באוויר
הדמויות
אדם 1
אדם 2
אישה (קול האישה)
שטן
שד
כארון
מוּחְרָמוֹן
קצין (קול הקצין)
מערכה 1
תמונה 1
{חדר קטן ללא חלונות, קירות אפורים. שולחן וכיסא. בזמן כניסת הקהל השטן יושב בעומק הבמה מול שולחן ועליו לפטופ ומקליד. מאחוריו מוקרנות תמונות של המוני אנשים. כשהאולם מוחשך נשמע מתוך הקהל צליל הודעת וואטסאפ. בקהל נעמדים אדם 1 ואדם 2, משמיעים קריאות שמחה, מתחבקים בהתרגשות ויורדים אל הבמה. חושך. אור נדלק. אדם 1 יושב מול השולחן, ואדם 2 תלוי כשראשו כלפי מטה בעודו קשור ברגלו. השטן נמצא על הבמה כל הזמן ומשקיף עליהם}
אדם 1: אני יושב וכותב את ההודעה הזאת לך ומקווה שתקבל אותה. הפסקתי לחכות לך. זה איבד כל משמעות בשבילי. אם לא תענה לי, זה אומר שאתה כבר אינך או שלא היית כלל, אך קיים סיכוי קלוש שפשוט כיבית את הטלפון. הרי אין לך מנוחה לא ביום ולא בלילה. יכול להיות שנגמרה הסוללה בטלפון שלך, וכשתטעין אותה תענה לי. יכול להיות שאין לך טלפון בכלל. ואני, אני מקווה שכן תקבל את ההודעה שלי ככה או אחרת. אינני מאבד תקווה אף פעם.
אדם 2: לחכות בעמידה, לחכות בישיבה, לחכות בשכיבה – כל הדרכים האלה קלות יותר. הרי ניסיתי את כולן, אבל אף אחת מהן לא הניבה פירות. אומרים שכאשר עומדים על הראש, הדם זורם לכיוון המוח ומגביר את פעילותו. אבל בשבילי זה מאוד לא קל לעמוד על הראש. אין כבר את הכוח בידיים, והקרחת מחליקה על פני הרצפה... אז, כפי שאתם רואים, אני תלוי. להיות תלוי זה עסק די משעמם. לכן רוב הזמן אני ישן.
תמונה 2
{השטן משיל מעליו בגדים וכעת הוא מגדת עתידות. הוא נעמד מול השולחן, מוציא נר, מדליק אותו ופורס חפיסת קלפים על פני השולחן. זהו החלום של אדם 2}
מגדת עתידות: מה תרצה לדעת? עתיד, הווה, עבר, או את מה שקורה במאדים או על שבעת כוכבי הלכת הנוספים, פרט לפלוטו? האחרון רחוק מדי, אין לי מספיק אנרגיה.
אדם 2: את העבר נראה לי שאני יודע. את ההווה אי אפשר לדעת כי הוא קורה כאן ועכשיו. להיות חלוץ במאדים אני לא מתכנן, ולא כל כך מעניין אותי מה קורה בחלל, אז עתיד.
מגדת עתידות: נפתח בקלפים. תבחר שלושה.
אדם 2: למה שלושה?
מגדת עתידות: אני נוצרייה.
אדם 2: אבל אני יהודי!
מגדת עתידות: אז מה אתה מציע, יהודי? לפתוח את כל החפיסה או שאפילו חפיסה אחת לא תספיק? תבחר שלושה קלפים כמו כולם ובלי שאלות.
אדם 2: אני כל חיי הייתי משוכנע שמגיע לי יותר. אפילו אבי היה אומר – איפה שאתה מקבל שלוש, תוכל לקבל גם חמישים ושלוש.
מגדת עתידות: אתה מוזמן ללכת לאבא שלך ולקבל כמה שמגיע לך.
אדם 2: לאבא שלי... כל מה שנשאר ממנו זה צל וגם הוא מטושטש.
מגדת עתידות: זאת לא בעיה שלי. אתה בוחר שלושה או לא? או שתשלם לי על הביקור ותסתלק. כאן זה לא שוק ואני לא סוחרת.
אדם 2: שד איתך. אחת, שתיים, שלוש.
מגדת עתידות: שד תמיד איתי, אל תדאג בעניין הזה. טוב. לדרך!
