מעוף אל מעבר לחופש
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מעוף אל מעבר לחופש
הוספה למועדפים

מעוף אל מעבר לחופש

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • תרגום: חמי בר יוסף
  • הוצאה: אדם עולם
  • תאריך הוצאה: פברואר 2022
  • קטגוריה: רוחניות, עיון
  • מספר עמודים: 366 עמ' מודפסים

איילין קאדי

איילין קאדי, מייסדת קרן פינדהורן שבצפון סקוטלנד, ביססה את חייה על הציות ל"קול פנימי, קטן וחרישי". משנת 1962, השנה שבה היא ובעלה פיטר ושלושת ילדיהם הקטנים הגיעו לפינדהורן באי קרוון פארק, נמשכו למקום אלפי אנשים, ורבים נשארו כדי להקים קומונה המתבססת על עקרונות רוחניים ושיתוף פעולה עם ממלכות הטבע. כיום הקומונה היא קהילה שהולכת ומתרחבת, מלאת חיים ואתגרים, ובה כחמש מאות אנשים שמעורבים באופן כלשהו בעבודתה החיצונית והפנימית. אפשר לבקר במקום ולהשתתף בחיי היומיום או בסדנאות הרבות שקרן פינדהורן מציעה. 

תקציר

"אינך יכולה לגדול באופן רוחני אלא אם את מוכנה להשתנות.
לעיתים נחוץ מהפך מוחלט כדי ליצור דרך חדשה של חיים.
בתקופות מסוימות צריך לגדוע את הישן כדי להצמיח את החדש.
אל תתנגדי לשינויים האדירים שעומדים להתרחש,
אלא היי מוכנה לקראתם, וזרמי איתם כדי
שיוכלו להתרחש במהירות."

מעוף אל מעבר לחופש הוא אוטוביוגרפיה של המורה הרוחנית איילין קאדי המגוללת סיפור חיים מעורר פליאה של אישה ההופכת דרך משברים וייסורי פרידה לאחת המורות הרוחניות הגדולות של זמננו.
איילין קאדי (2006-1917) מוכרת בארץ דרך ספרה 366 דלתות ללב, המאגד מסרים שקיבלה מקול פנימי שדיבר בתוכה. בעולם היא ידועה גם כאחת משלושת מייסדי קהילת פינדהורן בסקוטלנד, מהמובילות את תנועת 'העידן החדש'.
בספר זה היא פורשת את המסע שעברה כאישה, אם, בת זוג ומייסדת קהילה. היא מכניסה את הקורא אל עולמה הפרטי והאינטימי ביותר, ומראה כיצד ניתן להתגבר על רגשות של חוסר ערך, טינה וקנאה ולמצוא אהבה ללא תנאים ואחדות עם האלוהי שבתוכנו.
האוטוביוגרפיה מאת איילי קאדי מהווה ספר הדרכה של ממש להתפתחות עצמית ורוחנית. סיפורה של איילין קאדי עשוי להעניק השראה לכול האדם המבקש לגלות את רוח האהבה היוצרת והמרפאת.

פרק ראשון

1

הראו לי גוזל שלמד לעוף.

מאמציו הראשונים היו חלושים

אולם ככול שהשתמש בכנפיו

הן התחזקו

עד שהוא מצא את החופש לעוף

והצליח לנסוק לגבהים

ועף למרחקים ארוכים ללא מאמץ.

שמעתי את המילים:

"אמונה באה עם התאמנות.

חיי באמונה עד שהיא תהיה יציבה כסלע ובלתי ניתנת לערעור,

ומצאי את החופש האמיתי של הרוח."

לקחתי נשימה עמוקה והבטתי על ים הפרצופים מולי. ארבעת אלפים אנשים. כולם מביטים בי בציפייה דרוכה, מחכים שאדבר על שלום. הרגשתי את הפרפרים בבטן, ועלה בי זיכרון מוזר על חבר שאמר, שזה בסדר שיש לך פרפרים כל עוד הם עפים בצורה מסודרת! לרגע עמדתי חסרת תנועה. "בבקשה, אלוהים, עזור לי," לחשתי בשקט, "אמרתי שאוכל לעשות זאת רק בעזרתך." זה פעל. התחלתי לראות את כל אלפי האנשים כבני משפחתי ולא פחדתי עוד. חשתי גל גדול של אהבה לכל אדם באולם, וידעתי שכל שעלי לעשות הוא לחלוק איתם את מה שבליבי.

