השואה שהוצנעה, בלגיה כמשל

מבוא

מונוגרפיה זו עוסקת באופן ממצה בנושא השואה בבלגיה וייעודה לשמש בסיס עיוני לכל המתעניין. לאור פריסה רחבת ההיקף של הנושא והקושי לשמר רצף קריאה כרונולוגי, חולק הספר לארבעה שערים הכוללים בתוכם פרקים רבים על אודות גורל יהודי בלגיה בתקופת השואה. חלוקה זו מאפשרת התמצאות קלה ואיתור מהיר וממוקד של מידע בספר לפי הצורך.
החוקרים ההולנדים פים גריפיון ורון זֶלְר ניתחו בספרם את השואה בשלוש מארצות מערב אירופה (הולנד, בלגיה וצרפת), ומצאו כי הסביבה, הרודפים והקורבנות היו שלושה מאפיינים אשר השפיעו על מהלך השואה באופן שונה בארצות אלה. שלושת השערים הראשונים בספר זה מציגים את נקודת מבטם של הצדדים המעורבים בנושא זה, בלגים, גרמנים ויהודים, ואת רצף האירועים, המניעים, ההחלטות, המעשים ותוצאותיהם. 
במקום רצף סיפורי יחיד, יוביל הספר את הקורא דרך שלושה מעגלים אשר יפרסו בפניו מבט מקיף על כל היבטי הנושא. שני השערים הראשונים, על אודות הבלגים והגרמנים, יעשירו את הקורא בתשתית רחבה של עובדות וידע, לקראת השער השלישי העוסק בגורל יהודי בלגיה, המהווה את לב ליבו של הספר. הכוונה לספק בסיס מידע רחב ככל שניתן על אודות בלגיה בטרם ובמהלך המלחמה וכן על אודות שלטון הכיבוש הגרמני, במטרה לצייר את הרקע הכללי והסביבה המורכבת שבתוכה נאלצו יהודי המדינה לפעול בתקופת המלחמה. השער הרביעי הוא ייחודי בקרב הספרים העוסקים בשואה בארצות השונות וסוקר את עיצוב זיכרון השואה בבלגיה במבט כולל. הוא מציג, החל מסיום המלחמה, תהליך התפתחות שנמשך שבעים שנה בקרב הקהילה היהודית ובקרב הרשויות והמוסדות הבלגיים כאחד. במקביל מתאר שער זה גם את ענן השיכחה העוטף את סיפור השואה הבלגית כאן בישראל. 
בחירת מקורות המידע שעליהם מושתת ספר זה מבקשת להניח יסוד עובדתי מוצק, לעיתים באמצעות מקורות מידע ראשוניים, אך בעיקר באמצעות מקורות מידע משניים פרי עבודתם של היסטוריונים מוסמכים ובעלי שם. לעיתים נדירות, באין מידע קיים בספרות ההיסטורית המדעית, נעשה שימוש במקורות אחרים במידה של זהירות. זיכרונותיהם האישיים של ניצולי השואה מבלגיה שימשו מקור מידע חשוב ביותר, שמציג את סיפורם האישי, מחשבותיהם ורגשותיהם של הניצולים בעת האירועים ולאחר המלחמה. חלקם של העדים הותירו אחריהם מסמכים כתובים, ראיונות מוקלטים או מוסרטים הכוללים מידע רב ערך על אודות החיים בקרב חברי הקהילה היהודית לפני פרוץ המלחמה ובמהלכה. לבסוף, במיוחד בשער הרביעי, נעשה שימוש בכתבות מהעיתונות הישראלית ומהעיתונות הבלגית היהודית והכללית.
לעיתים נדירות נפלה ההחלטה שלא לעשות שימוש בעדות מסוימת, אם הייתה מנותקת לחלוטין מבחינת סרגל הזמן ולא ניתן היה לשייך אירועים למועדים מוגדרים או כאשר צוינה בה עובדה לא נכונה בעליל. כך למשל טען ניצול כי גורש בטרנספורט מספר 9 בקרון משא, כאשר בפועל הופיעו קרונות אלה רק שבעה חודשים מאוחר יותר בטרנספורט מספר 20. לא נעשה גם שימוש בעבודה לקבלת תואר שני במוסד אקדמי בארצות הברית כיוון שהמחברת התבססה בין היתר על עדותה המפוברקת של מישה דְפוֹנסְקָה. 
