת תצפית ניידת - מערכת המשלבת אמצעי ראיית יום, אמצעי ראיית לילה, GPS ומערכת הקלטה, משקפות ועדשות מצלמה מתקדמות, וכן ציוד בינוי ורשתות הסוואה מיוחדות.

כל מכשירי הטלפונים הסלולאריים נאספו מן הלוחמים והוכנסו לכספת. נאסר על הפעלת מכשירים קורנים במבצע המסווג.

רוח ה"שרקייה" המזרחית שבאה מן המדבר גרמה לטמפרטורות הלילה להגיע קרוב ל-28 מעלות. לאחר שלוש שעות של צעידה שקטה ומאומצת בשטח הסלעי המבותר, הגיעו הלוחמים שטופי זיעה למקום המיועד בשעה ארבע לפנות בוקר ומיד נכנסו לעבודה. הם חצבו בפטישוני חציבה מושתקים, מכושים ואתי חפירה חללים קטנים בקרקע הסלעית. בתוכם בנו עמדות תצפית ואבטחה מוסווים ברשתות הסוואה מולטי ספקטראליות מיוחדות, שאינן פולטות קרינה תרמית, הנוצרת על-ידי יצורים חיים. רשתות אלה מאפשרות ללוחמים להסתתר מפני אמצעים לגילוי תרמי של האויב.

בתוך הסבך הקוצני שצמח מעל סלעי הגיר, הציבו הלוחמים מצלמות וציוד האזנה אחר המוסווה כסלעים. לכל אחד מחיילי הצוות היה תפקיד מוגדר, בנוסף להיותו לוחם. "המאזינים" היו דוברי ערבית לבנונית, אנשי צילום הפעילו את מערכות התצפית המשוכללות, וגם החובש הקרבי והצלף עם רובה HTR תוצרת HS Precision, המכונה בצה"ל "ברק 338", התמקמו בדממה.

סרן תני היה אחראי להעביר נתונים מדויקים של מטרות ל"גורמי האש" - מטוסים ומסוקים, תותחים, מרגמות, טנקים ויחידות טילי נ"ט. היה וזוהתה חוליית שיגור פעילה של חיזבאללה, הייתה לסרן הסמכות להורות על תקיפה מידית, על-מנת לחסוך זמן יקר.

כשעמוד השחר כבר קם, והירח עוד צף בפאתי שמי הבוקר הכחולים אפורים, החלו קרני השמש הראשונות ללבות את חום הלילה. לוחמי "כוח אוח" כבר שכבו תחת רשתות ההסוואה, שנמתחו בין שני סלעים גדולים בתוך סבך הסירה הקוצנית. בשל החשש להתגלות, עשו הלוחמים את צרכיהם בעמדה בכלי קרטון ייעודיים שניתנים לאטימה. עבודתם התבצעה במשמרות של שמונה שעות. הצוות נחלק בין תפקידים של אבטחה ותצפית בתורנויות, כאשר מי שאיננו בתפקיד יכול להירדם או לקרוא עד לתחילת המשמרת שלו.

מכיוון הוואדי מתחתיהם, נשמע לפתע טרטור מנועים של מספר רכבי שטח. הצוות נדרך. תני בעט ברגליהם של הלוחמים הישנים וסימן להם להתעורר בשקט ולהיכנס לכוננות.

שלושה רכבי שטח התקרבו לכיוונם. הרכבים עצרו כשלוש מאות מטרים מתחת לעמדת הלוחמים, אלה התכווצו במקומם והתפללו שלא יתגלו. באותו רגע, נבחנה אמנות הבנייה וההסוואה של צוות הבנאים המומחים שבנו את העמדה, והיא אכן עמדה במבחן. גם ממרחק של עשרה מטרים נראתה רשת ההסוואה כחלק בלתי נפרד מן הסבך.

מרכבי הטויוטה ירדו מספר קציני חיזבאללה, לבושים מדים מנומרים, בצבע ירקרק-חום. עימם היו מספר אנשים שלבשו חליפת ספארי אזרחית בהירה ושוחחו עם חיילי החיזבאללה בערבית במבטא איראני כבד. החבורה החלה לטפס במעלה הגבעה, מרחק קצר מול מסתור החיילים. הם עמדו בגבם למסתור, השקיפו במשקפות לעבר עמדות צה"ל מעבר לגבול והצביעו מדי פעם על המפה. לא היה ספק שהאורחים הלא קרואים מתכננים פיגוע קרוב.

"אלה איראנים", לחש איש ההאזנה בפומית מכשיר הקשר הזעיר, שהייתה דבוקה ללחיו באספלנית בצבע אדמה. פניו, כמו פניהם של כל לוחמי התצפית, היו משוחים בצבעי הסוואה ירוק, חום ושחור. לוחמי צוות היחמ"מ כיוונו ודרכו את נישקם לכיוון האויב הלא צפוי.

סרן תני כיוון את מערכת התצפית לכיוונם של האיראנים, ולחץ על כפתור השיגור. הצילום העביר את קלסתרון אנשי החיזבאללה ואורחיהם האיראנים, בשידור מידי בפס מוצפן הישר למטה המודיעין במפקדת החטיבה, ובמקביל לחדרו של קצין המודיעין הפיקודי.

קצין המודיעין הפיקודי העיף מבט אחד בתמונה, ונדרך. הוא הרים מיד את טלפון "הכלנית2" האדום המונח על שולחנו, המחובר בקו נל"ן - נקודה לנקודה - למטה הכללי בתל-אביב ואמר בהתרגשות, "ה"שועל' בכבודו ובעצמו נמצא פה, אצלי בגזרה, עם קבוצת מפקדים של החיזבאללה. נראה לי שהם מכינים לנו עוד פעם הפתעה בהר דב. זה נראה כמו קבוצת פקודות לקראת ביצוע ניסיון חדירה או מבצע לחטיפת חיילים!"

קצין המודיעין הפיקודי הביט שוב בתמונתו של האיש התמיר בעל החזות האתלטית, שכולם הקשיבו לו בדריכות. למעט משקפי הפוטוגריי האופטיים שהרכיב, שעכשיו התכהו בגלל השמש הוא נראה כבן דמותו של ה'שועל', בשערו הכסוף והקצוץ ובזקנו הקצר, הגזור והמטופח.

היו לו סיבות טובות לחשוד שהחבורה המפוקפקת הזאת מתכננת ניסיון חדירה או חטיפת חייל לצורכי פיגוע-מיקוח. הוא זכר היטב איך בינואר 2006, בהיותו סגן צעיר במודיעין האוגדתי, פרס חיזבאללה מארב נ"ט סמוך להר, ופגע בשני כלי רכב של צה"ל, כתגובה לתקיפה אווירית בסוריה. כתוצאה מכך, נהרגו שני חיילים ונפצעו שבעה. החיזבאללה גרר לשטחו את גופות ההרוגים ככופר נפש למשא ומתן שנמשך שנתיים.

הקמ"ן הפיקודי צלצל ללשכת האלוף ועדכן אותו.

"קבל אישור להפעלת 'נינווה'," הורה האלוף, ומיהר לעדכן את הרמטכ"ל. הידיעה על ביקורו של "השועל" בשטח לא הפתיעה איש. אמן-הצללים הזה מיעט לדבר או לדווח על תוכניותיו, הוא שמר בקפדנות על ביטחון קשר, וגם עוזריו הקרובים ביותר לא תמיד היו מודעים למקום המצאו המדויק. הוא נהג לשנות יעדים ברגע האחרון.

בחדרו, במנהלת המבצעים של מפקדת המוסד, קיבל אריק בר נתן התראה על כניסה של ידיעת מודיעין 'חמה'. הוא הרים את טלפון ה'כלנית' וביקש לקבל עדכון מהמפקד התורן במשל"ט.

"יש אישור ל'נינווה'", מסר לו הקצין התורן. משמעות המונח הייתה אישור לחיסול מידי של ה"שועל", ברגע שיתגלה בזירה.

"אתם בטוחים ללא צל של ספק שזה הוא?", שאל אריק בסקפטיות. "אם אינני טועה, הוא נסע לבקר את חיילי המיליציה הפרו-איראנית החדשה, "כוחות אלהאשמיון", באל בוכאמאל על גבול סוריה- עיראק. על-פי הדיווח שקראתי, המיליציה הזו שהוקמה על-ידי מנהלת המיליציות האיראניות בעיר קשורה לכאורה לפוג' 47, המיליציה הסורית הפועלת בחסות משמרות המהפכה.

"קצין המודיעין של פיקוד הצפון אישר שזה הוא", הבטיח לו הקצין התורן, בביטחון מופרז של קצין צעיר ויהיר.

אריק, לוחם מנוסה ורב מעללים, לא התרגש מן התזזיות שבה התקבלו ההחלטות בצבא. הוא התקשר בנל"ן הפנימי לאלכס, ראש אגף מודיעין ומחקר במוסד. אלכס ענה מיד.

"אלכס, האם יכול להיות ש'השועל' מסתובב אצלנו בגזרה?", שאל באי אמון. "קראתי הלילה בסקירה שלך, שהוא אמור לבקר היום את חיילי מיליציות "כוחות אלהאשמיון" הסוריים ואח"כ את חיילי "חטיבת "אל זינביון", שכירי החרב הפקיסטניים באל בוכאמאל במזרח סוריה, על גדות נהר הפרת בסמוך לגבול עם עיראק".

כדרכם של אנליסטים, אלכס חשש להתחייב. "האמת שהאיש תמיד מפזר מידע כוזב על לוח הזמנים המתוכנן שלו ומופיע פתאום במקום אחר לגמרי בלי התראה. לא סתם קוראים לו "השועל".

אריק נותר זהיר. הוא לחץ על כפתור האינטרקום שכתוב עליו "צומת".

קול גברי עבה ענה לו מיד, "כן, אריק".

"יונתן, בדוק לי עם המקורות שלך איפה נמצא "השועל" ברגע זה. פיקוד צפון מעלה כטמ"מ3 "מחסל" ומכריז 'נינווה'. אני לא בטוח לגבי הזיהוי".

יונתן אריאלי, ראש אגף "צומת" החדש, הנחה מידית להפעיל את מערך הקשר המוצפן עם הסוכנים באזור עיראק ואיראן. הוא העביר להם צי"ח4 דחוף, התהליך אמור לקחת את הזמן שלו בטרם תתקבל תשובה

"השיגו לי את לשכת ראש אמ"ן, דחוף", הרעים אריק.

אריק הביע בפני ראש אגף המודיעין הצבאי את ספקותיו לגבי הזיהוי, אולם ראש אמ"ן, שלפני כן היה אלוף פיקוד הצפון, אמר שהוא סומך על קמ"ן הפיקוד. אריק לא אהב את ההיבריס. הוא תמיד הטיל ספק ותמיד העדיף לחשוד בכל מה שנראה ברור מאליו. "הוצאנו לכיוונו את ה'זיק'", דיווח ראש אמ"ן בשביעות רצון עצמית.

ממסלול ההמראה של מינחת "דלתון", סמוך לגבול עם לבנון, עלה זמזום צורם וגבוה של מנוע הוואנקל הצווחני של כטמ"מ "המחסל" מסוג 450 ,HERMES מטייסת 166, המכונה גם "טייסת הזיק". אופן הטיסה העיקרי של המערכת הוא אוטונומי, ללא צורך בהטסה פעילה מצד המפעיל, במהלך התעבורה אל אזור ביצוע המשימה. המערכת מופעלת באמצעות נתיב או קואורדינטות שהוזנו מראש או במהלך הטיסה. ה"טייס" המפעיל ישב בקרון הבקרה בבסיס פלמחים ועקב אחר פעילות ה"מחסל".

אריק לחץ על הכפתור שעליו היה רשום "משל"ט" במרכזיית הטלפוניה על שולחנו.

"אתה יכול לשכפל אצלך את מסך המבצעים של יש"מ קרב5 במרכז השליטה של חיל האוויר בבור?", שאל. הוא רצה לצפות במו עיניו ברגע החיסול.

"ברור. אבל זה ייקח לי כמה דקות של סנכרון עם בור המצפ"ע6 בקריה, אתה יורד אלינו?" שאל קצין המבצעים הצעיר.

אריק רץ במסדרונות מנהלת המבצעים, ירד במדרגות החירום מקומה שמונה לקומה מינוס שלוש, ופרץ קצר נשימה, לאולם השליטה המרכזי, ששידר את מה שהכטמ"מ "זיק" רואה.

בנקודת המסתור, שוכב צמוד לרצפה שמע סרן תני נקישה באוזניית הננו התחובה לאוזנו. הוא הביט בלוח האייפד הזעיר הצמוד לידו. בשאילתה שהופיעה נרשם: "ציין קואורדינטות מדויקות של מיקומו של ה"שועל" ברגע זה. יש אישור לביצוע 'נינווה'".

קציני החיזבאללה והמפעילים האיראנים שלהם עמדו באופן גלוי ותצפתו ללא חשש במשקפותיהם על הר דב הישראלי, ממנו יצאו לוחמי היחמ"מ שעות ספורות קודם לכן. אחד הנהגים הלבנוניים עלה אליהם והגיש להם קפה שחור ריחני מתובל בהל, שבישל על גזיה. ריח תבלין הקרדמון הגיע עד לאף החיילים המסווים במסתור.

"שתי דקות למגע", לחש תני בקשר, וכל הלוחמים התכווצו במקומם, אוטמים אוזניהם בידיהם טרם הפיצוץ הקרוב, מתפללים בליבם שהטילים לא יעופו בטעות, בגלל רוח משתנה, לכיוונם. הם היו לכודים במסתור שלהם ולא יכלו לצאת ולהיחשף. טעות קטנה של חצי קואורדינטה מצד כטמ"מ "המחסל" וגם הם מתאיידים באוויר.

