מדמואזל דוקטור
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מדמואזל דוקטור
הוספה למועדפים

מדמואזל דוקטור

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

"זהו סיפורה של הגדולה בנשים המרגלות הגרמניות ששירתה את מולדתה הן במהלך המלחמה והן לפניה. שמה האמיתי, ולמען האמת גם עצם קיומה, נותרו עלומים זה זמן רב. רק מתי מעט ידעו שיש אישה כזאת ורק אחרי המלחמה הזכיר אותה בחטף קולונל ניקולאי בספרו Gehieme Mächte, כוחות חשאיים. הוא כתב שמלבד קצין מסוים שהתמנה במיוחד, מי שידעה טוב מכולם להפעיל את סוכני השירות החשאי הייתה אישה יפה וחכמה במיוחד. סיפורה של האישה הזאת הוא אגדי וסופו נורא ואיום. סוכני האויב ומרגליו כינו אותה מדמואזל דוקטור." [מתוך הספר]

 הסופר והעיתונאי הגרמני הנס רודולף ברנדורף נולד בקלן ב־1895 ומת בהמבורג ב־ 1963 . הוא שירת כקצין בצבא הפרוסי. אחרי מלחמת העולם הראשונה החל לעבוד כעיתונאי שהתמחה בכתבות על אסונות, על עולם הפשע, הריגול, ועל מסעות ברחבי העולם. הוא המשיך לעבוד כעיתונאי, כסופר וכתסריטאי גם בתקופת המשטר הנאצי וזכה להתייחסות חיובית מצד השלטון. אחרי מפלת גרמניה הנאצית הוא נשאר במולדתו והמשיך ליצור עד סמוך למותו.

"ההיסטוריה – היסטוריית הריגול – מספרת על ערב שבו אישה נמלטה מצרפת לשווייץ דרך שביל נסתר. ובמרחק כחמש מאות מטר מהגבול השווייצרי נמצאו גופותיהם של שלושה גברים – שני שומרי גבול וחייל אחד – לכל אחד מהם ננעץ כדור אקדח בודד בתוך הלב." [מתוך הספר]

פרק ראשון

1.
זהו סיפורה של הגדולה בנשים המרגלות הגרמניות, ששירתה את מולדתה הן במהלך המלחמה[1] והן לפניה. שמה האמיתי, ולמען האמת גם עצם קיומה, נותרו עלומים זה זמן רב. רק מתי מעט ידעו שיש אישה כזאת ורק אחרי המלחמה הזכיר אותה בחטף קולונל ניקולאי בספרו Gehieme Mächte, כוחות חשאיים. הוא כתב שמלבד קצין מסוים שהתמנה במיוחד, מי שידעה טוב מכולם להפעיל את סוכני השירות החשאי הייתה אישה יפה וחכמה עד מאוד. סיפורה של האישה הזאת הוא אגדי וסופו נורא ואיום. סוכני האויב ומרגליו כינו אותה "מדמואזל דוקטור".[2] שמה האמיתי היה אַן־מארי לֵסֵר ובית הוריה שכן ברחוב טִירגַארטֵן בברלין. במלאת לה שש עשרה היא התאהבה בקארל פון וִינָאנקי, סרן במשמר הפרשים הקלים. כיוון שיחסיה עימו לא היו חפים מתוצאות, גירש אותה אביה מבית המשפחה והיא ילדה ילד מת. סרן וינאנקי עזב את חיל הפרשים הקלים אך נקרא מאוחר יותר אל הדגל והוצב כסרן בגדוד מסילות הברזל. הוא גילה שאפתנות ומסירות במילוי תפקידיו כיוון שקיווה לעבור לשרת במטה הכללי. המאהבת שלו, אן־מארי לסר, התגוררה באותה עת בברלין. לא היו לה תוכניות מוגדרות והיא התקיימה בכסף ששלח לה הסרן. ואז התרחש אסון בחייו של קארל פון וינאנקי. נכסי המשפחה, שנוהלו על ידי אֶחיו, צברו חובות כבדים, שכרו החודשי הופחת עד מאוד ומוּשכַּן לטובת בעלי החוב. בקיצור, מצבו היה נואש. מפקדו דרש שיפרע את חובותיו — או יפרוש מן השירות. בצר לו נסע קרל פון וינאנקי לברלין כדי להתייעץ עם חבר ותיק ששירת באותה עת במטה הכללי בדרגת סגן־אלוף. הלה הסדיר פגישה בין פון וינאנקי וקצין בכיר שאותו הוא כבר הכיר בעבר, והקצין הזה היפנה אותו למישהו בשם מָתֶזיוּס שלו משרד בבּוּלוֹושְטראסֶה. משרד זה, שלמראית עין נראה כמשרד מכירות רגיל של סוחר מכוניות וחלקי חילוף, היה למעשה משרד של המודיעין. הסרן היה כבר נכון לגמרי לפעול כמרגל למען מולדתו ובלבד שיוכל להיחלץ מחובותיו ולהמשיך לספק את צרכיה של אן־מארי לסר. יום אחד, אחרי שחובותיו נפרעו והוא השתחרר מהצבא, הוא פגש את האדון י' מתזיוס במסעדת מלון אָדלוֹן. האדון מתזיוס היה גבר נמוך קומה ורזה, עצמות לחייו הבולטות מוסגרו בשתי פאות מוּטוֹן־צ'וֹפְּס,[3] מתחת לגבותיו הבולטות היו קבועות שתי עיניים קטנות וחסרות מנוח, והדמות המחודדת, הזוויתית הזאת הייתה נתונה בחליפה כחולה, ארוכה, מחויטת היטב.

