הליקון 136 - כאילו בידַי הכוח
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הליקון 136 - כאילו בידַי הכוח

הליקון 136 - כאילו בידַי הכוח

עוד על הספר

  • הוצאה: הליקון
  • תאריך הוצאה: 2021
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 70 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 10 דק'

תקציר

גיליון 136

יום הולדת שמח | לורה קָסִישְׁ‎‏קה
         "אִם הַטֶּלֶפוֹן לֹא מְצַלְצֵל, זֶה אֲנִי".
         ג'ימי בּאפֶט

אִם אֵין אִישׁ בַּדֶּלֶת כְּשֶׁהַפַּעֲמוֹן
מְצַלְצֵל. אִם הַדֹּאַר
מַגִּיעַ מְמֹעָן לְקַוֵּי

הָאֹרֶךְ שֶׁלָּךְ, הָרֹחַב שֶׁלָּךְ
אֲבָל לֹא אֵלַיִךְ. אִם
אַתְּ יְכוֹלָה לְכַבּוֹת אֶת הַוּוֹלְיוּם בַּטֶּלֶוִיזְיָה

וּלְדַקְלֵם בְּעַל־פֶּה שׁוּרוֹת מִתּוֹךְ
"הַמַּלְאָכִיּוֹת שֶׁל צַ'ארְלִי" וַאֲפִלּוּ
לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלוֹתֵיהֶן הַמֻּשְׁלָמִים כְּמוֹ מַקְהֵלָה

שֶׁל שֵׂעָר בַּעֲשׂוֹתֵךְ זֹאת. אִם
הַבַּיִת חָשׁוּךְ, הַהוֹרִים שֶׁלָּךְ
מֵתִים, אֲבָל כֻּלָּם כָּאן

לַאֲרוּחַת הֶחָג שׁוּב. אִם גִּילֵךְ כָּפוּל
מְגִלָּהּ שֶׁל חֲבָרָתֶךְ הַוָּתִיקָה בְּיוֹתֵר.
אִם גּוּפֵךְ מַחְלִיף צְבָעִים

בְּחֶבְרָתָן שֶׁל נָשִׁים
רַוָּקוֹת, אוֹ שִׁכּוֹרוֹת.
אִם הַנַּעֲלַיִם שֶׁלָּךְ.

אִם הַשֵּׂעָר, אוֹ
מַה שֶּׁנּוֹתַר מֵהַשֵּׂעָר שֶׁלָּךְ, וַאֲנִי
לֹא אוֹמֶרֶת זֹאת בְּטִינָה.

אֲבָל אִם אַתְּ עֲיֵפָה
בִּשְׁנָתֵךְ. אִם אַתְּ מִתְעוֹרֶרֶת
לִצְלִיל הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלֹּא צִלְצֵל

פַּעַם אַחַר פַּעַם, אוֹ אֲפִלּוּ
אִם אֵינֵךְ מִתְעוֹרֶרֶת בִּכְלָל.
לֹא, שׁוּב, זֶה לֹא.

                              מאנגלית: מעין איתן


"אינני יודעת אם חשת אי פעם הרגשה מוזרה זו, שהזמן חולף מעליך בלי לשתף פעולה איתך". כך כתבה לאה גולדברג לפני שישים שנה בדיוק במכתב לטוביה ריבּנר. "כאילו כל יום מרמה אותי, הוא עובר ואני נשארת באותו מקום עצמו ואינני מנסה אפילו לעשות איזה צעד קדימה. על שולחן הכתיבה שלי נצטברו מכתבים, כתבי יד, ספרים, והכל היה שייך לאיזה עבר שאיננו רוצה להסתיים, כאילו בכל מקום שׂמו שלוש נקודות, זה סימן ההפסק ה'בלתי הוגן' של המאה הקודמת, ולא בא המשך". על רמאות כזאת, של הזמן ושל הכוח שבידינו לצעוד קדימה, נכתב בגיליון בעשרות אופנים ובעברית אחת. שׂרַי שביט מתוודה על כך שמשוררות אחרות מחזיקות אותה. שולמית אפפל מציעה לכתוב רק אם את חייבת. אורית נוימאיר פוטשניק חיברה צלילים של התנשפות, התייגעות וריצות. ויליאם קרלוס ויליאמס מזכיר לנו שהשירה היא אמנות קשה, שדקדוקיה דורשים את כל תשומת הלב שלנו. וז'ילא מוסאעד זוכרת את הערבים המסוימים, שבהם באה מילה להציל אותנו, ונפלנו שדודים בזרועות השירה.

