את לא מספר אחת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
את לא מספר אחת

את לא מספר אחת

5 כוכבים (דירוג אחד)

עוד על הספר

  • הוצאה: ספרי ניב
  • תאריך הוצאה: ינואר 2021
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 309 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 9 דק'

תקציר

קצת חוששת, קצת מתרגשת. חלום שמתגשם. לאן הוא ייקח אותי מכאן?
אז לא כתבתי את הספר הזה במשך שנה וגם לא במשך שנתיים, ולא ישבתי יום-יום וחשבתי על כל מה שאכתוב, וכשכתבתי את מה שכתבתי, לא ידעתי שיבוא יום ואנשים יקראו את זה.
כתבתי לעצמי, נטו לעצמי. אבל באחד הימים הגעתי למסקנה שהשטויות האלו שאני כותבת לעצמי יכולות להפוך לספר רציני.
אז המשכתי לכתוב, לערוך, למחוק ולכתוב שוב, ואז הגיע הרגע שבו הייתי צריכה לבחור שֵם. אז למה בחרתי דווקא בשם "את לא מספר אחת" לספר הראשון? ומי יודע, אולי היחיד שאוציא לאור בחיי?
האמת שהתשובה פשוטה: זה מה שהרגשתי שמייצג אותי וכל אדם בעולם.

כולנו לפעמים מרגישים, במקומות מסוימים, שאנחנו לא מספר אחת, והדרך שלי לבטא את התחושה הזו הייתה בכתיבה.
בכל פעם שחשתי כך, בכל פעם שהרגשתי לא אהובה, לא רצויה ולא טובה מספיק, כתבתי עוד קטע, והתחושות האלו הפכו לדרך, לתהליך, גם של הספר הזה וגם שלי עם עצמי.
אז האם היום אני מרגישה מספר אחת? לפעמים כן, אך לרוב לא.
התהליך שחוויתי לא גרם לי להרגיש מספר אחת...
מה הוא כן עשה? הוא גרם לי להבין שלא תמיד צריך להיות מספר אחת בכל דבר ואצל כולם, גם אם נדמה שכן.
היום אני אומרת בגאווה שאני לא מספר אחת, אבל גם לא מספר שתיים או שלוש.
אני לא מספר. נקודה.
אני שני, וזה הספר שלי.

פרק ראשון

את לא מספר אחת
את לא מספר אחד, כי את לא משהו מיוחד.
את לא מספר אחת, כי את מספר שתיים או שלוש, כי אף אחד לא שם אותך בראש.
אין מישהו שרואה אותך כמוצלחת, את תמיד בצד, אף פעם לא מנצחת.
בשביל כולם את עדיפות שנייה ומטה, בשביל כולם את עוד ילדה קטנה שמשחקת בבובות, אין לך בכלל במה להתגאות.
בשביל כולם את רק ציפור קטנה שעפה מהקן, אין לך בעיות, אין משהו בחיים שלך שצריך לתקן.
הם אומרים שהחיים שלך "דבש", שיש לך "חיים מושלמים", ואת חושבת שזה מטופש כי את מחירי הבעיות שלך הם לא משלמים.
את רק רוצה מישהו שיספור אותך כיותר, שיראה אותך כמשהו, שעלייך לא יוותר.
חבר אמיתי, לא עוד חבר מזויף, מישהו שיראה אותך גם כשהכול מטורף.
מישהו שיחזיק לך את היד גם כששלו כואבת, מישהו שתוכלי להסתכל עליו ופשוט לראות משהו שאת אוהבת.
אבל את רק מספר שתיים, בצד של הפודיום. כנראה יש לזה סיבה...
אז לכי, שבי בצד, תחשבי מה עשית לא בסדר.
אולי סוף-סוף אז תהיי חלק מהעדר.
תהיי סוף-סוף קשורה, וסוף-סוף ישימו לב גם כשלך משהו רע.
לא יגידו שאת מטומטמת בגלל סטיגמות מפגרות, לא יגידו שאת מהממת רק כי אין משהו אחר שבו אפשר להתגאות.
אולי סוף-סוף יגידו שאת לא כזו רעה, בסך הכול די טובה, פשוט קצת שובבה.
אבל זה לעולם לא יקרה, כי לעולם לא תהיי חלק.
אז זוזי קצת הצידה, זה המקום שלך. מספר שתיים או שלוש, אולי אפילו לא בפודיום.
כך את תמיד מרגישה, כי ככה כולם גורמים לך להרגיש. בשבילך, להיות חלק, זה לא דבר נגיש.
מה בסך הכול ביקשת?
לא בקשה כזו גדולה.
בסך הכול ביקשת להרגיש גם את, מה זה להיות מעולה.
מה זה להרגיש מקום ראשון,
לא להרגיש יותר מטומטמת,
כי ככה כל חוויה שלך בערך את מסכמת.
להרגיש חשובה למישהו, להרגיש מעניינת, שלמישהו יהיה אכפת מה להמשך חייך את מתכננת.
אז אל תוותרי, כי את מדהימה, ועברת מכשול-מכשול, כי לעולם הזה את מתאימה.
הוכחת את עצמך לפחות באלף דרכים, תלכי בדרך שלך גם אם נפלו בה אחרים.
תעברי כל בור והר, כל מכשול ונהר, יש סיבה שאת פה עדיין.
אל תבזבזי זמן על לשבת בצד, וגם אם לא נראה לך, את בסדר גמור, את מגשימה את עצמך וזה לא מאליו ברור.
את מדהימה, מקסימה, את בדיוק מתאימה.
את לא מקום שני, גם לא שלישי.
את מקום ראשון, ומי שלא רואה את זה, טיפשון.
אל תקטיני מעצמך, את מנצחת. את כל כך, כל כך מוצלחת!
את זה גם אני רואה, מכל כיוון,
את פשוט זוהרת, בלי תכנון.
תמשיכי ללכת, יש עוד הרבה עליות ושקעים, בסוף תגיעי למקומות נפלאים.
תביני שאת לא הבעיה, את לא המקולקלת, ואז סוף-סוף תפסיקי להיות מתוסכלת.

