התאומים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
התאומים
מכר
מאות
עותקים
התאומים
מכר
מאות
עותקים

התאומים

5 כוכבים (25 דירוגים)

עוד על הספר

  • הוצאה: מקום לשירה
  • תאריך הוצאה: ינואר 2022
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 54 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 54 דק'

אורית גידלי

אורית גידָ‏לי (נולדה ב-1974) היא משוררת ישראלית.

גידלי כתבה שלושה ספרי שירה. שיריה פורסמו גם בכתבי העת כרמל ומשיב הרוח. המופע "ארזת לבד" המבוסס על ספרה "עשרים נערות לקנא" הוצג בפסטיבל עכו בשנת 2006.
 
גידלי סיימה את לימודיה לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בשנת 1999, ובשנת 2002 סיימה לימודיה לתואר שני במסלול הכתיבה באוניברסיטת בן-גוריון. משנת 2000 ועד היום היא מנחה סדנאות כתיבה עם הסופר אשכול נבו. בעברה, לימדה במחלקה לתקשורת באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת אריאל.
 
גידלי נשואה למשורר אלכס בן-ארי ואם לארבעה.
 
ראיון "ראש בראש"

תקציר

אלף לילה 
אַחֲרֵי הַחֻלְצָה הַוְּרֻדָּה שֶׁלְּךָ הַקְּרוּעָה, וְאַחֲרֵי שֶׁדִּמְיַנְתִּי שֶׁאֲנִי זוֹ שֶׁקּוֹנָה לְךָ אַחֶרֶת, וְאַחֲרֵי שֶׁנָּסַעְתָּ עַד לָעִיר שֶׁלִּי כְּדֵי לִרְקֹד, וְאַחֲרֵי שֶׁסָּחַבְנוּ אֶת הַסַּפּוֹת הַכְּחֻלּוֹת לַדִּירָה הַחֲדָשָׁה, וְאַחֲרֵי שֶׁהִתְקַשַּׁרְנוּ לַאֲנָשִׁים עִם שֵׁמוֹת רוּסִיִּים מִדַּפֵּי זָהָב בִּשְׁבִיל לִשְׁאֹל עַל הַמִּשְׂחָק שֶׁסַּבְתָּא שֶׁלְּךָ הָיְתָה מְשַׂחֶקֶת, וְאַחֲרֵי הַגֶּשֶׁם שֶׁיָּרַד מֵהַתִּקְרָה בַּחֹרֶף אֲבָל לֹא נֶעֱלַבְנוּ מֵאֵיךְ שֶׁהַחַיִּים שֶׁלָּנוּ נִרְאִים, וְאַחֲרֵי הַדִּיסְק שֶׁנִּתְקַע דַּוְקָא בַּחֻפָּה, אָמַרְתִּי לְךָ לִבְדֹּק שֶׁהַטֵּיְפּ שֶׁל הַמָּקוֹם קוֹרֵא צְרוּבִים, וְאַחֲרֵי הַיְלָדִים שֶׁהֵגִיחוּ אֶל הַבֶּכִי מִן הַצְּעָקָה, וְאַחֲרֵי הַחֶשְׁבּוֹנוֹת וְהַמָּמוֹנוֹת שֶׁהִצְטַבְּרוּ כְּמַחֲלָה וְכִתְרוּפָה לֹא תּוֹאֶמֶת, וְאַחֲרֵי מְסִבַּת הַסְּלוֹאוּ מִיּוּטְיוּבּ בַּסָּלוֹן כִּי הִתְקַמְצַנּוּ עַל בֵּיבִּיסִיטֶר לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה (וְאַחֲרֵי שֶׁהֵשַׁבְתִּי לְךָ כֵּן פְּעָמִים רַבּוֹת וּפָחוֹת מִזֶּה הֵשַׁבְתִּי לְךָ לֹא, אֲנִי מִתְגָּאָה בְּזֶה עַכְשָׁו, מִישֶׁהִי שֶׁחָיְתָה אֶת חַיֶּיהָ כְּסִפְרוּת וּמְגַלָּה שֶׁהָיוּ מָתֵמָטִיקָה) וְאַחֲרֵי שֶׁהָלַכְנוּ לַאֲסֵפוֹת הוֹרִים אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא חַיָּבִים, וְאַחֲרֵי שֶׁאִלְתַּרְנוּ כִּסּוּי לְחַלּוֹנוֹת הַמְּכוֹנִית, וְאַחֲרֵי שֶׁהִרְגַּעְתָּ אוֹתִי אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאַף אֶחָד לֹא רוֹאֶה, וְאַחֲרֵי שֶׁשָּׁאַלְתִּי אוֹתְךָ מַה יּוֹתֵר מֵהַכֹּל, וְאַחֲרֵי שֶׁאֲפִלּוּ מִתּוֹךְ שֵׁנָה, וְאַחֲרֵי שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁלֹּא תָּפֵר אֶת הַהַבְטָחָה הַגְּדוֹלָה לֶאֱהֹב אוֹתִי גַּם אִם תָּפֵר אֶת הַהַבְטָחָה הַקְּטַנָּה עַד הַזִּקְנָה, וְאַחֲרֵי שֶׁלִּרְגָעִים לֹא דָּאַגְתִּי, וְאַחֲרֵי שֶׁרָאִיתִי אֶת הַהוֹדָעָה בַּטֶּלֶפוֹן שֶׁלְּךָ, וְאַחֲרֵי שֶׁשָּׁאַלְתִּי מִי זֹאת שֶׁכָּתְבָה, וְאַחֲרֵי שֶׁהֵרַמְתָּ אֵלַי עֵינַיִם, וְאַחֲרֵי שֶׁעָצַרְתִּי לִנְשֹׁם, רֶגַע לִפְנֵי הַתְּשׁוּבָה 