פיצוץ אדיר נשמע ממרחק של ארבעים מטרים מעמדת החיילים, ומיד בעקבותיו עוד שני פיצוצים שהעלו פטריות ענק מראש הגבעה עליה עמדו האיראנים וקציני החיזבאללה. אבק ושברי אבנים התעופפו אחורה לכיוון המסתור ונעצרו ברשתות ההסוואה העבות. גל של אבק וריח חריף של חומר נפץ צרב את עיניהם ואת גרונותיהם של החיילים.

"קדימה, מתקפלים!" צעק סרן תני, והכוח ארז ללא שיהוי רק את הנשק האישי והציוד הייעודי והסודי. "כוח אוח" החל בנסיגה רגלית מהירה לכיוון הגבול הישראלי, בחסות האבק המיתמר והעשן של שריפת הקוצים הגדולה, שפרצה במקום. בדרך-כלל, נוהגים לוחמים, בהתקפלות מסודרת, ליטול עימם שאריות מזון, הפרשות, בדלי סיגריות וכל סימן שעל-פיו ניתן לזהות שבמקום זה שהו לוחמים ישראליים. הם החלו בריצה מאומצת, יודעים כי בתוך רבע שעה יגיעו למקום הפיצוץ כל כוחות החיזבאללה בסביבה.

תני היה האחרון להתפנות. הוא הניח לבנת חבלה בעלת מנגנון השהייה, שהיה עתיד להתפוצץ עשר דקות לאחר שהכוח עזב ולגרום להתמוטטות הסלע על המסתור, לקבור את המחסה בו שהו הלוחמים ועימו את העדויות המרשיעות על המצאות כוחות ישראלים בתוך לבנון.

"קודקוד, התקפלות חירום בגלל 'נינווה'", צעק תני בקשר לקמ"ן האוגדתי.

הנסיגה החפוזה בין בתרונות אבן גדולים ושיחים קוצניים, כשהם נושאים על גבם ציוד כבד, האטה מאד את הכוח, שהיה צפוי לחצות את הגבול בטווח של לפחות שעה של הליכה - ריצה מהירה במורד הגבעה (למרות שהמרחק האווירי לגבול הישראלי היה חמישה קילומטרים בלבד). החום הרב הצמיא אותם והלוחמים ינקו מים ממימיות בד שהיו חלק מן החגור שלהם.

"שני 'פתנים'7 בדרך אליך. הם יהיו מעליך בתוך מספר דקות", עדכן מפקד החטיבה המרחבית את תני, מפעיל את נוהל החרום ומתפלל בליבו שלא יהיה בהם צורך.

"אתה רוצה להמתין לחילוץ מוסק במחבוא שלך?"

"שלילי, זזתי כבר. תוך כמה דקות כל ה"אינדיאנים" יהיו בדרך הנה לראות מה קרה. אני חותך בהתאם לתרגולת, תוך נסיגה בחסות הסבך והעשן של שריפת הקוצים", צעק תני כשהוא מתנשף בכבדות תוך כדי ריצה מטורפת עם כל הציוד הכבד על גבו, מחליק, נופל, נחבל, עוצר, קם, מביט לאחור וסופר כל הזמן בדאגה את כל אנשיו, מוודא שאיש לא נשאר מאחור.

"'נינווה' בוצע!" נשמעה קריאתו הנרגשת של קמ"ן הפיקוד בכל הרשתות.

בחדר הפיקוד של פיקוד צפון, החל מאלוף הפיקוד וכלה באחרון החיילים, כולם היו באופוריה שנמהלה בדאגה, עד שאחרון הלוחמים של כוח היחמ"מ יחצה את הגבול.

מסוקי "הפתן" הגיעו מהר מן הצפוי, ועל-מנת לא לחשוף את כיוון מנוסת הלוחמים הרצים במורד הטרשי, ריחפו באוויר בצידו הלבנוני של הגבול. כל מסוקי התקיפה של צה"ל היו מצויידים בלהבים ובמנועים מושתקים, כלומר שלא שומעים אותם עד לרגע שהם בדיוק מעל המטרה. המסוקים ירו צרורות אזהרה מתותח ה-30 מ"מ שלהם לשטח הלבנוני, בכוונה להאט את התקדמות של כוחות החיזבאללה לזירת התקרית.

להבי המסוקים המרחפים בגובה נמוך הלהיטו את שריפת הקוצים אשר שינתה את כיוונה בעקבות להבי רוטור המסוק הרחק מן החיילים הנסוגים, באופן שנוצר מסך עשן בינם ובין כוחות החיזבאללה שנהרו לאזור.

שני טנקי "מרכבה ברק" סימן 4, המצויד בתותח 120 מ"מ, עלו לעמדות תקיפה בצד הישראלי של הגבול ואיתרו, בעזרת מערכת ניהול קרב (מענ"ק) הדיגיטלית, את "כוח אוח" הנסוג. מפקדי הטנקים החלו לחפש בצגים שלהם מטרות העלולות לאיים על הכוח. הם ירו אבוקות של רימוני עשן ויצרו מסך עשן נוסף שחצץ בין עמדות תצפית של החיזבאללה על הגבול לבין הלוחמים הנסוגים.

לאחר מאמץ עילאי מצד הלוחמים וציפייה מורטת עצבים במטה העוצבה, הגיע "כוח אוח" לצד הישראלי של הגבול. כל אותו הזמן ליוו אותם, כמלאכי שרת, שני מסוקי קרב שקיבלו הנחיות להתאפק, למרות שכוחות החיזבאללה פתחו בירי מנשק קל אל עבר המסוקים. לוחם חיזבאללה שהעז לרדת לעמדת ירי של רקטת RPG לכיוון מסוקי האפאצ'יAH-64 נענה במטח רקטות "הלפייר", שאיידה אותו ואת חבריו בכדור אש. לאיש לא הייתה כוונה להדליק את כל הגזרה. בדרום לבנון היה החיזבאללה, ארגון הטרור השיעי, הריבון ולא ממשלת לבנון. מנהיג חיזבאללה איים תדיר, באמצעי התקשורת של לבנון, להשתמש בטילים בליסטיים שקיבל מאיראן, על-מנת לירות אל עבר ערי הצפון של מדינת ישראל.

כעבור שעה ממתן פקודת הצי"ח הדחופה באשר למקום הימצאו הנוכחי של קאסם סולימאני, החל אגף "צומת" במוסד לקבל דיווחים מן המקורות בשטח. יונתן אריאלי, ראש "צומת", עדכן את אריק, שחייך לעצמו במרירות. הוא היה מעדיף לטעות.

"יונתן, תעבירו את החומרים למרכז ניתוב ומידע של אגף המודיעין", הנחה את ראש האגף.

המידע והתמונות שהגיעו מסוכני המוסד באזור ריכוז הכוחות השיעים שהקים קאסם סולימאני כנגד ישראל באל בוכאמאל במזרח סוריה, אישרו מעל לכל ספק ש"השועל" אכן נמצא כרגע בביקור אצל מיליציית שכירי החרב הפקיסטנים "אל זינביון", שבראשה עמדו קצינים איראנים. חיילי חטיבה זו היו תלמידי מדרסות מוסלמיות קיצוניות שבאו מקרב לוחמי הטאליבן מאזור פונג'אב שנקראו "שקאר א ז'אנגאבי".

המטרה הכי נכספת של המודיעין המערבי והישראלי, חמקה להם שוב מבין האצבעות. לאחר שב"בור" של המצפ"ע ובפיקוד צפון כבר פתחו בקבוקי שמפנייה, הסתבר שהשמחה הייתה מוקדמת מדי וכי הזיהוי היה שגוי.

ההרוג היה גנרל חסן שאטרי, מפקד כוחות משמרות המהפכה בלבנון, אשר בין השאר פיקח על בניית המנהרות ההתקפיות מדרום לבנון לכיוון יישובי הצפון, בשיטות שלמד בצפון קוריאה. אמנם היה דמיון פיזי מסוים בין שאטרי לבין סולימאני, אך שאטרי היה נמוך מסולימאני בראש והרכיב משקפיים.

ברגע שהידיעה על החיסול הממוקד הגיעה לאוזניו של סולימאני, מפקד כוח "אל קודס", הוא עזב בבהילות את בסיס שכירי החרב הפקיסטני באזור אל-בוכאמאל, וטס במסוק מיוחד לביקור אבלים אצל משפחתו של שאטרי. הגנרל ההרוג הוכרז שהיד ברשתות התקשורת הרשמיות של איראן. סולימאני מסר בטלוויזיה האיראנית כי טקס האשכבה יהיה בטהרן, והוא יקבר ביום שישי בעיר הולדתו, סמנן. סולימאני התחייב כי איראן תבוא חשבון עם האחראים לפעולה.

ואכן, כעבור שבוע, בוצעו כתגובה מספר ניסיונות חיסול של דיפלומטים ישראלים בכל רחבי אסיה. אשתו של דיפלומט ישראלי נפצעה באורח בינוני ממטען שהוצמד לתחתית מכוניתה בהודו.

פעילות מוגברת של לוחמי יחידת 840 של יחידת "אל קודס" המפעילה טרור בין-לאומי נצפתה ליד אתרי תיירות שבהם שוהים ישראליים ובתי כנסת יהודיים באירופה. אך מערכת הביטחון הישראלית נדרכה והקדימה תרופה למכה ותגברה את השמירה עליהם באמצעות המשטרה המקומית.

אריק נזכר בדבריו של ווינסטון צ'רצ'יל עם סיומו של קרב אל עלמיין השני בתחילת נובמבר 1942, "זה אינו הסוף, אין זה אפילו תחילת הסוף, אולם זהו אולי סוף ההתחלה".

1 אוח - הוא סוג של עוף לילה דורס ממשפחת הינשופיים. קרוי גם "ינשוף עיטי" על שם גודלו ותעוזתו לטרוף טרף גדול ממנו.

2 Secure Terminal Equipment (STE) encrypted telephone communications system

טלפון מוצפן, המשנה מדי יום את מערכת ההצפנה שלו באופן אוטומטי.

3 כטמ"מ = כלי טיס מונחה מרחוק האמריקנים קוראים לזה כטב"מ שמשמעו כלי טיס בלתי מאויש.

4 צי"ח (ראשי תיבות של ציון ידיעות חיוניות) – קביעת נושאי התעניינות ומשימות איסוף לפי סדר קדימויות וּבְתוֹכָן לפי עדיפויות, על-פי הדרוש לגוף המודיעיני בזמן נתון.

5 יחידת שליטה מרכזית

6 בור המצפ"ע = מרכז השליטה של מוצב הפיקוד העליון בו עוקבים אחרי מהלך מבצעים בעת התרחשותם.

7 "פתן "הוא כינוי למסוק קרב אפאצ'י לונגבאו

פרק 1. הרוצה בשלום יכון למלחמה

על דלת משרדו ב"משרד", קבע מישהו שלט פליז חדש "אריק בר נתן, מ"מ ראש המוסד וראש מנהלת המבצעים." התפקיד שלו לא הגיע עם ספר הדרכה. לא היה אינדקס שכיוון אותו לעמוד המדויק שבו ימצא את כל הפתרונות לבעיות שהמציאות הציבה בפניו.

אריק העדיף לשהות במשרדו הצנוע מאשר לשבת בלשכת ראש המוסד המרווחת בבניין הסמוך. רעיה רון, הבוסית, הייתה כעת במה שהוגדר רשמית כ'חופשת מחלה'. אולם הלכה למעשה היא הייתה בשמירת הריון בביתה. אריק לא אהב את המשרד שלה, שעוצב לפי תורת ההרמוניה הסינית פֶנג שואי, עמוס מדי לטעמו בפרחי סחלב במגוון צבעים וצמחייה טרופית.

לאחר השינוי הארגוני העמוק שהתבצע במוסד, בעקבות המלצותיו של אריק, הוצערה כל צמרת ראשי האגפים שלו. אולם על איש אחד אריק לא היה מוכן לוותר, על חברו ד"ר אלכס חיימוביץ, ראש אגף המודיעין. אדם, שרק השמעת שמו באוזני ראשת המוסד, הייתה גורמת לה לטיק בלתי רצוני באף. היא באמת ובתמים סלדה ממנו, מן הידע הרחב מדי שלו, מחוסר יכולתו להתמקד ולבור את הבר מן התבן, ובמיוחד את הופעתו המרושלת. היא נאלצה להסכים להישארותו רק בגלל שאריק התעקש על כך.

המהפכה הארגונית של רעיה תאמה את השקפת החיים שלה, שילוב רב יותר של נשים בתפקידי ניהול בכירים.

הראשונה בהן היתה גלית אורן, אדריכלית במקצועה ודיפלומטית מקצועית ממשרד החוץ, שהייתה ראש המרכז למחקר מדיני (ממ"ד) הוא גוף המודיעין וההערכה של משרד החוץ, הועמדה בראש אגף "תבל8". שוש קידר, מהנדסת תיקשוב, בעברה סגנית ראש השב"כ לאמל"ח וטכנולוגיות מונתה לעמוד בראש אגף "נביעות9". לצידן מונה תא"ל יונתן אריאלי, לשעבר מפקד יחידת 504 וראש זרוע מבצעים מיוחדים בצה"ל, לכהן כראש אגף "צומת10". ד"ר יאיר כנפו, קיבל אחריות ניהולית על כל זרוע הסייבר והטכנולוגיות, ופיתח את מחלקת "משחקים מלוכלכים" של סייבר התקפי ותודעתי שהכפיל את תקציבו ואת מצבת עובדיו. ד"ר יולי אבן ראש האגף הקודם, נסע לארה"ב ומונה סגן נשיא לטכנולוגיות בחברת "טסלה".

