'א מרות משפחה' התפרסם במקור ב־1963 ותו־ רגם לעברית לראשונה לפני 25 שנה (תחת השם 'לקסיקון .('משפחתי זו אוטוביוגרפיה של הסופרת האיטלקייה הגדולה נטליה גינצבורג, המספרת על חייה ובעיקר על חיי משפחתה מיל־ דותה המוקדמת עד לשנות החמישים, כשהיא אחרי נישואים, אימהות ותחילתה של קריירה ספרותית. גינצבורג נולדה אחרונה למשפחתה אחרי שלושה אחים ואחות אחת, וגדלה בטורינו בבית בורגני ומקו־ שר אך סוציאליסטי. הוריה היו הפוכים במזגם. האב, ביולוג יהודי נודע, היה אנליטי, נמרץ ורתחן איום, ואילו אמה, בת למשפחה קתולית, הייתה אוהבת חיים, עצלנית מעט וכמעט קוקטית. את האוטוביוגרפיה שלה אירגנה גינצבורג סביב ביטויים ואנקדוטות שהיו רווחים במשפחתה, כך שאביה ואמה, למשל, מאופיינים באמצעות אמרותיהם וסיפוריהם הרווחים. "בבית הוריי, כשהייתי נערה צעירה, וישבנו סביב השולחן, ואני או אחותי או מישהו מאחַ י הפכנו כוס על המפה, או הנחנו לסכין ליפול, היה קולו של אבי מרעים: 'אל תהיו .'לא־יוצלחים אם הספגנו את הלחם ברוטב, היה צועק: 'אל תלקקו את הצלחות! אל תש־ פריצו! אל תעשו כתמים...'! הוא היה אומר: 'אתם לא יודעים לשבת ליד שולחן! אתם לא בני אדם שאפשר להביא למקומות."'! האם, לעומת זאת, נהגה לספר ולחזור ולספר סיפורים משועשעים מעין אלה: "והיה גם המשפט המפורסם של מנצח על תזמורת, מכר של סילביו [אחיה של האם,[ שבבֶּ רגָ מוֹ , במסע הופעות, פנה אל הזמרים פזורי־הדעת, או הלא־ממושמעים, ואמר להם: 'לא באנו לברגמו לעשות פיקניק, אלא כדי לבצע את כרמן, יצירת־המופת של בּ יזֶ."'ה
האירועים הפוליטיים, עליית מוסוליני והפשיזם, מצויים בת־ חילה ברקע הרחוק של הסי־ פור המשפחתי. אבל בבת אחת מתלכדים הפרטי והפוליטי והסיפור הצועד על מי מנוחות נדרך כשאחד מאחיה של נטליה נמלט מאיטליה בעקבות פעילות אנטי פשיסטית והמש־ טרה עוצרת בעקבות בריחתו את אביה ואת אחיה. מנקודה זו ואילך נקרא הסיפור המשפחתי לא רק בהנאה ובהתפעלות אלא גם במתח: כיצד תשרוד משפחתה של גינצבורג את המלחמה? "חשבנו שה־ מלחמה תסכסך מיד את כל חיינו ותהפוך אותם על ראשם," מתמצתת גינצבורג, "אלא שעוד שנים המשיכו אנשים רבים לחיות באין־מפריע בבתיהם ולעסוק במה שעסקו בו קודם. וכשכבר היה נדמה לכולנו שיצאנו מן העניין כמעט בלי נזק, ולא יהיו תהפוכות גורל, ולא בתים הרוסים, ולא בריחות ורדיפות, התפוצצו לפתע־פתאום פצצות ומוקשים בכל מקום, ובתים קרסו, והרחובות מלאו הריסות וחיילים ופליטים." היא איבדה במלחמה את בעלה היהודי, ליאונה גינצבורג, שנרצח בידי הגסטפו. גדולתו של הספר אינה נובעת רק מהנוף האנושי שהוא ממקד אליו את מבטו בחדות כזו, או מהאירועים ההיסטוריים הדרמטיים שהוא מוסר בחיוניות דרך קורות גיבוריו. חלק ניכר מגדו־ לתו נובע מהבחירה הסגנונית של גינצבורג. כי הבחירה לספר את הסיפור המשפחתי באמצעות אמ־ רות המשפחה היא בחירה סגנונית לא פחות מאשר תוכנית. הביטויים הללו אינם מובאים כאן בתמי־ מות, כמשקפים נאמנה את הווי החיים של המשפחה. הביטויים הללו הם אלה שמעניקים לאוטוביוגרפיה לכידות בכך שהם מלטשים מפרטי החיים המגוונים המתוארים בה אבני חן מכתמיים, שאותם משבצת הכותבת זו בצד זו כמו אבנים טובות בחושן. גם מו־ זיקליות מלכדת מעניקים המכתמים הללו לטקסט, כי גינצבורג חוזרת על רבים מהם מדי פעם, באמ־ תלה של בן משפחה הנזכר לפתע בסיפור הישן או משתמש שוב בביטוי הרווח, והתוצאה דומה לחז־ רתו של מוטיב מוזיקלי ביצירה קלאסית. לעיתים אף נמצאת הצדקה לגדוש כמה אמרות, ידועות כבר לקורא, בזו אחר זו, והתוצאה מבדרת למדי; יוצרת אפקט דומה ל"סטגדיש"! של המתופף המאותת לקהל לצחוק בסיומה של בדיחה מוצלחת.