השירים "בתאומים" ספרה החדש של אורית גידלי, עוסקים במשבר אמון בנישואים. הם מלווים שני אוהבים משברון הלב המקורי שלהם ועד לפרידתם. לכאורה- אלו שירים על סוף ועל אכזריות, ובכל זאת, כותרת המשנה של הספר עומדת- שירי אהבה. 
איזו אהבה זו אם כן? אהבה שמתגלה מתוך ההריסות ומתוך מה שנותר, אהבה שבוחרת בחיים ומציתה להבה שבכוחה להצית יער שלם. שפת ההרבה נוכחת בקובץ בכל עוצמתה, והיא מחזיקה בתוכה אפילו סימני קריאה שנוכחים בה כאמצעי פואטי.  

פרק ראשון

יום
1
פָּנֵינוּ אֶל הַחַלּוֹן,
הַמִּטָּה בְּגַבֵּנוּ.
אֲנַחְנוּ נוֹשְׁמִים בְּהַתְאָמָה.
 
זוֹכֵר?
לִפְנוֹת בֹּקֶר רָכַבְנוּ לַחוֹף בְּאוֹפַנַּיִם.
הַשֶּׁלֶט 'הַכְּנִיסָה לְסוּסִים אֲסוּרָה' שִׂמַּח אוֹתָנוּ,
יֵשׁ מִי שֶׁמֵּפֵר אֶת הָאִסּוּר.
הָיְתָה שִׁכְבָה שֶׁל טַל עַל הַיָּם.
נִשַּׁקְתָּ אוֹתִי.
 
חָזַרְנוּ רְעֵבִים.
הַחַשְׁמַל לָחַץ בְּעוֹרְקֵי הַקִּיר,
וּבְכָל זֹאת אָכַלְנוּ לְאַט.
דִּבַּרְנוּ מִלִּים רְווּיוֹת.
כְּאִלּוּ אֲנִי אֵשֶׁת רֶנֶסַנְס וְאַתָּה צַיַּר הַדְּיוֹקְנָאוֹת
שֶׁהֶחְלִיט שֶׁהַבֹּקֶר הוּא לֹא מְצַיֵּר.
2
אַחַר כָּךְ לָקַחְנוּ תֵּה מֵהַבַּיִת
אֶל הַסַּפְסָל בַּגִּנָּה.
הָאַהֲבָה הִתְגַּלְּתָה כְּמַתָּן בַּסֵּתֶר,
בַּהַחְלָטוֹת מַה לֹּא לְסַפֵּר.
 
