גיבורים אמיתיים 2- תקרות זכוכית
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
גיבורים אמיתיים 2- תקרות זכוכית
מכר
מאות
עותקים
גיבורים אמיתיים 2- תקרות זכוכית
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

גיבורים אמיתיים 2- תקרות זכוכית

3.8 כוכבים (22 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • תרגום: ליאורה כרמלי
  • הוצאה: ספר לכל
  • תאריך הוצאה: ינואר 2022
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 320 עמ' מודפסים

תקציר

גיבור מעשי יכול להגן ולשרת,
אבל גיבור אמיתי יודע איך לאהוב.

כאשר אהבה חדשה ומושלמת מתנפצת, שני לבבות יעשו הכול כדי לאסוף את השברים. ברומן מרתק זה של מחברת רב–המכר חומות אבן להט עז מוביל לריגושים חושניים ולסוד שמשנה הכול.

לפני שנתיים, עבד ניק פארלי כסוכן סמוי בתור ברמן ב"דאמפ" בשיקגו. 
סוכן האף–בי–איי הקשוח הרים כל אבן ובחן כל זווית כדי לבנות תיק נגד ארגון פשע מקומי, אבל ההתמקדות המוחלטת שלו במשימה לא השתוותה לתשומת הלב שהקדיש לאנג'לה קאבלו כשהיא נכנסה אל הבר ולגמה את המשקה שלה. ניק זכה ללילה אחד ויחיד – הלילה הלוהט, המתוק והארוך ביותר בחייו. זו הייתה יכולה להיות תחילתו של משהו אמיתי אבל היא עזבה, וניק הביט בה בלכתה.
אנג'לה עשתה כמה טעויות בחייה, אבל ניק לא היה אחת מהן, גם לא התינוק שהוא לא יודע על קיומו. אנג'לה ברחה ממישהו שעקב אחריה זמן כה רב, עד כדי כך שהיא שכחה מהי תחושת ביטחון. לכן, כשלפתע ניק מופיע שוב בחייה, אנג'לה חווה רגע של אמת. היא רוצה לבטוח בו ולגלות לו את סודותיה – אשר חייה וחיי בנה תלויים בהם – אבל תחילה עליה לדעת בוודאות שניק מסוגל להתמודד עם עברה ולהבטיח את הדבר שהיא זקוקה לו יותר מכול – עתיד משותף.

פרק ראשון

 

פרק 1
ניק

דצמבר 2013

במשך כמה דקות ארוכות מאוד הדהדה דממה בין הקירות. הרעש היחיד שנשמע היה הנשימות המדודות של החבר שלי. אנשים סקרנים התקהלו סביב בחצי עיגול, מחכים שאתחיל. הקור ששרר בחוץ, השלג שירד ותחילת חג המולד היו אולי ההסבר לציבור המתקהל. באופן רגיל המזבלה הזאת משכה אליה אנשים מסוגים שונים. בעלי מקצוע צעירים מקומיים, שהיו עדיין טריים במצבת כוח האדם המשועמם, תלמידי קולג׳ על סף ההצטרפות לאותו כוח אדם משועמם הנזכר לעיל, ובסתם מקומיים משתוקקים עד ייאוש למפלט מחיי היום־יום שלהם — כל אלה חיפשו את התשובה לחלומותיהם בתחתית של כוס משקה. בר ״הדאמפ1״ סיפק נווה במדבר המציאות המאכזבת שלהם.

עיניהם המזוגגות עקבו אחר תנועותיי כשהתרכזתי במטרה שלי. הלחץ לא עצבן אותי במיוחד. מצבים כמו זה הזינו את הנחישות האיתנה שלי להצליח. כישלון לא היה אופציה — לעולם לא. לא אסבול כישלון בשום היבט של חיי. כפרפקציוניסט עד העצם כל דבר שאינו הצלחה היה בלתי נסבל מבחינתי. אפילו במשחק קליעה למטרה בבר בלב שיקגו.

שישה חודשים קודם לכן, הצעתי את עצמי למשרת ברמן תחת זהות בדויה. כסמוי יכולתי להשיג את כל המידע שנדרש לי כדי לתקוע את המועדון הזה. לא הייתי שם כדי לערבב משקאות, ולאיש לא היה מושג מה המטרה האמיתית שלי.

מאגס2, הבעלים — שזכה בכינויו בשל הבעת פניו הזועפת דרך קבע — היה זקן רגזן שמעולם לא צחק. למען האמת, אם הגעת לדאמפ והצלחת לחלץ חיוך ממאגס, קיבלת משקה חינם. מה שהחל כבדיחה עם הזקן הפך את הבר שלו למקום מבוקש ואותו — לאגדה ברחבי שיקגו. עם הימים אותה הזעפת פנים שהפגין דרך קבע קיבלה משמעות חדשה. יהיה חבל לשים סוף למורשת הזאת, אבל אלה החיים. אני מקווה שהוא יסתדר טוב בכלא.

רבים באו לראות במו עיניהם את ביטויי כעסו. ככל שהוא העליב ופגע יותר, כך עלה מספר האנשים שניסוי להשיג משקה חינם. כאיש עסקים ממולח, הנאמן לטבעו מעורר הסלידה, כל החלטה שלו נבעה מקו מנחה אחד ויחיד — האם זה ישתלם לו בדרך כלשהי?

תחלופת הברמנים הייתה תוצאה של אישיותו התוססת. הרוב לא היו מסוגלים לסבול את זה, בייחוד נשים. האישה היחידה שנותרה בצוות שלו הייתה אשתו מרסי. היא הייתה ראויה למדליה על כך, ולא רק משום שהיא נשארה לעבוד עם מאגס... היא הייתה נשואה לו, לעזאזל. הייתי מתחלחל בתוכי, והביצים שלי היו מתכווצות בכאב בכל פעם שרק הייתי חושב על השניים האלה יחד.

בהתחלה מאגס לא התרשם מהאישיות שלי.

״אתה מפוטר, ילד,״ הוא אמר אחרי שטעם את המרגריטה שלי. ״זה חזק מדי. אתה תגרום לי לפשיטת רגל אם תבזבז כמות כזאת של טקילה.״ ביקשתי שייתן לי שעה להשתפר, והבטחתי שאני מסוגל להכין משקאות כאלה שאנשים יעמדו בתור כדי להזמין. הוא צמצם את עיניו הקטנות לעומתי והודיע, ״יש לך שלושים דקות.״

ללא חשש ערבבתי לו מרטיני, השפרצתי קסם אישי כלפי הלקוחות ממין נקבה, פלרטטתי עם אשתו, והקפצתי את מפלס המכירות כמו שהבטחתי. התברר שהתחבבתי על מרסי, והיא שכנעה את בעלה שהמראה הנאה שלי ישפר את העסקים.