"ובכן, הנה מה שעליך לעשות," החל מתזיוס לומר בקצרה וברצף, "היום יום רביעי. הלילה תיסע לפריז ברכבת הלילה המהירה. בפריז תלך למשרדי חברת מֶנייֶה ושות' שכתובתה רשומה על הפתק הזה. תלמד את הכתובת בעל־פה ואת הפתק תשמיד. מנייה ושות' היא חברה צעירה מאוד, עליה לקמץ בהוצאות וכיום אין לה פקידים. היא עוסקת במסחר במְסַבים למכוניות, בצמיגים וכדומה, והם נמצאים בקשר עסקי עם החברה שלי. ובכן, אדם הופיע אצל האנשים האלה והציע להם תוכניות לייצור כלי נשק אוטומטי, נשק שדה שמסוגל לקצב אש מהיר ביותר: ייתכן שפחות או יותר בדומה לאקדח. אתה חייל, אתה ודאי מבין דבר או שניים בעניינים האלה. התשלום שהאיש דרש תמורת התוכניות האלה הוא חמש מאות מארק. אתה תיקח את הסכום הזה איתך, במזומן, ותקנה את התוכניות אם תשתכנע בערכן. אבל אתה תרכוש אותן רק אם תוודא ותהיה בטוח באופן אישי שרשויות הצבא הצרפתי כבר קיבלו ואישרו את התוכניות האלה והן מתכוננות לייצר את כלי הנשק מסוג זה. אתה לא תשגר מברקים, לא תכתוב, אך כשתשלים את המשימה — הן לחיוב והן לשלילה — תחזור לברלין ותטלפן אליי. או אז נקבע פגישה במקום כלשהו. זהו עניין רציני, סרן, ואם לא תצליח, זוהי הפעם האחרונה שיהיה עליי לפנות אליך בתואר זה. הנה המחאה לכיסוי הוצאותיך. ועכשיו, אוֹ־רֶבוּאָר!"

[1] מלחמת העולם הראשונה, "המלחמה הגדולה". [כל ההערות הן של המתרגם אלא אם צוין אחרת]. 
[2] במקור בצרפתית, Mademoiselle Docteur.
[3] mutton-chop whiskers, פאות צרות בגובה האוזניים המתעגלות ונפגשות סביב הסנטר.

2.
בפריז טיפס פון וינאנקי במעלה המדרגות התלולות של משרדי מנייֶה ושות'. הנציג היחיד של החברה, אדם שתקן במיוחד שבקושי הוציא הגה מפיו, הציג את פון וינאנקי באותו ערב בבית קפה קטן, לטיפוס לא מגולח, מרושל, בעל מראה מפוקפק למדי, שחשב שהמגעים עם האדונים מנייֶה נמשכים זמן רב מדי, ואמר שהוא ימתין עשרים וארבע שעות נוספות ואז מישהו אחר יקבל את השרטוטים שלו. הסרן התעשת, נטל על עצמו את ניהול המשא ומתן, נפרד מייד ממסייה פּיסָאר, נציג חברת מנייה ושות', והביא את הטיפוס הלא־מגולח, המרושל והמפוקפק למדי לבית המלון שלו. שם, בחדרו, הוא עיין בתוכניות ובדק אותן במשך שעות מספר. כשהוא מעשן סיגריה אחרי סיגריה הצרפתי ישב והמתין, ולבסוף הסכים לחזור ולהיפגש שוב למחרת הערב.

