שפת הסימנים העברית של אדם

סקירה קצרה על התפתחות הסימנים

יצירת הסימנים המשמעותיים הקדומים ביותר הידועים לנו נבעה כנראה מהצורך לספור דברים. הסימנים הראשונים התגלו באפריקה על מקלות מעצמות בעלי חיים (בעיקר קופים), שנוצרו לפני כ-80,000 עד 40,000 שנה. הסימנים נועדו לצורך מעקב ושמירת מידע על החודשים והימים. אלה היו למעשה מקלות ספירה. בשנת 2020 התגלתה עצם במערה בישראל אשר ייתכן ומקדימה תאריכים אלו (לסביבות 120 אלף לפנה"ס), אולם הממצאים אינם עדיין חד משמעיים. משערים כי שימושם העיקרי היה במעקב אחר נדידת בעלי החיים ועונות השנה, וכן לצורך חישוב מחזור החודשים, מראה הירח והשמש. ייתכן והיו אלו נשים שעקבו אחר המחזור החודשי. את האמת מאחורי הסיבות, כנראה לעולם לא נדע. סימנים רבים לא נשתמרו כיוון שנכתבו על חומרים קלים ומתכלים. מאחר וכך, מעטים ונדירים הם הממצאים הקדומים. מתוך הממצאים שכן נשתמרו, נתגלתה התפתחות משמעותית מאוחרת יותר וזהו "כתב הדנובה" הידוע גם כסימני הוינקה - Vinča Skript (קיימים גם שמות נוספים לכתב זה). כתב זה והדומים לו נותרו לא מפוענחים, ולא ברורה משמעות כל הסימנים שנתגלו.

סימנים שנתגלו באזורים הצפוניים ומסביב לים השחור מתוארכים לסביבות 10,000-8000 שנים לפנה"ס, אולם כפי הנראה סימנים אלו התפתחו מתוך סימנים קדומים עוד יותר, כדוגמת סימני מערות שנתגלו ברחבי אירופה ומקורם עוד מתקופת הקרח הקודמת. דוגמה נוספת להתפתחות הסימנים הינם כתבי הסימנים החרוטים על עץ וחרסים שהתגלו בתחתית אגם ביישוב הניאוליתי בקסטוריה, יוון (Neolithic Lakeside Settlement of Dispilio, Kastoria Northern Greece), אשר מתוארכים לכ-5260 לפנה"ס.
סביר להניח כי הסיבות העיקריות להיווצרות הסימנים היו מעקב אחר הציד ואחר מחזוריות הטבע, ניסיון ללמוד את מסלולי נדידת בעלי חיים, תיעוד שיטות צייד יעילות, והרצון לספר את הסיפור על מנת לשמר אותו ולהעביר הלאה את המידע. בהמשך, עם תחילת המהפכה החקלאית ולאחריה, התעורר הצורך לערוך רישום יבולים, רישום זמני שתילה ועודפי מזון, ואולי גם סחר. לאמיתו של דבר, זמן לא רב לאחר מכן צצו סימנים אחרים, נוספים על הקיימים, כמו זה מאזור "ג'רף אל אחמר" בצפון סוריה והלבנט.
ע"פ התאוריה הקיימת, סימנים של קנקני מזון וחיות על חתיכות חימר, מהווים את ראשית סימני כתב היתדות הקדום. כאמור התפתחות כתב היתדות, הכתב השומרי הקדום, הינה מאוחרת יותר ביחס לסימני הדנובה, וסביר שהיא בנויה על יסודות של סימנים קדומים יותר שהיו קיימים כבר קודם לכן. אולם כאמור, סימני הכתב הראשוניים נכתבו כנראה על ידי נוודים על גבי חומרים קלים (עלים, קליפות עצים, עורות וכו') אשר לא הותירו ממצאים. 

גם היום רוב החומר הכתוב נכתב על חומרים מתכלים, וסביר להניח שבעוד מספר אלפי שנים לא יותיר ממצאים. ייתכן מצב שארכיאולוגים בעתיד עשויים לחשוב שרוב אוכלוסיית העולם הייתה אנאלפביתית.

כיום, על פי ממצאים מאזור אתר אוהלו 2 שעל שפת הכנרת ומאזורים אחרים בישראל, במזרח התיכון ובצפון הלבנט, נתגלה כי המהפכה החקלאית החלה כבר לפני כ-23 אלף שנים, וזאת כעשרת אלפי שנים לפני מה שהיה ידוע קודם לכן. למעשה, באוהלו התגלה יישוב הקבע הראשון, ובו חקלאות. 
מכיוון שהשפות האכדית (ולטעמי גם השומרית) מתבססות ברמה מסוימת על שפה שמית (כמו לדוגמה, השפה העברית), סביר להניח שהן מבוססות על סימנים קדומים עוד יותר שמקורם בכתב פיקטוגרפי אחר, נוסף על הסימנים החקלאיים שהיו נהוגים למעקב אחר כמויות מזון ותוצרת. כתב סימנים הדומה לכתב הדנובה היה נהוג אצל אוכלוסיות של נוודים וחקלאים למחצה ולסירוגין (היו תקופות בהן החקלאים חזרו לחיי הנדודים, כפי הנראה בשל בצורות, מלחמות, או סיבות אחרות). 
דוגמה נוספת לשפות סימנים קדומות המזכירות את הסימנים הפרוטו עבריים ואשר התקיימו במקביל או תקופה קצרה לאחר סימני הדנובה, אפשר ללמוד מסימני מערות שהתגלו באזור "קמיאנה מוהילא" "Kamyana Mohyla" באוקראינה. סימנים אלה כנראה לא נחקרו לעומק עד כה והם מתוארכים לתקופה המזוליטית, 10,000-8,000 לפנה"ס. 

עם גילוי המטלורגיה והתפתחות העבודה במתכות גבר הצורך בפיתוח הכתיבה, על מנת להעביר למרחקים ארוכים מסרים כתובים לצורכי מסחר. הצורך גבר במיוחד לאחר המהפכה המטלורגית, שכן חומרים הנחוצים להפקת מתכות הגיעו מאזורים שונים ומרוחקים זה מזה. המסחר באבנים יקרות ובחומרים לייצור מתכות יצר גם הוא לחץ לפעול בכיוון של פיתוח סימנים קריאים. גם הצורך במעקב אחר חיות ציד, רישום של עונות השנה ואירועים מיוחדים אחרים שקרו עוד לפני כן, גרמו להיווצרותם של סימנים "משמרי מידע".

פרק 3 - חֵית- “Chet”

האות ח' - "חית" היא המקבילה והמקור של האות האנגלית "H". למרות היותה האות המקבילה בשורשים, היא אינה נשמעת כמו האות H אשר עם הזמן קיבלה את הצליל של האות ה'. בשפות הגרמניות יש לצירוף "Ch" צליל דומה, כמו למשל בשם המלחין הגרמני באך – ,BaCH אולם באנגלית לא קיימת אות בעלת צליל דומה. מקור האות ח' הינו ציור של "גדר" שהפכה להיות מעין "סולם" ו"חבל".

האות ח' מסמלת חלוקה והפרדה בין פנים לחוץ. האות מצביעה על קיר, חיץ, מחסום, חצר מגודרת, דבר מה שמונח על פני הקרקע לאורך כמו "גדר" (לדוגמה "נחש") וכו'. יש מילים בהן האות ח' משמשת לעתים קרובות כתיאור הוצאה או שליפה של משהו מתוך דבר מה אחר; לדוגמה, המילים חיסור, חסימה של משהו. דוגמה להפרדה בין פנים לחוץ רואים במילה "בחוץ" או "החוצה" שבה האות ח' מתייחסת לחלק שלא נמצא בפנים. בעברית המילה "חוץ" Hotz ושורשיה מצביעים על החיצוניות, כמו במילה חצר, שהיא ה"ח-צר", החלקה הצרה שמחוץ לבית. בגרמנית חצר הפכה ל “Hof”, כאשר האות ח' התחלפה במקבילה שלה H, ואילו באנגלית במילה Court שמקורה מצרפתית, הצליל של האות C הוא כמו של אות כ' לא דגושה והאות ח'. 

מה הקשר בין השדות לבין מחבוא ומסתור? בעברית וכן בשפות האנגלית והגרמנית, לעיתים האות ד' והאות צ' מתחלפות ביניהן, כמו למשל במילים "אדל" ו"אציל". חילופים דומים אפשר לראות גם במילה חוץ, אשר הפכה בגרמנית לתיאור שדות הבר - "Heide" (היידה פירושו שדות הבר) כאשר האות H מקבילה לח', והאות ד' D מחליפה את האות צ' במילה "חוץ"). הכינוי הגרמני "ברברים" ניתן לעובדי אלילים ה"בורים" שהם אנשי ה"היידה".  