״אוקיי, ילד, אתה בפנים.״

בכך הסתכם ריאיון העבודה שלי בדאמפ.

בהמשך נאלץ מאגס להודות שהפנים שלי מאחורי הבר אכן היו נהדרות לעסקים... בייחוד לקהל הנשי. כל עוד הכסף זרם לקופה שלו, הג׳וב שלי היה מובטח. מה שמאגס לא קלט זה שהוא שיחק ישר לקורי הקסם שלי.

כן, הייתי שובה לבבות וידעתי להקסים. גברים ונשים כאחד נמשכו אליי. ברגע שכף רגלם דרכה בדאמפ והם פגשו אותי, הם נטו מאוד לשתף אותי בבעיות שלהם. נשים תייגו אותי עד מהרה כמטפל מאחורי הבר. ככל שהן הרבו להתוודות, כך הן שתו יותר ונתנו טיפ נדיב יותר. הברמנים האחרים הרוויחו מזה גם הם כי חלקנו את כספי הטיפ בסוף הערב. מאגס טען שבאופן הזה כולם מרוויחים.

מאחר שלמדתי פסיכולוגיה כחוג משני, הייתה לי תשוקה לקרוא אנשים. המוח האנושי ריתק אותי. מה גורם לאנשים לקנות בהקפה? מה גורם לאנשים לפשל בצורה גסה? להיכנס להכרה של מישהו בלי שהוא מודע לכך — זה לגמרי מלהיב ומעצים.

מלבד הביצועים שלי כברמן־טיפולי, ההצטיינות שלי בקליעה למטרה גם היא הניבה למאגס רווחים נאים. זכיתי לתואר ״איש החיצים מהדאמפ״. כל מיני אידיוטים הגיעו מכל מיני מקומות במטרה לנסות לקחת ממני את התואר, אבל אני הייתי בלתי מנוצח. רבים יתייחסו לכל העניין כאל משהו מגוחך. אני לא יכול להתווכח על זה, אבל בנאדם צריך לעשות כל מה שדרוש כדי להצליח. זריקת חיצים החלה מבילוי זמן פנוי, דרך לנקות את הראש העסוק מדי שלי וליהנות קצת כשכל דבר אחר בחיי היה מלחיץ ואינטנסיבי. עין השור הפכה באופן מטפורי למטרה שלי בחיים, ואני נתתי לה תוקף כשפגעתי במטרה האדומה הקטנטנה.

כולם עמדו סביבי, מחכים שאפספס. בתנועת מפרק קלה שלחתי את החץ להתעופף באוויר ולפגוע בול בנקודה המתה שעל הלוח.

בעין של השור.

״זה נגמר!״ קרא ג׳ייס והניף את זרועותיו, כאילו הוא לוחם שהרגע הכניע באגרוף מוחץ את האלוף נושא התואר. ״תשלמו, מניאקים!״ הוא הסתובב בקהל ואסף את דמי ההימורים בחיוך זדוני. הוא היה הבחור היחיד שאפשר להגיד שהתחברתי איתו. אני אומר ״אפשר להגיד״ כי לא היה לו שמץ מושג מה שמי האמיתי, מי אני באמת, או למה אני בכלל נמצא שם.

כשעזבתי, התגעגעתי אליו, ולמעשה, שקלתי להגיע אליו אחרי שכל הקלפים ייפלו למקומם. למרות התעלולים המטופשים שלו ודרכיו הזנותיות, הוא היה בחור טוב שיכולתי לדמיין את עצמי מבלה איתו בעולם האמיתי.

חזרתי לשולחן שלי והנחתי לג׳ייס להמשיך בקטע שלו, בזמן ששתיתי את שארית הבירה שלי שהתחממה בינתיים. הלילה היה לי ערב חופשי — לפחות מעבודתי כברמן. בג׳וב האמיתי שלי אף פעם לא היה לי ערב חופשי. וכך, בזבוז זמני החופשי במקום שאהבתי ותיעבתי בעת ובעונה אחת עזר לי במצב הסמוי שלי.

ג׳ייס ניגש עם כמות עצומה של כסף מזומן, ושיחק בשטרות כששפתיו מונות אותם בקול רם. ״מאגס קיבל את החלק שלו,״ הוא אמר והושיט לי את החבילה כשהוא אוחז בחוזקה בחלק מהרווחים שלי בידו השמאלית.

״אני עושה את כל העבודה, אז מגיע לי לקבל הכול, לא?״

״לך תזדיין, גם לי מגיע משהו. אני זה שמביא לך את הקהל הזה.״

״אני די בטוח שהשלג בחוץ הביא לי את הקהל הזה.״

״אמממ, לא. אנחנו יכולים להסכים שאני אלוף השיווק? הם יכלו בקלות ללכת למקומות קלאסיים יותר מהחור הזה. אני זה שפרסם בחוץ את הידיעה שהברמן השחצן שלנו יזרוק חיצים הלילה. תראה את כל החתיכות שם — זה בזכותי,״ אמר בגיחוך שחצני ותקע את אגודליו בחזהו. ״שנינו יודעים שהאגו שלך זקוק לטונה של ליטופים. אתה לא צריך להודות לי, דרך אגב.״

״על מה?״

״על זה שסיפקתי לך מלא אפשרויות לליטוף האגו.״

״כי בלעדיך הייתי נשאר מסכן בלי בחורה?״

״משהו כזה. בתור השותף שלך אני עוזר לך בהרבה מובנים.״ לא יכולתי שלא לצחוק. ג׳ייס הצטיין בעניין ליטוף האגו שלו. הבנות אהבו את מראה הנער־מהבית־השכן ואת חוש ההומור שלו, אבל הוא גם שכב עם הבחורות ששכבו איתי קודם... ועשה את זה לעיתים קרובות.

אחרי שתחבתי לכיס את כספי הזכייה שלי, לקחתי שטר של עשרים דולר מהערמה שלו. ״אני חייב עוד בירה, ואתה מזמין.״

״אל תשכח להחזיר לי את העודף!״ אחרי כמה צעדים שלי הוא הוסיף, ״תביא לי גם אחת!״

בדרכי לבר ההומה, אלה שזה עתה היו עדים ליכולת הקליעה הקטלנית שלי עצרו אותי כל כמה צעדים לטפוח לי על הגב ולברך אותי, ואילו אחרים ניבאו שרצף הניצחונות שלי עומד להיפסק.

ווּד פסע לעברי, פולש מייד למרחב האישי שלי. ״פאק, ניק. חבל שהימרתי כל כך גבוה. הייתי בטוח שהלילה תישבר.״ הבל פיו שהדיף ריח של ויסקי חדר לנחיריי, וישר לקחתי צעד לאחור. הבנאדם היה שיכור לא מזיק. מאגס סבל את ווּד כי התחת שלו היה צמוד באופן קבוע לשרפרף העץ ליד הבר, לכן ניתן לו הכינוי ווד3. לא אתפלא אם יתברר שהמשכנתה של ווד על ביתו כבר שייכת למאגס.