נוית בראל

דימוי הכריכה: ענת בצר, ללא כותרת, 2020

פרק ראשון

שׂרַי שביט

חברתי מצלצלת אלי

לְסַפֵּר שֶׁאִמָּא שֶׁלָּהּ נִמְצֵאת

"בְּמַצָּב כָּל כָּךְ רַע"

אֲנִי מַחְזִיקָה בַּשְּׁפוֹפֶרֶת כְּאִלּוּ בְּיָדַי הַכֹּחַ

לְהָפִיס בְּשׂוֹרוֹת קָשׁוֹת

בְּכַסֶּפֶת סְגוּרָה

תִּרְאוּ מַה קָּרָה: הָפַכְתִּי לְמוֹדֶל הַצָּלָה מִתֹּפֶת. תְּרוּפָה שְׁקוּפָה

אֲבָל הַחֲרָדָה מְתַגְבֶּרֶת בִּי דְּפִיקוֹת לֵב דְּפִיקוֹת לֵב

עֵדֶר כַּפִּיּוֹת כְּסוּפוֹת הֲפוּכוֹת

מַקְצִיף עַל קַו הַמַּיִם

אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת הָרֶגַע הַמְדֻיָּק בּוֹ בְּשׂוֹרוֹת קָשׁוֹת הִתְגַּלְגְּלוּ אֵלַי

הִרְכִּינוּ רֹאשׁ אֶל תּוֹךְ חֲפַרְפְּרוֹת הַלַּיְלָה כְּשֶׁעִרְבַּבְתִּי סֵפֶל קָפֶה כְּשֶׁעָלִיתִי לְבַדִּי בַּמַּדְרֵגוֹת הַנָּעוֹת

כְּשֶׁיָּרַקְתִּי אֶל הַכִּיּוֹר

אֲנִי זוֹכֶרֶת -

הֶדֶף גַּלְגַּל הַהוֹוֶה שֶׁנֶּעֱצַר.

מִתְחַשֵּׁק לִי לוֹמַר לַחֲבֶרְתִּי: צְאִי הַחוּצָה הָעוֹלָם יָפֶה, צְפִי בְּסֶרֶט אִיטַלְקִי תְּעַכְּלִי יְרָקוֹת אוֹרְגָנִיִּים,

הַרְשִׁי לַדָּם לַעֲצֹר בֵּין הָרַקּוֹת, תֶּחֱצִי בְּאֹמֶץ לֵב אֶת הַיַּם סוּף שֶׁל הַכְּאֵב, הַבִּיטִי לַמָּוֶת בַּקְּצָווֹת

הַשְּׂרוּפִים שֶׁל הָעֵינַיִם, אַל תְּבַצְּעִי שִׂיחוֹת פְּרֵדָה, הַקְשִׁיבִי לַכֹּבֶד בַּקְּרָבַיִם, וּבָרֶגַע שֶׁנִּתָּן הִתְרַחֲקִי

מִבֵּית הַחוֹלִים

שָׁם אֲנָשִׁים

מוֹלִידִים

אֲנָשִׁים

וְאָז מֵתִים

חֲבֶרְתִּי מְסַפֶּרֶת לִי שֶׁלְּאִמָּהּ קָשֶׁה לָקוּם מֵהַמִּטָּה

שִׁוּוּי מִשְׁקָלָהּ הִתְעַרְעֵר

כָּל הַיּוֹם הִיא יְשֵׁנָה

(שְׁלֹשָה יָמִים לִפְנֵי שֶׁאִמִּי מֵתָה נִשְׁלַחְתִּי לְתוֹפֶרֶת לְתַקֵּן חֲלִיפָה)

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר

אֵינִי אוֹמֶרֶת לַחֲבֶרְתִּי דָּבָר.

רַק נוהֶגֶת אוֹתָהּ לְחוֹף הַיָּם בַּמְּכוֹנִית הַכְּסוּפָה. עֵינֶיהָ יָפוֹת. רַגְלֶיהָ בַּקַּרְקַע. אֵינָהּ מְאַבֶּדֶת אֲחִיזָה.

וּבְכָל זֹאת

אֵינִי זוֹכֶרֶת מָתַי קוֹלָהּ רָעַד כָּל כָּךְ

וּבְאָקוֹרְד הַמַּתֶּכֶת הַזֶּה

וּבְכָל זֹאת

שְׁתֵּי נָשִׁים טוֹבְלוֹת בְּתוֹךְ הַמַּיִם, קַעֲקוּעִים, סַנְדָּל זָהֹב, מוֹרִידוֹת שִׂמְלָה שְׁקוּפָה

רִקְמָה אַחַר רִקְמָה

מֶלַח נִקְרָשׁ לְגוּשִׁים

מְשׁוֹרְרוֹת אֲחֵרוֹת מַחְזִיקוֹת אוֹתִי

כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת נִקּוּי רְעָלִים

וּמֵעָלֵינוּ הַשָּׁמַיִם

וְעַל פָּנֵינוּ אֲסוֹנוֹת כְּחֻלִּים.