הָעֶרֶב יָרַד.
 
בַּבֶּטֶן הֶהָרָה שֶׁל הָעַפְעַף
בָּעֲטוּ הַמִּשְׁאָלוֹת.
 
סוֹדִי הָיָה גָּלוּי לְפָנֶיךָ.
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת לְהִזָּהֵר.
3
מָתַי בְּמוֹרַד הַשָּׁנִים
פְּגָמֵינוּ הִשִּׂיגוּ אוֹתָנוּ?
יִתָּכֵן שֶׁהָיוּ שָׁם תָּמִיד,
סַבְלָנִיִּים כְּעַם גָּזוּל.
 
כָּךְ אוֹ כָּךְ הַלַּיְלָה בָּא בְּאַחַת.
פָּנֵינוּ אֶל הַחַלּוֹן,
הַמִּטָּה בְּגַבֵּנוּ.
 
אֲנִי לֹא שׁוֹאֶלֶת
הַאִם אַתָּה מַצְחִיק גַּם אוֹתָהּ.
אֲנִי לֹא שׁוֹאֶלֶת הַאִם גַּם הִיא יְשֵׁנָה אִתְּךָ בַּמְּכוֹנִית
רַק לְשֵׁם הַקִּרְבָה.
לִפְעָמִים לֹא צָרִיךְ לִרְאוֹת מַשֶּׁהוּ בַּחשֶׁךְ,
לִפְעָמִים צָרִיךְ לִרְאוֹת אֶת הַחשֶׁךְ.
 