המילה האנגלית המקבילה למילה "חוץ", Heide בגרמנית, היא "Heath". מכאן גם נובע השם האנגלי "הת'ר" "Heather" (הדר), שהוא גם הכינוי לצמח ה"אברש" (שנקרא בגרמנית גם "אריקה"). מילה זו באנגלית שאיותה קצת שונה (הית', היד', היצ'= "חוץ"), קיבלה משמעות נוספת. הכוונה למילה Hide"" ומשמעותה הנוספת שהיא בריחה והתחבאות בחוץ. גם בעברית המילה "נחבא" היא בעלת משמעות דומה של "נע-מחוץ-לבית" (כאשר המשמעות היא בית וא' השלילה). המילה "בריחה" נובעת אף היא מהצירוף של "בר" והאות ח', במשמעות של "חוץ", מעבר להשגה.

בסיפור "היידי בת ההרים" המדובר מתוארת ילדה חופשיה שחיה וגדלה "בחוץ" ב-"Hide" - "שדות החוץ", שהם שדות הבר. ה"שדה" - ה"חוץ" הוא גם המקום בו נהגו בעבר להחביא דברי ערך על ידי קבורתם מתחת לאדמת השדה המשפחתי. מנהג זה היה נפוץ בעיקר בתקופות מלחמה כאשר האוכלוסייה החביאה את דברי הערך המשפחתיים בשדה לפני בריחתה מהכובש. כמו כן, השדות היוו בדרך כלל מקום בריחה והתבודדות. הדברים הסודיים בוצעו בשדות (אהבות אסורות, רכילות, קשרים פוליטיים ומזימות וכו'). ראה לדוגמה תיאור הבריחה של יעקב: 

"וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וּבְאִשָּׁה שָׁמָר."
   ספר הושע, פרק י"ב, פסוק י"ג

שימוש באות חית לתיאור הוצאת דבר מה החוצה, לדוגמה הוצאה מהבאר, ניתן לראות במילה חבל - (חֶ-בֶל) He-bel. החבל שימש בעיקר לשאיבת מים והוצאתם מהבאר. בעברית קדומה, כמו גם בשפות השמיות האחרות, אחת המילים עבור מים היא בֵּל. דוגמאות לשימוש זה ניתן לראות במילים כמו להכניס למים - לטבול. האיש או האישה המשגיחים על הטבילה הריהם "בלן" או "בלנית". "בלון מים" היה במקור כלי לנשיאת מים ולא אוויר. גם צבע המים הכחול הוא "בלו" "Blue" בשפות אירופאיות. אם רכשתם יין או מיץ וגיליתם שעבדו עליכם והוסיפו מים לתמיסה, זה כנראה "בלוף" במשמעות של מים (עוד על האות פ' במשמעות של מים ופירושיה השונים, אנא ראה בפרק המתאים תחת האות פ'). כפי שאנו רואים, הצירוף "ח-בל" מתאר כלי להוצאת מים, בעיקר מתוך באר. סביר להניח שהחבל שימש גם להוצאת מים מנהר או מכל מקור מים אחר.

דוגמה של שימוש באות ח' על מנת להציג "חלוקה" של משהו, היא במילה חלק - Helek. המקום בו אנו "מסתובבים" הוא ה"דירה", והחלק של הדירה הוא "חדר". המילה "דרין"“Drehen” בגרמנית משמעותה "סובב". המילה "Turn" באנגלית מתייחסת לתנועת הסיבוב, כאשר האות ת' T והאות ד' D מתחלפות ביניהן. דוגמה לשימוש באות ח' כדי להציג חלוקה היא במילה חֶ-דֶר- חדר שהינו חֵלֶק ממקום המגורים, חלק מהדירה. כשמישהו פורץ את הגדר או את המחסום לתוך המקום בו אנו דרים, הוא מבצע למעשה "חדירה" למרחב שלנו. מי שחי במחיצתנו באותו הבית הרי הוא "אח". האות א' במילה "אח" היא במשמעות של שלילה, דהיינו "ללא מחיצה" (בתקופה בה החלה חלוקת הבית לחדרים, אחים נהגו לישון באותו חדר, בעוד ההורים ישנו בחדר משלהם). ע"פ המקרא גם בבגרותם רצוי שהאחים ישבו יחדיו בקרבה, ולעניין שבת האחים יחדיו ראה : 

" שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד."
 ספר תהילים, פרק קל"ג, פסוק א'

דוגמה נוספת של שימוש באות ח' לתיאור חלוקה אפשר לראות במילה "חד", כאשר סכין חד מחלק טוב וחותך בשר היטב. לעומת זאת, דוגמה לשימוש באות ח' לדבר מה שלא ניתן לחלוקה היא המילה "אֶחָד" – Echad, "לא מתחלק" שבה האות א' באה במשמעות של שלילה או מצביעה על היפוך, כמו למשל במילה "אסימטרי" - לא סימטרי. לעיתים השימוש ב-א' הינו לחיזוק כמו במילה למשל במילה "אל", המוביל החזק, האלפא (עוד על שימושי האות א' ופירושיה ראה תחת הפרק העוסק באות א').
  
שימוש אחר באות ח' בא להציג דבר שמונח או שנמצא על האדמה, כמו למשל גדר המונחת לאורך האדמה. כאשר אנו שוכבים ונחים, יש שימוש במילה נָח – "Nach" ובמילה מנוחה. זה גם כנראה מקור המילה הגרמנית והאנגלית ללילה, שעת הנחת והמנוחה "Nacht", "נחת". חיה ששוכבת על הרצפה לאורך היא נחש Nachash -. האות ש' מסמלת את שיני הנח-ש ואת התפיסה וההכשה שלו (עוד על האות ש' ופירושיה ראה תחת הפרק העוסק באות ש'). כשחפץ שוכב על הרצפה או מוצב על משטח, כמו למשל נָחָשׁ, הוא למעשה "מונח" או "מֻ-נָּח". 

שימוש נוסף באות ח' הינו לתיאור דבר מה שמונח בצורה מטאפורית, לדוגמה, הביטוי להניח "הנחות" במובן של "Assume", או להמציא, לטבוע "מונחים" וביטויים במובן של "Terms and phrases", כמו גם להנחית פקודות והנחיות מלמעלה. כל אלו הם ביטויים נגזרים של השורש "נח", במובן של הגדר המגדרת והמגדירה הגדרות. 

האות ח' הינה האות השמינית בשפה העברית וערכה המספרי הוא 8. צורת הספרה 8 למעשה נובעת מהגדר והחבל, כאשר פיתולי החבל הם הסימן המסמל את הספרה. המספר שמונה בלטינית "עחתו" "OCTO" ובגרמנית הוא "ה-חת" "Acht" שהפכה באנגלית ל- "Eight". כאמור מקור הספרה בשפות אלו הוא באות ח', והצליל של המספר בשפות אלו זהה לצליל הח' (חוץ מאנגלית ששם צליל כ' לא דגושה הפך ל-ג, G, ראה תחת האות ג').

המספר 8 (ח') בעברית הינו מספר "מיתי" המסמל גם קדושה ומסתורין. המספר 8, שמונה, משמעותו למעשה "תופס ספירה" (ש' במשמעות תופס, ראה תחת הפרק העוסק באות ש') כאשר המילה "מן" משמעותה ספירה (ראה עוד על ה"מן" כספירה בפרקים על האותיות מ' ונ'). המספר 8 הוא המספר היחיד שכאשר מוסיפים אותו, המספר שמקבלים מצירוף סכום הספרות תמיד יורד בסדר הפוך מ-10 ל-0 בצורה מחזורית, שוב ושוב ככל שמוסיפים 8. לא מאמינים - תנסו לבד! 

תוסיפו 8 לספרה 8, תחברו את סכום הספרות, והספרה שתקבלו תמיד תהיה בספרה אחת יותר גבוהה מהספרה שתקבלו מסכום הספרות של המספר הנוסף הבא אחריו בתוספת 8. לדוגמה : 8+8 שווה 16, צירוף סכום הספרות 1+6 נותן 7. לעומת זאת 8+8+8 שווה 24, צירוף סכום הספרות נותן 6, ובהמשך 8+8+8+8 נותן 32, צירוף סכום הספרות נותן 5 וכו'.