עוד על הספר

  • הוצאה: ספרי ניב
  • תאריך הוצאה: ינואר 2021
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 309 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 9 דק'
את לא מספר אחת שני סוחר

את לא מספר אחת
את לא מספר אחד, כי את לא משהו מיוחד.
את לא מספר אחת, כי את מספר שתיים או שלוש, כי אף אחד לא שם אותך בראש.
אין מישהו שרואה אותך כמוצלחת, את תמיד בצד, אף פעם לא מנצחת.
בשביל כולם את עדיפות שנייה ומטה, בשביל כולם את עוד ילדה קטנה שמשחקת בבובות, אין לך בכלל במה להתגאות.
בשביל כולם את רק ציפור קטנה שעפה מהקן, אין לך בעיות, אין משהו בחיים שלך שצריך לתקן.
הם אומרים שהחיים שלך "דבש", שיש לך "חיים מושלמים", ואת חושבת שזה מטופש כי את מחירי הבעיות שלך הם לא משלמים.
את רק רוצה מישהו שיספור אותך כיותר, שיראה אותך כמשהו, שעלייך לא יוותר.
חבר אמיתי, לא עוד חבר מזויף, מישהו שיראה אותך גם כשהכול מטורף.
מישהו שיחזיק לך את היד גם כששלו כואבת, מישהו שתוכלי להסתכל עליו ופשוט לראות משהו שאת אוהבת.
אבל את רק מספר שתיים, בצד של הפודיום. כנראה יש לזה סיבה...
אז לכי, שבי בצד, תחשבי מה עשית לא בסדר.
אולי סוף-סוף אז תהיי חלק מהעדר.
תהיי סוף-סוף קשורה, וסוף-סוף ישימו לב גם כשלך משהו רע.
לא יגידו שאת מטומטמת בגלל סטיגמות מפגרות, לא יגידו שאת מהממת רק כי אין משהו אחר שבו אפשר להתגאות.
אולי סוף-סוף יגידו שאת לא כזו רעה, בסך הכול די טובה, פשוט קצת שובבה.
אבל זה לעולם לא יקרה, כי לעולם לא תהיי חלק.
אז זוזי קצת הצידה, זה המקום שלך. מספר שתיים או שלוש, אולי אפילו לא בפודיום.
כך את תמיד מרגישה, כי ככה כולם גורמים לך להרגיש. בשבילך, להיות חלק, זה לא דבר נגיש.
מה בסך הכול ביקשת?
לא בקשה כזו גדולה.
בסך הכול ביקשת להרגיש גם את, מה זה להיות מעולה.
מה זה להרגיש מקום ראשון,
לא להרגיש יותר מטומטמת,
כי ככה כל חוויה שלך בערך את מסכמת.
להרגיש חשובה למישהו, להרגיש מעניינת, שלמישהו יהיה אכפת מה להמשך חייך את מתכננת.
אז אל תוותרי, כי את מדהימה, ועברת מכשול-מכשול, כי לעולם הזה את מתאימה.
הוכחת את עצמך לפחות באלף דרכים, תלכי בדרך שלך גם אם נפלו בה אחרים.
תעברי כל בור והר, כל מכשול ונהר, יש סיבה שאת פה עדיין.
אל תבזבזי זמן על לשבת בצד, וגם אם לא נראה לך, את בסדר גמור, את מגשימה את עצמך וזה לא מאליו ברור.
את מדהימה, מקסימה, את בדיוק מתאימה.
את לא מקום שני, גם לא שלישי.
את מקום ראשון, ומי שלא רואה את זה, טיפשון.
אל תקטיני מעצמך, את מנצחת. את כל כך, כל כך מוצלחת!
את זה גם אני רואה, מכל כיוון,
את פשוט זוהרת, בלי תכנון.
תמשיכי ללכת, יש עוד הרבה עליות ושקעים, בסוף תגיעי למקומות נפלאים.
תביני שאת לא הבעיה, את לא המקולקלת, ואז סוף-סוף תפסיקי להיות מתוסכלת.