"כמה זה קל," התחלתי,

"לכל אחד מאתנו לומר: 'כמובן שאני רוצה שלום עולמי, אבל אין שום דבר שאני יכול לעשות בקשר לזה. אני בסך הכול אדם יחיד. אשאיר את העניין לפוליטיקאים.' אז מה אנחנו עושים? מתחבאים בקונכיות הקטנות שלנו, ומאפשרים לשאלת השלום העולמי להתפוגג ברקע, מכיוון שאנו מרגישים חסרי אונים.

מה אני, כאדם יחיד, יכולה לעשות בנוגע לזה? היכן נמצאת האחריות שלי? אני יכולה לדבר על שלום עולמי, אבל זה לא מקרב אותו. אני יכולה לכתוב על זה, לשלוח עלונים ולהצטרף למצעדי מחאה, אבל זה לא יוצר שלום. אנחנו אפילו יכולים לארגן כנסים בינלאומיים בנוגע לשלום, אבל הם אינם מביאים אותו.

כולנו כמהים לשלום, ועדיין אנו פועלים למענו בדרך מוטעית. במקום להתחיל בפסגה, עלינו להתחיל ביסודות. כפי שאנו חושבים, כך אנחנו. כפי שאומה חושבת, כך היא. אם תפיסותיה הן של אלימות, או של התגוננות, היא בוודאות תיצור מלחמה. כאשר יש בלב האומה קנאה, תאוות בצע ושנאה, שום דיבורים על שלום לא יביאו אותו. שנו את צורת החשיבה, את התודעה של אומה, ותראו כיצד מדיניות החוץ שלה משתנה בהתאם. העולם יכול להציל את עצמו מהרס עצמי רק על ידי שינוי התודעה. זה לא יוכל לקרות אם נטיף לאנשים, או נעביר ביקורת על ממשלות. אלה לא אנשים אחרים שצריכים להשתנות, אלא אנו עצמנו.

שלום עולמי מתחיל אצל כל אחד מאתנו. הוא מתחיל אצלי ואצלך. הוא כמו אבן שנזרקת לתוך המים. האדוות מתפשטות הלאה והלאה, אבל הן התחילו במרכז.

אנחנו יכולים לעשות משהו לגבי זה ממש עכשיו. בואו ונתבונן אל תוך ליבנו. מה קורה בחיינו שלנו? במשפחה? עם האנשים שאיתם אנו עובדים? מה יקרה כתוצאה מהריב הכעוס שהיה לי אתמול עם בן הזוג שלי? מה לגבי האישה שפגשת בשבוע שעבר, ושנשבעת שלא תדברי איתה יותר, כי היא סירבה לראות את נקודת מבטך? זה המקום שבו השלום נשבר, כך מתחילות מלחמות. עד שנוכל להביא הרמוניה אל תוך חיי היום יום שלנו, ונלמד לאהוב את האנשים סביבנו, איך נוכל לקוות להביא שלום לעולם? אהבה, הבנה וסובלנות הן אלו שמביאות שלום.

כל אחד מאיתנו יכול להפוך להיות חלק מהמחלה או חלק מהתרופה. זה תלוי בנו. יש כל כך הרבה שליליות בעולם. כל מה שצריך לעשות זה לקרוא עיתון או לפתוח מהדורת חדשות ולהיות מופצץ במחשבות שליליות והרסניות. התגובה שלך חשובה במיוחד. אפשר לשאוף אותן פנימה ולאפשר להן להכביד עליך עד שתהפוך לחלק מהשליליות שסביבך, או שביכולתך למלא את הסיטואציה באהבתך ולסייע לשנות אותה.