פרחים
פְּרָחִים הִגִּיעוּ מִמְּקוֹם עֲבוֹדָתְךָ.
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל בֵּיתֵנוּ הֶחָדָשׁ!
בְּשָׁעָה טוֹבָה! בְּשָׁעָה טוֹבָה!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל שֶׁאֲנַחְנוּ חָגִים בֵּין הַחֲדָרִים הָרֵיקִים!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל שֶׁאֵינְךָ טוֹרֵחַ לְסַפֵּר עָלֶיהָ!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל שֶׁאֵינֶנִּי תּוֹבַעַת לִשְׁמֹעַ!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַדִּמְיוֹנוֹת הַיְחִידָאִים כְּמַאֲכֶלֶת!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ מַה הִיא יוֹדַעַת עָלַי?
דְּבָרִים שֶׁלָּחַשְׁתִּי לְךָ מִתּוֹךְ נַחַת הַקִּרְבָה!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל שֶׁרַק אֲנִי קִיַּמְתִּי!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַחֶזְיוֹנוֹת שֶׁמַּשְׁכִּימִים אוֹתִי בְּבֶהָלָה!
הַכֹּל קָרָה!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ אַהֲבָה הִיא רַק אֶפְשָׁרוּת הַמֻּקְרֶנֶת עַל הַחֲפָצִים!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ אַחֲרֵי שֶׁנִּפְרֹק אֶת הַמִּטְבָּח, נַעֲזֹר בְּשִׁעוּרֵי הַבַּיִת!
אַטְלַנְטִיס, יְלָדִים, הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה וּמְפֹאֶרֶת!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הָרָצוֹן הַפִּתְאוֹמִי לִתְפֹּס זֶה אֶת זוֹ!
לְהָרִיחַ!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַגְּמִירָה וְעַל זוֹ שֶׁאַחֲרֶיהָ, וְאַחֲרֶיהָ!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַסְּדִינִים הַמְּתוּחִים בַּמִּטָּה הַחֲדָשָׁה!
סַפֵּר לִי עַל הָרָעָב!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל ישֶׁר הַשִּׂיחָה!
הִיא קַלָּה יוֹתֵר! אַתְּ לוֹפֶתֶת יְרֵכַיִם!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל שֶׁאֲנַחְנוּ נֶהֱנִים גַּם מִן הַהַכְפָּשׁוֹת!
בֶּן זוֹנָה! אֵיךְ יָכֹלְתָּ!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מַשְׁלִיכִים מִכְתָּבִים שֶׁפַּעַם כָּתַבְנוּ זֶה לְזוֹ וְלַאֲחֵרִים!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹנִים לִתְלוּנוֹת הַשְּׁכֵנִים הַחֲדָשִׁים!
לֹא לִכְלַכְנוּ אֶת הַמַּדְרֵגוֹת!
אוּלַי הִיא אֲרֻכַּת רַגְלַיִם!
אוּלַי הָיוּ לָהּ נוֹשְׂאִים רַחֲבֵי דַּעַת שֶׁעִנְיְנוּ אוֹתְךָ בַּשִּׂיחָה!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַחֲבֵרִים בַּטֶּלֶפוֹן, לַחִים מִשִּׂמְחָה לְאֵיד!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁחָשַׁבְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ!
בְּשָׁעָה טוֹבָה אִם יָבוֹאוּ לְבַקֵּר נַגִּישׁ לָהֶם עוּגָה כְּשֵׁרָה!
(בְּחֶדֶר מָלֵא גְּבָרִים, עֲצוּמַת עֵינַיִם, הָיִיתִי יְכוֹלָה בְּקַלּוּת לְזַהוֹת אוֹתְךָ!
הָרֹאשׁ שֶׁלִּי! תַּפּוּחַ סֻכָּר נָעוּץ בְּמַקֵּל! הַפֶּה שֶׁלְּךָ!)
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַשְּׁאֵלָה מַה נַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַשְּׁבוּעָה הַמְחֻדֶּשֶׁת: לֹא נַאֲמִין יוֹתֵר לְאַף שְׁבוּעָה!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַהַחְלָטָה לְהִפָּרֵד!
וְאָז עַל הַהַחְלָטָה לְהִשָּׁאֵר!
וְאָז עַל הַהַחְלָטָה לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא קָרָה!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַבְּדִיחָה שֶׁמִּישֶׁהוּ מְסַפֵּר לְיָדֵנוּ!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַהֵרָדְמוּת הַמַּפְתִּיעָה!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ,
לֹא שָׁעָה —
בְּדַקָּה!
לֹא דַּקָּה —
בִּשְׁנִיָּה!
בִּשְׁנִיָּה טוֹבָה לָנוּ
עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מַצְלִיחִים לִשְׁכֹּחַ!
רֶגַע לִפְנֵי הַבֹּקֶר!
וְאַתָּה גּוֹרֵף אֶת גּוּפִי אֵלֶיךָ וְאוֹמֵר מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל: תָּמִיד!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַהֶרֶף הַקָּצָר!
הַמְקַיֵּם!
הָאָרֹךְ כְּנֶצַח.

אורית גידלי

אורית גידָ‏לי (נולדה ב-1974) היא משוררת ישראלית.

גידלי כתבה שלושה ספרי שירה. שיריה פורסמו גם בכתבי העת כרמל ומשיב הרוח. המופע "ארזת לבד" המבוסס על ספרה "עשרים נערות לקנא" הוצג בפסטיבל עכו בשנת 2006.
 
גידלי סיימה את לימודיה לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בשנת 1999, ובשנת 2002 סיימה לימודיה לתואר שני במסלול הכתיבה באוניברסיטת בן-גוריון. משנת 2000 ועד היום היא מנחה סדנאות כתיבה עם הסופר אשכול נבו. בעברה, לימדה במחלקה לתקשורת באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת אריאל.
 
גידלי נשואה למשורר אלכס בן-ארי ואם לארבעה.
 
ראיון "ראש בראש"

עוד על הספר

  • הוצאה: מקום לשירה
  • תאריך הוצאה: ינואר 2022
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 54 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 54 דק'
התאומים אורית גידלי
יום
1
פָּנֵינוּ אֶל הַחַלּוֹן,
הַמִּטָּה בְּגַבֵּנוּ.
אֲנַחְנוּ נוֹשְׁמִים בְּהַתְאָמָה.
 