״כן, מצטער לאכזב אותך.״

״אה, מה אפשר לעשות... יום יבוא ולא תצליח לקלוע.״

״תודה על התמיכה.״

״בטח, אין בעיה, ילד.״

כשסוף־סוף הגעתי לבר, הרגשתי כאילו עברה שעה מאז התחלתי לפלס דרך בקהל לעבר הבירה שלי. מרסי ראתה אותי מגיע ומייד מילאה עבורי כוס בבירה האהובה עליי.

״תמזגי שתי כוסות, מרס.״

״אוקיי, יפיוף.״ היא הגישה לי שני ספלים קפואים וחייכה לעברי. אפשר היה לראות שפעם היא הייתה אישה מושכת מאוד. מתחת לקווים הקשים היו עיניים כחולות מלאות חיים, שיער בלונדיני בהיר וגוף שסובב לא מעט ראשים.

פניה המקומטות, הישבן המלא שנשא כעשרה קילוגרמים נוספים, ואפילו קולה המחוספס מסיגריות גרמו לה להיראות מבוגרת מכפי שהיא באמת. הערכתי שהגיל שלה נע בין שישים לשמונים.

דבר אחד ידעתי בבירור — למרסי לא היה שמץ של מושג על מה שבעלה מנהל ממש מתחת לאף שלה. חשבתי שהיא אפילו לא תצטער כשיעצרו אותו, ואני די בטוח שהיא תרקוד מרוב שמחה.

״אתה נראה ממש חתיך כשאתה מתכופף קדימה וזורק את הדברים המחודדים האלה.״ עיניה שוטטו על גופי, עד שנעצרו על אזור המפשעה שלי. ״מממ.״

״אה... תודה רבה, מרס.״

החיוך שלה השתנה לנחרה מרושעת. ״כמה חבל שאני לא צעירה בעשר שנים.״

עשר?

הבזקתי אליה את חיוך הקסם שלי, הנהנתי ואמרתי, ״ההפסד כולו שלי.״

״בדיוק, יפיוף. הייתי מרעידה את העולם שלך.״ הפלרטוט שלה גבל בהטרדה וזה לא הזיז למאגס. לעיתים קרובות הוא התחנן בפניי שאקח אותה למחסן ואראה לה מה זה.

כשדמיינתי את זה, שוב חלפה לי התכווצות כואבת בעמוד השדרה, והגיעה ל... ביצים.

בדרכי חזרה לשולחן שלי קבוצה של ארבע נשים חלפה על פניי בדרכה לבר. שלוש מהארבע חייכו ועיניהן שוטטו על גופי. הרביעית הציעה לסיים את הערב וכלל לא הסתכלה לכיוון שלי. הרביעית הזאת הייתה חתיכה בטירוף. היא פסעה לפני חברותיה ומיהרה לצאת אל השלג בלי להעיף מבט לאחור.

כשהתיישבתי ליד ג׳ייס, התבוננתי ברביעייה מבעד לחלון הקדמי והתמקדתי בברונטית הלוהטת שלכדה את עיניי. ״מי זאת?״ שאל ג׳ייס, מותח את צווארו כדי לבחון את הארבע שעדיין התמקדתי בהן.

״אין לי מושג.״

״יש סיכויים טובים בקבוצה הזאת.״

שוב צחקתי. לג׳ייס ניוטון אין מעצורים מוסריים כלשהם. הוא האמין בשיתוף האהבה שלו וה... די־אן־איי.

״כמה צאצאי ג׳ייס מסתובבים בעולם לדעתך?״ שאלתי, משועשע מכך שבתוך עשר שניות המיקוד שלו עבר מהנשים בחוץ לג׳ינג׳ית מדליקה בפינה.

״אני תמיד נזהר אבל... כשאני בוחר את האישה שראויה לקבל את תמצית הג׳ייס שלי, תיזהרי אמריקה, דומיניון ניוטון עומד להתחיל.״

״אל תשכח להזהיר אותי מראש כדי שאספיק לעבור לקנדה.״ אחרי שרוקנתי את שארית הבירה שלי, נעמדתי והוספתי, ״סיימתי להערב.״

״מה? לאן אתה הולך?״

״הביתה. אני גמור.״

״מה השם שלה?״

״האובססיה שלך בקשר לכיבושים המיניים שלי מפחידה.״

״היי, יישארו יותר בשבילי!״ צעק כשהתרחקתי.

***

מאגס קיטר שההופעה החיה בעיר התחתית אוכלת לו את הפרנסה.

״הם תמיד גונבים את הלקוחות, המוצצי זין האלה,״ אמר בקול רם לא למישהו מסוים. ״מחר חג המולד, צריך להיות חוק נגד הופעות חיות יום לפני חג המולד. לבנאדם צריכה להיות זכות להביע את דעתו כשזה פוגע לו בפרנסה.״

״תשתוק, מאגס. אתה יכול להרשות לעצמך קצת פחות פרנסה.״

הבעת הכעס הקבועה שלו העמיקה כשנעץ במרסי מבט רצחני. ״אולי אני אפטר את התחת שלך, וזה יפצה אותי על הירידה ברווחים הלילה.״ הוא יצא בסערה מהבר ופנה למחסן.

״למה את מרגיזה אותו?״ שאלתי את מרסי כשהיא עמדה וצחקה לעצמה.

״בשביל הכיף.״

בהזדמנויות הנדירות שבהן הבר לא המה לקוחות, מאגס עמד על זה שנטפל בכל המטלות הרגילות שיש לעשות. העונש שלי על היעדר לקוחות היה לנקות את מכונת הקרח, עבודה שממש שנאתי. המחשבות שלי נדדו ליום שכבר לא אהיה חייב להיות פה. בטוח שאתגעגע לאנשים שפגשתי, אגזים ואומר שאתגעגע גם למאגס, אבל לא אתגעגע לג׳וב המחורבן שנאלצתי לסבול.

זה לא יימשך עוד זמן רב כי הסוכנים הפדרליים יסגרו עניין מהר. עם הטיפים ועם הזכיות בקליעה למטרה חסכתי הרבה כסף מאז התחלתי לעבוד פה, בונוס על זה שאני תקוע במקום הארור הזה כל כך הרבה זמן. שום דבר ואף אחד לא החזיק אותי פה. שיקגו הייתה רק תחנה הכרחית שהייתי חייב לעשות בדרך לניו יורק סיטי.

״מה אפשר להגיש לכן, גבירותיי?״ שאלה מרסי מאחוריי.