על אף הקושי והמאמץ הנדרש לשם כך נכתב ספר זה בסגנון מדעי וכל מקורות המידע גלויים בפני הקורא וניתנים לאימות. המטרה היא לנקוט שקיפות מלאה בנוגע למקורות המידע שבהם נעשה שימוש בספר ולאפשר שימוש בהם לצורך מחקר בעתיד. כל התרגומים נעשו בידי המחבר, אלא אם צוין אחרת. כתיבת שמות אנשים, מקומות, גופים וארגונים בלועזית, נוקדו על מנת לדייק עד כמה שניתן בהגייתם. כתיבתם של שמות ומקומות בלועזית מעוררת לעיתים קשיים בעת כתיבתם בשפה העברית. האקדמיה ללשון העברית יעצה כי תעתיק השמות בעברית ילך דרך הגייתם. על כן, על אף המקובל זה שנים רבות ייכתב קסרקטין Dossin בכיתוב דוֹסֶן (ולא דוסין) ובית הילדים בעיירה Marquain ייכתב מָרקֶן (ולא מרקין). מובן שלעיתים נותר הקושי על כנו, כגון מילים הכוללות את האותיות "u" ו-"w", צלילים שאינם קיימים בעברית, בשמות כמו Bruxelles, Gutt, Wouters או במילים המכילות את צירוף האותיות "eu" כגון Deurne או את הצירוף "ij" כגון Wilrijk. באין ברירה היה צורך להתפשר בעת כתיבת מילים אלה בעברית ולבחור בצליל דומה.
מטעמי נוחות ויעילות נוספו ההפניות למקורות המידע בתחתית הדפים בגוף הספר ולא בסיומו. אופן כתיבת כותרים בצרפתית, פלמית ואנגלית שונה במקצת, שמות הספרים המופיעים בביבליוגרפיה נרשמו לפי המקובל בשפה שבהם נכתבו. לנוחיות הקורא צורפו בסיום הספר מפתח קיצורים, כרונולוגיה של ימי הכיבוש בבלגיה, מפתח אישים וביבליוגרפיה מקיפה הכוללת גם הפניה לחומרים מצולמים. 
השימוש בהפניות למקורות מידע מקוונים בהערות השוליים נעשה במצב של אין ברירה. לעיתים, ובמיוחד באתרי מידע של משרד החינוך ומוסדות אקדמיים ישראלים, נוצר נתק בקישורים אלה כתוצאה מארגון מחדש של האתרים. לקישורים לא פעילים אלה, נוספה הערה על אי זמינותם. בקישורים ארוכים במיוחד לאתרים, בו מופיעים תווים בשפה העברית, בוצע קיצור כתובות האינטרנט באמצעות אתר ייעודי.
הספר מתמקד בתולדות השואה בבלגיה ובהשוואה לשתיים משכנותיה, הולנד וצרפת, ונמנע מלאזכר את מאורעות המלחמה והשואה במזרח אירופה, בה ישב והושמד רובו המכריע של העם היהודי. כפי שאופן הלחימה בחזית המערב היה שונה בתכלית מהמלחמה הטוטלית שנוהלה בחזית המזרחית אשר הובילה למעשי זוועה בקנה מידה נרחב, כך גורסים היסטוריונים כי אין היגיון בחקר השוואתי של השואה במזרח ומערב אירופה, מאחר שהגרמנים פעלו באופן שונה לחלוטין בשני מרחבים אלה. אם במערב היבשת הותירו הגרמנים את יסודות השלטון המנהלי על כנו ועשו מאמצים לשמור על הסדר הציבורי במטרה למקסם את הניצול החקלאי והתעשייתי של מדינות אלה באמצעות האוכלוסייה המקומית, הרי שבמזרח היבשת נחשבה האוכלוסייה נחותה מבחינה גזעית עבור הגרמנים ואלה הפעילו דרך פעולה ברוטאלית שהושתתה על חיסול האליטות המקומיות, הענשה קולקטיבית על מעשי התנגדות וניצול מוחלט ואכזרי של המשאבים האנושיים והכלכליים. לפיכך, האופן, המועד והאמצעים שבהם ביקשו הגרמנים ליישם את החלטתם להשמיד את העם היהודי בשני מרחבים אלה היו גם הם שונים. 
