הרובוטית בורחת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הרובוטית בורחת

הרובוטית בורחת

4 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

תקציר

לאחר שרוז הרובוטית האהובה הצליחה לגבור על איתני הטבע ולהסתגל לחיים על אי בודד, פרוע ומרוחק, היא מגיעה אל חוות הפסגה ונאלצת להתמודד כעת עם החיים בציוויליזציה. מערכות ממוחשבות, מכונות משוכללות ועולם זר מעוררים בה געגועים אל האי והיא מתכננת לברוח ולצאת לחופשי. 
האם תוכל רוז להתמודד עם האתגרים שהעולם החדש מזמן לה? והאם תצליח להשלים את מסע הבריחה ולהתאחד שוב עם משפחתה וחבריה?

אחרי ההצלחה הגדולה של "רובוטית על אי בודד" מגיע ספר המשך מחמם לב, קצבי ומותח, מאת הסופר והמאייר עטור הפרסים פיטר בראון, שמעלה שאלה חשובה – מה בעצם קורה כאשר הטבע והטכנולוגיה מתנגשים?

פרק ראשון

פרק 1
העיר
 

סיפורנו מתחיל בעיר גדולה, ובה המון בניינים, רחובות, גשרים ופארקים. אנשים פסעו ברחובות, מכוניות נסעו בכבישים, ספינות אוויר חגו מעל, ורובוטים עבדו קשה.

באחד הימים התפתלה משאית ברחובות העיר. המשאית ידעה לאן היא נוסעת ואיך להגיע לשם, וכל זאת בכוחות עצמה. היא עצרה ליד אתר בנייה ופרקה כמה ארגזים. אחר כך המשיכה, פנתה והתפתלה הלאה, עד לנמל, ושם פרקה ארגזים נוספים. וכך היא

זיגזגה,

פנתה

והתפתלה

על פני העיר,

הביאה ארגזים לכאן ולשם, ובסופו של דבר עלתה על הכביש המהיר והשתלבה בתנועה.

מכוניות, אוטובוסים ומשאיות שייטו לאורך הכביש. אבל ככל שהדרך נמשכה, נעשתה התנועה דלילה יותר, הבניינים היו קטנים יותר, והנוף נעשה ירוק יותר.

ברגע שהכביש כולו עמד לרשותה, האיצה המשאית ככל יכולתה. הנוף שבחוץ נהפך לטשטוש ירוק, ופה ושם צץ כתם אפור, כאשר עיר קטנה חלפה מרחוק. עוד ועוד נסעה המשאית, דהרה על פני גשרים ארוכים, טסה דרך מנהרות בהרים והחליקה לאורך כבישים מהירים. בסופו של דבר האטה קצת, גלשה מהנתיב המהיר אל נתיב היציאה והחליקה במורד המחלף אל אזור כפרי, שחוות חקלאיות היו פזורות בו.

 


 

ענני אבק היתמרו מאחורי המשאית כשחלפה על פני שדות וגדרות. מרחוק נראו אסמים ענקיים שהתנשאו מעל המישור. האוויר היה סמיך מריחות של אדמה מדושנת וחיות משק. צוותי רובוטים עיבדו בשיטתיות את השדות, האכילו את החיות והפעילו את המכונות החקלאיות הגדולות.

גבעה צצה ועלתה אט־אט לפני המשאית. בראש הגבעה היו עצים ומִבנים לבנים: חווה נוספת. אבל החווה הזאת היתה קטנה ומוזנחת לעומת השאר. בחזית שלה התנוסס שלט מעוקם, שהכריז ״חוות הפִּסגה״.

המשאית גרסה את החצץ בגלגליה, כשהתקדמה בשביל העפר וטיפסה אל ראש הגבעה. היא עצרה לפני המרפסת הקדמית של בית המשק, הניחה על הקרקע את הארגז האחרון ונסעה לדרכה.

קוראים יקרים, אולי תוכלו לנחש מה היה בארגז הזה? אם ניחשתם שהיה בו רובוט — צדקתם. אבל לא רובוט רגיל, אלא רוֹזָאם 7134. אולי כבר קראתם על הרובוטית הזאת, רוז, שחיה פעם על אי בודד. אבל עכשיו היא עמדה להתחיל בחיים חדשים.

פרק 2
הארגז

האו! האו! האו!

בתוך בית המשק נבח כלב ושרט את הדלת הקדמית. כשהדלת נפתחה לבסוף, זינק הכלב החוצה וירד בריצה במדרגות. בעקבותיו יצא גם איש.

בצליעה אִטית התקדם האיש לעבר הארגז שהכלב כירכר סביבו וריחרח אותו בהתרגשות. האיש פתח את הסֶגֶר והרים את המכסה, שנפתח כמו דלת על ציר. הוא הזיז פתותי קלקר והתיר כבלי פלסטיק, עד שרוזאם 7134 נגלתה לעין. הגוף הדומם שלה נצץ בשמש אחר הצהריים.

האיש התכופף ולחץ על מתג קטן בעורפה של הרובוטית.

קליק.

 

פרק 3
הרובוטית

מוח המחשב של הרובוטית אוּתחַל, והתוכנות שלה הופעלו בזו אחר זו. היא קמה על רגליה, יצאה מהארגז והתחילה לדבר.

״שלום, אני רוזאם 7134, אבל תוכלו לקרוא לי רוז. עד שהמערכות הרובוטיות שלי יפעלו במלואן, אספר לכם על עצמי.