{שד מציץ מהווילון}
שדון: לדרך, לדרך, שדים מטוגנים! לא תגיע רחוק עם רגל אחת. השנייה אכולת תולעים היא!
אדם 2: על מה הוא מדבר, ג'יזס קרייסט?!
מגדת עתידות: אל תתייחס. משתעשע כמו תמיד. אמרת שאתה יהודי, מה? טוב, נצא לדרך.
אדם 2: לאיזו דרך?
מגדת עתידות: לאיזו דרך, לאיזו דרך, לעתיד, לאן שביקשת.
אדם 2: חשבתי אולי שתקפיצי אותי הביתה, כשנסיים, אם זה על הדרך.
מגדת עתידות: אני גרה פה. אין לי לאן לנסוע.
אדם 2: אולי את צריכה העירה אחר כך, לשוק או לעוד איזה מקום. אני גר ליד השוק.
מגדת עתידות: אני לא צריכה לשום מקום, יא עלוקה! בוא נתחיל כבר אם אתה לא מבין דימויים.
אדם 2: טוב, אם את לא צריכה לשום מקום... רק מקווה שיישארו לי כמה פרוטות לכרטיס חזרה. אולי תעשי לי הנחה כמו לאדם בעל אמצעים מועטים?
מגדת עתידות: תקשיב, אתה יושב אצלי כבר שעה שלמה ועדיין לא התחלנו. איזו הנחה לעזאזל?! אתה ראית איזה תור יש בחוץ {מעבירה את היד על הצופים באולם}, וכולם רוצים לדעת מה יהיה. אתה יודע כמה כוחות נפשיים אני מבזבזת על כל אחד מכם? תסתכל עליי. נראית אנורקטית לגמרי, למרות שאוכלת כמו ארבעה איכרים רוסים. מצצתם לי את כל הדם, מפלצות אדם!
אדם 2: אין לך מה להתלונן. את בחרת לעצמך את המקצוע הזה. אני, למשל, שומר על בריאות הנפש שלי. מעולם לא בחרתי לי שום מקצוע, ובאופן כללי מעדיף לעבוד כמה שפחות. אני מאמין שבן אדם נולד לחופש ולא בשביל לעבוד כל הזמן. ראשית, עצבים ועצבים עם העבודה הזאת. שנית, השגרה שואבת אותך כמו בִּיצה, ואילו אני לא איזה צפרדע, אני בן אדם! לחיות לפי נוסחה, "עבודה־פרנסה", כמו מכונה, זה לא בשבילי. אני לא רובוט, ובכלל נגד הקידמה הטכנולוגית!
מגדת עתידות: תקשיב, יא אנדרואיד לא ממומש. אם תמשיך לקשקש, לא יספיק לך שום כסף כדי לשלם לי.
אדם 2: טוב, תפתחי את הקלפים. יהיה אשר יהיה.
מגדת עתידות: הקלף הראשון – "דרך". תצא למסע בקרוב או שכבר יצאת. אפתח עוד קלף שיהיה ברור יותר. הקלף השני – "אין־סוף". דרך אין־סופית אל הלא נודע מצפה לך. מסע שלא ייגמר לעולם ביחד עם החברה האהובה, ואילו היא אוהבת לא רק אותך. כשתלך לאן שהוא בפעם הבאה, לא תחזור יותר. הקלף השלישי – "האיש התלוי". כופר אתה, מקוללת הדרך שלך לנצח נצחים.
{יוצאים שלושה שדים}
מקהלת שדים
מקוללת, דרך, מקוללת
תחכה אתה כל חייך בלי לחיות
תחכה אתה נצח נצחים עם רגל אחת בקבר,
רגל אכולת תולעים, כמה טעים!
ולחֲבֵרָה, ולחברה – לא מספיק אחד לה,
אלא שניים צריכה.
בנפשך התאהבה, את גופו ביקשה,
לא מספיק לה, לא מספיק לה כלום.
נפשך תתפוגג ותישרף היא
מהַמְתָנָה נצחית
יִכבה האור הנצחי שלך, לתמיד,
לתמיד.
מגדת עתידות: מקוללת דרכך, כפי שכבר אמרתי. כאשר תהיה בדרך, תנוע עם הגב קדימה. אם תשב, אז רק בין שני כיסאות או על מקום רטוב. אם תעצור לנוח, יתחיל גשם או שציפור תתפנה עליך מלמעלה. אם תשכב לישון, אז אך ורק על האבנים ולא תדע שינה. כאשר תירדם, תהיה נסער בשנתך, שדים יסתובבו סביב מיטתך ויחוללו אימה בחלומותיך. רדוף פחד תהיה ולא תדע מנוחה. תהיה מודאג ומוטרד בשנתך ובערנותך. תתהלך באוויר בחלום ובערנות.