חייו האישיים של אריק חזרו סוף סוף לשגרה מבורכת. הוא העיף מבט בתמונות בני משפחתו שעל האצטבה ממול – אווה רעייתו והקטנים, הוריו המנוחים ואחותו, וחייך בסיפוק. בארון הזכוכית הרחב בחדר הישיבות הסמוך ללשכתו, שכנו הגביעים והציונים לשבח, תעודות הוקרה שקיבל אגף המבצעים "קיסריה" - בראשו עמד בזמנו מראשי המדינה, פרס ביטחון ישראל על פיתוחים טכנולוגיים מרשימים, בתוך קופסת עץ פתוחה היה מונח אות לגיון הכבוד שקיבל אישית מן הצרפתים על פעולתו יחד עם ה-DGSE, שירות הביון הצרפתי, לאחר המבצע להצלת מלך מרוקו. חרב ערבית מעוקלת מצופה זהב ואבנים יקרות הייתה מתנה מסולטן אחת האמירויות במפרץ הפרסי שהמוסד הציל את חייו. על הקירות היו תלויות תמונות שלו יחד עם מנהיגי עולם, כאלה שלא היו להם יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

לכאורה, היה אמור להרגיש מסופק.

אולם שני כישלונות ביטחוניים מהדהדים העיבו על מצב רוחו וטרדו את מנוחתו: הראשון, התחמקותו של איימן אל אוזבקי, הארכי טרוריסט מתחת לאפו של צוות מבצעי, שבראשו עמד אריק עצמו, בלונדון בסתיו שעבר; והשני היה חיסולו המוטעה של הגנרל האיראני בלבנון לפני כשבועיים. משגה, שאמנם בוצע על-ידי צה"ל, אך גם המוסד היה קשור בו.

העובדה שממשלת ההאייתולות הקיצונית של איראן הצליחה להבקיע מסדרון שליטה לתוך המדינות הסוניות המקיפות אותה ולהזריק לוורידיהן רעל משתק הדאיגה מאד את ממשלת ישראל. כתוצאה מן המעורבות האיראנית, מצאו את עצמן אותן מדינות במצב של מלחמה אוטואימונית ולא הצליחו לייצב את משטריהן או לנהל את עצמן. איראן הציעה להן תפוח מורעל בצורת סיוע כלכלי או תמיכה צבאית במלחמה נגד דאע"ש או סיוע נגד המורדים במלחמת האזרחים בסוריה. כך, למעשה, הכישה איראן כעכביש ארסי את אותם משטרים ומהלה את הארס שלה בדמם וגם הטילה את ביציה בתוכם כך מצאו את עצמם שכנותיה של איראן כבולים בצבת של ארגונים פרו-איראנים שהוקמו בתוכם. כתוצאה מהתמוטטות שליטים רודניים, למשל בעיראק או אבדן המשילות בלבנון, נכנסו המדינות הסוניות לוורטיגו מדיני, מה שגרם להשתלטות של ארגוני החיזבאללה השיעים המקומיים על המדינה.

איראן לא הסתפקה בכך, ולאחרונה שלחה ידיים לכיוונן של תימן ובחריין. יחסיה של האחרונה עם איראן היו מתוחים, בעיקר בשל תמיכתה בארגוני אופוזיציה שיעים וניסיונות חתרנות של איראן בשטחה מאז המהפכה האסלאמית. איראן לא חששה להתעמת עם מדינות המפרץ, השתלטה על שלושה איים אסטרטגיים במפרץ הפרסי ואף תקפה בגלוי מכליות נפט סעודיות. בו בזמן מצאה ישראל את עצמה עומדת לבד משתאה מול היחלשותה של בת בריתה, המעצמה האמריקנית, בחלק זה של העולם. נטישת חיילי ארה"ב את אפגניסטן, עיראק וסוריה והתכנסותה לתוך עצמה לא הוסיפה להפגת החרדות של ישראל מול שכנותיה.

ישראל מצאה עצמה מתייצבת לבדה מול איראן, אשר שטחה גדול פי חמישים ואוכלוסייתה פי עשר, על-מנת להציב גבולות לתוכנית של ממשלת ההאייתולות להחזיר "עטרה ליושנה" ולייצא את המהפכה האסלאמית השיעית לעולם המוסלמי.

אהוד צור, ראש הממשלה האיץ במוסד לחסל את קאסם סולימאני, שהקים את מיליציות שכירי החרב של ה"קשת המזרחית" נגד ישראל, על גבולה של ישראל, ואת ד"ר מוחסיין פאחריזאדה, ראש פרויקט הגרעין האיראני. צור רצה להעביר מסר ברור, שישראל לא תסבול את התפשטותה של איראן והתייצבות על גבולה, ולא תאפשר למדינה שהכריזה על רצונה בהשמדת המדינה היהודית להיות בעלת נשק גרעיני.

אריק ידע שאסור לו לטעות שוב, כיוון שראש הממשלה "יושב לו על הזנב" ומחכה להפטר ממנו. "זה הקטע המופלא בעסק שלנו", חשב אריק לעצמו, "השגיאות שלנו תמיד חוזרות לרדוף אותנו, ובסופו של דבר צריך לשלם את כל החובות עם ריבית דריבית."

היה דבר אחד נוסף שהוא ניסה להדחיק. במבצע האחרון, במהלך המרדף אחר הטרוריסט איימן אל-אוזבקי בלונדון, עבר אריק אירוע בריאותי, שהפחיד אותו. גופו החל לבגוד בו שוב. כששב ארצה, נסע להתייעצות ב"מרכז הסרטן" של בית-החולים תל-השומר. אחרי בדיקות לא מעטות אצל הרופאה שלו, ד"ר אליס בן דוד, הסתבר כי סימני מחלת המיאלומה הפעילה חזרו, לאחר הפוגה בת עשר שנים. את הנושא הזה שמר לעצמו ולא חלק אותו אפילו עם הדמות הקרובה לו ביותר, רעייתו אווה. בתוך תוכו ידע שהיא קוראת אותו כספר פתוח.

מאז ומתמיד התקשה לשתף בחולשותיו. מחד, היה לו חשוב לשדר שהכל בשליטה. הוא קיווה שהמחלה לא תפריע לו בשלב זה. מאידך, מאחורי ההכרה בבגידת הגוף החוזרת, חלחלה ההרגשה שהוא חי על זמן שאול. לפתע הכל - משפחתו, הקריירה שלו, כל חייו - קיבל פרופורציה אחרת. הכל נראה לו לפתע קלוש וחמקמק, כמו ניסיון להחזיק עשן ביד. היו לו עוד הרבה משימות לבצע והרבה מטלות לסיים, בטרם ירשה לעצמו ללכת לטיפול. הוא עשה מה שתמיד עשה הכי טוב, הוא הדחיק את המציאות.

בר נתן היה אדם שכלתני חדור שליחות. הוא הבין שעל-מנת לקיים את חלום המדינה היהודית במזרח-התיכון העוין, מישהו חייב להגן עליה. הוא הבין שהוא אחד משומרי הסף של המדינה, והמחיר שעליו לשלם הוא להנמיך את צרכיו האישיים לעדיפות משנית. הוא לא התמרמר על כך. זה נראה לו טבעי, למי שבחר לעסוק בעבודה כזאת. האדרנלין שהוא הפיק מעבודתו, היה הדלק שהניע אותו.

הוא גדל בבית שההורים שלו היו אנשים מ"שם". אנשים שההווה היה להם קשה, העתיד היה לוט בערפל והם התרפקו על זיכרונות העבר מפולין האפרורית. שם הם היו אנשים צעירים ומלאי תקווה, נשואים לבני זוג אהובים, הורים לילדים, בטרם הפכו אלה לאודים מעשנים במחנות-הריכוז. הוא גדל בבית שבו המתים היו נוכחים מאד, הוא ואחותו היו ילדי תחליף להורים שבורי-לב במערכת-יחסים של סיבוב שני. הזיכרונות תמיד צפו על פני השטח, מתפרצים כמו גייזר בערבי חג בהם נזכרו בעבר. ביעותים מבעבעים. יותר מדי רוחות רפאים שאי אפשר לשים עליהן יד.

אריק התנדנד בכיסא המנהלים שלו, מביט בתנועה הערה מבעד לחלון החיצוני העשוי זכוכית משוריינת, שבצידה החיצוני הודבקה מראה שנועדה להסתיר מנוסעים בכביש החוף את הנעשה בחדרי הארגון. היו אלה רגעי החסד המעטים של שקט מוחלט, במהלכם סידר את מחשבותיו. הוא הביט בגן הפסלים שבפטיו הפנימי של המשושה במרכז מבני המטה של המוסד. הוא לגם לגימות קטנות של קפה אספרסו מקיאטו קטן ומריר וכרסם עוגיות רייף מרוקאיות מתובלות בזרעי אניס, שאפתה קלייר, ראש לשכתו.

קלייר נכנסה לחדרו לרגע, במטרה להתייעץ עימו בנוגע לקדימויות בלוחות הזמנים לשבוע הקרוב, אולם כשראתה את המבט המנוכר שלו, הנעוץ כמהופנט באיזו נקודה בחלל, ויתרה. הם עבדו יחד כעשרים וחמש שנה, והיא כבר הכירה את המבט הזה שמשמעו: "אני במוד שרעפים. אסור להפריע לי עכשיו". היא נטלה את הספלון הקטן והריק וחזרה כמעט על קצות אצבעותיה עם ספלון חדש מלא באספרסו ריחני וכוס מים קרים. אריק אפילו לא שם לב. מוחו עבד על תמהיל של ריכוז מרבי, השואב את הדלק שלו מניסיון חיים שהבשיל לאורך עשרות שנים של מבצעי הצלחה וודאית, אשר כונו במוסד "מבצעי אין אפס".

אריק הבין שככל שמתקפות הטרור על ישראל מתגברות, הוא יאלץ למתוח את יכולותיו של המוסד עד הקצה על מנת להתמודד עם הרשע שהוצב מולו כאתגר

אריק זכר מה שלימד אותו בן-עמי שיבולת, ראש המוסד המיתולוגי המנוח, "לעולם אל תכפה את הגיונך על האויב אלא היכנס לנעליו". הוא ידע כי מרחבי ההפתעה גדולים וגם המודיעין הטכנולוגי המשוכלל ביותר אינו יכול לחזות הפתעות, כגון זו שמדינה כמו טורקיה, שהייתה בת-ברית של ישראל, הפכה את עורה; או למשל איראן, מדינה-אחות בעבר, שהפכה לאיום קיומי על ישראל בגלל שינוי משטר. הוא ידע שעליו להיזהר מן הטעות הנפוצה, שלוקים בה אנשי מודיעין המנסים לנבא את העתיד על-סמך ניתוח העבר. יחד עם זאת ובאותה נשימה, צריך גם לזהות הזדמנויות ולא רק איומים. תמיד יש הזדמנויות, השאלה היא, האם אתה מודע להן.

הוא היה ער לעובדה שהוא יידרש לשפר את יכולת הפיענוח הישראלית את הגיון היריב האיראני. מדובר באויב המונע מכוח חתירה בלתי מתפשרת לפעולה ולמגע לצורך מימוש יעדיו האידיאולוגיים ארוכי הטווח.

אריק ידע שכל אמצעי הטכנולוגיה האיסופית של עולם המודיעין, אינם מסוגלים להחליף את עבודת הרגליים המיושנת של איסוף מודיעין באמצעות האדם (HUMINT). כשהמהנדסים ימציאו רובוט אדם שיוכל לעשות כל מה שהאדם יודע לעשות, יצטרכו כל אנשי המודיעין של העולם להחזיר את תעודת המרגל שלהם.

בילדותו היה אריק חניך בחוג לאסטרונומים צעירים בקמפוס של הטכניון "הישן", בשכונת הדר הכרמל בחיפה והוא זכר שקיימת תופעה אסטרונומית הקורית אחת לכמה שנים. חמישה כוכבי הלכת שניתן לצפות בהם ללא טלסקופ מסתדרים בשורה יפיפייה בשמיים. זה קורה בחודש יולי ובתנאי שיש שמיים שחורים לגמרי ללא זיהום אור. אז, לפתע, הם מסתדרים בשמיים ממערב למזרח בסדר הזה: חמה (מרקיורי), נוגה, צדק, שבתאי ומאדים.

האם יתכן שהכוכבים הללו יסתדרו הפעם בשורה לכבודו? הוא פקפק בכך, לאחרונה היו יותר מדי שיבושים.

הוא סידר בראשו את המשימות לפי סדר חשיבותן ודחיפותן כאילו הן הכוכבים בשמיים, המשמשים לו מטרות על שולחן גלקטי גדול. מנגד ראה בעיני רוחו את שעון החול של בריאותו מתרוקן לאט.

בראש מעייניו, עמדה המשימה לחסל את קאסם סולימאני, 'השועל', המכונה גם "חאג' קאסם". אויב מתוחכם וערמומי שסביבו הילה של מסתורין. הוא מונה לפקד על "כוח אל־קודס" בזכות הכריזמה, חשיבתו האסטרטגית, ויכולת הפיקוד שלו. סולימאני צמח ממפקד צבא מקומי, לפרוייקטור יצוא המהפכה האסלאמית בעולם, מושך בחוטים, הנסמך על תבונה שקטה, קיצוניות דתית ושנאה עזה ליהודים ולכופרים הנוצרים. היעילות והמחויבות שלו לארצו זיכו אותו במידה שווה של הערצה על-ידי בני-בריתו והוקעה על-ידי מתנגדיו הרבים במסדרונות השלטון של טהרן, שקינאו בעצמאותו ובכוחו הרב.

כל האנליסטים במערכות המודיעין במערב הסכימו שסולימאני עזר להנחות את מדיניות החוץ של איראן במשך עשורים וכי הוא צמח להיות השחקן החזק וחסר המעצורים ביותר במזרח התיכון כיום. אריק ידע שאנשי ביטחון אמריקנים בכירים מעריכים כי סולימאני מנהל לבדו את המלחמה בסוריה, דרך המיליציות השיעיות של איראן.