״רום ודיאט קולה, בבקשה.״

״אני אקח אותו,״ אמרה אחרת. כשהמטר שמונים ומשהו שלי קבורים מתחת לדלפק כדי להגיע לקווי המים שמאחורי מכונת הקרח, יכולתי רק לשער שהיא התכוונה אליי.

״הוא לא בתפריט,״ הגיבה מרסי בסרקסטיות המובהקת שלה, שגרמה לי להזדקף מייד בציפייה למריבת נשים.

״וואו, זה איש החיצים.״ הבלונדינית שדיברה ליקקה את שפתיה בפתיינות. ״זוכרת אותו, אנג׳? אמרת שהוא הורס.״

השנייה הייתה הברונטית... הברונטית ההורסת מאתמול בלילה.

״איב.״ אנג׳ הסמיקה כשפגשה את מבטי ושתקה. לא יכולתי להסיט את עיניי. יפהפייה. היא נראתה נינוחה הרבה יותר, לבושה בטי־שירט ירוקה צמודה שהלמה את צבע עיניה. שערה המהגוני היה אסוף בזנב סוס פרוע, וכמה פתיתי שלג קישטו את חלקו העליון. הערכתי שהיא בערך בת עשרים וחמש, אבל לחייה הוורודות זרועות הנמשים שיוו לה מראה צעיר יותר.

שפתיה המלאות הלחות, בתוספת לעיקול הרך של צווארה ולמחשוף הקטן המוביל אל חריץ שדיה, לכדו את תשומת ליבי באופן לא הולם במשך כמה שניות ארוכות מאוד. במחשבותיי יכולתי לדמיין את עצמי באופן ברור מעביר את הלשון מאוזנה לשדיה, גורם לחזה שלה להתרומם מתחת לשפתיי. בכל החודשים הארוכים ששהיתי בשיקגו, אף אישה לא תפסה את תשומת הלב שלי כל כך מהר, או בצורה כה מושלמת.

״מרסי!״ צעק מאגס מהחדר האחורי והקפיץ אותי מהמחזה שראיתי בעיני רוחי בחזרה לבר.

״לכי, מרס. אני אטפל בזה.״ כשאני שומר על קשר עין עם אנג׳, שטפתי את הידיים לפני שהכנתי את המשקה המבוקש. ״רום ודיאט קולה?״ שאלתי, מחכה שאחת מהן תיקח את הכוס.

״זה בשביל אנג׳לה. אני אשתה מרטיני.״ הבלונדינית רכנה קרוב ואמרה, ״יותר חזק, שלושה זיתים. אני איב. בבקשה, תגיד לי שקוראים לך אדם.״

גיחכתי ונענעתי את ראשי לשלילה. ״מצטער לאכזב אותך, איב.״ הפניתי את מבטי אל אנג׳לה והושטתי יד. ״אני ניק סמית. נעים מאוד להכיר אותך.״

אנג׳לה החליקה את ידה הקטנה לתוך ידי. ״אנג׳לה קאבלו.״ היא חייכה לפני שהתמקדה בטלוויזיה התלויה על הקיר מאחוריי. חייכתי כשהכנתי את המרטיני של איב, מבחין בניסיון ההתעלמות השקוף של אנג׳לה.

אני אוהב בחורות ביישניות — אין לי מושג למה. אני חושב שזה קשור בעיקר לחדירה למוח שלהן ולפיצוח סודותיהן — אתגר מוחלט. תוסיפו לזה פנים יפות וגוף הורס, ולפתע המשחק מתחיל.

״היינו פה אתמול בלילה. אתה בדיוק הטיפוס של בת הדוד שלי. שיער כהה, גוף הורס, חיוך משגע, נכון, אנג׳?״

עיניי נדדו לאנג׳לה וחייכתי אליה. ״איזה צירוף מקרים,״ הודיתי. היא הגיבה בחיוך ומייד הסבה את מבטה.

איב המשיכה לפטפט. ״יש לך חתיכת כישרון,״ היא אמרה ושרבבה את צווארה כדי לבחון שוב בגלוי את הישבן שלי. זה שקלטתי את המבט שלה לא הרתיע אותה מלהתמקד בזין שלי, שהתחיל להידחק אל רוכסן הג׳ינס רק מלהביט באנג׳לה שותה מהקשית הקטנה.

שיט.

התקרבתי לדלפק כדי לסיים להכין את המרטיני שלה, והסתרתי ביעילות את הזקפה המתעבה שלי. כשהגשתי לה את הכוס היא שאלה, ״מישהו ניצח אותך אי פעם?״ והקפיצה זית לפיה.

״לא פה.״

״איך נהיית טוב כל כך?״

״תרגול.״

איב ירתה אליי שאלות זו אחר זו, מתעלמת מהעובדה שאני מעוניין בבת הדוד שלה. ״במה עוד אתה טוב?״ שאלה בקריצה.

״איב!״

״מה?״ באופן מקסים אנג׳לה היא זאת שהסמיקה ולא איב.

״אני מכין מרטיני חזק נהדר.״ החזרתי לה קריצה לפני שחייכתי אל אנג׳לה. זוויות שפתיה המלאות התרוממו קלות, והיא נשכה את התחתונה. ההצהרה שלי גרמה לאיב להקדיש זמן לטעימת המשקה שלה.

״לא רע,״ הודתה במנוד ראש.

אט־אט החל הבר להתמלא. הבנות סיימו את הסיבוב הראשון, כשג׳ייס נכנס בדלת בדרכו השחצנית הרגילה.

״הפעמונים המצלצלים שלי קופאים!״ כמה רגעים לאחר מכן, החנה החבר שלי את התחת שלו ליד איב. ״תתחתני איתי,״ אמר ברגע שהיא הביטה בו.

איב צחקקה. ״אני בחורה עם טעם יקר.״

״אני אוהב אתגרים.״ בלי לנתק קשר עין עם איב אמר ג׳ייס, ״איש החץ, בירה ועוד סיבוב לבנות.״ הוא רכן קרוב יותר לאיב ולחש משהו באוזנה. יכולתי רק לדמיין מה הוא אמר. לא משנה מה — החבר שלי הצליח להשתיק אותה. כשהם החליפו ביניהם מה שזה לא היה, רכנתי קרוב יותר לאנג׳לה.

״לא ראיתי אותך פה לפני אתמול בלילה.״

״ראית אותי אתמול בלילה?״ שאלה מופתעת.

