הקדמה
כשההורים שלי התגרשו הייתי בת 18, רגע לפני המסע הזוגי שלי בעולם.
זה היה הלם ורגע שלא אשכח כל חיי. הידיעה נפלה עליי כרעם ביום בהיר והתמלאתי בפחד וחשש מזוגיות.
אם זה קרה להורים שלי זה הרי יכול לקרות לכל אחד. איך אבנה זוגיות בריאה? תהיתי, האם זוגיות מאושרת קיימת לאורך השנים, או שזאת פיקציה השמורה לסרטים?
כך הפכתי לחוקרת של העולם הזוגי. למדתי את הנושא, קראתי ספרים וצפיתי בזוגות. מחוקרת הפכתי ליועצת לזוגות רבים.
הבנתי שאפשר אחרת אם רק בוחרים בה, בזוגיות. לא משנה כמות הקונפליקטים הזוגיים אלא איך אנו יוצאים מהם ובעיקר מה למדנו מהם. כל שעלינו לעשות הוא להאמין שהמניה הזוגית היא המניה הכי משתלמת להשקעה. או אז נראה ברכה בהשקעה.
הספר נולד מתוך רצון אמיתי לנרמל ולהנגיש את המציאות הזוגית היומיומית, ומתוך שאיפה לתווך את ההבנה שאם כולנו באותה סירה זוגית, שווה להשקיע בה.
❤
אני רוצה להודות לאיש שלי, שמאמין בי ודוחף אותי להיות הגרסה הכי טובה של עצמי, ובאותה הזדמנות להודות לו על שהיה מוכן להיחשף ולשים את הזוגיות שלנו על מגש של ספר זה.
תודה להורים שלי ולמשפחה שלי שבלעדיהם לא הייתה לי שליחות בעולם.
תודה ליעל רון יעקבי, על הליווי והעצות בתהליך הוצאת הספר, ולקובי שליסל, שהאמין ותמך בי ללא תנאי כדי שהספר יצא.
תודה גדולה לידיעות ספרים על האמון ועל העבודה הקשה, תודה לעמיחי ברהולץ על הליווי בהוצאת הספר, לאפרת גרוס על העריכה, לנעמה להב על האיורים ולנרי לוי על העיצוב.
ותודה אחרונה וחשובה לכם, קוראים יקרים, שבלעדי האמון שלכם בי, הספר הזה לא היה נולד.
'דייט' באלסקה
עקיבא ואני החלטנו — יום חמישי יוצאים לדייט!
סגרתי מסעדה, בייביסיטר, הכול היה מוכן, שום דבר לא יבטל את הדייט הרומנטי שלנו, גם לא מזג האוויר הסוער שקפץ לביקור.
יום חמישי הגיע, עקיבא חזר הביתה מוקדם. קילחנו את הבנות, תקתקנו ארוחת ערב, אפילו הספקנו להעמיד סיר מרק לערב שבת.
בעודי מתארגנת למסעדה אני שומעת מים מטפטפים, אני לא מספיקה לעכל מה קורה סביבי והינה כל מבואת החדרים מוצפת מי גשמים.
עקיבא שומע את הרעש — כלומר, את הפאניקה שלי — ומגיע לעזור לי. לא ברור מהיכן המים חודרים, אנחנו מורידים תמונות מהקירות, מנסים לחפש את מקור הנזילה ובמקביל גורפים את המים מחוץ לבית. בשלב מסוים בתוך ההמולה שנינו מסתכלים אחד על השני ומבינים שדייט רומנטי כבר לא יהיה היום.
אני מבטלת את הבייביסיטר ואת המסעדה.
תוך כדי הביטולים אני מביטה בעקיבא, הוא מזיז חפצים, גורף כמויות אדירות של מים, מתקשר לאנשי מקצוע, מתפעל בגבריות רבה את העסק.
בעודי מביטה בעקיבא צף בי רגש חזק של אהבה, הודיה, התרגשות, זכייה בפיס. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו הייתי לבדי בבית במצב שכזה.
