מש(א)ב רוח

פרשת בראשית
הכול מתחיל מכאן

המפגש עם ראשית הבריאה מעלה שאלות גדולות ושורשיות: מהי מטרת הבריאה? ומדוע ירדנו לעולם הלא מושלם הזה?

הרמח"ל כתב על כך במקומות רבים, והסביר על פי תורת הסוד, כי מטרת הבריאה היא להטיב לברואים.⁹

ומהי הטובה הגדולה ביותר שאפשר לתת לנו שלשמה נברא העולם?

לדברי הרב קוק, הטובה הגדולה ביותר שהעניק לנו הבורא בבריאת העולם היא היכולת והבחירה החופשית "לעשות" את עצמנו, "לברוא" את דמותנו, להגיע לידי מצב של שלמות עם עצמנו, עם סביבתנו ועם הבורא. זהו מצב אידיאלי בו אנו מחוברים לנשמה — למקור.¹⁰ זוהי הטובה הגדולה ביותר שלשמה נברא העולם:

"למה באה השבירה. לפי שהאלהות נותנת היא לפי כחה, והמקבל מוגבל הוא, אם כן תהיה הטובה מוגבלת, על כן נותן הוא הטובה בלא שעור, לפי מדתו, ותהיה אלהית בלתי גבולית, ואף על פי שלא יוכל המקבל הנברא לקבל, כי אם כשישבר לגמרי. ויבנה בתשוקתו לשוב למקורו הבלתי גבולי, להתאחד באלהות, ובזה יעשה הנברא את עצמו, ויהיה במדרגת השלמות של בורא, ויתעלה ממעל לגבול של נברא, מה שלא היה אפשר בלא שפעת רב טוב למעלה ממדרגת אפשרות קבלתו, שהיה תמיד רק במדרגת נברא, ולא במעלת בורא כלל".¹¹

אפשר לדמות את ירידת הנשמה לעולם הזה לבחירה של נער להתגייס לקרבי, השירות הקרבי אינו נוח, לא מתעשרים ממנו והניסיונות שם רבים. אם כן, מדוע נערים רבים בוחרים להתגייס לקרבי?

משום שהם רוצים להיות "מישהו", הם רוצים להיות אדם טוב יותר, בוגר יותר, עם מסוגלות לעמוד באתגרים. הם לא מתגייסים בשביל לקבל שכר חיצוני אלא בשביל לתת, לעזור, ובכך לבנות את אישיותם לאישיות טובה יותר שאפשר להיות גאים בה.

גורם או נגרם
אם כן, הטובה הגדולה שניתנה לנו היא האפשרות לשנות ולהשתנות, ולשם כך אנו חייבים להאמין ולדעת שיש בידינו בחירה חופשית, שאנו חיים בעולם כ"גורמים" ולא כ"נגרמים", וכפי שהיטיב לבטא בנימין דיז'ראלי, "האדם אינו יציר הנסיבות, הנסיבות הן יציר האדם".¹²

לדברי הרב קוק, זהו יסוד מצוות התשובה והווידוי, לקחת אחריות על חיינו, על כישלונותינו, ובכך לברר לעצמנו שכמו שקלקלנו, כך יש בידינו היכולת והאפשרות לתקן:

"מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החפשית של האדם. וזהו גם כן תוכן הוידוי המחובר עם מצות התשובה שמודה האדם שאין שום ענין אחד, שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי־אם אותו בעצמו. ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועוצם יכלתו על סדרי חייו ומעשיו, ומתוך כך הוא מפנה לפניו את הדרך לשוב אל ד', לחדש את חייו בסדר הטוב. אשר יכיר שהוא מוצלח בעדו כאשר ישאב ממקור הדעת..."¹³