שליליות היא כמו ענן קודר שיכול לעטוף אותך, אלא אם האור שבתוכך מספיק חזק כדי לפזר אותו. תן לאור שבך לזרוח החוצה בכל עת. ככול שרבים מאתנו יעשו זאת, ויבינו את חשיבות המעשה, כך, באותה מהירות, שליליות וחשכה ייעלמו, והשלום ישכון על פני האדמה. לו יהי אור, ועוד אור, בתוך כל אחד מאתנו.

אדם של שלום אינו מתנגד למלחמה אלא מתאמן בשלום. אם אנו לוקחים צד, אנו מתאמנים בהתקפה. תגובה מתוך הגנה יוצרת מלחמה, מכיוון שאנו נמצאים במלחמה בתודעתנו. אי אפשר להילחם למען השלום. איננו יכולים להכיר את טבעו של השלום, עד שלא הגענו לשלום בתוך ליבנו. והדרך להגיע לשם היא בתפילה בלתי נפסקת. לזה אני קוראת 'עבודה פנימית', שכולנו צריכים לעשות. לא רק עכשיו, ושוב מחר, אלא באופן בלתי פוסק. זה מה שמביא את השלום.

כדי להבין מה המשמעות האמיתית של שלום, התרחקו מתופעות חיצוניות, עצמו את עיניכם והיו בדממה. השקיטו את חושיכם, נשמו עמוק. הרשו למחשבות של שלום למלא את תודעתכם. הרשו לליבכם להיות מלא באהבה ובהכרת תודה. מִזגו את אהבתכם אל עולמכם, ודמיינו אותו שלם, מלא שמחה ושלווה. הבה ונתאמן בשלום על ידי שנתחיל את היום בהלך נפש של שלום, מתעוררים עם מחשבות של שלום שאותן נישא אל תוך חיי היום יום שלנו.

אין אחדות ללא אהבה. אהבה היא המפתח שפותח את כל הדלתות. אהבה היא השיקוי שמרפא את כל הפצעים. אהבה היא האור שמאיר את החושך. אהבה מצרפת יחד, הופכת לשלם, יוצרת אחדות. אהבה גורמת לנו לרצות לתת ולתת — את כישרונותינו, את השירות שלנו, את חיינו. אהבה הופכת את החיים לראויים לחיותם.

במקום שבו נמצאת אהבה נמצא שלום. כשנאהב זה את זה לא נעמוד מנגד ונעביר ביקורת על דרך חייהם של אנשים אחרים, על דתם, מנהגיהם, אמונותיהם ומסורותיהם. כאשר אנו בשלום עם עצמנו לא ננסה עוד לשנות אחרים, ולא נפחד עוד מההבדלים שבינינו.

כשאנו נרגעים ומאפשרים לשלום למלא את ליבנו ואת תודעתנו, אנו חשים את האחדות שבכול, אנו הולכים מעבר לחיצוני, אל תוך הלב עצמו, שבו אין נפרדות כלל. וכשאנו נשתנה כך בעצמנו, נגלה ששינוי קרה גם אצל אלה שסביבנו.

כשאנו מצויים בשלווה מוחלטת בתוכנו, כל העימותים ייעלמו, ואנו נראה את האנושות דרך עיניים אוהבות. אנו נדע שאנו אכן כולנו אחד בעיני האלוהים. כי אלוהים הוא אהבה. הבה ונזכור כי כפי שאנו חושבים, כך אנחנו; כפי שאנו חושבים, כך אנו יוצרים. אכן, אנחנו שותפיו של האלוהים ביצירה."

היה רגע של שקט. ואז, התרומם גל של תשואות והגיע לשיא. נצמדתי אל הדוכן, נועצת מבט בארבעת אלפי הפנים שהופנו אלי. איך זה ייתכן שאני עומדת בפני קהל עצום כזה — ועוד בהודו מכל המקומות שבעולם?

חודשיים קודם לכן, כשעברתי על הדואר בקרוון הקטן שהוא ביתי בקהילת פינדהורן בצפון סקוטלנד, מצאתי מכתב שהזמין אותי לדבר בכנס בינלאומי גדול בהודו שעסק בשלום. בתפילות ובמדיטציות שעשיתי באותו זמן הצהרתי שאני רוצה להשתנות ולגדול מבחינה רוחנית, ושאני מוכנה לעשות הכול כדי שדבר זה יקרה. אבל זה היה יותר מידי! לטוס להודו! לבד? זה בלתי אפשרי, החלטתי, ודחיתי את ההזמנה.