בקורות החיים של סולימאני הייתה נקודה שנגעה באריק במיוחד. שניהם באו ממשפחות עניות וצמחו לתפקידים בכירים. סולימאני נולד למשפחה ענייה בכפר קטן בהרים במזרח איראן, אך למרות זאת גילה כבר בגיל צעיר עקשנות. בגיל שלוש-עשרה, כשאביו לא היה מסוגל לשלם את חובותיו, עבד סולימאני בעבודות בניין מפרכות כדי לעזור למשפחתו. הוא התגייס למלחמת עיראק-איראן, שנמשכה שמונה שנים, שם דרך כוכבו, והוא נודע כ"שהיד החי". היה לו מעמד מיוחד במשמרות המהפכה, וזה ניתן לו בשל קירבתו לעלי חמינאי, המנהיג העליון של איראן.

העובדה, שהאיראנים השתמשו באמבולנסים ובמשאיות צבועות בלבן ונושאות את סמלי הסהר האדום, מתחזים לשיירה הומניטרית לסייע, כביכול, לבתי-חולים בסוריה הנמצאת במלחמת אזרחים, עצבנה את אריק. לאריק היה מודיעין מוצק לפיו באותם כלי רכב נמצאים חלקי טילים, כטמ"מים מפורקים ואמל"ח שהועברו למחנות החיזבאללה בלבנון או למחנות של שכירי החרב של איראן, בעומק רמת הגולן על גבולה של ישראל. הפרה כזו ברגל גסה של החוק הבין-לאומי אפיינה את סולימאני שפעל לפי סט חוקים משל עצמו.

אריק כבר הבין שאם ה"שועל" מסרב לשחק לפי הכללים האתיים הנהוגים בקהילה הבינלאומית, אי אפשר לצפות ממנו לעשות זאת. אריק נשבע בליבו שאין בכוונתו להפנות את הלחי השנייה, ובכוונתו להגיב בחומרה על כל פגיעה בישראל בכל אמצעי. שמירה על החוק היתה מחשבה נאצלת, שגם אריק היה שמח לחיות על פיה, אולם כאשר האויבים שלך מצליחים במזימתם כי אינם מוגבלים על ידי חוקים בינלאומיים או אמות מוסר מערביות, אתה צריך או להשלים עם תבוסה או לקרוע את ספר החוקים שלך ולפעול לפי חוק המדבר.

ניתן היה לחסל את סולימאני במבצע צבאי או באופן עקיף באמצעות אחרים שהיה להם חשבון איתו. לא חסרו ל"שועל" אויבים שחיפשו נקמה. החל בסעודים שסבלו מאד מן ההתקפות של החות'ים בני בריתם של האיראנים, בני השבטים השיעים בדרום מערב תימן, שתקפו מכליות נפט החוצות את מיצרי באב אל מנדב; עובר ללבנונים הנוצרים, שחיפשו נקם על ההתנקשות בראש ממשלתם, ראפיק אל חרירי; העיראקים, שראו בדאגה את השתלטות האיראנים על מדינתם השסועה והקמת ארגון החיזבאללה העיראקי בשטחם, שהפך לזרוע של איראן; ולבסוף, האמריקנים שחיפשו את ראשו לאחר שתקף את כוחותיהם בעיראק. בנוסף לכך, הוא היה מעורב בפעילות צבאית איראנית במדינות בעלות-ברית רבות של האמריקנים, כגון כוויית, בחריין, אפגניסטן והאמירויות. אפילו הרוסים שנכנסו לסוריה בשל חולשת הנשיא ומלחמת האזרחים הפנימית בה, השתמשו בו לצורך מלחמה בדאע"ש, אולם חששו מכוחו העלול לסבך אותם.

המשימה השנייה הייתה מה שאריק כינה "יצירת זירת אפקט הדומינו". הפלת אבן ראשונה המביאה להפלתו של כל טור האבנים שאחריה. לקאסם סולימאני היו הרבה שונאים פנימיים באיראן, בראשם הנשיא רוחאני, שראה בעין מסויגת את העובדה שסולימאני היה הבן האהוב של המנהיג העליון חמינאי. אריק היה צריך למצוא את אבני הדומינו הנכונות בהנהגת איראן, בעזרתן יוכל לסלק את סולימאני. זה חייב היה להיות עוד מישהו שסולימאני איים על מעמדו, כמו מפקד משמרות המהפיכה ג'עפרי. יש להובילו לכך שהקנאה בהצלחתו של סולימאני תגרום לו לחפוץ בסילוקו, בלי שישראל תהיה מעורבת.

המשימה השלישית שעמדה על הפרק הייתה לכידתו וחיסולו של הארכי-טרוריסט איימן אל-אוזבקי. היה זה טרוריסט בין-לאומי שפעל במסגרת ארגון "אל קאעידה", שהגה, תכנן וביצע את ניסיון ההתנקשות, שכמעט הצליח, במלך מרוקו. המודיעין הבריטי הצליח לשתול בקרבתו סוכן בכיר, אך אל-אוזבקי, שחש במלכודת, ברח מלונדון לפני שהצליח לבצע את מתקפת הטרור נגד האנגלים ונגד מוסדות יהודיים במימון איראני. אך הוא לא החזיר את הכספים שהאיראנים שילמו לו עבור המבצע. האיראנים לא היו סלחנים כלפי חיילים שכירים או בני ברית שסרחו. קאסם סולימאני כבר 'אילף' את החיזבאללה הלבנוני, כשהרג ביריית אקדח במפגן אכזרי ופומבי את רמטכ"ל החיזבאללה, מוסטפה בדר א-דין, ליד כל אנשי המטה שלו. ההוצאה להורג ללא משפט קרתה רק בגלל שהבכיר בחיזבאללה העז למתוח ביקורת פומבית על איראן ועל קאסם סולימאני.

הידיעה על מיקומו של אל-אוזבקי במערות טורה בורה באפגניסטן הגיעה לידיעתו של אריק ממקורות מוסמכים של ה-CIA ברור היה לאריק שהאיראנים ינסו לחסל אותו למען יראו התנועות השיעיות הטרוריסטיות שהפעילו בעולם, שאותם אי אפשר לסדר ולצאת ללא פגע.

השאלה שעמדה בפני אריק הייתה, האם יש אפשרות ולו הקלושה ביותר, להפוך את אל-אוזבקי לסוכן משוטה, סוכן שאינו מודע לכך שישראל מפעילה אותו באופן עקיף, בטרם יניחו עליו האיראנים את ידם. ראשו חישב אפשרויות שנראו ברגע זה מופרכות, למשל להפעיל אותו כלוחם שכיר מטעם התנועה הסלאפית הסעודית או האחים המוסלמים של קטאר, כנקמה באיראנים שחיסלו את סגנו וחברו האהוב, "עלי באבא".

למרות היותו אתיאיסט, אריק עצם את עיניו במין סוג של תפילה. היתכן שכל הכוכבים יסתדרו לכבודו והוא יפעיל את כל האופציות בו-זמנית, בתקווה שאחת מהן תפעל? הוא היה איש שהעביר חלק נכבד מלילותיו בכניסה לראשו של אויבו, כדי להבין את הצרכים והמניעים המפעילים אותו..

זמזום האינטרקום על שולחנו ערבל באחת את מחשבותיו. הוא התכוון לנזוף בקלייר על ההפרעה, אך הופתע.

"סליחה שאני מפריעה לך. יש לך שיחה מדייוויד מקבריידי, ראש השב"כ הבריטי ה-MI5. אמרתי לו שאתה עסוק אבל הוא התעקש שזה חשוב", הסבירה.

אריק נאלם דום. בפעם האחרונה שנפגשו, מקבריידי עשה יד אחת עם סר ג'ון, ראש המוסד לביון של בריטניה והכשיל את הפעולה ללכידתו של אל-אוזבקי, אחריו רדף אריק מאז ניסיון ההתנקשות של אל-אוזבקי במלך מרוקו בקזבלנקה.

אריק הרים את השפופרת. "דייוויד?", שאל בהפתעה, כשהוא מדחיק בבטן כעס כבוש.

"בוקר טוב, אריק, אני מתאר לעצמי שאתה עדיין כועס עלי ואין לך טיפת אמון בנו. אנחנו בטח נראים לך בני זונות בריטיים, קרי רוח. נכון?"

"איך אומרים אצלכם, "Water over the dam"?, ניסה אריק לשדר זחיחות מאולצת.

,"Water under the bridge" תיקן מקבריידי.

"נוכל להיפגש? אנחנו צריכים לדבר", דילג מקבריידי בענייניות לנושא אחר.

אריק הגיב בשתיקה רועמת.

"אני פה ליומיים בכנס "סייבר-טק" שארגנה חברת "ישראל דיפנס". אני חוזר ללונדון מחר בבוקר ומעוניין לפצות אותך על מה שקרה אז בלונדון במהלך המרדף הכושל אחר אל-אוזבקי".

"לפצות אותי? זה משהו שאנו יכולים לדבר עליו בטלפון?"

"לא. אך ורק בארבע עיניים", התעקש מקבריידי.

"אנו יכולים להיפגש הערב, בתל-אביב?"

"אני דווקא תכננתי לנסוע אחר-הצהריים לירושלים לטיול צליינות קצר, וללון הלילה בבית הארחה של הכנסייה הסקוטית "סנט-אנדרו". אולי ניפגש שם לארוחת ערב?"

"זה דווקא מצוין", אמר אריק, "אני מתגורר בירושלים. מה דעתך שניפגש בשעה שמונה ליד טחנת הקמח בשכונת ימין משה? נהג השגרירות שלכם מכיר בוודאי את המקום".

"רשמתי. מצוין. נתראה שם", סיכם מקבריידי.

"אני רוצה לפצות אותך?!" גיחך אריק לעצמו. "האם זו תהיה עוד מתיחה על חשבוני? עוד מלכודת בריטית טיפוסית? או אולי נקרתה בדרכי הזדמנות?"

לפני שעזב את משרדו בדרכו לפגישה המסקרנת עם מקבריידי, ביקש אריק מקלייר לזמן ישיבה של פורום מנהלת המבצעים, בנושא תכנון הסיכול הממוקד והמיידי של קאסם סולימאני והחליט לקרוא למבצע בשם הציני "ניקוי ראש11". אריק תמיד אהב מבצעים יצירתיים ויוצאי דופן בהעזה שלהם. מבצע '"ניקוי ראש" היה אמור להיות מבצע בשלושה ראשי חץ, בשתי זירות בו זמנית. הוא כלל מבצע הטעיה וסיכול. מטעמי ביטחון שדה, החליט לתת לכל שלב שם אחר. כל המבצע היה בנוי בשיטת הטיפוס על סולם. יש לדרוך קודם על השלבים המוקדמים כתנאי לטיפוס מעלה. אריק היה הארכיטקט אבל אחרים היו צריכים לבצע. כפריק שליטה, אריק לא אהב את זה.

אריק האמין תמיד בעבודת צוות והוא היה משנן לעצו מה שלימד אותו אביו:" אתה אף פעם לא נהייה יותר חכם מזה שאתה מקשיב בעיקר לעצמך. כדאי תמיד שתקשיב גם למה שיש לאחרים להגיד". ולשמחתו היה לו צוות סינרגטי מצוין במינהלת המבצעים אותה הקים.

8 "תבל"- שם כינוי לאגף במוסד העוסק בהחלפת מידע עם גופי מודיעין עמיתים בעולם וגם עוסק ביחסים עם מדינות שאין לישראל קשרים דיפלומטיים עימם

9 "נביעות" כינוי לאגף האחראי על השגת מודיעין באמצעים אלקטרוניים, בכלל זה על ידי הטמנת אמצעי ציתות והאזנה

10 "צומת"- כינוי לאגף שמפעיל את קציני האיסוף ואת רשת הסוכנים של המוסד ברחבי העולם

11 תוכנית הטלוויזיה הסאטירית השנייה בטלוויזיה הישראלית ששודרה בין השנים 1974-1976 ומאחר שהיה רק ערוץ אחד בטלוויזיה והייתה לה השפעה רבה על הפוליטיקה והשיח הציבורי בישראל באותה עת.

נתן רונן

נתן רונן (רכטמן) (נולד ב-10 באפריל 1948) הוא סופר, מרצה במכללות ופעיל קהילתי בארגוני התנדבות. בעברו איש מערכת הביטחון וקהילת המודיעין הישראלית, על זרועותיה השונות, בדרגת סגן-אלוף ודרגת ייצוג אלוף-משנה. בשנת 1978 חזר למערכת הביטחון כאנליסט במדור מידע באגף מודיעין - המחלקה לקשרי חוץ. בשנת 1988 התמנה לראש ענף קשרי חוץ וארגונים בינלאומיים. בשנת 1993 השתחרר מצה"ל בדרגת סגן-אלוף והמשיך בשירות מילואים פעיל בפיקוד העורף במחלקת ההסברה. החל משנת 2016 יצאה לאור טרילוגיית ספרי ריגול פרי עטו העוסקת בדמותו הבדיונית של אריק בר נתן, ראש אגף "קיסריה" במוסד וראש מינהלת המבצעים. בשנת 2022 התפרסם ספרו הרביעי, בנפרד מהטרילוגיה, "המצוד אחר השועל".

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/yc5zxsfn

עוד על הספר

המצוד אחר ה"שועל" נתן רונן

פרולוג. הר דב, גבול ישראל-לבנון, 18 יולי 2017

הר דב (ג'בל רוס, בערבית), המתנשא לגובה של אלף חמש מאות מטרים מעל פני הים, ממוקם מצדו המערבי של הר החרמון, וצופה על דרום לבנון. ממצפה רמתא, פרוסה כל דרום לבנון למרגלות ההר.

שם, בשעה אחת אחר חצות של אחד מימי תחילת חודש יולי הלוהט, התכנסו בחדר התדריכים של מוצב "הדס" לוחמי היחמ"מ (יחידת מודיעין ומטרות) של חיל האיסוף הקרבי. הם ישבו בדריכות במפקדת חטיבה 769 היא עוצבת חירם, לקבלת תדריך בטרם חדירה ללבנון, לפעילות חשאית באזור הנקרא בז'רגון הצה"לי "החיזבאללה לנד".