הבחירה למסור את האוטוביוגרפיה דרך הבי־ טויים הרווחים במשפחה נובעת אולי גם מ'חרדת ההשפעה' (ביטוי של מבקר הספרות הרולד בלום) של נטליה גינצבורג. היצירה שהיא מעריצה - וההש־ פעה שממנה היא חרדה - היא די בבירור יצירתו של פרוסט. האוטוביוגרפיה במסווה שהנה 'בעקבות הזמן האבוד' מוזכרת במפורש במרו־ צת 'אמרות ,'משפחה וגינצבורג אף תירגמה ממנה לאיטלקית. גלילת האוטוביוגרפיה באמצעות אמרות המשפחה מבחינה את האוטוביוגרפיה של גינצבורג מזו של פרוסט, אך היא גם המקרבת אותה אליו. במובן מסוים, אמרות המשפחה הן עוגיות המדלן של גינצבורג: "אנחנו שלושה אחים ושתי אחיות. אנחנו גרים בערים שונות, אחדים מאיתנו שוהים בחוץ לארץ, ואיננו מתכתבים לעיתים קרובות. כשאנחנו נפגשים, אנחנו עשויים להיות אדישים זה אל זה, או פזורי דעת. אבל די בינינו במילה אחת. די במילה אחת, בביטוי אחד: אחד מאותם ביטויים נושנים, שנשמעו וחזרו פעמים אינספור בילדותנו. די שנאמר: 'לא באנו לברגמו לעשות ,'פיקניק ובבת אחת אנו שבים ומוצאים את הקשרים הישנים שבי־ נינו, ואת הילדוּת והבחרוּת שלנו, הקשורות ללא־ היתר בביטויים האלה, במילים האלה ."
עוד 3 ספרים של גינצבורג:
ככה זה קרה 1947 <
כל אתמולינו 1952 <
קולות הערב 1961 <
בתמונה: נטליה גינצבורג, 1976
לא באנו לעשות פיקניק
ביטויים ומימרות מבית ילדותה הם עוגיות המדלן של נטליה גינצבורג בספרה הגדול 'אמרות משפחה'
'א מרות משפחה' התפרסם במקור ב־1963 ותו־ רגם לעברית לראשונה לפני 25 שנה (תחת השם 'לקסיקון .('משפחתי זו אוטוביוגרפיה של הסופרת האיטלקייה הגדולה נטליה גינצבורג, המספרת על חייה ובעיקר על חיי משפחתה מיל־ דותה המוקדמת עד לשנות החמישים, כשהיא אחרי נישואים, אימהות ותחילתה של קריירה ספרותית. גינצבורג נולדה אחרונה למשפחתה אחרי שלושה אחים ואחות אחת, וגדלה בטורינו בבית בורגני ומקו־ שר אך סוציאליסטי. הוריה היו הפוכים במזגם. האב, ביולוג יהודי נודע, היה אנליטי, נמרץ ורתחן איום, ואילו אמה, בת למשפחה קתולית, הייתה אוהבת חיים, עצלנית מעט וכמעט קוקטית. את האוטוביוגרפיה שלה אירגנה גינצבורג סביב ביטויים ואנקדוטות שהיו רווחים במשפחתה, כך שאביה ואמה, למשל, מאופיינים באמצעות אמרותיהם וסיפוריהם הרווחים. "בבית הוריי, כשהייתי נערה צעירה, וישבנו סביב השולחן, ואני או אחותי או מישהו מאחַ י הפכנו כוס על המפה, או הנחנו לסכין ליפול, היה קולו של אבי מרעים: 'אל תהיו .'לא־יוצלחים אם הספגנו את הלחם ברוטב, היה צועק: 'אל תלקקו את הצלחות! אל תש־ פריצו! אל תעשו כתמים...'! הוא היה אומר: 'אתם לא יודעים לשבת ליד שולחן! אתם לא בני אדם שאפשר להביא למקומות."'! האם, לעומת זאת, נהגה לספר ולחזור ולספר סיפורים משועשעים מעין אלה: "והיה גם המשפט המפורסם של מנצח על תזמורת, מכר של סילביו [אחיה של האם,[ שבבֶּ רגָ מוֹ , במסע הופעות, פנה אל הזמרים פזורי־הדעת, או הלא־ממושמעים, ואמר להם: 'לא באנו לברגמו לעשות פיקניק, אלא כדי לבצע את כרמן, יצירת־המופת של בּ יזֶ."'ה