״בדיוק כשהלכתן. את חדשה בעיר?״

הגבות שלה התרוממו כשהיא התמהמה להשיב. ״אמממ... לא. איב שמעה על המקום הזה ממישהי בעבודה, אז החלטנו לבוא לבדוק.״

חיוך איטי נפרש על שפתיי. בכנות, לא היה לי מושג למה אני מחייך. עינינו ננעלו ושפתיה נפרדו כאילו היא עומדת להגיד משהו, אבל שום מילה לא יצאה מפיה. היא הסיטה ראשונה את מבטה, ושנייה אחר כך היא שוב התבוננה בפניי המחייכות.

״אמממ...״

חיכיתי בנשימה עצורה שתגיד משהו, עד שהרגע שלנו הופר על ידי לקוח שקרא לי.

״אני כבר חוזר,״ ביטאתי זאת בלחישה, שהפכה את המילים הרגילות כל כך להבטחה אינטימית.

היא המשיכה לבהות בי, הנהנה באיטיות, ואני תהיתי על מה היא חושבת.

קיללתי את הלקוח שרצה משקה, כמו גם את זה שבא אחריו. כשהשלישי נופף בשטר כסף כדי לתפוס את תשומת ליבי, רציתי פתאום לצאת מהדאמפ. למען האמת, רציתי לצאת מהדאמפ בחברת אנג׳לה.

עוד על הספר

  • תרגום: ליאורה כרמלי
  • הוצאה: ספר לכל
  • תאריך הוצאה: ינואר 2022
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 320 עמ' מודפסים
גיבורים אמיתיים 2- תקרות זכוכית איי. אם. מאדן

 

פרק 1
ניק

דצמבר 2013

במשך כמה דקות ארוכות מאוד הדהדה דממה בין הקירות. הרעש היחיד שנשמע היה הנשימות המדודות של החבר שלי. אנשים סקרנים התקהלו סביב בחצי עיגול, מחכים שאתחיל. הקור ששרר בחוץ, השלג שירד ותחילת חג המולד היו אולי ההסבר לציבור המתקהל. באופן רגיל המזבלה הזאת משכה אליה אנשים מסוגים שונים. בעלי מקצוע צעירים מקומיים, שהיו עדיין טריים במצבת כוח האדם המשועמם, תלמידי קולג׳ על סף ההצטרפות לאותו כוח אדם משועמם הנזכר לעיל, ובסתם מקומיים משתוקקים עד ייאוש למפלט מחיי היום־יום שלהם — כל אלה חיפשו את התשובה לחלומותיהם בתחתית של כוס משקה. בר ״הדאמפ1״ סיפק נווה במדבר המציאות המאכזבת שלהם.

עיניהם המזוגגות עקבו אחר תנועותיי כשהתרכזתי במטרה שלי. הלחץ לא עצבן אותי במיוחד. מצבים כמו זה הזינו את הנחישות האיתנה שלי להצליח. כישלון לא היה אופציה — לעולם לא. לא אסבול כישלון בשום היבט של חיי. כפרפקציוניסט עד העצם כל דבר שאינו הצלחה היה בלתי נסבל מבחינתי. אפילו במשחק קליעה למטרה בבר בלב שיקגו.

שישה חודשים קודם לכן, הצעתי את עצמי למשרת ברמן תחת זהות בדויה. כסמוי יכולתי להשיג את כל המידע שנדרש לי כדי לתקוע את המועדון הזה. לא הייתי שם כדי לערבב משקאות, ולאיש לא היה מושג מה המטרה האמיתית שלי.

מאגס2, הבעלים — שזכה בכינויו בשל הבעת פניו הזועפת דרך קבע — היה זקן רגזן שמעולם לא צחק. למען האמת, אם הגעת לדאמפ והצלחת לחלץ חיוך ממאגס, קיבלת משקה חינם. מה שהחל כבדיחה עם הזקן הפך את הבר שלו למקום מבוקש ואותו — לאגדה ברחבי שיקגו. עם הימים אותה הזעפת פנים שהפגין דרך קבע קיבלה משמעות חדשה. יהיה חבל לשים סוף למורשת הזאת, אבל אלה החיים. אני מקווה שהוא יסתדר טוב בכלא.

רבים באו לראות במו עיניהם את ביטויי כעסו. ככל שהוא העליב ופגע יותר, כך עלה מספר האנשים שניסוי להשיג משקה חינם. כאיש עסקים ממולח, הנאמן לטבעו מעורר הסלידה, כל החלטה שלו נבעה מקו מנחה אחד ויחיד — האם זה ישתלם לו בדרך כלשהי?

תחלופת הברמנים הייתה תוצאה של אישיותו התוססת. הרוב לא היו מסוגלים לסבול את זה, בייחוד נשים. האישה היחידה שנותרה בצוות שלו הייתה אשתו מרסי. היא הייתה ראויה למדליה על כך, ולא רק משום שהיא נשארה לעבוד עם מאגס... היא הייתה נשואה לו, לעזאזל. הייתי מתחלחל בתוכי, והביצים שלי היו מתכווצות בכאב בכל פעם שרק הייתי חושב על השניים האלה יחד.

בהתחלה מאגס לא התרשם מהאישיות שלי.

״אתה מפוטר, ילד,״ הוא אמר אחרי שטעם את המרגריטה שלי. ״זה חזק מדי. אתה תגרום לי לפשיטת רגל אם תבזבז כמות כזאת של טקילה.״ ביקשתי שייתן לי שעה להשתפר, והבטחתי שאני מסוגל להכין משקאות כאלה שאנשים יעמדו בתור כדי להזמין. הוא צמצם את עיניו הקטנות לעומתי והודיע, ״יש לך שלושים דקות.״

ללא חשש ערבבתי לו מרטיני, השפרצתי קסם אישי כלפי הלקוחות ממין נקבה, פלרטטתי עם אשתו, והקפצתי את מפלס המכירות כמו שהבטחתי. התברר שהתחבבתי על מרסי, והיא שכנעה את בעלה שהמראה הנאה שלי ישפר את העסקים.

״אוקיי, ילד, אתה בפנים.״

בכך הסתכם ריאיון העבודה שלי בדאמפ.

בהמשך נאלץ מאגס להודות שהפנים שלי מאחורי הבר אכן היו נהדרות לעסקים... בייחוד לקהל הנשי. כל עוד הכסף זרם לקופה שלו, הג׳וב שלי היה מובטח. מה שמאגס לא קלט זה שהוא שיחק ישר לקורי הקסם שלי.

כן, הייתי שובה לבבות וידעתי להקסים. גברים ונשים כאחד נמשכו אליי. ברגע שכף רגלם דרכה בדאמפ והם פגשו אותי, הם נטו מאוד לשתף אותי בבעיות שלהם. נשים תייגו אותי עד מהרה כמטפל מאחורי הבר. ככל שהן הרבו להתוודות, כך הן שתו יותר ונתנו טיפ נדיב יותר. הברמנים האחרים הרוויחו מזה גם הם כי חלקנו את כספי הטיפ בסוף הערב. מאגס טען שבאופן הזה כולם מרוויחים.