ואז קרה דבר מוזר: גבי נתפס. הוא כאב כל כך עד שנאלצתי לשכב במיטה כמה ימים. בעודי שוכבת, מתפתלת מכאבים, חיפשתי בתוך עצמי את מקור הבעיה, או לפחות רמז כדי למצוא הקלה כל שהיא. כל מה שמצאתי היה "סעי להודו". כמה מגוחך, חשבתי, זה כל כך רחוק, ואין לי כסף לכרטיס טיסה. בכל מקרה אין לי שום דבר לומר — ואני גם לא יכולה לנסוע להודו לבד. רשימת הסיבות מדוע לא לנסוע הייתה אין סופית. אולם הכאב בגב התעקש...

לבסוף, מתוך ייאוש הפסקתי להתנגד והסכמתי לנסוע להודו. אבל אני לא יכולה לעשות את זה לבד, חשבתי. אני חייבת לקבל את עזרתו של אלוהים כדי לעשות זאת.

ברגע שהחלטתי, ושלחתי את הסכמתי, הוקל הכאב בגבי, והכול הסתדר במקומו: הכרטיסים, הכסף לנסיעה, אפילו האדם הנכון שיצטרף אלי. הבנתי שהמסע היה הדבר הנכון, ושההתנגדות שלי גרמה לכאבי הגב.

כנס השלום היה הרבה יותר גדול ממה שציפיתי. עצם הנסיעה והטיסה הארוכה הייתה עבורי משוכה גבוהה מספיק, אולם כשהגעתי נאמר לי שלמעשה, אני היא אורחת הכבוד, והתבקשתי לברך בפתיחה ולהרצות. היה לי קשה אפילו ללכת במעלה המדרגות אל בימת הנואמים, שלא לדבר על חיתוך סרט הפרחים, כאשר הקהל הגדול נדחק ונדחף מאחורי. העובדה שהצלחתי לשאת נאום בהיר גרמה לי להבין שוב, שבעצמי איני מסוגלת לעשות דבר, אולם עם עזרתו של אלוהים אני יכולה לעשות הכול.

ללמוד לפנות פנימה כדי לקבל את הדרכתו של אלוהים הפך למטרה ולייעוד של חיי. אחת התוצאות הגלויות ביותר הייתה הקמת קהילת פינדהורן בשנת 1962, שהתבססה לחלוטין על ההנחיות שקיבלתי מאלוהים שבתוכי. כשנסעתי להודו בשנת 1984, הקהילה הייתה כבר בת עשרים ושתיים. היא צמחה מקבוצה משפחתית קטנה שחייתה בקרוון אחד לקהילה בת מאתיים וחמישים תושבים, שמארחת כשלושת אלפים אורחים מדי שנה. הקהילה עדיין נמצאת באותו פארק קרוונים שבו היא נוסדה, אולם כעת יש לה בעלות על הקרקע, והיא מתחילה לפתח צורות חדשות של יחסים עם תושבי האזור.

אף על פי שהתרחבה, הצליחה הקהילה לשמור על האיכות של הקבוצה המייסדת, ונשארה מרכז רוחני שמקדיש את עצמו לחיים בהרמוניה עם כל כוחות החיים על פני האדמה. האמונה הבסיסית המשותפת לחברי הקהילה טמונה בידיעה שאלוהים, כוח החיים היוצר, נמצא בכל דבר ובכל אדם, ושאפשר, ולמעשה אף הכרחי, להביא הרמוניה ושלום לכול תחומי החיים. מה שהתחיל מכמה 'תימהוניים' העוסקים במשהו חריג ומעורר חשד, צמח והיה למקום מבוסס ויציב, שנעשה סמל לתקווה עבור אנשים רבים בעולם.