אדם 2: איך זה אפשרי?
מגדת עתידות: השד יודע. או שתצלע או שתעופף באוויר, למרות שהסיכוי לשני קלוש למדי בהתחשב ברמת הצלחתך בחיים. יכול להיות שתהיה תלוי באוויר עם ראש למטה ממש כמו פאגוד, ואילו החברה שלך תעמוד על הקרקע. כך יהיה: אתה תמיד באוויר, ואילו היא על הקרקע.
אדם 2: את... את בטוחה שזה עליי?
מגדת עתידות: אתה בחרת את הקלפים – זה הגורל שלך.
אדם 2: ו... אושר, אושר, מה איתו? הוא יגיע?
מגדת עתידות: תחשוב בעצמך: יש לך דרך נצחית באוויר עם חברה שאוהבת לא רק אותך, כאשר היא עומדת על הקרקע ואילו אתה לא מסוגל לא לעמוד, לא לשבת ולא לשכב כמו בן אדם. איך אתה מתאר לעצמך אושר שכזה?
אדם 2: אבל... לדעתך, אני לא אוכל להיות מאושר לבדי במרחב האווירי? אני מעופף ואילו אהובתי מחכה לי למטה ומתגעגעת, ובכל פעם שאני חוזר ארצה, זהו רגע משותף של אושר.
מגדת עתידות: יכול להיות שכן, אבל זה לא רגע משותף של אושר. הרי היא כבר מאושרת שם למטה.
אדם 2: ו... ומה לגבי ימים שמחים? את יכולה לחזות מתי יהיו לי כאלה?
מגדת עתידות: תשמע, אני לא מרכיבה הורוסקופים, אבל יכולה להגיד לך בוודאות שהימים האלה משותפים לכולם. הימים האלה הם: יום הולדת, יום אהבה ראשונה ויום המוות. יום הולדת, הייתי אומרת, נמצא בספק גדול. הרי מי צריך את כל זה ואיזה בן אדם שפוי היה בוחר להיוולד. השני הוא חצי־חצי, כי הוא עלול לא להגיע כלל. ויום המוות הוא יום שמח במאת האחוזים. בקיצור, פעם בחיים בטוח תהיה מאושר.
אדם 2: אבל היום הזה הוא אפילו לא בחיים!
מגדת עתידות: היום האחרון בחיים משמעותו להיות עם רגל אחת בעולם הבא. לפי הקלף השלישי שלך, אתה כל החיים השד יודע איפה. זאת אומרת מאושר כל חייך. איזה יופי לך! בן אדם, אתה אדם מאושר. אתה מבין? אם אתה לא מבין, אז תנסה להפנים. אושר הוא דבר מה שלא נתפס בשכל. אושר הוא רגש. אתה מבין?
אדם 2: אני רואה שאת לא רק מגדת עתידות.
מגדת עתידות: כן, למדתי בפקולטה להנדסה עם מגמה פילוסופית.
אדם 2: הנה, קחי את שכרך ותודה על התחזית המבטיחה. אגב, את לא צריכה העירה במקרה?
תמונה 3
{חדר. השטן יושב על יד השולחן מול הלפטופ. אדם 1 עומד ליד השולחן. אדם 2 נכנס}
אדם 2: למה אתה עומד? הולך לאן שהוא?
אדם 1: אכן כן, הולך. למה אתה שואל?
אדם 2: כי אין לאן ללכת.
אדם 1: אז מה? זה אומר שאני לא יכול להתארגן לקראת יציאה?
אדם 2: יכול... למה לא. אני לפעמים נועל מגפי גומי הרבה לפני תחילת הגשמים ובודק באמבטיה כמה הם אטומים.
אדם 1: מה אתה רוצה להגיד בזה?
אדם 2: מה, מה, תמיד צריך להיות מוכן ליציאה.
אדם 1: אבל אין לאן ללכת.
אדם 2: אולי. אבל ההרגל הוא דבר חזק.
אדם 1: למה אתה עומד? אתה הרי בבית.