מאחר שלמדתי פסיכולוגיה כחוג משני, הייתה לי תשוקה לקרוא אנשים. המוח האנושי ריתק אותי. מה גורם לאנשים לקנות בהקפה? מה גורם לאנשים לפשל בצורה גסה? להיכנס להכרה של מישהו בלי שהוא מודע לכך — זה לגמרי מלהיב ומעצים.

מלבד הביצועים שלי כברמן־טיפולי, ההצטיינות שלי בקליעה למטרה גם היא הניבה למאגס רווחים נאים. זכיתי לתואר ״איש החיצים מהדאמפ״. כל מיני אידיוטים הגיעו מכל מיני מקומות במטרה לנסות לקחת ממני את התואר, אבל אני הייתי בלתי מנוצח. רבים יתייחסו לכל העניין כאל משהו מגוחך. אני לא יכול להתווכח על זה, אבל בנאדם צריך לעשות כל מה שדרוש כדי להצליח. זריקת חיצים החלה מבילוי זמן פנוי, דרך לנקות את הראש העסוק מדי שלי וליהנות קצת כשכל דבר אחר בחיי היה מלחיץ ואינטנסיבי. עין השור הפכה באופן מטפורי למטרה שלי בחיים, ואני נתתי לה תוקף כשפגעתי במטרה האדומה הקטנטנה.

כולם עמדו סביבי, מחכים שאפספס. בתנועת מפרק קלה שלחתי את החץ להתעופף באוויר ולפגוע בול בנקודה המתה שעל הלוח.

בעין של השור.

״זה נגמר!״ קרא ג׳ייס והניף את זרועותיו, כאילו הוא לוחם שהרגע הכניע באגרוף מוחץ את האלוף נושא התואר. ״תשלמו, מניאקים!״ הוא הסתובב בקהל ואסף את דמי ההימורים בחיוך זדוני. הוא היה הבחור היחיד שאפשר להגיד שהתחברתי איתו. אני אומר ״אפשר להגיד״ כי לא היה לו שמץ מושג מה שמי האמיתי, מי אני באמת, או למה אני בכלל נמצא שם.

כשעזבתי, התגעגעתי אליו, ולמעשה, שקלתי להגיע אליו אחרי שכל הקלפים ייפלו למקומם. למרות התעלולים המטופשים שלו ודרכיו הזנותיות, הוא היה בחור טוב שיכולתי לדמיין את עצמי מבלה איתו בעולם האמיתי.

חזרתי לשולחן שלי והנחתי לג׳ייס להמשיך בקטע שלו, בזמן ששתיתי את שארית הבירה שלי שהתחממה בינתיים. הלילה היה לי ערב חופשי — לפחות מעבודתי כברמן. בג׳וב האמיתי שלי אף פעם לא היה לי ערב חופשי. וכך, בזבוז זמני החופשי במקום שאהבתי ותיעבתי בעת ובעונה אחת עזר לי במצב הסמוי שלי.

ג׳ייס ניגש עם כמות עצומה של כסף מזומן, ושיחק בשטרות כששפתיו מונות אותם בקול רם. ״מאגס קיבל את החלק שלו,״ הוא אמר והושיט לי את החבילה כשהוא אוחז בחוזקה בחלק מהרווחים שלי בידו השמאלית.

״אני עושה את כל העבודה, אז מגיע לי לקבל הכול, לא?״

״לך תזדיין, גם לי מגיע משהו. אני זה שמביא לך את הקהל הזה.״

״אני די בטוח שהשלג בחוץ הביא לי את הקהל הזה.״

״אמממ, לא. אנחנו יכולים להסכים שאני אלוף השיווק? הם יכלו בקלות ללכת למקומות קלאסיים יותר מהחור הזה. אני זה שפרסם בחוץ את הידיעה שהברמן השחצן שלנו יזרוק חיצים הלילה. תראה את כל החתיכות שם — זה בזכותי,״ אמר בגיחוך שחצני ותקע את אגודליו בחזהו. ״שנינו יודעים שהאגו שלך זקוק לטונה של ליטופים. אתה לא צריך להודות לי, דרך אגב.״

״על מה?״

״על זה שסיפקתי לך מלא אפשרויות לליטוף האגו.״

״כי בלעדיך הייתי נשאר מסכן בלי בחורה?״

״משהו כזה. בתור השותף שלך אני עוזר לך בהרבה מובנים.״ לא יכולתי שלא לצחוק. ג׳ייס הצטיין בעניין ליטוף האגו שלו. הבנות אהבו את מראה הנער־מהבית־השכן ואת חוש ההומור שלו, אבל הוא גם שכב עם הבחורות ששכבו איתי קודם... ועשה את זה לעיתים קרובות.

אחרי שתחבתי לכיס את כספי הזכייה שלי, לקחתי שטר של עשרים דולר מהערמה שלו. ״אני חייב עוד בירה, ואתה מזמין.״

״אל תשכח להחזיר לי את העודף!״ אחרי כמה צעדים שלי הוא הוסיף, ״תביא לי גם אחת!״

בדרכי לבר ההומה, אלה שזה עתה היו עדים ליכולת הקליעה הקטלנית שלי עצרו אותי כל כמה צעדים לטפוח לי על הגב ולברך אותי, ואילו אחרים ניבאו שרצף הניצחונות שלי עומד להיפסק.

ווּד פסע לעברי, פולש מייד למרחב האישי שלי. ״פאק, ניק. חבל שהימרתי כל כך גבוה. הייתי בטוח שהלילה תישבר.״ הבל פיו שהדיף ריח של ויסקי חדר לנחיריי, וישר לקחתי צעד לאחור. הבנאדם היה שיכור לא מזיק. מאגס סבל את ווּד כי התחת שלו היה צמוד באופן קבוע לשרפרף העץ ליד הבר, לכן ניתן לו הכינוי ווד3. לא אתפלא אם יתברר שהמשכנתה של ווד על ביתו כבר שייכת למאגס.

״כן, מצטער לאכזב אותך.״

״אה, מה אפשר לעשות... יום יבוא ולא תצליח לקלוע.״

״תודה על התמיכה.״

״בטח, אין בעיה, ילד.״

כשסוף־סוף הגעתי לבר, הרגשתי כאילו עברה שעה מאז התחלתי לפלס דרך בקהל לעבר הבירה שלי. מרסי ראתה אותי מגיע ומייד מילאה עבורי כוס בבירה האהובה עליי.

״תמזגי שתי כוסות, מרס.״

״אוקיי, יפיוף.״ היא הגישה לי שני ספלים קפואים וחייכה לעברי. אפשר היה לראות שפעם היא הייתה אישה מושכת מאוד. מתחת לקווים הקשים היו עיניים כחולות מלאות חיים, שיער בלונדיני בהיר וגוף שסובב לא מעט ראשים.