הצירוף "מן" (מ+נ) הינו שורש המייצג ספירה (כמו במילה "מונה") והוא נמצא בבסיס הספרה שמונה. ה"מן" הוא גם אחד משמות ה"מונה הגדול", ה"ירח", ה"מון" MOON. המילה "חמה" מתארת חלוקה לימים (ח-חלוקה, מ'-מסמל את ספירת המחזוריות, ראה הפרק המתאים באות מ'). כבר מימי קדם תפקידו של השמאן, הכהן השבטי, היה "לתפוס את הספירה" של הירח, ה"מון" והחמה, השמש, ולעקוב אחר מחזוריות הימים והתקופות. תפקידיו הנוספים היו "לנבא" מחזורי תקופות, נדידת ורביית עדרים וציפורים, ועם תחילת המהפכה החקלאית, גם מחזורי זריעה וקציר. עוד דוגמאות לחשיבות המספר 8 ביהדות הן 8 ימים לברית המילה, וח' (שמונה) ימים לחנוכה. כפי הנראה, מי שהחלו עם מנהגי חג זה היו הכוהנים מבית חשמונאי. גם שמם של החשמונאים נובע מהצירוף של "ח" והמילה "שמונה" (ח+8+י). המילה "חשמן" במובן של בעל תפקיד מכובד, שר או כהן דת, מופיעה בספר תהילים: "יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים, מִנִּי מִצְרָיִם; כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו, לאלוהים" (ספר תהילים, פרק ס"ח, פסוק ל"ב).

החנוכייה, היא המנורה, קודם לבניית בית המקדש החשמונאי הייתה בעלת 7 קנים, ואילו לאחר מכן 8 קנים, בנוסף ל"שמש". כמו גם בגרמנית, האות ח' מקושרת למספר 8 (Acht). עוד בתקופה קדומה מאוד התקיימו קשרים משפחתיים ומסחריים בין הנוודים, כמו בין אברהם אבינו ויושבי ארץ כנען העתיקה, לבין ארץ ה"חיתים" (ח - שעבורם כנראה המספר הקדוש היה 8). אותם יושבי ארץ חיתי, תורכיה של ימינו, היגרו לאחר סדרת מלחמות בעת העתיקה לאזורים באיטליה והיו ממקימי התרבות האטרוסקית (Etruscan civilization). האטרוסקיים הנהיגו שבוע בן 8 ימים, שהיה גם הוא מבוסס על ספירת הירח (מון, משרש הספירה "מן", המונה), מה שהיווה בתקופה מאוחרת יותר את הבסיס לשבוע הרומי המסחרי בן 8 הימים, הידוע כספירת הנונדינה - "Nundinae". הרומאים, ממשיכי דרכם של האטרוסקיים, לחמו ביוונים לאחר מותו של אלכסנדר, בערך באותו הזמן בו העם העברי היושב בציון מרד אף הוא ביוונים. המרד ידוע כ"מרד החשמונאים", וכפי הנראה בשל ההזדהות הרבה והקשרים ההיסטוריים בין העמים (שאז עדיין היו זכורים), נקראה משפחת כוהנים זו, שכפי הנראה ניהלה קשרים עם אזורים אלו ברומא (ייתכן גם קשרי מסחר וגם סיוע צבאי), כ"בית חשמונאי". מלחמות היהודים ביוונים ומרד המכבים, החשמונאים בשנים 167-160 לפנה"ס, התרחשו בדיוק באותו הזמן בו לחמו הרומאים ביוונים מהצד השני, במלחמות הידועות כ"מלחמות המקדוניות" - "The Macedonian War". לבסוף כבשה רומא את יוון במלחמת ה"אחיאין" ("Achaean War") בסביבות שנת 146 לפנה"ס. 

עוד דוגמאות לשימוש באות ח' לתיאור חלוקה, למשל גדר המחלקת את הקרקע לחצרות, והאות ח' במילה חצר היא במשמעות של גדר המחלקת חלקות אדמה צרות. בעבר תעלות השקיה עברו בין החלקות והנחלות (כמו במצרים העתיקה), ומכאן המילה "נחל", מלשון נחלה. בגרמנית המילה "חוף" ("הוף") "Hof" משמעותה חצר, ובאנגלית "Court". כאמור, האותיות H ובאנגלית C משמשות תחליף לאות ח' במשמעות של אזור מגודר. במילה "Courtyard" הסופית "רד" כמו גם האותיות פ' "פאי" והאות ד' מסמלות שטח מעגלי (ראה בפרק העוסק באות ד' ובפרק העוסק באות פ'). וראה לעניין זה את תיאור היכל הקודש וחצרו מספר יחזקאל : 

"בְּרֹחַב גֶּדֶר הֶחָצֵר דֶּרֶךְ הַקָּדִים אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה וְאֶל פְּנֵי הַבִּנְיָן לְשָׁכוֹת. "
     ספר יחזקאל, פרק מ"ב, פסוק י'

האות ח' מופיעה בשמות שונים של גדרות, לדוגמה בשפות האירופאיות גדר ה"Ha-ha" היא גדר גבוהה עם תעלה בצידה, שמהווה מכשול נוסף. שיבוש אותיות באנגלית וצרפתית של המילה "נחל" ל "ח'נל" יצר את המילה "Channel", "קנל", כאשר האות C מחליפה את האות ח'. השרש מופע גם במילה "ערוץ" באנגלית "צ'אנל".

המחסום, בגרמנית ובאנגלית "ברייר" - "BARRIER" תופס את החיות ומונע מהן לעבור בשדה - ה"בר". המילה "חיה" בעברית מצביעה על חיה שהיא מגודרת. האות י' במילה חיה מסמלת את השליטה בחיות שנמצאות בתוך מכלאה; כפי הנראה מקור המילה הוא מעט אחרי ביות בעלי החיים. אם היא חיית בית, הרי שהגדר מגינה עליה מפני חיות רעות ומונעת את בריחתה. אם היא חיה רעה, הרי שהגדר מגינה את יושבי הבית מפניה. לא מן הנמנע שלנשים היה תפקיד בחיבור הגדרות, כנראה באמצעות קשרי חבלים וטוויית חוטים, וייתכן שנשים היו בעצם אלו שהמציאו את הגדר בעזרתה גידרו עדרי כבשים ועיזים, בעוד שהגברים יצאו לצוד. וראה מהמקורות : 

"וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי."

    ספר בראשית, פרק ג', פסוק כ' 

במילה חי-בר, מכלאה של חיות, האות ח' מסמלת את הגדר, והמילה בר מסמלת שהמכלאה הייתה מחוץ לעיר. כאשר נבנו המכלאות הראשונות באזור המזרח התיכון, האקלים היה שונה והאזור היה גשום הרבה יותר מהיום. חיות הבר הוחזקו במכלאה וניתן היה להאכיל אותן. ייתכן שמכלאות כגון אלו שימשו גם לביות חיות בר שונות ולכליאת חיות בר שלא ניתן היה לבייתן כגון צבאים, שנעשה שימוש בעורם, בבשרם ובעצמותיהם. ברחבי המזרח התיכון התגלו אלפי מכלאות אבן מעגליות, חלקן בנות למעלה מ-9000 שנים. המכלאות החדשות יותר הן בנות כ-2000 שנים. מאוחר יותר, עם שינויי האקלים, הפך האזור לאזור מדברי צחיח והמכלאות נעלמו. 

יריחו היא אחת הערים העתיקות ביותר בעולם (9000 לפנה"ס). יריחו היא אולי העיר הראשונה שנבנתה כבר משלביה הראשונים עם חומה מרשימה, ומגדל במרכזה. על פי הממצאים הארכיאולוגיים, חומת העיר העתיקה התנשאה לגובה של כ-5 מטר, ובמרכזה מגדל בגובה של כ-9 מטרים. שמה של העיר כולל גם הוא את האות ח' במשמעות של חומה, אך מקור השם נובע מהמילה ירח, שאף היא במשמעות של חלוקה, באמצעות ראייה.