עוד על הספר

  • הוצאה: הליקון
  • תאריך הוצאה: 2021
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 70 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 10 דק'
הליקון 136 - כאילו בידַי הכוח כתב עת הליקון

שׂרַי שביט

חברתי מצלצלת אלי

לְסַפֵּר שֶׁאִמָּא שֶׁלָּהּ נִמְצֵאת

"בְּמַצָּב כָּל כָּךְ רַע"

אֲנִי מַחְזִיקָה בַּשְּׁפוֹפֶרֶת כְּאִלּוּ בְּיָדַי הַכֹּחַ

לְהָפִיס בְּשׂוֹרוֹת קָשׁוֹת

בְּכַסֶּפֶת סְגוּרָה

תִּרְאוּ מַה קָּרָה: הָפַכְתִּי לְמוֹדֶל הַצָּלָה מִתֹּפֶת. תְּרוּפָה שְׁקוּפָה

אֲבָל הַחֲרָדָה מְתַגְבֶּרֶת בִּי דְּפִיקוֹת לֵב דְּפִיקוֹת לֵב

עֵדֶר כַּפִּיּוֹת כְּסוּפוֹת הֲפוּכוֹת

מַקְצִיף עַל קַו הַמַּיִם

אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת הָרֶגַע הַמְדֻיָּק בּוֹ בְּשׂוֹרוֹת קָשׁוֹת הִתְגַּלְגְּלוּ אֵלַי

הִרְכִּינוּ רֹאשׁ אֶל תּוֹךְ חֲפַרְפְּרוֹת הַלַּיְלָה כְּשֶׁעִרְבַּבְתִּי סֵפֶל קָפֶה כְּשֶׁעָלִיתִי לְבַדִּי בַּמַּדְרֵגוֹת הַנָּעוֹת

כְּשֶׁיָּרַקְתִּי אֶל הַכִּיּוֹר

אֲנִי זוֹכֶרֶת -

הֶדֶף גַּלְגַּל הַהוֹוֶה שֶׁנֶּעֱצַר.

מִתְחַשֵּׁק לִי לוֹמַר לַחֲבֶרְתִּי: צְאִי הַחוּצָה הָעוֹלָם יָפֶה, צְפִי בְּסֶרֶט אִיטַלְקִי תְּעַכְּלִי יְרָקוֹת אוֹרְגָנִיִּים,

הַרְשִׁי לַדָּם לַעֲצֹר בֵּין הָרַקּוֹת, תֶּחֱצִי בְּאֹמֶץ לֵב אֶת הַיַּם סוּף שֶׁל הַכְּאֵב, הַבִּיטִי לַמָּוֶת בַּקְּצָווֹת

הַשְּׂרוּפִים שֶׁל הָעֵינַיִם, אַל תְּבַצְּעִי שִׂיחוֹת פְּרֵדָה, הַקְשִׁיבִי לַכֹּבֶד בַּקְּרָבַיִם, וּבָרֶגַע שֶׁנִּתָּן הִתְרַחֲקִי

מִבֵּית הַחוֹלִים

שָׁם אֲנָשִׁים

מוֹלִידִים

אֲנָשִׁים

וְאָז מֵתִים

חֲבֶרְתִּי מְסַפֶּרֶת לִי שֶׁלְּאִמָּהּ קָשֶׁה לָקוּם מֵהַמִּטָּה

שִׁוּוּי מִשְׁקָלָהּ הִתְעַרְעֵר

כָּל הַיּוֹם הִיא יְשֵׁנָה

(שְׁלֹשָה יָמִים לִפְנֵי שֶׁאִמִּי מֵתָה נִשְׁלַחְתִּי לְתוֹפֶרֶת לְתַקֵּן חֲלִיפָה)

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר

אֵינִי אוֹמֶרֶת לַחֲבֶרְתִּי דָּבָר.

רַק נוהֶגֶת אוֹתָהּ לְחוֹף הַיָּם בַּמְּכוֹנִית הַכְּסוּפָה. עֵינֶיהָ יָפוֹת. רַגְלֶיהָ בַּקַּרְקַע. אֵינָהּ מְאַבֶּדֶת אֲחִיזָה.

וּבְכָל זֹאת

אֵינִי זוֹכֶרֶת מָתַי קוֹלָהּ רָעַד כָּל כָּךְ

וּבְאָקוֹרְד הַמַּתֶּכֶת הַזֶּה

וּבְכָל זֹאת

שְׁתֵּי נָשִׁים טוֹבְלוֹת בְּתוֹךְ הַמַּיִם, קַעֲקוּעִים, סַנְדָּל זָהֹב, מוֹרִידוֹת שִׂמְלָה שְׁקוּפָה

רִקְמָה אַחַר רִקְמָה

מֶלַח נִקְרָשׁ לְגוּשִׁים

מְשׁוֹרְרוֹת אֲחֵרוֹת מַחְזִיקוֹת אוֹתִי

כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת נִקּוּי רְעָלִים

וּמֵעָלֵינוּ הַשָּׁמַיִם

וְעַל פָּנֵינוּ אֲסוֹנוֹת כְּחֻלִּים.