באותו לילה עצמו שלף פון וינאנקי את מסייה פיסאר ממיטתו ודרש ממנו לתת לו ללא כל שהות תעודה בעלת תמונה המעידה שהוא מועסק על ידי חברת מנייה ושות' כמהנדס, ולמחרת היום דרכון שווייצרי שיישא כל שם מלבד שמו שלו ויכלול תיאור מדויק של מראהו. "הנה התצלומים הדרושים," אמר, "חשבתי עוד בברלין שהם יהיו נחוצים."

מסייה פיסאר נרתע. הוא הסביר לגרמני שאי אפשר לעשות זאת במהירות כה גדולה. הדבר ידרוש לפחות שבוע ימים. וינאנקי התיישב על קצה מיטתו של הצרפתי, חוכך בדעתו ומאמץ את מוחו בשאלה מה הדבר הטוב ביותר שביכולתו לעשות. לפתע צץ במוחו רעיון.

"טוב," הוא אמר, "הם סיפרו לי שאתה גבר בעל ניסיון; הם אמרו לי שאתה מבין במה אנו עוסקים. האם אינך חושב שהאנשים בברלין יופתעו לכשייוודע להם שהסוכן שלהם בפריז הוא טיפש מוחלט ואידיוט גמור?! לדעתך, בשביל מה אנחנו משלמים לך? כדי לומר לי שאינך מסוגל להשיג עבורי דרכון מזויף בהתרעה של כמה שעות?"

מסייה פיסאר סב על צידו השני ותחב את ראשו בכר. וינאנקי סבר שהצרפתי נעלב בגלל דבריו הקשים. הוא היה נדהם לדעת שהאיש שבמיטה התאמץ באותו רגע לכבוש חיוך של סיפוק.

3.
סרן פון וינאנקי קיבל את הדרכון. על פי הכתוב בו, שמו היה עתה ג'ורג' ניבֵאג. הוא התפעל מאוד מהזיוף המושלם של החותמת הרשמית של המסמך. ואז הוא עשה משהו שברבות הימים, כאשר הדבר התפרסם בעולם הריגול הבין־לאומי, הפך למקור לצחוק: הוא צעד שמח ועולץ הישר לתוך לוע הארי — מפקדת המטה הכללי הצרפתי — שם חשף את תרשימי הנשק האוטומטי בפני הקצין המהנדס התורן. זיכרונו המעולה סייע לו לשרטט במהלך הלילה את התרשימים של הזר מדובלל השיער.

הקצין המהנדס דחף את הניירת לעברו עם המבט הראשון.

"אתה אומר לי שאתה מומחה טכני ואתה מבזבז את זמנך החופשי על דבר כזה?! אדוני היקר, שמע נא לעצתי, לך לדוג או לשחק כדורגל, או להגדיל את הילודה — רק אל תבטל את זמנך על תרשימים מצחיקים שכאלה. הדבר הזה יתפוצץ עם הירייה השנייה."

ברור שזה יתפוצץ, אמר לעצמו הסרן. ונפרד מהצרפתי כשעל פניו הבעה עצובה מאוד.

***
ביום המחרת, שעה אחרי הגעת רכבת האקספרס מפריז לברלין, נפגש וינאנקי עם האדון י' מתזיוס.

"ראיתי מייד," אמר וינאנקי, "שהתוכניות האלה הן זבל מוחלט. אם אתה רוצה לירות כל כך הרבה כדורים ובקצב כזה — אתה זקוק לשיטת צינון שונה של הקנה. למעשה, שום שיטת צינון לא תספיק. ודבר נוסף, עדיין לא נמצאה שיטת צינון שתוכל להתמודד עם קצב אש כזה, אבל ליתר ביטחון שאלתי את הקצין המהנדס הצרפתי —"

"סלח לי," נזעק מתזיוס, מזועזע כולו, "את מי שאלת?!"

"את מי שאלתי? אמרתי לך, את המומחה הטכני במטה הכללי הצרפתי." ואז הוא סיפר למתזיוס בפרוטרוט את מה שהתרחש ביניהם.

מתזיוס הביט בשעונו ונזכר שמצפה לו פגישה חשובה. הוא ביקש מסרן וינאנקי למצוא לעצמו לעת עתה מקום מגורים בברלין ולהעביר טלפונית למשרדו את הכתובת.