מפקד צוות החדירה הצעיר, סרן תני גבע, תדרך את לוחמיו שתפקידם הוא לשמש "העיניים הקדמיות" של העוצבה.

"צוות 'אוח1', שימו לב. המשימה שלנו היא לתצפת על חיזבאללה ביום ובלילה, בלי לירות ובלי להתגלות. מטרתנו היא לקלף את מה שמכונה בעגה הצבאית, "שמורות הטבע", מערך החיזבאללה באזור ולאתר את מערכת המסתור שנחצבה על-ידו בשטח הסלעי. כלומר לחשוף את ההיערכות שלהם ולגלות סימנים לפעילות הארגון בשטח. מודיעין שנתקבל לאחרונה מהמוסד מצביע על חפירת מנהרה אחת לפחות, המשמשת להובלת לוחמי חיזבאללה וציוד לחימה הישר ללב הישובים הישראלים על הגבול. זו, ככל הנראה, מנהרה שנחפרה ארבעים מטר עומק לתוך שטח ישראל, יש להניח מתוך בית בכפרים הילטא או שובא שבלבנון. ככל הידוע לנו, ישנן כוונות מצד ארגון החיזבאללה לנקום את מות לוחמיו בתקיפות שלנו בסוריה, והם עלולים לבצע פיגוע ראווה תוך חטיפת חיילים ואזרחים, לצורך שימוש כקלפי מיקוח. משימתנו הפעם היא לתצפת ולהעביר מודיעין איכותי לאחור. הצפי שלי לשהייה בשטח הוא שבעים ושתיים שעות מקסימום, בהתאם להתפתחויות בשטח. יש שאלות?"

מפקד הכוח עבר בין הלוחמים, אשר נעלו נעלי הרים "Garmont Balti" קלות ובעלות סוליות גומי קשיח ונשאו על גבם ציוד במשקל כארבעים אחוזים ממשקל גופם. הוא הדק את הרתמות ואת אפודי הקרב, למנוע הקמת רעש בחושך, העלול לחשוף את הכוח בלילה. בתוך התרמילים הגדולים והמרופדים נארזו ציוד תצפיות מתקדם המכונה מת"ן - מערכת תצפית ניידת - מערכת המשלבת אמצעי ראיית יום, אמצעי ראיית לילה, GPS ומערכת הקלטה, משקפות ועדשות מצלמה מתקדמות, וכן ציוד בינוי ורשתות הסוואה מיוחדות.

כל מכשירי הטלפונים הסלולאריים נאספו מן הלוחמים והוכנסו לכספת. נאסר על הפעלת מכשירים קורנים במבצע המסווג.

רוח ה"שרקייה" המזרחית שבאה מן המדבר גרמה לטמפרטורות הלילה להגיע קרוב ל-28 מעלות. לאחר שלוש שעות של צעידה שקטה ומאומצת בשטח הסלעי המבותר, הגיעו הלוחמים שטופי זיעה למקום המיועד בשעה ארבע לפנות בוקר ומיד נכנסו לעבודה. הם חצבו בפטישוני חציבה מושתקים, מכושים ואתי חפירה חללים קטנים בקרקע הסלעית. בתוכם בנו עמדות תצפית ואבטחה מוסווים ברשתות הסוואה מולטי ספקטראליות מיוחדות, שאינן פולטות קרינה תרמית, הנוצרת על-ידי יצורים חיים. רשתות אלה מאפשרות ללוחמים להסתתר מפני אמצעים לגילוי תרמי של האויב.

בתוך הסבך הקוצני שצמח מעל סלעי הגיר, הציבו הלוחמים מצלמות וציוד האזנה אחר המוסווה כסלעים. לכל אחד מחיילי הצוות היה תפקיד מוגדר, בנוסף להיותו לוחם. "המאזינים" היו דוברי ערבית לבנונית, אנשי צילום הפעילו את מערכות התצפית המשוכללות, וגם החובש הקרבי והצלף עם רובה HTR תוצרת HS Precision, המכונה בצה"ל "ברק 338", התמקמו בדממה.

סרן תני היה אחראי להעביר נתונים מדויקים של מטרות ל"גורמי האש" - מטוסים ומסוקים, תותחים, מרגמות, טנקים ויחידות טילי נ"ט. היה וזוהתה חוליית שיגור פעילה של חיזבאללה, הייתה לסרן הסמכות להורות על תקיפה מידית, על-מנת לחסוך זמן יקר.

כשעמוד השחר כבר קם, והירח עוד צף בפאתי שמי הבוקר הכחולים אפורים, החלו קרני השמש הראשונות ללבות את חום הלילה. לוחמי "כוח אוח" כבר שכבו תחת רשתות ההסוואה, שנמתחו בין שני סלעים גדולים בתוך סבך הסירה הקוצנית. בשל החשש להתגלות, עשו הלוחמים את צרכיהם בעמדה בכלי קרטון ייעודיים שניתנים לאטימה. עבודתם התבצעה במשמרות של שמונה שעות. הצוות נחלק בין תפקידים של אבטחה ותצפית בתורנויות, כאשר מי שאיננו בתפקיד יכול להירדם או לקרוא עד לתחילת המשמרת שלו.

מכיוון הוואדי מתחתיהם, נשמע לפתע טרטור מנועים של מספר רכבי שטח. הצוות נדרך. תני בעט ברגליהם של הלוחמים הישנים וסימן להם להתעורר בשקט ולהיכנס לכוננות.

שלושה רכבי שטח התקרבו לכיוונם. הרכבים עצרו כשלוש מאות מטרים מתחת לעמדת הלוחמים, אלה התכווצו במקומם והתפללו שלא יתגלו. באותו רגע, נבחנה אמנות הבנייה וההסוואה של צוות הבנאים המומחים שבנו את העמדה, והיא אכן עמדה במבחן. גם ממרחק של עשרה מטרים נראתה רשת ההסוואה כחלק בלתי נפרד מן הסבך.

מרכבי הטויוטה ירדו מספר קציני חיזבאללה, לבושים מדים מנומרים, בצבע ירקרק-חום. עימם היו מספר אנשים שלבשו חליפת ספארי אזרחית בהירה ושוחחו עם חיילי החיזבאללה בערבית במבטא איראני כבד. החבורה החלה לטפס במעלה הגבעה, מרחק קצר מול מסתור החיילים. הם עמדו בגבם למסתור, השקיפו במשקפות לעבר עמדות צה"ל מעבר לגבול והצביעו מדי פעם על המפה. לא היה ספק שהאורחים הלא קרואים מתכננים פיגוע קרוב.

"אלה איראנים", לחש איש ההאזנה בפומית מכשיר הקשר הזעיר, שהייתה דבוקה ללחיו באספלנית בצבע אדמה. פניו, כמו פניהם של כל לוחמי התצפית, היו משוחים בצבעי הסוואה ירוק, חום ושחור. לוחמי צוות היחמ"מ כיוונו ודרכו את נישקם לכיוון האויב הלא צפוי.

סרן תני כיוון את מערכת התצפית לכיוונם של האיראנים, ולחץ על כפתור השיגור. הצילום העביר את קלסתרון אנשי החיזבאללה ואורחיהם האיראנים, בשידור מידי בפס מוצפן הישר למטה המודיעין במפקדת החטיבה, ובמקביל לחדרו של קצין המודיעין הפיקודי.

קצין המודיעין הפיקודי העיף מבט אחד בתמונה, ונדרך. הוא הרים מיד את טלפון "הכלנית2" האדום המונח על שולחנו, המחובר בקו נל"ן - נקודה לנקודה - למטה הכללי בתל-אביב ואמר בהתרגשות, "ה"שועל' בכבודו ובעצמו נמצא פה, אצלי בגזרה, עם קבוצת מפקדים של החיזבאללה. נראה לי שהם מכינים לנו עוד פעם הפתעה בהר דב. זה נראה כמו קבוצת פקודות לקראת ביצוע ניסיון חדירה או מבצע לחטיפת חיילים!"

קצין המודיעין הפיקודי הביט שוב בתמונתו של האיש התמיר בעל החזות האתלטית, שכולם הקשיבו לו בדריכות. למעט משקפי הפוטוגריי האופטיים שהרכיב, שעכשיו התכהו בגלל השמש הוא נראה כבן דמותו של ה'שועל', בשערו הכסוף והקצוץ ובזקנו הקצר, הגזור והמטופח.

היו לו סיבות טובות לחשוד שהחבורה המפוקפקת הזאת מתכננת ניסיון חדירה או חטיפת חייל לצורכי פיגוע-מיקוח. הוא זכר היטב איך בינואר 2006, בהיותו סגן צעיר במודיעין האוגדתי, פרס חיזבאללה מארב נ"ט סמוך להר, ופגע בשני כלי רכב של צה"ל, כתגובה לתקיפה אווירית בסוריה. כתוצאה מכך, נהרגו שני חיילים ונפצעו שבעה. החיזבאללה גרר לשטחו את גופות ההרוגים ככופר נפש למשא ומתן שנמשך שנתיים.

הקמ"ן הפיקודי צלצל ללשכת האלוף ועדכן אותו.

"קבל אישור להפעלת 'נינווה'," הורה האלוף, ומיהר לעדכן את הרמטכ"ל. הידיעה על ביקורו של "השועל" בשטח לא הפתיעה איש. אמן-הצללים הזה מיעט לדבר או לדווח על תוכניותיו, הוא שמר בקפדנות על ביטחון קשר, וגם עוזריו הקרובים ביותר לא תמיד היו מודעים למקום המצאו המדויק. הוא נהג לשנות יעדים ברגע האחרון.

בחדרו, במנהלת המבצעים של מפקדת המוסד, קיבל אריק בר נתן התראה על כניסה של ידיעת מודיעין 'חמה'. הוא הרים את טלפון ה'כלנית' וביקש לקבל עדכון מהמפקד התורן במשל"ט.

"יש אישור ל'נינווה'", מסר לו הקצין התורן. משמעות המונח הייתה אישור לחיסול מידי של ה"שועל", ברגע שיתגלה בזירה.

"אתם בטוחים ללא צל של ספק שזה הוא?", שאל אריק בסקפטיות. "אם אינני טועה, הוא נסע לבקר את חיילי המיליציה הפרו-איראנית החדשה, "כוחות אלהאשמיון", באל בוכאמאל על גבול סוריה- עיראק. על-פי הדיווח שקראתי, המיליציה הזו שהוקמה על-ידי מנהלת המיליציות האיראניות בעיר קשורה לכאורה לפוג' 47, המיליציה הסורית הפועלת בחסות משמרות המהפכה.

"קצין המודיעין של פיקוד הצפון אישר שזה הוא", הבטיח לו הקצין התורן, בביטחון מופרז של קצין צעיר ויהיר.

אריק, לוחם מנוסה ורב מעללים, לא התרגש מן התזזיות שבה התקבלו ההחלטות בצבא. הוא התקשר בנל"ן הפנימי לאלכס, ראש אגף מודיעין ומחקר במוסד. אלכס ענה מיד.

"אלכס, האם יכול להיות ש'השועל' מסתובב אצלנו בגזרה?", שאל באי אמון. "קראתי הלילה בסקירה שלך, שהוא אמור לבקר היום את חיילי מיליציות "כוחות אלהאשמיון" הסוריים ואח"כ את חיילי "חטיבת "אל זינביון", שכירי החרב הפקיסטניים באל בוכאמאל במזרח סוריה, על גדות נהר הפרת בסמוך לגבול עם עיראק".

כדרכם של אנליסטים, אלכס חשש להתחייב. "האמת שהאיש תמיד מפזר מידע כוזב על לוח הזמנים המתוכנן שלו ומופיע פתאום במקום אחר לגמרי בלי התראה. לא סתם קוראים לו "השועל".

אריק נותר זהיר. הוא לחץ על כפתור האינטרקום שכתוב עליו "צומת".

קול גברי עבה ענה לו מיד, "כן, אריק".

"יונתן, בדוק לי עם המקורות שלך איפה נמצא "השועל" ברגע זה. פיקוד צפון מעלה כטמ"מ3 "מחסל" ומכריז 'נינווה'. אני לא בטוח לגבי הזיהוי".

יונתן אריאלי, ראש אגף "צומת" החדש, הנחה מידית להפעיל את מערך הקשר המוצפן עם הסוכנים באזור עיראק ואיראן. הוא העביר להם צי"ח4 דחוף, התהליך אמור לקחת את הזמן שלו בטרם תתקבל תשובה

"השיגו לי את לשכת ראש אמ"ן, דחוף", הרעים אריק.

אריק הביע בפני ראש אגף המודיעין הצבאי את ספקותיו לגבי הזיהוי, אולם ראש אמ"ן, שלפני כן היה אלוף פיקוד הצפון, אמר שהוא סומך על קמ"ן הפיקוד. אריק לא אהב את ההיבריס. הוא תמיד הטיל ספק ותמיד העדיף לחשוד בכל מה שנראה ברור מאליו. "הוצאנו לכיוונו את ה'זיק'", דיווח ראש אמ"ן בשביעות רצון עצמית.

ממסלול ההמראה של מינחת "דלתון", סמוך לגבול עם לבנון, עלה זמזום צורם וגבוה של מנוע הוואנקל הצווחני של כטמ"מ "המחסל" מסוג 450 ,HERMES מטייסת 166, המכונה גם "טייסת הזיק". אופן הטיסה העיקרי של המערכת הוא אוטונומי, ללא צורך בהטסה פעילה מצד המפעיל, במהלך התעבורה אל אזור ביצוע המשימה. המערכת מופעלת באמצעות נתיב או קואורדינטות שהוזנו מראש או במהלך הטיסה. ה"טייס" המפעיל ישב בקרון הבקרה בבסיס פלמחים ועקב אחר פעילות ה"מחסל".

אריק לחץ על הכפתור שעליו היה רשום "משל"ט" במרכזיית הטלפוניה על שולחנו.