יריחו היא אחת הערים העתיקות ביותר בעולם (9000 לפנה"ס). יריחו היא אולי העיר הראשונה שנבנתה כבר משלביה הראשונים עם חומה מרשימה, ומגדל במרכזה. על פי הממצאים הארכיאולוגיים, חומת העיר העתיקה התנשאה לגובה של כ-5 מטר, ובמרכזה מגדל בגובה של כ-9 מטרים. שמה של העיר כולל גם הוא את האות ח' במשמעות של חומה. האות י' בשם יריחו נובעת כנראה משורשה של שם העיר הקשור בירח, בהיותו כוכב (ראה הפרק העוסק באות י'). הבניה המשותפת דרשה הרבה ידיים עובדות, בתקופה בה אוכלוסיית העולם הייתה מצומצמת. האות ר' מסמלת גם את הראיה (יר), כנראה גם את מגדל התצפית הגבוה שהתנשא במרכז העיר. האות ח' מסמלות את החומה הייחודית המחברת והמקיפה את העיר, דבר שהיום אולי מובן מאליו, אך באותה התקופה היה "פלא טכנולוגי הנדסי", והאות ו' את החיבור של העיר לירח, "המחלק הגדול" שמחלק את הימים, החודשים והשנים (יר-ח). המגדל שימש כאמור גם למטרה דתית. האות ח' שימשה גם במובן של לשבור לחלקים, דוגמה לכך ניתן לראות בספר ישעיהו, בו הוא מתאר כי האל ישבור ("חת") את שבט אשור כמו ששבר את שבט מדין לחלקים: 

"כִּ֣י אֶת־עֹ֣ל סֻבֳּל֗וֹ וְאֵת֙ מַטֵּ֣ה שִׁכְמ֔וֹ שֵׁ֖בֶט הַנֹּגֵ֣שׂ בּ֑וֹ הַחִתֹּ֖תָ כְּי֥וֹם מִדְיָֽן׃" 
  ספר ישעיהו, פרק ט', פסוק ג'

הקשר בין שמן משיח והמספר שמונה (ח'): בעבר הפרהיסטורי האדם למד להפיק מתכות. מסורת זו נשמרה והועברה אף היא בסודי סודות במשפחות מסוימות במשך אלפי שנים. סביר להניח שעוד קודם לכן למד האדם את סוד הפקת השמן. השמן הופק הן משומן חיות והן מזרעים, וזאת על ידי חימום על גבי אש. מסיבה זו כנראה שימש השמן לא רק כחומר להפקת נרות ותאורה, אלא גם כתרופה לפציעות, כמו גם לענייני קדושה וכן כחלק בפולחן דתי בתרבויות העתיקות, כמו גם בתרבות העברית. ראה מעשי יעקב:
 
"וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשתיו וישם אתה מצבה ויצק שמן על ראשה".  
ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ח

בנוסף לאמונה שבתוך אבנים שכנו אלים ובכך היו בעצם "בתי אלים", הרי שבערי מסופוטמיה הראשונות, המלך היה גם כהן גדול, "נציג האלים". לפיכך, כשם שנהגו לצקת שמן על "בתי האלים", היה נהוג גם לצקת שמן על ראשי המלכים בעת המלכתם. אף המילה "משיח" כוונתה למי שיוצק ונמשח שמן על ראשו, כך שהמשיח הוא מי שבגופו שוכן "אל". מאוחר יותר יצא התנ"ך כנגד גישה זו, ראה בספר בראשית : 

" וַיֹּאמֶר יְהוָה לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה."
ספר בראשית, פרק ו', פסוק ג'

כשם שהמידע על הפקת המתכות נשמר בסוד בתוך משפחות ושבטים והועבר מדור לדור, כך המידע על הפקת שמנים ארומטיים מיוחדים (8), נשמר גם הוא במשך אלפי שנים בסוד. באזור עין גדי בישראל פרחה במשך שנים תעשיית בשמים ושמנים ארומטיים אשר נשמרה בסודי סודות, ולבסוף אבדה לפני כ-2000 שנים, לאחר הכיבוש הרומי. כהן הדת נקרא פעמים רבות ה"שאמאן", והמשיח הוא מי שהשמן - 8 נמשח על ראשו, על ידי ה"שמאן" הרי הוא הכהן. 

בשים לב, כי אנשי ה"שם" הוא הכינוי שניתן לאותן משפחות כהונה שבידיהן היה המידע על הפקת השמן. כינוי זה של אנשי "שם" ניתן מאוחר יותר למשפחות שאחזו במידע להפקת המתכות (יתכן שהיה קשר בין הדברים). האדם שידע להתיך מתכות נקרא בשפות הגרמניות איש "שם" – "Schmied" ובאנגלית "Smith", "שמיט" או "שמית". השפה בה הם דיברו הייתה במקורה שמית כפי הנראה, והמקור למילה "שם" הוא קדום יותר ומייצג את ראשית הלימוד לעבד חומרים בעזרת אש.

שמו של אבי אברהם היה "תרח", כפי הנראה הוא גם היה בקיא במלאכת יציקת המתכות, שכן האות ח' משמשת גם כביטוי לחלוקה במילים "חרב" שהוא הדבר שחותך בשר. האות ב' במילה "חר-ב" מסמלת את הבשר, ואילו האות ח' את החלוקה. האות ר' מסמלת את המזון, אך גם את הראש המחודד של החרב. אותן אותיות מופיעות גם במילה "חור", שהוא הדבר שנגרם כתוצאה מהראש המחודד. כאמור המילה "חד" מסמלת את הדבר שניתן בעזרתו ל"חלק" (לחתוך") בקלות. כאשר חותכים ומקצצים דבר מה, ניתן להריח את תוכו, וניחוחו ניכר (בין אם זה בצל, צמח, בעל חיים או כל דבר מאכל אחר). השמן היה גם כינוי לבושם, שכן אותם שמנים בהם נהגו למשוח את האבנים במזבחות וכן את המלכים, היו שמנים ארומטיים. אותו אדם, איש "חרב" אשר יודע להילחם ו"לחתוך" את אויבו, או לחילופין, ל"ברוח", הוא גם איש "חופשי" ובמילים אחרות "בן חור" בעברית, ובארמית "בן חורין", במשמעות של אדם חופשי. אותן אותיות מופיעות בשמו של "ת-רח". האות ת' כאמור, מסמלת את ה"סימן" וה"מקום". תרח, אשר ע"פ שמו ניתן ללמוד כנראה שהיה איש חרב, אדם "חופשי", כנראה שהיה גם כהן ויצרן שמנים וחרבות. ייתכן שבאותם הימים, בקרבת בתי המלאכה למתכות נבנו גם מקדשים ולהפך (שכן עבודה זו נחשבה אז מקודשת וסודית). ה"תפוח", אברהם, כנראה לא נפל רחוק מהעץ. הארץ ה"חופשיה" וההרית הגבוהה, היא הרי "חרן". 

האות ח' התפתחה כפי הנראה כתוצאה מהדרך המהפכנית שבה נהגו קבוצות מסוימות לצוד בעזרת גדרות, כאשר עדרים נכלאו בתוך אזור מגודר ונצודו בהדרגה. האות התגלתה לראשונה במערות מתקופת הקרח על ידי החוקרת גיניוין וון פטזינגר, Genevieve von Petzinger, בעת שחקרה סימני מערות אדם קדמון ברחבי אירופה מתקופת הקרח בין 20 ל-40 אלף שנה. מאחר והאות קשורה למספר שמונה, לתפיסת חלוקת הזמן (ראה פרקים על האות מ' ונ'), נקשרה האות גם לקדושה, כהונה, שמאניות, תפיסת הזמן, חנוכה, החשמונאים כהני הדת ששמם נובע מהשילוב של ח' ושמונה. המקדשים העתיקים סימלו את המערה, ובשל החושך הרב היה צריך הרבה שמן להאירם (הן את המערות, והן את המקדשים שסמלו את המערה בשלב מאוחר יותר).


פרק 15 - יוֹד - “Yod”

משמעות האות "יוד" היא "יָד". הצליל הפונטי של האות נשמע כמו האות Y והאות הייתה במקור ציור של יד. הפיקטוגרף העתיק של היד היה בשלב מסוים בעברו ייצוג של קונסטלציית הכוכבים המכונה "הדובה הקטנה -“The little Bear” או, "יורסה מינור", “Ursa Minor” (לקבוצות כוכבים אלו שמות רבים ונוספים בתרבויות שונות ובזמנים שונים).