פניה המקומטות, הישבן המלא שנשא כעשרה קילוגרמים נוספים, ואפילו קולה המחוספס מסיגריות גרמו לה להיראות מבוגרת מכפי שהיא באמת. הערכתי שהגיל שלה נע בין שישים לשמונים.

דבר אחד ידעתי בבירור — למרסי לא היה שמץ של מושג על מה שבעלה מנהל ממש מתחת לאף שלה. חשבתי שהיא אפילו לא תצטער כשיעצרו אותו, ואני די בטוח שהיא תרקוד מרוב שמחה.

״אתה נראה ממש חתיך כשאתה מתכופף קדימה וזורק את הדברים המחודדים האלה.״ עיניה שוטטו על גופי, עד שנעצרו על אזור המפשעה שלי. ״מממ.״

״אה... תודה רבה, מרס.״

החיוך שלה השתנה לנחרה מרושעת. ״כמה חבל שאני לא צעירה בעשר שנים.״

עשר?

הבזקתי אליה את חיוך הקסם שלי, הנהנתי ואמרתי, ״ההפסד כולו שלי.״

״בדיוק, יפיוף. הייתי מרעידה את העולם שלך.״ הפלרטוט שלה גבל בהטרדה וזה לא הזיז למאגס. לעיתים קרובות הוא התחנן בפניי שאקח אותה למחסן ואראה לה מה זה.

כשדמיינתי את זה, שוב חלפה לי התכווצות כואבת בעמוד השדרה, והגיעה ל... ביצים.

בדרכי חזרה לשולחן שלי קבוצה של ארבע נשים חלפה על פניי בדרכה לבר. שלוש מהארבע חייכו ועיניהן שוטטו על גופי. הרביעית הציעה לסיים את הערב וכלל לא הסתכלה לכיוון שלי. הרביעית הזאת הייתה חתיכה בטירוף. היא פסעה לפני חברותיה ומיהרה לצאת אל השלג בלי להעיף מבט לאחור.

כשהתיישבתי ליד ג׳ייס, התבוננתי ברביעייה מבעד לחלון הקדמי והתמקדתי בברונטית הלוהטת שלכדה את עיניי. ״מי זאת?״ שאל ג׳ייס, מותח את צווארו כדי לבחון את הארבע שעדיין התמקדתי בהן.

״אין לי מושג.״

״יש סיכויים טובים בקבוצה הזאת.״

שוב צחקתי. לג׳ייס ניוטון אין מעצורים מוסריים כלשהם. הוא האמין בשיתוף האהבה שלו וה... די־אן־איי.

״כמה צאצאי ג׳ייס מסתובבים בעולם לדעתך?״ שאלתי, משועשע מכך שבתוך עשר שניות המיקוד שלו עבר מהנשים בחוץ לג׳ינג׳ית מדליקה בפינה.

״אני תמיד נזהר אבל... כשאני בוחר את האישה שראויה לקבל את תמצית הג׳ייס שלי, תיזהרי אמריקה, דומיניון ניוטון עומד להתחיל.״

״אל תשכח להזהיר אותי מראש כדי שאספיק לעבור לקנדה.״ אחרי שרוקנתי את שארית הבירה שלי, נעמדתי והוספתי, ״סיימתי להערב.״

״מה? לאן אתה הולך?״

״הביתה. אני גמור.״

״מה השם שלה?״

״האובססיה שלך בקשר לכיבושים המיניים שלי מפחידה.״

״היי, יישארו יותר בשבילי!״ צעק כשהתרחקתי.

***

מאגס קיטר שההופעה החיה בעיר התחתית אוכלת לו את הפרנסה.

״הם תמיד גונבים את הלקוחות, המוצצי זין האלה,״ אמר בקול רם לא למישהו מסוים. ״מחר חג המולד, צריך להיות חוק נגד הופעות חיות יום לפני חג המולד. לבנאדם צריכה להיות זכות להביע את דעתו כשזה פוגע לו בפרנסה.״

״תשתוק, מאגס. אתה יכול להרשות לעצמך קצת פחות פרנסה.״

הבעת הכעס הקבועה שלו העמיקה כשנעץ במרסי מבט רצחני. ״אולי אני אפטר את התחת שלך, וזה יפצה אותי על הירידה ברווחים הלילה.״ הוא יצא בסערה מהבר ופנה למחסן.

״למה את מרגיזה אותו?״ שאלתי את מרסי כשהיא עמדה וצחקה לעצמה.

״בשביל הכיף.״

בהזדמנויות הנדירות שבהן הבר לא המה לקוחות, מאגס עמד על זה שנטפל בכל המטלות הרגילות שיש לעשות. העונש שלי על היעדר לקוחות היה לנקות את מכונת הקרח, עבודה שממש שנאתי. המחשבות שלי נדדו ליום שכבר לא אהיה חייב להיות פה. בטוח שאתגעגע לאנשים שפגשתי, אגזים ואומר שאתגעגע גם למאגס, אבל לא אתגעגע לג׳וב המחורבן שנאלצתי לסבול.

זה לא יימשך עוד זמן רב כי הסוכנים הפדרליים יסגרו עניין מהר. עם הטיפים ועם הזכיות בקליעה למטרה חסכתי הרבה כסף מאז התחלתי לעבוד פה, בונוס על זה שאני תקוע במקום הארור הזה כל כך הרבה זמן. שום דבר ואף אחד לא החזיק אותי פה. שיקגו הייתה רק תחנה הכרחית שהייתי חייב לעשות בדרך לניו יורק סיטי.

״מה אפשר להגיש לכן, גבירותיי?״ שאלה מרסי מאחוריי.

״רום ודיאט קולה, בבקשה.״

״אני אקח אותו,״ אמרה אחרת. כשהמטר שמונים ומשהו שלי קבורים מתחת לדלפק כדי להגיע לקווי המים שמאחורי מכונת הקרח, יכולתי רק לשער שהיא התכוונה אליי.

״הוא לא בתפריט,״ הגיבה מרסי בסרקסטיות המובהקת שלה, שגרמה לי להזדקף מייד בציפייה למריבת נשים.

״וואו, זה איש החיצים.״ הבלונדינית שדיברה ליקקה את שפתיה בפתיינות. ״זוכרת אותו, אנג׳? אמרת שהוא הורס.״

השנייה הייתה הברונטית... הברונטית ההורסת מאתמול בלילה.