החלטתי לכתוב את הספר כי אני מאמינה שעמוק בתוכנו כולנו כמהים לחופש — חופש ושמחה של הרוח. חיי הם מסע לעבר מצב כזה של הוויה. למדתי להקשיב לקולו של אלוהים בתוכי בדרך הקשה. עברתי דרך חוסר אמונה והתנגדות לשינוי עד שהגעתי לצמיחה ולרעיונות חדשים. כעת כשמצאתי חופש של הרוח, הוא כה מרהיב, שאני תוהה מדוע התנגדתי לו כל כך.

אני מקווה שכאשר תקראו את סיפור חיי תגלו כי כשם שאני עברתי מצבים בלתי אפשריים לכאורה ויצאתי מנצחת בעזרתו של אלוהים, גם אתם יכולים לעשות זאת. הקדשתי את חיי לגבוה ביותר, בנכונות לקבל כל מה שיבוא. אני מספרת את הסיפור שלי בתקווה שתלמדו משהו שיהפוך את הדרך שלכם למציאת אלוהים שבפנים, קלה ושמחה יותר. אם יש משהו בעל ערך בחיי עבורכם, אני מציעה לכם אותו באהבה.

איילין קאדי

איילין קאדי, מייסדת קרן פינדהורן שבצפון סקוטלנד, ביססה את חייה על הציות ל"קול פנימי, קטן וחרישי". משנת 1962, השנה שבה היא ובעלה פיטר ושלושת ילדיהם הקטנים הגיעו לפינדהורן באי קרוון פארק, נמשכו למקום אלפי אנשים, ורבים נשארו כדי להקים קומונה המתבססת על עקרונות רוחניים ושיתוף פעולה עם ממלכות הטבע. כיום הקומונה היא קהילה שהולכת ומתרחבת, מלאת חיים ואתגרים, ובה כחמש מאות אנשים שמעורבים באופן כלשהו בעבודתה החיצונית והפנימית. אפשר לבקר במקום ולהשתתף בחיי היומיום או בסדנאות הרבות שקרן פינדהורן מציעה. 

עוד על הספר

  • תרגום: חמי בר יוסף
  • הוצאה: אדם עולם
  • תאריך הוצאה: פברואר 2022
  • קטגוריה: רוחניות, עיון
  • מספר עמודים: 366 עמ' מודפסים
מעוף אל מעבר לחופש איילין קאדי

1

הראו לי גוזל שלמד לעוף.

מאמציו הראשונים היו חלושים

אולם ככול שהשתמש בכנפיו

הן התחזקו

עד שהוא מצא את החופש לעוף

והצליח לנסוק לגבהים

ועף למרחקים ארוכים ללא מאמץ.

שמעתי את המילים:

"אמונה באה עם התאמנות.

חיי באמונה עד שהיא תהיה יציבה כסלע ובלתי ניתנת לערעור,

ומצאי את החופש האמיתי של הרוח."

לקחתי נשימה עמוקה והבטתי על ים הפרצופים מולי. ארבעת אלפים אנשים. כולם מביטים בי בציפייה דרוכה, מחכים שאדבר על שלום. הרגשתי את הפרפרים בבטן, ועלה בי זיכרון מוזר על חבר שאמר, שזה בסדר שיש לך פרפרים כל עוד הם עפים בצורה מסודרת! לרגע עמדתי חסרת תנועה. "בבקשה, אלוהים, עזור לי," לחשתי בשקט, "אמרתי שאוכל לעשות זאת רק בעזרתך." זה פעל. התחלתי לראות את כל אלפי האנשים כבני משפחתי ולא פחדתי עוד. חשתי גל גדול של אהבה לכל אדם באולם, וידעתי שכל שעלי לעשות הוא לחלוק איתם את מה שבליבי.

"כמה זה קל," התחלתי,

"לכל אחד מאתנו לומר: 'כמובן שאני רוצה שלום עולמי, אבל אין שום דבר שאני יכול לעשות בקשר לזה. אני בסך הכול אדם יחיד. אשאיר את העניין לפוליטיקאים.' אז מה אנחנו עושים? מתחבאים בקונכיות הקטנות שלנו, ומאפשרים לשאלת השלום העולמי להתפוגג ברקע, מכיוון שאנו מרגישים חסרי אונים.