{אדם 2 מטפס על הכיסא, משחיל את הרגל אל תוך הלולאה, מהדק אותה ונתלה מעל הרצפה}
אדם 1: ככה הרבה יותר נוח. עכשיו נוכל לדבר כמו בני אדם.
אדם 2: לא התכוונת לצאת?
אדם 1: כן, אבל אתה חזרת, וליציאה אני תמיד מוכן. אני אוכל ללכת בכל רגע. אולי נשתה משהו כמו בימים ההם?
אדם 2: למה, יש מה לשתות?
אדם 1: אני אלך למטבח ואבדוק.
{אדם 1 קם מהשולחן והולך לכיוון התפאורה שמדמה את הכניסה למטבח. נשמע רעש של כלים נשברים, יללות חתול וקרקור תרנגולת. שני קולות: אדם 1 ואישה}
אדם 1: למה את לא יכולה לעשות פה סדר?!
אישה: אתה תעשה פה בלגן ואני אסדר? לא נראה לי.
אדם 1: טוב, טוב, תירגעי. איפה הוויסקי?
אישה: מאיפה לי לדעת? אני לא שותה אותו.
אדם 1: אבל את כל היום במטבח! כל היום כאן, ולא יודעת איפה כל דבר נמצא.
אישה: בדיוק! לא יודעת. הבנת?
אדם 1: כל היום את במטבח ואין מה לאכול בבית וגם אין לך מושג איפה כל דבר נמצא. אז מה את עושה שם לעזאזל, חידת־היקום־פלא־שמיני־של־כדור־הארץ?
אישה: ואתה כל היום על הספה, לכן זאת ממש לא חידה למה אין אוכל בבית, ובנוגע לוויסקי – גמרת אותו כבר לפני שבוע. בקבוקים ללא תחתית תמצא אולי באגדות, יא חזיר ויסקי שכמותך.
אדם 1: בטח את גמרת הבקבוק, כלבה!
אישה: תתבייש לך! הקדשתי לך את השנים הכי יפות של חיי, חזיר חסר כבוד!
אדם 1: טוב, טוב, תירגעי ותכיני כבר משהו לאכול.
{אדם 1 חוזר מחוץ־במה אל השולחן שעל הבמה}
אדם 1: אין ויסקי, נגמר כנראה.
אדם 2: תגיד, מתי בפעם האחרונה נתקלת באלכוהול כאן בבית הזה?
אדם 1: מה זאת אומרת מתי? תמיד היה ברשותי בקבוק ויסקי, כל חיי. כשהייתי חוזר הביתה מהעבודה היה מחכה לי בקבוק חדש. תמיד, אני אומר לך, תמיד! אתה רוצה להתווכח איתי על זה?! לא ממליץ לך. בנוגע לוויכוחים – אין לי מתחרים, אי אפשר להתווכח איתי, אני תמיד צודק, תמיד! רוצה לנסות את כוחך? עזוב, לא כדאי לך, אתה תפסיד בכל מקרה. אין טעם, אבל אם כל כך בא לך אז תנסה. למה לא, תנסה אותי, אבל תדע – אני תמיד צודק.
אדם 2: אני מבין שנגמר הוויסקי... אולי כוס מים? מה רע בכוס מים?
אדם 1: כוס מים?! אתה השתגעת? בחיים לא נגעתי במים, בחיים! אך ורק ויסקי. כאשר הייתי מנהל בחברה, אתה זוכר, חותם הסכמים עם כל העולם, פה היה לי ושם היה לי. בישיבות – ויסקי, בארוחות ברור שוויסקי, בסאונה עם עמיתיי ויסקי. חתולים אצלי בבית שתו ויסקי במקום חלב... והכלבים גם. כאשר התולע הזה נולד, אתה היית הסנדק שלו בטקס, אתה זוכר, אז בכנסייה טבלו אותו בוויסקי, לא באיזה מים, אתה מבין?
אדם 2: מבין, מה מסובך. אני זוכר, זוכר שהבן שלך שחה בוויסקי וצרח, איך שהוא צרח. אף אחד לא היה יכול להרגיע אותו. ומה הוא צעק, משפט אחד צעק – קר גן טיו א, קר גן טיו א!1 פשוט ילד פלא.
אדם 1: בקיצור, אתה כבר מבין בעצמך שלא ישתו פה מים בבית הזה.
אדם 2: ואחר כך שטפו אותו קצת במים כי הסריח כמו אלכוהוליסט. לא יאה לחזור ככה הביתה אחרי טקס דתי.