זוֹכֵר?
לִפְנוֹת בֹּקֶר רָכַבְנוּ לַחוֹף בְּאוֹפַנַּיִם.
הַשֶּׁלֶט 'הַכְּנִיסָה לְסוּסִים אֲסוּרָה' שִׂמַּח אוֹתָנוּ,
יֵשׁ מִי שֶׁמֵּפֵר אֶת הָאִסּוּר.
הָיְתָה שִׁכְבָה שֶׁל טַל עַל הַיָּם.
נִשַּׁקְתָּ אוֹתִי.
 
חָזַרְנוּ רְעֵבִים.
הַחַשְׁמַל לָחַץ בְּעוֹרְקֵי הַקִּיר,
וּבְכָל זֹאת אָכַלְנוּ לְאַט.
דִּבַּרְנוּ מִלִּים רְווּיוֹת.
כְּאִלּוּ אֲנִי אֵשֶׁת רֶנֶסַנְס וְאַתָּה צַיַּר הַדְּיוֹקְנָאוֹת
שֶׁהֶחְלִיט שֶׁהַבֹּקֶר הוּא לֹא מְצַיֵּר.
2
אַחַר כָּךְ לָקַחְנוּ תֵּה מֵהַבַּיִת
אֶל הַסַּפְסָל בַּגִּנָּה.
הָאַהֲבָה הִתְגַּלְּתָה כְּמַתָּן בַּסֵּתֶר,
בַּהַחְלָטוֹת מַה לֹּא לְסַפֵּר.
 
הָעֶרֶב יָרַד.
 
בַּבֶּטֶן הֶהָרָה שֶׁל הָעַפְעַף
בָּעֲטוּ הַמִּשְׁאָלוֹת.
 
סוֹדִי הָיָה גָּלוּי לְפָנֶיךָ.
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת לְהִזָּהֵר.
3
מָתַי בְּמוֹרַד הַשָּׁנִים
פְּגָמֵינוּ הִשִּׂיגוּ אוֹתָנוּ?
יִתָּכֵן שֶׁהָיוּ שָׁם תָּמִיד,
סַבְלָנִיִּים כְּעַם גָּזוּל.
 
כָּךְ אוֹ כָּךְ הַלַּיְלָה בָּא בְּאַחַת.
פָּנֵינוּ אֶל הַחַלּוֹן,
הַמִּטָּה בְּגַבֵּנוּ.
 
אֲנִי לֹא שׁוֹאֶלֶת
הַאִם אַתָּה מַצְחִיק גַּם אוֹתָהּ.
אֲנִי לֹא שׁוֹאֶלֶת הַאִם גַּם הִיא יְשֵׁנָה אִתְּךָ בַּמְּכוֹנִית
רַק לְשֵׁם הַקִּרְבָה.
לִפְעָמִים לֹא צָרִיךְ לִרְאוֹת מַשֶּׁהוּ בַּחשֶׁךְ,
לִפְעָמִים צָרִיךְ לִרְאוֹת אֶת הַחשֶׁךְ.
 