מה אני, כאדם יחיד, יכולה לעשות בנוגע לזה? היכן נמצאת האחריות שלי? אני יכולה לדבר על שלום עולמי, אבל זה לא מקרב אותו. אני יכולה לכתוב על זה, לשלוח עלונים ולהצטרף למצעדי מחאה, אבל זה לא יוצר שלום. אנחנו אפילו יכולים לארגן כנסים בינלאומיים בנוגע לשלום, אבל הם אינם מביאים אותו.

כולנו כמהים לשלום, ועדיין אנו פועלים למענו בדרך מוטעית. במקום להתחיל בפסגה, עלינו להתחיל ביסודות. כפי שאנו חושבים, כך אנחנו. כפי שאומה חושבת, כך היא. אם תפיסותיה הן של אלימות, או של התגוננות, היא בוודאות תיצור מלחמה. כאשר יש בלב האומה קנאה, תאוות בצע ושנאה, שום דיבורים על שלום לא יביאו אותו. שנו את צורת החשיבה, את התודעה של אומה, ותראו כיצד מדיניות החוץ שלה משתנה בהתאם. העולם יכול להציל את עצמו מהרס עצמי רק על ידי שינוי התודעה. זה לא יוכל לקרות אם נטיף לאנשים, או נעביר ביקורת על ממשלות. אלה לא אנשים אחרים שצריכים להשתנות, אלא אנו עצמנו.

שלום עולמי מתחיל אצל כל אחד מאתנו. הוא מתחיל אצלי ואצלך. הוא כמו אבן שנזרקת לתוך המים. האדוות מתפשטות הלאה והלאה, אבל הן התחילו במרכז.

אנחנו יכולים לעשות משהו לגבי זה ממש עכשיו. בואו ונתבונן אל תוך ליבנו. מה קורה בחיינו שלנו? במשפחה? עם האנשים שאיתם אנו עובדים? מה יקרה כתוצאה מהריב הכעוס שהיה לי אתמול עם בן הזוג שלי? מה לגבי האישה שפגשת בשבוע שעבר, ושנשבעת שלא תדברי איתה יותר, כי היא סירבה לראות את נקודת מבטך? זה המקום שבו השלום נשבר, כך מתחילות מלחמות. עד שנוכל להביא הרמוניה אל תוך חיי היום יום שלנו, ונלמד לאהוב את האנשים סביבנו, איך נוכל לקוות להביא שלום לעולם? אהבה, הבנה וסובלנות הן אלו שמביאות שלום.

כל אחד מאיתנו יכול להפוך להיות חלק מהמחלה או חלק מהתרופה. זה תלוי בנו. יש כל כך הרבה שליליות בעולם. כל מה שצריך לעשות זה לקרוא עיתון או לפתוח מהדורת חדשות ולהיות מופצץ במחשבות שליליות והרסניות. התגובה שלך חשובה במיוחד. אפשר לשאוף אותן פנימה ולאפשר להן להכביד עליך עד שתהפוך לחלק מהשליליות שסביבך, או שביכולתך למלא את הסיטואציה באהבתך ולסייע לשנות אותה.

שליליות היא כמו ענן קודר שיכול לעטוף אותך, אלא אם האור שבתוכך מספיק חזק כדי לפזר אותו. תן לאור שבך לזרוח החוצה בכל עת. ככול שרבים מאתנו יעשו זאת, ויבינו את חשיבות המעשה, כך, באותה מהירות, שליליות וחשכה ייעלמו, והשלום ישכון על פני האדמה. לו יהי אור, ועוד אור, בתוך כל אחד מאתנו.

אדם של שלום אינו מתנגד למלחמה אלא מתאמן בשלום. אם אנו לוקחים צד, אנו מתאמנים בהתקפה. תגובה מתוך הגנה יוצרת מלחמה, מכיוון שאנו נמצאים במלחמה בתודעתנו. אי אפשר להילחם למען השלום. איננו יכולים להכיר את טבעו של השלום, עד שלא הגענו לשלום בתוך ליבנו. והדרך להגיע לשם היא בתפילה בלתי נפסקת. לזה אני קוראת 'עבודה פנימית', שכולנו צריכים לעשות. לא רק עכשיו, ושוב מחר, אלא באופן בלתי פוסק. זה מה שמביא את השלום.