כך אין היגיון להעלות קשר השוואתי בין השואה במדינות מערב וצפון אירופה, מהן גורשו להשמדה מעל 346,000 יהודים, לבין מדינות צפון אפריקה, בכללן לוב וטוניסיה שעמדו תחת כיבוש גרמני קצר יחסית, ומרוקו ואלג'יריה אשר נשלטו תחת המשטר האנטישמי של ממשלת וישי ואליהן לא פלשו הנאצים כלל. יש אפילו אשר התייחסו באופן תמוה למדינות מערב אירופה וצפון אפריקה בכפיפה אחת כמחוזות בהם התקיים כיבוש גרמני שהוגדר "רך יותר". משתקפת מכאן אמירה כי במזרח אירופה התנהלה השואה ה"אמיתית" ובמערב היבשת רק גרסה רכה יותר, כביכול. על כן יש מקום להדגיש כי יהודי בלגיה, בדומה ליתר יהודי ארצות מערב אירופה, עמדו משך יותר מארבע שנים תחת שלטון עוין ביותר, שבמסגרתו עשו הגרמנים כל מאמץ אפשרי לבודדם, לנשלם ולגרש אותם למזרח כדי להשמידם. בעקבות מדיניות זו הושמדו באושוויץ כמעט 45% מיהודי בלגיה ב-1940. 
חקר מעמיק של השואה בבלגיה מחייב היכרות מוקדמת עם קורותיה של ארץ זו, החל ממלחמת העולם הראשונה, המשברים שעברו עליה בשנות השלושים, עליית מפלגות הימין האנטישמיות, הפלישה במאי 1940 ומהלך שנות הכיבוש. הקביעה כי בתום השתלטות מדינות המערב בידי הצבא הגרמני במאי-יוני 1940 היו ארצות אלה שרויות במצב אי-לוחמה ותושביהן חיו בשקט ובשלווה מוטעית ביסודה. הכיבוש הגרמני הממושך של בלגיה ערער את יסודות השלטון והחברה ושיבש עד מאוד את חיי התושבים. חיי הבלגים הידרדרו ככל שהמלחמה נמשכה מבחינות רבות, בהן התזונה, מצב הבריאות, הביטחון התעסוקתי, החופש והביטחון האישי. מכאן כי הטיפול ביהודי המדינה היה עבור המנהל הבלגי רק בעיה אחת מני רבות שאיתן נאלצו להתמודד מכורך הנסיבות. בסתיו 1942 אולצו גברים בלגים רבים לצאת, כנגד רצונם, לעבודה במפעלים בגרמניה. החל ממחצית 1942 התחוללה מלחמת גרילה בשטח העירוני שיזמו תנועות המחתרת ושאליה הגיבו באכזריות הולכת וגוברת כוחות הכיבוש ומשתפי הפעולה. במהלך 1943 התרחבה מלחמה זו לאזורי הספר בפלנדריה ובוָולוֹניה כאחד. ההפצצות האוויריות של בעלות הברית פגעו קשות בערים שונות והפילו קורבנות אזרחיים רבים המוערכים ב-9,000 הרוגים לקראת הנחיתה ביוני 1944. לאחר שחרור המדינה החלו באוקטובר 1944 מתקפות טילים על אנטוורפן וליאז' שנמשכו עד מרץ 1945 ובהן נהרגו 6,500 אזרחים נוספים. רבבות בלגים לא יהודים נעצרו וגורשו למחנות ריכוז שונים בגין פעילות נגד הגרמנים, שליש מהם מצאו בהם את מותם. קרוב ל-900 איש הוצאו להורג על אדמת בלגיה בהוראת הממשל הצבאי. בספטמבר 1944 מנעה התקדמות הבזק של כוחות השריון הבריטיים אל תוך בלגיה קורבנות אדם רבים נוספים בקרב האוכלוסייה האזרחית. לפי הידוע, מצאו קרוב ל-90,000 בלגים את מותם במהלך המלחמה, מתוך אוכלוסייה כוללת בת 8.5 מיליון תושבים.
שלטון הכיבוש הגרמני בבלגיה, כפי שמתואר בשער השני, הושתת הן על מנגנון דיכוי צבאי ומשטרתי והן על חתירה לשיתוף פעולה מרבי עם המנהל הבלגי שנותר במדינה. לעיתים נוצרו בקרב הגרמנים חילוקי דעות בין מחזיקי שני קווי פעולה מנוגדים אלה שביקשו לקדם את האינטרסים שלהם. היכרות עם אופן פעולתם של שלטונות הכיבוש היא בעלת חשיבות בבואנו לבחון את הפעולות נגד היהודים שאותה ניהלו בתקופת המלחמה. היכרות מוקדמת זו תאפשר בחינה מדוקדקת של מעשיהם נגד יהודי בלגיה ואת מסגרת פעילותם ומגבלותיהם. נקודת המוצא הייתה ההיקף המצומצם של כוחות הכיבוש אשר נאלצו לפעול תוך התחשבות במגבלה זו. כתוצאה מכך, לצורך גירוש היהודים למזרח, נדרשה מידה רבה של שיתוף פעולה מצידן של הרשויות הבלגיות. שיתוף פעולה בנושא היהודי ידע עליות ומורדות וכפי שיוסבר בשער הראשון בספר, המנהל הבלגי לא אימץ מדיניות אחידה בנושא, אך לעיתים פעל בו תוך חריגה ממסגרת החוקה הבלגית ובניגוד לספר החוקים. 
