שיחות עם הילדה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שיחות עם הילדה

שיחות עם הילדה

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

תקציר

הדיבור

יָעֵלִי, אֵיפֹה שֶׁאַתְּ רוֹאָה אֶת
הַדִּבּוּר — תִּתְרַחֲקִי.
גַם אִם הוּא יָבוֹא אַחֲרַיִךְ
זֶה לֹא מְשַׁנֶּה.
אִם יָבוֹא — תָּקִימִי צְעָקָה
אִם לֹא יָבוֹא — תָּקִימִי שֶׁקֶט.
וּשְׁנֵיהֶם דּוֹמִים מְאֹד.

הפואטיקה של יעל איזנברג חותרת, באופן פרדוקסלי, לשתיקה, לאלם — שהם עבורה הצורה המזוקקת ביותר של הדיבור. העולם הכאוטי האורב מחוץ לגבולות הבית הוא מוקד משיכה מהפנט ובו־בזמן איום מסוכן עבור האישה־ילדה הניצבת במרכז קובץ הביכורים הבשל והמגובש שלפניכם. התנועה המגששת לעבר חוץ כפול־פנים זה — על ההבטחה והסכנה שהוא טומן — היא המנוע המחולל את שירתה של איזנברג. "שיחות עם הילדה" הוא ספרה הראשון של יעל איזנברג.

פרק ראשון

שיחות עם הילדה
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת לַשֻּׁלְחָן

לְשִׂיחוֹת עִם הַיַּלְדָּה

מַה שְּׁלוֹמֵךְ יַלְדָּה

אֵיךְ עָבַר הַלַּיְלָה

הַאִם נָשְׁכוּ אוֹתָךְ,

הַאִם פָּצְעוּ,

הַאִם אַתְּ מַרְגִּישָׁה

קְצָת יוֹתֵר לְבַד

מֵאֶתְמוֹל.

אלמה
שָׁלוֹם אַלְמָה.

אֲנִי רוֹצָה שֶׁתִּרְאִי,

נִגַּשְׁתִּי מֵרָחוֹק לְהַגִּיד לָךְ

שָׁלוֹם אַלְמָה,

אֲנִי רוֹצָה שֶׁתִּרְאִי,

אֵיךְ עָשִׂיתִי יָפֶה,

אֵיךְ בָּלַעְתִּי יָפֶה אֶת הַדָּג.

שיר הים של סילביה
בְּשִׁיר הַיָּם שֶׁכָּתְבָה סִילְבִיָה מִישֶׁהוּ הוֹלֵךְ לָמוּת הַלַּיְלָה

הַיַּלְדָּה שָׁכְבָה בְּמִטָּתָהּ וְאָחֲזָה מְנוֹרָה שֶׁאָחֲזָה אֶת הָאוֹר

וְאִמָּא שֶׁלָּהּ אָמְרָה לָהּ שֶׁהִיא מְפַהֶקֶת אוֹר כְּמוֹ לְבִיאָה

וְשֶׁתִּסְתֹּם כְּבָר אֶת הַפֶּה.

 

לְמָתְנֶיהָ שֶׁל אִמִּי אֵין חֲגוֹרָה. דְּלִי קְצִיצוֹת דָּגִים,

מִגִּיל אַרְבַּע, כָּל פַּעַם הִיא זוֹרֶקֶת אַחַת

כְּשֶׁתְּסַיְּמִי, תּוּכְלִי לַעֲזֹב.

עוד על הספר

שיחות עם הילדה יעל איינברג

שיחות עם הילדה
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת לַשֻּׁלְחָן

לְשִׂיחוֹת עִם הַיַּלְדָּה

מַה שְּׁלוֹמֵךְ יַלְדָּה

אֵיךְ עָבַר הַלַּיְלָה

הַאִם נָשְׁכוּ אוֹתָךְ,

הַאִם פָּצְעוּ,

הַאִם אַתְּ מַרְגִּישָׁה

קְצָת יוֹתֵר לְבַד

מֵאֶתְמוֹל.

אלמה
שָׁלוֹם אַלְמָה.

אֲנִי רוֹצָה שֶׁתִּרְאִי,

נִגַּשְׁתִּי מֵרָחוֹק לְהַגִּיד לָךְ

שָׁלוֹם אַלְמָה,

אֲנִי רוֹצָה שֶׁתִּרְאִי,

אֵיךְ עָשִׂיתִי יָפֶה,

אֵיךְ בָּלַעְתִּי יָפֶה אֶת הַדָּג.

שיר הים של סילביה
בְּשִׁיר הַיָּם שֶׁכָּתְבָה סִילְבִיָה מִישֶׁהוּ הוֹלֵךְ לָמוּת הַלַּיְלָה

הַיַּלְדָּה שָׁכְבָה בְּמִטָּתָהּ וְאָחֲזָה מְנוֹרָה שֶׁאָחֲזָה אֶת הָאוֹר

וְאִמָּא שֶׁלָּהּ אָמְרָה לָהּ שֶׁהִיא מְפַהֶקֶת אוֹר כְּמוֹ לְבִיאָה

וְשֶׁתִּסְתֹּם כְּבָר אֶת הַפֶּה.

 

לְמָתְנֶיהָ שֶׁל אִמִּי אֵין חֲגוֹרָה. דְּלִי קְצִיצוֹת דָּגִים,

מִגִּיל אַרְבַּע, כָּל פַּעַם הִיא זוֹרֶקֶת אַחַת

כְּשֶׁתְּסַיְּמִי, תּוּכְלִי לַעֲזֹב.