יהודי צפון אפריקה בעת החדשה: שנות ההתבססות

פרק 1: לבירורה של תופעת ההשכלה העברית בצפון אפריקה

במחקרים קודמים ניסיתי להציג את פעילותם של חוגי ההשכלה העברית במרוקו, ובמיוחד בקהילת מוגאדור בסוף המאה ה־19. ¹ לאחר שאיסוף הנתונים למחקרים אלה הושלם ברובו, התברר לי שחוגי משכילים עבריים פעלו באותה תקופה לא רק במרוקו – הם קמו והתארגנו בקהילות צפון אפריקה בכלל, מטריפולי שבלוב ועד אַסְפִִי ומוגאדור שעל החוף האטלנטי בדרום מרוקו, דרך קהילות רבות בתוניסיה (ובמיוחד בתוניס) ודרך קהילות שונות באלג'יריה (בעיקר באלג'יר ותְלֶמְסֶן). מטרתו הראשונה של המחקר החדש שמציגה יחידה זו היא אפוא לדווח על תפוצתם של חוגי משכילים עבריים אלו ברחבי צפון אפריקה, לתאר את דפוסי התארגנותם, פעילותם ומורשתם וכן את שאיפותיהם ואת תוכנית הפעולה הפוליטית והחברתית־תרבותית שלהם, ככל שהם ניסחו אותם בכתביהם, במפורש או שלא במפורש, או שדווח עליהם בכתבי מבקרים שהזדמנו לצפון אפריקה באותה עת.
חוגי משכילים אלה פעלו בשלהי תנועת ההשכלה העברית באירופה. זו הייתה התקופה שבה הרעיון הלאומי היהודי – שמנסחו הראשון, לאחר הפוגרומים ברוסיה, היה פרץ סמולנסקין (1885-1842),² עורך השחר – הפך לאחת הסיסמאות המגייסות החזקות ביותר בציבוריות היהודית במזרח אירופה ובמרכזה. זו הייתה גם התקופה שבה התארגנה ופעלה תנועת חיבת ציון, והתקופה שבה הצורך בתחיית הלשון העברית כשפה חיה,³ ולא רק כשפה ספרותית, חדר יותר ויותר לתודעת החוגים הלאומיים במזרח אירופה ובמרכזה, וכן בארץ ישראל. ביחידה זו ננסה להראות שחוגי ההשכלה העבריים התארגנו בצפון אפריקה לאחר קריאה בעיתונות ובספרות החדשה במחצית השנייה של המאה ה־19 ובהשפעתן הישירה של סיסמאות לאומיות עבריות אלה, שהם ניסו לקדם סיסמאות אלו ולהתאימן למציאות החברתית־תרבותית של הקהילות השונות בארצותיהם. בתקופה זו גם התקהה חודו של המאבק הרעיוני־תרבותי שהתנהל בין מנהיגי השכבות המסורתיות־דתיות לבין מנהיגי השכבות החילוניות המחדשות שדגלו בחילון גמור של החיים היהודיים, מאבק מר ולעיתים אף אלים, שליווה את תנועת ההשכלה הרדיקלית מראשיתה ועד סוף המאה ה־19. חוגי המשכילים העבריים בצפון אפריקה השתייכו ללא יוצא מן הכלל לזרם ההשכלה המתונה וההרמוניסטית. זרם זה דגל בשילוב ערכי ההשכלה האירופית במסורת היהודית ולא ראה סתירה בלתי ניתנת ליישוב בין היהדות המסורתית לערכי ההשכלה. שופרה של גישה משלבת זאת בסוף המאה ה־19 היה עיתון הצפירה בעריכתו של נחום סוקולוב (1936-1859),⁴ אשר היה אחד משני העיתונים הנפוצים ביותר בצפון אפריקה (לצד המגיד), ואשר בו התפרסמו רוב כתבותיהם של המשכילים העבריים בצפון אפריקה בשנות השמונים והתשעים.⁵