באותו ערב נפגשו מתזיוס ופיסאר.

"באתי במיוחד מפריז," אמר פיסאר, "פשוט כדי לומר לך שהבחור שלך וינאנקי הוא שד משחת. לא אכפת לי להתערב איתך שהוא ראה ממבט ראשון שהתרשימים האלה הם שטויות. האם אתה יודע שהוא הלך למטכ"ל הצרפתי? אם הוא עצמו סיפר לך את זה, סימן שהוא דובר אמת. אני עקבתי אחריו. האיש עמד במשימת המבחן באופן יוצא מן הכלל. עכשיו אנחנו יכולים להתחיל לנצל אותו. אבל בבקשה, אנא ממך, היֵה זהיר! כי אם הוא יבין אי פעם שהיתלנו בו כדי לבחון אותו, או אז שאלוהים ירחם עליי. למעט האפשרות שאני טועה, הוא הרבה יותר חזק ממני."

עוד על הספר

מדמואזל דוקטור הנס רודולף ברנדורף

1.
זהו סיפורה של הגדולה בנשים המרגלות הגרמניות, ששירתה את מולדתה הן במהלך המלחמה[1] והן לפניה. שמה האמיתי, ולמען האמת גם עצם קיומה, נותרו עלומים זה זמן רב. רק מתי מעט ידעו שיש אישה כזאת ורק אחרי המלחמה הזכיר אותה בחטף קולונל ניקולאי בספרו Gehieme Mächte, כוחות חשאיים. הוא כתב שמלבד קצין מסוים שהתמנה במיוחד, מי שידעה טוב מכולם להפעיל את סוכני השירות החשאי הייתה אישה יפה וחכמה עד מאוד. סיפורה של האישה הזאת הוא אגדי וסופו נורא ואיום. סוכני האויב ומרגליו כינו אותה "מדמואזל דוקטור".[2] שמה האמיתי היה אַן־מארי לֵסֵר ובית הוריה שכן ברחוב טִירגַארטֵן בברלין. במלאת לה שש עשרה היא התאהבה בקארל פון וִינָאנקי, סרן במשמר הפרשים הקלים. כיוון שיחסיה עימו לא היו חפים מתוצאות, גירש אותה אביה מבית המשפחה והיא ילדה ילד מת. סרן וינאנקי עזב את חיל הפרשים הקלים אך נקרא מאוחר יותר אל הדגל והוצב כסרן בגדוד מסילות הברזל. הוא גילה שאפתנות ומסירות במילוי תפקידיו כיוון שקיווה לעבור לשרת במטה הכללי. המאהבת שלו, אן־מארי לסר, התגוררה באותה עת בברלין. לא היו לה תוכניות מוגדרות והיא התקיימה בכסף ששלח לה הסרן. ואז התרחש אסון בחייו של קארל פון וינאנקי. נכסי המשפחה, שנוהלו על ידי אֶחיו, צברו חובות כבדים, שכרו החודשי הופחת עד מאוד ומוּשכַּן לטובת בעלי החוב. בקיצור, מצבו היה נואש. מפקדו דרש שיפרע את חובותיו — או יפרוש מן השירות. בצר לו נסע קרל פון וינאנקי לברלין כדי להתייעץ עם חבר ותיק ששירת באותה עת במטה הכללי בדרגת סגן־אלוף. הלה הסדיר פגישה בין פון וינאנקי וקצין בכיר שאותו הוא כבר הכיר בעבר, והקצין הזה היפנה אותו למישהו בשם מָתֶזיוּס שלו משרד בבּוּלוֹושְטראסֶה. משרד זה, שלמראית עין נראה כמשרד מכירות רגיל של סוחר מכוניות וחלקי חילוף, היה למעשה משרד של המודיעין. הסרן היה כבר נכון לגמרי לפעול כמרגל למען מולדתו ובלבד שיוכל להיחלץ מחובותיו ולהמשיך לספק את צרכיה של אן־מארי לסר. יום אחד, אחרי שחובותיו נפרעו והוא השתחרר מהצבא, הוא פגש את האדון י' מתזיוס במסעדת מלון אָדלוֹן. האדון מתזיוס היה גבר נמוך קומה ורזה, עצמות לחייו הבולטות מוסגרו בשתי פאות מוּטוֹן־צ'וֹפְּס,[3] מתחת לגבותיו הבולטות היו קבועות שתי עיניים קטנות וחסרות מנוח, והדמות המחודדת, הזוויתית הזאת הייתה נתונה בחליפה כחולה, ארוכה, מחויטת היטב.