לדברי הרב קוק, מסיבה זו שיבחו חז"ל את הנהנה מיגע כפיו אפילו יותר מן הירא שמיים.¹⁴ לדבריו, הנהנה מיגע כפיו הוא אדם פעיל, אקטיבי, שלוקח אחריות על מעשיו. ומידה זו, אף אם בתחילתה תופיע בקטנות, בהנאה מכסף והצלחה חיצונית, היא המידה שיכולה להוביל את האדם לגדולות, למימוש הבחירה החופשית במדרגה הגבוהה ביותר, שהיא לעצב את חייו כרצונו כאמור לעיל. בעוד הירא שמיים, שהוא אדם טוב ומוסרי, אך מאחר שלא בירר לעצמו את כוחו ואת יכולתו, אזי אין לו את המעוף לפרוץ את הגבולות ולעשות שינוי גדול בחייו. וזו לשונו של הרב:

 "ההרגשה המעולה של נהנה מיגיע כפו היא היותר שלמה וטובה של כל ההרגשות המוסריות שבאדם. כי בהיות חקוק בטבעו של אדם ההרגשה הטובה, שכיון שהוא חפשי בפעולותיו ויכול על־ידי חריצותו להשתלם בעצמו בכל עניניו, אין מהראוי שישב בחיבוק ידים ויחפוץ שאחרים יעשו עבורו... הכח המוסרי הזה יוביל את האדם אל רוממות מעלתו, כי ישתוקק גם־כן להשתלם בתורה בחכמה ובמעשים טובים, הכל כדי להיות נהנה מיגיעו, ולא יצטרך להיות מהניזונים בצדקה..."¹⁵

ועל כן, על הנהנה מיגיע כפיו נאמר "אשריך וטוב לך", ואילו בירא שמיים "טוב לך" לא נאמר, כי כפי שהסברנו בתחילת הדברים, אין טובה אלא במימוש הבחירה החופשית, והירא שמיים לעומת הנהנה מיגע כפיו ממעט לממש אותה.

אם כן, מטרת הבריאה היא שהאדם "יעשה את עצמו", שיזכה לדבקו בשורש הבריאה, ויהיה לאדם טוב וישר מכוח מעשיו ובחירתו החופשית. כדי לממש את המטרה הזו, על האדם לדעת שהוא "גורם" ולא "נגרם", קרי שיש לו בחירה חופשית ויכולת לנתב את חייו כרצונו.¹⁶

ההבנה הזו היא הבסיס להתקדמות ולהתפתחות אישית. בלעדיה, לא ייוותר לאדם אלא להישאר במקום, להתלונן על מצבו העגום ולחפש אשמים ו"ישועות".

וזה היה חטאו העיקרי של אדם הראשון, אשר במקום לקחת אחריות על מעשיו חיפש אשמים.

הקב"ה שאלו: "הֲמִן־הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל־מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ?" ותשובתו הייתה: "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה־לִּי מִן־הָעֵץ וָאֹכֵל".¹⁷

כלומר במקום להודות, לקחת אחריות על מעשיו ולקבל על עצמו מכאן ולהבא להשתפר, האדם הראשון חיפש "אשמים", ועל כך הוא נענש, כדברי המדרש:

"הקדוש ברוך הוא פתח לו המן העץ וגו' שהיה רוצה שיתודה על חטאיו, כי כשיאמר חטאתי הקדוש ברוך הוא מוחל לו, אבל לא עשה כן אלא בטובה שעשה לו הקדוש ברוך הוא שנתן לו את האשה, היה מתרעם על הקדוש ברוך הוא שאמר לו האשה אשר נתתה עמדי וגו' כלומר אתה גרמת לי לחטוא שנתתה לי אשה שנתנה לי מן העץ ואוכל..."¹⁸

אם כן, החטא השורשי והחמור ביותר הוא לחיות כ"נגרם", והמעלה הגדולה ביותר היא לחיות כ"גורם".

התפתחות אישית:

1. היכן בחייך אין לך התוצאות שהיית רוצה?

2. מה את/ה (ולא אף אחד אחר) עשית או עושה, שמוביל לתוצאות הלא רצויות?

3. מה עליך/עלייך לעשות מכאן ולהבא, שיביא לשינוי?

4. תאמר/י לעצמך, עד עכשיו נהגתי/פעלתי: (אמור/אמרי כיצד נהגת או פעלת).

והתוצאות למעשיי היו: .

הריני מצר/ה על כך ומקבל/ת על עצמי מהיום והלאה:

 (כיצד תפעל/י, תנהג/י או תעשה/תעשי).