אדם 1: זה רק בסוף. השפריצו עליו כמה טיפות מים, יותר נכון ניגבו עם סמרטוט רטוב, יותר בשביל הסולידיוּת. אני בהתחלה התנגדתי ואמרתי – "היי, היי, זה הבן שלי ולא איזה אהיל שינגבו אותו עם סמרטוט". בדיוק ככה אמרתי.
אדם 2: אתה יודע, לא הייתי מתנגד עכשיו לשתי טיפות מים, לא יותר.
אדם 1: שתי טיפות מים לא יזיקו לאף אחד. למה לא בעצם? אנחנו אנשים מתורבתים, בסופו של דבר.
אדם 2: בטח, תביא כוס מים, שתי טיפות, לא יותר, וגם לך תמזוג. תוסיף קצת קרח.
אדם 1: קרח! רעיון לא רע בכלל. אתה חכם, המוח עוד עובד, הא? נראה לך שזה קשור לזה שאתה תלוי רוב הזמן עם הראש למטה?
אדם 2: יכול להיות. לפני זה לא גיליתי על עצמי יכולות מיוחדות מדי.
אדם 1: אולי גם אני אנסה, עם הראש למטה. מה דעתך? אגב, מישהו ביקר אצלנו בזמן שלא הייתי כאן?
אדם 2: למה, יצאת לאן שהוא? חשבתי שרק תכננת ללכת.
אדם 1: מה זאת אומרת, בטח שיצאתי. הייתי בפגישה.
אדם 2: מה אתה אומר... לא, לא היה אף אחד, נראה לי. אולי בעצם בזמן שנמנמתי בא מישהו. לא יודע, לא יכול להגיד בוודאות.
אדם 1: נראה לך שהוא השאיר פתק או סימן כלשהו או כסף במעטפה?
אדם 2: תבדוק, אולי יש משהו על השולחן או על הכיסא.
אדם 1: על הכיסא בספק, אבל על השולחן זה רעיון. {בודק את השולחן, מתחת למשטח שלו וכו'}
אדם 2: יש משהו?
אדם 1: שום דבר...
אדם 2: ולמה זה לא מפתיע אותי? מי בכלל יבוא לפה, אלינו?
אדם 1: מה זאת אומרת מי?! למה, אתה לא יודע על מי אני מדבר? יום ולילה אני טוחן לך את השכל עליו. מי יבוא. הצחקת אותי עכשיו.
אדם 2: האאא, אתה מתכוון אליו. בטח שלא שכחתי. למה, הוא הבטיח לבוא היום?
אדם 1: לא, לא הבטיח... אבל איתו אי אפשר לדעת. אולי יבוא מחר, אולי עוד שנה, ואולי עוד רגע נשמע דפיקות בדלת.
אדם 2: הוא חייב לך כסף או משהו?
אדם 1: לא, מה פתאום! אם כבר, אני חייב לו. בכל פעם שהוא מגיע אז זורק משהו. בשבילו זה גרושים והנאה גדולה, ובשבילנו זה אוצר שלם. פעם הוא אמר לי שעלינו הוא לא מוכן לחסוך. בשבילנו הוא מוכן להכול או כמעט להכול. מדובר כמובן על כל הדברים שביכולתו.
אדם 2: ומה ביכולתו?
אדם 1: לא יודע בדיוק, אבל אני מרגיש שהרבה מאוד.
אדם 2: ואני, אני לא מרגיש... אני מרגיש מעט מאוד בנוגע אליו. אני לא מאמין שמישהו מעוניין בטובתי. כל חיי סמכתי רק על עצמי, על כוחותיי בלבד. אין טעם לתלות תקווה במישהו אחר. זה חסר כל משמעות. אך התקווה קיימת, אי שם, כשלעצמה.
{יוצאים שלושה שדונים/מקהלה}
מקהלת שדונים
תמשיכו! תמשיכו לשבת פה ולקוות.
לקוות לטוב, לקוות שמשהו יקרה
לקוות שתפוחי זהב ייפלו מן השמיים
תמשיכו להירקב פה ולחכות שהברק
יפגע בגבעה הסמוכה ואז
תתעוררו, חכו עד המבול הגדול
ללא מעש.
עד אז תירקבו פה ותסריחו
המבול יגיע וישטוף את
השרידים הרקובים שלכם.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