אותו רגע, אותו מבט אל עקיבא, אותה הצפה, העניקו לי רגע רומנטי עם עקיבא. באופן אבסורדי מה שקיווינו לחולל ביציאה למסעדה התרחש בדיוק באותה השנייה שהמים חלחלו אל ביתנו.
בפוסט של מאמן זוגי שנתקלתי בו, נכתב על זוגיות 'בינונית', זוגיות ששגרת החיים הטביעה בה את הרומנטיקה ואת האהבה. המאמן קרא לכל אותם זוגות בינוניים לקום ולחפש זוגיות חדשה.
האמירה הזאת גרמה לי לחשוב, הרי אין־סוף לחיפוש, תמיד רוצים יותר, גם בזוגיות שנייה ושלישית, בכל שגרת חיים בריאה יש הצפות (תרתי־משמע). בזוגיות יש אין־ספור רגעים — רגעים בינוניים, רגעי שיא ורגעי שפל. הבעיה מתחילה כאשר אנחנו רוצים להנדס את אותם רגעים, כלומר, ברגעי השפל לחפש רגעי שיא, ברגעי שיא לחפש רגעי שפל.
החיפוש הזה גורם לנו להרגיש שכזוג תמיד חסר לנו משהו, לעיתים רומנטיקה, לעיתים פירגון, לעיתים שיחה קלילה בבוקר. אנחנו עסוקים במילוי החסר שבנו.
תחושת החסר הזאת מערערת וגורמת לנו לחשוב שאולי יבוא אדם שימלא לנו את החסר, שאיתו לא יהיו לנו רגעים חסרים. כאן הטעות, אנחנו מפתחים אומץ לא כשאנחנו בורחים מהתמודדות, אלא כשאנחנו מתמודדים ושורדים זמנים קשים.
אם נבין שהרגעים שאנו מייחלים להם נמצאים מתחת לאף שלנו, סתם כך בשגרה המשעממת, לא נצטרך לנסוע לחופשה באלסקה או להחליף פרטנר, יספיק לנו רגע של הצפה בבית בשביל להציף את הלב מחדש.
הקדמה
כשההורים שלי התגרשו הייתי בת 18, רגע לפני המסע הזוגי שלי בעולם.
זה היה הלם ורגע שלא אשכח כל חיי. הידיעה נפלה עליי כרעם ביום בהיר והתמלאתי בפחד וחשש מזוגיות.
אם זה קרה להורים שלי זה הרי יכול לקרות לכל אחד. איך אבנה זוגיות בריאה? תהיתי, האם זוגיות מאושרת קיימת לאורך השנים, או שזאת פיקציה השמורה לסרטים?
כך הפכתי לחוקרת של העולם הזוגי. למדתי את הנושא, קראתי ספרים וצפיתי בזוגות. מחוקרת הפכתי ליועצת לזוגות רבים.
הבנתי שאפשר אחרת אם רק בוחרים בה, בזוגיות. לא משנה כמות הקונפליקטים הזוגיים אלא איך אנו יוצאים מהם ובעיקר מה למדנו מהם. כל שעלינו לעשות הוא להאמין שהמניה הזוגית היא המניה הכי משתלמת להשקעה. או אז נראה ברכה בהשקעה.
הספר נולד מתוך רצון אמיתי לנרמל ולהנגיש את המציאות הזוגית היומיומית, ומתוך שאיפה לתווך את ההבנה שאם כולנו באותה סירה זוגית, שווה להשקיע בה.
❤
אני רוצה להודות לאיש שלי, שמאמין בי ודוחף אותי להיות הגרסה הכי טובה של עצמי, ובאותה הזדמנות להודות לו על שהיה מוכן להיחשף ולשים את הזוגיות שלנו על מגש של ספר זה.
תודה להורים שלי ולמשפחה שלי שבלעדיהם לא הייתה לי שליחות בעולם.
תודה ליעל רון יעקבי, על הליווי והעצות בתהליך הוצאת הספר, ולקובי שליסל, שהאמין ותמך בי ללא תנאי כדי שהספר יצא.