האירועים הפוליטיים, עליית מוסוליני והפשיזם, מצויים בת־ חילה ברקע הרחוק של הסי־ פור המשפחתי. אבל בבת אחת מתלכדים הפרטי והפוליטי והסיפור הצועד על מי מנוחות נדרך כשאחד מאחיה של נטליה נמלט מאיטליה בעקבות פעילות אנטי פשיסטית והמש־ טרה עוצרת בעקבות בריחתו את אביה ואת אחיה. מנקודה זו ואילך נקרא הסיפור המשפחתי לא רק בהנאה ובהתפעלות אלא גם במתח: כיצד תשרוד משפחתה של גינצבורג את המלחמה? "חשבנו שה־ מלחמה תסכסך מיד את כל חיינו ותהפוך אותם על ראשם," מתמצתת גינצבורג, "אלא שעוד שנים המשיכו אנשים רבים לחיות באין־מפריע בבתיהם ולעסוק במה שעסקו בו קודם. וכשכבר היה נדמה לכולנו שיצאנו מן העניין כמעט בלי נזק, ולא יהיו תהפוכות גורל, ולא בתים הרוסים, ולא בריחות ורדיפות, התפוצצו לפתע־פתאום פצצות ומוקשים בכל מקום, ובתים קרסו, והרחובות מלאו הריסות וחיילים ופליטים." היא איבדה במלחמה את בעלה היהודי, ליאונה גינצבורג, שנרצח בידי הגסטפו. גדולתו של הספר אינה נובעת רק מהנוף האנושי שהוא ממקד אליו את מבטו בחדות כזו, או מהאירועים ההיסטוריים הדרמטיים שהוא מוסר בחיוניות דרך קורות גיבוריו. חלק ניכר מגדו־ לתו נובע מהבחירה הסגנונית של גינצבורג. כי הבחירה לספר את הסיפור המשפחתי באמצעות אמ־ רות המשפחה היא בחירה סגנונית לא פחות מאשר תוכנית. הביטויים הללו אינם מובאים כאן בתמי־ מות, כמשקפים נאמנה את הווי החיים של המשפחה. הביטויים הללו הם אלה שמעניקים לאוטוביוגרפיה לכידות בכך שהם מלטשים מפרטי החיים המגוונים המתוארים בה אבני חן מכתמיים, שאותם משבצת הכותבת זו בצד זו כמו אבנים טובות בחושן. גם מו־ זיקליות מלכדת מעניקים המכתמים הללו לטקסט, כי גינצבורג חוזרת על רבים מהם מדי פעם, באמ־ תלה של בן משפחה הנזכר לפתע בסיפור הישן או משתמש שוב בביטוי הרווח, והתוצאה דומה לחז־ רתו של מוטיב מוזיקלי ביצירה קלאסית. לעיתים אף נמצאת הצדקה לגדוש כמה אמרות, ידועות כבר לקורא, בזו אחר זו, והתוצאה מבדרת למדי; יוצרת אפקט דומה ל"סטגדיש"! של המתופף המאותת לקהל לצחוק בסיומה של בדיחה מוצלחת.
הבחירה למסור את האוטוביוגרפיה דרך הבי־ טויים הרווחים במשפחה נובעת אולי גם מ'חרדת ההשפעה' (ביטוי של מבקר הספרות הרולד בלום) של נטליה גינצבורג. היצירה שהיא מעריצה - וההש־ פעה שממנה היא חרדה - היא די בבירור יצירתו של פרוסט. האוטוביוגרפיה במסווה שהנה 'בעקבות הזמן האבוד' מוזכרת במפורש במרו־ צת 'אמרות ,'משפחה וגינצבורג אף תירגמה ממנה לאיטלקית. גלילת האוטוביוגרפיה באמצעות אמרות המשפחה מבחינה את האוטוביוגרפיה של גינצבורג מזו של פרוסט, אך היא גם המקרבת אותה אליו. במובן מסוים, אמרות המשפחה הן עוגיות המדלן של גינצבורג: "אנחנו שלושה אחים ושתי אחיות. אנחנו גרים בערים שונות, אחדים מאיתנו שוהים בחוץ לארץ, ואיננו מתכתבים לעיתים קרובות. כשאנחנו נפגשים, אנחנו עשויים להיות אדישים זה אל זה, או פזורי דעת. אבל די בינינו במילה אחת. די במילה אחת, בביטוי אחד: אחד מאותם ביטויים נושנים, שנשמעו וחזרו פעמים אינספור בילדותנו. די שנאמר: 'לא באנו לברגמו לעשות ,'פיקניק ובבת אחת אנו שבים ומוצאים את הקשרים הישנים שבי־ נינו, ואת הילדוּת והבחרוּת שלנו, הקשורות ללא־ היתר בביטויים האלה, במילים האלה ."
עוד 3 ספרים של גינצבורג:
ככה זה קרה 1947 <
כל אתמולינו 1952 <
קולות הערב 1961 <
בתמונה: נטליה גינצבורג, 1976
אריק גלסנר
7 לילות
11/01/2013
לקריאת הסקירה המלאה >
הערות בשולי 'אִמרות משפחה'
מנחם פרי
אתר הספריה החדש
03/12/2012
לקריאת הסקירה המלאה >