קבוצות כוכבים כמו לדוגמה "הדובה הקטנה" מוזכרות גם בתנ"ך. לדוגמה קבוצת כוכבים הקטנה יותר היא הפליאדות – "Pleiades", ובתנ"ך נקראות "כימה" ו"כסיל" (איוב, פרק ט' פסוק ט', איוב פרק ל"ח פסוק ל"א, עמוס פרק ה' פסוק ח'), וראה לדוגמה מספר עמוס:

"עֹשֵׂ֨ה כִימָ֜ה וּכְסִ֗יל וְהֹפֵ֤ךְ לַבֹּ֨קֶר֙ צַלְמָ֔וֶת וְיֹ֖ום לַ֣יְלָה הֶחְשִׁ֑יךְ " 
שמן של ה"פליאדות" נובע כנראה מצירוף המילים העבריות המתייחסות לידיים "הפלא-ידיים" (כלומר היד המופלאה - "פֶּלֶא יָד"). קרוב לכתפה של קונסטלציות הכוכבים "הדובה הקטנה", גם היא "יד פלא" הקטנה יותר מבין הדובות, נמצא הכוכב הצפוני המכונה גם "כוכב הקוטב" - “Pole star”. כאמור, "כוכב הפלא" (פלא-"פולר") הידוע גם כ "פולאריס" "Polaris", "הפלא הראשי". כוכב הצפון ידוע ככוכב ניווט, המסייע לנוודים לנווט בים וביבשה על ידי הצגת כיוון הצפון. בנוסף, כמו הדובות, כוכב הצפון וגם הפליאדות וקבוצת "כימה" תמיד התקשרו עם הניווט הימי, והשורש נמצא כנראה גם במילה "הפלגה", שבה השורש "פל" מצטרף לאות ג' שמשמעה ללכת, במשמעות של ללכת אחרי ה"פלא", הלא הם כוכבי הניווט. יתכן שהאות י' בשם "כימה" מסמלת אף היא "יד פלא", שעזרה לנווט בים הגדול (משמעות השם מתייחסת ל"צביר" במובן של אשכול, "תפיסת רבים ביד אחת כקבוצה אחת"). ישנו קשר בין שם עתיק זה לבין בור האיסוף והאכסון (וכד איסוף ואכסון) של ראשי תבואה במסופוטמיה העתיקה בשם "סוכוד", שהיה גם הוא שם מסופוטמי עתיק למערכת כוכבים זו (עוד על האות ס' במובן של בור, ראה בפרק העוסק באות ס'). 

השימוש בכוכב הצפון לצורכי ניווט היה נפוץ עוד מימי קדם, שכן כוכב הצפון לא משנה את כיוונו ותמיד יימצא בחלקו הצפוני של כדור הארץ. השורש "פל" שימש לפיכך גם לציון אורות שבאמצעותם אפשר לנווט במרחב. כשאורות אלו אינם נראים, בשורש "אפל" נוספת אות א' ההיפוך בתחילת המילה (א-"פל"), במשמעות שאין אפשרות לראות כיצד לנווט במרחב. לפיכך, הקוטב שהוא הפלא הצפוני נקרא "פול" - ""Pole, מלשון פלא (ה"נורד פול" הוא למעשה גם הקוטב הצפוני). 

בספר דברים מסופר על האופן בו הוציא ה' את העם ממצרים, וזאת כסיבה לשמירת השבת, וראה מהמקרא: 

"וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת."
ספר דברים, פרק ה', פסוק י"ד

סביר מאוד להניח שההתייחסות המקראית ל"בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה" היא למעשה התייחסות לקבוצת הכוכבים ה"דובות", אשר הן למעשה גם ה"פלא" ידיים שעזרו לניווט. כאמור, המשמעות של זְרוֹעַ הינו כל היד החל מהכתף, ולא רק כף היד. המילה "זרוע" מתייחסת כפי הנראה ליד הימנית האוחזת בנשק, שכן האות ז' במילה "זרוע" מסמלת חיתוך וכלי נשק (וכלי עבודה), אשר אוחזים בהם בדרך כלל ביד ימין. היום ה"זרועות" הן שמות נרדפים לידיים. לעניין הזרוע-יד האוחזת בנשק ראה: 

"וְהַחֲזַקְתִּי אֶת זְרֹעוֹת מֶלֶךְ בָּבֶל וּזְרֹעוֹת פַּרְעֹה תִּפֹּלְנָה וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה בְּתִתִּי חַרְבִּי בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וְנָטָה אוֹתָהּ אֶל אֶרֶץ מִצְרָיִם"
ספר יחזקאל, פרק ל', פסוק כ"ה

וראה כדוגמה (מתוך רבות) לעניין ה"פלאות", "אותות ומופתים", "זרועות" ו"הידיים" : 

"...בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם..."
ספר דברים, פרק ד', פסוק ל"ד 

"וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים" 
 ספר דברים, פרק כ"ו, פסוק ח'

דוגמה נוספת לאור הזרוע "המנחה" בכתובים ראה במשחק המילים: 

"אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה"
    
ספר תהילים, פרק צ"ז, פסוק י"א

אור ה"זרוע" הוא אור ה"יד" אשר נזרע לַצַּדִּיק, שמשמעותו האור אשר ינחה את הצדיקים. וראה כדוגמה נוספת: 

" הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם "
  ספר ישעיהו, פרק ט', פסוק א'

מקור השם זרוע היא כנראה, היד ה"ימנית", זו המחזיקה בחרב, היא המסמלת את קונסטלציית "הדובה הגדולה". אולם, הזרוע של הדובה הגדולה היא גם זו שמצביעה על כוכב הצפון שיושב על כתף היד השנייה, שהיא הקטנה יותר. דווקא היד השנייה, השמאלית, הקטנה יותר, היא זו הנקראת ה"יד החזקה". היא גם זו שעל כתפה נמצא כוכב הצפון. בשפה העברית בתקופת המקרא צד שמאל פירושו צפון; שמאל, שמ-אל, ובמילים אחרות "שם האל". בעבר כאמור המזרח היה "קדימה", הדרום היה "ימין", המערב "ימה", והצפון היה שמאל. כדוגמה למילה שמאל במשמעות של מצפון לדמשק, ראה: 

"...וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק"
ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק ט"ו

כפי הנראה, זהו גם מקור שמו של הנביא שמואל, שהמליך את שאול ומאוחר יותר את דוד המלך. שמואל נולד והתגורר רוב חייו באזור שבט אפרים, צפונית לירושלים. השם שמואל מתייחס לא רק לכיוון מגוריו, כי אם גם להיותו מקושר לשמו של האל, וראה: 

"וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵיְהוָה שְׁאִלְתִּיו"
ספר שמואל א', פרק א', פסוק כ'

כמו בשם "שמואל", גם המילה קטן באנגלית הוא "שמול" - "Small" (ובגרמנית "Schmal") במשמעות של "קטן". הדובה הקטנה היא למעשה "היד הקטנה" יותר משתי הקונסולטציות המכונות "הדובות", שהן למעשה ה"ידיים". היא הצפונית יותר, ושם נמצא כוכב הצפון המצביע על הכיוון הצפוני. נקודה חשובה בכל קונסטלציות הידיים, הן בדובות הקטנה, הגדולה, והן בקונסטלציית הפליאדות, שבכל אחת מהן יש 7 כוכבים בהם ניתן להבחין ללא סיוע טלסקופ, כשהשמיים בהירים ללא עננים (היום ידוע כי יש הרבה יותר כוכבים ממה שנהוג היה לחשוב עד לפני כאלף שנה). 

לעיתים נעשה שימוש באות י' בצירוף אותיות אחרות על מנת לסמן כוכב מאיר בשמי הלילה, ובשעות השחר. לדוגמה כוכב נגה, וונוס המכונה, שכונה גם אישתר, ו"אילת השחר", הפך גם בצורתו הגברית, לפוספורוס, מביא האור, הלפיד, גם לוציפר, (מהשורש לוסיד, שמשמעו מאיר, ופר, שמשמעו בהיר). הנביא ישעיהו מכנה את כוכב השחר, ה-י-לל בן שחר, ראה לדוגמה מהפסוק: 

"אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן-שָׁחַר; נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, חוֹלֵשׁ עַל-גּוֹיִם"
ישעיהו פרק יד, פסוק יב

מקור המילה הלטינית Septum הוא האות ז' בעברית וכן המספר 7 המילה Septum  הינה גם בעלת משמעות של להפריד; למשל השבוע כיחידת זמן נפרדת (עוד על האות ז' במשמעות של דבר שמפריד ו"הפרדה", ראה בפרק העוסק באות ז'). כוכב הצפון הוא גם הכוכב השביעי בקונסטלציית ה"יד הקטנה", הידועה כ"הדובה הקטנה". עוד על חודש ספטמבר שהיה בעבר החודש השביעי ועל האות ז', ראה בהרחבה בפרק העוסק באות ז'. 

לעניין כוכב הצפון, הצפון, והקשר למספר 7: המספר 7 בלטינית הוא"Septem" (ספטם). הצפון בלטינית הוא "ספטמתריונל", ומשמעות המילה "Septemtrional" היא ה-7 "המסתובב" וכן במשמעות של "המפריד המסתובב המוביל". המילה מורכבת מ 3 חלקים, ספטמ-תריו-נל (קיימת גם צורה שבה האות מ' מוחלפת באות נ'). החלק הראשון ספתם (גם "ספתנ"), משמעו שבע (ראה בפסקה לעיל כאמור). החלק השני, "תריו" נובע מהצירוף "דר" במשמעות של סיבוב (על כך ראה בפרק העוסק באות ד'). הצירוף האחרון "נל" יכול להיקרא כ"נר" במשמעות של נראה ומוביל, בשים לב כי אותיות "למנר" מתחלפות ביניהן. בספרדית צפון "ספטנ-תריו-נל" - "Septentrional". 