תודה גדולה לידיעות ספרים על האמון ועל העבודה הקשה, תודה לעמיחי ברהולץ על הליווי בהוצאת הספר, לאפרת גרוס על העריכה, לנעמה להב על האיורים ולנרי לוי על העיצוב.
ותודה אחרונה וחשובה לכם, קוראים יקרים, שבלעדי האמון שלכם בי, הספר הזה לא היה נולד.
'דייט' באלסקה
עקיבא ואני החלטנו — יום חמישי יוצאים לדייט!
סגרתי מסעדה, בייביסיטר, הכול היה מוכן, שום דבר לא יבטל את הדייט הרומנטי שלנו, גם לא מזג האוויר הסוער שקפץ לביקור.
יום חמישי הגיע, עקיבא חזר הביתה מוקדם. קילחנו את הבנות, תקתקנו ארוחת ערב, אפילו הספקנו להעמיד סיר מרק לערב שבת.
בעודי מתארגנת למסעדה אני שומעת מים מטפטפים, אני לא מספיקה לעכל מה קורה סביבי והינה כל מבואת החדרים מוצפת מי גשמים.
עקיבא שומע את הרעש — כלומר, את הפאניקה שלי — ומגיע לעזור לי. לא ברור מהיכן המים חודרים, אנחנו מורידים תמונות מהקירות, מנסים לחפש את מקור הנזילה ובמקביל גורפים את המים מחוץ לבית. בשלב מסוים בתוך ההמולה שנינו מסתכלים אחד על השני ומבינים שדייט רומנטי כבר לא יהיה היום.
אני מבטלת את הבייביסיטר ואת המסעדה.
תוך כדי הביטולים אני מביטה בעקיבא, הוא מזיז חפצים, גורף כמויות אדירות של מים, מתקשר לאנשי מקצוע, מתפעל בגבריות רבה את העסק.
בעודי מביטה בעקיבא צף בי רגש חזק של אהבה, הודיה, התרגשות, זכייה בפיס. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו הייתי לבדי בבית במצב שכזה.
אותו רגע, אותו מבט אל עקיבא, אותה הצפה, העניקו לי רגע רומנטי עם עקיבא. באופן אבסורדי מה שקיווינו לחולל ביציאה למסעדה התרחש בדיוק באותה השנייה שהמים חלחלו אל ביתנו.
בפוסט של מאמן זוגי שנתקלתי בו, נכתב על זוגיות 'בינונית', זוגיות ששגרת החיים הטביעה בה את הרומנטיקה ואת האהבה. המאמן קרא לכל אותם זוגות בינוניים לקום ולחפש זוגיות חדשה.
האמירה הזאת גרמה לי לחשוב, הרי אין־סוף לחיפוש, תמיד רוצים יותר, גם בזוגיות שנייה ושלישית, בכל שגרת חיים בריאה יש הצפות (תרתי־משמע). בזוגיות יש אין־ספור רגעים — רגעים בינוניים, רגעי שיא ורגעי שפל. הבעיה מתחילה כאשר אנחנו רוצים להנדס את אותם רגעים, כלומר, ברגעי השפל לחפש רגעי שיא, ברגעי שיא לחפש רגעי שפל.
החיפוש הזה גורם לנו להרגיש שכזוג תמיד חסר לנו משהו, לעיתים רומנטיקה, לעיתים פירגון, לעיתים שיחה קלילה בבוקר. אנחנו עסוקים במילוי החסר שבנו.
תחושת החסר הזאת מערערת וגורמת לנו לחשוב שאולי יבוא אדם שימלא לנו את החסר, שאיתו לא יהיו לנו רגעים חסרים. כאן הטעות, אנחנו מפתחים אומץ לא כשאנחנו בורחים מהתמודדות, אלא כשאנחנו מתמודדים ושורדים זמנים קשים.
אם נבין שהרגעים שאנו מייחלים להם נמצאים מתחת לאף שלנו, סתם כך בשגרה המשעממת, לא נצטרך לנסוע לחופשה באלסקה או להחליף פרטנר, יספיק לנו רגע של הצפה בבית בשביל להציף את הלב מחדש.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