״ברגע שהאִתחוּל שלי יסתיים בהצלחה, אוכל לנוע, לתַקשֵר וללמוד. אם תטילו עלי משימה, אבצע אותה. במשך הזמן אמצא דרכים יעילות יותר לבצע את המשימות ואהיה רובוטית מוצלחת יותר. כשלא תצטרכו אותי, לא אפריע לכם, אלא אטפל בעצמי כדי לוודא שכל המערכות שלי יישארו תקינות.

״תודה שהקדשתם לי מזמנכם.

״האתחול שלי הסתיים בהצלחה.״

עוד על הספר

הרובוטית בורחת פיטר בראון

פרק 1
העיר
 

סיפורנו מתחיל בעיר גדולה, ובה המון בניינים, רחובות, גשרים ופארקים. אנשים פסעו ברחובות, מכוניות נסעו בכבישים, ספינות אוויר חגו מעל, ורובוטים עבדו קשה.

באחד הימים התפתלה משאית ברחובות העיר. המשאית ידעה לאן היא נוסעת ואיך להגיע לשם, וכל זאת בכוחות עצמה. היא עצרה ליד אתר בנייה ופרקה כמה ארגזים. אחר כך המשיכה, פנתה והתפתלה הלאה, עד לנמל, ושם פרקה ארגזים נוספים. וכך היא

זיגזגה,

פנתה

והתפתלה

על פני העיר,

הביאה ארגזים לכאן ולשם, ובסופו של דבר עלתה על הכביש המהיר והשתלבה בתנועה.

מכוניות, אוטובוסים ומשאיות שייטו לאורך הכביש. אבל ככל שהדרך נמשכה, נעשתה התנועה דלילה יותר, הבניינים היו קטנים יותר, והנוף נעשה ירוק יותר.

ברגע שהכביש כולו עמד לרשותה, האיצה המשאית ככל יכולתה. הנוף שבחוץ נהפך לטשטוש ירוק, ופה ושם צץ כתם אפור, כאשר עיר קטנה חלפה מרחוק. עוד ועוד נסעה המשאית, דהרה על פני גשרים ארוכים, טסה דרך מנהרות בהרים והחליקה לאורך כבישים מהירים. בסופו של דבר האטה קצת, גלשה מהנתיב המהיר אל נתיב היציאה והחליקה במורד המחלף אל אזור כפרי, שחוות חקלאיות היו פזורות בו.

 


 

ענני אבק היתמרו מאחורי המשאית כשחלפה על פני שדות וגדרות. מרחוק נראו אסמים ענקיים שהתנשאו מעל המישור. האוויר היה סמיך מריחות של אדמה מדושנת וחיות משק. צוותי רובוטים עיבדו בשיטתיות את השדות, האכילו את החיות והפעילו את המכונות החקלאיות הגדולות.

גבעה צצה ועלתה אט־אט לפני המשאית. בראש הגבעה היו עצים ומִבנים לבנים: חווה נוספת. אבל החווה הזאת היתה קטנה ומוזנחת לעומת השאר. בחזית שלה התנוסס שלט מעוקם, שהכריז ״חוות הפִּסגה״.

המשאית גרסה את החצץ בגלגליה, כשהתקדמה בשביל העפר וטיפסה אל ראש הגבעה. היא עצרה לפני המרפסת הקדמית של בית המשק, הניחה על הקרקע את הארגז האחרון ונסעה לדרכה.

קוראים יקרים, אולי תוכלו לנחש מה היה בארגז הזה? אם ניחשתם שהיה בו רובוט — צדקתם. אבל לא רובוט רגיל, אלא רוֹזָאם 7134. אולי כבר קראתם על הרובוטית הזאת, רוז, שחיה פעם על אי בודד. אבל עכשיו היא עמדה להתחיל בחיים חדשים.

פרק 2
הארגז

האו! האו! האו!

בתוך בית המשק נבח כלב ושרט את הדלת הקדמית. כשהדלת נפתחה לבסוף, זינק הכלב החוצה וירד בריצה במדרגות. בעקבותיו יצא גם איש.

בצליעה אִטית התקדם האיש לעבר הארגז שהכלב כירכר סביבו וריחרח אותו בהתרגשות. האיש פתח את הסֶגֶר והרים את המכסה, שנפתח כמו דלת על ציר. הוא הזיז פתותי קלקר והתיר כבלי פלסטיק, עד שרוזאם 7134 נגלתה לעין. הגוף הדומם שלה נצץ בשמש אחר הצהריים.

האיש התכופף ולחץ על מתג קטן בעורפה של הרובוטית.

קליק.

 

פרק 3
הרובוטית

מוח המחשב של הרובוטית אוּתחַל, והתוכנות שלה הופעלו בזו אחר זו. היא קמה על רגליה, יצאה מהארגז והתחילה לדבר.

״שלום, אני רוזאם 7134, אבל תוכלו לקרוא לי רוז. עד שהמערכות הרובוטיות שלי יפעלו במלואן, אספר לכם על עצמי.

״ברגע שהאִתחוּל שלי יסתיים בהצלחה, אוכל לנוע, לתַקשֵר וללמוד. אם תטילו עלי משימה, אבצע אותה. במשך הזמן אמצא דרכים יעילות יותר לבצע את המשימות ואהיה רובוטית מוצלחת יותר. כשלא תצטרכו אותי, לא אפריע לכם, אלא אטפל בעצמי כדי לוודא שכל המערכות שלי יישארו תקינות.

״תודה שהקדשתם לי מזמנכם.

״האתחול שלי הסתיים בהצלחה.״