המקום שבו אני יכול להיות

מנהיגות בהתהוות, מנהיגות בתנועה

אחרים ייחסו לי אותה, עוד טרם הבנתי את מקומה כחלק מזהותי. ואולי דווקא משום כך, טענתי המרכזית תהיה כי גילוי המנהיגות הוא תהליך מתמשך של התבוננות שחלקה פנימה וחלקה האחר החוצה, התבוננות שכולה דיאלוג – ביני לביני וביני לבין אחרים. הכתיבה הנובעת מהתבוננות זו, כמו תפיסת המנהיגות עצמה, מציגה גם היא מאפיינים מרכזיים, אשר בעיניי ראוי לשתף בהם. תפיסת המנהיגות שלי היא כמובן סובייקטיבית, אך יחד עם זאת היא על־אישית, כשם שנוכחות שיש בה מנהיגות ואחריות מתקיימת כמעט בכל אינטראקציה והתרחשות. 
ההתבוננות המודעת, המכוונת והמחויבת הזו, היא למידה במלוא מובן המילה, למידה המצויה בתנועה מתמדת ובהתפתחות, שהיא גם עיצוב אישי של המנהיגות שבי ובכל אחד. הלמידה בהקשר זה היא יצירת המנהיגות, היסוד המארגן ו"מאפיין העל" של עבודת היצירה במנהיגות. היא הלב הפועם של התפתחות המנהיגות, מאחר שהיא מבטיחה תנועה, מעצם ההתבוננות על הקיים, על המתפתח ועל מה שנותר עלום, אותו יש רצון מתמשך לגלות ולהבין.
בכל אחד ממאפייני המנהיגות, כפי שאני רואה אותה, מתקיימת למידה המחברת בין נתוני הפתיחה של המנהיג ובין הפוטנציאל שהוא מזהה בעצמו ומשתוקק לממשו. נתוני הפתיחה הם יכולותיו וכישוריו, הנסיבות שבהן התפתחה מנהיגותו ומכלול התפיסות והרעיונות שגיבש ואימץ במהלך התנסויותיו הקודמות.
לאורך חיי המנהיגות שלי תמיד חיפשתי, התבוננתי וניסיתי להכיר את הקיים בי, וכן ללמוד ולהבין דברים מתוך פעולותיי היום־יומיות ומתוך אינטראקציות עם אנשים במעגלי חיי השונים. המוטיבציות לחיפוש, בדומה לאלה שהובילו לכתיבה, היו אפוא פנימיות, מתוך הצורך שלי, וחיצוניות, מתוך ציפייה של הסביבה לגילוי ולביטוי המנהיגות שלי. מסע הגילוי העצמי הכרוך במסע פיתוח המנהיגות הוא למידה הנמשכת עד לרגעים אלה.
כשאני אוסף את מראות המסע, את מאפייניו ואת התובנות שאפשר לדלות מהם, מתחוורת לי בבהירות הזיקה הסימביוטית שבין מסע הלמידה המקצועי שלי ובין סיפור חיי, המזינים זה את זה  בכל רגע ורגע ומעניקים להם ערך, משמעות ואהבה. 
הפעולה המשמעותית ביותר שאני מציע לכל מנהיג בכל דרגת מנהיגות היא, לאמץ הן כעיקרון מנחה, הן כנורמה והן כפרקטיקה מתמשכת את הדיאלוג הפנימי. היא הביטוי לכך ש"היוצר בצלמו יוצר", היצירה המנהיגותית הינה בבואה של היותך כאדם. 
השאלה המרכזית שניצבה בפניי לאורך כל הדרך היא מי אני ואיזה מין מנהיג אני, ובעיקר עד כמה מתואמת נוכחותי האישית־אנושית לנוכחותי המקצועית. כל פעולה או החלטה שלא נעשו בהלימה מדויקת לתפיסת העולם האישית והערכית שלי הותירה בי אי־נחת. אומנם רגעי חוסר הנחת האלה יכולים להיות מנוע למידה בפני עצמו, אך העדפתי שלא להגיע אליהם. ביום־יום המקצועי שלי מעולם לא הרגשתי שאני "בעבודה", התחושה תמיד הייתה שאני נמצא במרחב נוסף של חיים שלי. העשייה המקצועית היא חלק מחיי, כל הנעשה בה הוא חלק מהיותי. הסובבים אותי ידעו להדהד זאת, לדוגמה תלמידים שאמרו "הרגשנו איך אנחנו גדלים ומתפתחים יחד איתך", ההדדיות, הנוכחות בתוך מרחב של צמיחה משותפת, הם שאפשרו לי לראות את החיבור והרצף בין המקצועי לאישי, הם שאפשרו לי לשהות במרחבים שונים שהם אחד – החיים. וככלל, השאלה האם מנהיג נמצא במקום אחר ממונהגיו היא שאלה מעניינת ויסודית.
לאורך כל חיי, ומתוך ארבעה עשורים של עשייה מקצועית, אני רואה את עצמי בתהליך של גילוי עצמי מתוך התנסויות, מתוך פעולות ומתוך יחסים בין־אישיים. ניסוחו של הגילוי ופריטתו למאפייני מנהיגות על־פי דרכי, כפי שאביא מייד בפרק זה, עשויים לעניין מנהיג צעיר המבקש נוכחות ומבין כי לפניו ניצבת דרך ארוכה. זוהי אינה הצעה למשנה סדורה, אלא תיאור הדיאלוג הפנימי שקיימתי במהלך התרחשויות, מצבים ואירועים שהתחוללו בשעות, בימים ובשנים של היותי מנהיג, וניסיון לפרוט אותו למאפיינים שונים ומשמעותיים בעיניי, אף כי הם קשורים זה בזה בקשר בל יינתק לפעמים.