עוד ינובון
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

עוד על הספר

  • הוצאה: ePublish
  • תאריך הוצאה: 2022
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 120 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות

נורית שושני

נורית (בת אליעזר ודבורה) נולדה בשלהי 1937. בשנים 1957-1958 שירתה בצבא כסמלת תרבות בפיקוד הנח"ל. למדה שנתיים בסמינר למורים בבית ברל והוסמכה כמורה בסוף שנת 1962. בשנים אלו כתבה נורית את שיריה הראשונים. 

בשנים 1995-2001 ניהלה נורית את ספריית העיון של בית הספר "העמק המערבי" ובשנת 2002 עם הגיעה לגיל 65 יצאה לפנסיה.

כיום עוסקת נורית מדי פעם בעבודות עריכה של ספרים ומאמרים. בשנת 2007 כתבה את הסיפור: "חליל מילל בואדי". 

תקציר

עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשִֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים – תהילים צ"ב 15 

מציטוט זה שבכותרת שאבתי את השם לספר הדיגיטלי הראשון שלי.
כבר בילדותי אהבתי ללמוד בעל-פה פרקים בתנ"ך. אהבתי את השפה העברית המיוחדת לו. בשירי המוצגים בזה אפשר לחוש בהשפעתו על העברית שלי, שהיא, בעצם שפתי היחידה.
בבית הורי ספגתי שפה נפלאה זו. גם אמי וגם אבי היו קפדנים גדולים במה שנוגע לעברית בה דיברו ילדיהם – ואנחנו מודים להם על-כך.
השירים משקפים הגיגי לב, נופים, בעיקר נופים של עמק יזרעאל, ואירועים, שעברתי ועדיין אני עוברת בארצי האהובה.
בשירי משתקפת ארץ ישראל של ילדותי, בימי המנדט הבריטי, של נערותי,  בראשיתה של מדינת ישראל, הנלחמת על חייה וקיומה אז, ולמרבה הצער עד היום.

 נורית שושני


ספרי שיצאו לאור:

שירים:
בחוט של מחשבה – הוצאת "אופיר"
אור מוצל (מלווה בציורי) – הוצאת אי.סי. יו
זוטא – הוצאת "אותיות"
עוללות – הוצאת "אותיות"
שמיעה פנימית – הוצאת "אותיות"

פרוזה
                                                    
 חליל מילל בואדי – הוצאת איפבליש (גם דיגיטלי).
הערה: תורגם לאנגלית: בהוצאת: אי.סי.יו 

פרק ראשון

כעץ נטוע
כְּעֵץ נָטוּעַ

הַטּוֹוָה רֶשֶׁת בַּתְּכֵלֶת

אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ תְּפִלָּה

מֵחֶבְיוֹנִי בְּעוֹלָמְךָ.

 

כְּגֶזַע מַחֲרִישׁ

לִשְׁמֹעַ שִׁירָה נוֹשֶׁבֶת בְּעָלִים

יִדֹּם גּוּפִי

בְּבֹא צְלִילְךָ בְּנִשְׁמָתִי.

 

אֶסְפֹּג טְלָלֶיךָ וּגְשָׁמֶיךָ

וְאֶגְנְזֵם לְיוֹם בּוֹ חֶרֶב חֹרֵב

בִּי תִּשְׁלַח

בְּזַעְפְּךָ.

 

8.3.1978

גזרה
לְלֹא מוֹסְרוֹת הַזְּמַן לִשְׁמֹעַ

בְּאֵין גְּבוּלוֹ עִתִּים לִרְאוֹת

הָיִיתִי כְּשִׁבֹּלֶת מִתְעַרְבֶּלֶת בִּמְצוּלוֹת.

שֹׁרֶשׁ וְקוֹנְכִית הָיִיתִי

וּסְנַפִּירוֹ שֶׁל דָּג,

בְּיָרֹק אָפֵל הִבְהַבְתִּי

עוֹד זִיק אוֹר אֶחָד.

 

בְּחוּט שֶׁל מַחֲשָׁבָה

אֶל הָרָדוּד נִמְשַׁכְתִּי לַעֲלוֹת

מֵאָז,

נִגְזַר עָלַי לִשְׁמֹעַ,

נִגְזַר עָלַי לִרְאוֹת

וּבְיֵשׁוּתִי כְּלוּאָה צוֹוַחַת -

דִּמְמַת הַמְּצוּלוֹת.

 

3.2.1978

שירי
לֹא פָּתַחְתִּי תְּרִיסֵי עוֹלָמִי

אֶל יָמֶיךָ הַפּוֹרְצִים לָגַעַת.

לֹא הִשְׂחֵיתִי עַצְמִי בְּדַרְכִּי

לִקְטֹף פִּרְחֵי חַסְדֶּךָ.

