החדר שלי

חֶדֶר מִשֶּׁלִּי
חֶדֶר מִשֶּׁלִּי הוּא רַק שֶׁלִּי.

"חֶדֶר מִשֶּׁלִּי" יָכוֹל לִהְיוֹת רַק פִּנָּה,

רַק מִטָּה,

רַק קִיר,

רַק שְׂמִיכָה.

אֲבָל הוּא שֶׁלִּי וְאֶרְצֶה לְהַחְלִיט בְּעַצְמִי אֵיךְ יֵרָאֶה,

בְּאֵיזֶה צֶבַע יִצָּבַע וְאֵילוּ קִשּׁוּטִים יְעַטְּרוּ אוֹתוֹ.

הוּא יִהְיֶה הַמַּמְלָכָה שֶׁלִּי,

כֻּלּוֹ בְּאַחְרָיוּתִי.

בְּמַמְלַכְתִּי אוּכַל לְאָרֵחַ חֲבֵרוֹת וַחֲבֵרִים,

אֶחְלֹם בּוֹ חֲלוֹמוֹת, אָכִין בּוֹ שִׁעוּרִים

וְנַבְטִיחַ הַבְטָחָה:

אֲנַחְנוּ נִדְאַג יַחְדָּו, הַחֶדֶר שֶׁלִּי וַאֲנִי,

לִהְיוֹת מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים

וְתָמִיד לִהְיוֹת יָפִים, מְסֻדָּרִים וּמְעֻצָּבִים.

חַלּוֹן
הַחַלּוֹן אוֹהֵב וִילוֹן.

הוּא יָכוֹל לְהִתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרָיו,

לְהִתְקַשֵּׁט בְּקִשּׁוּטָיו,

כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה פָּתוּחַ – הַוִּילוֹן יִתֵּן לָרוּחַ לְשַׂחֵק בְּשׁוּלָיו.

הַוִּילוֹן מוֹסִיף לַחֶדֶר שֶׁלִּי צֶבַע וְצוּרוֹת.

אוּלַי אֶרְצֶה אוֹתוֹ שָׁקוּף? מִתְנַפְנֵף וּמֵרִיעַ?

וְאוּלַי מִבַּד אָטוּם? שֶּׁיִּמְנַע מִקַּרְנֵי הָאוֹר

לְהִכָּנֵס הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וּלְהַפְרִיעַ.

הַוִּילוֹן יִהְיֶה מְאוֹד יָפֶה אִם יַגִּיעַ כִּמְעַט עַד הָרִצְפָּה.

אִם יִפָּתַח לַצְּדָדִים אֶקְשֹׁר לוֹ חֲבָקִים מְעֻטָּרִים שֶׁיַּחְזִיקוּ אוֹתוֹ פָּתוּחַ,

וְאִם יַעֲלֶה כְּלַפֵּי מַעְלָה, יִשְׁתַּלְשֵׁל לוֹ חוּט מְשִׁיכָה שֶׁיַּעֲזֹר אוֹתוֹ לִפְתֹּחַ.

בַּלַּיְלָה, בַּחֹשֶׁךְ, בַּד הַוִּילוֹן יְכַסֶּה אֶת הַחַלּוֹן

כְּדֵי שֶׁכֻּלָּנוּ נוּכַל הֵיטֵב לִישׁוֹן.