כדי להבין מה המשמעות האמיתית של שלום, התרחקו מתופעות חיצוניות, עצמו את עיניכם והיו בדממה. השקיטו את חושיכם, נשמו עמוק. הרשו למחשבות של שלום למלא את תודעתכם. הרשו לליבכם להיות מלא באהבה ובהכרת תודה. מִזגו את אהבתכם אל עולמכם, ודמיינו אותו שלם, מלא שמחה ושלווה. הבה ונתאמן בשלום על ידי שנתחיל את היום בהלך נפש של שלום, מתעוררים עם מחשבות של שלום שאותן נישא אל תוך חיי היום יום שלנו.

אין אחדות ללא אהבה. אהבה היא המפתח שפותח את כל הדלתות. אהבה היא השיקוי שמרפא את כל הפצעים. אהבה היא האור שמאיר את החושך. אהבה מצרפת יחד, הופכת לשלם, יוצרת אחדות. אהבה גורמת לנו לרצות לתת ולתת — את כישרונותינו, את השירות שלנו, את חיינו. אהבה הופכת את החיים לראויים לחיותם.

במקום שבו נמצאת אהבה נמצא שלום. כשנאהב זה את זה לא נעמוד מנגד ונעביר ביקורת על דרך חייהם של אנשים אחרים, על דתם, מנהגיהם, אמונותיהם ומסורותיהם. כאשר אנו בשלום עם עצמנו לא ננסה עוד לשנות אחרים, ולא נפחד עוד מההבדלים שבינינו.

כשאנו נרגעים ומאפשרים לשלום למלא את ליבנו ואת תודעתנו, אנו חשים את האחדות שבכול, אנו הולכים מעבר לחיצוני, אל תוך הלב עצמו, שבו אין נפרדות כלל. וכשאנו נשתנה כך בעצמנו, נגלה ששינוי קרה גם אצל אלה שסביבנו.

כשאנו מצויים בשלווה מוחלטת בתוכנו, כל העימותים ייעלמו, ואנו נראה את האנושות דרך עיניים אוהבות. אנו נדע שאנו אכן כולנו אחד בעיני האלוהים. כי אלוהים הוא אהבה. הבה ונזכור כי כפי שאנו חושבים, כך אנחנו; כפי שאנו חושבים, כך אנו יוצרים. אכן, אנחנו שותפיו של האלוהים ביצירה."

היה רגע של שקט. ואז, התרומם גל של תשואות והגיע לשיא. נצמדתי אל הדוכן, נועצת מבט בארבעת אלפי הפנים שהופנו אלי. איך זה ייתכן שאני עומדת בפני קהל עצום כזה — ועוד בהודו מכל המקומות שבעולם?

חודשיים קודם לכן, כשעברתי על הדואר בקרוון הקטן שהוא ביתי בקהילת פינדהורן בצפון סקוטלנד, מצאתי מכתב שהזמין אותי לדבר בכנס בינלאומי גדול בהודו שעסק בשלום. בתפילות ובמדיטציות שעשיתי באותו זמן הצהרתי שאני רוצה להשתנות ולגדול מבחינה רוחנית, ושאני מוכנה לעשות הכול כדי שדבר זה יקרה. אבל זה היה יותר מידי! לטוס להודו! לבד? זה בלתי אפשרי, החלטתי, ודחיתי את ההזמנה.

ואז קרה דבר מוזר: גבי נתפס. הוא כאב כל כך עד שנאלצתי לשכב במיטה כמה ימים. בעודי שוכבת, מתפתלת מכאבים, חיפשתי בתוך עצמי את מקור הבעיה, או לפחות רמז כדי למצוא הקלה כל שהיא. כל מה שמצאתי היה "סעי להודו". כמה מגוחך, חשבתי, זה כל כך רחוק, ואין לי כסף לכרטיס טיסה. בכל מקרה אין לי שום דבר לומר — ואני גם לא יכולה לנסוע להודו לבד. רשימת הסיבות מדוע לא לנסוע הייתה אין סופית. אולם הכאב בגב התעקש...