"ובכן, הנה מה שעליך לעשות," החל מתזיוס לומר בקצרה וברצף, "היום יום רביעי. הלילה תיסע לפריז ברכבת הלילה המהירה. בפריז תלך למשרדי חברת מֶנייֶה ושות' שכתובתה רשומה על הפתק הזה. תלמד את הכתובת בעל־פה ואת הפתק תשמיד. מנייה ושות' היא חברה צעירה מאוד, עליה לקמץ בהוצאות וכיום אין לה פקידים. היא עוסקת במסחר במְסַבים למכוניות, בצמיגים וכדומה, והם נמצאים בקשר עסקי עם החברה שלי. ובכן, אדם הופיע אצל האנשים האלה והציע להם תוכניות לייצור כלי נשק אוטומטי, נשק שדה שמסוגל לקצב אש מהיר ביותר: ייתכן שפחות או יותר בדומה לאקדח. אתה חייל, אתה ודאי מבין דבר או שניים בעניינים האלה. התשלום שהאיש דרש תמורת התוכניות האלה הוא חמש מאות מארק. אתה תיקח את הסכום הזה איתך, במזומן, ותקנה את התוכניות אם תשתכנע בערכן. אבל אתה תרכוש אותן רק אם תוודא ותהיה בטוח באופן אישי שרשויות הצבא הצרפתי כבר קיבלו ואישרו את התוכניות האלה והן מתכוננות לייצר את כלי הנשק מסוג זה. אתה לא תשגר מברקים, לא תכתוב, אך כשתשלים את המשימה — הן לחיוב והן לשלילה — תחזור לברלין ותטלפן אליי. או אז נקבע פגישה במקום כלשהו. זהו עניין רציני, סרן, ואם לא תצליח, זוהי הפעם האחרונה שיהיה עליי לפנות אליך בתואר זה. הנה המחאה לכיסוי הוצאותיך. ועכשיו, אוֹ־רֶבוּאָר!"

[1] מלחמת העולם הראשונה, "המלחמה הגדולה". [כל ההערות הן של המתרגם אלא אם צוין אחרת]. 
[2] במקור בצרפתית, Mademoiselle Docteur.
[3] mutton-chop whiskers, פאות צרות בגובה האוזניים המתעגלות ונפגשות סביב הסנטר.

2.
בפריז טיפס פון וינאנקי במעלה המדרגות התלולות של משרדי מנייֶה ושות'. הנציג היחיד של החברה, אדם שתקן במיוחד שבקושי הוציא הגה מפיו, הציג את פון וינאנקי באותו ערב בבית קפה קטן, לטיפוס לא מגולח, מרושל, בעל מראה מפוקפק למדי, שחשב שהמגעים עם האדונים מנייֶה נמשכים זמן רב מדי, ואמר שהוא ימתין עשרים וארבע שעות נוספות ואז מישהו אחר יקבל את השרטוטים שלו. הסרן התעשת, נטל על עצמו את ניהול המשא ומתן, נפרד מייד ממסייה פּיסָאר, נציג חברת מנייה ושות', והביא את הטיפוס הלא־מגולח, המרושל והמפוקפק למדי לבית המלון שלו. שם, בחדרו, הוא עיין בתוכניות ובדק אותן במשך שעות מספר. כשהוא מעשן סיגריה אחרי סיגריה הצרפתי ישב והמתין, ולבסוף הסכים לחזור ולהיפגש שוב למחרת הערב.

באותו לילה עצמו שלף פון וינאנקי את מסייה פיסאר ממיטתו ודרש ממנו לתת לו ללא כל שהות תעודה בעלת תמונה המעידה שהוא מועסק על ידי חברת מנייה ושות' כמהנדס, ולמחרת היום דרכון שווייצרי שיישא כל שם מלבד שמו שלו ויכלול תיאור מדויק של מראהו. "הנה התצלומים הדרושים," אמר, "חשבתי עוד בברלין שהם יהיו נחוצים."

מסייה פיסאר נרתע. הוא הסביר לגרמני שאי אפשר לעשות זאת במהירות כה גדולה. הדבר ידרוש לפחות שבוע ימים. וינאנקי התיישב על קצה מיטתו של הצרפתי, חוכך בדעתו ומאמץ את מוחו בשאלה מה הדבר הטוב ביותר שביכולתו לעשות. לפתע צץ במוחו רעיון.