השער השלישי מציג את הקהילה היהודית בבלגיה שגדלה והתפתחה, בייחוד החל משנות העשרים של המאה הקודמת. היא הורכבה בעיקר מיהודים מזרח אירופאים, אשר עד לשנת 1940 היו רחוקים מלסיים את תהליך קליטתם המלא במולדתם החדשה. רובם המכריע של יהודי בלגיה היו בעלי נתינויות זרות ורק לעיתים רחוקות הוענק מעמד אזרחות מלא לבאים מהנכר. יחסיהם עם מוסדות המדינה היו פתלתלים ולקו בחוסר אמון. מצד אחד, הם העריכו עד מאוד את זכויות הפרט, חופש הפולחן, השוויון האזרחי וחופש העיסוק שלהם זכו בבלגיה, ומצד אחר נאלצו לרוב להתמודד ארוכות מול הרשויות לצורך קבלת רישיונות עבודה ואישורי שהייה. מכאן היחס החצוי מצידם של יהודים רבים כלפי הרשויות שהשפיע על התנהלותם בתקופת הכיבוש. 
השער הרביעי מציג את נושא עיצוב זיכרון השואה בבלגיה מנקודות מבט שונות, בהן היחס של הרשויות בבלגיה כלפי ניצולי המחנות והילדים במסתור, הדרך שבה בחרו מנהיגי הקהילה היהודית להתמודד עם משקעי העבר ורצונם לשקם את הקהילה לאחר המלחמה. עשורים רבים עברו מסיום המלחמה עד לרגע שבו החלו ניצולי המחנות ואחריהם הילדים במסתור לפרסם ברבים את סיפורם האישי מימי המלחמה. גם נושא תיעוד תקופת השואה בידי השלטונות בבלגיה, הקמת אנדרטאות ומוזיאונים וחוק הפיצויים זוכים להתייחסות בספר. בישראל הביאה ההתעלמות מזיכרון השואה בבלגיה מצד מערכת החינוך והמוסדות למציאות שבה הנושא כלל לא מוכר לרובו של הציבור במדינה. 
הספר מביא בפרק הנספחים את סיפורו של יוסף (ז'וסקה) בליץ, מתאר את ימי ילדותו בעיר אנטוורפן, את מעצרו, העברתו למחנה האיסוף ליהודים בעיר מכלן וגירושו כנער שטרם מלאו לו 17 למחנה אושוויץ, שם נלחם על חייו במשך 28 חודשים. בהמשך יתואר מהלך חייו כניצול שואה אשר ביקש להתחיל בחיים חדשים מבלי להישאר כבול בעברו. 