לבסוף, מתוך ייאוש הפסקתי להתנגד והסכמתי לנסוע להודו. אבל אני לא יכולה לעשות את זה לבד, חשבתי. אני חייבת לקבל את עזרתו של אלוהים כדי לעשות זאת.

ברגע שהחלטתי, ושלחתי את הסכמתי, הוקל הכאב בגבי, והכול הסתדר במקומו: הכרטיסים, הכסף לנסיעה, אפילו האדם הנכון שיצטרף אלי. הבנתי שהמסע היה הדבר הנכון, ושההתנגדות שלי גרמה לכאבי הגב.

כנס השלום היה הרבה יותר גדול ממה שציפיתי. עצם הנסיעה והטיסה הארוכה הייתה עבורי משוכה גבוהה מספיק, אולם כשהגעתי נאמר לי שלמעשה, אני היא אורחת הכבוד, והתבקשתי לברך בפתיחה ולהרצות. היה לי קשה אפילו ללכת במעלה המדרגות אל בימת הנואמים, שלא לדבר על חיתוך סרט הפרחים, כאשר הקהל הגדול נדחק ונדחף מאחורי. העובדה שהצלחתי לשאת נאום בהיר גרמה לי להבין שוב, שבעצמי איני מסוגלת לעשות דבר, אולם עם עזרתו של אלוהים אני יכולה לעשות הכול.

ללמוד לפנות פנימה כדי לקבל את הדרכתו של אלוהים הפך למטרה ולייעוד של חיי. אחת התוצאות הגלויות ביותר הייתה הקמת קהילת פינדהורן בשנת 1962, שהתבססה לחלוטין על ההנחיות שקיבלתי מאלוהים שבתוכי. כשנסעתי להודו בשנת 1984, הקהילה הייתה כבר בת עשרים ושתיים. היא צמחה מקבוצה משפחתית קטנה שחייתה בקרוון אחד לקהילה בת מאתיים וחמישים תושבים, שמארחת כשלושת אלפים אורחים מדי שנה. הקהילה עדיין נמצאת באותו פארק קרוונים שבו היא נוסדה, אולם כעת יש לה בעלות על הקרקע, והיא מתחילה לפתח צורות חדשות של יחסים עם תושבי האזור.

אף על פי שהתרחבה, הצליחה הקהילה לשמור על האיכות של הקבוצה המייסדת, ונשארה מרכז רוחני שמקדיש את עצמו לחיים בהרמוניה עם כל כוחות החיים על פני האדמה. האמונה הבסיסית המשותפת לחברי הקהילה טמונה בידיעה שאלוהים, כוח החיים היוצר, נמצא בכל דבר ובכל אדם, ושאפשר, ולמעשה אף הכרחי, להביא הרמוניה ושלום לכול תחומי החיים. מה שהתחיל מכמה 'תימהוניים' העוסקים במשהו חריג ומעורר חשד, צמח והיה למקום מבוסס ויציב, שנעשה סמל לתקווה עבור אנשים רבים בעולם.

החלטתי לכתוב את הספר כי אני מאמינה שעמוק בתוכנו כולנו כמהים לחופש — חופש ושמחה של הרוח. חיי הם מסע לעבר מצב כזה של הוויה. למדתי להקשיב לקולו של אלוהים בתוכי בדרך הקשה. עברתי דרך חוסר אמונה והתנגדות לשינוי עד שהגעתי לצמיחה ולרעיונות חדשים. כעת כשמצאתי חופש של הרוח, הוא כה מרהיב, שאני תוהה מדוע התנגדתי לו כל כך.

אני מקווה שכאשר תקראו את סיפור חיי תגלו כי כשם שאני עברתי מצבים בלתי אפשריים לכאורה ויצאתי מנצחת בעזרתו של אלוהים, גם אתם יכולים לעשות זאת. הקדשתי את חיי לגבוה ביותר, בנכונות לקבל כל מה שיבוא. אני מספרת את הסיפור שלי בתקווה שתלמדו משהו שיהפוך את הדרך שלכם למציאת אלוהים שבפנים, קלה ושמחה יותר. אם יש משהו בעל ערך בחיי עבורכם, אני מציעה לכם אותו באהבה.