^{שער העיתון השחר}

פרץ סמולסנקין

אולם פעילותם של חוגי המשכילים העבריים בצפון אפריקה לא צמחה בחלל הריק. היא התפתחה בצילה ובעטייה של המודרניזציה הצרפתית והאירופית, שהתחילה לתת את אותותיה ולהשפיע באותן קהילות במרוקו או בתוניסיה (ולפניהן באלג'יריה, שנכבשה בידי צרפת ב־1830) שנפתחו במחצית המאה ה־19 ביתר שאת להשפעות האירופיות, כגון תוניס, טנג'יר או מוגאדור, ובמיוחד לאחר שחברת כי"ח התחילה לפתח בהן את רשת בתי־הספר שלה.⁶ כשמנסים להבין את התארגנותם של חוגים אלו בקהילות כה רחוקות מבחינה מנטלית ממרכזי ההשכלה העברית של אירופה, מסתבר שעיקרה של פעילות ההשכלה העברית התנהלה בצפון אפריקה תוך קבלת חלק מערכי המהפכה התרבותית – "הציוויליזאציון"⁷ – שהציעה התרבות הצרפתית הכובשת, ובו־בזמן תוך דחייה של חלק גדול אחר מערכיה, שהיו מנוגדים לרוח המסורת היהודית הקהילתית ואיימו על שלמות הקהילה ועל הזהות המסורתית־דתית שלה. משום כך ניסו חוגים אלו גם לבלום עד כמה שאפשר את תוצאות הלוואי ההרסניות שהתלוו לחדירתה של ההשכלה האירופית הכללית, ובתוניס גם להשכלה על־פי המודל של כי"ח.
המחקר המוצג ביחידה זו שם את הדגש בהתפתחות ההשכלה העברית בצפון אפריקה בסוף המאה ה־19 בזיקה בו־זמנית לשני מוקדים מדיניים ותרבותיים שונים שנתפסו כמשלימים זה את זה. המוקד האחד היה פנימי־יהודי – אם כי מרוחק במרחב שכן ההשכלה העברית צמחה והתפתחה באירופה – וסיפק או חיזק את הרקע הרעיוני־לאומי ואת הערכים החיוביים שעודדו את קיומן של התמורות המתחייבות מהמצב החדש שנבע מהמפגש עם המודרניות; המוקד השני היה חיצוני־אוניברסלי, ונכפה בעיקרו של דבר על הקהילות עקב התמורות המדיניות הבינלאומיות והשתלטותה של צרפת על צפון אפריקה (פרט ללוב); תמורות אלו תמכו בערכים תרבותיים ומדיניים מסוימים שקסמו ליהודי צפון אפריקה, כגון הבטחת האמנציפציה והרחבת הדעת. אולם בסופו של דבר שאיפתם העיקרית של
המשכילים העבריים בצפון אפריקה הייתה להציע מסלול מודרניזציה עברי לאומי מתחרה למסלול המודרניזציה הצרפתי הכללי.
הניסיון להבין זיקות מנוגדות אלה ולשרטט את המודל הפנימי־יהודי המוצע מעורר שאלות ובעיות בדבר הגדרתה, אפיונה והערכתה של ההשכלה העברית בצפון אפריקה. לאחדות משאלות אלה נידרש כאן, והן:
א. מהו המינון של השילוב בין המסורת למודרניות שהציעו המשכילים העבריים בצפון אפריקה? האם נקודת המוצא שלהם הייתה מסורתית או מודרנית, דתית או חילונית? האם לפנינו תנועת השכלה כללית במובנה הקלאסי־היסטורי של המילה, או תופעה מיוחדת ליהדות צפון אפריקה?
ב. מה מקור צמיחתם של המשכילים העבריים בצפון אפריקה, ומהו הפרופיל החברתי־תרבותי שלהם? מה היו עמדותיהם והתלבטויותיהם בסוגיית השינויים התרבותיים והמדיניים שהם היו ערים להם בקהילותיהם, ומהם פרטי תוכנית הפעולה האישית והקהילתית שהם הציעו?
ג. מהו רישומם של חוגים משכילים עבריים אלה בתולדותיהם ובתרבותם של יהודי צפון אפריקה בעת החדשה? האם קמו להם ממשיכים בקהילות השונות, או שהייתה זאת תופעה ממוקדת בזמן ובמרחב?
ד. מהי מורשתם התרבותית או החברתית של חוגים אלו בתרבות ובחברה של יהודי צפון אפריקה?

_{1 ראו שיטרית, 1983; תשמ"ג; תשמ"ו; תשנ"א; 1993; תשנ"ט; 2006; 2007; 2012 וכן צור 1996; תשס"ה; שרביט, 1995.
2 מראשי תנועת ההשכלה היהודית במזרח אירופה ומראשי חיבת ציון. מייסדו ועורכו של העיתון השחר (1885-1868) שהיה מחשובי עיתוני ההשכלה היהודית. התפרסם כעיתונאי וכסופר.
3 מאמרו המהפכני של אליעזר בן יהודה, "שאלה נכבדה (לוהטת)", התפרסם לראשונה בהשחר, שנה ט, חוברת ז, חודש ניסן תרל"ט (1879).
4 הנשיא החמישי של הקונגרס הציוני. מראשיה של התנועה הציונית, סופר, משורר ומחשובי העיתונאים היהודים. עורך העיתון הצפירה, שנוסד ב־1862, משנת 1880 ועד שפסק לצאת לאור ב־1917.
5 על התפתחות המחקר של ההשכלה העברית וזרמיה בימינו ראו ורסס, תשמ"ה-תשמ"ז.
6 על רשת בתי־הספר של כי"ח ראו לסקר, 1981; 1983.
7 מונח זה הושאל בצורתו זאת בידי משכילי צפון אפריקה מהעיתונות העברית האירופית. צורה אחרת שבה השתמשו היא "סיוויליזסיון", על־פי הגייתה הצרפתית של המילה.}