בהמרה לאות העברית המקבילה במשמעותה, הרי שהאות ז' הינה ה"מפריד" (ובעלת ערך של הספרה 7). סמלים שונים של נוודים מסמלים על ניתוק מהמקום ועל הובלה בכיוון אל המזל הטוב במקום חדש (משנה מקום משנה מזל). אחד הסמלים של הנדודים הוא הסמל של המילה "זז" (77), או במילים אחרות "גל הזיזים". אלה הם צלב הקרס והמגן דוד, שניהם סמלים עבריים עתיקים שסימלו בעבר את הניתוק מהמקום, את המעבר למקום חדש ואת שינוי המזל.
7- גד, הוא גם כנראה מקור לשמו של גדעון, (גד-עון), שהיה מקושר ל"גד", שהוא 7, המזל-ז. ראה הפרק העוסק באות ז'. שבעת כוכבי הדובות והפליאדות תפסו מקום מרכזי בפולחני העולם העתיק כמו למשל בשומר, אשור ובבל. הכוכבים קיבלו סמליות רבה הן באמנות והן בשפה העתיקה. 

למשל, בחותמות רבות האלים מצביעים לכיוון הפליאדות, בצירוף מרכזיות של "עץ החיים" אשר מופיע ביחד עם שבעת הכוכבים. סמל הקונסטלציות, הדובות והפליאדות בכתב היתדות השומרי העתיק הוא סימן היד. סימן זה של היד הפך מאוחר יותר בכתב היתדות לקו מאונך יחד עם חמישה קווים אופקיים, המסמלים את האצבעות. כמו בעברית, כך גם בשפות אינדו-ארופאיות עתיקות אחרות, הפכה הספרה 7 לסמל לידיים, הדובות והפליאדות. דוגמה לכך אפשר לראות מתפוצת השפות המבוססות על השפות האינדו-אירופאיות, לדוגמה בדרום אסיה ויפן. משמעות המילה "סובארו" "Subaru" הוא שמם של הפליאדות. סמל החברה סובארו הוא למעשה סמל הכוכבים, ומסמל את צביר 7 הפליאדות. ואכן, חברה זו, הייתה אחת החברות היחידות שסירבו לחרם על מדינת ישראל. האות ז' מתחלפת בשפות האינדו-אירופאיות ב-S (על חילופי האות ז' בשפות השונות ראה בפרק המתאים תחת האות ז').

במילה "צפון" בשפה הגרמנית והאנגלית, "נורד" "Nord", משמעות צירוף האותיות "תר" וכן "דר" ו"רד", (וגם הצירוף של שתי הצרופות יחד "רד-דר"- ורדאר) היא להסתובב. (ראה על כך בהרחבה בפרק העוסק באות ד'). המילה "צפון" היא בגרמנית Nord, ובאנגלית "North", כאשר המשמעות של "נורד" היא בעצם "נע-רד" (עוד על האות ע' שמוחלפת באות O בלטינית, ראה בפרק העוסק באות ע'), כלומר נע להיכן שהכוכב סובב, הריהו כוכב הצפון. הנקודה שבקצה ה"יד" מופיעה בקצה האות "יוד" בגרמנית j (באנגלית מכונה האות ג'י). 

המקור הלטיני של המילה צפון, "ספטמתריונל" "Septemtrional" מורכב משני חלקים. החלק הראשון הוא המילה "זפתם" או "ספטם", שפירושה נובע מהספרה 7 והאות ז' במשמעות של "מחלק" (ראה עוד בפרק העוסק באות ז'). השימוש באות מ' בסוף הספרה 7 בלטינית "ספט-ם", נפוץ בלטינית ונובע מתיאור של "רבים" (עוד על פירושי האות מ' בפירוש של "מים" או מחלק, רבים, ראה בפרק העוסק באות מ'). החלק השני הוא המילה בעלת הצירוף "תרי" או "דרי", והיא באה במשמעות של סיבוב (כמו במילה "נורד", אשר גם שם הצירוף "רד" הוא במשמעות של סיבוב). בצירוף של שני הביטויים האות ז' המסתובבת הינה במשמעות של המפריד וגם במשמעות של "חרב". העובדה שהיא מסתובבת מזכירה את "להט החרב המתהפכת", כך שיתכן שהכוונה היא לכיוון צפון. בפסוק הידוע מספר בראשית ה' משכן את האדם ממזרח לגן העדן (קדם=מזרח), כאשר הגן נמצא במערב והדרך לעץ החיים במזרח, וראה: 

"וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים"
ספר בראשית, פרק ג', פסוק כ"ד 

המגן דוד וגל הזיזים, שני הסמלים האלו מייצגים בצורה מסוימת את כוכב הצפון. כוכב הצפון הריהו ה"י", ה"יד המנחה" כאמור, ולהלן דוגמה לגבי הדמיון בין ה"י'" ו"גל הזיזים". משמעות הביטוי עזוז היא כפי הראה עיגול מעגל זיזים, הריהו סימן ה-77 המסתובב, צלב הקרס. סמל שהיה נפוץ בשימוש בבתי כנסת בעת העתיקה, והיום אסור בשימוש בשל הקונוטציה השלילית שנקשרה בו לאחר מלחמת העולם השנייה, והשימוש הפסול שעשו בו בני העוולה הנאצים (ימח שמם וזכרם). ראה מהמקרא לעניין ה' מלך ה"עיזוז" (העוז): 

"מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְהוָה עִזּוּז וְגִבּוֹר יְהוָה גִּבּוֹר מִלְחָמָה"
    ספר תהילים, פרק כ"ד, פסוק ח'

האות ע' בצירוף האותיות "עזז" הינה בעלת משמעות של עגול ("גל"). הן בעברית והן בשפות הלטיניות האות ע' מתחלפת לעיתים באות ג' G (עוד על חילופי האותיות ע' באותיות O ו-G בשפות הלטיניות ומדוע, ראה בפרק העוסק באות ע'). לדוגמה, המילה "עזה" הפכה בשפות הלטינית ל"גזה". הסימן מסמל גם את עוזו וכוחו של האל, את עוז ידו. 

סימן צלב הקרס העברי הקדום שימש כסמל שהופיע כמוטיב בבתי כנסת כבר לפני אלפי שנים, לדוגמה בית הכנסת העתיק שנחשף בעין גדי ובית הכנסת העתיק בכפר נחום (ביחד עם סימן מגן הדוד). בנוסף, התגלה כי נעשה שימוש בסמל זה גם על חרבות, כמו גם על סמלים של "גביעי מנצחים" ו"ספלי גיבורים" למיניהם. מנהגים, שמות וסמלים עבריים עתיקים כגון אלו נשתמרו בתרבויות קדומות כמו גם אצל הסקיטים, הסקסונים, האנגלו-סקסונים, התרבויות ההודו-גרמניות הקדומות ואפילו אצל הויקינגים. למשל, בצפון אירופה של ימינו יש גם מקומות עם שמות כמו זז-אל, סאס-אל, שאשאל ועוד שמות שמקורם בצירוף "זז" וצורותיו השונות (עוד על פירושי האות ז' וחילופיה לאות S ראה בפרק העוסק באות ז'). דוגמה לקישור העוז וזרוע ה' במרומים, היא בקריאת הנביא ישעיהו לזרוע ה' לשוב ולהדריך את העם בכוחו של האל, ראה: 

"עוּרִ֨י עוּרִ֤י לִבְשִׁי־עֹז֙ זְרֹ֣ועַ יְהוָ֔ה ע֚וּרִי כִּ֣ימֵי קֶ֔דֶם דֹּרֹ֖ות עֹולָמִ֑ים הֲלֹ֥וא אַתְּ־הִ֛יא הַמַּחְצֶ֥בֶת רַ֖הַב מְחֹולֶ֥לֶת תַּנִּֽין׃" 
ספר ישעיהו, פרק נ"א, פסוק ט'

בפסוק לעיל מתייחס הנביא לסיפור הבריאה המסופוטמי שהיה ידוע בבבל, ולפיו בימי "קדם" האל היוצר נלחם והביס את מפלצות ה"תנין" וה"רהב". בבבל היה זה "מורדוך" (מקור השם מרדכי), אולם סיפור זה יוחס גם לאלים אחרים. הדים לסיפור זה ניתן למצוא במקומות שונים במקרא, לדוגמה ראה גם תהילים פ"ט, י"א וכו'. 

