הדרך לשדה בוקר
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הדרך לשדה בוקר
הוספה למועדפים

הדרך לשדה בוקר

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

דוד מיכאלי

דוד מיכאלי הוא אמן וסופר, חוקר תנועה והתנהגות במרחב
ספריו: הערות זמניות על תנועה (שירה); תרגום מקור מסינית של שירה הוראתית, כתבי המופת של הטאי ג'י צ'ואן ג'ינג; תשעת נקבי הפנינה (שירה); זמן המדבר; גלות מסע בחירה; צעדים ומרחבים; מכת חום; סיפורים על גבריות וזיכרון, הדרך לשדה בוקר (שירה).
ערך את הספרים: יש חדש במערב מאת אורי לוטן (מקור); טכנו-מיסטיקה מאת עידו הרטוגזון (מקור); נמר בהיר דרקון אפל אמנויות קרב סיניות בראי התרבות מאת אבי מוריה (מקור); שטחים מגויסים, היווצרות ההגמוניה של צה"ל על מקרקעי המדינה ועל מרחביה בשנותיה הראשונות, עמירם אורן (מקור), דלתות התודעה מאת אלדוס האקסלי (עריכת תרגום); אני הוא זה מאת ניסרגדתה מהאראג' (עריכת תרגום).
אייר את הספרים: שיחות מטורפות (רז, מודן), איש תופס פר (רז, דאור, מודן).
סיפורו "הכותאב" זכה במקום שני בתחרות הסיפור הקצר, הארץ, 2003, סיפורים נוספים פורסמו במוסף תרבות וספרות הארץ.
ספריו הם טקסט מכונן בלימודי תנועה, סביבה וטיפול שטח.
כותב את הבלוגים: "כתוב" לאמנות, שירה וספרות משנת 2008 https://catuv.blogspot.com/
מלמד בסמינר הקיבוצים טיפול שטח ואוריינות סביבתית משולבים עם שירת הייקו.

תקציר

שבעים ושבע רשימות שיר קצרות של ההולך במדבר, מחשבות וזיכרונות על מקום, סביבה, חברה וזמן. נכתב תוך כדי הליכה בת עשרה ימים במדבר; מהר קנאים שמעל מצדה, אל שדה בוקר.

פרק ראשון

הדרך לשדה בוקר

וּבִשְׁאָלְךָ אוֹתִי

לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?

אֹמַר לְךָ,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִשְׂדֵה בּוֹקֵר

הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן
 

בְּעָזְבִי אֶת בֵּיתִי, נוֹשֵׂא מִשְׁקָל וּבִלְבּוּל,

מִתְנַחֵם בְּרֶגַע שֶׁל שְׁתִיַּת קָּפֶה

 

צוֹפֶה מִפִּסְגַּת הַר קַנָּאִים, אֵל אֶרֶץ רֵיקָה,

לִקְרַאת הֲלִיכָתִי

בְּאֶרֶץ חֲרוּצָה קְמָטִים בְּאֵין מְנַחֵם,

וּבָהּ הַדְּרִיכָה מַחֲלִיפָה מַחְשָׁבָה

בְּאָפִיק יְעֵלִים עַד עֵרֶב עָשֵׁן

 

עָשָׁן

הַגֵּאָיוֹת נוֹבְחִים

לַיְלָה

 

עַנְנֵי לַיְלָה נִשְׁעָנִים אֶל רֶכֶס זֹהַר,

עַל דֶּרֶךְ אֱדוֹם הָעַתִּיקָה, הַבָּאָה מִצִּיּוֹן,

בּוֹנֶה בַּיִת בְּגֶשֶׁם דַּק

 

וּבִשְׁאָלְךָ אוֹתִי

לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?

אֹמַר לְךָ,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִשְׂדֵה בּוֹקֵר

הַבַּיִת הַשֵּׁנִי
 

וּבְקוּמִי בַּחֹשֶׁךְ אֶל צִנַּת הַמָּקוֹם,

מַחְוִיר מֵעֵבֶר לָהָר, הַבֹּקֶר

מוּל דֶּרֶךְ תַּמְרוּר, אוֹרֵז אֶת מִשְׁקָלִי

הַהוֹלְכִים אִתִּי בַּמִּדְבָּר, עַכְשָׁו מִשְׁפַּחְתִּי

 

עַל פְּנֵי מֶרְחֲבֵי הַחֵימָר,

זְמַן שָׁקוּף נִגָּר, נוֹקֵשׁ

עַל מֶרְחָב נִמְשָׁךְ שֶׁל חֲלוּקִים

 

וּבְתֹם מִישׁוֹרֵי הַיּוֹם, חוֹלֵץ אֶת נְעָלַי,

אֶל מַגָּע הַחוֹל,

בְּנַחַל גְּמַלִּים

 

פִּנַּת בִּשּׁוּל עוֹמֶמֶת,

גְּבוּלוֹת שֵׁנָה עֲמוּמִים טַל,

צִפּוֹר, וְקִינָה, וְהֶגֶה,

בֵּינוֹת עַנְנֵי חֲשֵׁכָה

 

וּבִשְׁאָלְךָ אוֹתִי

לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?