פרחים
פְּרָחִים הִגִּיעוּ מִמְּקוֹם עֲבוֹדָתְךָ.
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל בֵּיתֵנוּ הֶחָדָשׁ!
בְּשָׁעָה טוֹבָה! בְּשָׁעָה טוֹבָה!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל שֶׁאֲנַחְנוּ חָגִים בֵּין הַחֲדָרִים הָרֵיקִים!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל שֶׁאֵינְךָ טוֹרֵחַ לְסַפֵּר עָלֶיהָ!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל שֶׁאֵינֶנִּי תּוֹבַעַת לִשְׁמֹעַ!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַדִּמְיוֹנוֹת הַיְחִידָאִים כְּמַאֲכֶלֶת!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ מַה הִיא יוֹדַעַת עָלַי?
דְּבָרִים שֶׁלָּחַשְׁתִּי לְךָ מִתּוֹךְ נַחַת הַקִּרְבָה!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל שֶׁרַק אֲנִי קִיַּמְתִּי!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַחֶזְיוֹנוֹת שֶׁמַּשְׁכִּימִים אוֹתִי בְּבֶהָלָה!
הַכֹּל קָרָה!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ אַהֲבָה הִיא רַק אֶפְשָׁרוּת הַמֻּקְרֶנֶת עַל הַחֲפָצִים!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ אַחֲרֵי שֶׁנִּפְרֹק אֶת הַמִּטְבָּח, נַעֲזֹר בְּשִׁעוּרֵי הַבַּיִת!
אַטְלַנְטִיס, יְלָדִים, הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה וּמְפֹאֶרֶת!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הָרָצוֹן הַפִּתְאוֹמִי לִתְפֹּס זֶה אֶת זוֹ!
לְהָרִיחַ!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַגְּמִירָה וְעַל זוֹ שֶׁאַחֲרֶיהָ, וְאַחֲרֶיהָ!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַסְּדִינִים הַמְּתוּחִים בַּמִּטָּה הַחֲדָשָׁה!
סַפֵּר לִי עַל הָרָעָב!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל ישֶׁר הַשִּׂיחָה!
הִיא קַלָּה יוֹתֵר! אַתְּ לוֹפֶתֶת יְרֵכַיִם!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל שֶׁאֲנַחְנוּ נֶהֱנִים גַּם מִן הַהַכְפָּשׁוֹת!
בֶּן זוֹנָה! אֵיךְ יָכֹלְתָּ!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מַשְׁלִיכִים מִכְתָּבִים שֶׁפַּעַם כָּתַבְנוּ זֶה לְזוֹ וְלַאֲחֵרִים!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹנִים לִתְלוּנוֹת הַשְּׁכֵנִים הַחֲדָשִׁים!
לֹא לִכְלַכְנוּ אֶת הַמַּדְרֵגוֹת!
אוּלַי הִיא אֲרֻכַּת רַגְלַיִם!
אוּלַי הָיוּ לָהּ נוֹשְׂאִים רַחֲבֵי דַּעַת שֶׁעִנְיְנוּ אוֹתְךָ בַּשִּׂיחָה!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַחֲבֵרִים בַּטֶּלֶפוֹן, לַחִים מִשִּׂמְחָה לְאֵיד!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁחָשַׁבְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ!
בְּשָׁעָה טוֹבָה אִם יָבוֹאוּ לְבַקֵּר נַגִּישׁ לָהֶם עוּגָה כְּשֵׁרָה!
(בְּחֶדֶר מָלֵא גְּבָרִים, עֲצוּמַת עֵינַיִם, הָיִיתִי יְכוֹלָה בְּקַלּוּת לְזַהוֹת אוֹתְךָ!
הָרֹאשׁ שֶׁלִּי! תַּפּוּחַ סֻכָּר נָעוּץ בְּמַקֵּל! הַפֶּה שֶׁלְּךָ!)
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַשְּׁאֵלָה מַה נַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַשְּׁבוּעָה הַמְחֻדֶּשֶׁת: לֹא נַאֲמִין יוֹתֵר לְאַף שְׁבוּעָה!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַהַחְלָטָה לְהִפָּרֵד!
וְאָז עַל הַהַחְלָטָה לְהִשָּׁאֵר!
וְאָז עַל הַהַחְלָטָה לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא קָרָה!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַבְּדִיחָה שֶׁמִּישֶׁהוּ מְסַפֵּר לְיָדֵנוּ!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַהֵרָדְמוּת הַמַּפְתִּיעָה!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ,
לֹא שָׁעָה —
בְּדַקָּה!
לֹא דַּקָּה —
בִּשְׁנִיָּה!
בִּשְׁנִיָּה טוֹבָה לָנוּ
עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מַצְלִיחִים לִשְׁכֹּחַ!
רֶגַע לִפְנֵי הַבֹּקֶר!
וְאַתָּה גּוֹרֵף אֶת גּוּפִי אֵלֶיךָ וְאוֹמֵר מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל: תָּמִיד!
בְּשָׁעָה טוֹבָה לָנוּ עַל הַהֶרֶף הַקָּצָר!
הַמְקַיֵּם!
הָאָרֹךְ כְּנֶצַח.