"טוב," הוא אמר, "הם סיפרו לי שאתה גבר בעל ניסיון; הם אמרו לי שאתה מבין במה אנו עוסקים. האם אינך חושב שהאנשים בברלין יופתעו לכשייוודע להם שהסוכן שלהם בפריז הוא טיפש מוחלט ואידיוט גמור?! לדעתך, בשביל מה אנחנו משלמים לך? כדי לומר לי שאינך מסוגל להשיג עבורי דרכון מזויף בהתרעה של כמה שעות?"

מסייה פיסאר סב על צידו השני ותחב את ראשו בכר. וינאנקי סבר שהצרפתי נעלב בגלל דבריו הקשים. הוא היה נדהם לדעת שהאיש שבמיטה התאמץ באותו רגע לכבוש חיוך של סיפוק.

3.
סרן פון וינאנקי קיבל את הדרכון. על פי הכתוב בו, שמו היה עתה ג'ורג' ניבֵאג. הוא התפעל מאוד מהזיוף המושלם של החותמת הרשמית של המסמך. ואז הוא עשה משהו שברבות הימים, כאשר הדבר התפרסם בעולם הריגול הבין־לאומי, הפך למקור לצחוק: הוא צעד שמח ועולץ הישר לתוך לוע הארי — מפקדת המטה הכללי הצרפתי — שם חשף את תרשימי הנשק האוטומטי בפני הקצין המהנדס התורן. זיכרונו המעולה סייע לו לשרטט במהלך הלילה את התרשימים של הזר מדובלל השיער.

הקצין המהנדס דחף את הניירת לעברו עם המבט הראשון.

"אתה אומר לי שאתה מומחה טכני ואתה מבזבז את זמנך החופשי על דבר כזה?! אדוני היקר, שמע נא לעצתי, לך לדוג או לשחק כדורגל, או להגדיל את הילודה — רק אל תבטל את זמנך על תרשימים מצחיקים שכאלה. הדבר הזה יתפוצץ עם הירייה השנייה."

ברור שזה יתפוצץ, אמר לעצמו הסרן. ונפרד מהצרפתי כשעל פניו הבעה עצובה מאוד.

***
ביום המחרת, שעה אחרי הגעת רכבת האקספרס מפריז לברלין, נפגש וינאנקי עם האדון י' מתזיוס.

"ראיתי מייד," אמר וינאנקי, "שהתוכניות האלה הן זבל מוחלט. אם אתה רוצה לירות כל כך הרבה כדורים ובקצב כזה — אתה זקוק לשיטת צינון שונה של הקנה. למעשה, שום שיטת צינון לא תספיק. ודבר נוסף, עדיין לא נמצאה שיטת צינון שתוכל להתמודד עם קצב אש כזה, אבל ליתר ביטחון שאלתי את הקצין המהנדס הצרפתי —"

"סלח לי," נזעק מתזיוס, מזועזע כולו, "את מי שאלת?!"

"את מי שאלתי? אמרתי לך, את המומחה הטכני במטה הכללי הצרפתי." ואז הוא סיפר למתזיוס בפרוטרוט את מה שהתרחש ביניהם.

מתזיוס הביט בשעונו ונזכר שמצפה לו פגישה חשובה. הוא ביקש מסרן וינאנקי למצוא לעצמו לעת עתה מקום מגורים בברלין ולהעביר טלפונית למשרדו את הכתובת.

באותו ערב נפגשו מתזיוס ופיסאר.

"באתי במיוחד מפריז," אמר פיסאר, "פשוט כדי לומר לך שהבחור שלך וינאנקי הוא שד משחת. לא אכפת לי להתערב איתך שהוא ראה ממבט ראשון שהתרשימים האלה הם שטויות. האם אתה יודע שהוא הלך למטכ"ל הצרפתי? אם הוא עצמו סיפר לך את זה, סימן שהוא דובר אמת. אני עקבתי אחריו. האיש עמד במשימת המבחן באופן יוצא מן הכלל. עכשיו אנחנו יכולים להתחיל לנצל אותו. אבל בבקשה, אנא ממך, היֵה זהיר! כי אם הוא יבין אי פעם שהיתלנו בו כדי לבחון אותו, או אז שאלוהים ירחם עליי. למעט האפשרות שאני טועה, הוא הרבה יותר חזק ממני."