הרפתקה בחלל

הקדמה פיצפונת ובקיצור: הקדמונת

הסיפור שלפניכם הוא קצת מוזר; ראשית, הוא מתחיל מן הסוף ועל־כן שמו של הפרק הראשון הוא: סוף הסיפור, ושנית, מספרים אותו שלושה ילדים, וליתר דיוק שני בנים ובת אחת.

‏כל פרק נכתב על־ידי אחד מן השלושה ובעת הקריאה עליכם לנחש מי כתב כל פרק.

‏את הפרקים שכתבה ריקי תזהו בנקל, הלא היא כותבת בלשון נקבה. ‏בין הפרקים שכתב גדי לבין הפרקים שנכתבו על־ידי גיורא קצת יותר קשה להבדיל, אבל אני מאמין, שאחרי שתכירו אותם מעט, לא תבלבלו ‏ביניהם.

‏ועכשיו לסיפור עצמו — קראו ותיהנו!

המחבר

‏פרק ראשון:
סוף הסיפור

"אני מברכת אתכם על שובכם ארצה בשלום ומקווה שלא ייקח לכם זמן רב מדי להיכנס למסלול ולהדביק את הכיתה." קולה של המורה גלית היה מתוק כדבש, "ובתור התחלה," הוסיפה כשהיא מישירה את מבטה אלי ומטילה את פיסת הגיר שבידה בקליעה מדויקת להפליא על ראשו של עודד, "ג'ינג'י, עוד דיבור אחד ואתה עף החוצה! ובתור התחלה, אני מצפה שתגישו לי עד יום ראשון הקרוב את חוברות התרגילים בתכנות ובתנ"ך, שקבלתם לחופש, וכמו כן חיבור בנושא 'כיצד ביליתי את החופש הגדול'."

‏"אבל מורתי, החופש הגדול נגמר כבר לפני חודשיים וחצי!" מחיתי.

גלית היתה עיקשת כפרד: "נדמה לי שאתם, השלושה, סיימתם את החופש שלכם רק אתמול. כשאני מדברת על שיבה למסלול אני מתכוונת לכך. מספיק חגתם לכם בין הכוכבים."

‏"אבל זאת לא אשמתנו, "הצטרף גיורא למחאותי, "וחוץ מזה, לא הייתי קורא לזה בילוי או חופש. עבדנו מספיק קשה ועבר עלינו הרבה מאוד."

גלית חשפה שיניה בחיוך מלבב: "מצוין. אם כך לא חסר לכם חומר לכתיבה. לא אתנגד אם תגישו חיבורים ארוכים יותר. אני אשמח לקרוא את הרפתקאותיכם."

‏לכסנתי מבט אל ריקי. רבקה שתקה ולא אמרה דבר והרי בגללה באה עלינו כל הצרה הזאת, זאת אומרת, לא הייתי מוותר בעד שום הון שבחלל על מה שעבר עלינו, אבל לכתוב על כך — זה כבר עניין אחר. נו מילא, אין תותים בלי כאב בטן, או כפי שאוהב דודי שְׂרוּלִיק להתבטא: 'על מאדים לא חונים בלי בקורת דרכונים'. ברגע שנזכרתי בפתגם הזה נזכרתי גם בדבר אחר שאמר לי שְׂרוּלִיק כאשר היינו באיילנטי: 'אם מטילים עליך ‏משימה שאינה מוצאת חן בעיניך, בקש שיעמיסו על כתפיך משימה עוד יותר גדולה מאותו סוג'. אני יודע שזה נשמע לא הגיוני, אבל אני אומר לכם מניסיוני שזה פועל. כל העסק נהפך אז לאתגר וההרגשה המחורבנת של עיסוק בדבר השנוא עליך מתנדפת כמו שביט המתקרב לשמש. בקיצור, כשנפל עלינו המטאור הזה, הרגשתי שזה הרגע לנסות את השיטה של שְׂרוּלִיק ובלי לחשוב פעמיים אמרתי: "המורה, אני רוצה להציע משהו."