"אתה יכול לשכפל אצלך את מסך המבצעים של יש"מ קרב5 במרכז השליטה של חיל האוויר בבור?", שאל. הוא רצה לצפות במו עיניו ברגע החיסול.

"ברור. אבל זה ייקח לי כמה דקות של סנכרון עם בור המצפ"ע6 בקריה, אתה יורד אלינו?" שאל קצין המבצעים הצעיר.

אריק רץ במסדרונות מנהלת המבצעים, ירד במדרגות החירום מקומה שמונה לקומה מינוס שלוש, ופרץ קצר נשימה, לאולם השליטה המרכזי, ששידר את מה שהכטמ"מ "זיק" רואה.

בנקודת המסתור, שוכב צמוד לרצפה שמע סרן תני נקישה באוזניית הננו התחובה לאוזנו. הוא הביט בלוח האייפד הזעיר הצמוד לידו. בשאילתה שהופיעה נרשם: "ציין קואורדינטות מדויקות של מיקומו של ה"שועל" ברגע זה. יש אישור לביצוע 'נינווה'".

קציני החיזבאללה והמפעילים האיראנים שלהם עמדו באופן גלוי ותצפתו ללא חשש במשקפותיהם על הר דב הישראלי, ממנו יצאו לוחמי היחמ"מ שעות ספורות קודם לכן. אחד הנהגים הלבנוניים עלה אליהם והגיש להם קפה שחור ריחני מתובל בהל, שבישל על גזיה. ריח תבלין הקרדמון הגיע עד לאף החיילים המסווים במסתור.

"שתי דקות למגע", לחש תני בקשר, וכל הלוחמים התכווצו במקומם, אוטמים אוזניהם בידיהם טרם הפיצוץ הקרוב, מתפללים בליבם שהטילים לא יעופו בטעות, בגלל רוח משתנה, לכיוונם. הם היו לכודים במסתור שלהם ולא יכלו לצאת ולהיחשף. טעות קטנה של חצי קואורדינטה מצד כטמ"מ "המחסל" וגם הם מתאיידים באוויר.

פיצוץ אדיר נשמע ממרחק של ארבעים מטרים מעמדת החיילים, ומיד בעקבותיו עוד שני פיצוצים שהעלו פטריות ענק מראש הגבעה עליה עמדו האיראנים וקציני החיזבאללה. אבק ושברי אבנים התעופפו אחורה לכיוון המסתור ונעצרו ברשתות ההסוואה העבות. גל של אבק וריח חריף של חומר נפץ צרב את עיניהם ואת גרונותיהם של החיילים.

"קדימה, מתקפלים!" צעק סרן תני, והכוח ארז ללא שיהוי רק את הנשק האישי והציוד הייעודי והסודי. "כוח אוח" החל בנסיגה רגלית מהירה לכיוון הגבול הישראלי, בחסות האבק המיתמר והעשן של שריפת הקוצים הגדולה, שפרצה במקום. בדרך-כלל, נוהגים לוחמים, בהתקפלות מסודרת, ליטול עימם שאריות מזון, הפרשות, בדלי סיגריות וכל סימן שעל-פיו ניתן לזהות שבמקום זה שהו לוחמים ישראליים. הם החלו בריצה מאומצת, יודעים כי בתוך רבע שעה יגיעו למקום הפיצוץ כל כוחות החיזבאללה בסביבה.

תני היה האחרון להתפנות. הוא הניח לבנת חבלה בעלת מנגנון השהייה, שהיה עתיד להתפוצץ עשר דקות לאחר שהכוח עזב ולגרום להתמוטטות הסלע על המסתור, לקבור את המחסה בו שהו הלוחמים ועימו את העדויות המרשיעות על המצאות כוחות ישראלים בתוך לבנון.

"קודקוד, התקפלות חירום בגלל 'נינווה'", צעק תני בקשר לקמ"ן האוגדתי.

הנסיגה החפוזה בין בתרונות אבן גדולים ושיחים קוצניים, כשהם נושאים על גבם ציוד כבד, האטה מאד את הכוח, שהיה צפוי לחצות את הגבול בטווח של לפחות שעה של הליכה - ריצה מהירה במורד הגבעה (למרות שהמרחק האווירי לגבול הישראלי היה חמישה קילומטרים בלבד). החום הרב הצמיא אותם והלוחמים ינקו מים ממימיות בד שהיו חלק מן החגור שלהם.

"שני 'פתנים'7 בדרך אליך. הם יהיו מעליך בתוך מספר דקות", עדכן מפקד החטיבה המרחבית את תני, מפעיל את נוהל החרום ומתפלל בליבו שלא יהיה בהם צורך.

"אתה רוצה להמתין לחילוץ מוסק במחבוא שלך?"

"שלילי, זזתי כבר. תוך כמה דקות כל ה"אינדיאנים" יהיו בדרך הנה לראות מה קרה. אני חותך בהתאם לתרגולת, תוך נסיגה בחסות הסבך והעשן של שריפת הקוצים", צעק תני כשהוא מתנשף בכבדות תוך כדי ריצה מטורפת עם כל הציוד הכבד על גבו, מחליק, נופל, נחבל, עוצר, קם, מביט לאחור וסופר כל הזמן בדאגה את כל אנשיו, מוודא שאיש לא נשאר מאחור.

"'נינווה' בוצע!" נשמעה קריאתו הנרגשת של קמ"ן הפיקוד בכל הרשתות.

בחדר הפיקוד של פיקוד צפון, החל מאלוף הפיקוד וכלה באחרון החיילים, כולם היו באופוריה שנמהלה בדאגה, עד שאחרון הלוחמים של כוח היחמ"מ יחצה את הגבול.

מסוקי "הפתן" הגיעו מהר מן הצפוי, ועל-מנת לא לחשוף את כיוון מנוסת הלוחמים הרצים במורד הטרשי, ריחפו באוויר בצידו הלבנוני של הגבול. כל מסוקי התקיפה של צה"ל היו מצויידים בלהבים ובמנועים מושתקים, כלומר שלא שומעים אותם עד לרגע שהם בדיוק מעל המטרה. המסוקים ירו צרורות אזהרה מתותח ה-30 מ"מ שלהם לשטח הלבנוני, בכוונה להאט את התקדמות של כוחות החיזבאללה לזירת התקרית.

להבי המסוקים המרחפים בגובה נמוך הלהיטו את שריפת הקוצים אשר שינתה את כיוונה בעקבות להבי רוטור המסוק הרחק מן החיילים הנסוגים, באופן שנוצר מסך עשן בינם ובין כוחות החיזבאללה שנהרו לאזור.

שני טנקי "מרכבה ברק" סימן 4, המצויד בתותח 120 מ"מ, עלו לעמדות תקיפה בצד הישראלי של הגבול ואיתרו, בעזרת מערכת ניהול קרב (מענ"ק) הדיגיטלית, את "כוח אוח" הנסוג. מפקדי הטנקים החלו לחפש בצגים שלהם מטרות העלולות לאיים על הכוח. הם ירו אבוקות של רימוני עשן ויצרו מסך עשן נוסף שחצץ בין עמדות תצפית של החיזבאללה על הגבול לבין הלוחמים הנסוגים.

לאחר מאמץ עילאי מצד הלוחמים וציפייה מורטת עצבים במטה העוצבה, הגיע "כוח אוח" לצד הישראלי של הגבול. כל אותו הזמן ליוו אותם, כמלאכי שרת, שני מסוקי קרב שקיבלו הנחיות להתאפק, למרות שכוחות החיזבאללה פתחו בירי מנשק קל אל עבר המסוקים. לוחם חיזבאללה שהעז לרדת לעמדת ירי של רקטת RPG לכיוון מסוקי האפאצ'יAH-64 נענה במטח רקטות "הלפייר", שאיידה אותו ואת חבריו בכדור אש. לאיש לא הייתה כוונה להדליק את כל הגזרה. בדרום לבנון היה החיזבאללה, ארגון הטרור השיעי, הריבון ולא ממשלת לבנון. מנהיג חיזבאללה איים תדיר, באמצעי התקשורת של לבנון, להשתמש בטילים בליסטיים שקיבל מאיראן, על-מנת לירות אל עבר ערי הצפון של מדינת ישראל.

כעבור שעה ממתן פקודת הצי"ח הדחופה באשר למקום הימצאו הנוכחי של קאסם סולימאני, החל אגף "צומת" במוסד לקבל דיווחים מן המקורות בשטח. יונתן אריאלי, ראש "צומת", עדכן את אריק, שחייך לעצמו במרירות. הוא היה מעדיף לטעות.

"יונתן, תעבירו את החומרים למרכז ניתוב ומידע של אגף המודיעין", הנחה את ראש האגף.

המידע והתמונות שהגיעו מסוכני המוסד באזור ריכוז הכוחות השיעים שהקים קאסם סולימאני כנגד ישראל באל בוכאמאל במזרח סוריה, אישרו מעל לכל ספק ש"השועל" אכן נמצא כרגע בביקור אצל מיליציית שכירי החרב הפקיסטנים "אל זינביון", שבראשה עמדו קצינים איראנים. חיילי חטיבה זו היו תלמידי מדרסות מוסלמיות קיצוניות שבאו מקרב לוחמי הטאליבן מאזור פונג'אב שנקראו "שקאר א ז'אנגאבי".

המטרה הכי נכספת של המודיעין המערבי והישראלי, חמקה להם שוב מבין האצבעות. לאחר שב"בור" של המצפ"ע ובפיקוד צפון כבר פתחו בקבוקי שמפנייה, הסתבר שהשמחה הייתה מוקדמת מדי וכי הזיהוי היה שגוי.

ההרוג היה גנרל חסן שאטרי, מפקד כוחות משמרות המהפכה בלבנון, אשר בין השאר פיקח על בניית המנהרות ההתקפיות מדרום לבנון לכיוון יישובי הצפון, בשיטות שלמד בצפון קוריאה. אמנם היה דמיון פיזי מסוים בין שאטרי לבין סולימאני, אך שאטרי היה נמוך מסולימאני בראש והרכיב משקפיים.

ברגע שהידיעה על החיסול הממוקד הגיעה לאוזניו של סולימאני, מפקד כוח "אל קודס", הוא עזב בבהילות את בסיס שכירי החרב הפקיסטני באזור אל-בוכאמאל, וטס במסוק מיוחד לביקור אבלים אצל משפחתו של שאטרי. הגנרל ההרוג הוכרז שהיד ברשתות התקשורת הרשמיות של איראן. סולימאני מסר בטלוויזיה האיראנית כי טקס האשכבה יהיה בטהרן, והוא יקבר ביום שישי בעיר הולדתו, סמנן. סולימאני התחייב כי איראן תבוא חשבון עם האחראים לפעולה.

ואכן, כעבור שבוע, בוצעו כתגובה מספר ניסיונות חיסול של דיפלומטים ישראלים בכל רחבי אסיה. אשתו של דיפלומט ישראלי נפצעה באורח בינוני ממטען שהוצמד לתחתית מכוניתה בהודו.

פעילות מוגברת של לוחמי יחידת 840 של יחידת "אל קודס" המפעילה טרור בין-לאומי נצפתה ליד אתרי תיירות שבהם שוהים ישראליים ובתי כנסת יהודיים באירופה. אך מערכת הביטחון הישראלית נדרכה והקדימה תרופה למכה ותגברה את השמירה עליהם באמצעות המשטרה המקומית.

אריק נזכר בדבריו של ווינסטון צ'רצ'יל עם סיומו של קרב אל עלמיין השני בתחילת נובמבר 1942, "זה אינו הסוף, אין זה אפילו תחילת הסוף, אולם זהו אולי סוף ההתחלה".

1 אוח - הוא סוג של עוף לילה דורס ממשפחת הינשופיים. קרוי גם "ינשוף עיטי" על שם גודלו ותעוזתו לטרוף טרף גדול ממנו.

2 Secure Terminal Equipment (STE) encrypted telephone communications system

טלפון מוצפן, המשנה מדי יום את מערכת ההצפנה שלו באופן אוטומטי.

3 כטמ"מ = כלי טיס מונחה מרחוק האמריקנים קוראים לזה כטב"מ שמשמעו כלי טיס בלתי מאויש.

4 צי"ח (ראשי תיבות של ציון ידיעות חיוניות) – קביעת נושאי התעניינות ומשימות איסוף לפי סדר קדימויות וּבְתוֹכָן לפי עדיפויות, על-פי הדרוש לגוף המודיעיני בזמן נתון.

5 יחידת שליטה מרכזית

6 בור המצפ"ע = מרכז השליטה של מוצב הפיקוד העליון בו עוקבים אחרי מהלך מבצעים בעת התרחשותם.

7 "פתן "הוא כינוי למסוק קרב אפאצ'י לונגבאו

פרק 1. הרוצה בשלום יכון למלחמה

על דלת משרדו ב"משרד", קבע מישהו שלט פליז חדש "אריק בר נתן, מ"מ ראש המוסד וראש מנהלת המבצעים." התפקיד שלו לא הגיע עם ספר הדרכה. לא היה אינדקס שכיוון אותו לעמוד המדויק שבו ימצא את כל הפתרונות לבעיות שהמציאות הציבה בפניו.

אריק העדיף לשהות במשרדו הצנוע מאשר לשבת בלשכת ראש המוסד המרווחת בבניין הסמוך. רעיה רון, הבוסית, הייתה כעת במה שהוגדר רשמית כ'חופשת מחלה'. אולם הלכה למעשה היא הייתה בשמירת הריון בביתה. אריק לא אהב את המשרד שלה, שעוצב לפי תורת ההרמוניה הסינית פֶנג שואי, עמוס מדי לטעמו בפרחי סחלב במגוון צבעים וצמחייה טרופית.