״איב.״ אנג׳ הסמיקה כשפגשה את מבטי ושתקה. לא יכולתי להסיט את עיניי. יפהפייה. היא נראתה נינוחה הרבה יותר, לבושה בטי־שירט ירוקה צמודה שהלמה את צבע עיניה. שערה המהגוני היה אסוף בזנב סוס פרוע, וכמה פתיתי שלג קישטו את חלקו העליון. הערכתי שהיא בערך בת עשרים וחמש, אבל לחייה הוורודות זרועות הנמשים שיוו לה מראה צעיר יותר.

שפתיה המלאות הלחות, בתוספת לעיקול הרך של צווארה ולמחשוף הקטן המוביל אל חריץ שדיה, לכדו את תשומת ליבי באופן לא הולם במשך כמה שניות ארוכות מאוד. במחשבותיי יכולתי לדמיין את עצמי באופן ברור מעביר את הלשון מאוזנה לשדיה, גורם לחזה שלה להתרומם מתחת לשפתיי. בכל החודשים הארוכים ששהיתי בשיקגו, אף אישה לא תפסה את תשומת הלב שלי כל כך מהר, או בצורה כה מושלמת.

״מרסי!״ צעק מאגס מהחדר האחורי והקפיץ אותי מהמחזה שראיתי בעיני רוחי בחזרה לבר.

״לכי, מרס. אני אטפל בזה.״ כשאני שומר על קשר עין עם אנג׳, שטפתי את הידיים לפני שהכנתי את המשקה המבוקש. ״רום ודיאט קולה?״ שאלתי, מחכה שאחת מהן תיקח את הכוס.

״זה בשביל אנג׳לה. אני אשתה מרטיני.״ הבלונדינית רכנה קרוב ואמרה, ״יותר חזק, שלושה זיתים. אני איב. בבקשה, תגיד לי שקוראים לך אדם.״

גיחכתי ונענעתי את ראשי לשלילה. ״מצטער לאכזב אותך, איב.״ הפניתי את מבטי אל אנג׳לה והושטתי יד. ״אני ניק סמית. נעים מאוד להכיר אותך.״

אנג׳לה החליקה את ידה הקטנה לתוך ידי. ״אנג׳לה קאבלו.״ היא חייכה לפני שהתמקדה בטלוויזיה התלויה על הקיר מאחוריי. חייכתי כשהכנתי את המרטיני של איב, מבחין בניסיון ההתעלמות השקוף של אנג׳לה.

אני אוהב בחורות ביישניות — אין לי מושג למה. אני חושב שזה קשור בעיקר לחדירה למוח שלהן ולפיצוח סודותיהן — אתגר מוחלט. תוסיפו לזה פנים יפות וגוף הורס, ולפתע המשחק מתחיל.

״היינו פה אתמול בלילה. אתה בדיוק הטיפוס של בת הדוד שלי. שיער כהה, גוף הורס, חיוך משגע, נכון, אנג׳?״

עיניי נדדו לאנג׳לה וחייכתי אליה. ״איזה צירוף מקרים,״ הודיתי. היא הגיבה בחיוך ומייד הסבה את מבטה.

איב המשיכה לפטפט. ״יש לך חתיכת כישרון,״ היא אמרה ושרבבה את צווארה כדי לבחון שוב בגלוי את הישבן שלי. זה שקלטתי את המבט שלה לא הרתיע אותה מלהתמקד בזין שלי, שהתחיל להידחק אל רוכסן הג׳ינס רק מלהביט באנג׳לה שותה מהקשית הקטנה.

שיט.

התקרבתי לדלפק כדי לסיים להכין את המרטיני שלה, והסתרתי ביעילות את הזקפה המתעבה שלי. כשהגשתי לה את הכוס היא שאלה, ״מישהו ניצח אותך אי פעם?״ והקפיצה זית לפיה.

״לא פה.״

״איך נהיית טוב כל כך?״

״תרגול.״

איב ירתה אליי שאלות זו אחר זו, מתעלמת מהעובדה שאני מעוניין בבת הדוד שלה. ״במה עוד אתה טוב?״ שאלה בקריצה.

״איב!״

״מה?״ באופן מקסים אנג׳לה היא זאת שהסמיקה ולא איב.

״אני מכין מרטיני חזק נהדר.״ החזרתי לה קריצה לפני שחייכתי אל אנג׳לה. זוויות שפתיה המלאות התרוממו קלות, והיא נשכה את התחתונה. ההצהרה שלי גרמה לאיב להקדיש זמן לטעימת המשקה שלה.

״לא רע,״ הודתה במנוד ראש.

אט־אט החל הבר להתמלא. הבנות סיימו את הסיבוב הראשון, כשג׳ייס נכנס בדלת בדרכו השחצנית הרגילה.

״הפעמונים המצלצלים שלי קופאים!״ כמה רגעים לאחר מכן, החנה החבר שלי את התחת שלו ליד איב. ״תתחתני איתי,״ אמר ברגע שהיא הביטה בו.

איב צחקקה. ״אני בחורה עם טעם יקר.״

״אני אוהב אתגרים.״ בלי לנתק קשר עין עם איב אמר ג׳ייס, ״איש החץ, בירה ועוד סיבוב לבנות.״ הוא רכן קרוב יותר לאיב ולחש משהו באוזנה. יכולתי רק לדמיין מה הוא אמר. לא משנה מה — החבר שלי הצליח להשתיק אותה. כשהם החליפו ביניהם מה שזה לא היה, רכנתי קרוב יותר לאנג׳לה.

״לא ראיתי אותך פה לפני אתמול בלילה.״

״ראית אותי אתמול בלילה?״ שאלה מופתעת.

״בדיוק כשהלכתן. את חדשה בעיר?״

הגבות שלה התרוממו כשהיא התמהמה להשיב. ״אמממ... לא. איב שמעה על המקום הזה ממישהי בעבודה, אז החלטנו לבוא לבדוק.״

חיוך איטי נפרש על שפתיי. בכנות, לא היה לי מושג למה אני מחייך. עינינו ננעלו ושפתיה נפרדו כאילו היא עומדת להגיד משהו, אבל שום מילה לא יצאה מפיה. היא הסיטה ראשונה את מבטה, ושנייה אחר כך היא שוב התבוננה בפניי המחייכות.

״אמממ...״

חיכיתי בנשימה עצורה שתגיד משהו, עד שהרגע שלנו הופר על ידי לקוח שקרא לי.

״אני כבר חוזר,״ ביטאתי זאת בלחישה, שהפכה את המילים הרגילות כל כך להבטחה אינטימית.

היא המשיכה לבהות בי, הנהנה באיטיות, ואני תהיתי על מה היא חושבת.

קיללתי את הלקוח שרצה משקה, כמו גם את זה שבא אחריו. כשהשלישי נופף בשטר כסף כדי לתפוס את תשומת ליבי, רציתי פתאום לצאת מהדאמפ. למען האמת, רציתי לצאת מהדאמפ בחברת אנג׳לה.