‏"אוזני כרויה לכל הצעה, הגם שאני מכירה כבר את סוג ה'הצעות' שאתה מסוגל להציע."

"מה דעתך, המורה, שבמקום חיבור של שלושה עמודים..."

גלית עיקמה את אפה: "ששה לפחות, ובכתב יד צפוף בבקשה!"

"בסדר. במקום חיבור של ששה עמודים נכתוב ששים עמודים."

"מה?"

"זאת אומרת, אני מתכוון, שנעשה מזה עבודה רצינית וננסה לכתוב ספר שלם."

"רגע, רגע, מה זה 'ננסה'? הכתירו אותך למלך שהתחלת לדבר בלשון ‏רבים?"

"המורה, את לא נותנת לי לגמור. אני מתכוון לרבקה, גיורא ולי. כל אחד מאיתנו יכתוב על מה שקרה, מנקודת מבטו, ולבסוף נצרף את הכל לספר שלם וכל הכתה תקרא אותו."

"הופה!" התפרץ גיורא, "לפני שאתה סוגר עניין עם המורה, תדע לך שאני לא הסמכתי אותך לדבר בשמי ו..."

"מורתי, למה לא נותנים לבן־אדם לגמור את מה שהוא רוצה להגיד? קודם את קטעת אותי ועכשיו הפּוץ הזה."

"בלי כינויים בבקשה. חשבתי שאחרי ששהיתם יחד ארבעה חודשים באותה חללית, נקשרו ביניכם יחסי ידידות והפסקתם לקרוא אחד לשני בכינויים מעליבים."

"מורתי, אני לא מבין מה מעליב בזה שאומרים לאדם את האמת בפניו." היתממתי.

גיורא כבר התכוון להשיב לי מנה אחת אפים, אבל לפני שהספיק לעשות זאת המשכתי: "ובקשר לעבודות החופש, מה שהתכוונתי להציע זה עסקת חבילה — את ‏תוותרי לנו על החוברות בתנ"ך ובתכנות ואנחנו נכתוב את הספר."

‏גלית כיווצה את שפתיה, אבל גיורא נרגע, בדיוק כמו ששיערתי. בזמן המסע הספקתי להכיר אותו קצת מקרוב וידעתי שאין דבר השנוא עליו יותר משעורי תנ"ך ואם אצליח לבטל את עניין הגשת העבודה, אקנה אותו.

‏גלית תמכה את סנטרה בכף ידה ונעצה בכיתה מבט מהורהר. "הרעיון שלך מוצא חן בעיני," אמרה לבסוף, "אני רק מקווה שהפער בין הדיבורים למעשים לא יהיה גדול מדי. ואשר לעסקת החבילה שהצעת — אני מוכנה לוותר לכם על הגשת העבודה בתנ"ך. בקשר לחוברות התכנות אצטרך להתייעץ עם מר ברקאי ובשלב זה אינני מבטיחה דבר. ובכן גיורא?"

"אני... אני מסכים."

"ומה בקשר אליך גברתי הצעירה?"

ריקי היססה במקצת. "אני חוששת שזה יהיה לי קשה מאוד. יש דברים שלא הייתי רוצה שאנשים אחרים ידעו עליהם וחוץ מזה אני לא יודעת לכתוב בצורה מעניינת, אני עלולה רק לקלקל ו... טוב, אני מוכנה לנסות, אבל אני בטוחה שלא יצא מזה שום דבר."

‏אני חושב שעכשיו מתחיל להיות לכם ברור איך בא הספר הזה לעולם, אז אם תמצאו בו יותר מדי שגיאות דקדוק ומשפטים שאינם בנויים כהלכה, תבואו בטענות אל העורכת, המורה גלית שדמי, בית הספר היסודי על שם אלברט איינשטיין, רחוב כובשי החלל 21, צפת.