 

לֹא פָּתַחְתִּי תְּרִיסֵי עוֹלָמִי

אֶל הָרוּחַ הַמִּתְגַּעְגַּעַת

נָעַלְתִּי הֵיטֵב נִבְכֵי נִשְׁמָתִי:

לֹא יִפֹּל הַמַּטְמוֹן בְּיָדְךָ!

 

וְאֵיךְ וּמֵאַיִן הוֹפַעְתָּ פִּתְאֹם?

הֶעֱלֵיתָ חִיּוּך וְהִרְהוּר וְעַצֶּבֶת

וְאֵיךְ זֶה הָלַכְתִּי אַחֲרֶיךָ? דֹּם!

הִנֵּה רְשָמְתִּיךָ בְּיָד מְמָאֶנֶת.

 

25.5.1978

נורית שושני

נורית (בת אליעזר ודבורה) נולדה בשלהי 1937. בשנים 1957-1958 שירתה בצבא כסמלת תרבות בפיקוד הנח"ל. למדה שנתיים בסמינר למורים בבית ברל והוסמכה כמורה בסוף שנת 1962. בשנים אלו כתבה נורית את שיריה הראשונים. 

בשנים 1995-2001 ניהלה נורית את ספריית העיון של בית הספר "העמק המערבי" ובשנת 2002 עם הגיעה לגיל 65 יצאה לפנסיה.

כיום עוסקת נורית מדי פעם בעבודות עריכה של ספרים ומאמרים. בשנת 2007 כתבה את הסיפור: "חליל מילל בואדי". 

עוד על הספר

  • הוצאה: ePublish
  • תאריך הוצאה: 2022
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 120 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות
עוד ינובון נורית שושני

כעץ נטוע
כְּעֵץ נָטוּעַ

הַטּוֹוָה רֶשֶׁת בַּתְּכֵלֶת

אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ תְּפִלָּה

מֵחֶבְיוֹנִי בְּעוֹלָמְךָ.

 

כְּגֶזַע מַחֲרִישׁ

לִשְׁמֹעַ שִׁירָה נוֹשֶׁבֶת בְּעָלִים

יִדֹּם גּוּפִי

בְּבֹא צְלִילְךָ בְּנִשְׁמָתִי.

 

אֶסְפֹּג טְלָלֶיךָ וּגְשָׁמֶיךָ

וְאֶגְנְזֵם לְיוֹם בּוֹ חֶרֶב חֹרֵב

בִּי תִּשְׁלַח

בְּזַעְפְּךָ.

 

8.3.1978

גזרה
לְלֹא מוֹסְרוֹת הַזְּמַן לִשְׁמֹעַ

בְּאֵין גְּבוּלוֹ עִתִּים לִרְאוֹת

הָיִיתִי כְּשִׁבֹּלֶת מִתְעַרְבֶּלֶת בִּמְצוּלוֹת.

שֹׁרֶשׁ וְקוֹנְכִית הָיִיתִי

וּסְנַפִּירוֹ שֶׁל דָּג,

בְּיָרֹק אָפֵל הִבְהַבְתִּי

עוֹד זִיק אוֹר אֶחָד.

 

בְּחוּט שֶׁל מַחֲשָׁבָה

אֶל הָרָדוּד נִמְשַׁכְתִּי לַעֲלוֹת

מֵאָז,

נִגְזַר עָלַי לִשְׁמֹעַ,

נִגְזַר עָלַי לִרְאוֹת

וּבְיֵשׁוּתִי כְּלוּאָה צוֹוַחַת -

דִּמְמַת הַמְּצוּלוֹת.

 

3.2.1978

שירי
לֹא פָּתַחְתִּי תְּרִיסֵי עוֹלָמִי

אֶל יָמֶיךָ הַפּוֹרְצִים לָגַעַת.

לֹא הִשְׂחֵיתִי עַצְמִי בְּדַרְכִּי

לִקְטֹף פִּרְחֵי חַסְדֶּךָ.

 

לֹא פָּתַחְתִּי תְּרִיסֵי עוֹלָמִי

אֶל הָרוּחַ הַמִּתְגַּעְגַּעַת

נָעַלְתִּי הֵיטֵב נִבְכֵי נִשְׁמָתִי:

לֹא יִפֹּל הַמַּטְמוֹן בְּיָדְךָ!

 

וְאֵיךְ וּמֵאַיִן הוֹפַעְתָּ פִּתְאֹם?

הֶעֱלֵיתָ חִיּוּך וְהִרְהוּר וְעַצֶּבֶת

וְאֵיךְ זֶה הָלַכְתִּי אַחֲרֶיךָ? דֹּם!

הִנֵּה רְשָמְתִּיךָ בְּיָד מְמָאֶנֶת.

 

25.5.1978