צלבי קרס היו סמלים עתיקים של נוודים, ונמצאו במקומות שונים בעולם מתקופות עתיקות שונות. לדוגמה צלבי הקרס שנמצאו באזור מיזין, אוקראינה (בשים לב לשם המקום, "מיזין" שניתן גם לפרשו באופן סמלי כ-מה-ז') צלבי הקרס שנתגלו שם הינם מגולפים על גבי שנהב של ממוטות, ותאריך יצירתם מתוארך לפני כ 18-אלף עד כ-15 אלף שנים. צלבי הקרס באזור זה נחרטו יחד עם סמלים פאליים (בשים לב שהאות ז' מסמלת בעברית גם את הסמל הפאלי הזכרי). 

צלב הקרס שימש כפי הנראה כסמל לפריון, מזון ומזל, כסמל לעוז ולגבריות – האות ז' (ראה פירוט נוסף לגבי סמלי מזל, המספר 7- שבע -זז, צלב הקרס, בפרק העוסק באות ז'). שוב, הסמל מקושר גם לעוז זרועו ועוזו של האל, העזוז, כאמור לעיל. כדוגמה לשימוש בביטויי העוז והמעוז של ה' במקרא, ראה לדוגמה מספר תהילים:

"יְהוָ֥ה עֹֽז־לָ֑מֹו וּמָ֘עֹ֤וז יְשׁוּעֹ֖ות מְשִׁיחֹ֣ו הֽוּא"
ספר תהילים, פרק כ"ח, פסוק ח'

ולעניין מיקום עוזו של השם בשמיים (השחקים), יד ה' כאמור לעיל ראה:

"תְּנ֥וּ עֹ֗ז לֵֽאלֹ֫הִ֥ים עַֽל־יִשְׂרָאֵ֥ל גַּאֲוָתֹ֑ו וְ֝עֻזֹּ֗ו בַּשְּׁחָקִֽים"

ספר תהילים, פרק ס"ח, פסוק ל"ה

כאמור לעיל, שמות עבריים עתיקים שניתנו למערכת הפליאדות הם מערכת "כימה", ונקראה בעבר גם "סוכות". שם זה, "סוכות", היה בשימוש גם כנראה כמטאפורה ל"ידי האל" שמסוככות על עמו ויוחסה כנראה באופן כללי גם לידיו האחרות (הדובה הקטנה והגדולה). דוגמה לתיאור סכך ההגנה, שעוז ידי האל מספקת : 

"יְהֹוִ֣ה אֲ֭דֹנָי עֹ֣ז יְשׁוּעָתִ֑י סַכֹּ֥תָה לְ֝רֹאשִׁ֗י בְּיֹ֣ום נָֽשֶׁק׃" 
   
ספר תהילים, פרק ק"מ, פסוק ח'

לכוכב הצפון, אותו הכוכב שבקצה היד, "הדובה הקטנה", היא אותה נקודה שבקצה האות יוד – " j " ה"יד החזקה" והמובילה, יש כנראה קשר ישיר למנהג היהודי של הנחת תפילין (ראה גם התייחסות תחת האות נ') הנהוג בקרב יהודים דתיים בתפילת שחרית. בתפילין של יד- -   נקשרת הקובייה ובה המגילות עם דברי האל, בחלקה העליון של הזרוע, בחלק היד העליון הקרוב ללב, בחלק הקרוב לכתף. התפילין העתיקות ביותר, בנות כ-2220 שנים, נתגלו במדבר יהודה והינן מתוארכות לסביבות 200 שנים לפנה"ס. תפילין של יד באות לסמל שדברי האל הם המובילים את ליבו של האדם המאמין. ידו השמאלית של האל היא היד "החזקה". כוכב הצפון שהוא הכוכב השביעי, הוא זה הקרוב לכתף היד, אותה היד שמובילה ומראה את הדרך. האות והסימן, הוא שמראה לאדם את דרכו, כמו במפה (על פירוש האות ת' כסימן במפה, ראה תחת הפרק העוסק באות ת'). כוכב הצפון הוא המדריך את הנווד בדרכי הנדודים. עוד על האות והסימן במקרא, ראה:

וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהֹוָה מִמִּצְרָיִם." 
ספר שמות, פרק י"ג, פסוק ט'

האות יוד בגרמנית "j", וכן האות "J" באנגלית מייצגות למעשה את ה"יד" שהתפתחה בעברית הקדומה לאות י'. בעברית הקדומה (בכתב "דעץ", הכתב העברי הקדום ואף קודם לכן, בכתב העברי המכונה כתב "פרוטו סיניאי") נכתבה האות יוד בצורה דומה שמזכירה יותר את צורתה של יד, אולם לאחר גלות בבל הצורה הפיקטוגרפית של האות קוצרה ושונתה. הנקודה המופיעה בראש האות "יוד" - "j" נעלמה, ונשארה רק בשפות הלטיניות. הנקודה כאמור היא כנראה ייצוג נשכח של כוכב הצפון, אותו הכוכב שנמצא על כתף ה"יד" הקטנה, הריהי ה"דובה הקטנה". בעברית האות י' מופיעה בשמות האל, גם בשם הידוע כ"השם המפורש". בדרך כלל אחרי האות י' באה האות ה'- "היי" - (שהיא מייצגת את פולחן ה-י'). עוד על האות ה' בהרחבה, ראה בפרק המתאים לאות ה'.

במקרא האות י' משמשת גם לציון פעולת האל, "מעשה ידיו". וראה לדוגמה כבר בספר בראשית פרק א': " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי ... וַיְהִי..."
ספר בראשית, פרק א', פסוק ג'

כמו כן, בנוסף : "וַיַּרְא...", "וַיַּבְדֵּל..." , "וַיִּקְרָא..." וכו'.

"כוכב הדרך" - "כוכב יעקב" הוא כוכב הצפון המראה את הדרך. האות י' בשם יעקב (י-עקב) היא זו שמצביעה על הכוכב שאחריו צריך "לעקוב" ועל כך שהמאמין "יעקב", שהוא עוקב אחרי דרך האל. על כך שכוכב יעקב הוא כוכב השם, המראה את הדרך, ראה לדוגמה: 

"אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת."
ספר במדבר, פרק כ"ד, פרק י"ז

על חשיבות הכוכב (הפולריס - כוכב הצפון) לעם יהודה וישראל בתקופות השונות, ראה בדברי הנביא עמוס. הנביא עמוס קורא לכוכב "כוכב אלוהיכם". הוא מביע את כעס האל על כך שהעם מכוונים צלמים לכיוון צפון. בשלב מסוים חדל העם לעבוד את "צבא כוכבי השמיים", הידיים, לכיוון כוכב הצפון, וכיוון התפילה שונה לכיוון ירושלים, שם נבנה בית המקדש היהודי. לישראלים העבריים, שלא היו יהודים, ממלכת הצפון בשלב שלאחר פיצול הממלכה ליהודה בדרום וישראל בצפון, היו כיוונים אחרים לא רצויים, שכן פולחן התפילה היהודי היה לכיוון ירושלים בלבד, בירת הממלכה המאוחדת). 
פיצול ממלכת דויד ושלמה לווה גם בפיצול דתי ובשינוי כיוון התפילה מירושלים לכיוון שהיה נהוג כפי הנראה קודם לכן, והוא לכיוון כוכב הצפון, הידיים, הדובות הקטנה, הגדולה והפליאדות (כימה, סוכות, כאמור לעיל) וראה:

"וּנְשָׂאתֶם אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם וְאֵת כִּיּוּן צַלְמֵיכֶם כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לָכֶם."
       