כמה מילים על בלגיה
יש שהתייחסו להקמת המדינה הבלגית כטעות היסטורית שנידונה לכליה. אחרים העלו את החיבור המלאכותי והמאולץ בין שתי תרבויות ולשונות שזה יותר ממאה וחמישים שנה מצויות בסכסוך פוליטי ותרבותי מתמשך. אך בתקופה הנדונה בספר זה, המחצית הראשונה של המאה ה-20, הייתה בלגיה עדיין מדינה מאוחדת למדי. היא הוקמה ב-1830 כאשר מרדה בשליטיה ההולנדים אשר סיפחו אותה בעקבות קונגרס וינה ב-1815. בראש המשטר הקונסטיטוציוני שהוקם עמד מלך, אשר הבטיח רציפות שלטונית ללא זעזועים ושני בתי מחוקקים אשר עיצבו מדינה ליברלית שבה זכויות הפרט, חופש הפולחן והעיסוק הובטחו לכול. חלקם של המלכים הביאו חרפה על מדינה, בראשם ליאופולד השני אשר מושבת קונגו עמדה בבעלותו הפרטית ובה בוצעו, למען רווח כלכלי, פשעים כנגד האנושות שהביאו למיליוני קורבנות. אחרים היו אהודים בקרב עמם וזכו להערכה וכבוד בעולם הרחב, דוגמת אלברט הראשון, "המלך האביר" כפי שכונה בתום מלחמת העולם הראשונה, שהיה מלך נאור החי בצניעות וקידם שינויים ורפורמות בהן מתן זכות בחירה אוניברסלית ויום העבודה בן שמונה שעות. החל מסוף המאה ה-19 עברה בלגיה פיתוח כלכלי מואץ אשר קידם אותה למעמד מעצמה תעשייתית בקנה מידה עולמי. מיקומה של בלגיה במרכזה של אירופה המערבית ופיתוח מערכות התחבורה היבשתית והימית על ידה, סייעו רבות בקידום המסחר הבין-לאומי. במקביל החל מאבק למען זכויות העובדים ותנאי עבודה משופרים אשר שיפר עד מאוד את חייו של הפועל הבלגי הפשוט. במלחמת העולם הראשונה הייתה בלגיה לשדה קרב ואוכלוסייתה סבלה קשות מכיבוש גרמני ממושך. המדינה ההרוסה שוקמה בתום המלחמה ולצורך כך הורשו מהגרים, בהם יהודים רבים, להגיע ולהשתקע בה. המצב נותר על כנו עד למשבר הכלכלי העולמי שפגע בבלגיה במחצית שנות השלושים. כתוצאה מכך התלהטה הזירה הפוליטית הפנימית עם הופעתן של תנועות אנטי-בלגיות ואנטישמיות. 
המאבק הלשוני לבש צורות שונות שבאמצעותן ביקשו הלאומנים הפלמים לזכות בשוויון זכויות והכרה מלאה בשפתם. אולם גורמים קיצוניים בימין הפלמי החלו במהלך מלחמת העולם הראשונה ולאחריה לאמץ דרכי פעולה אשר שללו את המדינה הבלגית ודרשו ניתוקה של פלנדריה מהמדינה. גישה קיצונית זו באה אף על פי שבאופן מתמשך, החל מסיום מלחמת העולם הראשונה, התרחב מעמד השפה הפלמית במנהל הציבורי, בבתי הספר, במוסדות להשכלה הגבוהה, בבתי המשפט ובצבא. במשך שנות השלושים נעזרו תנועות בדלניות אלה באיטליה הפשיסטית ובגרמניה הנאצית, ובמהלך מלחמת העולם השנייה לא היססו לשתף פעולה עם הכובש הזר. מעמדה הכול יכול של הכנסייה הבלגית נותר בשיאו עד לסיום מלחמת העולם השנייה. רובם של הבלגים היו קתולים מאמינים שהצביעו לרוב למפלגה הקתולית, אולם הזרמים הליברליים והסוציאליסטיים במיוחד התחזקו החל מתחילת המאה באופן משמעותי. במהלך שנות השלושים נשברה ההגמוניה הפוליטית הקתולית, אשר נאלצה להקים מעתה ממשלות בצירוף שותפים ליברלים וסוציאליסטים. המפלגה הקומוניסטית הייתה ונותרה קטנה בגודלה לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה, אולם מילאה תפקיד משמעותי במהלכה. 
בלגיה אשר סבלה סבל רב במשך הכיבוש הגרמני בשנים 1918-1914, ביקשה להפיק את הלקחים ולהתכונן לקראת כיבוש גרמני נוסף. במהלך שנות השלושים ובעת הפלישה הנאצית לבלגיה במאי 1940, ננקטו צעדים מספר כדי להגן על האינטרסים המהותיים של המדינה ועל כלכלתה. אך הפולשים הנאציים היו שונים לחלוטין מחיילי הקייזר של 1914 והמנהל הבלגי התקשה לפעול נגד שלטונות הכיבוש לאור מצוקתה העמוקה של האוכלוסייה במהלך המלחמה. בלגיה שוחררה לבסוף בסתיו 1944 לאחר יותר מארבע שנות כיבוש קשות.

מאז סיום מלחמת העולם חלו תמורות משמעותיות במדינה, במבנה הפוליטי שלה ובהרכב אוכלוסייתה. שינויים אלה עלולים להימשך גם בעתיד ולגרום לתמורות יסודיות בפניה של המדינה, אך אלה אינן מעניינו של ספר זה.
בלגיה היא הארץ אליה זרמו יהודים באלפיהם לאחר מלחמת העולם הראשונה ובה התגוררו עם פרוץ המלחמה ב-1940. ספר זה מביא את סיפורם, מתעד את שאירע להם לפני פרוץ המלחמה, במהלכה ואחריה.