לאחר השינוי הארגוני העמוק שהתבצע במוסד, בעקבות המלצותיו של אריק, הוצערה כל צמרת ראשי האגפים שלו. אולם על איש אחד אריק לא היה מוכן לוותר, על חברו ד"ר אלכס חיימוביץ, ראש אגף המודיעין. אדם, שרק השמעת שמו באוזני ראשת המוסד, הייתה גורמת לה לטיק בלתי רצוני באף. היא באמת ובתמים סלדה ממנו, מן הידע הרחב מדי שלו, מחוסר יכולתו להתמקד ולבור את הבר מן התבן, ובמיוחד את הופעתו המרושלת. היא נאלצה להסכים להישארותו רק בגלל שאריק התעקש על כך.

המהפכה הארגונית של רעיה תאמה את השקפת החיים שלה, שילוב רב יותר של נשים בתפקידי ניהול בכירים.

הראשונה בהן היתה גלית אורן, אדריכלית במקצועה ודיפלומטית מקצועית ממשרד החוץ, שהייתה ראש המרכז למחקר מדיני (ממ"ד) הוא גוף המודיעין וההערכה של משרד החוץ, הועמדה בראש אגף "תבל8". שוש קידר, מהנדסת תיקשוב, בעברה סגנית ראש השב"כ לאמל"ח וטכנולוגיות מונתה לעמוד בראש אגף "נביעות9". לצידן מונה תא"ל יונתן אריאלי, לשעבר מפקד יחידת 504 וראש זרוע מבצעים מיוחדים בצה"ל, לכהן כראש אגף "צומת10". ד"ר יאיר כנפו, קיבל אחריות ניהולית על כל זרוע הסייבר והטכנולוגיות, ופיתח את מחלקת "משחקים מלוכלכים" של סייבר התקפי ותודעתי שהכפיל את תקציבו ואת מצבת עובדיו. ד"ר יולי אבן ראש האגף הקודם, נסע לארה"ב ומונה סגן נשיא לטכנולוגיות בחברת "טסלה".

חייו האישיים של אריק חזרו סוף סוף לשגרה מבורכת. הוא העיף מבט בתמונות בני משפחתו שעל האצטבה ממול – אווה רעייתו והקטנים, הוריו המנוחים ואחותו, וחייך בסיפוק. בארון הזכוכית הרחב בחדר הישיבות הסמוך ללשכתו, שכנו הגביעים והציונים לשבח, תעודות הוקרה שקיבל אגף המבצעים "קיסריה" - בראשו עמד בזמנו מראשי המדינה, פרס ביטחון ישראל על פיתוחים טכנולוגיים מרשימים, בתוך קופסת עץ פתוחה היה מונח אות לגיון הכבוד שקיבל אישית מן הצרפתים על פעולתו יחד עם ה-DGSE, שירות הביון הצרפתי, לאחר המבצע להצלת מלך מרוקו. חרב ערבית מעוקלת מצופה זהב ואבנים יקרות הייתה מתנה מסולטן אחת האמירויות במפרץ הפרסי שהמוסד הציל את חייו. על הקירות היו תלויות תמונות שלו יחד עם מנהיגי עולם, כאלה שלא היו להם יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

לכאורה, היה אמור להרגיש מסופק.

אולם שני כישלונות ביטחוניים מהדהדים העיבו על מצב רוחו וטרדו את מנוחתו: הראשון, התחמקותו של איימן אל אוזבקי, הארכי טרוריסט מתחת לאפו של צוות מבצעי, שבראשו עמד אריק עצמו, בלונדון בסתיו שעבר; והשני היה חיסולו המוטעה של הגנרל האיראני בלבנון לפני כשבועיים. משגה, שאמנם בוצע על-ידי צה"ל, אך גם המוסד היה קשור בו.

העובדה שממשלת ההאייתולות הקיצונית של איראן הצליחה להבקיע מסדרון שליטה לתוך המדינות הסוניות המקיפות אותה ולהזריק לוורידיהן רעל משתק הדאיגה מאד את ממשלת ישראל. כתוצאה מן המעורבות האיראנית, מצאו את עצמן אותן מדינות במצב של מלחמה אוטואימונית ולא הצליחו לייצב את משטריהן או לנהל את עצמן. איראן הציעה להן תפוח מורעל בצורת סיוע כלכלי או תמיכה צבאית במלחמה נגד דאע"ש או סיוע נגד המורדים במלחמת האזרחים בסוריה. כך, למעשה, הכישה איראן כעכביש ארסי את אותם משטרים ומהלה את הארס שלה בדמם וגם הטילה את ביציה בתוכם כך מצאו את עצמם שכנותיה של איראן כבולים בצבת של ארגונים פרו-איראנים שהוקמו בתוכם. כתוצאה מהתמוטטות שליטים רודניים, למשל בעיראק או אבדן המשילות בלבנון, נכנסו המדינות הסוניות לוורטיגו מדיני, מה שגרם להשתלטות של ארגוני החיזבאללה השיעים המקומיים על המדינה.

איראן לא הסתפקה בכך, ולאחרונה שלחה ידיים לכיוונן של תימן ובחריין. יחסיה של האחרונה עם איראן היו מתוחים, בעיקר בשל תמיכתה בארגוני אופוזיציה שיעים וניסיונות חתרנות של איראן בשטחה מאז המהפכה האסלאמית. איראן לא חששה להתעמת עם מדינות המפרץ, השתלטה על שלושה איים אסטרטגיים במפרץ הפרסי ואף תקפה בגלוי מכליות נפט סעודיות. בו בזמן מצאה ישראל את עצמה עומדת לבד משתאה מול היחלשותה של בת בריתה, המעצמה האמריקנית, בחלק זה של העולם. נטישת חיילי ארה"ב את אפגניסטן, עיראק וסוריה והתכנסותה לתוך עצמה לא הוסיפה להפגת החרדות של ישראל מול שכנותיה.

ישראל מצאה עצמה מתייצבת לבדה מול איראן, אשר שטחה גדול פי חמישים ואוכלוסייתה פי עשר, על-מנת להציב גבולות לתוכנית של ממשלת ההאייתולות להחזיר "עטרה ליושנה" ולייצא את המהפכה האסלאמית השיעית לעולם המוסלמי.

אהוד צור, ראש הממשלה האיץ במוסד לחסל את קאסם סולימאני, שהקים את מיליציות שכירי החרב של ה"קשת המזרחית" נגד ישראל, על גבולה של ישראל, ואת ד"ר מוחסיין פאחריזאדה, ראש פרויקט הגרעין האיראני. צור רצה להעביר מסר ברור, שישראל לא תסבול את התפשטותה של איראן והתייצבות על גבולה, ולא תאפשר למדינה שהכריזה על רצונה בהשמדת המדינה היהודית להיות בעלת נשק גרעיני.

אריק ידע שאסור לו לטעות שוב, כיוון שראש הממשלה "יושב לו על הזנב" ומחכה להפטר ממנו. "זה הקטע המופלא בעסק שלנו", חשב אריק לעצמו, "השגיאות שלנו תמיד חוזרות לרדוף אותנו, ובסופו של דבר צריך לשלם את כל החובות עם ריבית דריבית."

היה דבר אחד נוסף שהוא ניסה להדחיק. במבצע האחרון, במהלך המרדף אחר הטרוריסט איימן אל-אוזבקי בלונדון, עבר אריק אירוע בריאותי, שהפחיד אותו. גופו החל לבגוד בו שוב. כששב ארצה, נסע להתייעצות ב"מרכז הסרטן" של בית-החולים תל-השומר. אחרי בדיקות לא מעטות אצל הרופאה שלו, ד"ר אליס בן דוד, הסתבר כי סימני מחלת המיאלומה הפעילה חזרו, לאחר הפוגה בת עשר שנים. את הנושא הזה שמר לעצמו ולא חלק אותו אפילו עם הדמות הקרובה לו ביותר, רעייתו אווה. בתוך תוכו ידע שהיא קוראת אותו כספר פתוח.

מאז ומתמיד התקשה לשתף בחולשותיו. מחד, היה לו חשוב לשדר שהכל בשליטה. הוא קיווה שהמחלה לא תפריע לו בשלב זה. מאידך, מאחורי ההכרה בבגידת הגוף החוזרת, חלחלה ההרגשה שהוא חי על זמן שאול. לפתע הכל - משפחתו, הקריירה שלו, כל חייו - קיבל פרופורציה אחרת. הכל נראה לו לפתע קלוש וחמקמק, כמו ניסיון להחזיק עשן ביד. היו לו עוד הרבה משימות לבצע והרבה מטלות לסיים, בטרם ירשה לעצמו ללכת לטיפול. הוא עשה מה שתמיד עשה הכי טוב, הוא הדחיק את המציאות.

בר נתן היה אדם שכלתני חדור שליחות. הוא הבין שעל-מנת לקיים את חלום המדינה היהודית במזרח-התיכון העוין, מישהו חייב להגן עליה. הוא הבין שהוא אחד משומרי הסף של המדינה, והמחיר שעליו לשלם הוא להנמיך את צרכיו האישיים לעדיפות משנית. הוא לא התמרמר על כך. זה נראה לו טבעי, למי שבחר לעסוק בעבודה כזאת. האדרנלין שהוא הפיק מעבודתו, היה הדלק שהניע אותו.

הוא גדל בבית שההורים שלו היו אנשים מ"שם". אנשים שההווה היה להם קשה, העתיד היה לוט בערפל והם התרפקו על זיכרונות העבר מפולין האפרורית. שם הם היו אנשים צעירים ומלאי תקווה, נשואים לבני זוג אהובים, הורים לילדים, בטרם הפכו אלה לאודים מעשנים במחנות-הריכוז. הוא גדל בבית שבו המתים היו נוכחים מאד, הוא ואחותו היו ילדי תחליף להורים שבורי-לב במערכת-יחסים של סיבוב שני. הזיכרונות תמיד צפו על פני השטח, מתפרצים כמו גייזר בערבי חג בהם נזכרו בעבר. ביעותים מבעבעים. יותר מדי רוחות רפאים שאי אפשר לשים עליהן יד.

אריק התנדנד בכיסא המנהלים שלו, מביט בתנועה הערה מבעד לחלון החיצוני העשוי זכוכית משוריינת, שבצידה החיצוני הודבקה מראה שנועדה להסתיר מנוסעים בכביש החוף את הנעשה בחדרי הארגון. היו אלה רגעי החסד המעטים של שקט מוחלט, במהלכם סידר את מחשבותיו. הוא הביט בגן הפסלים שבפטיו הפנימי של המשושה במרכז מבני המטה של המוסד. הוא לגם לגימות קטנות של קפה אספרסו מקיאטו קטן ומריר וכרסם עוגיות רייף מרוקאיות מתובלות בזרעי אניס, שאפתה קלייר, ראש לשכתו.

קלייר נכנסה לחדרו לרגע, במטרה להתייעץ עימו בנוגע לקדימויות בלוחות הזמנים לשבוע הקרוב, אולם כשראתה את המבט המנוכר שלו, הנעוץ כמהופנט באיזו נקודה בחלל, ויתרה. הם עבדו יחד כעשרים וחמש שנה, והיא כבר הכירה את המבט הזה שמשמעו: "אני במוד שרעפים. אסור להפריע לי עכשיו". היא נטלה את הספלון הקטן והריק וחזרה כמעט על קצות אצבעותיה עם ספלון חדש מלא באספרסו ריחני וכוס מים קרים. אריק אפילו לא שם לב. מוחו עבד על תמהיל של ריכוז מרבי, השואב את הדלק שלו מניסיון חיים שהבשיל לאורך עשרות שנים של מבצעי הצלחה וודאית, אשר כונו במוסד "מבצעי אין אפס".

אריק הבין שככל שמתקפות הטרור על ישראל מתגברות, הוא יאלץ למתוח את יכולותיו של המוסד עד הקצה על מנת להתמודד עם הרשע שהוצב מולו כאתגר

אריק זכר מה שלימד אותו בן-עמי שיבולת, ראש המוסד המיתולוגי המנוח, "לעולם אל תכפה את הגיונך על האויב אלא היכנס לנעליו". הוא ידע כי מרחבי ההפתעה גדולים וגם המודיעין הטכנולוגי המשוכלל ביותר אינו יכול לחזות הפתעות, כגון זו שמדינה כמו טורקיה, שהייתה בת-ברית של ישראל, הפכה את עורה; או למשל איראן, מדינה-אחות בעבר, שהפכה לאיום קיומי על ישראל בגלל שינוי משטר. הוא ידע שעליו להיזהר מן הטעות הנפוצה, שלוקים בה אנשי מודיעין המנסים לנבא את העתיד על-סמך ניתוח העבר. יחד עם זאת ובאותה נשימה, צריך גם לזהות הזדמנויות ולא רק איומים. תמיד יש הזדמנויות, השאלה היא, האם אתה מודע להן.

הוא היה ער לעובדה שהוא יידרש לשפר את יכולת הפיענוח הישראלית את הגיון היריב האיראני. מדובר באויב המונע מכוח חתירה בלתי מתפשרת לפעולה ולמגע לצורך מימוש יעדיו האידיאולוגיים ארוכי הטווח.

אריק ידע שכל אמצעי הטכנולוגיה האיסופית של עולם המודיעין, אינם מסוגלים להחליף את עבודת הרגליים המיושנת של איסוף מודיעין באמצעות האדם (HUMINT). כשהמהנדסים ימציאו רובוט אדם שיוכל לעשות כל מה שהאדם יודע לעשות, יצטרכו כל אנשי המודיעין של העולם להחזיר את תעודת המרגל שלהם.

בילדותו היה אריק חניך בחוג לאסטרונומים צעירים בקמפוס של הטכניון "הישן", בשכונת הדר הכרמל בחיפה והוא זכר שקיימת תופעה אסטרונומית הקורית אחת לכמה שנים. חמישה כוכבי הלכת שניתן לצפות בהם ללא טלסקופ מסתדרים בשורה יפיפייה בשמיים. זה קורה בחודש יולי ובתנאי שיש שמיים שחורים לגמרי ללא זיהום אור. אז, לפתע, הם מסתדרים בשמיים ממערב למזרח בסדר הזה: חמה (מרקיורי), נוגה, צדק, שבתאי ומאדים.