  ספר עמוס, פרק ה', פסוק כ"ו

המילה "נביא", (NAVI נע-ב-י-א) נובעת גם היא מההליכה אחרי היד-י'. האות נ' הינה במשמעות של תנועה, האות י' מסמלת את כוכב השם, ואילו האות א' מסמלת את הדחף, החוזק וההובלה, כמו במילים "אלפא" ו"אל". בנוסף, יד ה' נתפסת כמקור לנבואת הנביאים, וכך גם שמו של הנביא "יחזקאל" (י-חזק-אל). ראה על כך לדוגמה, מדברי ספר יחזקאל:

 "...וַתְּהִי עָלָיו שָׁם, יַד-יְהוָה"
 ספר יחזקאל, פרק א', פסוק ג'
בהיות העבריים עם של נוודים בימי קדם (ראה סיפור אברהם העברי), הייתה לכוכב הצפון חשיבות גדולה מאוד בניווט ככוכב שמראה את הדרך. המילה לנווט באנגלית היא "נביגייט" "Navigate" ובגרמנית היא Navigieren"" (הסימון "גיין" במילה נע-בי-גי-רן, משמעו ללכת GO, ראה עוד תחת האות ג'). בצורתה המקוצרת המילה נקראת "נבי"-"Navi" ומשמעותה היא לנוע דרך ובאמצעות השימוש בכוכב הניווט. משמעות האות נ' N היא לנוע, משמעות האות ו'-V (ולפעמים ה- W) היא דרך (ראה בהקשר זה הפירוט בפרק העוסק באות ו'), ומשמעות האות י' -i היא כוכב הניווט (שהוא כוכב הצפון). האות י' מוחלפת הן באות ג'יי, "j" והן באות "איי" - "i" שתיהן עם הנקודה המסמלת את הכוכב.
חשיבות זו של ניווט בעזרת כוכב הצפון נשתמרה גם בשלבים בהם חלקים גדולים מהעם העברי התיישבו ביישובי קבע, בתקופות שונות בחלקים שונים של העולם, כולל בישראל וביהודה. בשל עיסוק העבריים במסחר עוד מימי קדם ואף לאחר התיישבות הקבע, היה הכוכב המראה את הדרך עדיין כוכב חשוב, אשר לולי ההיכרות אתו ניתן היה ללכת לאיבוד. כך גם לולי האמונה באל ובחוקיו, ניתן ללכת לאיבוד בדרך. 

בתקופת הכיבוש הרומי, היה העם היהודי תחת עול כבד ובמיוחד היה קושי לשמור את האמונה היהודית באל אחד, שכן הרומאים היו פגאניים ועבדו אלילים רבים. העם כינה את מנהיג המרד בשם הכוכב או "בן הכוכב", אותו אחד שאורו של האל יאיר את דרכו ויוליך אותו ואת העם בדרכו (כמו בשם י-עקב שהוסבר לעיל). כך למעשה שמו של "שמעון בר כוכבא", שהיה מנהיג המרד השלישי ברומאים סביבות שנת 136 לספירה, מהווה דוגמה לחשיבות הכוכב בחיי העם. לעומת זאת, המטבעות שהופקו באותה התקופה כללו את הכוכב הזורח מעל בית המקדש, מה שמראה את חשיבותו גם בחיי היום יום היהודיים (בתקופה הזאת ואף קודם לכן).
עוד שם המקביל ל"כוכבה" הוא "אסתר", המקביל המסופוטמי ל"סטאר" (במקרא גם "אשתר"). דוגמאות נוספות ומוקדמות יותר אפשר לראות במטבעות יהודיים עם סמלי הכוכב. ראה לדוגמה מטבעות מתקופת המלך ינאי, כ-100 שנים לפנה"ס: 

האות י' - יוד משמשת בצירופים שונים כביטוי לפעולה לימודית, לצבירת ידע ולעיסוק מקצועי ("מִשְׁלַח יָד"). למשל באנגלית המילה "הנדלינג" "Handling" שנובעת מהמילה האנגלית ל"יד" - "הנד", הינה ביטוי המתייחס ל"מסחר, תפעול ועבודה". האות י' באה לידי ביטוי גם בשמות מקצועיים, ובצורות שונות של עבודה, לדוגמה מי שמשלח ידו, עובד עם חוטים הוא "חייט". הדייג תופס דגים ביד ועיסוקו בדגים (כמובן באמצעות כלי עבודה שונים כגון חכה, רשת וכו'). כך, תוספת של האות י' למילה "דג" יצרה את המקצוע דייג, דהיינו מי שעוסק בתפיסת דגים באמצעות ידיו. גם הכינוי לעצם עבודת הדייג כולל בתוכו את האות י', וזהו דיג, כאשר האות י' מצביעה על היות הדבר "משלח יד" מקצועי (דוגמאות נוספות: טייח, ימאי, יוגב, יחצן, טייס, יועץ וכו').

המילה "ילד" (Ye-led – יֶ-לֶד) מצביעה על הקשר לחינוך, להובלה ולהדרכה של קטנים. עוד על האות ל' במילה להוביל, לד, ראה בפרק על האות ל'. דוגמה נוספת לשימוש באות י' במשמעות של רכישת מקצוע, היא במובן של תכונה כלשהי שאפשר לממש, "ליישם" (י-שם). במילה "ליישם" האות י' היא בעלת משמעות של למידה, ואילו האות ש' היא במשמעות של לתפוס. ליישם, דהיינו לתפוס ביד ולממש את הידע, וכך גם במילה "ידע" עצמה. מילה זו, "יד-ע", הינה למעשה שתי מילים מחוברות, האחת יד, וחלקה השני, הע', במשמעות של דברים שאפשר ללמוד דרך העיניים ולתפוס ביד כמקצוע, כעבודה וכמשלח יד. 

במילית השאלה "אי" ניתן להבחין בשימוש נוסף של האות י'. במילית זו התווספה האות א' במובן של "לחיוב", לחיזוק או "להפך", ל"שלילה". היות שהידע אבד (כבר לפני אלפי שנים), לא ברור באם היה מדובר בא' החיזוק או בא' השלילה. האות י' באה להצביע על "יד" או על תנועת סיבוב היד שהאדם עושה בעת שהוא שואל שאלה. הרי שהתנועה מדמה את המילית "אי" ולא ידוע מה קדם למה, האם תנועת היד קדמה למילית "אי" והיא שבאה לתאר את המחווה, או שמא המחווה באה לתאר את מילית השאלה "אי". 
להלן מספר דוגמאות להופעת מילית השאלה "אי" :
"אי- פה"- במובן של היכן זה "פה"? "אי-מתי" – במובן של באיזה זמן?
"אי-זה"- במובן של "מה הדבר הנפרד עליו אנו מדברים"? (כאמור האות ז' מסמלת הפרדה), "אי-ך"- האות כ' מסמלת דמיון במילה "כמו" וכן כף יד, ומצביעה על עשיית דבר מה, דהיינו איך עושים משהו, או איך נעשה דבר מה, או כמו מה לדוגמה, איך המרגש, וכיוצא בזה... עוד על מיליות השאלה "אי" באופן מפורט יותר, ראה תחת האות א'.

האות י' מופיעה גם במילים בהן יש שימוש בידיים, למשל ה"מים" אשר בעבר היה צריך להוביל ביד. למעשה עד להמצאת המשאבה וטכניקת ההשקיה על ידי שימוש במגדל המים והברז, היה צורך עדיין למשוך מים ביד, בכלי אכסון כגון דליים וכדים, מתעלות ההשקיה לתוך הבתים. עד היום אין מים זורמים אצל חלק גדול מאוכלוסיית העולם. כמו כן, במילים המתייחסות לניווט יש צירופי אותיות עם י', כמו למשל הצירוף "יָם", כאשר האות מ' מסמלת מים והאות י' מסמלת את הצורך בניווט, למשל בזמן שחייה או הפלגה.

האות י' היא האות העשירית באלף-בית, והינה למעשה מספר האצבעות הכולל שיש לנו בשתי הידיים. שם הספרה 10 הוא "ע-שר" ומשמעותו החלק שיש לתת לשליט, שהוא השר. האות ע' מסמלת את ה"אלומה" שבעבר, לאחר תחילת המהפכה החקלאית, נמסרה לשליט. השליט הוא ה"שר" הממונה על שמירת הדגן באמצעות צבאו (ראה הסבר מפורט יותר על בור הדגן ותפקיד השר בפרק על האות ס'). השליט, או השר, שימש בתקופה הקדומה גם ככהן מטעם האל והחלק שלו בתבואה שימש גם לצורך דתי בו-זמנית. הצירוף י'-תן במקרא הוא במשמעות של לתת מעשר, את החלק העשירי. אברהם נתן מעשר למלכיצדק, מלך וכהן לאל עליון, וראה:

"וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן. וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר, מִכֹּל. "
ספר בראשית, פרק י"ד, פסוקים י"ח-כ'

גם בשפה האנגלית פירוש הספרה 10 "Ten" הוא "תן", שמתייחס ל"מתן" בהיותו החלק שיש לתת לאל כמתנת מנחה. היום כבר לא מקריבים לאלה עשתורת מתחת לעץ, אולם שמו של "עץ חג המולד" עד היום הוא "Tannenbaum" שמקורו במילה "עץ" שזה "באום", ו"מתנה" במשמעות של מתן, מנחה, קרבן.