אֹמַר לְךָ,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִשְׂדֵה בּוֹקֵר

דוד מיכאלי

דוד מיכאלי הוא אמן וסופר, חוקר תנועה והתנהגות במרחב
ספריו: הערות זמניות על תנועה (שירה); תרגום מקור מסינית של שירה הוראתית, כתבי המופת של הטאי ג'י צ'ואן ג'ינג; תשעת נקבי הפנינה (שירה); זמן המדבר; גלות מסע בחירה; צעדים ומרחבים; מכת חום; סיפורים על גבריות וזיכרון, הדרך לשדה בוקר (שירה).
ערך את הספרים: יש חדש במערב מאת אורי לוטן (מקור); טכנו-מיסטיקה מאת עידו הרטוגזון (מקור); נמר בהיר דרקון אפל אמנויות קרב סיניות בראי התרבות מאת אבי מוריה (מקור); שטחים מגויסים, היווצרות ההגמוניה של צה"ל על מקרקעי המדינה ועל מרחביה בשנותיה הראשונות, עמירם אורן (מקור), דלתות התודעה מאת אלדוס האקסלי (עריכת תרגום); אני הוא זה מאת ניסרגדתה מהאראג' (עריכת תרגום).
אייר את הספרים: שיחות מטורפות (רז, מודן), איש תופס פר (רז, דאור, מודן).
סיפורו "הכותאב" זכה במקום שני בתחרות הסיפור הקצר, הארץ, 2003, סיפורים נוספים פורסמו במוסף תרבות וספרות הארץ.
ספריו הם טקסט מכונן בלימודי תנועה, סביבה וטיפול שטח.
כותב את הבלוגים: "כתוב" לאמנות, שירה וספרות משנת 2008 https://catuv.blogspot.com/
מלמד בסמינר הקיבוצים טיפול שטח ואוריינות סביבתית משולבים עם שירת הייקו.

עוד על הספר

הדרך לשדה בוקר דוד מיכאלי

הדרך לשדה בוקר

וּבִשְׁאָלְךָ אוֹתִי

לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?

אֹמַר לְךָ,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִשְׂדֵה בּוֹקֵר

הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן
 

בְּעָזְבִי אֶת בֵּיתִי, נוֹשֵׂא מִשְׁקָל וּבִלְבּוּל,

מִתְנַחֵם בְּרֶגַע שֶׁל שְׁתִיַּת קָּפֶה

 

צוֹפֶה מִפִּסְגַּת הַר קַנָּאִים, אֵל אֶרֶץ רֵיקָה,

לִקְרַאת הֲלִיכָתִי

בְּאֶרֶץ חֲרוּצָה קְמָטִים בְּאֵין מְנַחֵם,

וּבָהּ הַדְּרִיכָה מַחֲלִיפָה מַחְשָׁבָה

בְּאָפִיק יְעֵלִים עַד עֵרֶב עָשֵׁן

 

עָשָׁן

הַגֵּאָיוֹת נוֹבְחִים

לַיְלָה

 

עַנְנֵי לַיְלָה נִשְׁעָנִים אֶל רֶכֶס זֹהַר,

עַל דֶּרֶךְ אֱדוֹם הָעַתִּיקָה, הַבָּאָה מִצִּיּוֹן,

בּוֹנֶה בַּיִת בְּגֶשֶׁם דַּק

 

וּבִשְׁאָלְךָ אוֹתִי

לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?

אֹמַר לְךָ,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִשְׂדֵה בּוֹקֵר

הַבַּיִת הַשֵּׁנִי
 

וּבְקוּמִי בַּחֹשֶׁךְ אֶל צִנַּת הַמָּקוֹם,

מַחְוִיר מֵעֵבֶר לָהָר, הַבֹּקֶר

מוּל דֶּרֶךְ תַּמְרוּר, אוֹרֵז אֶת מִשְׁקָלִי

הַהוֹלְכִים אִתִּי בַּמִּדְבָּר, עַכְשָׁו מִשְׁפַּחְתִּי

 

עַל פְּנֵי מֶרְחֲבֵי הַחֵימָר,

זְמַן שָׁקוּף נִגָּר, נוֹקֵשׁ

עַל מֶרְחָב נִמְשָׁךְ שֶׁל חֲלוּקִים

 

וּבְתֹם מִישׁוֹרֵי הַיּוֹם, חוֹלֵץ אֶת נְעָלַי,

אֶל מַגָּע הַחוֹל,

בְּנַחַל גְּמַלִּים

 

פִּנַּת בִּשּׁוּל עוֹמֶמֶת,

גְּבוּלוֹת שֵׁנָה עֲמוּמִים טַל,

צִפּוֹר, וְקִינָה, וְהֶגֶה,

בֵּינוֹת עַנְנֵי חֲשֵׁכָה

 

וּבִשְׁאָלְךָ אוֹתִי

לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?

אֹמַר לְךָ,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִשְׂדֵה בּוֹקֵר