האם יתכן שהכוכבים הללו יסתדרו הפעם בשורה לכבודו? הוא פקפק בכך, לאחרונה היו יותר מדי שיבושים.

הוא סידר בראשו את המשימות לפי סדר חשיבותן ודחיפותן כאילו הן הכוכבים בשמיים, המשמשים לו מטרות על שולחן גלקטי גדול. מנגד ראה בעיני רוחו את שעון החול של בריאותו מתרוקן לאט.

בראש מעייניו, עמדה המשימה לחסל את קאסם סולימאני, 'השועל', המכונה גם "חאג' קאסם". אויב מתוחכם וערמומי שסביבו הילה של מסתורין. הוא מונה לפקד על "כוח אל־קודס" בזכות הכריזמה, חשיבתו האסטרטגית, ויכולת הפיקוד שלו. סולימאני צמח ממפקד צבא מקומי, לפרוייקטור יצוא המהפכה האסלאמית בעולם, מושך בחוטים, הנסמך על תבונה שקטה, קיצוניות דתית ושנאה עזה ליהודים ולכופרים הנוצרים. היעילות והמחויבות שלו לארצו זיכו אותו במידה שווה של הערצה על-ידי בני-בריתו והוקעה על-ידי מתנגדיו הרבים במסדרונות השלטון של טהרן, שקינאו בעצמאותו ובכוחו הרב.

כל האנליסטים במערכות המודיעין במערב הסכימו שסולימאני עזר להנחות את מדיניות החוץ של איראן במשך עשורים וכי הוא צמח להיות השחקן החזק וחסר המעצורים ביותר במזרח התיכון כיום. אריק ידע שאנשי ביטחון אמריקנים בכירים מעריכים כי סולימאני מנהל לבדו את המלחמה בסוריה, דרך המיליציות השיעיות של איראן.

בקורות החיים של סולימאני הייתה נקודה שנגעה באריק במיוחד. שניהם באו ממשפחות עניות וצמחו לתפקידים בכירים. סולימאני נולד למשפחה ענייה בכפר קטן בהרים במזרח איראן, אך למרות זאת גילה כבר בגיל צעיר עקשנות. בגיל שלוש-עשרה, כשאביו לא היה מסוגל לשלם את חובותיו, עבד סולימאני בעבודות בניין מפרכות כדי לעזור למשפחתו. הוא התגייס למלחמת עיראק-איראן, שנמשכה שמונה שנים, שם דרך כוכבו, והוא נודע כ"שהיד החי". היה לו מעמד מיוחד במשמרות המהפכה, וזה ניתן לו בשל קירבתו לעלי חמינאי, המנהיג העליון של איראן.

העובדה, שהאיראנים השתמשו באמבולנסים ובמשאיות צבועות בלבן ונושאות את סמלי הסהר האדום, מתחזים לשיירה הומניטרית לסייע, כביכול, לבתי-חולים בסוריה הנמצאת במלחמת אזרחים, עצבנה את אריק. לאריק היה מודיעין מוצק לפיו באותם כלי רכב נמצאים חלקי טילים, כטמ"מים מפורקים ואמל"ח שהועברו למחנות החיזבאללה בלבנון או למחנות של שכירי החרב של איראן, בעומק רמת הגולן על גבולה של ישראל. הפרה כזו ברגל גסה של החוק הבין-לאומי אפיינה את סולימאני שפעל לפי סט חוקים משל עצמו.

אריק כבר הבין שאם ה"שועל" מסרב לשחק לפי הכללים האתיים הנהוגים בקהילה הבינלאומית, אי אפשר לצפות ממנו לעשות זאת. אריק נשבע בליבו שאין בכוונתו להפנות את הלחי השנייה, ובכוונתו להגיב בחומרה על כל פגיעה בישראל בכל אמצעי. שמירה על החוק היתה מחשבה נאצלת, שגם אריק היה שמח לחיות על פיה, אולם כאשר האויבים שלך מצליחים במזימתם כי אינם מוגבלים על ידי חוקים בינלאומיים או אמות מוסר מערביות, אתה צריך או להשלים עם תבוסה או לקרוע את ספר החוקים שלך ולפעול לפי חוק המדבר.

ניתן היה לחסל את סולימאני במבצע צבאי או באופן עקיף באמצעות אחרים שהיה להם חשבון איתו. לא חסרו ל"שועל" אויבים שחיפשו נקמה. החל בסעודים שסבלו מאד מן ההתקפות של החות'ים בני בריתם של האיראנים, בני השבטים השיעים בדרום מערב תימן, שתקפו מכליות נפט החוצות את מיצרי באב אל מנדב; עובר ללבנונים הנוצרים, שחיפשו נקם על ההתנקשות בראש ממשלתם, ראפיק אל חרירי; העיראקים, שראו בדאגה את השתלטות האיראנים על מדינתם השסועה והקמת ארגון החיזבאללה העיראקי בשטחם, שהפך לזרוע של איראן; ולבסוף, האמריקנים שחיפשו את ראשו לאחר שתקף את כוחותיהם בעיראק. בנוסף לכך, הוא היה מעורב בפעילות צבאית איראנית במדינות בעלות-ברית רבות של האמריקנים, כגון כוויית, בחריין, אפגניסטן והאמירויות. אפילו הרוסים שנכנסו לסוריה בשל חולשת הנשיא ומלחמת האזרחים הפנימית בה, השתמשו בו לצורך מלחמה בדאע"ש, אולם חששו מכוחו העלול לסבך אותם.

המשימה השנייה הייתה מה שאריק כינה "יצירת זירת אפקט הדומינו". הפלת אבן ראשונה המביאה להפלתו של כל טור האבנים שאחריה. לקאסם סולימאני היו הרבה שונאים פנימיים באיראן, בראשם הנשיא רוחאני, שראה בעין מסויגת את העובדה שסולימאני היה הבן האהוב של המנהיג העליון חמינאי. אריק היה צריך למצוא את אבני הדומינו הנכונות בהנהגת איראן, בעזרתן יוכל לסלק את סולימאני. זה חייב היה להיות עוד מישהו שסולימאני איים על מעמדו, כמו מפקד משמרות המהפיכה ג'עפרי. יש להובילו לכך שהקנאה בהצלחתו של סולימאני תגרום לו לחפוץ בסילוקו, בלי שישראל תהיה מעורבת.

המשימה השלישית שעמדה על הפרק הייתה לכידתו וחיסולו של הארכי-טרוריסט איימן אל-אוזבקי. היה זה טרוריסט בין-לאומי שפעל במסגרת ארגון "אל קאעידה", שהגה, תכנן וביצע את ניסיון ההתנקשות, שכמעט הצליח, במלך מרוקו. המודיעין הבריטי הצליח לשתול בקרבתו סוכן בכיר, אך אל-אוזבקי, שחש במלכודת, ברח מלונדון לפני שהצליח לבצע את מתקפת הטרור נגד האנגלים ונגד מוסדות יהודיים במימון איראני. אך הוא לא החזיר את הכספים שהאיראנים שילמו לו עבור המבצע. האיראנים לא היו סלחנים כלפי חיילים שכירים או בני ברית שסרחו. קאסם סולימאני כבר 'אילף' את החיזבאללה הלבנוני, כשהרג ביריית אקדח במפגן אכזרי ופומבי את רמטכ"ל החיזבאללה, מוסטפה בדר א-דין, ליד כל אנשי המטה שלו. ההוצאה להורג ללא משפט קרתה רק בגלל שהבכיר בחיזבאללה העז למתוח ביקורת פומבית על איראן ועל קאסם סולימאני.

הידיעה על מיקומו של אל-אוזבקי במערות טורה בורה באפגניסטן הגיעה לידיעתו של אריק ממקורות מוסמכים של ה-CIA ברור היה לאריק שהאיראנים ינסו לחסל אותו למען יראו התנועות השיעיות הטרוריסטיות שהפעילו בעולם, שאותם אי אפשר לסדר ולצאת ללא פגע.

השאלה שעמדה בפני אריק הייתה, האם יש אפשרות ולו הקלושה ביותר, להפוך את אל-אוזבקי לסוכן משוטה, סוכן שאינו מודע לכך שישראל מפעילה אותו באופן עקיף, בטרם יניחו עליו האיראנים את ידם. ראשו חישב אפשרויות שנראו ברגע זה מופרכות, למשל להפעיל אותו כלוחם שכיר מטעם התנועה הסלאפית הסעודית או האחים המוסלמים של קטאר, כנקמה באיראנים שחיסלו את סגנו וחברו האהוב, "עלי באבא".

למרות היותו אתיאיסט, אריק עצם את עיניו במין סוג של תפילה. היתכן שכל הכוכבים יסתדרו לכבודו והוא יפעיל את כל האופציות בו-זמנית, בתקווה שאחת מהן תפעל? הוא היה איש שהעביר חלק נכבד מלילותיו בכניסה לראשו של אויבו, כדי להבין את הצרכים והמניעים המפעילים אותו..

זמזום האינטרקום על שולחנו ערבל באחת את מחשבותיו. הוא התכוון לנזוף בקלייר על ההפרעה, אך הופתע.

"סליחה שאני מפריעה לך. יש לך שיחה מדייוויד מקבריידי, ראש השב"כ הבריטי ה-MI5. אמרתי לו שאתה עסוק אבל הוא התעקש שזה חשוב", הסבירה.

אריק נאלם דום. בפעם האחרונה שנפגשו, מקבריידי עשה יד אחת עם סר ג'ון, ראש המוסד לביון של בריטניה והכשיל את הפעולה ללכידתו של אל-אוזבקי, אחריו רדף אריק מאז ניסיון ההתנקשות של אל-אוזבקי במלך מרוקו בקזבלנקה.

אריק הרים את השפופרת. "דייוויד?", שאל בהפתעה, כשהוא מדחיק בבטן כעס כבוש.

"בוקר טוב, אריק, אני מתאר לעצמי שאתה עדיין כועס עלי ואין לך טיפת אמון בנו. אנחנו בטח נראים לך בני זונות בריטיים, קרי רוח. נכון?"

"איך אומרים אצלכם, "Water over the dam"?, ניסה אריק לשדר זחיחות מאולצת.

,"Water under the bridge" תיקן מקבריידי.

"נוכל להיפגש? אנחנו צריכים לדבר", דילג מקבריידי בענייניות לנושא אחר.

אריק הגיב בשתיקה רועמת.

"אני פה ליומיים בכנס "סייבר-טק" שארגנה חברת "ישראל דיפנס". אני חוזר ללונדון מחר בבוקר ומעוניין לפצות אותך על מה שקרה אז בלונדון במהלך המרדף הכושל אחר אל-אוזבקי".

"לפצות אותי? זה משהו שאנו יכולים לדבר עליו בטלפון?"

"לא. אך ורק בארבע עיניים", התעקש מקבריידי.

"אנו יכולים להיפגש הערב, בתל-אביב?"

"אני דווקא תכננתי לנסוע אחר-הצהריים לירושלים לטיול צליינות קצר, וללון הלילה בבית הארחה של הכנסייה הסקוטית "סנט-אנדרו". אולי ניפגש שם לארוחת ערב?"

"זה דווקא מצוין", אמר אריק, "אני מתגורר בירושלים. מה דעתך שניפגש בשעה שמונה ליד טחנת הקמח בשכונת ימין משה? נהג השגרירות שלכם מכיר בוודאי את המקום".

"רשמתי. מצוין. נתראה שם", סיכם מקבריידי.

"אני רוצה לפצות אותך?!" גיחך אריק לעצמו. "האם זו תהיה עוד מתיחה על חשבוני? עוד מלכודת בריטית טיפוסית? או אולי נקרתה בדרכי הזדמנות?"

לפני שעזב את משרדו בדרכו לפגישה המסקרנת עם מקבריידי, ביקש אריק מקלייר לזמן ישיבה של פורום מנהלת המבצעים, בנושא תכנון הסיכול הממוקד והמיידי של קאסם סולימאני והחליט לקרוא למבצע בשם הציני "ניקוי ראש11". אריק תמיד אהב מבצעים יצירתיים ויוצאי דופן בהעזה שלהם. מבצע '"ניקוי ראש" היה אמור להיות מבצע בשלושה ראשי חץ, בשתי זירות בו זמנית. הוא כלל מבצע הטעיה וסיכול. מטעמי ביטחון שדה, החליט לתת לכל שלב שם אחר. כל המבצע היה בנוי בשיטת הטיפוס על סולם. יש לדרוך קודם על השלבים המוקדמים כתנאי לטיפוס מעלה. אריק היה הארכיטקט אבל אחרים היו צריכים לבצע. כפריק שליטה, אריק לא אהב את זה.

אריק האמין תמיד בעבודת צוות והוא היה משנן לעצו מה שלימד אותו אביו:" אתה אף פעם לא נהייה יותר חכם מזה שאתה מקשיב בעיקר לעצמך. כדאי תמיד שתקשיב גם למה שיש לאחרים להגיד". ולשמחתו היה לו צוות סינרגטי מצוין במינהלת המבצעים אותה הקים.

8 "תבל"- שם כינוי לאגף במוסד העוסק בהחלפת מידע עם גופי מודיעין עמיתים בעולם וגם עוסק ביחסים עם מדינות שאין לישראל קשרים דיפלומטיים עימם

9 "נביעות" כינוי לאגף האחראי על השגת מודיעין באמצעים אלקטרוניים, בכלל זה על ידי הטמנת אמצעי ציתות והאזנה

10 "צומת"- כינוי לאגף שמפעיל את קציני האיסוף ואת רשת הסוכנים של המוסד ברחבי העולם

11 תוכנית הטלוויזיה הסאטירית השנייה בטלוויזיה הישראלית ששודרה בין השנים 1974-1976 ומאחר שהיה רק ערוץ אחד בטלוויזיה והייתה לה השפעה רבה על הפוליטיקה והשיח הציבורי בישראל באותה עת.